מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שינוי מטרות העמותה: זוהי בקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המנהל המיוחד שמונה לעמותת "בית הכנסת אהבת ישראל-רמות אשכול ירושלים" (להלן: "העמותה") לעדכן את מטרות העמותה, לתקן ולעדכן את תקנון העמותה ולאשר מתווה לצורך שיקום העמותה באמצעות קבלת חברים חדשים ומינוי וועד חדש. הרקע לבקשה ביום 18.9.11 הוגשה מטעם רשם העמותות (להלן: "הרשם") בקשה לפירוק העמותה. בד בבד הוגשה בקשה למינוי מפרק זמני בטענה כי חברי וועד העמותה וחברים אחרים בה "מבריחים" את נכסי העמותה, היינו מעבירים לשמם את הזכויות בבניין בית הכנסת ברחוב מעבר המיתלה 5 בירושלים העומד בבסיס פעילות העמותה. חברים אלו הגישו תביעה כנגד העמותה והשיגו פסק דין שניתן במעמד צד אחד המצהיר כי בית הכנסת בו שוכנת העמותה הינו בבעלותם הפרטית (ת"א 3459/09 בבית משפט זה, להלן: "התביעה האזרחית"). ביום 25.9.12 התקיים דיון במעמד הצדדים אליו התייצב גם נציג הכנ"ר. בשולי הדיון הגיעו כל הצדדים לכלל הסכמה לפיה ימונה מנהל מיוחד לעמותה, פסק הדין האמור יבוטל וכתב התביעה יתוקן באופן שיצורפו הרשם והמנהל המיוחד כנתבעים נוספים בתביעה. סמכויות המנהל המיוחד נקבעו כסמכויות מפרק זמני. מאז מינוי המנהל המיוחד הוא החל לפעול בדרכים שונות לקידום מטרות העמותה וניהולה עד שביום 29.4.12 הגיש את הבקשה הנוכחית. בבקשתו ציין המנהל המיוחד על דעת הרשם, כי נוכח ניגוד העניינים של חברי וועד העמותה ואי קבלת חברים חדשים מאז הקמתה, הדרך למנוע את פירוק העמותה ולשקם את בית הכנסת היא לצרף את באי בית הכנסת הקבועים כחברים חדשים בעמותה. לאחר קבלת החברים החדשים ייערכו בחירות וייבחר וועד חדש וסמכויות הניהול יעברו ממנו אל הוועד החדש הנבחר. עם זאת, לעת עתה, תיק הפירוק יישאר על כנו לצורך פיקוח על התנהלות הוועד החדש בהתאם לצורך ולשם המשך ניהול ההגנה בתביעה האזרחית בשם העמותה. לצורך כך ביקש המנהל המיוחד לתקן את תקנון העמותה באופן שמטרות העמותה תורחבנה וייקבעו תנאים לקבלת החברים החדשים. אל הבקשה צירף המנהל המיוחד הצעת תקנון שעיקריו הם: הרחבת מטרות העמותה, היינו - הקמת בית הכנסת, החזקתו וניהולו עבור תושבי שכונת רמות אשכול בירושלים שהם שומרי מצוות ומסורת, בעלי השקפה ציונית שנוסח התפילה השגור בפיהם הוא "עדות המזרח-ממנהג ירושלמי"; קביעת קריטריונים לקבלת חברים בעמותה, הכוללים הגדרה מי נקרא מתפלל קבוע היכול להתקבל לחברות, התחייבות החבר שאמונותיו עולות בקנה אחד עם מטרות העמותה, ותשלום דמי חבר; תנאים לפקיעת חברות; סמכויות האסיפה הכללית של העמותה ככלל, וסמכויות האסיפה הכללית להוצאת חבר מהעמותה בפרט; סמכויות הוועד וועדת הביקורת; ועוד כיו"ב. טענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 30.4.12 חזר המנהל המיוחד על עמדתו אליה הצטרפה נציגת הרשם כשהם מדגישים שמטרת השינויים המבוקשים במבנה העמותה אינה פירוקה, אלא שיקומה וביצוע שינויים פרסונאליים וארגוניים בה. ב"כ הכנ"ר ברכה על המתווה המוצע על ידי המנהל המיוחד אך העלתה הסתייגות חריפה כנגד אופן ניהול העמותה על ידי המנהל המיוחד אשר מעורבותו בניהול הכספי של העמותה מצומצמת. לטענתה, אין להכיר כלל במסגרת נורמטיבית של מינוי מנהל מיוחד אשר אינו אחראי על הניהול הכספי של תאגיד בהליך פירוק, וודאי מקום בו הוא אינו אחראי, למשל, על תפעול גירעוני של העמותה או שאינו מודע לכך אם העמותה יוצרת חובות חדשים. משכך, היא טענה כי יש לקבוע מסגרת נורמטיבית ברורה ולמנות לעמותה מפרק זמני במקום המנהל המיוחד. ב"כ חברי הוועד הגיב על הבקשה בכתב וטען כי לא נפל כל פסול בכך שנציגי העמותה הגישו תביעה כנגד העמותה ואין גם פסול בכך שאותם חברים בקשו וקבלו פסק דין בהעדר הגנה מטעם העמותה. הוא סבר כי יש לדחות את הבקשה העיקרית לפירוק העמותה והתנגד למתווה המוצע של המנהל המיוחד מפני שלטענתו מטרת ההליך המבוקש הוא להעניק לחברים חדשים זכויות בנכס המקרקעין של העמותה (בית הכנסת) מבלי שהם השקיעו בו דבר. מהלך זה דומה לשיטתו, להקצאת מניות בחברה מטעם רשם החברות תוך דילול חלקם של בעלי מניות הקיימים בחברה. חברי העמותה הנוכחים אינם מתנגדים לקבלת חברים חדשים אך זאת בתנאי שאלו ישקיעו סכומים שישקפו את הערך האמיתי של הנכסים אשר אותם מצטרפים חושבים שהם נכסי העמותה. הדעת אינה סובלת מהלך מעין זה הרומס את זכויות הקניין של חברי וועד הנוכחים של העמותה. כן העלה טרוניות כלפי פעולותיו של המנהל המיוחד וטען כי אלו "מעוררים מחשבה בדבר מניעיו או מניעי שולחיו". סופו של יום, לטענתו יש לבטל כליל את הליך הפירוק ולהשאיר את המנהל המיוחד בתפקידו אך ורק לשם ניהול ההגנה בתביעה האזרחית. קבוצה של מתפללי בית הכנסת ביקשה אף היא לומר את דברה ובבקשתה ליתן תגובה לבקשת המנהל המיוחד היא טענה כי בית הכנסת הינו מקום פעיל ולא דועך כפי שחלק מחברי הוועד תיארו אותו. הם בקשו לחזק את ידיו של המנהל המיוחד אשר עושה את מלאכתו נאמנה על מנת לפתוח את שורות העמותה, והם הביעו רצון ליטול חלק פעיל בהפעלת בית הכנסת. המנהל המיוחד הגיש תשובה לתגובת חברי הוועד וטען כי מתוך תגובתם ניכר כי הם אינם מבינים את הדינים החלים על נכסי עמותה ואינם מבחינים בין הקניין של העמותה ובין קניין חבריה, והשונה בין זכויות חברי עמותה ובין זכויות בעלי מניות בחברה. לטענתו, התגובה של חברי הוועד כולה שגויה מכיוון שנכסי העמותה אינם נכסי חבריה או מייסדיה. בנוסף הוא הגיב על הטענות האישיות שנטענו כנגדו, בין היתר בעניין ניהול העמותה, ניהול בית הכנסת, ניקיונו, תחזוקתו וביטוחו. שינוי מוסדות העמותה ראשית לעניין המתווה שמציע המנהל המיוחד, היינו פתיחת שערי העמותה לשם הצטרפותם של חברי עמותה חדשים ובחירת וועד חדש לעמותה. בעל תפקיד שמונה על ידי בית המשפט לאחר גילוי ליקויים בתפקוד עמותה או לשם הבראת עמותה, להבדיל מחיסולה, נכנס בנעלי האורגנים המקוריים של העמותה וזוכה במכלול סמכויותיהם, ובהיותו חופשי מהכשלים שהובילו את העמותה אל המצב בשלו נדרש המינוי, ביניהם כשלים מערכתיים ומגבלות התקנון, בכוחו לפעול לתיקון הכשלים והעלאת העמותה לדרך המלך (פר"'ק (י-ם) 6112/09 רו"ח רענן קופ, מפרק זמני נ' עמותת מהות מפעלי הוראה והרבצת תורה (בפירוק זמני), פורסם במאגרים [14.12.11]; בש"א (י-ם) 5519/07 רפאל גוטוירט נ' עו"ד אבנר כהן, המפרק הזמני של עמותת רמת איתרי, פורסם במאגרים [11.7.11]; פש"ר (ת"א) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי סניף ישראל, פורסם במאגרים [17.7.11]). פעולותיו אלו תלויות בקבלת אישור של בית המשפט (וראו והשוו צ' כהן, פירוק חברות, תש"ס-2000, עמ' 236; בן-ציון גרינברגר ונחמיה בן-תור, דיני עמותות - הלכה למעשה (תל-אביב, תשס"ב) כרך ב, עמ' 508; דוד א' פרנקל, דיני עמותות בישראל (תל-אביב, תש"ס) עמ' 210.). גם לרשם תפקיד מרכזי בפיקוח על פעילות עמותות. במסגרת תפקידו זה הוא רשאי, במקרים המתאימים, להתערב בדרך ניהולה של עמותה אשר נפלו אי סדרים בניהולה. תפקידו זה הוא שעומד ביסוד חוק העמותות, תש"ם - 1980 (להלן: "חוק העמותות") אשר נועד לאפשר מימוש של חופש ההתאגדות תוך הסדרת הפיקוח על העמותות, בעיקר בהיבט הכספי להבטחת ניהול משק כספים תקין ומבוקר, שמירת זכויות חברי העמותה ונושיה ומניעת הונאתם (וראו ע"א 1775/10 עמותת קרית נדבורנה-בני ברק נ' רשם העמותות, פורסם במאגרים [11.5.11]. ככלל, הרשם איננו יכול להתערב בפנקס החברים של עמותה. סמכויותיו להתערב בענייניהן הפנימיים של עמותות מנויות בסעיפים שונים בחוק העמותות (למשל, שינוי תקנון שאינו עומד בהוראות החוק [סעיף 12], מינוי חברים של העמותה לשמש כוועד מקום בו אין לעמותה וועד נבחר [סעיף 26(ב)], ועוד). אך הסמכות להתערב בפנקס החברים כל עוד הדבר נעשה בהתאם לחוק העמותות ותקנון העמותה, אינה בין סמכויות הרשם. יוצא אפוא, כי לבעל התפקיד כמו גם לרשם אין סמכות לקבל או להוציא חבר מעמותה. עם זאת, במסגרת פירוק עמותה, וכחלק מהשגת המטרה של תיקון התנהלותה מבלי להיזקק לסעד החמור של פירוקה, מסורה הסמכות להורות על תיקון תקנון העמותה, כמו גם על הפקעת חברותם של חברי עמותה וקביעת קריטריונים לקבלת חברים אחרים, בידי בית המשפט. סמכות זו נגזרת מעצם הסמכות להורות על פירוק העמותה (וראה לעניין סמכותו של בית המשפט להתערב במבנה אחזקת מנייה בחברה אגב פירוק או הסדר בהקפאת הליכים, פש"ר (ת"א) 2118/02; בש"א (ת"א) 8169/03 רובננקו שמואל אחזקות בע"מ נ' רו"ח חיים קמל, נאמן, פורסם במאגרים [23.6.03]; פש"ר (ת"א) 1156/03 עליזי נ' טרנס מערכות בטחון וטכנולוגיות בע"מ, פורסם במאגרים [7.1.04]). מטרה זו גם עולה בקנה אחד עם הנטייה הכללית בפסיקת בתי המשפט שלא לנקוט בסנקציה החריפה והדרסטית של פירוק תאגיד כאשר קיים פתרון אחר, פוגעני פחות מפירוק. בוודאי כך הוא כאשר עילת הפירוק אינה נעוצה בהיות התאגיד חדל פירעון (פש"ר (ת"א) 2624/99 בעניין ארגון השוטרים; בש"א (ת"א) 25618/06 גשר תנועה חברתית-לאומית נ' חליוה, פורסם במאגרים [4.4.07]). על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעמותה שהינה מעצם שמה וטבעה תאגיד, שבמובדל מחברה פרטית, לא נועד להשאת רווחי חבריו אלא להגשמת תכלית ציבורית-חברתית מסוימת, שיש לשאוף לקיומה לאחר תיקון הליקויים בו ולהימנע מפירוקו ולפגוע בכך בחבריו ובנהנים משירותיו. אכן, ככל שמדובר בתאגיד פרטי, יימנע בית המשפט, בדרך כלל, מלהתערב בנעשה בנכסיו. אך לא כך הוא כאשר מדובר בעמותה, וודאי לא כאשר מדובר בעמותה שעילת הפירוק בגינה מונה בעל תפקיד היא קיומם של אי סדרים בניהולה או בתפעולה. במקרה שכזה, בעת שבית המשפט מחזיר את המושכות לידי העמותה, חובה עליו לוודא כי העמותה לא תקלע עד מהרה, בשנית, למצב בו הייתה, ושמא אז כבר לא יהיה מנוס מפירוקה הסופי. אם קיים חשש שהנהלים הקבועים בתקנון העמותה עלולים להוביל לאותם אי סדרים שנתגלו בה גם בהמשך, על בית המשפט לפעול לשינוי התקנון בטרם יחזיר את השליטה לעמותה. כך גם, בית המשפט יימנע מלאשר החזרת העמותה לידיה אם קיים חשש שהשבת השליטה לידי חברי העמותה אשר כיהנו בתפקידם בתקופה שהובילה להגשת בקשת הפירוק ו/או אשר מכהנים בה בעת הכוונה להשיב את השליטה בעמותה לידיה, תוביל אותה בשנית אל עברי פי פחת (בש"א (ת"א) 11902/03 הרב נחמן צוקר נ' רו"ח אוריאל להב, פורסם במאגרים [6.3.05]). במקרה זה, כאמור, נתגלה כי חברי העמותה ובכללם חברי וועד העמותה פועלים בניגוד עניינים מובהק. לטענתם, מבנה בית הכנסת המהווה את מרכז פעילותו של העמותה אינו שייך לעמותה, אלא להם לבדם. בכך הם פועלים הלכה למעשה לחיסול העמותה. הם גם הגישו תביעה כנגד העמותה ופעלו לקבל פסק דין כנגד העמותה מבלי שזו הגישה כתב הגנה, בה בשעה שהם אלו שהיו צריכים להתגונן בשמה. אכן, אין ספק כי חברי העמותה יכולים לעמוד על זכויותיהם באופן אישי שלא בכובעם כחברי עמותה וכחברי וועד עמותה ולתבוע את המגיע להם לשיטתם על פי דין. ברם, מה שהם אינם יכולים לעשות הוא להסכים בעת ובעונה אחת בשם העמותה שהם מכהנים בה כוועד המנהל שלה, להענקת הזכויות בנכס המרכזי של העמותה להם. ללא מבנה בית הכנסת, אין לעמותה תקומה. פשיטא כי בכך קיים ניגוד עניינים קיצוני ומובהק שהצדיק את פניית הרשם לבית המשפט כדי שיורה על השינויים הדרושים במבנה העמותה כפי שהם מתבקשים ממצב מעין זה. במסגרת זו יש לציין כי המנהל המיוחד צודק לחלוטין בעמדתו כי חברי העמותה מערבים מין בשאינו מינו. אין להקיש כלל בין זכויות בעלי מניות בחברה ובין זכויות חברי עמותה בעמותה. לחברי עמותה אין זכויות כלכליות כלל בנכסי עמותה, שלא כמו בעלי המניות האוחזים בזכויות לקבלת דיבידנד וזכויות בפירוק החברה. אדרבה, הוראת סעיף 58 לחוק העמותות אוסר על העברת נכסי העמותה לחבריה לאחר פירוקה. לפיכך, ברור כי אין מקום לשעות לטענת חברי הוועד כי צירוף חברים חדשים לעמותה ידלל את הזכויות הקנייניות שיש להם בנכסי העמותה, שכן אין לחברי הוועד זכויות קנייניות כלשהן בנכסי העמותה ממילא. באותה מידה במסגרת הפירוק ושיקום העמותה, אין כל יסוד לקביעת תנאי שצירוף החברים החדשים יותנה בחיובם לשאת בחלקם היחסי בנכסי העמותה. אם כי, אין באמור כדי לקבוע אלו תנאים מותר לעמותה שלא בפירוק לקבוע בתקנונה כתנאים להצטרפות חברים חדשים לעמותה. כמו כן, פשיטא כי אם ברבות הימים ייקבע כי בית הכנסת אינו של העמותה אלא של חברי העמותה או של מי מהם, הם יכלו לממש את זכויותיהם על פי דין. אך לכך עוד חזון למועד. משכך, ומשנתברר שחברי וועד העמותה פועלים בניגוד עניינים, די נהיר כי במצב שנוצר יש לבצע בעמותה שינויים ארגוניים ופרסונאליים ואין גם מקום לחשוש ממהלך מעין זה. חברות בעמותת בית כנסת אינה חברות כמו בכל עמותה אחרת. חז"ל לימדונו כי "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ט ע"א), ויש שאמרו שכשם שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, כך "אין אדם מתפלל אלא במקום שלבו חפץ" (תשובות הרדב"ז, חלק ג', סימן תע"ב). כך נפסק שלא יתפלל אדם במקום שטורד מחשבתו ומבטל כוונתו. לכן יחיד או רבים שיש להם איבה או כעס עם הצבור אין תפלתם רצויה, ואסור להם להתפלל שם, כי תהיה מחשבתו טרודה ולא יוכל לכוון בתפלתו (שו"ת יביע אומר, חלק ו, אורח חיים סימן י'). הניסיון גם מלמד כי אדם מתפלל רק בבית כנסת שלבו מושכו לשם. המצטרף לחברות בעמותות בית כנסת עושה כן מתוך קירוב לבבות לחברי המניין, רצון להשתייך לקהילה ולחוות את חווית התפילה בציבור שהוא חש קרוב אליו. הכול מבלי לשאוף לקבל שכר אדם על השתייכותו לקהילה, אלא מתוך רצון ליטול חלק בחיזוקו ובביצורו של בית הכנסת. לכן, נראה כי פתיחת שערי עמותת בית הכנסת לאלו העומדים בקריטריונים שנקבעו על ידי המנהל המיוחד, לא תביא לקריסת העמותה, אלא אך לשגשוגה. המסגרת הנורמטיבית של הליך הפירוק ובאשר לאופן ניהול העמותה והמסגרת הנורמטיבית של ניהולה במסגרת הליך הפירוק. ראשית ייאמר כי לא ברור כלל מדוע הכנ"ר שינה את עמדתו, שכן בתחילה נתן את הסכמתו ואת ברכתו למתווה שנבחר של מינוי מנהל מיוחד ולא מפרק זמני לעמותה. שנית, נוכח האמור בהחלטה זו, נראה כיום שלא תהיה משמעות רבה לכינויו של בעל התפקיד ולקשת סמכויותיו. עד מהרה, סמכויותיו, יהיו אשר יהיו, תועברנה לחברי הוועד החדשים. שלישית, לא ברור על מה קמה הטרוניה. הרי בית המשפט קבע כי סמכויותיו של המנהל המיוחד תהיינה זהות לסמכויות מפרק זמני. אם המנהל המיוחד בחר שלא להתערב בניהול הכספי והשוטף של העמותה, הרי שהבעיה אינה נעוצה במהות מינויו אלא בתפקודו. מה גם שבמקרה זה, אין יסוד לטענות כלפי המנהל המיוחד העושה עבודת קודש, תרתי משמע. ורביעית, כינויו של בעל התפקיד אינו העיקר, אלא, כאמור, מהות תפקידו. בחירת שם לבעל התפקיד כמנהל מיוחד ולא כמפרק זמני של תאגיד היא לעתים כדי להימנע מהטבעת אות קין של פירוק על מצחו של התאגיד, ואין בכך כל פסול. יש לדון כל מקרה לגופו ולא פעם בית המשפט ממנה בעל תפקיד ומגדיר את סמכויותיו בצורות שונות. ברצותו מקצרן וברצותו מרחיבן, וגם בכך אין כל פסול. אדרבה, סעיף 300(ג) לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 החל מכוח סעיף 54 לחוק העמותות על פירוק עמותה מורה מפורשות כי מינה בית המשפט מפרק זמני, רשאי הוא, בצו המינוי, להגביל את סמכויותיו (וראו פירוק חברות, שם עמ' 236). לכן, הטענה כאילו מתן סמכויות מוגבלות לבעל התפקיד מונע פיקוח נאות על ידי הכנ"ר, אינה במקומה. על הכנ"ר לפקח על בעל התפקיד, ואורכו של הפיקוח יהיה כאורכן של הסמכויות הנתינות לבעל התפקיד על ידי בית המשפט. סיכום סופו של דבר אני נעתר לבקשת המנהל המיוחד, על ראשה, קרבה וכרעיה. לוח הזמנים לביצוע המתווה ייקבע על ידי המנהל המיוחד והוא ידווח על התוצאות עם גמר ביצוע המהלך בשלמותו. עמותות