מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רטיבות בדירה חדשה מקבלן: רקע כללי בפניי תביעה כספית בגדרה עותרת התובעת לפיצוי בגין נזקי רטיבות אשר נגרמו לדירה אותה רכשה מן הנתבעת, ואשר לדידה הנתבעת ו/ או צד ג' (להלן: "הנתבעים") הם הנושאים באחריות להם. הנתבעת הינה חברה יזמית, אשר יזמה פרויקט לבניית 197 יחידות דיור בשכונת בית הכרם בירושלים, ובו הדירה נשוא כתב התביעה. צד ג' שימש כקבלן מבצע לבניית הדירות בפרויקט. בד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה התובעת הודעה לצד השלישי בגדרה טענה, כי לו תתקבל התביעה, הרי שהאחריות לנזקי התובעת רובצת לפתחה של ב. יאיר, זאת מכוח הסכם חלוקת אחריות שנערך בין הצדדים ביום 10.9.01. עיקר העובדות הצריכות לעניין ביום 8.10.96 נחתם חוזה מכר בין הנתבעת לבין התובעת לרכישת דירה בפרויקט בסכום של 821,370$. ביום 19.9.97 הומרה הדירה שנרכשה בדירת גן ברח' פלומבו 4/2 בבית הכרם (להלן: "הדירה") תמורת תוספת כספית של 105,000 ₪. את החזקה בדירה קיבלה התובעת ביום 28.4.00. 8 חודשים לאחר קבלת החזקה בדירה, החלה התובעת מלינה על נזקי רטיבות שנתגלו בדירה. פנייתה הראשונה לנתבעת נעשתה ביום 5.1.01 ומאז נשלחו תלונות נוספות בגדרן חזרה והלינה על הרטיבות בדירתה ועל אי מיגורה משך תקופה ארוכה. הנתבעת הטעימה בפני התובעת, כי מקור הרטיבות הינו בעבודה לא מקצועית שנעשתה מטעם התובעת בדירתה לאחר שקיבלה את החזקה בה, ומשכך אין הנתבעת נושאת באחריות לנזקי הרטיבות [ר' למשל נספח ח' לכתב הגנתה של הנתבעת]. יחד עם זאת, בעקבות פניות התובעת, נעשו ניסיונות מצד הנתבעים לאיתור מקור הנזילה ולתיקון הליקויים בעטייה. ביום 23.12.04 נערכה בדיקה בדירה מטעם חברת "בטה"-ביקרות טיב הבנייה- אשר התובעת שכרה את שירותיה לצורך בדיקת ליקויי הבנייה. חוות-הדעת ההנדסית מטעם החברה ניתנה ביום 30.12.04, ולאחריה שלחה התובעת מדגמי חול אשר ניטלו מתחת לריצוף ברחבי הדירה על מנת לבחון את שיעור הרטיבות בו. לאחר שניתנה חוות-הדעת הנ"ל, שכרה התובעת את שירות חברת י.ג שיפוצים בע"מ על מנת שזו תבצע עבורה עבודות שיפוץ בדירתה. הדירה נמכרה ביום 1.5.05, לאחר ביצוע השיפוצים והתיקונים בה. עיקר טענות התובעת טענת התובעת היא, כי מקור הרטיבות בדירתה הינו בצינור ביוב אנכי בקיר פינת חדר האמבטיה ביחידת ההורים (להלן: "חדר האמבטיה"), שמנקז את הביוב בבניין בצינור נמצאו ארבעה חורים דרכם זרמו מי הביוב במשך 5 שנים. לשיטת התובעת, הנתבעת ו/ או צד ג' ו/ או מי מטעמם הם שיצרו את החורים שנתגלו בצינור הביוב, ברשלנות או בפעולה מכוונת. מי הביוב שזרמו דרך החורים הציפו את המקלחת כולה וחלחלו במשך השנים לכל שטח הדירה תוך שהם גורמים בה רטיבות כבדה. התובעת פנתה לנתבעת בפניות חוזרות ונשנות והתריעה בפניה על קיומה של הנזילה, וזו אכן ביצעה מספר ניסיונות לתקנה באמצעות צד ג', דא עקא שלא נעשה בירור אמיתי לאיתור מקורה, והתובעת הסתפקה בבדיקות חיצוניות ובביצוע תיקונים מקומיים, בלא שטרחה לבדוק את חדר האמבטיה, בו כאמור נתגלה לטענתה מקור הנזילה. סופו של יום, ומשלא באה הבעיה על פתרונה, נאלצה התובעת להזמין אנשי מקצוע מטעמה. תחילה הוזמן אינסטלטור מאת חברת ג.ז שירותי אחזקה, שנשלח מטעם חברת הביטוח אשר ביטחה את הדירה באותה התקופה, אולם לא עלה בידו לאתר את מקור הנזילה. לאחר מכן זומן לדירה אינסטלטור מטעם התובעת, מר שלמה משה (להלן: "משה"), אשר איתר לדידה את מקור הנזילה בחדר האמבטיה כעבור שלושה ימי עבודה. בעקבות ממצאי הבדיקה שלחה התובעת למכון התקנים מדגמי חול אשר הוצאו מתחת לריצוף בחדרי הדירה, ותוצאות הבדיקה מאששות את העובדה כי בדירה הייתה רטיבות קשה. לקראת ביצוע התיקונים הנדרשים הזמינה התובעת חוות-דעת הנדסית מחברת "בטה- ביקורת טיב בנייה", הקובעת בחוות דעתה מיום 6.1.05 כי הרטיבות מקורה בצינור הביוב. מלאכת השיפוץ הוטלה על חברת י. גולן שיפוצים, אשר ביצעה את התיקונים בהתאם לחוות הדעת של חברת בטה. בעטייה של הרטיבות הכבדה, נגרמו לדירת התובעת נזקים הנאמדים בסכום של 179,467 ₪, ובכללם עלות רכישת החומרים וביצוע התיקונים בדירה, עלות ביצוע בדיקת מכון התקנים לחוות-דעת המהנדס, הפסד דמי שכירות כתוצאה מפינוי הדיירים לפני תום תקופת השכירות וירידת ערך של הדירה. לצרכי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סכום של 150,000 ₪ והיא משיתה את תביעתה על דיני החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח- 1968, חוק המכר, תשכ"ח- 1968 וחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973. עיקר טיעוני הנתבעת עמדת האידך גיסא, של הנתבעת וצד ג', גורסת כי הרטיבות בדירה נגרמה כתוצאה מעבודות שביצעה התובעת בדירתה ו/ או בחצר דירתה, ובכללן: עבודות התובעת במרפסת הדירה אשר פגעו בצנרת החיצונית למיזוג, גרמו סדקים סביבה ואפשרו חדירת מים לדירה דרך הקיר החיצוני, פגיעה באיטום ובמערכת הנקזים כתוצאה מריצוף הגינה ופגיעה במרזב הבניין [ר' סעיף 21 לסיכומי הנתבעת]. מקור הרטיבות המרכזי היה מרזב הבניין, אשר התובעת חפצה לשנות את כיוון יציאתו בעקבות עבודות הריצוף שביצעה בגינה וגרמה לניתוקו ולכך שמי הניקוז חדרו לדירה. ואכן, לאחר שינוי תוואי המרזב, הוחזר המרזב לתצורתו המקורית על ידי האינסטלטור שלמה משה בעקבות דרישת התובעת. נטען, כי טענת התובעת, לפיה מקור הרטיבות הוא במי ביוב אשר זרמו במשך שנים דרך חורי ברגים, היא טענה חסרת שחר. לו אכן כמויות מים נכבדות ניגרו מצינור הביוב, או אז ניתן היה לצפות כי קיר הגבס שמסביב לצינור וחיפוי הקרמיקה בקיר יתפוררו תוך זמן קצר, לא כל שכן בתוך 5 השנים בהן, לכאורה, הייתה הנזילה. בין התובעת לבין הנתבעת נחתם הסכם קיזוז ביום 27.6.01, שהינו תולדה של רצון הנתבעת להפיס את דעת התובעת, לאחר שזו הלינה על היעדר רדיאטורים וברז בדירה (בטענה כי הם נגנבו במועד כלשהו לאחר קבלת החזקה בדירה), בשל קושי מצידה לעמוד בתשלומים להם התחייבה על פי הסכם המכר, ובעקבות טרוניות התובעת בדבר ליקויי בניה שלטענתה לא עלה בידי צד ג' לתקן. במסגרת הסכם הקיזוז התחייבה הנתבעת להתקין בשנית רדיאטורים וברז וכן להקנות לתובעת שטח חניה נוסף בשווי של 20,000$. בתמורה התחייבה התובעת והצהירה כי לא יהיו לה תביעות נוספות כנגד הנתבעת, זולת טענות שנמנו בהסכם, ביניהן טענות בדבר רטיבות. הלכך, ככל שייפסק סכום כלשהו כנגד הנתבעת, הרי ששמורה לה זכות הקיזוז מכוחו של הסכם זה. התובעת לא השכילה להוכיח את טענתה בדבר אובדן דמי השכירות. הדיירים אשר כביכול פונו בטרם עת לא נקראו למתן עדות. זו אף זו, אף אם אכן פונו דיירים מהדירה לפני תום תקופת השכירות, הרי שלא הוכח כי הרטיבות היא אשר היוותה את הגורם לעזיבתם. כן, לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה בדבר ירידת ערך הדירה, שלא נתמכה בחוות-דעת שמאי. נטען, כי בתקופה בה מכרה התובעת את דירתה הייתה ירידת מחירים משמעותית בדירות שבפרויקט, ומחיר המכירה תואם את מחיר השוק באותה העת. הגם שנטען כי האחריות לנזקי התובעת רובצת לפתחה של זו, ככל שבית המשפט ימצא שלא כך, הרי שעל פי הסכם חלוקת האחריות בין הנתבעת ובין צד ג', מושתתת האחריות לנזקי הרטיבות על כתפי צד ג', אשר גם ביצע את הבדיקות והתיקונים כקבלן מבצע בדירה, הוא זה שהתקין את צינור הביוב הנטען ואת ציפוי קיר הגבס סביבו, בעוד הנתבעת לא ביצעה כל שינוי במרזב או תיקון וגם לא מנעה מצד ג' לבצע תיקונים. עיקר טיעוני צד ג' כאמור, מחזיקים הנתבעת וצד ג' בדעה אחת, לפיה העבודות הפרטיות שביצעה התובעת בדירה, בפרט אלה שבוצעו בגינה ובמרזב, הן אשר גרמו לנזקים הנטענים בכתב התביעה. כחלק מרצונה לרצף את גינת דירתה, אשר במקור נתקבלה ללא ריצוף, שינתה התובעת את מקום היציאה של המרזב, כך שחלף ניקוז המים מעל פני הגינה, הוא ייעשה מתחת לריצוף הגינה לקופסת ביקורת שהותקנה על-ידי התובעת או מי מטעמה, לצורך ניקוז המים. בשל התקנתו הלקויה, נוצר במרזב שבר בנקודה בה הוא מתעקל, ומי הגשמים הרבים חלחלו דרך הקיר החיצוני של הבניין ובאמצעות המרזב לתוך פנים הדירה. נטען, כי את אותן עבודות פרטיות ביצעה התובעת כמה חודשים בלבד לאחר שקיבלה את הדירה לחזקתה, בלא שיידעה על כך את צד ג'. משנתחוור לצד ג' כי מבוצעות עבודות פרטיות בבית התובעת, התריע על כך מיידית עוד בזמן אמת בפני הנתבעת ונציגה. כפי הנתבעת, גם צד ג' שולל את טענת התובעת, לפיה מקור הנזילה הינו בצינור הביוב. לדידו, לו אכן מקור הרטיבות היה במי הביוב, או אז היה נטען לריח רע בדירה, ברם טענה זו לא הועלתה מאז מסירת החזקה ב-28.4.00, אלא בשלהי שנת 2004 על ידי נדב אילן אשר ערך את הבדיקה מטעם חברת בטה שמטעם התובעת. זאת ועוד, התובעת הרבתה להלין על הרטיבות בדירתה בחודשי החורף, בעוד שבחודשי הקיץ שכחו תלונותיה. כמו"כ לא הוכח שהנתבעת ו/ או צד ג' אחראים לקדיחת החורים בצינור הביוב, וחומר הראיות מתיישב יותר עם הטענה, שקדיחתם נעשתה על ידי התובעת או מי מטעמה, על מנת לייצר יש מאין עילת תביעה כנגד הנתבעת וצד ג'. אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעת לצד ג' מציין האחרון, כי על פי הסכם חלוקת האחריות, ליקויי רטיבות שמקורם בביצוע שנעשה על פי תכנון, כבענייננו, הינו באחריות הנתבעת ועל אין צד ג' נושא באחריות במקרה הנדון. זאת ועוד, הנתבעת שימשה כמפקחת צמודה על עבודות צד ג' כך שאם נתגלו ליקויים בבנייה, היה עליה להתריע על כך על אתר. ראיות הצדדים התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר ותצהיר משלים מטעם מר גיל שולדנפריי (להלן: "שולדנפריי"), אשר שימש במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה כמנכ"ל משותף בנתבעת וכמהנדסה הראשי. מטעם צד ג' הוגש תצהירו של מר יורם גולן (להלן: "גולן"), אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהלה של חברת י.ג. שיפוצים, שביצעה עבודות שיפוצים בבית התובעת מטעם התובעת. כן הוגשו תצהיריהם של מר יוסף ביטון (להלן: "ביטון"), המשמש כמנכ"ל משותף של צד ג' ומר יששכר נעים (להלן: "נעים"), המשמש כמנהל תיקונים בצד ג'. המצהירים נחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהיריהם. לכתב תביעתה של התובעת צורפה חוות-דעת הנדסית של חברת "בטה", אשר ביצעה בדיקה בדירת התובעת. האחראי על הבדיקה, הנדסאי בניין מר נדב אילן (להלן: "נדב") נחקר בחקירה נגדית על האמור בחוות דעת זו, שנערכה ע"י המהנדס אלכס הלפרט, אשר לא זומן להעיד וגם לא נחקר נגדית. דיון כללי הצדדים אינם חלוקים על עצם קיום הרטיבות בדירת התובעת. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה מי מהצדדים נושא באחריות לליקוי, כאשר התובעת טוענת כי האשמה רובצת לפתחם של הנתבעת ו/או צד ג', בעוד הנתבעים טופלים את האשמה על התובעת. על מנת להשיב על שאלה זו יש לתור תחילה אחר מקור הרטיבות, שכן לו השלכה ישירה על שאלת החבות. שאלות נוספות הנוגעות לטענת התובעת לעניין ירידת ערך הדירה בשל הרטיבות, להפסד דמי שכירות, עזיבת השוכרים את הדירה, והמחלוקת בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעת ובין צד ג', הן נגזרת של שאלת האחריות, ועל כן תוכרענה לאחר ההכרעה בשאלה הראשונית של מקור הרטיבות, ככל שיהיה צורך בכך. כאמור, טענת התובעת הנתמכת בחוות דעתה של חברת "בטה" היא, כי מקור הרטיבות הינו בנזילה מארבעה חורים שנתגלו בצינור ביוב בחדר האמבטיה ביחידת ההורים על-ידי האינסטלטור משה במהלך חודש דצמבר 2004. החורים בצינור, כך נטען, נוצרו על ידי מי שהרכיב את קירות הגבס בעת בניית הבניין מטעם הנתבעת ו/ או צד ג' או מי מטעמם [ר' סעיף 27 לתצהיר התובעת], באמצעות מקדחה, כאקט מכוון או ברשלנות [ר' עדות נדב עמ' 49, ש' 15-17 ועמ' 51, ש' 1-6 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. על-פי חוות הדעת, הנתבעת ו/ או צד ג' לא בצעה איטום בחדר האמבטיה, כפי המתחייב מהתקן הישראלי- ת"י 1629 ות"י 1752- מכוח היותו "חדר רטוב", ומשכך נתאפשרו חלחול וחדירת מים מחדר האמבטיה אל הדירה כולה [ר' עמ' 7-8 לחוות-הדעת]. בעדותו הטעים נדב כי הוא משוכנע שמדובר במי ביוב דווקא, בהסתמך על הריח הרע שאפף את הדירה בעת ביקורו בה ונוכח העובדה כי דובר במים שמנוניים שבהם פריחות, כפי המאפיין מי ביוב [ר' עמ' 61, ש' 25-28 לפרוטוקול מיום 3.1.10 וכן עמ' 27, ש' 17-21 לפרוטוקול מיום 15.9.09]. בעניין זה אף נטען, כי ממצאי בדיקת מכון התקנים מאששים את הנחת היסוד של התובעת, באשר הם מעידים כי בכל רחבי הדירה רמת הרטיבות הייתה גבוהה משמעותית מדרישת התקן הישראלי 1629, המתיר רמה מקסימאלית של 6% רטיבות בלבד. לחוות הדעת צורפו תמונות, מהן ניתן ללמוד כי בצינור הביוב אכן נמצאו חורים. לא ניתן ללמוד מחוות-הדעת את מספר החורים בצינור, והאם החורים היו חשופים, כטענת התובעת, או שמא נחסמו באמצעות ברגים. בתמונה מספר 3 לחוות הדעת נראה נקב ללא בורג בתחתית הצינור, בתמונה מספר 4 גלויים שני חורים בצינור שנאטמו על ידי שני ברגים ובתמונה מספר 5 נראה נקב נוסף בצינור החסום אף הוא על-ידי בורג. לא נהיר מקומם של אלו על גבי צינור הביוב. התערבות במסקנות נדב בחוות הדעת מטעם התובע כאמור, חוות הדעת נערכה ביום 30.12.04, לאחר שנתקיימו שני ביקורים בדירה- האחד ביום 23.12.04 בנוכחות נדב, ששימש כאחראי על הבדיקה, והשנייה ביום 30.12.04 בנוכחות נדב ומהנדס בניין מר אלכס הלפרט, ששימש כעורך חוות הדעת. ביקורו של הלפרט נועד על מנת שייתן הסכמתו, כעורך חוות הדעת, למסקנותיו של נדב בקשר לבדיקה שערך בדירה קודם לכן [ר' עמ' 26, ש' 16-22 לפרוטוקול מיום 15.9.09]. כלל נקוט הוא, כי בידי הערכאה הדיונית נתון שיקול הדעת האם לאמץ חוות דעת מומחה שהונחה בפניה - כולה או מקצתה - אם לאו [ר' ע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139]. לעניין זה פסק בית המשפט העליון כדלקמן: "מומחה שנתמנה מטעם בית-המשפט פועל כידו הארוכה של בית-המשפט, אך אינו נכנס בנעליו ובית-המשפט הוא הפוסק האחרון. בית-המשפט רשאי לאמץ את חוות-דעת המומחה, לא לאמצה או לאמץ חלקים שבה.. " [ר' בר"ע (ת"א) 201098/98 כהן נ' סבינה ואח' (- 11.2.99)]. בפסק דינו, התייחס בית המשפט לחוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט ומתפקד כידו הארוכה של בית המשפט. מקל וחומר, נכונים הדברים, אף ביתר שאת, בענייננו, מקום בו מדובר על חוות דעת מטעם צד למשפט (התובעת), שמטבע הדברים מתיישבת עם עמדת הצד שהזמינהּ מטעמו. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת טענות הצדדים, ובראי חומר הראיות שהוצג בפניי, באתי למסקנה כי אין בידי לקבל את ממצאי חוות הדעת מטעם התובעת ביחס למקור הנזילה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן. שאלת קיומם או היעדרם של ברגים במהלך תקופת הנזילה נותרה עלומה. התובעת טוענת כי הנקבים בצינור נותרו חשופים, בעוד שהנתבעת וצד ג' גורסים כי לו אכן נקדחו חורים בצינור, הם היו חסומים על ידי ברגים. כך גם השאלה ידו של מי במעל - מי מטעם התובעת או מי מטעם הנתבעים. גרסת נדב, לפיה החורים בצינור נעשו במזיד אינה נתמכת בראיה כלשהי, וממילא אין הוא יכול היה לדעת האם בעת חשיפת הצינור המחורר נמצאו בו ברגים אם לאו, שהרי, לשיטת התובעת, לא הוא שחשף את הנזילה בצינור, כי אם הוא נחשף לנתון זה רק לאחר גילוי הנזילה בצינור. גרסת נדב, לפיה החורים נוצרו כשקדחו אל פנים הצינור בורג, ולכן אמור היה להימצא בורג על גבי הצינור [ר' עמ' 47, ש' 31-33; עמ' 49, ש' 10-11 לפרוטוקול מיום 3.1.10], וכי ייתכן שבחלק מהחורים היו ברגים ובחלקם לא [ר' עמ' 49, ש' 22 לפרוטוקול מיום 3.10.10], אף היא מוסיפה לאי הבהירות סביב שאלה זו, ואין בה משום הוכחה לכך שהנתבעת או צד ג' התקינה או לא ברגים ומדוע שתעשה כן, ואם כן מה הביא להוצאתם, או שמא מדובר בחבלה. ודוק- לשאלה זו נפקות מהותית בענייננו, שכן טענת הנתבעים היא כי קיומם של הברגים על גבי הצינור לא היה מאפשר נזילת מים כה מסיבית שיהא בה כדי לגרום לרטיבות כבדה כפי זו שנמצאה בדירת התובעת, לא נסתרה בראיות התובעת. נדב טוען בעדותו, כי לא ידע אודות חשיפת צינור הביוב על ידי משה קודם לביקורו, וגם לא ידע על בעיה כלשהי במרזב, זולת העובדה שנעשו בו שינויים [ר' עמ' 35 ש' 35- עמ' 36, ש' 5 לפרוטוקול מיום 15.9.09]. בהמשך, כשנשאל שוב האם ידע על ביקור אינסטלטור בדירה במהלך חודש דצמבר 2004, שחשף את החורים בצינור וביצע עבודה של החזרת המרזב לקדמותו, השיב בזו הלשון: "זה פשוט, לא אגיד כלום. אחרי זה יכעסו עלי." [ר' עמ' 36, ש' 11-14 לפרוטוקול מיום 15.9.09]. תשובה זו מדברת בעד עצמה, ומעלה חשד שמא רב הנסתר על הגלוי בחוות הדעת מטעם התובעת ובעדותו של נדב, וכי הלה נמנע ביודעין ממסירת מידע שעשוי להיות רלוונטי בתיק דנן, ופועלת בכך לחובת התובעת. לא זו אף זו, היות וצינור הביוב היה חשוף כבר בעת ביקורו של נדב, שכן לטענת התובעת הוא נחשף עוד על ידי האינסטלטור מטעמה - משה (שלא הובא לעדות), מעיבה על אותנטיות חוות הדעת, שכן נוכח חשיפת צינור הביוב בחדר האמבטיה, לא נבדקו מקורות אחרים לרטיבות, כמו צינור המרזב, כפי שהעיד נדב עצמו. נדב מציין בעדותו כי הוא לא טיפל בדבר זולת הנזילה בצינור הביוב [ר' עמ' 36, ש' 21-23 לפרוטוקול מיום 15.9.09] ומכיוון שכך אין הוא יכול להתייחס לטענה לפיה מקור הנזילה הוא בצינור הניקוז דווקא [ר' עמ' 38, ש' 20-26 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. קרי: לא ניתן לשלול את התזה הגורסת, כי מקור הנזילה הוא במרזב. ודוק- טענת נדב, לפיה חוות דעתו היא בבחינת "השערה מבוססת", כלשונו, שכן " בצינור התגלו ליקויים, חורים, ובדירה הייתה רטיבות קשה מאד, ולא עשו באותן 5 שנים שום שיפוץ למעט דברים שהם טוענים שעשו בחוץ ולא רלוונטיים.." [ר' עמ' 27, -7 לפרוטוקול מיום 15.9.09], אינה רצינית ואינה מבוססת אלא בבחינת השערה שלא הוכחה, וודאי שלא ניתן לבסס על סמכה ממצא עובדתי כלשהו. לטענת נדב, לפיה צבי בראשי, בעלה של התובעת (להלן: "צבי"), הלין בפניו על ריח רע בדירה [ר' עמ' 32, ש' 16-18 לפרוטוקול מיום 15.9.09], אין כל זכר בפניות התובעת לנתבעת במרוצת השנים. הדעת נותנת, כי ריח רע של סרחון ביוב בדירה, שהיווה את הבסיס העיקרי לאבחון מקור הנזילה לשיטת נדב, היה אמור להציק ולהפריע במהלך השנים לדיירי הבית ובעלי הדירה, אולם חרף זאת קול תלונה לא נשמע בהקשר זה, עובדה המדברת בעד עצמה. על-פי הסכמת הצדדים, ביקורו של משה, האינסטלטור מטעם התובעת, בדירה וחשיפת החורים כביכול בצינור הביוב על ידו נערך במהלך חודש דצמבר 2004, הגם שהחשבונית בגין העבודות הונפקה ביום 20.3.05 [ר' עמ' 12, ש' 19-23 לפרוטוקול]. ביום 23.12.04, בעת ביקורה של חברת "בטה" בדירה, טרם תוקן הליקוי בצינור. יחד עם זאת, לא ניכר מהתמונות שבחווה"ד, שצולמו בעת הביקור וצורפו לחוות הדעת, כי צינור הביוב נוטף מים כמצופה מצינור שכמויות מים גדולות נטפו ועודם נוטפים ממנו במשך מס' שנים - החל משנת 2001, עת החלה התובעת מלינה על הרטיבות (ר' נספח ו/1 לתצהיר התובעת) ועד למועד הבדיקה ביום 23.12.04. הדבר בולט מתמונה מספר 3, שבה כאמור נראה נקב בצינור שלא נחסם על ידי בורג וסביבו לא ניכרת כל רטיבות כלל, ומתמונות 4-5, שהחורים נראים בהן באופן שנחסמו על ידי ברגים, ולשיטת התובעת הם הוכנסו על ידי נדב ביום ביצוע הבדיקה, על מנת להקל על סימונם [ר' עדות נדב עמ' 28, ש' 14-16 לפרוטוקול מיום 15.9.09], וסביבם נראית רטיבות קלה בלבד. מי ביוב כמקור נזילה ורטיבות טענת ב"כ התובעת בסעיף 7 לסיכומיו על קיומו של ריח של טחב ועובש מרטיבות, הינם תוצאה מסתברת כללית מרטיבות ואינה מיוחדת למי ביוב שאותם מייחד ריח הסרחון המאפיין מי ביוב, שלא נטען כלל במכתב התובעת מיום 5.1.01 למרות שחלפו 8 חודשים מאז מסירת החזקה בדירה לתובעת ב-28.4.00. גם לאחר מכן מעולם לא טענה התובעת כי חשה בסרחון של מי ביוב בדירה (ראה למשל מכתבה מיום 23.9.03 ופרוטוקולי המסירה, גם העדר מחלוקת על קיום סרחון מביוב בהסכם הקיזוז מיום 27.6.01 כשנה לאחר מסירת החזקה תומכת בכך). לפיכך בהעדר מחלוקת על קיומה של רטיבות, ריח עובש וטחב אינם ראייה לכך שמדובר דווקא במי ביוב. בנוסף, העובדה שבדיעבד צינור הביוב נפגע מקידוח חורים אינו הוכחה לכך שהנתבעת פגעה בו, אלא יכול והקידוחים בו נעשו בעבודות השיפוץ שביצעה התובעת בשנת 2000 במעבר הצנרת ואינסטלציה בחיבור למזגן מאזור המרפסת, שלטענת הנתבעת גרמו סדקים סביב הצנרת שהעבירו רטיבות לדירה, כאמור במכתב הנתבעת לתובעת מיום 26.2.02 נספח ט"ז לתצהיר הנתבעת, ו/או מעבודות ריצוף הגינה שלטענת הנתבעת פגעו במערכת הנזקים, וכשנתיים אח"כ בעבודות שינוי. גם טענת התובעת כי מר נעים יששכר שבדק מטעם צד ג' את המרזב ומערכת המים, לא שלל את אפשרות דליפת מערכת הביוב, אינה מהווה ולו שבריר הוכחה כי מערכת הביוב דלפה, לא כל שכן אינה מוכיחה מי קדח את החורים בצינור הביוב, שבעטיים טוענת התובעת לדליפה. נטל הוכחה בנושא זה לא הצליחה התובעת להרים ביחס לנתבעת ו/או צד ג'. כמו"כ התובעת סרבה להצעת צד ג' לפנים משורת הדין להחליף לאחר ביקור נעים יששכר את צינור הביוב ולתקן את הנזילה למרות שבוצע ביקור, וניתן היה לבצע תיקון זה. לפיכך הודיעה הנתבעת לתובעת ביום 9.1.05 (נספח מ"ט לתצהיר הנתבעת), כי התובעת איבדה את זכותה לדרוש מהנתבעת תיקון הליקויים או פיצוי בגינם, למרות שמן הראוי היה כי התובעת תאפשר לה להחליף את צינור הביוב, ולו בשלב זה כשהנתבעת / צד ג' מבחינתה עשתה זאת לפנים משורת הדין. איבוד התובעת את זכותה להחלפת הצינור ע"י צד ג' לאחר שסרבה להצעה זו ביום 30.12.04, הגם שהוצעה באיחור, מנעה מצד ג' אפשרות לתיקון הליקוי, גם לאור מכתב ב"כ התובעת מיום 24.2.05 (נספח ו' 12 לתצהירה) שנתן ארכה אחרונה לתיקון מלא הליקויים. מים מהמרזב כמקור לרטיבות גם טענת התובעת כי לאור עדות אילן נדב, לפיה אפשרות של חילחול מים מנזילה במרזב לתוך הדירה - קלושה מאד (עמ' 17-18, 6-45 לפרו' מיום 3.1.10), אינה שוללת היותו מקור הרטיבות. נוכח האמור לעיל, מצאתי כי לא ניתן לקבל את ממצאי חוות דעתו של נדב בנוגע למקור הנזילה. יוטעם, כי נוסף לקשיים העולים מחוות הדעת, ניכרות גם סתירות מהותיות בגרסת התובעת, המעצימות את אי הבהירות שאופפת את חוות הדעת כפי המפורט בהמשך, כאשר עורכה המהנדס אלכס הלפרט, לא זומן והובא כלל לעדות. נטל ההוכחה במשפט האזרחי במשפט האזרחי נושא התובע בנטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של עילת תביעתו. משמע- על התובע לשכנע כי גרסתו סבירה יותר מזו של יריבו ברמת ודאות של למעלה מ- 50%: "הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות בבחינת הכלל עתיק היומין: "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל ההוכחה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו". [ר' ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4), 526, 594]. האם עמדה התובעת בנטל המוטל עליה? גרסת התובעת, לפיה החורים בצינור הביוב הנם המקור לרטיבות הכבדה בדירתה ובעטיים ספגה הדירה כמויות עצומות של מים במשך השנים, אשר הסבו לה נזק בלתי הפיך, מעוררת מספר קושיות, כפי שיבואר להלן. ראשית, ממסמכי הנתבעת וצד ג' עולה, כי כחודשיים לאחר שקיבלה התובעת את החזקה בדירה, ביום 23.6.00, התריע צד ג' בפני הנתבעת בכתב, כי בדירה מבוצעות עבודות מטעם גורם פרטי כגון חידוש רובה בכל הדירה, הרכבת רדיאטורים וכו' [ר' נספח ג' לכתב הגנתו של צד ג']. ביום 26.2.02 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת שבין היתר מצוין בו כי: "לאחר בדיקה מעמיקה של חברת ב. יאיר נמסר לנו שערכתם שינויים במעבר הצנרת והתחברתם אל צנרת הבניין בצורה לא מקצועית כפי שמופיע בצילומים המצורפים, ניתן להבחין בחורים בצנרת הפלסטית ובחיבור הלא מקצועי שהם חלק מהסיבות לרטיבות בדירתכם. כמו-כן ביצעתם הכנת צנרת למזגן מאזור המרפסת הפתוחה אל תוך הדירה. ניתן להבחין בברור בסדקים בכוחלה וסדקים סביב הצנרת אשר מעבירים מים ישירות אל תוך הדירה. מאחר שביצעתם את השינויים הנ"ל ומאחר שביצעתם ריצוף בכל שטח הגינה וכנראה גם פגעתם באיטום, אנו מסירים כל אחריות לנזקים בדירתכם ותיקון הליקויים חל עליכם". התובעת אינה מכחישה כי ביצעה מטעמה עבודות ריצוף בגינה, שלטענתה בוצעו מספר חודשים לאחר שקיבלה את החזקה בדירה, וייתכן שעוד בשנת 2000 הן נסתיימו [ר' עמ' 269, ש' 12-15 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. גם אין מחלוקת, שכיוון יציאת צינור המרזב שונה, על מנת שיותאם לקונסטרוקציה החדשה בעקבות ריצוף הגינה [ר' עמ' 187, ש' 21 לפרוטוקול מיום 3.1.10 ונספח התמונות (נספח ח') לכתב הגנת הנתבעת]. התובעת, למן קבלת ההתרעה הנ"ל ועד מועד הגשת כתב התביעה, לא הביעה כל תרעומת על ניסיונה הכוזב לכאורה, של הנתבעת להתנער מאחריותה ולטפול את האשמה בגין הרטיבות על התובעת. הגם שנשלחו מכתבים נוספים מידי התובעת למי מהנתבעים, בגדרם הלינה התובעת שוב ושוב על ליקויי רטיבות בדירתה, לא נטענה מטעם התובעת כל טענה שתכליתה לסתור את האמור במכתב הנתבעת. גם במסגרת ההליך דנן, לא המציאה התובעת כל ראיה שיהא בה כדי לשלול את טענת הנתבעת, לפיה המרזב היווה את המקור העיקרי לרטיבות בדירה. נדב, שערך את הבדיקה בדירת התובעת כלל לא בדק את המרזב, וממצאי האינסטלטור משה שנקרא ע"י התובעת על מנת לתור אחר מקור הנזילה, וביצע, בין היתר, עבודה של החזרת מרזב לקדמותו [ר' נספח י"ד לתצהיר התובעת], הינם עלומים, נוכח בחירת התובעת שלא לזמנו לעדות. בעקבות מחדלה זה לא ניתן לברר מה היו ממצאי משה האינסטלטור שהם הממצאים החשובים ביותר לצורך הסקת המסקנות לענין הנזקים אם בכלל, והאחריות להם בהליך זה, שלהם השפעה מכרעת על תוצאת ההליך. זו אף זו, ביום 19.12.04, לאחר ביקורו של משה בדירה, [ר' עמ' 269, ש' 26-30 לפרוטוקול מיום 3.1.10 וסעיף 35 לסיכומי התובעת], שלחה התובעת מכתב לנתבעת, ובו ציינה בין היתר את הדברים לקמן: "הוזמן אינסטלטור והוא החל לפתוח קירות מאחורי האמבטיה. האינסטלטור מצא 3 מוקדי נזילה באמבטיה. המשיך לחפש ומצא שצינור הניקוז העובר באחד מקירות הדירה רטוב ונוזל..." [ר' נספח ו/10 לתצהיר התובעת] . 33. ואולם דברי התובעת הנם בבחינת עדות שמועה, ועל מנת לבסס ממצא עפ"יהם היה עליה לזמן את משה לעדות. משלא עשתה כן פועל הדבר לחובתה. יתר על כן, בהתאם לפירוט בחשבונית, משה אכן גילה צינור ובו חמישה חורים שנוצרו על-ידי מקדח, אולם יש לתהות על הימנעות התובעת ו/או מי מטעמה מהזכרת עובדה זו ביום 20.12.04, קרי לאחר שהתובעת התוודעה לנזילה הנטענת בצינור הביוב, כשהגיעו אז נציג הנתבעת ונציג צד ג' לבית התובעת, ובנוכחות האינסטלטור משה ביצעו בדיקת הצפה במרזב. על פי התיעוד בטופס תלונת הלקוח, ממצאי הבדיקה העידו על נזילה חזקה מהמרזב, בעוד שלא נמצאו נזילות במערכת המים החמים והקרים. לכאורה, היה מצופה מנציג התובעת בביקור, ו/או בעלה מר צבי בראשי, כמו גם מהאינסטלטור משה, אשר גילה, לכאורה, את הנזילה בצינור הביוב, שיחשפו במעמד זה את הצינור שהיווה לשיטתם את מקור הנזילה, ומיד יציגו בפני נציגי הנתבעת וצד ג' את 5 החורים שלטענתם התגלו בצינור הביוב. בהעדר הסבר לכך, משמעות הימנעותם מהצגת ליקוי זה, היא כי לא היה קיים באותו זמן, וזאת חלף עריכת הבדיקה בצינור המרזב, אשר לכאורה כלל לא הייתה רלוונטית באותו מעמד. דא עקא, קול טענה לא נשמע גם בעניין זה כלל, על אף שלכאורה, הבעיה בצינור הביוב כבר הייתה ידועה לתובעת. נדב עצמו ציין בעדותו כי התנהלות זו מעוררת תהייה וכי אין לו הסבר לה [ר' עמ' 24, ש' 15-19; לפרוטוקול מיום 3.1.10]. גם ניסיון התובעת לטעון כי מכתבה מיום 19.12.04 [ו/10] מתייחס לממצאי האינסטלטור מטעם חברת ג.ז. ולא לממצאי האינסטלטור משה, אינו מתיישב עם הגיונם של דברים, לאור טענתה כי במועד זה כבר גילה משה את החורים בצינור הביוב, וגילוי זה נעשה, כאמור, לאחר ביקורה של חברת ג.ז. נכונים הדברים אף לו תאריך המכתב ו/10 נרשם בטעות כיום 19.12.04 בעוד שמועד יצירתו היה 29.12.04, כטענת ב"כ התובעת [ר' עמ' 38, ש' 13-16 לפרוטוקול], או אז כבר נעשתה הבדיקה על-ידי חברת בטא, כשההימנעות באזכור ממצאי בדיקת האינסטלטור של חברת הביטוח, שלשיטת התובעת כלל לא איתר את הבעיה, לוט בערפל. לא נהיר גם כמה חורים נתגלו בצינור הביוב על ידי משה. על-פי התיאור בחשבונית נתגלו חמישה חורים שנעשו על-ידי מקדח. התובעת מדברת בתצהירה על ארבעה חורים שנתגלו בצינור הביוב, בחוות דעת חב' בטה לא נקבו במספר החורים שנמצאו (אם כי לפי התמונות של מקטעי הצינור (ולא הצינור כולו) מדובר על ארבעה חורים), ובהתאם לנספח ו/10 נמצאו שלושה מוקדי נזילה באמבטיה. חוסר הודאות מתעצם נוכח העובדה שלא נעשה תיעוד מדויק ולא נלקחו תמונות בזמן אמת (ודוק- מנספח 14 לנספח התמונות, בתמונה התחתונה, בה מצביע לכאורה משה על החורים בצינור, לא ניתן להבחין במאום, שכן הצילום לא נעשה מטווח קרוב דיו, על מנת שניתן יהיה להבחין בחורים, ככל שאלו אכן קיימים). תיאור התובעת בנוגע למתרחש עובר להזמנת חוות דעתה של בטה, לוקה באי בהירות. בתצהירה, מציינת התובעת כי עובר לביקורו של משה בדירה, היא הזמינה בדיקה מטעם חברת הביטוח וביום 23.12.04 בוצעה הבדיקה על ידי חברת ג.ז שירותי אחזקה [ר' סעיף 14 לסיכומי הנתבעת ותאריך הנפקת החשבונית - נספחים י'-יא' לתצהיר התובעת]. בין היתר בוצעו בדירה עבודות איתור נזילה דרך האמבטיה והאסלה ותיקון נזק צנרת [ר' נספחים י'-יא' לתצהיר התובעת]. מועד ביקורה של חברת ג.ז הוא גם המועד בו בוצעה לראשונה הבדיקה על ידי חברת בטא, כאשר בטווח, לטענת התובעת איתר משה את הנזילה בצינור הביוב. לא נהיר מטיעוני התובעת, כמו גם מהמסמכים שצורפו, באיזה מועד הגיע האינסטלטור מטעם חברת הביטוח, מה טיב העבודה שביצע, איזה צינור נמצא נוזל ואם אכן משה ביקר בדירה עובר ליום 19.12.04, כעולה מטיעוני התובעת, וכיצד עובדה זו מתיישבת עם מועד ביקורה של חברת ג.ז בדירה כמשתמע מטענת התובעת ומהחשבונית שהונפקה מטעמה. חוסר הבהירות מטיעוני התובעת והעדר ראיות מטעמה, מתעצם שבעתיים בראי האמור בסעיף 14 לסיכומיה. בסעיף 21 לתצהירה, מציינת התובעת כי בבדיקה על-ידי חברת ג.ז לא נמצא מקור הרטיבות. בעדותה היא מציינת מפורשות כי האינסטלטור מטעם חברת הביטוח איתר נזילה באמבטיית האורחים ולא באמבטיית חדר ההורים. על כן, לדידה, מקור הנזילה האמיתי לא אותר. עוד הגדילה ואמרה, כי אותו אינסטלטור בדה את אותה נזילה באמבטיית האורחים על מנת שזו תספק בידו אמתלה להצדקת עבודתו בדירה. וכלשונה: "זה לא היה נראה, הוא סתם המציא את זה לפי דעתי. הוא סתם המממ ניסה להצדיק את ההגעה שלו ופתיחת הקיר, זה הכל... הוא טען שהייתה שם נזילה קטנה שהוא פתח... באמבטיה השנייה... לא נראה לי שהוא היה כל כך מקצועי...[ר' עמ' 274, ש' 25- עמ' 276, ש' 27]. והנה, בסעיף 14 לסיכומיה מציינת התובעת את הדברים לקמן: "... התובעת, אשר כבר נואשה ממצבה של הדירה, הזמינה בדיקה מטעם חברת הביטוח אשר ביטחה את הדירה וביום 23.1.04 בוצעה בדיקה על ידי חברת ג.ז שירותי אחזקה, אשר כללה שבירה של קיר בסלון ומציאה של מה שנחזה להיות מקור הרטיבות. והנה, באורח פלא, בדיקה זו העלתה דווקא מקור של נזילה בצנרת האמבטיה... גם בקבלה בגין התיקון ... צוין מפורשות: "תיקון נזק צנרת".. הנה כי כן, במסגרת סיכומיה התנערה התובעת מטיעוניה המקוריים, ולפתע נטען כי האינסטלטור מטעם חברת ג.ז גילה את הנזילה בצנרת האמבטיה, קרי את מקור הרטיבות, ומכאן נלמד לשיטתה כי המרזב איננו המקור לרטיבות. לא מחוור, אם כן, מהי גרסת התובעת בנקודה זו, ומהו אופי העבודה שבוצעה על ידי האינסטלטור מטעם חברת הביטוח. התובעת אף לא טרחה לזמן גם אותו לעדות, על מנת לבאר את הסתירה, ופתרון לה- אַיִן. לא נהיר הכיצד המתינה התובעת עם תיקון הליקוי בצינור זמן כה רב של 3 חודשים ע"י חב' גולן, כאשר לשיטתה ניגרים הימנו מים באופן רצוף וגורמים לרטיבות כבדה בדירה במשך ארבע שנים לערך, החל מחודש ינואר 2001. גילוי החורים בצינור נעשה במהלך חודש דצמבר 2004, וכאמור לעיל, למצער ביום 19.12.04. ביום 3.1.05 נערך ביקור מטעם הנתבעים בבית התובעת. במועד זה טרם תוקן הליקוי בצינור [ר' נספח י"ט לתצהיר הנתבעת]. בן זוגה של התובעת, מר צביקה בראשי, אף סירב לאפשר לצד ג' לבצע את התיקון בהחלפת צינור הביוב, וביכר להעביר את הטיפול בנושא לעורך דין מטעמו, על אף שניתן היה לבצע את התיקון מיד. אף ביום 24.2.05 הלינה התובעת באמצעות ב"כ כי טרם תוקן הליקוי בצינור זולת מריחת דבק על ארבעת החורים [ר' נספח ו/12 לתצהיר התובעת]. לא ברור כלל מתי בפועל תוקן הצינור המחורר ועל ידי מי. לגרסת התובעת, היא בחרה בחברת י. גולן כדי שתבצע את התיקונים הנדרשים בדירתה בהתאם לחוות דעתה של בטה [ר' סעיף 31 לתצהיר התובעת ור' עמ' 17, ש' 26-27 לפרוטוקול מיום 6.3.08]. גולן החל בביצוע העבודות בשלהי חודש מרץ 2005, כשלושה חודשים לערך לאחר גילוי הנזילה בצינור הביוב [ר' נספחים י"ט ו- כ' לתצהיר התובעת]. יחד עם זאת באופן תמוה ביותר, מציין גולן בעדותו כי לא התעסק כלל עם צינור הביוב: "ש. .... האם במסגרת שיפוץ הדירה אתה תיקנת את אותו צינור ביוב מרכזי שממנו התובעת טוענת שנזלה רטיבות בדירה. אתה תיקנת את הצינור ביוב הזה? ת. לא, אני לא נגעתי בצנרת ביוב..." [ר' עמ' 90, ש' 15-17 לפרוטוקול מיום 3.10.10]. לדידו, כל שנתבקש לתקן הוא את תוצריה של הרטיבות אולם לא את המקור לה, כשאת התיקונים הוא ביצע על-פי דרישת הלקוח, קרי התובעת, ולא על פי חוות דעת של מהנדס [ר' עמ' 91, ש' 2-14 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. בנקודה זו, ניכרת סתירה מהותית בסיכומי התובעת, שטענה כי: "...את עצם איתור הנזילה ותיקונה (ההדגשה שלי א.ז.) עשה האינסטלטור שלמה פרץ (צ"ל משה) ובעקבות הרטיבות החמורה, ביצע יורם גולן עבודות שיפוץ בדירתה" [ר' סעיף 21 לסיכומי התובעת]. קרי, לפתע נזנחה הטענה לפיה תפקידו של משה התמצה באיתור בלבד של מקור הנזילה, ואילו י. גולן ביצע את התיקון בהתאם לחוות דעת בטה. ודוק- טענת התובעת בסיכומיה אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, שכן לו תיקן משה את הנזילה, או אז במועד הביקור של חברת בטה, אשר כרונולוגית הינו מאוחר לביקור משה (לשיטת התובעת עצמה), לא היה מבחין נדב בחורים בצינור הביוב, אשר לגרסת התובעת היוו את מקור הנזילה. זאת ועוד, מפניות התובעת לנתבעת לאורך השנים עולה, כי בעיית הרטיבות צצה בעיקרה בחודשי החורף, ועל כן דווקא בתקופה זו ניכרו מירב טרוניותיה בנושא. זולת פנייה אחת מיום 23.8.01, בגדרה מלינה התובעת כי הרטיבות בדירתה עודה קיימת חרף התיקונים שנעשו בה מספר חודשים קודם לכן [ו/2], טרוניותיה הנצו סמוך לעונת הגשמים. התלונה הראשונה הינה מיום 5.1.01, או אז הלינה התובעת על מספר מוקדי רטיבות בדירתה [נספח ו/1 לתצהיר התובעת]. פניות נוספות נעשו ביום 4.11.01, 11.12.01 ו- 4.2.02 [נספחים ו/3-ו/5 לתצהיר התובעת]. במהלך חודש ספטמבר 2003 נעשו פניות נוספות בגדרן התריעה התובעת על הצורך בביצוע התיקונים לפני תחילת החורף [נספחים ו/7-ו/8]. במכתבה מיום 24.2.04 היא מציינת מפורשות כי מקור הרטיבות ככל הנראה הוא במי גשם, וייתכן שישנה נזילה בצינור הניקוז היורד מן הגג [נספח ו/9], (הגם שבמכתב קודם, מיום 11.12.01 ציינה כי ככל הנראה הבעיה אינה נובעת מגשם כי אם ממקור אחר [ו/4]). אף ממכתב הדיירים, ששכרו את דירת התובעת בחלק מן התקופה הרלוונטית לכתב התביעה, עולה כי ייסוריהם מהליקויים בדירה הורגשו בתקופת החורף. במכתבם, אשר נשלח עובר ליום 1.11.03, מציינים הדיירים כי "במהלך השנתיים סבלנו מאד במהלך החורף" וכי "אין באפשרותנו להישאר בדירתך ולעבור חורף נוסף וקשה" [נספח ז' לתצהיר התובעת]. ללמדך, גם מכאן, שליקויי הרטיבות נתנו אותותיהם דווקא בחודשי החורף. שאלת האיטום בחדר האמבטיה בחדר ההורים אין חולק, כי בחדר האמבטיה, מעצם היותו חדר רטוב, נדרש איטום בהתאם לאמור בתקן הישראלי. עיקר המחלוקת נעוץ בשאלת קיומו של איטום כאמור, כאשר התובעת טוענת כי בחדר האמבטיה לא בוצע איטום כלל בין חדרי האמבטיות ובין יתר חלקי הדירה [ר' עמ' 29, ש' 1-7 לפרוטוקול מיום 15.9.09 וכן עמ' 65 ש' 7-9 לפרוטוקול מיום 3.1.10], בעוד שלטענת הנתבעים האיטום בוצע כדבעי. נדב מפנה בחוות דעתו לתקן ישראלי ת"י 1629, שכותרתו "מערכת חיפוי רצפה באריחי טראצו", הכולל הוראות יישום בנוגע לאיטום המעבר בין שטחים רטובים לשטחים שאינם רטובים, על מנת למנוע מעבר רטיבות מהשטח הרטוב לשטח היבש. כן, מפנה נדב לת"י 1752 חלק 1, שכותרתו "מערכת לאיטום גגות שטוחים מבטון: התשתית לאיטום". תקן 1629 מאמץ את תקן 1752 חלק 1 וקיימת בו הפנייה לתקן 1752. זאת ועוד, השרטוט של ההצעות לטיפול במעברים בין השטח הרטוב לשטח היבש, הכלול בתקן 1752, מועתק לתקן 1629 [ר' ד"ר א. בן עזרא ליקויי בנייה, תשס"ז 2007, כרך ב' בעמ' 147-149]. בעמ' 13 לחוות דעתו צירף נדב ציור המשמש דוגמא לאיטום המעבר בין המשטח היבש למשטח הרטוב, שלטענתו לא בוצע כלל. גולן (מנהל חב' השיפוצים מטעם צד ג') מציין בעדותו כי שעה שביצע את הריצוף בחדר האמבטיה, הבחין בקורות הפרדה בחיבורים שבין חדר האמבטיה לחדרים הסמוכים, כפי המקובל. כן הפנה לתמונה 7 בחוות דעת בטה, שם לדידו ניתן להבחין באיטום בגובה של 20-30 סנטימטרים שתכליתו למנוע חלחול של מים מחדר רטוב לחדר יבש. לטענתו, הוא נאלץ לבצע מחדש את האיטום מכיוון שהאיטום המקורי נפגם, אולם עמד על כך שהבחין באיטום עת ביצע את העבודות בדירה [ר' עמ' 88- עמ' 90 ש' 11 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. לשיטת נדב, הרולקות והאיטום בהם הבחין גולן, נועדו לאטום את האזור הרטוב מפני חלחול מים כלפי מטה ולא כלפי פנים הדירה [ר' עמ' 65, ש' 15-16 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. קרי, אף לשיטתו בוצע סוג מסוים של איטום, ולא דובר היה בהיעדר איטום כליל. בראי האמור, הרי שלא הוכחה הטענה לפיה לא בוצע איטום כלל בחדר האמבטיה, טענה אשר נטענה לראשונה בריש גלי ובמשתמע ע"י התובעת אך במסגרת חקירתו הנגדית של נדב (ברם במסגרת סיכומי התובעת קיימת נסיגה מטענה זו, כשלטענתה בוצע איטום אם כי לא ראוי [ר' סעיף 21 לסיכומי התובעת]). מן הראוי היה שיפורט בחוות הדעת לאילו מדרישות התקנים אליהם הפנה נדב, ומה בהם לא קויים, לכאורה, שכן נטל ההוכחה הוא על כתפי התובעת, אך היא לא הרימה אותו. בנסיבות אלה, לא ניתן להסיק האם מקור הרטיבות בחדר האמבטיה הינו בנזילה בחדר האמבטיה, או בחלחול מים ממקור אחר בשל היעדר איטום, או שמא סיבה אחרת גרמה לאחוזי רטיבות גבוהים בו, כגון מריחת רובה בצורה לא נאותה [ר' נספחים ג' ו- ד' לכתב הגנת צד ג', ממנו עולה כי עוד בשנת 2000 הבחין צד ג' כי הדיירים פרקו את הרובה בדירה על מנת למורחה מחדש]. לטענת התובעת, לו היה נעשה האיטום כדבעי בחדר האמבטיה שביחידת ההורים, או אז לא היה חלחול של מים אל מחוץ לחדר האמבטיה. דא עקא, שמדו"ח מכון התקנים עולה כי הרטיבות ניכרה בדירה כולה, באשר בכל חלקי הדירה נמצאה רמת רטיבות העולה על המותר על פי התקן הישראלי. כך, טוענת התובעת, כי גם אם כפי גרסת הנתבעים מקור הרטיבות הוא חיצוני לאמבטיה, לו היה נעשה איטום בחדר האמבטיה, אזי היה נמנע חלחול של מים אל פנים החדר. טענה זו נתמכת בדברי שולדנפריי מטעם הנתבעת בעדותו [ר' עמ' 122 לפרוטוקול הדיון מיום 3.1.10]. על פי נתוני מכון התקנים, אחוזי הרטיבות שנמצאו בכל אחד מחדרי הדירה הם כדלקמן: ממ"ד- 15.5%, חדר שינה- 16.6%, מטבח- 13.8%, סלון- 13.5% אמבטיה- 11.1% [ר' נספח ט"ו לתצהיר התובעת]. קרי, בחדר האמבטיה נמצאה רמת הרטיבות הנמוכה ביותר מבין כל יתר חדרי הדירה, כשלכאורה דווקא בחדר זה ניתן היה לצפות לאחוזי רטיבות הגבוהים ביותר. טענת נדב בהקשר זה הינה, כי בעת שנלקחו מדגמי חול לצורך הבדיקה במכון התקנים, במהלך חודש אפריל 2005, הרטיבות כבר לא הייתה קיימת עוד, שכן הרצפות בחדר האמבטיה פורקו עוד במהלך דצמבר 2004. וכלשונו: "... לא היה באמבטיה, כבר לא היה חול אז איך הם לקחו משם בדיקה? לא היה חול והרטיבות כבר מזמן התייבשה. כשהם הגיעו באפריל 2005 איזה חול ואיזה נעליים? הכל היה ריק, הכל היה יבש, הכל היה גמור. ברור ששמה לא תהיה רטיבות. חד וחלק. ברור לי במאה אחוז..."[ר' עמ' 33 ש' 27-30 לפרוטוקול מיום 3.1.10] ומשהוטח בו כי עדיין ישנו אחוז מסוים של רטיבות בחדר האמבטיה השיב כי: "ישנה רטיבות כלואה. הרטיבות כלואה במרצפים, בבטונים וזה לוקח לפעמים שנים עד שהרטיבות הזאת יוצאת.... מכיוון שזה החדר הראשון שטופל וזה החדר הראשון שפורק וזה החדר הראשון שאוורר הוא גם היה החדר שהתייבש יותר מכל שאר החדרים..." [ר' עמ' 34, ש' 5-6, 13-14 לפרוטוקול מיום 3.1..10]. ואולם, טענת נדב, לפיה עת נערכה הבדיקה במכון התקנים, לא נותר עוד חול באמבטיה כלל, כי אם דובר היה ברטיבות כלואה במרצפים ובטונים, כלשונו, אינה מתיישבת עם דו"ח מכון התקנים, אשר עסק בחמישה מדגמי חול שהוצאו מתחת לריצוף בחדרי הדירה, בין היתר חול שנלקח מרצפת האמבטיה. יצוין בנקודה זו, כי לא ברור מהחומר שבפניי, כמו גם מהחשבוניות שצורפו [ר' נספחים י"ט ו- כ' לתצהיר התובעת], מתי ביצע גולן את החלפת הריצוף באמבטיה, האם עובר ללקיחת דגימות החול מכון התקנים או לאחריה [מנספח כ'1 עולה אינדיקציה כי עבודות הריצוף בדירה החלו במהלך חודש מרץ 2005, קודם ללקיחת הדגימות על ידי התובעת ביום 10.4.05]. ודוק- טענת התובעת בסיכומיה, לפיה אין ספק כי קודם לפתיחת הריצוף בחדר האמבטיה אחוז הרטיבות היה גבוה מ- 17%, הינה טענה ספקולטיבית גרידא, שאין לה על מה לסמוך וברי כי לא ניתן לקבוע שום ממצא על סמכה. הנה כי כן, מבדיקת מכון התקנים ניתן אמנם להסיק על קיומה של רטיבות בדירה, ברם, בנסיבות המתוארות לא ניתן להסיק הימנה מהו מקור הנזילה, בפרט כאשר לטענת התובעת עצמה ישנן רצפות שפורקו בטרם נלקחו הדגימות למכון התקנים. הימנעות התובעת מזימון עדים מהותיים התובעת בחרה, ושיקוליה עימה, שלא לזמן למתן עדות מטעמה עדים, אשר נוכחותם מחויבת המציאות לצורך הוכחת גרסתה. דה-פקטו, ביססה התובעת את כלל טענותיה על עדותה ועל חוות הדעת מטעמה ותו לא, הגם שקיימות נפשות פועלות נוספות וחיוניות בתיק, אשר ראוי ואף חיוני היה כי יוזמנו למסור עדויותיהן. בראש ובראשונה בולטת נבצרותו של האינסטלטור משה, אשר איתר, כגרסת התובעת, את החורים בצינור הביוב ואת מקור הנזילה. הלה גם ביצע את העבודה של השבת המרזב לקדמותו. ברי, כי עדותו יכולה הייתה לשפוך אור על טענות התובעת, להפריכן או לאשרן, ולהבהיר שאלות שבמחלוקת בנקל, ולפיכך נחיצותה חיונית ביותר. כך למשל, יכולה הייתה עדותו לבאר האם החורים בצינור נסתמו על-ידי ברגים, אם לאו, האם צינור הביוב הוא מוקד הנזילה, וכן את הסיבה בעטיה ביצע את התיקון במרזב. אמורים הדברים ביתר שאת נוכח העובדה כי משה נכח בעת בדיקת ההצפה במרזב, כשבנקודה זו מציין נעים (מנהל תיקוני צד ג') בעדותו, שמשה הדריכו היכן יש לבצע בדיקות, ומנגד הטיח ב"כ התובעת בנעים כי צבי בראשי ביקש שיבדקו את צינור הביוב דווקא [ר' עמ' 175-176 לפרוטוקול הדיון מיום 3.1.10]. נוכח העובדה כי כלל לא ברור מתי גילה משה את הנזילה בצינור הביוב, זולת ההסכמה כי הביקור נעשה במהלך חודש דצמבר 2004, הרי שעדותו חיונית גם בנקדה זו. כן, נחוצה הייתה עדותו של צבי בראשי, בעלה של התובעת, מכוח היותו שותף מלא לאינטראקציה עם הנתבעת וצד ג' בענייני הדירה בכלל והרטיבות בה בפרט. כך למשל, נכח צבי בסיור לאיתור ליקויים מיום 29.11.99 בגפו ללא התובעת [ר' נספח ד' לכתב הגנתה של הנתבעת]. כן, נכח בעת ביצוע בדיקת ההצפה במרזב ביום 20.12.04 [ר' נספח ו' לכתב ההגנה של צד ג'], ולפיכך יכול היה להבהיר את תמיהות התובעת באשר להיעדר בדיקת הצנרת בחדר האמבטיה, חרף טרוניות התובעת בנספח ו/10. צבי בראשי אף גילה כביכול בסופו של יום לנציגי צד ג' את צינור הביוב המחורר בעת ביקורם בדירה ביום 30.12.04, וסירב להתיר להם לתקנו בטענה כי ברצונו להעביר את הטיפול לעורך דינו [ר' נספח ז' לכתב ההגנה של צד ג' ור' גם נספח ח' לכתב ההגנה המתייחס לביקור נציגי צד ג' מיום 3.1.05]. נדב בעדותו מציין כי צבי בראשי נכח עימו למצער באחד מתוך שני הביקורים בדירה ואף הציגו עצמו בפניו כבעל זכויות בה, אך ציין כי הדירה רשומה על שם אשתו [ר' עמ' 31, ש' 14-23; עמ' 32 ש' 12-13]. נעים בעדותו מציין כי את התובעת כמעט ולא הכיר, ומי שתקשר איתו היה צבי [ר' עמ' 217, ש' 2-3]. התובעת אף היא מעידה על זיקתו של צבי להתרחשויות בקשר עם הדירה. לשאלה האם הייתה מעורבת בכל הקשור לריצוף בגינה, השיבה: "..צביקה שהוא בן זוגי הוא מחליט על הדברים האלה..." [ר' עמ' 268, ש' 19-27 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. ולשאלה האם האינסטלטור משה היה מעורב בעבודות שבוצעו בדירה לאחר רכישתה השיבה: "אני אשאל את צביקה... ואני אוכל לענות" [ר' עמ' 169, ש' 19-22 לפרוטוקול מיום 3.1.10]. היה על התובעת לזמן לעדות גם את האינסטלטור מטעם ביטוח הדירה, שלדידה לא עלה בידו לאתר את מקור הנזילה. אותו אינסטלטור איתר נזילה דרך האמבטיה וביצע תיקון של צינור [ר' נספח י' לתצהיר התובעת]. את העבודה ביצע ביום 23.12.04 [ר' סעיף 21 לתצהיר התובעת], לכאורה ביום בו ביקר נדב בדירה ולאחר גילוי הנזילה על-ידי משה. מפאת אי-הבהירות, ועל מנת לבאר את מהות העבודה שביצע- האם בוצעה בקשר לנזילה בחדר האמבטיה ביחידת ההורים או שמא ביחידת האירוח, שכן טיעוניה של התובעת סותרים בנקודה זו. התובעת אף ביכרה שלא לזמן את המהנדס אלכס הלפרט, מטעם חברת בטה, אשר בפועל ערך את הדו"ח והיווה את הסמכות העליונה במסגרת הבדיקה. זאת, על אף שנכח בבדיקה השנייה בדירה, היה עד לממצאים בה וניכר כי עדותו חיונית להוכחת טיעוניה. הימנעותה מזימונו לעדות, והעמדתו לחקירה נגדית של הנתבעת וצד ג', שומטת את הקרקע מחוות הדעת עליה חתם. מדובר אם כן, בעדים חיוניים אשר ניתן היה לזמנם בנקל למתן עדות, שתרומתם החיונית לפתרון הסוגיות שבמחלוקת הינה מכרעת. העדפת התובעת שלא לזמנם למתן עדות, בהעדר הסבר המניח את הדעת, מדברת בעד עצמה וניתן להסיק הימנה כי תוכן עדויותיהם עלול היה לעמוד לה לרועץ ולפעול לחובתה. יוטעם גם, שגולן אשר ביצע את עבודות השיפוץ בדירת התובעת, זומן ליתן עדות מטעם הנתבעת דווקא, הגם שראוי היה שהתובעת היא היא אשר תזמנו על מנת לתמוך בגרסתה ביחס לרטיבות, נזקיה ומקורה, נוכח קרבתו לליבת ההתרחשויות בקשר עם הדירה בזמן אמת. על אודות הימנעות תובע מהבאת ראיות אשר יש בהן כדי לתמוך בגרסתו, נקבע בפסיקה כי, כלל, ובהיעדר הסבר סביר, פועלת ההימנעות לחובת התובע: "... כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל- דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי- הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח, כי מקור הרטיבות הינו בנזילה בצינור הביוב או כי הנתבעת ו/ או צד ג' נושאים באחריות לה. ויוטעם, כי לא נעלמה מעיניי העובדה, כי הנתבעת וצד ג' חדלו משביכרו שלא להביא חוות דעת נגדית מטעמם בשאלות השנויות במחלוקת. ודוק- חוות דעתה של התובעת צורפה לכתב התביעה ומכל מקום עצם קיומה נלמד מסעיף 16 לכתב התביעה, ועל כן היה באפשרות הנתבעים להיערך בהתאם. אכן, התובעת השתהתה בהגשת כתב התביעה, וממועד גילוי הנזילה ועד למועד הגשתה חלפו כשלוש שנים, בהן תוקנה הנזילה ובוצעו עבודות שהקשו על ביצוע בדיקות בעניינים עקרוניים לכתב התביעה. יחד עם זאת עובדה זו אינה מאיינת את הצורך בהמצאת חוות דעת נגדית לצורך הוכחת טיעוני הנתבעת ביחס לפלוגתאות בין הצדדים כגון: האם נזילת מים מארבעה חורים בצינור הביוב יכולה לגרום לנזילה כה כבדה בדירת התובעת, והאם המרזב בתצורתו המתוקנת, לאחר שינויו על-ידי התובעת, יכול היה להזרים כמויות מים אל פנים הדירה. כן, לא נהיר מדוע במשך תקופה כה ארוכה, במהלכה הלינה התובעת בפני הנתבעת על הרטיבות, לא גילתה הנתבעת את הנזילה במרזב אלא ביום 20.12.04, על אף שנקראה לדירה מספר רב של פעמים ועל אף שידעה על העבודות שבוצעו בצינור המרזב. יחד עם זאת, וכאמור לעיל, נטל הבאת הראיות רובץ בסופו של יום על התובעת, ומשלא עמדה בנטל זה להוכחת טיעוניה, הן לעניין מהות הליקויים והן לעניין האחריות להם, הרי שדין תביעתה להידחות, ובסופו של יום אין מקום לזקוף לחובת הנתבעת או צד ג' את הימנעותן מהגשת חוו"ד מטעמן. בנוסף מוטב ומן הראוי היה כי משנוכחה התובעת כי הנתבעת אינה נענית לדרישותיה, תוגש מיד תביעה לביהמ"ש בטרם ישונה המצב - ובמסגרתה באמצעות מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, יבוצעו התיקונים לרבות הסקת מסקנות לגבי מהות הליקויים ומי אחראי להם. במצב זה יכול היה ההליך להתנהל בדרך מהירה ודחופה, שכן כיום לאחר תיקון הליקויים ומכירת הדירה, אותה דחיפות כבר אינה קיימת. הימנעות התובעת מהגשת התביעה קודם לתיקון הנזק על ידה מונעת את האפשרות לבחון ולהוכיח את טענותיה היום. אמנם רשאית היתה התובעת לבצע על חשבונה תיקונים, משאלה לא בוצעו ע"י הנתבעת, ולהגיש תביעתה לאחר מכן, אולם בכך נטלה סיכון, שכן עדיין חל עליה מלוא הנטל להוכחת טענותיה, ומשנמנעה להביא לעדות בעלי מקצוע שביצעו את העבודות, לתעד כדבעי את מעשיהם, להגיש תצהירי עדות מטעמם בביהמ"ש ולאפשר חקירתם הנגדית, הרי שהסתכנה בהגשת תביעה ללא יכולת להביא ראיות חיוניות להוכחת טענותיה, ולבחינת נכונותן, לרבות האם הנזקים להם היא טוענת הינם באחריות הנתבעת או בעלי מקצוע מטעמה, שבצעו שינויים בדירה, וגרמו לנזקים הנטענים של רטיבות בדירה. במצב דברים זה מנעה התובעת את האפשרות לברר את טענותיה וטענות הנתבעת, כשעליה נטל ההוכחה והשכנוע, שלא כבמקרים אליהם הפנה ב"כ התובעת בסעיף 35-42 לסיכומיו, וכאן המקום לציין כי בעייתיות זו עלתה החל משלבי קדמי המשפט הראשונים, אך נמשכה עד סיום ההליך. בשולי הדברים, ולמעלה מן הצורך יוער, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טיעוניה בנוגע לאובדן דמי שכירות, כשלטענתה בגין נזקי הרטיבות נאלצה להורות לדיירים השוכרים לפנות את הדירה עובר לתום תקופת השכירות, ואף נאלצה להפחית לאחת השוכרות את דמי השכירות בסכום של 150$ על מנת לשכנעה שלא לעזוב לפני תום תקופת השכירות. לדידה, בכל התקופה בה החזיקה בדירה, נערכו שני חוזי שכירות- האחד עם משפחת חכמוב והשני עם הגב' אפנג'ר. ואולם, אין כל ראיה שתתמוך בטענה לפיה חכמוב עזבו את הדירה בטרם עת. נהפוך הוא. מהמסמכים שצורפו עולה כי חוזה השכירות אמור היה להסתיים ביום 1.8.03 [ר' נספח ח' לתצהיר התובעת], וממכתב חכמוב [נספח ז' לתצהיר התובעת] עולה, כי כוונתם לעזוב ביום 1.11.03- לאחר תום תקופת השכירות. מהחוזה מול אפנג'ר עולה, כי תקופת השכירות של הדיירת אפנג'ר החלה ביום 15.10.03, קרי עובר למועד עזיבתם של חכמוב, כאשר לטענת התובעת ייתכן ונפלה טעות באחד המסמכים [ר' עמ' 19, ש' 23-25 לפרוטוקול מיום 6.3.08]. כמו כן, אין כל אינדיקציה כי סכום דמי השכירות אותו נדרשה לשלם אפנג'ר הופחת ב-150$ כטענת התובעת, ומחוזה השכירות אף עולה כי דמי השכירות עמדו על סך 650$, כ- 25$ יותר מדמי השכירות שנדרשו לשלם חכמוב [ר' נספח ח' לתצהיר התובעת]. כל זאת ללמדך, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קורטוב מטענותיה בנקודה זו. גם בענין זה שוכרי הדירה לא זומנו לעדות ולבית המשפט הוגשו מסמכים חלקיים, על סמכם לא ניתן להשית שום ממצא עובדתי. הוא הדין ביחס לטענות התובעת בדבר ירידת ערך הדירה. טענת התובעת כי נוכח ליקויי הרטיבות, היא נאלצה למכור את דירתה במחיר הנמוך ב- 20,000 ₪ ממחיר השוק, לא הוכחה, והיא לא הוכיחה מה היה מחיר השוק התקופה בה מכרה את דירתה, בין באמצעות חוות דעת שמאית ובין באמצעי אחר. הלכך, עסקינן בטענה בעלמא, אשר נטענה באופן סתמי בכתבי טענותיה של התובעת, מבלי שהובאה כל ראיה ממשית על מנת לעגנה כדבעי. סיכומם של דברים סופו של יום, ומשלא עמדה התובעת בנטל הראיה המוטל עליה להוכחת גרסתה, הרי שדין התביעה להידחות, וכך אני מורה. בנסיבות כאמור, מתייתר הצורך להתייחס לשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעת וצד ג' לנזקי התובעת. לאור התוצאה אליה הגעתי (כשהבעייתיות בהגשת תביעה זו עלתה עוד בישיבות קד"מ), אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת וצד ג' ובנוסף בשכ"ט בסך 30,000 ₪ לנתבעת ובסך 30,000 לצד ג', בתוספת מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד מועד התשלום המלא בפועל. נזקי מיםרטיבותקבלן