מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ראיה חדשה קצין התגמולים: השופט דבורין: .1השאלה היחידה, שמעורר ערר זה, היא מה משמעותה של "ראיה חדשה" לענין סעיף 35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [2] ואם המסמך שהגיש המערער למשיב בא בגדרה. .2 וכך נאמר, לענייננו, בסעיף 35(א) האמור: "קצין-תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה... אם נתגלה על סמך ראיות חדשות (ההדגשה - שלי), שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלה בטעות יסודה". .3ואלה העובדות הצריכות לענייננו: בספטמבר 1980הגיש המערער תביעה למשיב להכיר בו כנכה. במסגרת תביעה זו נערכו למערער בדיקות ובהסתמך עליהן וחוות-דעת רפואית מיוני 1981, הגיע המשיב למסקנה שלא ארעה למערער נכות עקב השירות הצבאי, כמשמעותה בסעיף 1לחוק הנדון [1]. המשיב הודיע על כך למערער בהחלטתו מיום 12/7/81והוסיף בה גם זאת, שההפרעות בקצב הלב ויתר לחץ דם, שעליהם התלונן המערער, לא נגרמו ואף לא הוחמרו עקב שירותו הצבאי. .4ביום 8/5/84נבדק המערער, לבקשתו, ע"י רופא פרטי, שקבע בחוות- דעתו הרפואית - על סמך הדברים ששמע מפי המערער ובדיקתו הוא את המערער, שלמיחושים שמהם סבל, וסובל, המערער יש קשר ישיר לאירועים שלדברי המערער ארעו לו בעת שירותו הצבאי. .5חוות-דעת רפואית זו הובאה ע"י המערער לפני המשיב, שהודיע למערער, ביום 12/6/85, שבהסתמך על הערות של היועץ הרפואי, אין לראות בחות-הדעת האמורה "ראיה חדשה" ושעל כן נשארת בעינה ההחלטה האמורה מיום .12/7/81 .6מכאן הערר שלפנינו ובאי-כח בעלי-הדין אמרו לנו, שהבעיה היא משפטית גרידא, דהיינו, אם המדובר ב"ראיה חדשה" במובן החוק אם לאו. .7לביסוס גישתו, שב"ראיה חדשה" עסקינן, הפננו ד"ר קלינג לפסק דינו של בית-המשפט העליון בע"א 530/68 רפאל מרידור נ' קצין-התגמולים [1] בעמ' .798 העובדות בפרשה האמורה היו, בקצרה, אלו: המערער באותו ענין לקה בנכות (מחלת נפש) וטען שזו נגרמה, או החמירה, בעת שירותו הצבאי ועקב השירות. בקשתו המקורית לקצין-התגמולים נדחתה, בנימוק שלא הוכח הקשר הסיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. החלטה זו אושרה ע"י ועדת הערעורים וגם ערעור לבית-המשפט העליון נדחה בשעתו. מחלתו של המערער ההוא היתה סכיזופרניה. קצין-התגמולים סמך, בהחלטתו האמורה. על חות-דעת של פסיכיאטר, שקבע שבעת שירותו הצבאי של המערער חלה החמרה במצבו, שהיתה בבחינת "גל", אלא שעם שוך הגל הזה, חלפה ההחמרה לבלי שוב, ואילו התפרצויות נוספות של המחלה יש לראות כגלים חדשים, ללא קשר לשירות הצבאי. ההשקפה האמורה של הפסיכיאטר התבססה על דעה שהיתה נפוצה בין אנשי אסכולה מדעית, שראתה בסכיזופרניה מחלה העשויה להתפתח בדרך של גלים נפרדים זה מזה. לעומת אסכולה זו ישנה אסכולה אחרת, הגורסת שהמחלה האמורה מתפתחת בדרך של תהליך רצוף וחסידיה של אסכולה אחרת זו נוטים יותר לראות את הקשר הסיבתי בין התפרצויות המחלה הבאות בזו אחר זו. לאחר שנדחה ערעורו של אותו מערער גם בבית-המשפט העליון כאמור, הוא השיג חות-דעת מרופא שבארצות-הברית, שנכתבה כולה ברוח האסכולה השניה כאמור. אז פנה מחדש אל קצין-התגמולים והגיש לו את חות-הדעת האמורה וביקש לדון מחדש בתביעתו, וזאת מכח סעיף 35(א) האמור, אולם, קצין-התגמולים סרב לעשות כן וגם ועדת הערעורים דחתה את ערעורו אליה לענין זה, בקבעה שחות-הדעת האמורה לא היתה בכלל בבחינת "ראיה" במובן החוק ואשר על כן לא חל עליה מעיקרו הסעיף האמור. ואילו בבית-המשפט העליון גם הסיף נציגו של קצין-התגמולים וטען, שאפילו היתה אותה חותדעת "ראיה" במובן החוק, היא לא היתה "חדשה", מכיון שניתן היה, לו שקד על כך המערער שם כראוי, להקדים ולהביאה לפני קצין-התגמולים בשלב המקורי כאמור. בית-המשפט העליון, שאליו הגיע ערעורו הנוסף כאמור של המערער, דחה את שתי הטענות הללו כאחת. הוא קבע, שחות-הדעת של הרופא האמריקאי כאמור אף היא בבחינת "ראיה" לענייננו ושמכיון שהיא לא היתה לפני קצין-התגמולים ב"סיבוב הראשון" כאמור, הרי שיש לראותה - לענייננו "חדשה", במובנו של סעיף 35(א) האמור. ד"ר קלינג אמר לנו, איפוא, שמכיון שחוות-הדעת מיום 8.5.84אליה התייחסתי בסעיף 4לעיל לחות-דעתי זו - לא היתה לפני קציןהתגמולים בפעם הקודמת, הרי שהיא "חדשה" כאמור ואשר על כן - כך הציע לנו - יש לקבל את הערר הנוכחי ולהחזיר את הדין אל המשיב, על-מנת שישקול את חות-הדעת האמורה מיום 8/5/84ויתן החלטה חדשה. ואין נפקא מינה - כך גם טען ד"ר קלינג - אם היתה למערער בערר שלפנינו אפשרות להשיג חות-דעת רפואית כגון זו, מיום 8/5/84, לפני שניתנה החלטתו המקורית של קצין-התגמולים. .8ואילו ב"כ המשיב, עו"ד אבירן, כך אמר לנו: המערער שקט על שמריו משך כשלוש שנים מאז ניתנה החלטתו המקורית של המשיב ורק אז הגיש למשיב את חות-הדעת האמורה מיום .8/5/84הדעת נותנת שהמערער ידע, או היה אמור לדעת, עוד ב"סיבוב הראשון" כל אותם דברים שגילה כעבור זמן רב לד"ר אדלמן, שערך את חות-הדעת מיום 8/5/84, ורק מחמת התרשלותו של המערער, הגיעו הדברים לאן שהגיעו. ניתן, איפוא, לומר שהמערער עשה - בנסיבות - שימוש לרעה בהליכים. עוד בקשנו מר אבירן לאבחן המקרה שלפנינו מן המקרה שהיה לפני בית-המשפט העליון בע"א 530/68 האמור, מכיון שבמקרה ההוא המדובר היה בחות-דעת חדשנית ובלתי ידועה בארץ, מה שאין כן במקרה שלפנינו. שהרי במקרה שלפנינו בעצם איננה מתעוררת שאלה של אסכולה נגד אסכולה, אלא שהמערער מבקש עתה להגיש חות-דעת רפואית הקובעת - לענין הקשר הסיבתי בין מצבו של המערער לשירותו הצבאי - דברים מנוגדים לאותם שנכללו בחות-הדעת הרפואית מיוני 1981, שעליה סמך בזמנו המשיב, כאמור לעיל. ועוד הציע לנו עו"ד אבירן, שיש לפרש את המלים "ראיה חדשה" שבסעיף 35(א) האמור ברוח הדברים הכלולים בתקנה 457לתקנות סדר הדין האזרחי [3], דהיינו, שראיה תחשב כ"חדשה" אם לא ניתן היה, חרף שקידה סבירה, להשיגה בדיון המקורי. .9ראשית דבר, מציע אני לדחות על הסף את טענתו האחרונה של עו"ד אבירן. טענה דומה בעצם כבר נדחתה ע"י בית-המשפט העליון בע"א 530/68 האמור [1]. זאת ועוד, הרי לא מצינו בסעיף 35(א) דלעיל - שעליו מתבססת בקשתו של המערער, נשוא הדיון שלפנינו - סייג דוגמת זה שנקבע, כאמור, בתקנה 457האמורה וכך יש להניח, שלגבי החוק שלפנינו לא היתה זו השמטה מקרית, אלא מכוונת, של סייג כאמור, מכיוון שענין לנו עם חוק סוציאלי, שבו התכוון המחוקק להוסיף ולהיטיב עם החיילים שהחוק חל עליהם. .10מאידך גיסא, מוצא אני טעם בטענותיו האחרות של עו"ד אבירן. ג אני סבור - כטענתו של עו"ד אבירן - שיש מקום לאבחן בין נסיבותיו של המקרה שלפנינו לבין אלו שהיו לפני בית-המשפט העליון בע"א 530/68 האמור [1]. ומתכוון אני ביחוד לשיקולים אלה: (א) למקרא פסק-דינו האמור של ביהמ"ש העליון יש מקום למחשבה, שאחד השיקולים שהניעו את בית-המשפט העליון לפסוק כפי שפסק, היה נעוץ בעובדה שהמדובר באותה פרשה היה בחות-דעת חדשנית ובלתי ידועה בארץ והעמות בין שתי אסכולות שונות, בעוד שבמקרה שלפנינו איננה מתעוררת בכלל שאלה כזאת, כי אצלנו המדובר הוא בחות-דעת רפואית שהמערער הגיש לקצין-התגמולים ושהוא מבקש ממנו להעדיפה, מבחינת המסקנות הכלולות בה, על פני המסקנות שנכללו בחות-הדעת הרפואית שהיתה לפני קצין-התגמולים ב"סיבוב הראשון". (ב) ועוד יש מקום למחשבה, שבמקרה שהיה לפני בית-המשפט העליון הוא הביא בחשבון גם את השיקול שכנראה לא היה באפשרותו של המערער שם להשיג ולהגיש, בדיון המקורי, חות-דעת רפואית דוגמת זו שהשיג והגיש לאחר שנדחה ערעורו הראשון לבית-המשפט העליון. כי, כפי שנובע מפסקדינו של בית-המשפט העליון בע"א 530/68 האמור, הושגה חות-הדעת של הרופא האמריקאי בעת ביקורו בארצות-הברית של קרוב משפחה של המערער באותה פרשה. (ג) וישנו שיקול נוסף, שבעיני הוא מכריע לענייננו. שהרי בפרשת מרידור (ע"א 530/68 דלעיל) מיצה המערער שם את כל התרופות החוקיות שעמדו לרשותו. הוא הגיש ערעור לועדת הערעורים על החלטתו המקורית של קצין-התגמולים וכשזו דחתה את ערעורו, הגיש ערעור על החלטתה של זו לבית-המשפט העליון. בעוד שבמקרה שלפנינו לא עשה המערער דבר מכל אלה. הוא בכלל לא הגיש ערעור לועדת הערעורים וממילא גם לא ערער לערכאות נוספות, כפי שהחוק התיר לו. ולא זו בלבד אלא ששקט על שמריו ולא עשה דבר, משך כשלוש שנים ורק אז פנה אל ד"ר אדלמן וקיבל ממנו, ביום 8/5/84, חות-דעת, שאותה הגיש למשיב ובקשו לראותה כ"ראיה חדשה". ואין לפנינו שום הסבר למחדליו האמורים של המערער. הרי, על פני הדברים, לא היתה שום מניעה שהמערער ישיג חות-דעת רפואית דוגמת זו של ד"ר אדלמן ויגישנה לקצין-התגמולים עוד לפני שזה נתן את החלטתו המקורית ולפחות היה מקום לצפות לכך שהמערער ישיג חות-דעת כאמור, ויגישנה למשיב, סמוך לאחר אותה החלטה מקורית או תוך זמן סביר לאחריה. ושאלתי את עצמי: אם תורשה המצאתה של ראיה "חדשה" כעבור כשלוש שנים, כמו במקרה שלפנינו, מדוע היא לא תורשה כעבור, נניח, למשל, חמש שנים או עשר שנים ואף למעלה מזה? אבל, אני סבור שתוצאה כזאת היתה בלתי נסבלת ואף מביאה את הדברים לכדי אבסורד. איני מתעלם, כמובן, מכך שהמדובר בחוק סוציאלי, שבו התכוון המחוקק להיטיב עם החיילים. אולם, לא נראה לי שאנו רשאים למתוח את החבל מעל ומעבר למשמעותן הסבירה של מלות החוק, כי לו כך עשינו, אזי - לדעתי - לא היינו מבטאים את כוונתו האמיתית והנכונה של המחוקק, אלא את רצונו של כל חייל וחייל לחוק, בהתאם לנסיבותיו האישיות ושגיונותיו הוא. ע"י כך גם היינו הופכים עצמנו למחוקקים במקום פרשנים. ברם, יהיו הדברים כשר יהיו, נראה לי שבנסיבותיו של המקרה שלפנינו, כפי שפרטתין לעיל, ניתן לפחות להביאו בגדר הסתייגות מהותית, לדעתי, שמצינו בפסק-הדין בע"א 530/68 האמור (בדף 798). נאמר שם, שיש נסיבות שבהן לא תורשה פניה נוספת אל קצין-התגמולים, אם יש בה משום קנטור או שימוש לרעה בהליכים וכוונתי היא, שהמקרה שלפנינו בא בגדר ההסתייגות כאמור, מכיון שלדעתי זה מקרה, שלאור נסיבותיו, נעשה כאן ע"י המערער בעליל שימוש לרעה בהליכים. .11מסיבות אלו, אני מציע בזה לחברי המכובדים לדחות את הערר. ד"ר פרס: אני מסכים. עו"ד טמיר: גם אני מסכים. לפיכך, הוחלט כאמור בחות-הדעת של יו"ר הועדה, ניתן בלשכה ביום 7.3.86 ויש להודיע לבאי-כח בעלי-הדין.צבאראיות חדשותקצין התגמולים