בית המשפט ציין כי אמנם חזקה היא כי שטר נמסר ללא כל תנאי, אך חזקה זו הינה חזקה הניתנת לסתירה כאמור בהוראות סעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (יוער כי האמור בהוראות סעיף 20(ב) סיפא לעניין אחיזה כשורה אינו רלוואנטי ל"צדדים הקרובים" דנא). ואולם, לא זו בלבד שהנתבעים הביאו ראיות לסתור - אל נוכח שתיקת עדי התובעת - אלא שהלכה למעשה יש בראיות התובעת משום תמיכה לגרסתם. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שטר חוב ללא תנאי: א. רקע כללי: תובענה שטרית המבוססת על שטר חוב ע"ס 175,120 ₪, ז.פ. 16.1.07, אותו עשה נתבע 3 לטובת התובעת, בערבותם של נתבעים 1 ו-2 (להלן - שטר החוב). מדובר בשטר הערוך על טופס מודפס סטנדרטי של התובעת, אשר סכומו ומועד פירעונו מולאו על ידי ב"כ התובעת או מטעמו (כעולה ממכתב ב"כ התובעת לנתבע 3 מיום 16.1.07). התובעת הינה חברת ביטוח והנתבעים - בעלי מקצוע בתחום הביטוח. נתבעים 1 ו-2 היו מפקחי רכישה בחברת הביטוח הפניקס והראל, ונתבע 3 היה סוכן ביטוח מורשה שעבד בסוכנות ביטוח. במהלך שנת 2004 ביקשו הנתבעים להקים יחידה עסקית עצמאית לגיוס וניהול סוכני ביטוח, שתיקרא בשם קבוצת "תוסס", ולשם כך פרשו ממשרותיהם הקודמות. על רקע זה נחתם ביום 23.8.04 "הסכם עבודה (ביטוח חיים)" בין התובעת לבין נתבע 3 (להלן - הסכם העבודה). הסכם העבודה נחזה להיראות כהסכם סטנדרטי בין התובעת לבין סוכן ביטוח חיים מטעמה (הוא גם מפנה ל"הסכם מסגרת" המסדיר את יחסי הצדדים - ר' ב"הואיל" השלישי - אשר במקרה דנא אף לא נטען לפניי שנחתם). בהוראותיו של הסכם העבודה נקבעו, בין השאר, התנאים הבאים: (א) בסעיף 2.1 להסכם העבודה נקבע תוקפו לתקופה שמיום 1.10.04 ועד ליום 31.12.07. (ב) בסעיף 9 להסכם העבודה נקבעו הביטחונות להסכם, שהם שעבוד ראשון בדרגה, ללא הגבלת סכום, על כל תיק הביטוחים של נתבע 3 אצל התובעת, "וכן בטחונות נוספים כפי שיוסכם עליהם במקרה של תשלום הלוואות נוספות" (ר' בסעיף 9.1 להסכם העבודה). (ג) בסעיף 9.3 להסכם העבודה (מספר זה מופיע פעמיים, בתחילת שתי פסקאות שונות), נקבע כי בכל מקרה שבו לא ייפרע חוב של נתבע 3 לתובעת תוך 30 יום מיום שתמציא דרישה בכתב, תהא התובעת "רשאית לממש את הביטחונות הנ"ל". עוד צוין כי נתבע 3 "יחתום על כל מסמך שיידרש לשם קיום התחייבויותיו כלפי החברה (התובעת - ש.א.) כאמור בסעיף זה לעיל". (ד) בסעיף 14.7 להסכם העבודה נקבע כי "ההסכם ניתן לביטול על ידי כל אחד מהצדדים כנגד הודעה מראש ובכתב של 60 יום". ראוי להעיר, כבר בשלב זה, כי המסגרת החוזית שהוסכמה בין הצדדים הועלתה על הכתב רק באופן חלקי ובלתי שיטתי. כאמור, הסכם העבודה נחזה להיראות כהסכם סטנדרטי בין התובעת לבין סוכן ביטוח ואין בו אזכור כלשהו לקבוצת "תוסס" ולתפקידיה, כמו גם לנתבעים 1 ו-2 ולהתקשרותם החוזית עם התובעת. יחד עם זאת אין מחלוקת בין הצדדים כי הלכה למעשה הסכם העבודה אמנם נחתם לצורך הקמת קבוצת "תוסס" על ידי כל הנתבעים, כאשר מטעמם הוא נחתם על ידי נתבע 3 משום שמביניהם רק הוא היה סוכן ביטוח מורשה. בד בבד עם הסכם העבודה נחתם, בין התובעת לבין נתבע 3, גם "נספח להסכם - ארז פליס" (להלן - הנספח להסכם העבודה). אף בנספח זה אין אזכור כלשהו לקבוצת "תוסס" ולנתבעים 1 ו-2. יחד עם זאת, נספח זה מסדיר העברת תשלומי תמיכה מהתובעת לנתבע 3 אשר יועדו - על פי ההסכמות בעל-פה - להקמת קבוצת "תוסס", כלהלן: הסוכן יקבל 24,000 ₪ מדי חודש (החל מ-10/2004 X 15 תשלומים) הנ"ל מותנה במינימום מכירות של 2,000,000 ₪ פרמיה שנתית ליעדים בשנת ההסכם הראשונה (עד 31/12/2005) במידה ויעביר מעל האמור יקבל בהתאמה ובאופן יחסי (לשם נוחות תכונה להלן התקופה שמיום 1.10.04 ועד ליום 31.12.05 - תקופת ההתקשרות). הסוכן יקבל הלוואה של 100,000 ₪ כנגד בטחונות, ההלוואה תהפוך למענק כנגד עמידה ביעד (סעיף 1 לעיל). ... 4. למען הסר ספק ועל מנת למנוע כפל תשלום, מובהר בזאת כי כל תשלום של תמיכה חודשית שישולם לסוכן המשנה ינוכה מתשלום התמיכה של הסוכן הראשי. 5. הסוכן יהא זכאי להשתתפות בהוצ' מיחשוב של עד 20,000 ₪ בכפוף להעברת חשבוניות ולעמידה ביעד (סעיף 1 לעיל)... הגם שהסכם העבודה אינו דורש - בוודאי שלא במפורש - חתימה על שטר חוב, הנתבעים חתמו על שטר החוב דנא, נתבע 3 כעושה השטר ונתבעים 1 ו-2 כערבים. מעיון בשטר עולה כי מדובר בשטר מודפס על טופס סטנדרטי של התובעת, שנחתם מבלי שמולאו בו פרטים מהותיים כלשהם (מועד עריכת השטר וכו'). כאמור לעיל, סכום השטר ומועד פירעונו מולאו על ידי ב"כ התובעת, עם הצגת דרישת התשלום לנתבע 3. כבר בסמוך לתחילת תקופת ההתקשרות נוצרו חיכוכים שונים בין הצדדים, אשר יתוארו בהרחבה בהמשך הדברים. בשלב מסוים החליטה התובעת להפסיק את תשלומי התמיכה לנתבעים ולאחר מכן אף להפסיק כליל את התקשרותה עם הנתבעים ולבטל את הסכם העבודה; וזאת לאחר שהתובעת העבירה לנתבעים תשלומים בסך כולל של 122,000 ₪ בתוספת מע"מ. חרף הוראות ההסכם לא שלחה התובעת לנתבעים הודעה בכתב על ביטול ההסכם, ועל כן לא הוגדר מועד ברור להפסקת ההתקשרות בין הצדדים ולביטול ההסכם. יחד עם זאת, בפועל, החל מחודש ספטמבר 2005 לא היה עוד קשר עסקי בין הצדדים. ביום 16.1.07 פנה ב"כ התובעת לנתבע 3 במכתב "דרישה לתשלום חוב עמלות נשוא הסכם עבודה, מיום 23.8.04". במכתבו ציין ב"כ התובעת כי "במסגרת גמר חשבון שנערך בסוף שנת 2005 הוברר כי לא עמדת ביעד שנקבע לשנה שבין 1.10.04 ל-12.05, ומשכך שולמו לך עמלות ביתר". ב"כ התובעת דרש עוד, כי נתבע 3 ישלם לתובעת את מלוא הסכומים שקיבל ממנה בזמנו, בצירוף ריבית והצמדה - ובסך הכל 175,120 ₪ - וציין כי אם נתבע 3 לא ייעשה כן "מרשתי תיאלץ לנקוט בהליכי גביית החוב מהערבים לשטר החוב מטעמך...". נתבע 3 לא השיב לדרישת החוב ועל כן, הגישה התובעת את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בתחילת הדרך לא היו הנתבעים מיוצגים, הגישו את התנגדותם לבקשת הביצוע באופן לקוי וחסר, ולאחר מכן אף ביקשו את דחיית הדיון לצורך הסדרת ייצוג משפטי. לפנים משורת הדין נעתרתי לבקשה, לרבות לבקשה נוספת להגשת התנגדות מתוקנת (ר' בעמ' 3-2 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות). לאחר שנערך דיון בהתנגדות - אשר כלל חקירה נגדית של נתבע 3, שהגיש תצהיר מטעם הנתבעים - נעתרתי לבקשת הנתבעים ליתן להם רשות להתגונן כנגד התביעה, הגם שלא צו להוצאות לנוכח מחדליהם הדיוניים הנ"ל של הנתבעים. לאור נטל ההוכחה בתובענה שטרית כגון דא, המוטל על הנתבעים, קבעתי את סדר הבאת הראיות בהתאם (ר' בעמ' 10-9 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות). ב. עיקר ראיות הנתבעים: מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם וכן שלושה עדים נוספים. (1) עדות נתבע 3: על פי עדותו של נתבע 3, הנתבעים ביקשו להקים יחידה עסקית עצמאית לגיוס וניהול סוכני ביטוח. הרעיון היה לאגד סוכני ביטוח לכדי הסכם מסגרת כולל מול חברות ביטוח, וזאת תוך הסתמכות על המוניטין המקצועיים שהנתבעים כבר רכשו לעצמם בעבודותיהם הקודמות. לשם הקמת הקבוצה ניהלו הנתבעים משא ומתן עם הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן - הפניקס). לגרסת נתבע 3, משהבין נציג התובעת - מר ליאור קן דרור - כי הנתבעים מצויים בשלב מתקדם במשא ומתן עם הפניקס, הוא הפעיל על הנתבעים לחץ כבד להתקשר עם התובעת תוך שהסביר להם כי התובעת מוכנה לתמוך כספית בהקמת קבוצת "תוסס". נערך אפוא משא ומתן קצר בין הנתבעים לבין התובעת, בו יוצגה התובעת על ידי בעלי תפקידים בכירים במרחב חיפה והצפון שלה. עיקר המשא ומתן התנהל מול מר קן דרור (מנהל השיווק והמכירות במרחב), בין השאר בפגישה שנערכה בחודש אוגוסט 2004 בינו לבין הנתבעים, אך לאחר מכן היו מעורבים במשא ומתן גם מר שלומי תמן (מנהל המרחב) ובהמשך גם מר משה טריקה, שנכנס לתפקידו כמנהל הפיתוח העסקי במרחב בחודש ספטמבר 2004. לטענת נתבע 3 הוסכם בין הצדדים כי התובעת תממן את הקמתה ותפעולה של קבוצת "תוסס" במשך 15 החודשים הראשונים בסכום של 24,000 ₪ לחודש (צירוף מע"מ) וכן תעניק לקבוצה סכום נוסף של 100,000 ₪ ותשתתף ברכישת ציוד בסך של 20,000 ₪. בהקשר זה צירף נתבע 3 הן את הנספח להסכם העבודה והן את מכתבו של מר קן דרור מיום 5.9.04 (ר' המכתב נ/6. המכתב, הממוען ל"כל מאן דבעי", משום מה אינו מציין את שמו של מי מהנתבעים, אך אין מחלוקת כי הוא אמנם מוען אליהם - ר' בסעיף 13 לתצהירו של מר קן דרור וכן בפרוטוקול, עמ' 21 שורה 31). לדברי נתבע 3, מר קן דרור נתן לנתבעים את המכתב נ/6 לבקשתם, בין השאר לצורך הוכחת איתנותם הפיננסית לקבלת הלוואה בנקאית על סך 100,000 ₪ (ר' במכתב, שבו צוין כי "...מאוקטובר 2004 ועד דצמבר 2005 הינך אמור לקבל מדי חודש סך של 24,000 ₪ לחשבונך ובתום שנת 2005 במידה ותעמוד ביעדי ההסכם תקבל מענק נוסף של 100,000 ₪". יש להעיר כי התנאים הנ"ל הינם שונים במעט מאלה שהובטחו לנתבע 3 בנספח להסכם העבודה - ר' בפסקה 6 דלעיל - אשר דיבר גם על הלוואה שתיתן התובעת עצמה וגם על השתתפות בהוצאות מחשוב. כמו כן, במכתב נ/6 צוין עוד כי "בסוף כל שנה נערכת התחשבנות סופית ובמידה שלא עמדת ביעד המוסכם הופך כל סכום שנתקבל להלוואה המוחזרת בהתאם לנוהלי הלוואות בחברת כלל ביטוח בע"מ"). לגרסת נתבע 3, במהלך המשא ומתן טען מר קן דרור כי לעניין התמיכה בקבוצת "תוסס" הוא מחויב לדבר, מבחינה חוזית, ב"שפת עמלות". ואולם, לטענת נתבע 3 בשימוש במינוח זה יש כדי ליצור זיקה ישירה להיקף מכירת פוליסות, מצב בעייתי בשלבים הראשונים של הקמת הקבוצה בה עיקר העבודה הוא בשיווק והתקשרות מול סוכני ביטוח. לפיכך, עמדו הנתבעים על כך שבנספח להסכם העבודה לא תיקבע תלות בין תשלומי התמיכה מטעם התובעת לבין שיעור המכירות (ר' בסעיף 10 ואילך לתצהיר נתבע 3). הגם שהיה ברור לצדדים כי מדובר בהקמת יחידה עצמאית-חיצונית - אשר במסגרתה לא יעסקו הנתבעים ישירות במכירת פוליסות אלא יעסקו בגיוס קבוצת סוכנים עם כוח מכירה, בניהולם ובהפעלתם - דרשה התובעת חתימה על הסכם עבודה בעל נוסח אחיד, המיועד לסוכני ביטוח. יחד עם זאת - כך לטענת נתבע 3 - אין בהוראות הסכם העבודה שנחתם בסופו של דבר משום סתירה לעקרון הנ"ל ואין בו "שום התניה חודשית למכירות בשוטף כדי לקבל את התגמול החודשי. יש התניה לסוף תקופה וזאת לאור העובדה שהיה ברור לכולם שבתחילת הדרך התזרימים יהיו נמוכים..." (ר' בסעיף 23 לתצהיר נתבע 3). לשיטת נתבע 3, יעד המכירות שנטלו הנתבעים על עצמם - בסכום כולל של 2 מיליון ₪ עד לסוף שנת 2005 - לא היה בלתי ריאלי ואף היה בר השגה. ואולם, כך לטענתו, התובעת היא שגרמה לכך שהנתבעים לא היו יכולים ביעד זה. לגרסתו, התובעת הפרה שוב ושוב את ההתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת הסכם העבודה, לא אפשרה לנתבעים לבסס עצמם ולהפעיל כראוי את קבוצת "תוסס" ואף הכניסה אותם למצב של נטילת התחייבויות שונות עד כדי קריסה כלכלית והתמוטטות בלתי נמנעת. על פי ההבנות בין הצדדים, התשלומים לנתבעים היו צריכים להתבצע ב-15 לכל חודש, אך כבר התשלום הראשון, לחודש אוקטובר 2004, לא שולם במועדו אלא באיחור של שבועיים. התשלום לחודש ינואר 2005 לא שולם כלל, ולאחר מכן שולמו תשלומים בודדים בלבד. כתוצאה מכך, לא הצליחו הנתבעים לעמוד בהוצאות השוטפות שנדרשו לצורך תפעול הקבוצה, ואף הסתבכו כלכלית בנטילת הלוואה מהבנק, על סמך מכתבו של מר קן דרור (נ/6), אשר בהיעדר מימון מטעם התובעת התקשו בהחזרתה. לטענת נתבע 3, בתחילת תקופת ההתקשרות פעלו הנתבעים באופן נמרץ ואפקטיבי לגיוס סוכני ביטוח לתובעת, לרבות באמצעות מיזמים וכנסים שהאחרון שבהם נערך במלון מרידיאן בחיפה ביום 18.1.05 (להלן - הכנס במלון מרידיאן). לדברי נתבע 3, הנתבעים קיימו פגישות עם למעלה משישים סוכני ביטוח מאזור חיפה והצפון והצליחו לגייס רשימה מכובדת של סוכנים, בפרט בהתחשב בעובדה שהמהלך של מעבר סוכן ביטוח מחברת ביטוח אחת למשניה הינו מהלך ממושך למדי (ר' ההסכמים נ/9, המהווים, לטענת נתבע 3, רק חלק מהחוזים שנכרתו עם התובעת בזכות פעילות קבוצת "תוסס"). ואולם, קבוצת "תוסס" התקשתה לשרוד כלכלית בשל התנהלות התובעת ואי העברת התמיכה המובטחת. לגרסת נתבע 3, בפגישה מקרית עם מר תמן בכנס במלון מרידיאן הוא הלין על אי העברת הכספים ובהמשך גם פנה בעניין זה למר ליאור דר, מנהל המכירות הארצי של התובעת. על פי טענת נתבע 3, מר קן דרור ראה בפניית הנתבעים למר תמן ולמר דר - שהינם גורמים הממונים עליו - משום פגיעה אישית בו ועל כן, החליט סופית להביא לסיום פעולת קבוצת "תוסס", שכנראה גם קודם לכן לא היה שבע רצון מתנאי ההתקשרות עימה, לנוכח העובדה שלא נקבעו בהם יעדי ביניים למכירות אלא, רק יעד לסוף תקופת ההתקשרות (ר' בתצהירו של נתבע 3, בסעיף 50 ואילך, וכן בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 22). בעקבות האירועים הנ"ל נערכה ביום 31.1.05 פגישה בין נתבע 3 לבין מר קן דרור ומר טריקה. השיחה שהתקיימה בפגישה בין שלושת המשתתפים הנ"ל הוקלטה על ידי נתבע 3 (ר' התמליל נ/13) ואף סוכמה על ידו בסיכום כתוב אותו שלח למר קן דרור (ר' נ/16). לטענת נתבע 3, תמליל השיחה נ/16 תומך באופן ברור בגרסת הנתבעים ובהקשר זה הפנה נתבע 3, בין השאר, לדברי מר קן דרור שלפיהם תנאי ההתקשרות הסתברו כבלתי כדאיים לתובעת ושבדיעבד הוא היה מנסח אותם באופן שונה לגמרי (ר' נ/13, בעמ' 3); וכן לדברי מר קן דרור כי אין בדעת התובעת להמשיך ולשלם ללא הצבת יעדי ביניים של מכירות ואם הנתבעים לא יסכימו לכך התובעת תסיים את התקשרותה עימם (ר' נ/13, בעיקר בעמודים 8 ו-11). לגרסת נתבע 3, בנסיבות אלה - כאשר התובעת החליטה באופן חד צדדי וכוחני להפסיק את מימון קבוצת "תוסס" - נקלעו הנתבעים בין המיצרים. מחד גיסא לא יכלו הנתבעים בשלב זה לסיים את ההתקשרות עם התובעת שכן כבר החלו בגיוס סוכנים בעבורה, ומאידך גיסא הם צברו התחייבויות כספיות כבדות עקב הפעלת קבוצת "תוסס" עד לאותו המועד. בתנאים אלה של אילוץ וכפייה חתם נתבע 3, ביום 8.2.05, על נספח נוסף להסכם העבודה. בנספח זה הותנה המשך העברת הכספים - אשר הובטחו לנתבע 3 בהסכם העבודה - בעמידה ביעדי מכירות חודשיים. נקבע, כי במידה שנתבע 3 יעמוד ביעדי המכירות החודשיים - אשר נקבעו בתכנית היעדים שצורפה לנספח - "יועבר הסכום הקצוב בחוזה, היינו 24,000 ₪". לעומת זאת, במידה שהיעדים לא יושגו, "יועבר הסכום היחסי, דהיינו, התפוקה בפועל חלקי היעד כפול 24,000" (ר' נ/10; להלן - הנספח מחודש פברואר). היחסים בין הצדדים המשיכו להתדרדר, ובסופו של דבר ביקשו הנתבעים ממר דר להעבירם לטיפול של מרחב אחר בתובעת עקב "משבר אמון שנראה שאינו ניתן לגישור" בינם לבין מר קן דרור (ר' מכתבם מיום 7.9.05 נ/18). מר דר לא הגיב לפניה ועל כן הגיעו הנתבעים לפגישה עמו. בפגישה הבהיר מר דר לנתבעים כי בנסיבות העניין - לרבות הכספים שהתובעת כבר הפסידה עקב השקעתה בקבוצת "תוסס" - הוא אינו מוצא טעם להמשיך ולהעביר כספים. עם זאת, הביע מר דר את הערכתו ליכולותיהם המקצועיות של הנתבעים והציע לעזור להם להשתלב בתפקידים שונים אצל התובעת (ר' בסעיף 67 לתצהיר נתבע 3 וכן בעדותו בה ציין כי מר דר "הודיע שנפרדים כידידים", בפרוטוקול, עמ' 30 שורה 15). לשיטת נתבע 3, מכל האמור לעיל עולה כי התובעת היא זו שגרמה לכישלון פעולתה של קבוצת "תוסס" ועל כן, עליה לשאת בכל העלויות הכרוכות בכך. באשר לכספים שהועברו על ידי התובעת עד לחתימת הנספח מחודש פברואר, הרי שהתובעת היא זו שעצרה את הפעילות, תוך הפסקת העברת הכספים באופן חד צדדי ובניגוד לתנאי הסכם העבודה, ועל כן הנתבעים אינם חייבים לה מאומה. באשר לכספים - המועטים למדי - שהועברו על ידי התובעת לאחר מכן, הרי שמדובר בכספים שהועברו כנגד תפוקה, בהתאם לתנאים שנקבעו בנספח מחודש מפברואר, וממילא התובעת אינה זכאית להחזר כלשהו בגינם (ר' בסעיפים 77-76 לתצהיר נתבע 3 וכן בפרוטוקול, עמ' 30 שורה 9 ואילך). לחילופין וככל שתדחנה טענותיו הנ"ל העלה נתבע 3 טענות קיזוז. לגרסתו, התובעת גרמה לנתבעים, בהתנהלותה האמורה, לנזקים רבים וחמורים: החל באובדן אמון מצד סוכני הביטוח שהם הצליחו לגייס, עבור בפגיעה במוניטין המקצועיים של הנתבעים וכלה בנזק כספי כבד בשל הוצאות שהנתבעים נקלעו להן בתפעול קבוצת "תוסס", לרבות בהחזר הלוואות שנאלצו ליטול. בנסיבות אלה, הנזקים שגרמה התובעת לנתבעים עולים על סכום שטר החוב ועל כן בכל מקרה דין התובענה לדחייה. באשר לנסיבות עשיית שטר החוב, הבהיר נתבע 3 כי במעמד החתימה על הסכם העבודה דרש ממנו מר קן דרור לחתום גם על שטר החוב. לשאלת נתבע 3 מדוע נדרש שטר החוב ומתי הוא אמור להיכנס לתוקף, השיב מר קן דרור כי השטר נדרש רק כבטוחה למקרים "בהם נמכרות פוליסות ואחרי שמשולמת העמלה בגינן ע"י חברות הביטוח הפוליסות מבוטלות דבר שיוצר מצב בו החברה (התובעת - ש.א.) משלמת עמלות בלי שבפועל יש מכירות", ובנסיבות אלה הסכימו הנתבעים לחתום על שטר החוב (ר' בסעיף 28 לתצהיר נתבע 3 וכן בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 9 ואילך). יתר על כן, כאשר ביקשו הנתבעים כי שטר החוב ישמש כבטוחה לשם קבלת ההלוואה על סך 100,000 ₪, אשר הובטחה לנתבע 3 בנספח להסכם העבודה, הם נדחו בטענה ששטר החוב נעשה אך ורק למטרה הנ"ל ובהיעדר בטוחות חלופיות ההלוואה לא ניתנה. לא מדובר אפוא בשטר חוב שניתן כמעין ערבות בלתי מוגבלת בסכום לכל צורך שהוא, אלא בשטר חוב שנעשה לצורך מטרה מוגדרת. בנסיבות אלה, כך לטענת נתבע 3, בעצם הגשת שטר החוב לביצוע - חלף הגשת תובענה כספית בגין חובם הנטען של הנתבעים - יש משום שימוש לרעה בשטר החוב (ר' בסעיף 74 ואילך לתצהיר נתבע 3). (2) עדויות נתבעים 1 ו-2 ומר דניאל צוקרמן: נתבעים 1 ו-2 תמכו בעדויותיהם בגרסת נתבע 3 אשר פורטה לעיל. נתבע 1 הוסיף, כי בפגישה שנערכה בין הנתבעים לבין מר קן דרור בחודש אוגוסט 2004 (ר' בפסקה 16 דלעיל) פלט הלה את המונח "שיטת חלת הדבש", והבהיר כי מדובר בשיטה לפיתוי סוכנים באמצעות הזרמת כספים בתחילת העבודה ואחר כך המרת התחייבויות התובעת בתנאים שיותר נוחים לה. בזמנו לא התייחסו הנתבעים לדברים אלה, אך בדיעבד הם מבינים כי שיטה זו הופעלה על ידי מר קן דרור גם כלפיהם; והיא שגרמה לכל הסכסוך שהתפתח בינם לבין התובעת. נתבעים 1 ו-2 הוסיפו ופרטו מקרים בהם מר קן דרור הכשיל עסקאות ופרויקטים אותם יזמה קבוצת "תוסס", וזאת על רקע היחסים העכורים שנוצרו איתו. כך קרה, למשל, כאשר הנתבעים הכינו פרויקט שיווק לתובעת עם המכללה לעסקים, בשיתוף מר דניאל צוקרמן, סמנכ"ל המכללה דאז (גם נתבע 3 התייחס לפרויקט זה, ר' בסעיף 57 ואילך לתצהירו). התכנית שהוכנה על ידי קבוצת "תוסס" במסגרת פרויקט זה (ר' נ/17) הוגדרה על ידי מר צוקרמן כטובה מסוגה ועל כן הוא הציע לקבוע פגישה עם גורמי התובעת לצורך הוצאתה אל הפועל. ואולם, מר קן דרור נמנע מלעשות כן וסירב לקבוע פגישה כמוצע. מר צוקרמן העיד גם הוא מטעם הנתבעים. בעדותו אישר מר צוקרמן כי התוכנית הנ"ל שהכינה קבוצת "תוסס" היתה יוצאת דופן לטובה ביחס לכל פרויקט אחר שהוגש על ידי סוכני התובעת, אך למרות זאת, כך למיטב ידיעתו, התובעת לא יישמה אותה (ר' בתצהירו ובפרוטוקול, בעמ' 34). (3) עדויות מר משה טריקה ומר ליאור דר: הנתבעים זימנו לעדות מטעמם גם את מר טריקה ומר דר, אשר כפי שכבר צוין לעיל עבדו אצל התובעת בתקופה הרלוואנטית. מר טריקה, שלא היה מוכן לחתום על תצהיר, התקשה לזכור את פרטי האירועים ותנאי ההתקשרות בין הצדדים, כאשר יש לזכור כי הוא החל עבוד אצל התובעת רק לאחר חתימת הסכם העבודה (ר' דבריו שלפיהם: "בוודאי שידעתי שתוסס אמורה להתחיל לקום כגוף ולעבוד עם כלל אבל לא בנספח כזה או אחר"; בפרוטוקול, עמ' 13 שורה 13). מר טריקה גם לא יכול היה לומר לשם מה נדרשו הנתבעים לחתום על שטר החוב נשוא התובענה (ר' שם, בשורה 18 ואילך). עם זאת זכר מר טריקה את הפגישה שנערכה ביום 31.1.05 - הגם שלא את מועדה - וציין כי הרעיון היה לבנות תוכנית מדידה שלפיה ניתן יהיה לראות איך קבוצת "תוסס" מתקדמת (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 1 ואילך). כשנשאל מר טריקה לגבי תפוקות קבוצת "תוסס", הוא השיב כדלקמן: ש. האם זה יהיה נכון שרישום התפוקות לחודשים שהם לפני פברואר 2005 (בתכנית היעדים שצורפה לנספח מחודש פברואר - ש.א.) נעשה על בסיס תפוקות בפועל ורישום התפוקות החל ממרץ והלאה היה לגבי צפי תפוקות שייכנסו? ת. אם אתה שואל האם עד ינואר הם עמדו ביעדים או בתוכנית, אז כן. אני זוכר שכן (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 7 ואילך). במהלך חקירתו הנגדית של מר טריקה - כשביקש ב"כ התובעת לרענן את זיכרונו בעניין עמידת קבוצת "תוסס" ביעדים עד למועד חתימת הנספח מחודש פברואר על רקע דברי מר קן דרור בפגישה מיום 31.1.05 שלפיהם העסק "לא זז" (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 14 ואילך) - השיב מר טריקה כי אין סתירה בין הדברים, בין השאר משום שלדבריו "זה עסק בתחילת הדרך, זה זמן שלוקח..." (שם, עמ' 15 שורה 1). מר דר, שכאמור שימש בזמנו כמנהל המכירות הארצי של התובעת, תיאר בתצהירו בקצרה את מסמכי ההתקשרות בין הנתבעים לבין התובעת. מר דר הבהיר, כי לאחר ששולמו לנתבעים מספר תשלומים אך התפוקה שהתקבלה "לא תאמה את הציפיות שלנו הוחלט להפסיק להם את התשלום החודשי ולהעבירם למסלול אחר של תשלום בהתאם לתפוקה חודשית (דהיינו: לפי הנספח מחודש פברואר - ש.א.)" (ר' בסעיף 5 לתצהירו). מר דר התייחס בתצהירו גם לפגישה הנוספת שנערכה בינו לבין הנתבעים כאשר אלה האחרונים הגיעו למשרדו לאחר תקופה נוספת (ר' בפסקה 31 דלעיל). לדבריו, בפגישה זו הוא הודיע לנתבעים כי התובעת הגיעה למסקנה שהם לא יוכלו לעמוד ולהצליח בהשגת היעדים ועל כן יש להפסיק ההתקשרות עימם, וכדבריו: "כלל שילמה להם (לנתבעים - ש.א.) כתמיכה בפעילותם הרבה מאוד כספים ובהתאם לתוצאות איני מוצא טעם להמשיך בתמיכה". מר דר הוסיף וציין כי סבר שברמה האישית הנתבעים יכולים להצליח בתפקידים שונים ולכן הוא הציע להם להשתלב בעבודה בגופים שונים איתם עבדה התובעת (ר' בסעיף 7 לתצהירו). לגרסת מר דר, לאחר הפגישה הנ"ל "החלטתי להפסיק את ההתקשרות עימם (עם הנתבעים - ש.א.) מבלי לתבוע מהם את הכספים שהם קיבלו עד אותו שלב" (ר' בסעיף 8 לתצהירו). כאשר התבקש מר דר, במהלך חקירתו הנגדית על ידי ב"כ התובעת, להסכים לטענת ב"כ התובעת לפיה הנתבעים כשלו בעמידה ביעדים שנקבעו בהסכם העבודה, הוא השיב בשלילה והבהיר: ההסכם נחתם עם שלושת החברים מתוך הבנה משותפת שהם יעבדו איתנו 15 חודשים שזה עד סוף שנת 2005. אנו מבחירה שלנו, אני נפגשתי איתם בפגישה האחרונה החלטתי שאני מפסיק את ההסכם חד צדדית ולכן גם לא היתה להם אפשרות להגיע ליעדים, והיתה לי הסמכות לעשות זאת (ר' בפרוטוקול, עמ' 8 שורה 14 ואילך). ב"כ התובעת הטיח במר דר - הגם שללא הפניה לאסמכתא כתובה כלשהי - כי חרף תפקידו הרם אצל התובעת הוא לא היה מוסמך לוותר על כספים המגיעים לתובעת. ואולם, מר דר עמד על עמדתו כי הוא לא נדרש לאישור כלשהו והיתה לו הסמכות המלאה לעשות את שעשה (ר' בפרוטוקול, בעמ' 10). ג. עיקר ראיות התובעת: מטעם התובעת העידו מר ארז מלכי, מנהל מחלקת חשבונות סוכנים אצל התובעת (ר' בפרוטוקול, עמ' 40 שורה 14), ומר קן דרור, שכבר אינו עובד אצל התובעת. מר מלכי לא היה מעורב ישירות באירועים נשוא התובענה דנא, שכן החל את עבודתו אצל הנתבעת רק בחודש ספטמבר 2006. כעולה מעדותו, גרסתו לפניי נשענה על עיון במסמכים כתובים כמו גם על שיחות שערך עם מר עמית אהרון, קודמו בתפקיד בתקופה הרלוואנטית לתובענה (ר' בפרוטוקול, עמ' 41 שורה 22 ואילך). לטענת מר מלכי, על פי נהלי העבודה של התובעת "רק הסכמים כתובים וחתומים על ידי 3 מורשי חתימה" מחייבים את התובעת, ו"אין בתיק הנתבעים כל אינדיקציה כתובה על הנחייה שלא לתבוע בגין החוב שאינו שנוי במחלוקת קל וחומר רמז למחילה על חוב המופיע בספרי כלל" (ר' בסעיפים 4 ו-5 לתצהירו). עם זאת, והגם שבחקירתו הנגדית טען מר מלכי כי נהלי העבודה של התובעת הינם נהלים כתובים (ר' בפרוטוקול, עמ' 40 שורות 21-20), לא צורפו לתצהירו של מר מלכי הנהלים הכתובים עליהם הסתמך לטענתו ואף לא תיק הנתבעים הנטען, שעליו ביסס את גרסתו הנ"ל. לגרסת מר מלכי "בין הנתבעים ובין כלל נחתמו שורת הסכמים אשר היוו את התחייבותם המקורית, תוך זמן קצר התברר לכלל כי הנתבעים לא עומדים בהתחייבותם המקורית" (ר' בסעיף 9 לתצהירו), אם כי לתצהירו לא צורפה שורת ההסכמים הנטענת אלא רק העתקי הסכם העבודה והנספח לו, והנספח מחודש פברואר, שכזכור נחתמו רק בין נתבע 3 לבין התובעת. עוד טען מר מלכי כי "בפועל, אין מחלוקת בין הצדדים כי בכל התקופה הרלוונטית להסכם, קרי מיום ה-1.10.04 ועד 31.12.05, העבירו הנתבעים פרמיה משונתת נטו בסך 22,655 ₪ בלבד, בניגוד מוחלט הן להתחייבותם המקורית והתחייבותם המעודכנת" (ר' בסעיף 13 לתצהירו). בהקשר זה צירף מר מלכי לתצהירו טבלה קצרה, על שמו של נתבע 3 (ר' נספח ג'; להלן - תדפיס התפוקות), שבחקירתו הנגדית טען כי היא מתייחסת לתפוקות "יחידת תוסס" (ר' בפרוטוקול, עמ' 41 שורה 14 ואילך). לדברי מר מלכי, משהסתבר שהתפוקות אשר סופקו על ידי הנתבעים היו נמוכות משמעותית מהתחייבויותיהם על פי הסכם העבודה "לא נותרה ברירה אלא להודיע לנתבעים על הפסקת העבודה עמם" (ר' בסעיף 14 לתצהירו). עם זאת, בחקירתו הנגדית הודה מר מלכי כי לא מצא מסמך בכתב בעניין זה או מכתב לנתבעים המודיע להם על הפסקת העבודה וביטול ההסכם (ר' בפרוטוקול, עמ' 41 שורה 18 ואילך). לבסוף טען מר מלכי, כי "כשנכנסתי לתפקידי כמנהל מחלקת סוכנים קיבלתי הנחיה להתחיל בנקיטת הליכים משפטיים כנגד הנתבעים לשם גביית חובם המלא" (ר' בסעיף 14 לתצהירו). מטעם התובעת העיד כאמור גם מר קן דרור. לפי גרסתו, לפני חתימת הסכם העבודה נודע לו, מהנתבעים עצמם, כי נתבע 3 היה סוכן ביטוח פעיל ואילו נתבעים 2-1 היו בעלי ידע וניסיון רב כמפקחים בענף הביטוח ואף שימשו כמפקחים האחראים על סוכני ביטוח בחברות ביטוח אחרות (ר' בסעיף 7 לתצהירו). ואולם, כך לטענת מר קן דרור, זמן קצר לאחר תחילת תקופת ההתקשרות "נוכחתי כי הנתבעים מתקשים לעמוד ביעדי התפוקה וכי התפוקה היחסית בפועל של השלושה תחת יחידת 'תוסס' רחוקה מלהיות זו המוסכמת..." (שם, בסעיף 8). בחקירתו הנגדית הודה מר קן דרור כי הן בהסכם העבודה והן בנספח להסכם העבודה - להבדיל מהנספח מחודש פברואר - אמנם לא נקבעה דרישה לתפוקה יחסית, אך, כך לטענתו, "אין ולא היתה כוונה שכל המכירות יבוצעו רק בחודש האחרון וכל הכסף ישולם במהלך כל התקופה..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 18 שורה 1 ואילך). לגרסת מר קן דרור, "על אף שהאמנתי בשלושת הנתבעים ובניסיונם וסייעתי בידם להקים את היחידה ולקבל תקציבים מכלל... הניסיון לא עלה יפה ולא היה טעם ותועלת להגדיל הוצאות ולחייב את הנתבעים בתשלומים אשר ממילא יצטרכו להחזיר לכלל על פי תנאי ההסכם" (ר' בסעיף 10 לתצהירו). מר קן דרור לא הפנה לתנאים נטענים אלה, אם כי בהמשך תצהירו הפנה להוראות סעיף 14.1 להסכם העבודה, בו נקבע כי "בתום תקופת ההסכם, מכל סיבה שהיא, תיערך התחשבנות סופית בין הצדדים לעניין חובות שחב הסוכן (נתבע 3 - ש.א.) לחברה (התובעת - ש.א.), מכל מקור שהוא...". בחקירתו הנגדית טען מר קן דרור, בהקשר זה, כי "לא כתוב בהסכם למיטב זכרוני שאפשר להפסיק את התשלומים. מצד שני כתוב בהסכם שאם משולמים סכומים שאינם מגיעים אפשר לבקש אותם בחזרה" (ר' בפרוטוקול, עמ' 20 שורה 6). בהמשך הדברים הוסיף מר קן דרור והסביר "מאחר ובשלב מסוים סברתי שההתקשרות עם ארז ושותפיו היתה שגויה הערתי להם מספר פעמים שהמשך תשלומי המקדמות בשעה שאינם מתקדמים ליעד שלקחו עשויה להסב להם בסופו של יום נזק כספי ניכר וזה שאני כאן ומעיד מוכיח לדאבוני שצדקתי" (שם, בשורה 12 ואילך; בהקשר זה ר' גם דברי מר קן דרור בתמליל נ/13 שאוזכרו לעיל). כמו מר מלכי, גם מר קן דרור טען כי בכל תקופת ההתקשרות "העבירו הנתבעים פרמיה משונתת נטו בסך 22,655 ₪ בלבד" (ר' בסעיף 20 לתצהירו) תוך הפניה לתדפיס התפוקות. עם זאת, בחקירתו הנגדית התקשה מר קן דרור להסביר למה מתייחס תדפיס התפוקות בציינו "אין לי מושג איפה הפרמיות של סוכני המשנה..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 30); ובתשובה לשאלה אם התדפיס מתייחס רק לתפוקות נתבע 3 השיב שאינו יודע ואינו זוכר (שם, עמ' 23 שורה 1 ואילך). עוד טען מר קן דרור בתצהירו, כי "נוכח הפרת ההתחייבויות המקורית של הנתבע בהסכם, לרבות הפרת התחייבותם המעודכנת... לא היה לכלל כל מנוס מלהפוך מקדמות להלוואה, והודענו לנתבעים על העמדת ההלוואה לפירעון מיידי" (ר' בסעיף 21 לתצהירו). עם זאת, מר קן דרור לא צירף כל מסמך בעניין זה ובחקירתו הנגדית טען כי אינו זוכר מתי הועמדו הכספים לפירעון מידי וכי הוא עצמו לא הוציא לנתבעים מכתב ביטול (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 12 ואילך). לבסוף טען מר קן דרור כי "נודע לי כי עם סיום תפקידי בכלל ועזיבתי את החברה, נתקבלה החלטה לפיה יחלו בניהול הליכים משפטיים כנגד הנתבעים, בכך מטפל מר ארז מלכי..." (ר' בסעיף 22 לתצהירו). מר קן דרור הדגיש, כי הכספים שקיבלו הנתבעים לא היו "כספי הקמה" כי אם מקדמות על חשבון עמידה ביעדים ברורים להם התחייבו הנתבעים. כמו כן הוסיף, כי הוא לא הפעיל כל לחץ כלפי הנתבעים ולא פעל בעניינם משיקולים זרים. ד. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות העדים שהעידו לפניי, והתרשמתי מהן, אני מקבל את גרסאות הנתבעים ומעדיף אותן, ככלל ובכפוף לאמור להלן, על פני עדויות יתר העדים. אציין כי התרשמתי באופן חיובי מעדויות הנתבעים, אשר העידו לפניי לפי תומם. יחד עם זאת, קביעתי האמורה אינה קביעה המבוססת על התרשמות בלבד, אלא הינה קביעה המבוססת על מכלול רחב של שיקולים, בהתחשב בראיות שהוגשו - ושלא הוגשו - במהלך ניהול המשפט לפניי. חשוב להדגיש בהקשר זה, כפי שיפורט ביתר הרחבה להלן, כי הלכה למעשה המחלוקות העובדתיות בין עדי הצדדים נסתברו, בסופו של יום, כמצומצמות למדי; וזאת בין משום הימנעותה של התובעת מהבאת ראיות רלוואנטיות ובין משום הסכמות של עדי התובעת לטענות העובדתיות המרכזיות אותן העלו הנתבעים. אכן, בתובענה דנא בחרה התובעת להסתפק בהבאת ראיות מינימאליות, שהינן חסרות על פניהן: מחד גיסא זימנה התובעת לעדות את מר מלכי, אשר העיד לפניי מפי השמועה ועל סמך "תיק נתבעים" - אותו לא מצא לנכון להציג בבית המשפט - ושעל פני הדברים גילה בקיאות מוגבלת למדי בפרטי הפרשה נשוא התובענה. כך, למשל, הצהיר מר מלכי כי "בין הנתבעים ובין כלל נחתמו שורת הסכמים אשר היוו את התחייבותם המקורית" (ר' בפסקה 51 דלעיל), הגם שאין כל מחלוקת כי בפרשה דנא נחתם רק הסכם עבודה אחד, עם נתבע 3 בלבד, כאשר גם הנספחים להסכם העבודה נחתמו אך ורק עם נתבע 3. מאידך גיסא נמנעה התובעת מלזמן לעדות את מר אהרון, שכעולה מדברי ב"כ התובעת הוא בעל התפקיד בתובעת שהורה על הגשת התובענה דנא על אף גרסת מר דר בדבר ויתור מצד התובעת על חובם של הנתבעים (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 3. יוער כי הדברים הנ"ל אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של מר מלכי, אשר כאמור טען שקיבל "הנחיה" לפעול משפטית נגד הנתבעים. כזכור, מר מלכי הוא שהחליף את מר אהרון בתפקידו ופשיטא כי לא יכול היה לקבל "הנחיות" ממנו; ומכל מקום מר מלכי לא נקב בזהות הגורם בתובעת שהחליט על הגשת התביעה). (1) המישור השטרי: עסקינן בתובענה שטרית על פי שטר חוב, שבה נטל ההוכחה רובץ על הנתבעים. יחד עם זאת, על פי גרסת הנתבעים שטר החוב דנא אינו קשור, כלל ועיקר, לחוב לו טוענת התובעת כלפיהם. לפי עדות הנתבעים שטר החוב ניתן על תנאי ולמטרה מיוחדת בלבד, דהיינו: כבטוחה להחזרת עמלות לתובעת במקרים של ביטולי פוליסות עתידיים, ועל רקע זה התובעת אף לא הסכימה כי שטר החוב ישמש כבטוחה לשם מתן ההלוואה על סך 100,000 ₪, אשר הובטחה לנתבע 3 בנספח להסכם העבודה (ר' בפסקאות 35-34 דלעיל). והנה, חרף זאת אין בראיות התובעת התייחסות כלשהי לטענות הנתבעים. עדי התובעת אינם מתייחסים כלל לשטר החוב נשוא התובענה, או לנסיבות עשייתו, וחסר זה בולט במיוחד בעדותו של מר קן דרור, אשר לטענת הנתבעים הוא שהסביר להם, ברחל בתך הקטנה, כי שטר החוב ניתן למטרה הנ"ל בלבד. אמנם חזקה היא כי שטר נמסר ללא כל תנאי, אך חזקה זו הינה חזקה הניתנת לסתירה כאמור בהוראות סעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (יוער כי האמור בהוראות סעיף 20(ב) סיפא לעניין אחיזה כשורה אינו רלוואנטי ל"צדדים הקרובים" דנא). ואולם, לא זו בלבד שהנתבעים הביאו ראיות לסתור - אל נוכח שתיקת עדי התובעת - אלא שהלכה למעשה יש בראיות התובעת משום תמיכה לגרסתם. כאמור, אין בהסכם העבודה או בנספחים לו אזכור כלשהו של שטר החוב, קל וחומר הסתמכות עליו, ובכך נבדל הסכם זה מהסכמים דומים שערכה התובעת, אשר בהם היא הוסיפה סעיף ביטחונות הכולל דרישה ברורה ומפורשת כי הסוכן ימציא שטר חוב לטובתה (ר', למשל, בסעיף 8.1 להסכם העבודה שנערך בין התובעת לבין מר יוסי הניג ביום 10.1.05. הסכם זה הוגש במסגרת נ/9). גם אם תמצי לומר כי בתנאי שנקבע בסעיף 9.3 להסכם העבודה, שלפיו נתבע 3 "יחתום על כל מסמך שיידרש לשם קיום התחייבויותיו כלפי החברה כאמור בסעיף זה לעיל" (ר' בפסקה 4(ג) דלעיל), יש משום רמז משתמע לשטר חוב - אין די בכך, בוודאי שלא לצורך סתירת גרסת הנתבעים; ומכאן שאף מתוך ראיות התובעת עצמה לא ברור כלל הקשר שבין שטר החוב דנא לבין חובם החוזי הנטען של הנתבעים כלפיה. לא זו אף זו: על פני הדברים יש בנספח מחודש פברואר משום שינוי לרעה מהותי, מבחינת הנתבעים, של תנאי ההתקשרות בינם לבין התובעת, שכן הוטלו בו מגבלות משמעותיות על העברת הכספים לה התחייבה התובעת בהסכם העבודה ובנספח לו. ואולם, גם בנספח מחודש פברואר אין כל אזכור לשטר החוב וממילא כל אינדיקציה לכך ששטר החוב רלוואנטי לתנאי ההתקשרות החדשים שנקבעו בו, קל וחומר להסכמת הנתבעים לכך. ואם לא די בכל אלה, הרי שהתובעת גם לא הביאה ראייה כלשהי לשיעור החוב הנתבע על ידיה על פי השטר. כזכור, עסקינן בשטר חוב שהסכום הנקוב בו מולא על ידי ב"כ התובעת או מטעמו (ר' בפסקה 1 דלעיל). בנסיבות אלה קיים, אפוא, סימן שאלה מובנה באשר לשיעור החוב המגולם בשטר החוב, וזאת כפי שהערתי עוד בהחלטה שנתתי במסגרת ההתנגדות (ר' בפרוטוקול הדיון בהתנגדות, עמ' 9 שורה 22 ואילך). התובעת אמנם טענה - והנתבעים הודו בכך - כי היא העבירה לנתבעים, במהלך תקופת ההתקשרות, סכומי כסף בסך כולל של 122,000 ₪ בצירוף מע"מ. ואולם, עצם העובדה שהתובעת העבירה לנתבעים את הסך הנ"ל אינה מלמדת, כלל ועיקר, כי הנתבעים חבים לתובעת חוב בסך זה, קל וחומר בשיעורו המלא. כאמור, הלכה למעשה אישר מר קן דרור את גרסת הנתבעים לפיה הוא החליט, באופן חד צדדי ובניגוד לאמור בהסכם העבודה, להפסיק את התשלומים לקבוצת "תוסס" משום שבדיעבד סבר כי תנאי הסכם העבודה היו שגויים ובלתי כדאיים מבחינת התובעת. ואולם, טעות נטענת זו של מר קן דרור (מטעם התובעת) הינה טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. לא מדובר אפוא ב"טעות" המוכרת בדין (ר' בהוראות סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), קל וחומר בטעות המאפשרת ביטול חוזה ומזכה בהשבה. מכאן, שעל פני הדברים כלל לא ברור מהו הבסיס המשפטי לחוב הנטען אותו מבקשת התובעת לגבות באמצעות שטר החוב. זאת ועוד: אף לפי האמור בנספח מחודש פברואר, גם בתפוקה חלקית היתה התובעת צריכה להעביר לנתבע 3 סכומי כסף, אם גם בשיעור יחסי לתפוקה החודשית; ופשיטא כי בכל מקרה יש לנכות סכומים אלה מסך החוב הנטען. התובעת אמנם טענה לתפוקות נמוכות מאוד, לפי המופיע בתדפיס התפוקות, אך אף את התשלום בגינם לא ניכתה מסכום החוב הנטען. יתר על כן, וזו הנקודה העיקרית כאן: העד הבכיר מטעם התובעת, מר קן דרור, לא יכול היה לאשר כי תדפיס התפוקות אמנם מבטא נכונה את תפוקות קבוצת "תוסס" בתקופה הרלוואנטית, ומנגד מר דר - אשר היה בעל תפקיד בכיר ממנו - העיד נחרצות כי תפוקות הנתבעים היו גבוהות יותר (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 28). הנה כי כן, אף אם ניתן היה לקבל את טענות התובעת - שלפיהן היא זכאית להשבה גם במקום בו היא-עצמה הפרה את הוראות הסכם העבודה בהפסיקה את התשלומים לנתבע 3 בתוך תקופת ההתקשרות ובניגוד להוראות ההסכם - הרי שעדיין הוכח פוזיטיבית כי הסכום, אשר מולא בשטר החוב על ידי מי מטעם התובעת, אינו יכול להיות ביטוי נכון של שיעור חוב הנתבעים לתובעת אף על פי שיטתה. המסקנה המתבקשת הינה, אם כן, כי דין התובענה השטרית שלפניי לדחייה. (2) המישור ההסכמי: לנוכח האמור לעיל, וכאשר עסקינן בתובענה שטרית, ניתן היה לסיים כאן את כתיבת פסק הדין. יחד עם זאת, לאור העובדה ששני הצדדים - שהינם "צדדים קרובים" - הרחיבו בטיעוניהם בעניין היחסים החוזיים ביניהם, כמו גם ההערות דלעיל בדבר החוב הנטען שביסוד השטר, לא למותר להתייחס בקצרה גם לפן ההסכמי שביחסי הצדדים שלפניי. ובכן, כפי טענת הנתבעים, על פי הוראות הסכם העבודה והנספח לו התובעת אמנם התחייבה להעביר לנתבע 3 "תמיכה חודשית" בסך של 24,000 ₪ החל בחודש אוקטובר 2004 ועד לתום שנת 2005 (הביטוי "תמיכה חודשית" מופיע במפורש בסעיף 4 לנספח להסכם העבודה; ר' בפסקה 6 דלעיל). מנגד, נתבע 3 התחייב להגיע לתפוקת מכירות בהיקף של 2,000,000 ₪ עד לתום תקופת ההתקשרות, דהיינו: עד לסוף שנת 2005. כמסתבר, זמן קצר לאחר תחילת תקופת ההתקשרות הגיע מר קן דרור למסקנה כי מדובר בהתקשרות שגויה ובלתי כדאית מבחינת התובעת, שכן היא נדרשה להעביר לקבוצת "תוסס" סכומי כסף נכבדים באופן שוטף ולאורך תקופה ממושכת של 15 חודשים, בעוד שקבוצת "תוסס" נדרשה להציג עמידה ביעדי מכירות רק בתום תקופת ההתקשרות ולאחר שהתובעת תעביר לה את סכומי הכסף הנ"ל. בנסיבות אלה החליט מר קן דרור - עוד בחודש ינואר 2005, חודשים ספורים לאחר תחילת תקופת ההתקשרות - להפסיק את העברת הכספים לנתבע 3. על פי טענתו, הוא עשה זאת גם כמעין פעולה של הצלת הנתבעים מעצמם, לאחר שנוכח לדעת כי הנתבעים רחוקים מאוד מהשגת יעדי התפוקה (באופן יחסי) ואין סיכוי כי יעמדו ביעד שנקבע בהסכם העבודה - ועל כן בהמשך העברת הכספים אליהם יהא אך כדי להגדיל את החוב שיצטרכו להחזיר לתובעת. בין אם טענה זו הינה נכונה ובין אם לאו - כאשר הנתבעים מכחישים אותה וטוענים כי בהפסקת מימון הקבוצה על ידי מר קן דרור, לשיטתם מטעמים בלתי ענייניים, נגדעה פעילותה המוצלחת של קבוצת "תוסס" בעודה באיבה - התובעת לא היתה רשאית להפר את הוראות הסכם העבודה והנספח לו. לפיכך, משעשתה התובעת כן והפסיקה באופן חד צדדי את העברת הכספים לנתבע 3 בוודאי שהיא אינה זכאית להשבה; בפרט כאשר בהסכם העבודה עצמו, או בנספח לו, לא נקבעה כל חובת השבה בנסיבות כאלה. כמעט למותר לציין, כי גם אם סבר מר קן דרור שבהפסקת העברת הכספים לנתבע 3 - והחנקת הפעילות הכלכלית של קבוצת "תוסס" עקב כך - יש דווקא משום סיוע לנתבעים, הרי שלפי הוראות הסכם העבודה והנספח לו הוא לא היה רשאי להורות על הפסקת התשלומים. פשיטא, אפוא, כי אין כל בסיס משפטי לטענת התובעת בדבר חוב הנתבעים כלפיה בגין הכספים שהעבירה לנתבע 3 עד לחודש ינואר 2005. כזכור, לאחר הפגישה שנערכה ביום 31.1.05 נחתם הנספח מחודש פברואר, שכאמור הרע את תנאי ההתקשרות מבחינת הנתבעים. למרות זאת, בהמשך הדברים החליט מר דר, עוד במהלך תקופת התקשרות, לבטל את הסכם העבודה לנוכח הערכתו כי קבוצת "תוסס" לא תעמוד ביעדים שנקבעו (לטענת הנתבעים על רקע המשך התדרדרות היחסים בין הצדדים בשל התנהלות מר קן דרור). בנסיבות אלה, גם על פי תנאי ההתקשרות שנקבעו בנספח מחודש פברואר לא חלה על נתבע 3 (או על קבוצת "תוסס") חובת השבה של התשלומים (הבודדים) אשר נתקבלו מהתובעת לאחר חתימת נספח זה, וזאת אף מבלי להתייחס לטענת הנתבעים כי תשלומים אלה היו תשלומים תמורת תפוקה. משביטלה התובעת מטעמי כדאיות את הסכם העבודה עוד במהלך תקופת ההתקשרות - ובכך מנעה את האפשרות כי קבוצת "תוסס" תגיע ליעד המכירות שנקבע בהסכם - אין היא יכולה לבוא בטרוניה על הנתבעים ולבקש מהם השבה-כביכול; בפרט כאשר גם בנספח מחודש פברואר, כמו בהסכם העבודה ובנספח לו, לא נקבעה חובת השבה בנסיבות כאלה. הנה כי כן, גם במישור ההסכמי - שבו התובעת אינה נהנית מהעברת נטל הראייה לנתבעים - לא נוצר לנתבעים כל חוב כלפי הנתבעת. אכן, הסיכום שנערך בסופו של דבר במשרדו של מר דר, לפיו "נפרדים כידידים", הינו ביטוי קולע - אם גם בשפה בלתי משפטית - למצב המשפטי שנוצר. העובדה שמר דר סבר כי התובעת היא המוחלת לנתבעים על חובם כלפיה אינה מעלה ואינה מורידה, ויש בה אך כדי להצביע על כך שמר דר נהג עם הנתבעים בהגינות המסחרית המתבקשת במצב דברים כגון זה, בו החליטה התובעת, באופן חד צדדי ומטעמי כדאיות, להפסיק את העברת הכספים לנתבע 3 ולאחר מכן גם לבטל כליל את הסכם העבודה. ב"כ התובעת מצא לנכון למתוח בסיכומיו ביקורת חריפה על מר דר, לרבות בטענה שהינו בעל קשרים עסקיים וחבריים עם הנתבעים, והוסיף וטען כי לפי נהלי התובעת לא היה מר דר מוסמך למחול על חוב כלפיה, כאשר מחילה כאמור דורשת מסמך בכתב החתום על ידי שלושה מורשי חתימה. ואולם, לא זו בלבד שלא הובא ולו בדל ראייה להתנהגות בלתי ראויה של מר דר, אלא שבחקירתו הנגדית הוא כלל לא נשאל על כך, ובנסיבות אלה אני קובע כי אין כל ממש בטענות אלה. בנוסף, גם הטענה כי מר דר - שמילא תפקיד בכיר ביותר אצל הנתבעת - לא היה מוסמך למחול לנתבעים על חובם הנטען לתובעת נטענה בעלמא, מבלי שהנהלים עליהם הסתמך ב"כ התובעת הוצגו לפניי. ראוי גם להעיר, כי הטענה בדבר דרישת כתב פנימית של התובעת בהקשר זה אינה מתיישבת עם מכלול התנהלות התובעת בפרשה דנא. התובעת לא הגדירה בכתב, בצורה מלאה ומסודרת, את היחסים החוזיים שנוצרו בינה לבין הנתבעים ובחרה - מטעמים שלא הובהרו לפניי - בדרך התנהלות שהתבססה על עריכת הסכם עבודה סטנדרטי של סוכן ביטוח, שנחתם מול נתבע 3 בלבד מבלי שקבוצת "תוסס" או יתר הנתבעים, כמו גם הסכמות הצדדים לגביהם, יוזכרו בו ולו במילה. בנוסף, התובעת הודיעה לנתבעים על ביטול הסכם העבודה בעל-פה, בלא ששלחה להם הודעה בכתב כנדרש בהסכם שהיא-עצמה ניסחה. פשיטא, אפוא, כי בנסיבות אלה אין לקבל טענות מטעם התובעת לפיהן הסכמות הצדדים - לרבות הסכמה "להיפרד כידידים" - נדרשו מבחינתה לביטוי כתוב כלשהו. בנוסף, כפי שטען בצדק ב"כ הנתבעים, טענת המחילה היא טענה המבטאת את נקודת מבטו של מר דר (ר' בעניין זה גם האמור בהחלטתי, בעמ' 6 לפרוטוקול). אכן, בנסיבות העניין כפי שתוארו לעיל לא נוצר לנתבעים חוב כלפי התובעת, ולמעשה אף ניתן לטעון כי בטענת המחילה יש משום תיאור המיטיב עם התובעת לאחר שהנתבעים מצאו עצמם מול שוקת שבורה כשהתובעת החליטה באופן חד צדדי להפסיק את העברת התמיכה החודשית לה היא התחייבה. כך או כך, הצדדים הסכימו "להיפרד כידידים" ומכאן שהסכימו כי אין להם דרישות כספיות האחד כלפי משנהו. ה. סוף דבר: המסקנה המתבקשת הינה, אם כן, כי דין התובענה דנא לדחייה. במישור השטרי הוכיחו הנתבעים כי עסקינן בשטר חוב שניתן על תנאי ולמטרה מיוחדת, שאינה החוב הנטען על ידי התובעת. בנוסף הוכח לפניי, כי סכום הנקוב בשטר החוב, אשר מולא ביום 16.1.07 על ידי מי מטעם התובעת, אינו יכול להיות ביטוי נכון של שיעור חובם של הנתבעים לתובעת אף על פי שיטתה, וממילא אין יסוד לתובענה על פי שטר זה. לבסוף, במישור ההסכמי הוכח כי בפרשה דנא לא נוצר חוב של הנתבעים כלפי התובעת. אשר על כן אני מורה על דחיית התובענה. המזכירות תעביר העתק פסק דין זה לתיק הוצל"פ מס' 26-06713-07-6 לשם סגירתו. בהתחשב במכלול נסיבות העניין תשלם התובעת את הוצאות הנתבעים ושכר-טרחת עורך-דינם בהליך דנא בסכום כולל של 30,000 ₪, תוך 30 יום. שטר חובחובשטר