שטר שניתן לביטחון הינו שטר: "... שמסירתו הותנתה בתנאי. הצדדים הסכימו שהאוחז לא ידרוש את פרעונו, אלא אם יקרה אירוע מוגדר, כגון קיום התחייבות אשר למען הבטחתה נמסר השטר. מאחר והחיוב שבהתנאה חל רק על הצדדים הישירים, הרי התנאי המתלווה לשטר ביטחון הוא כי האוחז ישמור אותו בחזקתו ולא יסחר אותו. מובן, שעם היווצר הנסיבות, אשר סוכמו מראש ואשר מתירות את השימוש בשטר הביטחון לשם מימוש הביטחון אשר אותו נועד להבטיח, משוחרר האוחז מכל סייג בכל הנוגע לסחרותו של השטר, כמו גם בכל האמור בתביעה על יסודו". (ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 680 (1989), בעמודים 691 - 692; ראו גם ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל נ' בן עליזה ל"ח(4) 281 (1984). ברוח דומה נפסק לגבי שטר ביטחון, כי "... זכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפרעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה" (ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב פ"ד לז(3) 830 (1983), בפסקה 3). על רקע זה עולה השאלה, האם בעת סיחורם של שטרות החוב, אכן התמלא התנאי. שטר ביטחוןשטר