שחרור ערבות בנקאית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שחרור ערבות בנקאית: בפניי תביעה למתן צו עשה לשחרור ערבות בנקאית שניתנה במסגרת ההסכם בין הצדדים וכן סעד כספי לתשלום סך של 411,682 ₪. העובדות וטענות הצדדים בתמצית: הנתבעת 1 הזמינה מהתובעת עבודות בניה במספר פרויקטים (גבעת טל בקרית אתא, שנלר בנצרת וצור שלום). בימים 21.7.04 ו- 28.7.04 חתמה התובעת עם הנתבעת 1 על הסכם לפיו היה עליה לבצע עבודות גמר ל- 60 יחידות דיור בשני בניינים כל אחד בן 30 דירות (הראשון בניין בגוש 16533 חלקה 1 מגרש מס' 17 והשני במגרש 14 להלן ייקראו "בניין 17" ו- "בניין 14" בהתאמה). תמורת העבודות בפרוייקט זה סוכמה ב- 2,100,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק עבור כל יחידות הדיור בחוזה מיום 1.7.04 ובחוזה מיום 28.7.04 סוכם כי ישולם סך של 70 ₪ למ"ר בתוספת מע"מ כחוק ו- 75 ₪ למ"ר עבור חיפוי קירות. עוד סוכם בחוזה מיום 1.7.04 כי הסך הנ"ל הינו פאושלי וקבוע וכולל בתוכו כיסוי מלא ומוחלט לכל מטלות התובעת (סעיף 15). ע"פ החוזה מיום 1.7.08 התובעת התחייבה לתקן על חשבונה ובעצמה כל כשל שמתגלה בעבודתה לשביעות רצון הנתבעת 1 וזאת תוך פרק זמן של 7 ימים מיום גילוי הכשל. במידה והקבלן לא יתקן את ההפרה תוך 7 ימים משליחת המכתב בדואר רשום, תהיה הנתבעת 1 רשאית לתקן על חשבונה את הכשל ולחייב בו את התובעת (סעיף 16 לשני החוזים). עוד במעמד חתימת החוזה מסרה התובעת לידי הנתבעת 1, לדרישתה, ערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪ בקשר לטיב העבודה בבניין 17 בשנלר שתוקפה היה עד ליום 28.6.06 ואשר הוארך בהסכמת הצדדים לאחר דיונים בבימ"ש זה ליום 28.12.06. התובעת טוענת כי העבודות שנדרשו בוצעו בזמן, ואת התיקונים שהיא נדרשה לבצע במשך שנת הבדק, ביצעה לדיירים ואף צירפה לכתב התביעה אישורים של כמה דיירים בבניין 17 שאישרו דבריה ועל כן, על הנתבעת להחזיר לידיה את הערבות הבנקאית. בנוסף, התובעת טוענת כי נותר לזכותה חוב כספי בגין עבודות שביצעה בשבילה בפרויקטים של שנלר, צור שלום, גבעת טל וכן החזר בגין תשלום חלקי עבור דירה שנקנתה אך העסקה בוטלה בשל הספקת עבודתה בשנלר, סך כל הכספים המגיעים לתובעת לטענתה הינו 411,682 ₪. התובעת רכשה 2 דירות מהנתבעים. תמורת הדירה הראשונה שולמה במלואה ואילו לגבי הדירה השניה שולם סך של 80,000 ₪ אותם היא מבקשת להחזיר מכיוון שהופסקה עבודתה עם הנתבעים. הנתבעים מכחישים טענות התובעת וטוענים כי יש לדחות את התביעה נגד נתבעים 2 עד 5 שאינם קשורים לחוזה הנטען. נתבע 3 הינו אורגן של החברה ואין לו כל התחייבות אישית כלפי התובעת כך גם לגבי נתבעים 4 ו- 5. הנתבעת 1 טוענת כי התובעת הפרה את ההסכם כאשר לא עמדה בלוח הזמנים המוסכם דבר אשר מזכה אותה בביטול ההסכם ולסלק את התובעת מהמקום ולשכור שירותי צד ג' לסיום העבודות. בנוסף הנתבעים טוענים כי התגלו ליקויים רבים בעבודת התובעת ע"פ רשימה ארוכה שצורפה לכתב ההגנה ואשר סומנה א' ובה מוערכים הליקויים בסכום של 382,268 ₪ ויש לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לטובת התובעת, אם ייפסק. כמו כן, יש לנתבעים זכות לחלט את הערבות בהתאם לתכלית שלשמה ניתנה ולהוראותיה ו/או להוראות ההסכם. לעניין ההחזר בגין התשלום עבור רכישת הדירה בסך של 80,000 ₪ הנתבעים טוענים כי ההסכם לרכישת הדירות נכרת עם החברה היזמית ואין לו כל קשר עם ההסכם בגין ביצוע ההסכם השיפוצים עם התובעת ועל כן אין בסיס משפטי לביטול הסכם המכר והחזרת התמורה החלקית ששולמה. חוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט ביום 30/3/09 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט .בית המשפט מינה את המהנדס שטרנברג רונן כמומחה מטעמו. המומחה הגיש לבית-המשפט חוות-דעת שהתייחסה בפירוט לכל אחת ואחת מהדירות שבבניין ולכל ליקוי וליקוי המצוי בדירות אלה, תוך שהוא מצביע על הגורם האחראי, בהסכמת הצדדים המומחה לא נחקר על חוות דעתו ופסק דין זה ניתן ללא חקירות ועל סמך החומר שהומצא לתיק ביהמ"ש. ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." . עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998). בהעדר חקירה למומחה ובהעדר סתירה לחוות דעת המומחה , לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, וחוות דעתו תשמש כנקודת מוצא לגבי עצם קיומו של הפגם או אי ההתאמה ועלות תיקונו, למעט באותן נקודות בהן המסקנה אליה הגיע המומחה אינה מעוגנת משפטית, או אינה סבירה. מתוך הדברים שהובאו לעיל, עולה, כי חוות-דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך-כלל את מסכת העובדות הרלוונטית ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה. אל שדה המחלוקת, א. פרויקט צור שלום: גובה החוב הנטען ע"י התובעת בפרויקט זה הינו סך של 41,104 ₪ כאשר החשבון הסופי היה ע"ס 63,808 ₪ כולל מע"מ ומתוכו שילמו הנתבעים סך של 22,704.64 ₪. הנתבעת לא הכחישה את הסכום ורק טענה כי הליקויים אותם השאירה התובעת באתר זה עולים על החוב שנותר לחובתה. המומחה סקר את הליקויים בכל דירה ודירה וקבע את ממצאיו. על פי ההסכם בין הצדדים (זיכרון הדברים אשר צורף לתצהיר התובע) התובע התחייב לבצע עבודות החל מקומה 4 והלאה כל הטענות לגבי ליקויים בדירות אלו נדחות לאור ההוראות המפורשות בהסכם בין הצדדים. אני מאמץ קביעות המומחה לעניין קיום הליקויים בדירות בצור שלום, ממצאיו תואמים את חומר הראיות בתיק, הוא עיין בתוכניות הקונסטרוקציה והאדריכלות של הבניין ובזיכרון הדברים בין הצדדים, ביקר בשטח ומסקנותיו מנומקות היטב. אך וכפי שינומק להלן, לא בכל מקום שנמצא בו ליקוי התובעת חבה בגינו, העבודה נעשית בכפוף להסכמות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בזיכרון הדברים שנחתם ביניהם ביום 15.3.04 ואשר העתק ממנו צורף לתצהיר התובעת. אחריות התובעת אינה חלה בנקודות שלהלן: לעניין צינורות האוורור בכל הדירות: ומאחר שעל פי תוכניות הקונסטרוקציה ותוכניות הממ"ד של הבניין לא נדרש להרכיב צינור אוורור, אין מדובר בליקוי וטענות הנתבעים נדחות. יציקות הבטון (הגבהה) ביציאה למרפסת עד הקומה 4- בהתאם להסכם לא חלה על התובעת. יציקות הבטון (הגבהה) ביציאה למרפסת וחגורות הבטון במרפסת , החל מהקומה 5 , כל אימת שנטען כי העבודה נעשתה בידי קבלן אחר: התובעת טענה כי היא ביצעה את העבודה של יציקת הבטון ביציאה למרפסות ואת חגורות הבטון במרפסות ואילו הנתבעים טוענים שהעבודה התבצעה בידי קבלן אחר, אין מקום לקבל טענת הנתבעים אשר עליהם רובץ נטל ההוכחה להראות כי אכן העבודה נעשתה בידי קבלן אחר. לא אוכל להסתפק בתצהיר המהנדס מטעם הנתבעים בנקודות אלו מאחר והוא מהווה עדות יחידה שאין לה תימוכין כלשהו. עיינתי בחומר המונח בפניי ולא ראיתי חשבוניות ו/או קבלות של "הקבלן האחר" או אף הסכם עבודה איתו! בנוסף, אין בנמצא רשימת ליקויים שנשלחה לתובעת ואשר בה מצוין כי העבודות הנ"ל לא בוצעו. לכן תצהיר המהנדס מטעם הנתבעים נותר ממצא יחיד שאין לו תימוכין כלשהו. למעט במקרים בהן קיימות תמונות המאששות את הטענה ומראות כי אכן בפועל אין יציקת הגבהה כפי שיפורט בהמשך. לאור ובהתאם לקביעות לעיל, הליקויים שאישרתי הינם כדלקמן: דירות 1-7: הקבלן התחייב בזיכרון הדברים לבצע שלד בניין ממפלס קומה ד' ועד מפלס הגג ; בהסכם הותנה מפורשות בין הצדדים שהמחיר כולל ביצוע חלוקה של קומת המחסנים והשלמת קומה ב+ג' ללא אחריות על ביצוע הישן של הקומות. פרשנות ההוראות הנ"ל בזיכרון הדברים תיעשה בהתאם לאומד דעת הצדדים הנלמד מתוך הטקסט כולו. עיון בזיכרון הדברים מעלה כי היה על התובעת להשלים בניית "בלוקים" בקומה ב' ו- ג' , אך ללא אחריות על ביצוע הישן דהיינו, היכן שהקבלן הקודם לא בנה מוטלת חובה על התובעת לבנות ולהשלים והיכן שהקבלן הקודם בנה , אינה מחויבת לתקן ו/או לקחת אחריות עבורו. ההשלמה הינה ע"י בניית בלוקים, הדבר מתיישב עם יתר הוראות החוזה אשר מורות כי היא תבצע הגבהות החל מקומה ד'. לעניין הגבהת הבטון ביציאה למרפסת, התחייבות התובעת לפי ההסכם הינה לבצע הגבהות החל מקומה ד' ולכן בדירות אלו אין חובה על התובעת לבצע הגבהות. לעניין חגורת הבטון, אמנם ע"פ תוכנית הקונסטרוקציה והאדריכלות אמורים להיבנות חגורת בטון, אך עיון בזיכרון הדברים מעלה כי לא הוטלה חובה על התובעת לבנות חגורות בטון בקומות נמוכות מ- ד'. לעניין בניית קיר מפריד בדירה 2 ו- 7: אין מקום לחייב בגין אי בניית קיר זה, ראה נימוק בהסבר לגבי דירה מס' 12 להלן. מכאן שהליקויים בדירות אלו לא באחריות התובעת ואין לקזז כל סכום. דירה 8: טענת הנתבעים לעניין דירה זו בכל הנוגע לביצוע הגבהה, וחגורת בטון נדחית בשל הנימוקים שהועלו לעיל. אך הנני מאשר קביעת המומחה בגין אי הגבהת תחתית החלון לגובה הנכון ובגין הגבהה זו מאושר זיכוי של 100 ₪. דירה 9: מתוך הליקויים שאושרו בידי המומחה בדירה זו הנני מאשר את הליקוי בגין המילוי מתחת לחלון בסכום של 100 ₪, ובגין אי פינוי פסולת בעלות של 100 ₪ ובסך הכל: 200 ₪. הנתבעים טוענים כי דלת המשקוף בממ"ד פורקה ונוצקה מחדש בידי קבלן אחר ואילו במרפסת לא נעשתה חגורת בטון, התובעת טוענת כי היא זו ביצעה את העבודות הנ"ל ולא קבלן אחר כטענת הנתבעים. הגרסאות קוטביות ואין לאף אחת מהן תימוכין כלשהו. מכאן מי שעליו הנטל להוכיח את הטענה כשל בה ובמקרה זה הנטל רובץ על הנתבעים שטוענים, כי העבודה בוצעה בידי קבלן אחר, הראיות להוכחת טענה זו בידי הנתבעת -שהנטל מוטל לפתחה, והיא כשלה בכך. דירה 10: הנני מאמץ מסקנות המומחה בנוגע לבניית חלון גבוהה מדיי בחדר ההורים ובסך הכל עלות יישור חלונות הינה 200 ₪. לא ברור מדוע הנתבעת מציינת בסיכומיה שמסכימה לקיזוז בסך 339 ₪ שכן היא כללה בתוכו בגין יציקת חגורת בטחון . הטענות בדבר ביצוע העבודה בידי הנתבעת ולא התובע- לא הוכח ולא הוגשו מטעם הנתבעת מסמכים וראיות שיש בידיה. לכן מאושר קיזוז בסך 200 ₪. דירה 11: אינני מאשר ליקויים. ראה ההנמקות לעיל ביחס לליקויים : צינורות מאורר לא כלולה בתוכנית ולגבי העבודות שבוצעו בידי אחרים לא הוכחו. דירה 12: לעניין בניית הקיר המפריד, טענת התובעת כי לא היה עליה חובה לבנות את הקיר המפריד מאחר ובנספח א' לזיכרון הדברים התחייבה לבנות את הדירות בדומה לדירה לדוגמא ואשר לא היה בה קיר מפריד. עיון ביתר הוראות זיכרון הדברים מעלה כי התובעת התחייבה לבנות את השלד לפי תוכניות, כאשר אחת מהתוכניות הינה התוכנית האדריכלית ואשר בה הקיר המפריד קיים. אם כך בפנינו שתי הוראות סותרות בחוזה ועלינו לפרשם ע"פ הכללים שנקבעו בפסיקה. פרופ' א.ברק בספרו "פרשנות במשפט", כרך רביעי, פרשנות החוזה, בעמ' 590 כותב:   "פרשן המגיע למסקנה כי הוראות החוזה סותרות אלו את אלו, חייב להכריע בסתירה זו. ההכרעה בסתירה תעשה - כמו עצם קביעת קיומה של הסתירה - על פי תכלית החוזה. מבין שתי הוראות סותרות בחוזה, יש להעדיף אותה הוראה המגשימה תכלית החוזה".   התובע מעצם טענתו כי אינו מחויב לבנות קיר מפריד-בדומה לדירת הדוגמה; מודה כי לא בנה באף דירה קיר מפריד . זאת ועוד מחוות דעת המומחה עולה כי לא בכל הדירות היה צורך בקיר מפריד, אלא רק בחלק מהן. מכאן אני מסיק כי התוכנית האדריכלית דרשה בחלק מהדירות קיר מפריד ובחלק האחר אין צורך בקיר מפריד. לא ברור אם הדירות זהות על פי התכנית או שישנו שוני בחלק מהדירות. מאחר ולא ברור אם לפי התוכניות קיר זה דרוש בכל דירה ודירה . אם דרישה לא מופיעה בכל התוכניות, מדוע הוצג בפני דירה לדוגמה אשר בה לא קיים אותו קיר מפריד. נראה לי כי הנתבעת ויתרה על קיר זה בכל הדירות. על כן הנני מעדיף את ההוראה של ביצוע לפי הדירה לדוגמה. יש לבכר את אותה הוראה המבטאת את הכוונה האמיתית של הצדדים. דירה לדוגמא בונים כמעט בכל פרויקט, מטרתה הינה להציג את הפרויקט לקהל הלקוחות בצורה הטובה ביותר. אם האדריכל, היזם, המפקח וכל גורם אחראי אחר בדקו את הדירה ואישרו שהינה מתאימה למסע השיווק סימן כי הנתבעים ו/או מי מטעמם ראו בה כיישום מלא לתוכניות והיכן שקיים שוני בין שניהם- הדגם על פי דירה לדוגמה מחייב. ואם הם דרשו מהתובעת לבצע את השלד ביתר הדירות כמו בדירה זו סימן שוויתרו על בנית הקיר הקיים בתכנית המקורית מרצון וראו בו כלא נחוץ ולא נדרש בשאר הדירות, אם היה רצונם בו היו דואגים כי ייבנה בדירה המייצגת שלהם ומשוויתרו על כך סימן שלא התכוונו בסיכומם עם התובעת כי קיר כזה ייבנה. הזיכוי המאושר הינו: מילוי מתחת חלון חדר שינה 100 ₪ ; פינוי פסולת בסך 100 ₪. יתר הליקויים מהנימוקים שפורטו קודם, אין להכיר בהם. לסיכום לקזז 200 ₪. דירה 13:   הנני מאמץ מסקנת המומחה בסעיף זה למעט חגורת הבטון במרפסת, ופירוק הטפסנות מתקרת המרפסת, והנימוקים כפי שהועלו לעיל. הסכום לתשלום הינו: 150 ₪. דירה 14,15 ו- 16: איני מאשר ליקויים בדירות אלו. ראה נימוקים לעיל. דירה 17: כמו כן הנני מאשר ליקוי גירת בלוקים מתחת לחלון (תמונה 67) בעלות 300 ₪.לא מאשר יתר הליקויים מנימוקים שהועלו ביחס לדירות אחרות בגין ליקויים אלו. לסיכום יש לקזז 300 ₪. דירה 18: מאשר את מסקנות המומחה בדירה זו, לעניין פירוק טפסנות בסכום של 50 ₪. דירה 19: דוחה דרישת הקיזו ראו הנמקות קודמות ביחס לליקויים הנטענים בדירה זו ( הגבהה ביציאה למרפסת , הגבהת בטון מפינת אוכל וצינורות אוורור). דירות 20, 21, 22 , 23 , 24, 25, 26 , 27 , 28 , 30, 31 , 32, 33, 34, 36, 37, 38, 39, 40, 41, 44, 45: גם כאן בהעדר כל הכחשה ו/או סתירה מטעם התובעת אני מאמץ מסקנות המומחה לעניין דירה זו למעט יציקת הבטון ביציאה למרפסת וחגורת בטון והנימוקים כפי שהועלו לעיל. העלות הינה סך של 50 ₪ בדירה 20, סך של 450 ₪ בדירה 21 , סך של 300 ₪ בדירה 22 ו- 450 ₪ בדירה 23 ו- 200 ₪ בדירה 24 ו- 350 ₪ בדירה 25 ו- 200 ₪ בדירה 26, ו- 200 ₪ בדירה 27, ו- 350 ₪ בדירה 28, ו- 550 ₪ בדירה 30, ו- 200 ₪ בדירה 31 ו- 550 ₪ בדירה 32 ו- 400 ₪ בדירה 33 ו- 350 ₪ בדירה 34 ו- 350 ₪ בדירה 36, ו- 350 ₪ בדירה 37, ו- 200 ₪ בדירה 38 ו- 300 ₪ בדירה 39 ו- 450 ₪ בדירה 40 ו- 550 ₪ בדירה 41 ( מתמונה 213 סעיף 43 לחוות הדעת רואים כי אין יציקת בטון ביציאה למרפסת ועל כן רכיב זה נכלל בדירה זו) ו- 400 ₪ בדירה 44 ו- 250 ₪ בדירה 45. לסיכום 7450 ₪. דירה 29: מאשר 350 ₪ בדירה 29 . לעניין עלות תיקון הקיר בחדר השינה של הילדים בשווי של 1500 ₪ - ראה סעיף 65 לחוות הדעת, המומחה בביקורו לא הבחין בליקוי, על יסוד תמונה לא ניתן לזהות את הליקוי כלל ועיקר. אין לאשר ליקוי זה. לסיכום לקזז רק 350 ₪. דירה 35: לעניין אי בנית קיר בטון וקיר בלוק באותו מישור, הנתבעת טענה בתצהיר המהנדס כי קיר הבטון וקיר הבלוק לא במישור אחד, המומחה לא בדק ליקוי זה אלא הסתמך על דירה דומה ונמצא כי עובי הקיר זהה. בנקודה זו אני מאמץ עדות מהנדס הנתבעים אשר נתמכת בתמונה מס 154 בסעיף 37 לחוות דעת המומחה ואשר בה ניתן להבחין את ההפרש בעובי. כל כן עלות התיקון בדירה זו הינה: 900 ₪. דירה 42: בשונה מדירות קודמות אני מקבל כאן טענת הנתבעים בעניין יציקת הגבהה למרפסת זאת בהסתמך על עדות המהנדס אשר מגובה בתמונה - ראה תמונה 231 סעיף 44 לחוות דעת המומחה- לפיה אין יציקת הגבהה. לעניין פיר העשן, התובעת טוענת כי ע"פ סעיף 7 זיכרון הדברים אין מחובתה של התובעת לבצע בניית פיר העשן ואילו הנתבעים מבקשים דחיית טענת התובעת. עיון בזיכרון הדברים מעלה כי זיכרון הדברים אינו פוטר את התובעת מלבצע את פיר העשן. כך נכתב בזכרון הדברים :"המחיר לא כולל ביצוע חלוקת הנישות במעברים ובלובי ובור עשן". ההוראה התייחסת לאופן ביצוע העבודה הינה ההוראה בסעיף 1 לזיכרון הדברים אשר קובעת כי יש להשלים בנית השלד לפי התכניות והיא ההוראה הקובעת לעניין חובת הביצוע. החוזה קבע מחיר כולל לביצוע עבודות כאשר בור העשן הוחרג מהמחיר שסוכם וניתן להבין כי אם הנתבעים רצו שהתובעת תבנה את הבור היה צורך בתוספת מחיר משלא הוכח כי ניתנה תוספת למחיר הגלובאלי שסוכם הרי המסקנה היא כי בור העשן הוחרג ואינו כלול בתמורה. מכאן בניית פיר העשן בידי הנתבעת היה מוטל עליה ולא על הנתבע אשר עצם בנייתו לא מוטלת על התובע אלא לאחר שתסוכם תמורה נוספת ומיוחדת עבור ולא כך בעניינו. לפיכך העלות בדירה זו הינה 400 ₪. דירה 43: המומחה אישר כי נראה כי הקירות אינן במישור אחד, זאת בהסתמך על תמונה מספר 179 סעיף 45 לחוות הדעת. ובכך הוא אישר טענת הנתבעים בעניין זה, אך קבע כי במקום תוכנן פתח ומכאן ההפרשים. מכל מקום אני קובע כי מרגע שסוכם על סגירת הפתח יש מקום לבנות את הקיר ללא הפרשים במישור לאורכו ולכן אני מאשר כי יש מקום להריסת הקיר ובנייתו מחדש. יתר מסקנות המומחה בדירה זו מתקבלות. והעלות הכוללת הינה: 2086 ₪. גג הבניין: אני דוחה קיזוז ברכיב זה. ומאמץ טענות התובעת כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיה בסעיף 50. המומחה אישר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי הפסולת כוללת עץ משטחים, שאריות שיש ואבן ואילו התובעת לא השתמשה בחומרים אלו בבניה ומכאן אין חובה עליה לפנות פסולת זו. אי בנית מחיצות בתוך ארונות השירות בקומות 1 עד 9: התובעת טוענת כי ע"פ זיכרון הדברים אין מוטלת עליה חובה לבנות מחיצות אלו. מדובר במחיצות בארונות ואין בזיכרון הדברים כל החרגה לעניין מחיצות בארונות. זאת עוד התובעת טענה כי היא התחייבה לבנות בהתאם לדירת הדוגמה בה אכן בוצעו מחיצות בארונות, ומשכך אין מקום לטענותיו . העלות הינה 3,000 ₪ לכל קומה ובסך 27,000 ₪. סך כל הליקויים בפרויקט צור שלום: 39,236 ₪ . הפחתת עלויות החומרים- המומחה מטעם בית המשפט אישר כי עלות החומרים יא בשיעור 25%.מכאן שסכום הליקוי שיש להפחיתו לאחר ניכוי עלות החומרים שהתחייבה הנתבעת לספקו הוא: 29,427 ₪. לסיכום: מכל סכום שייפסק לתובעת יש לקזז סך 29,427 ₪ בגין ליקויים בעבודות שבוצעו בצור שלום. ב. פרויקט שנלר נצרת; בפרוייקט שנלר המחלוקת הינה גם לעניין הסכומים וגם לעניין טיב הבניה. התובעת טוענת כי לגבי אתר שנלר בנצרת הוגש חשבון מס' 14 לבניין 17, בסכום של 197,653 ₪ אשר אושר בידי הנתבעים ושולם על חשבון החוב סך של 60,000 ₪ כך שנותר חוב בסכום של 137,653 ₪ כולל מע"מ. הנתבעים מכחישים בסעיף 17.1 לכתב ההגנה את נכונות חשבון מס' 14, וטוענים כי הוא מזויף ומעולם לא הוצא ונחתם חשבון זה על ידם. עיינתי בטענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומים מטעמם והגעתי למסקנה כי גובה החוב שנותרה הנתבעת 1 חייבת בו כלפי התובעת הינו 137,653 ₪ (כולל מע"מ) כפי שהתובעת טענה: ראשית, התובעת המציאה חשבון מס' 14 שעל פיו ומכוחו היא תובעת את הסכום הנ"ל, הנתבעת אומנם חלקה בכתב הגנתה על גובה החוב והתוכן של החשבון אך בסיכומיה היא זנחה טענה זו ולא התייחסה אליה כליל. וכל טענותיה התמקדו בתשלום של הסך של 40,950 ₪ לגביהם היא דאגה להמציא העתק מההמחאה ששולמה לתובעת. זניחת הטענה פועלת לחובת הנתבעת 1 ומעידה כי היא מכירה בחוב הנטען. שנית, הנתבעת טענה כי כל חשבון אמור להיות מאושר על ידה ורק חשבון מאושר מזכה את התובעת בתשלום. אכן ע"פ סעיף 15 להסכם, נדרש אישור של המהנדס מטעם המזמין על מנת לאשר חשבון שמוגש בידי התובעת אך בהסכם לא כתוב כי ישנה חובה כי האישור יינתן בכתב ומכאן יכול, והנתבעת לא הוכיחה אחרת, כי ניתן אישור כנ"ל. יתרה מזאת, עיון במסמכים שצורפו לתצהיר מטעם התובעת מראה כי חשבון מעין חשבון 14 הוגשו תדיר לנתבעת, לא ראיתי שבכל חשבון שהוגש הייתה עליו חתימת המהנדס ולמרות זאת הנתבעת שילמה לתובעת בהתאם לחשבון שהוגש לה ללמדך כי האישור ניתן גם בע"פ. שלישית, אין בנמצא השגה כלשהי מטעם הנתבעת 1 על תוכנו ו/או נכונותו של חשבון 14. הטענה שהועלתה בכתב ההגנה לפיה החשבון מזויף, נותרת ללא תימוכין כלשהו מצד הנתבעת 1 אשר אף לא נימקה את הטענה ואף לא העלתה טיעונים ענייניים לגבי תוכן החשבון. רביעית, וזה העיקר ב"כ הנתבעת הצהיר כי החשבונות של התובעת מקובלים וכי טענותיו הם בנושא הקיזוז כמפורט בתצהיר המהנדס מטעמו. מכאן, ולאור העובדה כי הנתבעת 1 נהגה לשלם לתובעת לפי חשבון שמוגש לה אשר אושר פעמים רבות בע"פ (ללמדך כי הגשת חשבון מעין זה הינה שיטה מקובלת בין הצדדים) ולאור העובדה כי הנתבעת לא הצביעה ולא הוכיחה כי החשבון זויף ובנוסף ומעל לכל היא זנחה טענת הזיוף בסיכומיה, אני מקבל את טענת התובעת אודות גובה החוב כפי הרשום בחשבון 14 בניכוי 60,000 ₪ שהתובעת מודה כי שולם. הסך של 40,950 ₪: בנוסף, התובעים טוענים כי הנתבעים חייבים לשלם להם סך של 40,950 ₪ עבור עבודות חפירה ומילוי באתר שנלר בנצרת ע"פ חשבונית מס' 108 ( צורפה לתצהיר מסאלחה גאזי). הנתבעים טוענים כי הסכום הנ"ל שולם במלואו. טענו היא הסכום הנדרש בסכום של 40,950 ₪ (סעיף 22 לכתב התביעה) שולם לתובעת במלואו. . לעניין הסכום של 40,950 ₪ הנני מקבל טענת הנתבעים כי הסכום אכן שולם. ראיה לכך מצויה בנספח 1 לסיכומי הנתבעים אשר מראה בבירור המחאה לזכות התובעת ובכך הנני רואה כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות את התשלום. ההתאמה בין סכום ההמחאה לסכום החשבונית, סמיכות הזמנים בין העבודה לתאריך ההמחאה, הציון המפורש בגין עבודות בשנלר נצרת- מעידים כי הסכום שולם עבור העבודות בשנלר. לסתירת חזקה זו היה על התובעת להראות כי מדובר בסכום השייך לפרויקט ו/או עבודה אחרת ומשלא עשתה זאת אני נותן אמון בגרסת הנתבעים בנקודה זו. מכאן שיש לקבוע כי סכום זה נפרע. הליקויים: מומחה ביהמ"ש נפגש עם הצדדים והמומחים מטעמם, ביקר ביום 20.7.09 באתר הבניה בשנלר והועברו לעיונו הסכמי העבודה, תמונות של הבניין, מכתבים בהם חותמים הדיירים בפרויקט שנלר כי בוצעו תיקונים בדירתם, נספח לחוזה הכולל פירוט עבודות טיח פנים, טיח חוץ ותנאי תשלום (נספח ב') תכנית עבודה של קומת החניה ורשימת תיקונים שהוכנה בעת מסירת הדירות מתאריך 28.5.07. חזית הבניין: בנקודה זו הנני מאמץ חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש אשר קבע כה קיימים כתמים במקום בו נקשרו הפיגומים וכי אותרו כתמי כתמים נוספים בצבע החוץ, כפי שפורט בעמ' 100-113 לחוות הדעת, גם במקומות בהם לא נקשר הפיגום למבנה וכי לא ניתן לבצע תיקון מקומי להסרת ההכתמה.על כן קבע המומחה כי דרשו צביעת קטעים שלמים של קירות החוץ, על מנת לא לגרום להכתמה ופגיעה אסתטית בעלות של 20,000 ₪. מסקנתו של המומחה מנומקת היטב, ברורה ונתמכת בתמונות ברורות לעין עם הסברים מפורטים למדיי אשר מראים את הפיגומים בצבע החזית הבניין. טיח לממדי"ם בניגוד לתקנים: מהנדס הנתבעים סבור כי התובעת ביצעה טיח בממד"ים ושליכטה בניגוד להוראות הג"א והתקן הישראלי ועל כן יש לתקן עבודות הטיח בממד"ים המומחה מטעם התובע טוען כי ע"פ ההתקשרות החובה הינה לבצע טיח רגיל ולראיה מהנדס הנתבעת אישר ביצוע טיח רגיל במבנה 14 הסמוך, ובהתקשרות עם הקבלן גרייב ביצע את העבודות בבניין 14 סוכם כי ייעשה טיח לפי מה שבוצע במבנה 17 מה גם הוועדה והג"א לא הסתייגו מהביצוע וניתן טופס 4 . מומחה ביהמ"ש קבע כי ע"פ החוזה בין הצדדים נדרש הקבלן לבצע טיח רגיל בכל דירה למעט המקלחות בהן נדרש לבצע שכבת הרבצה עד לגובה 2 מ'. אכן עיון בחוזה מיום 1.7.04 מעלה כי לא צוינה דרישה לסוג טייח מסוים. מדובר בהתקשרות חוזית בין התובעת לנתבעת והתובעת ביצעה את אשר הוזמן במלואו משכך אין כאן כל ליקוי. חובות הנתבעת כלפי הדיירים הם במישור אחר ועצם ההסתפקות בחוזה בטיח רגיל במישור היחסים החוזיים בין הקבלן לבין המזמין-היא שאלה אחרת ואין להסיק אחת כלפי משנתה. על כן מסקנת המומחה נכונה היא בנקודה זו ואין מדובר בליקוי בעבודות הטיח בממ"ד- אשר בוצע בהתאם למוזמן. אי תקינות הרובה של ציפוי אבן חוץ בכל החזיתות: הנני מאמץ מסקנת המומחה בעניין זה אשר קבע כי "לא אותרו ליקויים ברובה בציפוי האבן למעט בחיפוי סביב חלונות החניון" כמפורט בחוות הדעת. המומחה ביקר בשטח והתרשם בעצמו מהמקום וקביעתו מבוססת על ידע מקצועי ודעת ניטראלית והנני מאמצה. העלות לעבודות גימור בתחתית חיפוי האבן בחלונות החניון עולה 2,000 ₪ ע"פ חוות דעת המומחה. מאותם נימוקים שהועלו לעיל הנני מאמץ מסקנת המומחה אשר קבע כי דרוש תיקוני שפכטל וצבע וניקוי הרשתות בממ"ד במספר דירות והעריך עלות התיקונים ב- 3500 ₪. בנוסף, המומחה קבע והנני מאמץ דעתו בעניין זה כי התובעת אינה אחראי בגין נזילות הצבע מהמעקות החלודות מאחר והתובעת לא סיפקה ולא הרכיבה את המעקות ואינה אחראית לאיכותם. המומחה אישר קיום מעט מהליקויים הנטענים לעניין כתמי בטון צבע וטיח על אבן הציפוי החיצונית וקבע כי עלות ניקוי מקומי של כתמי בטון עולה 3900 ₪. אותם הנני מאשר ונימוקיי דומים לנימוקים לעיל. אני מאמץ את קביעת המומחה אשר קבע כי המעקה הבנוי במרפסת לא טויח ודרוש טיוח מקומי של המעקות הבנויים בעלות של 1500 ₪. בנוסף אני מאמץ קביעת המומחה בסעיף 75 לחוות הדעת על נימוקיו והעלויות הן: 2000 ₪ לניקוי משקופי המעליות וארונות החשמל, המים והתקשורת וכן עלות של 3,000 ₪ של תיקונים שיש לבצעם על דעת התובעת גם שכוללים ניקוי אף מים מצבע ותיקוני צבע ג חלונות וניקוי משקופים מכתמי סיד וניקוי קרמיקה מצבע. מסקנותיו של המומחה בסעיף 76, 77, 78 ו- 79 לחוות הדעת מקובלות עליי והעלויות בסך 3300 ₪. אי התקנת הגנה על עמודים ואבני שפה: סעיפים ז ו- ח' לנספח א' להסכם בין הצדדים מחייב התקנת הגנה לעמודים בחניה וביצוע בניית אבן שפה. התובעת טוענת כי לאור העובדה כי ביצוע הנ"ל עלול היה לגרום לביטול מספר חניות מאחר והצבתם תקטין רוחב החניות מהנדרש הוא קיבל הנחיה בעל פה ממהנדס הנצבעים לא לבצע אבני שפה. המומחה מטעם ביהמ"ש אישר כי הגנה על עמודים וביצוע אבני שפה סביבם גורם להצרת החניה ומקשה על כניסתו של רכב בסיבוב. ב"כ הנתבעים בסיכומיו בסעיף 51.4 טען, כי גם ללא צורך בהכרעה האם ניתנה הנחיה לביצוע ההגנות או לא, הרי משנקבע כי הסכום לביצוע כל העבודות ע"פ החוזה הינו פאושלי ומשנקבע בידי המומחה כי בגין עבודות אלו העלות הינה 2,000 ₪ ומשאין מחלוקת כי החוזה כולל ביצוע עבודות אלו וכי הן בפועל לא נעשו הרי יש לנכות את הסכום שנקבע בידי המומחה מכלל הסכום שנדרשים הנתבעים לשלמו. טענה זו לא מקובלת עלי. הסכם "פאושלי" - הסכם בו מסוכם בין הצדדים מחיר כולל וסופי עבור עבודות שיבוצעו ויושלמו, וזאת ללא מדידת כמויות של חומרים ועבודה (בסעיף 0060 למפרט הבינמשרדי, מוגדר מחיר פאושלי: "פאושל פירושו מחיר חוזה סופי ללא מדידת כמויות"). כשם שהתובעת נטלה סיכון בהסכם זה לפיה העבודה היא מעבר למצופה או הכמות מעבר למשוער , הרי כאשר הנתבעת מוותרת על ביצוע חלק מהעבודות, אין הדבר גורע מהתמורה החוזית. קיים בסיס מוצק לכלך שהאינטרס של הנתבעת לא להצר את החניות ומכאן הדבר תומך בגרסת התובעת בעניין הויתור על ההגנות. לכן דוחה דרישת הקיזוז בגין כך. סעיפים 82 עד 85 ו- 87 עד 91 לחוות הדעת: הנני מאמץ קביעת המומחה בסעיפים אלו וקובע אי קיום ליקויים במקומות הנטענים בסעיפים אלו. הנימוקים כפי שהועלו לעיל. אי אספקת ארבעה ספסלים: הנתבעים טוענים כי התובעת לא סיפקה ספסלים כפי הסיכום. המומחה ביקר בשטח ומצא כי מותקנים ספסלים במקום. הנתבעת טוענת כי הם לא סופקו על ידי הנתבעת. המומחה אינו יכול לאמת טענה זו של הנתבעים. וכפי שפורט לעיל, מכיוון שמדובר בטענת קיזוז נטל ההוכחה להראות כי אכן הספסלים לא סופקו בידי התובעת אלא בידי קבלן ו/או גורם אחר מוטל על שכמם. משלא הראו ולו בדל ראיה אחת לתמיכה בטענתם אין בידי לקבלה והיא נדחית. מכל האמור לעיל יש לקזז מהסכום הנטען על ידי התובעת סך של 41,200₪ . ג. הפרויקט בגבעת טל: החוב הנטען בידי התובעת הינו בסכום של 65,500 ₪ בתוספת מע"מ (הכולל 57,500 ₪ + מע"מ בגין עבודות ו- 8,000 ₪ + מע"מ בגין עבודות קידוחים. הסך של 57,500 ₪: הנתבעת טוענת כי הסכום של 57,500 ₪ שולם במלואו וכי מעבר לסכום זה לא אושר על ידה סכום אחר כלשהו. הנתבעת טוענת כי ע"פ הסכמים אחרים עם התובעת (למשל סעיף 15 לזיכרון הדברים המצורף לכתב התביעה) מוסכם כי רק חשבונות מאושרים מחייבים את הנתבעת ומהווים אסמכתא לזכאות התובעת לקבלת תשלום כלשהו. בנוסף, הנתבעת טענה לקיזוז בשל ליקויים בפרויקטים האחרים והטענה נידונה לעיל. הנתבעת טוענת גם לקיזוז של 5000 $ בהסכמת התובעת בגין איחור במסירת העבודות בגבעת טל והתובעת לא הכחישה עובדה זו לטענת הנתבעת. הסכם העבודה בגבעת טל לא צורף, גם לא צורפה ראיה כלשהי לעניין הקיזוז בגין האיחור במסירת הפרויקט. המסמך היחידי הקיים בנוגע לפרויקט בגבעת טל הינו חשבון חלקי מס' 1 אשר בו מצוינת יתרת חוב בסך של 57,500 ₪. הנתבעת בעצם אינה מכחישה את החוב אלא שבסעיף 19 לכתב ההגנה היא טוענת לקיזוז של 5,000 $ בגין האיחור במסירה שלטענתה סוכם עם התובעת ולטענת קיזוז בשל ליקויים רבים שהתגלו בפרויקטים אחרים שביצעה התובעת עבורה. אין בידי לקבל טענות הנתבעת לעניין הסכום של 57,500 ₪. מאחר וגם בכתב ההגנה וגם בסיכומים מטעמה היא לא הכחישה את קיום החוב ואף טענה כי היא שילמה את מלוא הסכום, משטענה טענת פרעתי נטל ההוכחה עובר אליה להוכיח כי אכן הסכום שולם. אך הנתבעת 1 לא המציאה אף ראיה התומכת בטענתה כי הסכום אכן שולם ולכן טענתה לפירעון החוב נדחית. הסך של 8,000 ₪ בגין הקידוחים: הנתבעת טוענת כי הסכום של 8,000 ₪ כלול בתוך הסכום של 57,500 ₪ ולא נפרד. אמנם לא הוצג חוזה בין הצדדים ממנו ניתן ללמוד על טיב ההסכמות ומה כולל המחיר, אך מטיעוני הצדדים ניתן ללמוד כי אין חולק כי סוכם כי יבוצעו עבודות קידוחים בסכום של 8,000 ₪. מעיון במסמכים הקיימים בתיק הגעתי למסקנה כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעת את הסכום הנ"ל זאת מאחר ו- ראשית, עיון בחשבון 1 שצורף לתצהיר התובעת מעלה כי אין בנמצא עבודות קידוחים ללמדך כי עבודה זו נפרדת. שנית, טענת הנתבעת 1 כי עבודות הקידוחים כלולה במחיר שסוכם לא גובתה במסמך כלשהו ואף לא בעדות כלשהי מטעם הנתבעת 1 ולכן הנתבעת 1 לא הוכיחה את טענתה לפיה העבודות כלולות במחיר. ד. ביטול הסכם מכר הדירה והשבת 80,000 ₪, מדובר בהסכם רכישת דירה בין התובעת לנתבעת מס' 2 . הקשר היחידי בין ההסכמים את הואה שניתנה לנתבעת מס' 1 להפריש 15% מהתקבולים לנתבעת מס' 2 על חשבון הרכישה. מדוע יש לבצע החזר! לשיטת התובעת לא הושלמה תמורת הדירה נשוא המחלוקת ובשל כך דורש החזר הכספים, מבלי אף לבקש לבטל את ההסכם. ההשבה אפשרית מקום שהסכם בוטל על ידי מי מהצדדים , מאחר ואף לא נטען כי יש ביטול להסכם מצד התובעת ,מאידך הנתבעת מס' 2 טוענת כי ההסכם שריר וקיים, אין מקום לבצע כל השבה. יש צורך מלנקוט בהליך המתאים של ביטול ההסכם או אז קמה חובת ההשבה, הליך זה לא בוצע, ולא ברור מה חיובי הצדדים עקב הביטול ואין מקום לפסוק בו במסגרת תביעה זו. על הצדדים להביא מחלוקת זו בתביעה עצמאית לבית המשפט המוסמך הדירה נמכרה כעסקה נפרדת בין היזם של הפרויקט (מפרם בע"מ) לבין התובעת, התובעת לא הראתה קשר כלשהו או התניה כלשהי בין ביצוע העבודות בפרויקט שנלר בבניינים 14 ו- 17 לבין רכישת הדירה ועל כן לא הוכח כי ביטול ההתקשרות בין הצדדים לעניין בניין 17 בשנלר משמעותו ביטול עסקת מכר הדירה והשבת הכספים ששולמו עבורה. לא ברור מי הפר את ההסכם לאור מנגנון תשלום התמורה. כל צד שומר על זכויותיו ביחס לעילה זו ואין בפסק דין זה כדי לחסום מי מהצדדים ביחס לזכויותיו עקב הסכם המכר.התובעת רשאית להביא לפתחו של בית המשפט תביעה ביחס לסכום זה בהליך נפרד. ה. פיצויי בסך 33,000 ₪ עבור ביטול ההתקשרות בין התובעת לנתבעים נטל ההוכחה על התובעת לראות כי נגרם נזק. בהסכמים אין מנגנון פיצוי מוסכם. לכן כל טענה לנזק כתוצאה מביטול ההסכם טעונה הוכחה.לא הוכח נזק. ו. תשלום עבור בניית מדרגות פנטהאוס בצור שלום. גם כאן התובעת היא זו שעליה מוטל הנטל להוכיח כי אכן היה סיכום לגבי בניית המדרגות, כי אלו אכן בוצעו וכי לא שולם עבורן ומשלא הוכיחה דין טענתה להידחות. ז. השבת הערבות הבנקאית: לאור סיום ההתחשבנות בין הצדדים כפי שבאה לישי ביטוי בפסק הדין לעיל אני מורה לנתבעים להשיב את הערבות הבנקאית לידי התובעת תוך 30 יום מהיום. הערבות בטלה ומבוטלת בזאת. ח. העילה נגד נתבעים 2 עד 5: כאן המקום לציין כי התובעת לא הצליחה להוכיח עילת תביעתה נגד הנתבעים 2- 5. הנתבעת 2 הינה חברה בע"מ אשר לא התקשרה עם התובעת בחוזה כלשהו בעוד נתבע 3 הינו אורגן בנתבעת 2 ואילו נתבעים 4 ו- 5 הינם בעלי מניות בנתבעות 1 ו- 2 וכל עוד לא נטענה טענת הרמת מסך נגדם ו/או כל עוד לא התחייבו באופן אישי כלפי התובעת, לא ניתן לשרבבם אל תוך התביעה שבפניי ולטעון כנגדם. חתימת אורגן על חוזה אינה הופכת אותו לאחראי באופן אישי, הוא חותם בשם החברה ותו לא! מכל האמור, התביעה נגדם נדחית. סיכומו של דבר: הנני מקבל את התביעה נגד נתבעת מס' 1 . יתרת החוב שלא שולמה לתובעת הינה: חוב בפרויקט שנלר 137,653 ₪ (כולל מע"מ)- ללא מע"מ שהיה בשיעור 17% עומד הסכום על סך 117,653 ₪. חוב בפרויקט גבעת טל 65,500 ₪ (בתוספת מע"מ) חוב בצור שלום 41,104 ₪ סך הכל: 224,257 ₪. ליקויים שיש לקזז ליקויים בפרוייקט שנלר 41,200 ₪ ליקויים בצור שלום 39,236 ₪. לאור הנ"ל אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 143,821 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 5/9/2006 ועד התשלום המלא בפועל. על סכום זה יש להוסיף מע"מ. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע סך 20,000 ₪ שכ"ט עו"ד כולל מע"מ, וכן הוצאות כלהן: אגרה בסך 7,072 ₪, החזר הוצאות לרבות מומחים 13,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום והם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הערבות הבנקאית מס' 0-093-0670-00-320315-0000002 תוחזר על ידי נתבעת מס' 1 לתובעת תוך 30 ימים מהיום.ערבות בנקאיתבנקערבות