הכלל המשפטי קובע, כי הטוען לבעלות, המסתמך על נסח רישום בטאבו (שגבולותיו אינם מאומתים על ידי מפת מדידה), חייב להוכיח לבית המשפט כי השטח המתואר בנסח אכן כולל בתוכו את גבולותיו של המקרקעין הנדונים (ראו ע"א 4126/05 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים (26.6.06), פסקה י"ב, והאסמכתאות המופיעות שם). פעמים רבות נוצר קושי ממשי לעשות כן, משום שפנקס הרישום העותומני אינו כולל מפה או קואורדינאטות, אלא מבוסס על תיאור מילולי של המקרקעין ושל הנכסים הגובלים. בספרם של פליאה אלבק ורן פליישר דיני מקרקעין בישראל (2005), מתארים המלומדים את הקושי לזהות קרקע לפי התיאורים מתקופת הרישום העותומנית: "כיום כל הגבולות השתנו, וקשה מאוד לזהות למה מתייחס כל אחד מהם ... כאשר תוואי הדרך שונה ובטרשים יש בתים, והכל השתנה מאוד במשך 100 השנים האחרונות. זיהוי נכון של הקרקע, לפי הגבולות המתוארים בקושאן, הוא מורכב ומסובך מאוד, ולעתים כמעט בלתי אפשרי ... הוא הדין למספר הדונמים (שם, 263 -265)". מקרקעיןפנקסי המקרקעין