רכב של בת זוג - הבטחת הכנסה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רכב של בת זוג - הבטחת הכנסה: .1מדובר בתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה שנשללה מאת התובע החל מ- 7/97 מהטעם, כי בבעלות בת זוגתו רכב מנועי אשר מספרו 18-143- 87(להלן - "הרכב") השולל את זכאותו לגמלה על פי הוראות תקנה 10לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב .1982 הנתבע טען, כי התובע אף לא הוכיח טענתו, כי הרכב נמכר לאחר כמשמעותו בתקנה 11לתקנות הנ"ל. בכתב תביעתו ובתצהירו במקום עדות ראשית טוען התובע, כי אמנם הרכב רשום על שם אשתו אבו עסא מרים (להלן - "האשה") והחל מ- 21.7.97אולם הן התובע והן ה"אשה" לא היו מודעים לרישום הנ"ל, שכן הרכב נרשם על שם ה"אשה" ללא ידיעתה וללא הסכמתה ועובדה זו נודעה להם רק לאחר שנשלל תשלום הגמלה והתובע פנה לביטוח לאומי לברר מדוע הופסק התשלום. התובע מצהיר, כי אין לו רשיון נהיגה ואין ל"אשה" רשיון נהיגה ולא עשו כל שימוש ברכב. בפני בית הדין העיד התובע וכן העידה ה"אשה". כן העיד מטעם התובע אבו עסא עלוואן אשר "הרכב" הועבר לבעלותו ביום .19.1.98מדובר בבנו של התובע מגרושתו. (להלן - "הבן"). מטעם הנתבע העיד אל עזזמה עלי (להלן - "עלי") שעל פי רישומי משרד התחבורה ועל פי עדותו מכר את "הרכב" ב- 21.7.97וזה נרשם על שם "האשה" (נ/3). .2התובע העיד, כי אינו יודע באילו נסיבות נרשם "הרכב" על שם "האשה", אולם, טוען, כי יכול והבן רשם את "הרכב" על שם "האשה", אולם הוסיף, כי הינו גרוש כבר 12שנה ואינו מדבר עם הילדים מגרושתו (עמ' 1לפרוטוקול). גרסת "הבן" כפי שיפורט להלן, הינה, כי הרישום על שם "האשה" נעשה בעזרת תעודת זהות של "האשה" שהיתה בחזקתו, כאשר נתבקש לרשום את אחד הילדים של התובע לבית-הספר. כשנשאל התובע כיצד יכול "הבן" להחזיק בתעודת הזהות של "האשה" כאשר הצדדים אינם מדברים ביניהם, השיב, כי יכול ונתן תעודת הזהות לבנו הקטן וזה נתן אותה לבן. (עמ' 2לפרוטוקול). בכל מקרה העיד, כי אינו יודע באילו נסיבות נעשתה העברת "הרכב" על שם "האשה", כי מעולם לא קנה רכב ואין מדובר ברכב בבעלותו או בבעלות "האשה". כן העיד, כי אינו מכיר את "עלי" שעל פי הרישומים מכר את "הרכב" ל"אשה" (על פי נ/3) ולא מכיר את זהותו של מוחמד שרכש מאת "הבן" את "הרכב" ב- 27.1.98(נ/1). "האשה" הגב' אבו עסא מרים העידה, כי אינה מכירה את "עלי", מעולם לא רכשה רכב, כי אינה יודעת קרוא וכתוב ואין לה רשיון נהיגה. כשנשאלה האם נתנה אי פעם תעודת הזהות שלה לאדם אחר השיבה בשלילה למעט מתן תעודת זהות לרישום ילדיה לבית-הספר. העדה אינה יודעת להסביר כיצד נרשם "הרכב" על שמה. "האשה" העידה כי "הבן" אינו בנה. "הבן" העיד בדבר הנסיבות שהגיעו לחזקתו תעודת הזהות של גרושתו של אביו, היינו, "האשה". כן הסביר בעדותו, כי רכש את "הרכב" במחיר של 000, 20ש"ח בכספים שחסך מעבודתו במשך מספר שנים, אולם, כאשר ביקש לרשום "הרכב" על שמו לא היתה לו תעודת זהות, שכן זו אבדה לו ומוכר הרכב לחץ עליו להעביר הבעלות על "הרכב" ואז השתמש בתעודת הזהות של "האשה" והעביר את "הרכב" על שמה בדואר (עמ' 6לפרוטוקול). כשנשאל כיצד הגיעה תעודת הזהות לחזקתו השיב, כי לקח את התעודה על מנת לרשום את הילד הקטן של "האשה" בבית-ספר. העד לא ידע לומר מהו שם בית-הספר, ידע לפרט את שם הילד וידע לציין, כי בצע הרישום בסוף חודש יוני, נפגש עם מנהל בית-הספר שאינו יודע את שמו והתייצב בבית-הספר בעצמו ללא ליווי הילד ונתבקש להציג את תעודת הזהות של האם (האשה). "הבן" העיד, כי ביקש לבצע רישום על שם "האשה" למספר ימים, שכן היתה לו הזדמנות לרכוש "הרכב" ופחד שאם לא יבצע העברת בעלות, ימכר "הרכב" למישהו אחר. עד ההגנה "עלי", אשר מכר את "הרכב" לבן ובגין עיסקה זו נרשם "הרכב" על שם "האשה" העיד, כי מכר את "הרכב" ב- 000, 20ש"ח, כי מי שקנה את "הרכב" הינו "הבן" וזיהה אותו באולם בית הדין. כן אישר, כי מחיר המכירה שולם לו במזומן וכי "הבן" שבא לרכוש את "הרכב" היה מלווה על ידי אדם נוסף ושניהם בדקו "הרכב". כשנשאל כיצד התבצעה העברת הבעלות השיב , כי חתם על שטר מכר ולא ידע על שם מי העביר "הבן" את "הרכב". כן לא ידע שלבן לא היתה באותה עת תעודת זהות (עמ' 8לפרוטוקול), מעדותו עולה, כי אינו מכיר את "האשה" ואינו מכיר את התובע. .3הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. .4ההחלטה - א. אין מחלוקת בין הצדדים, כי "הרכב" רשום על שם אשתו של התובע. אולם התובע טוען בסיכום טענותיו, כי השכיל להוכיח, כי מדובר ברישום פיקטיבי בלבד. הנתבע טוען, כי יש לבחון מהימנות עדויות הצדדים והגיון הטענות ומסקנתו, כי גרסת "הבן" אינה מהימנה ו"הבן" לא השכיל להוכיח כיצד העביר בעלות ברכב בבית הדואר מבלי להיזקק לחתימת "האשה", הליך שהינו מן המפורסמות. כן מפנה את בית הדין לעובדה, כי "הבן" לא ידע לומר את שם בית-הספר בו נרשם אחיו. ב. על פי הפסיקה, אין הרישום במשרד הרישוי, אלא ראיה לכאורה לבעלות, הניתנת לסתירה (דיון מס' תשן/147-3 חברת מלונות דן בע"מ נ. מיכאל ברנט, פדע כג, 176, 178; דיון 98/04- 14ג'אבר דלאשה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). הנטל מוטל על התובע לסתור החזקה הנוצרת מכוח רישום בעלות "הרכב" במשרד הרישוי. ג. במקרה הנדון, לא נטען, כי נעשה שימוש כלשהו ברכב על ידי התובע או "האשה" והוכח, כי בני הזוג אינם בעלי רשיון נהיגה. הוכח בפנינו, כי רישום "הרכב" על שם "האשה" נעשה ללא ידיעתה ולא הוכח בפנינו, כי לבן היה אינטרס כלשהו לרשום "הרכב" על שם "האשה", אינטרס אשר פועל לטובתו, שאם כך היו פני הדברים, גרסתו של "הבן" היתה נדחית ולו מחמת הספק. כן יצויין, כי לא הוכח בפנינו, כי "האשה" או התובע נשאו בתשלום כלשהו בגין רכישת "הרכב". ככל שהוכח בפנינו, עדותו של עד הנתבע שמכר את הרכב לבן היתה מהימנה. כפי שעולה מעדותו, העיסקה נעשתה עם "הבן". התמורה שולמה על ידי "הבן" ואף אם הגרסה בדבר אופן רישום הבעלות על ידי שימוש שלא כדין בתעודת הזהות של "האשה", אינה נקיה מספיקות, הרי בפועל, הוכח, כי למרות רישום "הרכב" על שם "האשה" עיסקת המכר נעשתה עם "הבן". לא הועלתה בפנינו כל גרסה ממנה ניתן להסיק, כי מי מהצדדים ניסה להשיג טובת הנאה כלשהי מרישום "הרכב" על שם "האשה". יש ליתן משקל לעובדה, כי התובע ובת זוגתו אינם בעלי רשיון נהיגה. בנסיבות אלה מסקנתנו היא, כי שלילת גמלת הבטחת הכנסה מאת התובע ובת זוגתו בשל היות "האשה" בעלים של "הרכב" הינה שלא כדין, שכן לא הוכחה ומקרה זה על נסיבותיו המיוחדות שהוכחו בפנינו, מביא למסקנה, כי התובע עמד בנטל לסתור הרישום במשרד הרישוי. .5לפיכך, דין התביעה - להתקבל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. .6זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.הבטחת הכנסהרכב