מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחה עיצוב פנים: פתח דבר עסקינן בתביעה כספית לחיוב הנתבעים בתשלום שכר טרחה בסך 750,000 ₪ בגין עבודות תכנון ועיצוב, שביצעו התובעים עבור הנתבעים בשלושה פרוייקטים שונים. הצדדים לתביעה התובע 1 (להלן - התובע) עוסק בעיצוב פנים ותכנון אדירכלי. התובע הינו בעל מניותיה ומנהלה של התובעת 2 (להלן - התובעת), חברה העוסקת במתן שירותי עיצוב ותכנון. הנתבע 1 (להלן - הנתבע) מנהל את שלוש העמותות הנתבעות. כפי שיפורט להלן, המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעורבות התובעים בשלושה פרוייקטים שונים של הנתבעים. האחד, השלמת מבנה בית כנסת (להלן - בית הכנסת). השני, השלמת מבנה פנימייה הצמוד לבית הכנסת (להלן - הפנימייה). השלישי, הקמת מרכז לאישה הדתית "כנפי יונה" (להלן - המרכז לאישה). טענות הצדדים טענות התובעים בית הכנסת בכל הנוגע להשלמת מבנה בית הכנסת, התובעים טוענים, כי הם הוזמנו על ידי הנתבע לשם תכנון תקרה אקוסטית לקומת בית הכנסת. יחד עם זאת, בפועל, לשם תכנון התקרה, נדרשו תכניות עבודה מסודרות של כלל מבנה בית הכנסת, שלא היו בנמצא. לפיכך, התובעים טוענים, כי הוסכם עם הנתבע, שהתובעים יבצעו הן תכנון פנים של מבנה בית הכנסת והן את תכנון התקרה תמורת שכר שייקבע על פי שיקול דעתו הבלעדי של הנתבע. לטענת התובעים, בסופו של דבר מעורבותם בבניית בית הכנסת היתה רבה ומקיפה הרבה יותר מעבודות התכנון עליהן הוסכם. התובע הפך למפקח ומתאם ההקמה של מבנה בית הכנסת. התובע פיקח באופן יום יומי על הנעשה במקום, ווידא ביצוע העבודה כנדרש והיה אחראי להזמנת חומרים ופגישות עם ספקים. התובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום עבור כל הפעולות הנוספות שנעשו על ידו ואשר חרגו מתכנון פנים ותקרת בית הכנסת בשיעור מקובל של 3% מעלות פרוייקט זה, היינו, בסך של 45,000 $,כאמור בהצעת המחיר מטעמו. התובעים טוענים לסכומים נוספים המגיעים להם עבור עבודתם בפרוייקט בית הכנסת, ובכלל זה, בגין "הגשות לעירייה" ובגין שלט מעל מבנה בית הכנסת. הפנימיה ביחס להשלמת מבנה הפנימייה, התובעים טוענים, כי הם התבקשו על ידי הנתבע לתכנן את הפנימייה מחדש ולהשלים את כל הנדרש להכנת מכרז שלד למבנה הפנימייה ולחיבורו למבנה בית הכנסת. התובעים טוענים, כי תמורת ביצוע עבודה זו, הסכימו הנתבעים לשלם לתובעים סך 44,835 $ בתוספת מע"מ (52,457$), בהתאם להצעת מחיר של התובעים, שהתקבלה על ידי הנתבעים (להלן - הצעת המחיר המקורית). התובעים טוענים, כי ביצעו את העבודה כמוסכם, הכינו תכניות מפורטות לבניית 6 קומות מעל קומת מרתף עליונה. משבוצע התכנון, הוא אושר על ידי הנתבע. למרות זאת, מתוך התמורה שהוסכמה, כאמור לעיל, שילמו הנתבעים לתובעים בגין תכנון הפנימיה רק סכום של 19,375 $, בעוד שיתרת הסכום המוסכמת בסך של 33,082$ לא שולמה. עם זאת, הואיל ולא בוצעה עבודת פיקוח עליון ולא הוכנו מפרטים וכתבי כמויות, עומדת יתרת חובם של הנתבעים עבור תכנון הפנימיה על סך של 20,654$. התובעים מציינים, כי הגם שנדרשו להכין תכניות חדשות לבניית 5 קומות, משהתברר שלא ניתן לבנות מבנה בן 6 קומות, לא ביקשו תוספת תשלום בגין שינויים אלו. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבעים דחו הצעת מחיר מתוקנת שהוכנה על ידי התובעים לאחר שינוי מספר הקומות בבניין הפנימיה. זאת חרף העובדה, שההצעה המתוקנת נערכה לבקשת הנתבעים עצמם, ולמרות שלוח התשלומים היה הרכיב היחיד ששונה בהצעה זו בהשוואה להצעת המחיר המקורית. לטענת התובעים, בדחיית ההצעה המתוקנת, התחמקו הנתבעים מדפוס העבודה שכבר התגבש בין הצדדים בהתאם להצעת המחיר המקורית. התובעים טוענים עוד, כי במסגרת פרוייקט הפנימיה, הם זכאים לסכומים נוספים מהנתבעים, ובכלל זה בגין הגשות עבור הפנימיה ועבור טיפול ברשויות לשם קבלת היתר בניה לפנימיה. מרכז האשה - "כנפי יונה" בכל הנוגע למרכז האישה, הנתבע ביקש מהתובעים הצעת מחיר לתכנונו של המרכז. התובעים הגישו לנתבע הצעת מחיר בסך 144,000$. התובעים סרבו לבקשת הנתבע לביצוע העבודה בסכום נמוך יותר או לביצועה ללא תמורה כלל, כפי שציפה הנתבע. התובע עמד על הצעתו. לבקשת הנתבע, התובעים הכינו סקיצות ראשוניות לשטח. התובעים חזרו וביצעו תכנון ראשוני נוסף, לאחר שנבחר שטח חדש למרכז. התובעים נפגשו באתר עם מהנדס העיר ואף הציגו את התכניות הראשוניות בפני ראש העיר וחלק מנבחרי העיר. התובעים הכינו חוברת של התכנון הראשוני עם פרספקטיבה, עמה יצא הנתבע לארצות הברית לשם גיוס כספים. לבקשת הנתבע, התובעים גם ביצעו שינויים נדרשים בתכנון. התובעים טוענים, כי עבודת התכנון הינה רבה ביותר ומורכבת. העבודה דורשת תיאום ושילוב בין דיסציפלינות שונות, והתובעים השקיעו בה למעלה מ- 1,100 שעות עבודה. לטענת התובעים, משמונה מנהל חדש לישיבה, נותרו התובעים מחוץ לתמונה. זאת חרף השקעת שעות עבודה רבות ומעורבותם בתכנון המקום. התובעים טוענים, כי בגין שלב התכנון שבוצע על ידם, על הנתבעים לשלם להם שכר טרחה בשיעור של 50% מהצעת המחיר שנמסרה לנתבע, קרי בסך של 72,000$. התובעים טוענים כי בגין העבודות שבוצעו על ידם כמפורט לעיל, יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום סך כולל של 750,000 ₪ (לצרכי אגרה). אשר לחיוב הנתבע- הוא שיזם את הקשר עם התובעים, הוא שהזמין את ביצוע כל העבודות והוא שהתחייב בפני התובעים להסדיר את נושא התשלום. אשר לעמותות הנתבעות - העבודות בוצעו עבורן ולמענן והן שהפיקו מהן טובת הנאה. יצויין, כי בתמיכה לטענותיהם בדבר זכותם לסכום הנתבע והתאמתו להיקף העבודה שבוצעה על ידם, צירפו התובעים את חוות דעתו של המומחה מר חנן צפלוביץ מהנדס תעשיה וניהול (להלן- מר צפלוביץ). טענות הנתבעים הנתבעים טוענים, כי אינם חייבים דבר לתובעים. לטענתם, הם שילמו לתובעים את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים. בית הכנסת ביחס לבית הכנסת, הנתבעים טוענים, כי הוסכם שהתובעים ילוו את השלמת בית הכנסת עד גמר, כולל הוצאת היתרי בניה, פיקוח צמוד ועיצוב פנים, בתמורה לסך של 20,000$ כולל מע"מ. סכום זה שולם לתובעים במלואו. הפנימיה בכל הקשור למבנה הפנימיה, בין התובע לנתבע הוסכם, כי עבור תכנון אדריכלי של מבנה הפנימיה עד לגמר שלד, לרבות טיפול בהוצאת היתר בניה והכנת תכניות מפורטות, ישולם לתובעים סך של 20,000$ כולל מע"מ, וככל שמבנה הפנימיה יבנה, יופקדו עבודות עיצוב הפנים בידי התובע בתמורה לסך נוסף של 20,000 $ כולל מע"מ. הצעת המחיר, ששלח התובע לנתבע, היתה שונה מן המוסכם וכללה פיקוח צמוד שלא הוסכם עליו. לפיכך, הנתבע לא חתם עליה. התובע הסכים לחזור ולעבוד כפי שסוכם מראש. לטענת הנתבעים, למרות שהתובעים ביצעו רק חלק מעבודות התכנון האדריכלי, שילמו הנתבעים לתובעים את מלוא הסכום המוסכם עבור התכנון, סך של 20,000 $. בסופו של דבר, עקב אי השלמת עבודות התכנון על ידי התובעים הנתבעים נאלצו להעסיק אדריכל אחר, שהחל בביצוע כל עבודות התכנון האדריכלי מחדש. עבור התכנון האדריכלי החלקי שנעשה, התובעים זכאים לכל היותר ל -30% מהתמורה המוסכמת, היינו לכ -6,000$ בלבד, ועבור עיצוב פנים של המקווה שבבנין הפנימיה לסכום נוסף בסך 1,950$. מכאן, שהתובעים גבו ביתר עבור תכנון מבנה הפנימיה סך של 12,050$. מרכז האשה - "כנפי יונה" אשר למרכז האישה, הנתבע ביקש מהתובע לערוך סקיצה רעיונית בלבד לשם הצגתה בפני הרשות המקומית כמו גם בפני תורמים פוטנציאליים. במצב בו עד היום טרם אותר שטח מתאים באישור הרשות המקומית וטרם הוחל הטיפול בהקצאתו של השטח לשם בניית מרכז האישה, היה מדובר על סקיצה רעיונית בלבד, שמעבר אליה לא התבקש התובע להכין דבר. ממילא הנתבע לא הסכים להצעת המחיר של התובע לתשלום סך 144,000 $ בגין פרוייקט מרכז האשה, בהיותה הצעה יקרה ביותר, ובמיוחד בנסיבות הענין בהן דובר על תכנון רעיוני ראשוני בלבד, כאמור לעיל, שהיה ספק רב אם יוצא אל הפועל. בין הצדדים הוסכם, כי את הסקיצה הרעיונית לבניית מרכז האשה התובע יערוך ללא שכר, וככל שהפרויקט יצא אל הפועל וייבנה המרכז לאשה, יופקד תכנונו המלא בידי התובע, ואז יוסכם על שכרו בגין כך. הנתבעים טוענים, כי הואיל והרשות המקומית הקצתה לצורך המרכז שטח מצומצם, נגנז גם הרעיון הראשוני ותכנית הקמת מרכז האשה לא יצאה לפועל. כללי בתמיכה לטענותיהם, צירפו הנתבעים את חוות דעתו של האדריכל חיים בן ארי (להלן - מר בן ארי). דיון והכרעה המסגרת הדיונית בדיון שנערך בפני ביום 27.3.08, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה לפיה הפלוגתאות בין הצדדים הינן כדלקמן: מהן העבודות, שביצעו התובעים או מי מהם עבור הנתבעים או מי מהם? מה סוכם לגבי התמורה, המגיעה לתובעים או למי מהם, עבור ביצוע אותן עבודות? כמה שולם על ידי הנתבעים או מי מהם על חשבון החוב בגין ביצוע עבודות אלו? האם, ככל שלא תוכח ההסכמה אודות שיעור שכרם של התובעים או מי מהם בגין ביצוע העבודות, זכאים התובעים או מי מהם לשכר ראוי בגין אותן עבודות, ומהו אותו שכר? נראה כי יש מקום לבחון ולהכריע בפלוגתאות אלה, ביחס לכל אחד מהפרויקטים נשוא התביעה, בנפרד. בית הכנסת בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לעבודה עליה הוסכם כמו גם אודות התמורה המוסכמת. לגירסת התובעים, הוסכם על תכנון תקרה ותכנון פנים, תמורת שכר בהתאם לשיקול דעתו של הנתבע. בפועל בוצעו - לטענתם של התובעים - עבודות נוספות, שעניינן פיקוח על העבודה וניהולה. זאת לבקשת הנתבע. בגין אותן עבודות נוספות מגיעה לתובעים, לטענתם, תמורה נוספת. מאידך, לגירסת הנתבעים, העבודה עליה הוסכם מלכתחילה כללה את השלמת בית הכנסת עד גמר, לרבות פיקוח צמוד ועיצוב תמורת סכום כולל בסך של 20,000$, סכום ששולם לתובעים במלואו. התובע אישר בעדותו בפני בית המשפט (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-12), כי קיבל מהנתבע עבור עבודתו בבית הכנסת 20,000$. על התובע, הטוען כי התבקש לבצע עבודות נוספות, מעבר למוסכם מראש, וכי מגיעה לו תמורה נוספת בגין ביצוען, מוטל הנטל להוכיח את טענתו. מעדויות הצדדים בפני עולה, כי ביחס לכלל העבודות שבוצעו בבית הכנסת על ידי התובעים, אין כל הסכם בכתב או כל מסמך כתוב אחר, המעיד על תוכן ההסכמות בין הצדדים. הנתבע העיד בפני בית המשפט (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 14-15): "מעולם לא נחתם מסמך בכתב לגבי ההתקשרות שלנו עם קלדרון (התובע - נ"ש) בנוגע לבית הכנסת". גם לגירסתו של התובע, פרטי העבודה שהתבקשה בבית הכנסת כמו גם תמורתה, לא סוכמו מעולם בכתב. התובע העיד בעניין זה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 12-14): "הצעתי שכר טרחה שלא התקבל באותו רגע. אמרתי שמה שהרב (הנתבע - נ"ש) ישלם אסכים. בהתאם לזה התחלתי לעבוד ולא היתה הזמנת עבודה". נראה כי די באמירה זו של התובע כדי לדחות את התביעה לתשלום סכומים נוספים בגין פרוייקט בית הכנסת, כאשר התובע עצמו מאשר, כי בסופו של דבר הוסכם, שהתשלום יהיה בהתאם לשיקול דעתי הבלעדי של הנתבע. יחד עם זאת ומעבר לצורך אוסיף ואפרט. עוד העיד התובע (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 12-13): "אחרי כן היו עבודות נוספות עליהן היתה הצעת מחיר מסודרת והסכם בכתב. הוא לא חתם עליה". וכן: "לגבי העבודות הנוספות לא דחו את ההצעה. הוסכם שאמשיך. לא נאמר לי כלום. אמר לי, תמשיך לעבוד" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 15-17). שוב אנו רואים הודאה של התובע, כי לא היתה שום התחייבות מצד הנתבעים לתשלום נוסף מעבר למוסכם מראש. אכן, התובע צירף לתצהיר עדותו מכתב שכתב לנתבע מיום 1.9.03 (קלסר א לראיות התובעים, חוצץ א4) בו פירט התובע את עלויות הקמת בית הכנסת, לרבות העבודות הנחוצות ועלותן, ועלותו של הריהוט הנחוץ לבית הכנסת. המדובר במסמך, שנכתב על ידי התובע באופן חד צדדי, ואשר שלא נחתם על ידי הנתבעים או מי מהם. יש לראות, איפוא, במסמך זה הצעה בלבד, שלא התקבלה וממילא לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. יצויין, כי בעת קיום השיחה שנערכה בין התובע לנתבע בכל הקשור לבניית בית הכנסת, לא נכחו אנשים נוספים במקום זולת התובע והנתבע בלבד. מר שאול נחום, מקורבו של הנתבע בתקופה הרלוונטית ומי שיצר את הקשר בין התובע והנתבע (להלן - מר נחום) העיד, כי השיחה בין התובע לנתבע ביחס לבניית בית הכנסת נערכה בצד ושלא בנוכחותו (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 17-18). נראה, כי בנסיבות בהן אין כל הסכם בכתב, ואין עדים אחרים זולת התובע והנתבע, היכולים לשפוך אור ביחס לתוכן ההסכמות בין התובע והנתבע, התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו, כי ביצוע העבודות הנוספות חרג מהמוסכם מראש בין הצדדים, וכי הוא זכאי בגין ביצוען של העבודות הנוספות לשכר נוסף. לשיטתו של התובע, על הנתבע לשלם לו בגין העבודות הנוספות "לאור מערכת היחסים שהיתה בינינו, הוא מחויב ... זה היה מעבר לענין של עסק בלבד" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 14-16). ברי כי אין להטיל על אדם התחייבויות כלשהן רק מכח יחסיו הטובים והקרובים עם זולתו. יש להוכיח קיומן של הסכמות, ככל שהיו, בין שנעשו בכתב ובין בעל פה. אכן, בהתאם לסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, חוזה יכול להיעשות גם בעל פה. עם זאת הוכחתו של חוזה בעל פה אינה פשוטה כלל ועיקר ומעבר להוכחת עצם ההתקשרות יש להוכיח את תוכנה. במקרה דנן, כפי שפורט לעיל, נראה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח, כי התמורה בסך 20,000$ עליה סוכם מראש לא כללה את כל העבודה כולה, לרבות ניהול ופיקוח. לכך מצטרפת העובדה, שהתובע פנה בשני מכתבים ביום 19.7.05 למנהל הישיבה, מר יאיר אברהם, בהם פירט את חובות הישיבה כלפיו (נספחים ב ו-ג לתצהיר עדותו של הנתבע). במכתבים אלו פירט התובע אך ורק את חובות הישיבה בגין בניית מבנה הפנימיה ומרכז האישה. התובע אינו מזכיר ולו במילה אחת חוב כלשהו בנוגע לבית הכנסת בגין עבודות נוספות כלשהן. הדבר מטיל צל כבד על טענת התובע לקיומו של חוב של הנתבעים בקשר לבית הכנסת. התובע נשאל לפשר ענין זה בעדותו בבית המשפט, והשיב כדלהלן (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 4-10): "ש. אני מציג בפניך את מכתביך לרב (הנתבע - נ"ש) - נספח ב-ג לתצהיר הרב - תבעת שני סכומים עבור שני פרויקטים - עבור הפנימיה ועבור המרכז לאישה ולא תבעת ולא הזכרת את בית הכנסת במכתבים הללו. שכחת את החוב של 62,000 דולר? ת. לא. אנו נמצאים בסיטואציה שאין לבית המשפט את הידע המקדים. לא התכוונתי להגיע לבית המשפט ובמכתבים האלה לא היה עניין. אני דיסלקט ולכן אני מתמקד במקרו ולא במיקרו. ניסיתי לזעזע את הרב. מאחר והיתה מערכת יחסים מאוד קרובה ביני ובינו והנתוק היה ללא שום שיחה, ניסיתי להגיע אליו ולשוחח איתו". תשובתו של התובע מתפתלת, ואין בה כדי ליתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע נעדר ממכתבים אלו איזכור כלשהו של החוב הנטען ביחס לבית הכנסת. דחיית תשובתו של התובע בענין זה מתבקשת עוד משהתברר, כי אחד מהמכתבים הנ"ל נכתב על ידי התובע לאחר שכבר התייעץ עם עורך דין (ראה עדותו של התובע בעמ' 16 לפרוטוקול, שורות 13-15). העולה מן הדברים, כי העובדה שהתובע לא ציין במי ממכתביו לנתבע את החוב הנטען בקשר לבית הכנסת, פועלת לחובתו של התובע ושומטת את הקרקע תחת טענתו לקיומו של חוב שכזה. אכן, התובע הוכיח שבפועל בוצעו על ידו עבודות, החורגות מתכנון ועיצוב פנים של בית הכנסת בלבד. לענין זה התובע צירף לתצהיר עדותו מסמכים רבים (קלסר א לראיות התובעים, חוצצים א1 א2) המעידים על כך שהתובע אכן היה עסוק גם בהזמנת חומרים, ניהול משא ומתן עם בעלי מקצוע שונים וקבלת הצעות מחיר, לרבות ניהול מו"מ בנוגע למערכת מיזוג אוויר (ראה המסמך המצורף בקלסר א, חוצץ א4). הכל כפי שנטען על ידו בסעיפים 6.2-6.3 לתצהיר עדותו. המדובר במספר רב מאוד של מכתבים והתכתבויות המעידים על עבודה לא מבוטלת. יחד עם זאת, משעה שהתובע לא הוכיח כי עבודות אלו לא נכללו בסיכום הראשוני, כאמור לעיל, וכי בגין אותן עבודות הוא זכאי לשכר נוסף, דין טענתו לשכר טרחה נוסף, מעבר ל- 20,000$ ששולמו לו על ידי הנתבע, להידחות. הדברים, כמובן, מצטרפים להודאתו המפורשת של התובע, כאמור לעיל, כי גובה שכרם של התובעים או מי מהם בגין העבודות בבית הכנסת הושאר לשיקול דעתו הבלעדי של הנתבע. מבנה הפנימיה בכל הקשור לפנימיה, להבדיל מסוגית בית הכנסת, נראה כי בין הצדדים אין מחלוקת לגבי סוג העבודה שהתובעים התבקשו לבצע - תכנונה ועיצובה של הפנימיה עד גמר השלד. ראה בענין זה סעיפים 8.1 ו- 9.2 לתצהיר עדותו של התובע וכן סעיף 5.2 לתצהיר עדותו של הנתבע. לב ליבה של המחלוקת נעוץ, איפוא, בשאלת גובה התמורה עליה הוסכם בגין עבודה זו. לשיטת התובעים, בין הצדדים הוסכם על תשלום תמורה בסך 44,835 $. לשיטת הנתבעים, הוסכם על תמורה בסך 20,000$ בלבד. התובע מאשר בסעיף 13.2 לתצהיר עדותו, כי הנתבע העביר לו על חשבון התמורה בגין העבודה בפרוייקט הפנימיה סך של 19,375 $. התובע מבסס טענתו לתמורה מוסכמת בסך 44,835$ על הצעת מחיר, שנכתבה על ידו, מיום 10.3.04. הצעה זו צורפה לתצהיר עדותו של התובע קלסר ב לראיות התובעים, חוצץ ב1). ההצעה אינה חתומה, לא על ידי התובע ולא על ידי הנתבע. התובע לא הציג בפני כל מסמך מטעם הנתבע, המאשר קבלת ההצעה. בנסיבות אלה, ברי כי מדובר בהצעה בלבד או בטיוטת הסכם, שלא התגבשה להסכם מחייב. לעומת זאת, דווקא גירסתו של הנתבע, ולפיה סוכם על ביצוע עבודת תכנון הפנימייה תמורת 20,000$, זוכה לתימוכין בכתב. ביום 7.6.05, שלח התובע לישיבה של הנתבע מכתב, נספח א לתצהיר עדותו של הנתבע, ושם נאמר בסעיף 5 כדלקמן: "הרב (הנתבע - נ"ש) ביקש ממני להמשיך איתו בתכנון הפנימיה של בית הכנסת/ישיבה והפעם ביקש אף שהגיש (כך במקור - נ"ש) לו הצעת מחיר לתכנון הפנימיה. הגשתי לרב הצעת מחיר על סך כ-44,000 $ כאשר הרב החליט כי בשלב ראשון יבנה שלד המבנה בלבד לכן סוכם בינינו תשלום של 20,000$". הנה כי כן, אף לשיטתו של התובע עצמו, בין הצדדים הוסכם על תמורה בסך 20,000$ בלבד, כפי שטוענים הנתבעים. ביום 27.6.05, שלח התובע למנהל הישיבה הצעת מחיר נוספת לתכנון הפנימיה - נספח ח לתצהיר עדותו של הנתבע. הצעה זו עמדה על סך 44,160 $. ביום 19.7.05 שלח התובע למנהל הישיבה מכתב נוסף , אשר צורף לתצהיר עדותו של התובע (קלסר ב לראיות התובעים, חוצץ ב2) בו חזר התובע על סכום תמורה בסך 44,385$. בתגובה למכתבו זה של התובע שלחה הנהלת הנתבעת 2 לתובע מכתב בו נאמר כדלקמן: "בהמשך להתייחסותך במכתבך מיום 19.7.05 למוסדות אמת ושלום (הנתבעת 2 - נ"ש) הרינו להודיעך כי הצעתך לא התקבלה". דברים חד משמעיים ומפורשים, המעידים על דחיית הצעת המחיר שהמציא התובע, ובה רואה הוא הסכם מחייב. יש לדחות, איפוא, את טענת התובע, ולפיה הוסכם על תשלום בסך 44,835 $ תמורת תכנון מבנה הפנימיה. אין לראות בסכום זה בסיס לחישוב התמורה עבור העבודות שביצע התובע בקשר לפרוייקט הפנימיה. בנסיבות אלה, נשאלת, איפוא השאלה מה התמורה המגיעה לתובע בגין ביצוע עבודות בניית הפנימיה? האם סך 19,375$ ששולמו לתובע אכן משקפים את מלוא התמורה המגיע לתובעים עבור העבודה שבוצעה או שמגיעה להם או למי מהם תמורה נוספת? התובע העיד, כי הסכום ששולם לו היה אך תמורה עבור ביצוע השלד, אך הוא לא יכול היה לתכנן את השלד מבלי להכין תכניות עבודה מפורטות (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 5-8; שורות 11-16). בענין זה, יש לבחון את חוות דעת המומחים. מר צפלוביץ, המומחה מטעם התובעים, מציין שתי אפשרויות לחישוב, כאמור בסעיף 3 לחוות דעתו. האחת, מבוססת על הצעת המחיר בסך 44,385$. האחרת, מבוססת על שכר טרחה ראוי. משנדחתה על ידי הצעת המחיר כבסיס לחישוב התמורה, כאמור לעיל, ברי כי ממילא אפשרות החישוב השניה היא הרלוונטית. לגישתו של מר צפלוביץ, הסכום הכולל של שכר הטרחה הראוי בגין אדריכלות ועיצוב פנים, שבוצעו בפועל בפנימיה, הינו בסך 79,212 $, כך שיתרת התשלום לתובעים הינה בסך 59,837 $ (לא כולל מע"מ). לעומת זאת, לגישתו של המומחה מטעם הנתבעים, מר בן ארי, שכר הטרחה הראוי והמקובל עבור עבודות שבוצעו בפועל על ידי התובע הינו בסך של 8,585$. מבין שתי חוות הדעת בענין זה, נראית לי יותר חוות דעתו של מומחה הנתבעים מחוות דעתו של מומחה התובעים. ואפרט. התובע בוגר בי"ס להנדסאים, אך אינו מוסמך כאדריכל (ראה עדותו של התובע בעמ' 3 לפרוטוקול, שורות 6-7). למרות זאת, ביסס מר צפלוביץ את התעריפים שנקבעו על ידו כשכר ראוי על תעריפי משרד הבטחון המקובלים בשוק המתכננים והאדריכלים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 1-4; שורות 12-15). זאת לדבריו, לאור נסיונו של התובע, הוותק והמקצועיות שלו, השווה בעיניו לזו של אדריכל רשום (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 17-19). מר צפלוביץ התחמק מלהשיב לשאלה, האם ישנו תעריף אחר להנדסאים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 23-25), כאשר אישר, כי רמת הכשרתו והסמכתו של מבצע העבודה רלוונטית לגובה השכר המגיע לו (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 29-32). עוד עולה מדברי מר צפלוביץ, כי כלל אינו בטוח, שהתובע רשאי להגיש הצעות עבודה לגורמים ממשלתיים כדוגמת משרד הבטחון (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 1-2). עולה מן הדברים, כי יש לפקפק בהתאמת התעריף, ששימש בסיס לחישוביו של מר צפלוביץ למקרה דנן ולאי היותו של התובע אדריכל רשום. בנסיבות אלה, וכשהנטל להוכיח שיעור השכר הראוי מוטל על התובע, יש לאמץ את קביעות המומחה מטעם הנתבעים, ולפיה שכרו הראוי של התובע עבור ביצוע העבודות בפנימיה הינו בסך של 8,585$. מששולם לתובע סך של 19,375$, אין לנתבעים כל חוב כלפי התובעים בגין העבודות בפנימיה ואף נראה כי יש טעם בדברי הנתבעים לפיהם שולם לתובעים עבור הפנימיה, ביתר. היות שלא נתבע על ידי הנתבעים סעד כלשהו של השבה והיות שהנתבעים נשאו מרצונם בתשלום בסך 19,375$, מבלי שעשו זאת תחת מחאה או תוך דרישה להשלמת עבודות נוספות בתמורה לתשלום זה, אין לחייב את התובעים בהשבת ההפרש. מרכז האישה-"כנפי יונה" התובעים טוענים, כי בגין שלב תכנון המרכז כפי שבוצע על ידם בפועל, הם זכאים לשכר טרחה בשיעור 72,000$, סכום המהווה 50% מהסכום שננקב על ידי התובעים בהצעת מחיר מטעמם. מנגד, הנתבע טוען, כי לא הסכים להצעת המחיר, אלא הוסכם על עריכתה של סקיצה רעיונית בלבד ללא זכות לקבלת שכר בגינה. התובע צירף לתצהיר עדותו הצעת מחיר, ששלח לנתבע ביום 21.6.04, לתכנונו של מרכז האישה (קלסר ג לראיות התובעים, חוצץ א11). אכן, בהצעת המחיר נכתב שכר טרחה מבוקש בסכום של 144,000$. עם זאת, גם הצעה זו, כמו זו הנוגעת לפנימיה, כאמור לעיל, לא נחתמה על ידי מי מהצדדים. התובע עצמו העיד, כי עם קבלת הצעת המחיר הנתבע ניתק עמו מגע (סעיף 16.2 לתצהיר עדותו של התובע). משמעות הדברים, כי המדובר בהצעת מחיר שלא התקבלה, וממילא לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. משכך, אין בהצעה זו כדי לשמש בסיס לקביעת התמורה. הנתבע טוען, כי התובע ממילא לא התבקש לבצע אלא רק סקיצה רעיונית, הואיל ובהתחלה לא היה ברור, האם הרשות המקומית תיעתר לבקשה להקצות שטח מקרקעין לטובת המרכז. ממילא היה ספק, אם הפרוייקט יוצא אל הפועל. טענה זו עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו בפני. במכתבה של היועצת המשפטית של העיריה מיום 1.8.04 (קלסר ג לראיות התובעים, חוצץ א11) נאמר, בין השאר: "1. בהמשך לדיון אשר התקיים בלשכת ראש העיר ביום 21.7.04 ולאחר בחינה ראשונית של בקשתכם להקצאת מקרקעין, הננו להודיעכם כי העירייה רואה בחיוב בקשתכם בכפוף לקיום כל הוראות החוק הרלוונטיות לענין זה. 2. על מנת לקדם הטיפול בבקשה להקצאת מקרקעין נבקשכם להעביר בהקדם פרוגרמה ..." הרשות המקומית הביעה, איפוא, עמדה חיובית עקרונית כלפי הפרוייקט. הנתבע עצמו אישר זאת בבית המשפט (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 20-21). יחד עם זאת, וכמפורט באותו מכתב, לא ברור עדיין כמה שטח יוקצה לטובת המרכז וענין זה תלוי בגורמים שונים ובאישורים שצריכים להינתן. ביום 24.5.05, נערך פרוטוקול ישיבת עיריה (קלסר ג לראיות התובעים, חוצץ א11), ובו נאמר: "דיון שהתקיים בתאריך 23.5.05 במשרדו של מהנדס העיר אריה גלברג: בנושא 'קהילות יעקב' ו 'כנפי יונה' ... 3. 'כנפי יונה' - הפרוגרמה שלהם מדברת על 11 דונם לצורך הפרוייקט. הובהר לנציגם כי אין במתחם המדובר שטח בגודל זה. במידה ודרישתם לשטח תצטמצם לכ- 1 דונם או 1.5 דונם ייבדק הנושא שנית". הנה כי כן, בקשת הנתבע להקצאת שטח בהיקף גדול נדחתה. יתירה מכך, גם בקשה לשטח מצומצם בהרבה היתה טעונה בדיקה מחודשת. משמעות הדברים הינה, כי יש טעם בטענת הנתבע, כי באותה עת היה ביצוע פרוייקט מרכז האישה והוצאתו אל הפועל מוטלים בספק. אכן, בסופו של דבר נגנז רעיון הקמת הפרויקט. בנסיבות אלה, בקשה מהנתבע לבצע סקיצה רעיונית וראשונית בלבד הינה סבירה בהחלט. אשר לעבודה שבוצעה על ידי הנתבע בפועל, התובע צירף לתצהיר עדותו הן תכנית פרספקטיווה שנערכה על ידו והן תכנית חלוקה רעיונית (קלסר ג לראיות התובעים, חוצץ ד1. מר צפלוביץ בחקירתו בבית המשפט דבק בגירסתו, כי אין המדובר בתכנון רעיוני בלבד אלא הרבה מעבר לכך (ראה עדותו של מר צפלוביץ בעמ' 8-9 לפרוטוקול). יחד עם זאת, במהלך חקירתו של מר צפלוביץ התברר, כי התכנית חסרה מספר אלמנטים. בתכנית אין תכנית מודד לענין גבולות המגרש (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 9-11), וחוסר זה מובן מאליו בהעדר ידיעה, מהו המגרש עליו יוקם הפרוייקט. בתכנית אין חתכים, ואף תכנית חזיתות לא הוצגה בפני מר צפלוביץ (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 14-18). מר צפלוביץ הסתמך על ניירת שקיבל מהתובע, אך זו לא צורפה לתיק (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 29-30). למקרא עדותו של מר צפלוביץ מתעורר, איפוא, ספק רב, האם התובע אכן ביצע תכנון העולה על סקיצה רעיונית והתחלתית גרידא. בנסיבות אלה, עדיפה בעיני חוות דעתו של מר בן ארי, אשר העיד ואמר - כי גם אם התכנית כללה את כל הפונקציות האמורות להמצא במרכז, לרבות: תאי הלבשה, בריכה, מקווה וכן הלאה - עדיין, אין בכך כדי להפוך אותה לתכנית העולה על תכנון רעיוני ראשוני, וכי המרחק בין תכנית ראשונית ורעיונית לביצוע של ממש הינו רב (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 22-31; עמ' 28, שורות 11-12). תימוכין למסקנה, שהתובע ערך רק תכנית רעיונית, נובעת גם מהעובדה, שהתובע עצמו הכתיר את התכנית שהכין כ"תכנית חלוקה רעיונית". התובעים הכינו, איפוא, תכנית רעיונית בלבד. אך גם בגין תכנית רעיונית זו בלבד, זכאים התובעים לתמורה כספית. זאת במיוחד לנוכח ההשקעה בהכנת אותה תכנית רעיונית, כפי שעולה מעיון בעבודה שבוצעה, כאשר ניכר בה, כי הושקעו בה זמן ומשאבים. המסקנה כי לתובע מגיעה תמורה עבור העבודה שבוצעה עולה גם מדברי הנתבע עצמו, אשר העיד (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 13-17) כדלקמן: "ת. הוא לא התחיל. מדובר ברעיון ולא ביצוע. הרעיון נגנז כי לא היה אישור לשטח, לועדת הקצאות, זה התחיל ברעיון ונגמר ברעיון. ש. במהלך הרעיון הזה לא נעשה דבר על ידי קלדרון (התובע-נ"ש)? ת. נעשה. ביקשתי ממנו לעשות כמה דברים והוא עשה. ביקשתי ממנו לגשת לעיריה ולדבר איתם אם אפשר לקדם את הרעיון הזה. הוא ניגש אליהם ונפגש ב- 2-3 פגישות עם המהנדס של העיריה". ובהמשך (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 7-9): "ביקשתי סקיצה רעיונית בלבד. קיבלתי 4 דפים של סקיצה צבעוניים. ודאי שעל זה צריך לשלם. על זה עדיין לא שילמנו. אנו מוכנים לשלם על זה 4,000$ ההדגשה איננה במקור - נ"ש). הלכנו לארכיטקטים מוסמכים ובסכום זה העריכו את העבודה". עיינתי בחוות דעתו של מר צפלוביץ לענין התמורה המוערכת על ידו עבור העבודה שבוצעה. הואיל ולשיטתו יש לראות בעבודה הרבה למעלה מתכנון ראשוני, כמפורט לעיל, ומשדחיתי דבריו אלו, ברי כי אין לראות בחישוביו כחישובים על פיהם יש לפסוק את התמורה המגיעה לתובעים. גם הצעת המחיר אינה יכולה לשמש בסיס לחישוב, משעה שלא השתכללה לכדי הסכם מחייב ומשעה שכללה שלבים רבים ומפורטים יותר בהמשך העבודה, שלא בוצעו בפועל. במצב דברים זה אני מקבל את האמור בחוות דעתו של מר בן ארי, מומחה הנתבעים, כי יש להעמיד את השכר המגיע לתובעים בגין ביצוע העבודה בקשר למרכז האשה בסך של 6,400 $. על הנתבעת 4, כמי שעבורה היה אמור להיבנות המרכז, ועל הנתבע, שעבורו בוצעה העבודה בפועל, לשלם לתובעים סכום זה. יצויין כי בכתב סיכום הטענות זנחו הנתבעים כל טענה בנוגע לחיובו האישי של הנתבע, ועל כן פטור אני מלדון בטענות אלו. סוף דבר הנתבעים 1 ו-4, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 6,400$ בהתאם לשער היציג, שהיה ידוע במועד הגשת התביעה, 30.8.06, דהיינו סך של 28,032 ₪ בצירוף מע"מ, ובסך הכל 32,797 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, ומשנדחתה התביעה בחלקה הגדול, אינני מטיל חיוב בהוצאות. עיצובעיצוב פניםשכר טרחה