במקרה אשר נדון בע"א 9282/02 (יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5), 20, 27) לא הוסכם כלל על שכר טרחה, ושם פסק בית המשפט העליון כי: "אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 125). הצורך באומדן השכר הראוי - חלף שכר מוסכם - עשוי להתעורר במקרים שונים (ראו ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין (תשס"א) 270), ובכלל זה המקרה נשוא ענייננו, אשר בו כלל לא סוכם שיעור שכר הטרחה (מקרים אחרים הם, למשל, מקום בו הוסכם על השכר אולם השירות נפסק בעודו באיבו ולא סוכם מה יהיה השכר במקרה זה, או מקום בו הסכם שכר הטרחה איננו תקף מסיבה כלשהי). הנה אפוא, ברגיל, היעדרו של הסכם שכר-טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן בחינם. אדרבא, רואים את הצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך-הדין את השכר הראוי (ע"א 180/71 לביא נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2), 501). והוא, כשהנסיבות אינן מצביעות על מסקנה אחרת (ראו עוד ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבנין נ' רוזן, פ"ד לו(2) 337, 342). כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160, 165; פרשת ביניש-עדיאל הנ"ל). בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו(4) 586, 593). כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון - במידה וקיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך-דין, ראו למשל ע"א 2871/00 מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (טרם פורסם))". שכר טרחת עורך דיןשכר טרחה ראוישכר טרחהעורך דין