מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שחרור להליך גמילה: 1. בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר) שניתנה ביום 18.6.12 ובגדרה הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר מלאים במסגרת טיפולית בעמותת "בית חם" בקרית אתא. 2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בקריות שבו יוחסו לו שתי עבירות של התפרצות למגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק. בעובדת כתב האישום נאמר כי ביום 12.2.12 התפרץ המשיב לדירת מגורים, נטל טבעת זהב עם יהלום וברח מהמקום לאחר שנתקל באחד מבני הבית. ביום 25.3.12 שוב התפרץ המשיב לדירה אחרת וגנב רכוש הכולל שעון, צמידים ובשמים. 3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בפניו ביום 11.4.12, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. ביום 8.5.12 הסכים ב"כ המשיב למעצר עד תום ההליכים וזאת נוכח העובדה שאין חולק לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ולנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן אשר לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופה שהוצעה. בהמשך לכך הורה בית משפט קמא על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. 4. ביום 30.5.12, בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש ב"כ המשיב ובה הציע חלופת מעצר בקהילה הטיפולית "בית חם", הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר מעצר משלים במסגרתו יתייחס שירות המבחן לחלופת המעצר המוצעת. 5. בהחלטתו נשוא הערר המונח בפניי הפנה בית משפט קמא להערכתו של שירות המבחן כי אין למשיב את הכוחות הנדרשים לעמוד בהליך טיפולי במסגרת קהילה טיפולית. עוד ציין, כי שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת. יחד עם זאת ראה בית משפט קמא לחרוג מהמלצת שירות המבחן וזאת נוכח העובדה שהמשיב החל בטיפול גמילה מסמים עובר למעצרו. בית משפט קמא ציין כי במקום החלופה המוצעת מותקנות מצלמות אבטחה במעגל סגור המתעדות את המתרחש במקום 24 שעות ביממה. משכך, סבר בית משפט קמא כי התקיימו שניים מבין התנאים שנקבעו בהלכת סוויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סוויסה, ניתן ביום 15.3.11). בית משפט קמא הדגיש כי אינו מתעלם מחומרת מעשיו של המשיב ולא מהאמור בתסקיר בנוגע לכך שהמשיב עצמו הודה שעשה שימוש בסמים במסגרת הטיפול שעבר. יחד עם זאת, נאמר כי דומה שזהו טבעו של הליך טיפולי של גמילה מסמים. לאור זאת הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת העמותה "בית חם" בקרית אתא. 6. בהודעת הערר טענה העוררת כי שגה בית משפט קמא משקבע כי בעניינו של המשיב ניתן לחרוג מהכלל שנתגבש בפסיקה לפיו שלב המעצר אינו השלב המתאים לטיפולי גמילה. זאת חרף האמור בתסקיר שירות המבחן בנוגע לנכונותו ויכולתו של המשיב להשתלב בהליך טיפולי. בדיון בפניי פירט ב"כ העוררת את עברו המכביד של המשיב בציינו כי כבר בשנת 2009 הוגש נגדו כתב אישום בעבירות התפרצות. לאחר שהחלה שמיעת הראיות באותו תיק ראה המשיב להודות וזאת בחודש אפריל 2011. גזר הדין ניתן בעניינו ביום 13.3.12, לאחר שנתקבלו תסקירים ובית המשפט השית עליו בין היתר מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וצו פיקוח של שירות המבחן. דא עקא שהתברר בדיעבד כי המשיב ביצע עבירת התפרצות נוספת שעה שההליכים בתיק הקודם היו תלויים ועומדים. עוד הוסיף ב"כ העוררת כי אמון מהווה אבן בוחן בכל חלופה והמשיב בענייננו מפר פעם אחר פעם את האמון שנותן בו בית המשפט. זאת לא רק בשל כך שביצע התפרצות שעה שההליכים בתיק הקודם עדיין התנהלו, אלא משום שהמעשה אף בוצע במהלך חלון שנפתח לו במעצר הבית בגין התיק הקודם. עוד הדגיש ב"כ העוררת את המלצתו השלילית של שירות המבחן והתרשמותו מהמשיב שאינה מצדדת בשחרורו לחלופה המוצעת. 7. ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר תוך שהפנה לקו המנחה שהותווה ע"י פסיקת בית המשפט העליון, לפיו העובדה שהנאשם החל בטיפול גמילה עובר למעצרו, עשויה לשמש חריג לכלל לפיו מקומו של טיפול הגמילה בשלב הטיעון לעונש לאחר הכרעת הדין ולא בשלב המעצר. במקרה דידן, החל המשיב טיפול גמילה וזאת עוד בחודש ספטמבר 2011. לטענת הסנגור, נכון הוא שהמשיב מעד אך אין בכך כדי לסתום את הגולל על מתן הזדמנות נוספת, שכן מטבע הדברים הליך גמילה הינו מורכב ויודע הוא עליות ומורדות ואף מעידות. עוד הפנה ב"כ המשיב להחלטה שניתנה בבית משפט זה לאחרונה בתיק דומה, בה הורה בית המשפט על שחרורו של הנאשם שם לחלופה טיפולית לאחר שנתקבלה המלצת שירות המבחן לכך חרף עברו המכביד. 8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן ובחנתי את מכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. להלן נימוקיי לכך: 8.1 ההלכות שהתגבשו בפסיקה במרוצת השנים בכל הנוגע להתאמתו של הליך גמילה מסמים כחלופת מעצר, סוכמו בפרשת סוויסה שהוזכרה לעיל. באותו עניין חזר בית משפט והדגיש את הכלל לפיו העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש. זהו עקרון העל. יחד עם זאת, אין כלל בלא יוצא מהכלל וגם לעקרון העל הנ"ל נתגבשו חריגים בהתקיים שלושה או שניים מהתנאים המצטברים שלהלן: כאשר הנאשם החל בגמילה עוד בטרם ביצע את העבירה בגינה נעצר; כאשר פוטנציאלי ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; כאשר יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהנאשם. 8.2 העובדה שהמשיב החל בטיפול גמילה עובר למעצרו בגין כתב האישום נשוא התיק העיקרי, אינה עומדת בדד ואינה חזות הכל. בתסקיר מיום 8.5.12 פירט שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של המשיב, את עברו ואת העובדה כי לאחרונה החל בטיפול גמילה במסגרת היחידה לטיפול בנפגעי סמים. נאמר כי המשיב הותיר רושם כמי שנכון לשינוי באורחות חייו. בתסקיר השני מיום 12.6.12 ציינה קצינת המבחן כי בשיחה נוספת אותה קיימה עם המשיב, קשר הלה עצמו לחשדות העולים נגדו בתיק הנוכחי ואף מסר כי במהלך התקופה בה היה בטיפול, השתמש בסמים מספר פעמים. שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שמתקשה ליישם בפועל את הכלים שרכש בטיפול וממשיך לגלות התנהגות בעייתית. להערכת שירות המבחן, יצר המשיב מצג שווא של שיתוף פעולה, הבנה וקבלה ובה בעת חזר והשתמש בסמים ואף היה מעורב בהתנהגות בעייתית נוספת שהובילה לכתב האישום המיוחס לו. נאמר כי קיים קושי בעמידה בגבולות וקבלת סמכות וקיים פער בין היכולת הורבאלית, האינטלקטואלית, ההצהרות וההבטחות לבין המעשים וההתנהגות בפועל. שירות המבחן ציין כי העובדה שהמשיב שב והסתבך בזמן היותו בטיפול ובטרם נגזר דינו בתיק האחר, משקפת את הקושי שלו לעמוד בגבולות וליישם את שהוא לומד בטיפול. לפיכך הגיע שירות המבחן לכלל מסקנה כי המשיב חסר את הכוחות הנדרשים לטיפול במסגרת קהילה טיפולית לצורך עריכת שינוי משמעותי בדפוסי התנהלותו והתנהגותו. לסיכום, קבע שירות המבחן כי אינו בא בהמלצה לשחרורו של המשיב למסגרת המוצעת. לא היה מקום להתעלם מהערכת שירות המבחן כי סיכוייו של המשיב להצליח בהליך הגמילה, נמוכים. שירות המבחן לא קבע את המלצתו השלילית באופן שרירותי, אלא נימק אותה ופירט את שיקוליו ואלה נראים על פניהם משכנעים ומבוססים. במקרה דידן לא היה מקום לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן באשר נפסק לא אחת כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה באופן חריג ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל [ראו בש"פ 3201/10 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 6.5.10), בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (ניתן ביום 18.4.07)]. במקרה דידן, לא פירט בית משפט אותם נימוקים כבדי משקל שהצדיקו סטייתו מהמלצתו השלילית של שירות המבחן. 8.3 העובדה שהליך הגמילה והשיקום אינו תמיד רציף והוא עלול לדעת עליות ומורדות, הינה עובדה ידועה ונכונה. לא בגין כל מעידה ינעל בית משפט את ההזדמנות בפני נאשם לשוב ולהשתלב בטיפול של גמילה גם בשלב המעצר. אלא שבענייננו, לא מדובר רק במעידה שהתבטאה בצריכת סמים חוזרת במהלך טיפול הגמילה. מדובר במעשה חמור בהרבה שכן בהיותו בהליך גמילה, שב המשיב והסתבך במעשה התפרצות נשוא התיק העיקרי. אם לא די בכך, הוא עשה כן שעה שהתנהלו נגדו הליכים פליליים בתיק התפרצות קודם וכאשר הוא נתון במעצר בית בגין אותם הליכים. למען הדיוק, אציין כי על פניו נראה כי עבירת ההתפרצות נעשתה שעה שהעורר מצוי בחלון התאווררות ממעצר הבית אך אין בכך כדי לשנות כהוא זה מחומרת המעשה. המשיב שעה שהיה בעיצומו של הליך הגמילה, כאשר עדיין מתנהלים נגדו הליכים פליליים בגין תיק של התפרצות, ובעודו במעצר בית, שב והתפרץ לדירת מגורים. יש בכך כדי להצביע לא רק על מסוכנות מוגברת והעדר כל מורא מפני הדין אלא גם על חוסר מוטיבציה לעבור שיקום אמיתי. 8.4 זאת ועוד, פנייתו של המשיב לטיפול גמילה עובר להסתבכותו בתיק הנוכחי, לא נעשתה באופן וולונטרי. שילובו של המשיב בהליך הגמילה נעשה במסגרת צו המבחן שניתן כנגדו בתיק הקודם ולא מדובר במי שבחר מיוזמתו לשנות את אורחות חייו, לקחת את עצמו בידיים ולעלות על דרך המלך. 8.5 ב"כ המשיב הפנה להחלטה שניתנה ע"י בית משפט זה לפני זמן לא רב במסגרתה אישר בית משפט שחרורו של הנאשם שם, לחלופה טיפולית הגם שמדובר במי שעברו מכביד ומי שחזר לצרוך סמים לאחר שעבר הליך גמילה. אותו מקרה שונה ממצבו של המשיב דכאן, שכן שם ניתנה חוו"ד חיובית מטעם שירות המבחן ממנה עלה כי כוונותיו של הנאשם לעבור הליך גמילה על כל הכרוך בכך הן כוונות כנות. באותו מקרה פנה הנאשם מיוזמתו לקבלת טיפול גמילה מסמים וגם בכך היה כדי להצביע על המוטיבציה העצמאית לגמילה, כזו שאינה קשורה להליכים בפני בית משפט. 9. לאור מקבץ האמור, לא הייתה כל הצדקה לחרוג מכלל העל לפיו מקומו של הליך הגמילה הנו בשלב גזר הדין וריצוי העונש. מאחר וסיכוייו של המשיב להתמיד ולהצליח בהליך הגמילה, כפי שקבע שירות המבחן וכפי שעולה מהתנהלותו, נמוכים, לא היה מקום להורות על שחרורו. 10. אשר על כן, אני מקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. גמילה מסמיםשחרור ממעצרסמיםמעצר