מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קטיעת אצבעות בתאונת טרקטור: א. מבוא 1. עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף, אשר אירעו לתובע, לטענתו, בתאריך 08.11.04 מטרקטור המכונה בובקט, עת עבד אצל הנתבע באתר עבודה בכפר יעבץ. לטענת התובע, בתאונה נקטע חלק מאצבע 3 של ידו השמאלית. 2. בכתב התביעה המקורי התובע טען כי ביום 08.11.04, תוך כדי הפעלת הכוח המכני של הטרקטור ע"י הנתבע, התובע נפגע בעיקר באצבע 3 של ידו השמאלית. (סעיף 3 לכתב התביעה). ביום 03.01.07 התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בו הוסיף כי התאונה ארעה במהלך עבודתו אצל הנתבע. (סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן). ביום 01.03.09 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בשנית בו טען כי הנתבע הוא הבעלים ו/או המחזיק ו/או המפעיל של טרקטור בובקט מ.ר. 103091, כי הנתבע היה מעבידו וכי בעת התאונה, הכוח המכני של הבובקט הופעל על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו. (סעיפים 2 ו-3 לכתב התביעה). 3. בכתב ההגנה המתוקן הנתבע טען כי בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה הוא לא העסיק את התובע וכי לא היו בינו לבין התובע יחסי עובד-מעביד. (סעיפים 4 ו- 9 לכתב ההגנה). בסעיפים 5 ו-6 לכתב ההגנה המתוקן הנתבע טען: "הנתבע מס' 1 לעולם לא הפעיל את הבובקט וכל פעם אחד מעובדיו היה זה שמפעיל אותו... עניין האירוע אינו ידוע לנתבע ולפי מה שזכור לנתבע מס' 1 אחיו התקשר אליו כשהיה שוהה בנתניה והודיע לו כי אדם במקום העבודה נפגע וזה לא אחד הפועלים של הנתבע ולאחר זמן נתברר לנתבע מס' 1 שזה גיסו של עובדו של התובע שהגיע למקום העבודה להניח על מנת לבקר את העובד, והנתבע אינו יודע אם אכן הפגיעה הייתה באתר ו/או במקום אחר והנתבע אינו יודע סיבת הגעתו של התובע". ב. יחסי עובד-מעביד ב.1. האם הייתה בין התובע לנתבע היכרות קודם למועד התאונה? 4. לדברי התובע בעדותו, עבד אצל הנתבע, קבלן פיתוח, במשך כארבעה חודשים. לדבריו, הנתבע היה אוסף אותו בבוקר ביציאה מכפר חבלה דרך אלפי מנשה, לרוב יחד עם שני פועלים נוספים, ובערב היה מחזיר אותו. לדברי התובע, הנתבע העסיק אותו מעל חודשיים בעבודות ריצוף אבנים משתלבות במוסך טויוטה באזור התעשייה הישן בנתניה. לדבריו, עבד גם במושב של הנתבע במחסן. (סעיפים 2 ו-6 לתצהיר התובע. פרוט' עמ' 10 ש' 20-21, עמ' 11 ש' 19, עמ' 13 ש' 9-10, עמ' 15 ש' 1-2, עמ' 17 ש' 16-27). הנתבע אישר בעדותו כי הוא ביצע עבודות במוסך טויוטה בנתניה במשך כשנתיים וכי עבודות אלה היו קודם לתאונה נשוא התביעה. (עמ' 24 לפרוט' ש' 24-31). 5. הנתבע טען כי הוא מעולם לא העסיק את התובע בעבודה כלשהי וכי התובע לא עבד אצלו מעולם. כן טען כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה, לא התקיימו בינו לבין התובע יחסי עובד-מעביד. (סעיפים 2, 3 ו-9 לתצהיר הנתבע). 6. בסיכומיו הנתבע שינה את גרסתו וטען: "אין זה נשלל על ידי הצדדים והנתבע בפרט כי היו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבע בעבר". כן טען כי בפעמים קודמות התובע הועסק על ידו אך בזמן התאונה ובתקופה הסמוכה לפניה, לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד בהתאם למבחני דיני העבודה ליחסי עובד-מעביד. (סעיפים 4 ו-6 לסיכומי הנתבע). 7. הצהרות הנתבע בתצהירו, לפיהן מעולם לא העסיק את התובע בעבודה כלשהי וכי התובע לא עבד אצלו מעולם - התבררו, איפוא, כהצהרות שאינן אמת. התובע שימש בעבר כעובד של הנתבע והנתבע הכיר אותו. 8. לדברי התובע, הוא לא קיבל תלושי שכר והנתבע שילם לו שכר במזומן כל שבועיים לפי תעריף של כ- 250₪ ליום. (סעיף 6 לתצהיר התובע. עמ' 19 לפרוט' ש' 15). הנתבע אמר בחקירה הנגדית: "נובמבר 2004 להערכתי לא היו לי פועלים אז. אם העסקתי אז פועל, הוצאתי לו תלוש אם צריך. . . אם בא פועל יום אחד אני לא מוציא לו תלוש. יומיים לא מוציא תלוש, אם זה חודש כן מוציא". (עמ' 20 ש' 25-28). הנתבע לא ידע, איפוא, לומר בוודאות כי הוא לא העסיק עובדים במועד הרלבנטי לתאונה ואף העלה אפשרות לפיה העסיק עובדים במועד הרלבנטי מבלי להפיק להם תלושי שכר. לאמור לעיל יש להוסיף כי גם אחי הנתבע, מר חיים טסלר (להלן:"חיים"), אמר שקיבל מהנתבע שכר במזומן. בחקירה הנגדית נשאל והשיב כדלקמן: "ש. אחיך מקבל פרויקט בכפר יעבץ או תל מונד, והוא צריך שתעבוד עבורו בשופל, אם עבדת עשית את זה בחינם ת. זה היה בחינם, אפילו 6-8 שעות ביום לפעמים היה נותן לי 200-300₪ לא במשכורת". (עמ' 28 ש' 19-21). 9. מעבר לכך שאני נותנת אמון בגרסת התובע, הודאת הנתבע בהעסקת התובע בעבר, אישור הנתבע כי הוא ביצע עבודות במוסך טויוטה בנתניה ואישורי הנתבע וחיים לכך שהנתבע שילם שכר במזומן מבלי להפיק תלושי שכר, תומכים בטענות התובע כי הועסק קודם לתאונה על ידי הנתבע בעבודות במוסך טויוטה בנתניה וכי הנתבע שילם לו שכר במזומן ללא תלושי שכר. ב.2. יחסי עובד-מעביד במועד התאונה 10. לטענת הנתבע, בזמן התאונה ובתקופה הסמוכה לפניה, לא היו יחסי עובד-מעביד בין הנתבע לתובע. לטענתו, הוא העסיק קרוב משפחה של התובע, דאוד, שהיה מפעיל הבובקט, כקבלן משנה. לטענת הנתבע, "אם באמת התובע עבד ביום התאונה, הרי שיש סיכוי סביר כי היה מועסק תחת הקבלן משנה, בן משפחתו של התובע - דאוד בזמן התאונה". (עמ' 2 לסיכומי הנתבע, סעיף 4). בתצהירו טען הנתבע כי התובע הגיע למקום העבודה על מנת לבקר את דאוד. יחד עם זאת הנתבע הצהיר שהוא אינו יודע את הסיבה להגעתו או את מטרת הביקור של התובע. בהמשך, הנתבע הצהיר כי התובע הוא בסך הכל עובר אורח שנכנס לאתר שלו. (סעיפים 2, 3 ו-9 לתצהיר הנתבע). 11. בתצהיר עדותו הראשית, הנתבע הצהיר בסעיפים 2 ו-3 כי דאוד עבד אצלו, כי עובדיו הפעילו את הבובקט וכי התובע בא לבקר את העובד שלו דאוד. לפיכך, טענת הנתבע בתצהירו הייתה כי דאוד היה עובד שלו. הנתבע לא טען בתצהירו כי דאוד היה קבלן משנה שלו. 12. בחקירתו הנגדית אמר הנתבע כי דאוד עבד אצלו. הנתבע אמר: "הוא עובד שטחים יש תקופות שאסור להעסיק אותם, יש פה ושם שהיה מותר לו לעבוד יש רשיונות פה ושם קיבל תלושים". (עמ' 20 ש' 13-17). עוד לדברי הנתבע בעדותו, נכון לנובמבר 2004, הוא ואחיו עבדו יחד ואם העבודה הייתה גדולה, היה מעביר לקבלן משנה. לדבריו, דאוד היה קבלן משנה שלו ואם היה לדאוד צורך בכך, היה מעסיק עובדים. (עמ' 21 ש' 1-6). הנתבע נשאל על טענתו לפיה דאוד שימש קבלן משנה והשיב כדלקמן: "ש. דאוד לא פועל שלך דאוד הוא קבלן משנה שלך זה מה שאתה אומר היום בבית המשפט ת. דאוד עבד אצלי. הוא לא עבד אצלי. אני מוסר לו עבודות, הוא עושה את העבודות, אני מוסר לו עבודות, הוא עושה את העבודות. ש. כאן היום בבית המשפט אתה מכנה פעם ראשונה את אותו דאוד מכנה אותו כקבלן משנה ת. הוא עבד אצלי בתלושים. עבד בהתחלה, זה שנים, היו תקופות עבד אצלי כשכיר. הוצאתי לו תלוש רשיון הכל מסודר. היו תקופות היה לי עבודה, הייתי אומר לו תקח את העבודה. ש. אין לך פה בבית המשפט לא תלושים של דאוד ולא חשבוניות או חשבונות עם דאוד . . . ת. פה אין לי שום דבר. . . . ש. נכון למועד התאונה הנטענת אתה יודע להגיד אם דאוד היה שכיר שלך או קבלן משנה שלך ת. דאוד מערכת יחסים שיש לי איתו, אם היתה לי עבודה הייתי מעביר לו את העבודה לא היה לי שום קשר אליו. בזמן התאונה דאוד עבד אצלי. לא זוכר אם הוא היה שכיר שלי באותו זמן. הוא היה או שכיר או קבלן משנה. אני לא זוכר. . . . ת. אני לא זוכר ספציפית באותו יום שקרה מה שקרה אם עבד אצלי כשכיר או כקבלן". (עמ' 21 ש' 7-עמ' 22 ש' 13). הנתבע הצהיר בתצהירו כי דאוד הפעיל את הבובקט נשוא התביעה. (סעיפים 2 ו-9 לתצהיר הנתבע). בעדותו נשאל על כך הנתבע והשיב כדלקמן: "ש. ביום שקרתה אותה תאונה שטוען התובע, מי הפעיל את הבובקט ת. דאוד במאה אחוז אם זה קרה, דאוד היה איתו. ש. אתה אומר שמי שהפעיל זה דאוד אם דאוד הפעיל את הבובקט, זה בובקט שלך ת. בובקט שלי". (עמ' 22 ש' 14-17). ובהמשך עדותו: "ש. היום אתה יודע להגיד שדאוד באותו זמן לא עבד אצלך כשכיר ת. דאוד לא עבד שכיר, לא כל יום עבד, אם היתה עבודה ספציפית הייתי מתקשר אליו אומר לו בוא תעשה. ש. אתה לא יודע להגיד באותו יום אם דאוד עבד שכיר או קבלן משנה ת. לא יודע. אולי העברתי לו עבודה. הוא היה אצלי חבר נכנס יוצא לוקח, לא זוכר, קבלן". (עמ' 24 ש' 8-12). ובהמשך: "ש. כשאתה ציינת שאותו דאוד עבד איתך קבלן משנה לפעמים שכיר כשהוא עבד כקבלן משנה באיזה כלים עבד ת. היה לוקח עבודה, לעשות משתלבות הייתי נותן לו את הבובקט, היה מביא פועלים. ש. היית נותן לו להשתמש בבובקט שלך גם כקבלן משנה ת. כן". (עמ' 26 ש' 4-8). 13. טענת הנתבע לפיה אם עבד התובע באתר שלו במועד התאונה, הוא הועסק על ידי קבלן משנה, אינה מהימנה. עצם העובדה שהטענה כלל לא פורטה בתצהיר העדות הראשית של הנתבע והועלתה על ידו רק במהלך חקירתו הנגדית פוגמת במהימנותה. בנוסף, בעדותו שהובאה לעיל, הנתבע מסר עובדות סותרות. מחד אמר כי דאוד היה עובד שלו, באותה נשימה אמר שדאוד לא היה עובד שלו. הנתבע גם אמר כי דאוד היה קבלן משנה שלו אך בהמשך אמר כי הוא כלל לא זוכר אם במועד התאונה דאוד היה שכיר או קבלן משנה. אחי הנתבע טען בתצהירו (בסעיף 3) כי דאוד "הוא אחד העובדים של הנתבע". הנתבע גם לא תמך טענתו בדבר היותו של דאוד קבלן משנה, בהסכם התקשרות או חשבוניות תשלום אשר היו יכולים לשפוך אור על אמיתות טענת הנתבע. הנתבע גם נמנע מלזמן את דאוד ליתן עדות על מעמדו. בנוסף לאמור, הנתבע מודה כי הבובקט בו השתמש דאוד לביצוע העבודה, היה הבובקט שבבעלותו של הנתבע. העובדה שדאוד השתמש לעבודתו בציוד, הוא הבובקט, של הנתבע, יותר משהיא מצביעה על כך שדאוד שימש כקבלן משנה, היא מלמדת על יחסי עובד-מעביד בין הנתבע לדאוד שכן אם היה דאוד היה קבלן משנה, מסתבר יותר שהיה משתמש בציוד השייך לו ולא לציוד השייך לקבלן הראשי. לאמור לעיל יש להוסיף את הודאת הנתבע כי היו תקופות שבהן דאוד היה שכיר שלו וכי הנתבע הפיק לדאוד תלושי שכר. 14. עובדה נוספת שיש בה כדי להצביע על כך שהתובע שימש כעובד של הנתבע היא יחסם של הנתבע ואחיו לתובע מיד אחרי התאונה והפעולות שנקטו בסמוך על מנת שיקבל טיפול רפואי. מיד לאחר שאחיו דיווח לו על התאונה, הנתבע הורה לאחיו להסיע את התובע לצומת בני דרור. הנתבע עצמו הגיע במהירות לאותה צומת, אסף את התובע לרכבו ופינה אותו לבית חולים לניאדו בנתניה. הנתבע גם עמד על כך שבבית החולים יינתן לתובע טיפול, הוא המתין עם התובע בבית החולים ולאחר מכן הסיע אותו אל המחסום. התנהגות זו מתיישבת עם היותו של הנתבע מעסיקו של התובע. התנהגות כזו לא הייתה מצופה מהנתבע אילו היה התובע עובר אורח באתר בניה שלו כטענתו. ואם היה התובע עובד של דאוד, גם אז לא היה מצופה מהנתבע לנהוג כפי שנהג והיה מצופה מדאוד לדאוג לתובע ולפנותו לבית החולים. 15. אשר על האמור אני קובעת כי במועד התאונה דאוד שימש כעובד של הנתבע. דאוד לא שימש קבלן משנה והתובע לא עבד אצל דאוד אלא אצל הנתבע. טענת הנתבע לפיה התובע הועסק במועד התאונה על ידי קבלן משנה של הנתבע כמו גם ניסיונו של התובע להציג את התובע כ"עובר אורח" לא מוכר שעה שהנתבע, על פי הודאתו, העסיק את התובע בעבר, הועלו מתוך ניסיון חסר תום לב של הנתבע להרחיק עצמו מהתאונה שארעה לתובע ומאחריותו לתאונה זו. ג. התאונה ונסיבותיה 16. לדברי התובע, ביום התאונה, 08.11.04, בבוקר, בשעה 07:30, הנתבע הוריד אותו בכניסה ליישוב תל מונד. הנתבע הורה על שינוי עבודה והצטרפות התובע לאחי הנתבע, חיים, לקידוחים במושב. לדברי התובע, הנתבע אמר לו שאחיו, יבוא לאסוף אותו. חיים אסף אותו והתובע הלך לעבוד איתו במושב של הנתבע, כפר יעבץ. חיים אמר לתובע למתוח חוט וכל 4 מטרים לשים קוץ ברזל במקומות שיועדו לקדיחת בורות לעמודים לחומה. (סעיף 2 לתצהיר התובע. פרוט' עמ' 11 ש' 4-5, 19-22). 17. לדברי התובע, חיים היה בדרך כלל מפעיל שופל בעסק. באותו יום השופל לא היה תקין וחיים הפעיל את הבובקט. בחזית הבובקט היה מחובר על זרועות כף ההרמה ובמקומה, מקדח קרקע שהופעל באמצעות הכוח המכני של הבובקט. חיים אמר לתובע להביא מהאוטו פחית גריז, התובע הביא את הפחית, חיים אמר לתובע לגרז את שיני המקדח, התובע שאל את חיים איך לשים את הגריז וחיים אמר לתובע לקחת קרש ולשים. כל פעם היה חיים "מניע" המקדח ומסובבו מעט על מנת שהתובע יגרז אזור אחר. לדברי התובע, הוא החזיק מקל באורך כ-10 ס"מ, שם גריז פעם ראשונה ושנייה ובפעם השלישית חיים הניע את המקדח תוך כדי הגרוז וידו של התובע נתפסה במכונה. לדברי התובע, התאונה קרתה בשעה 10:30 לערך ובזמן התאונה נכחו במקום הוא וחיים ולא נכחו אחרים. (סעיף 2 לתצהיר התובע. פרוט' עמ' 11 ש' 5-11, עמ' 12 ש' 1-4). 18. לדברי התובע, אחרי שנפגע, חיים התקשר לנתבע, הסיע אותו עד לצומת בני דרור, הנתבע הגיע לצומת בני דרור ולקח את התובע לבית חולים בנתניה. לדבריו, בבית החולים היה צריך לשלם 750₪, הנתבע לא הסכים לשלם, הוא טופל טיפול זמני והנתבע הסיע אותו עד למחסום ומשם הגיע לביתו, מרחק 6 ק"מ, בכוחות עצמו. (עמ' 12 ש' 10-17). 19. לדברי הנתבע, באותו יום הוא לא שהה במפעל ולא הפעיל את הבובקט. לדבריו, חיים עבד אך ורק בשופל, הוא לא עבד על הבובקט והוא אינו יודע לעבוד על הבובקט. לדברי הנתבע, הוא אינו יודע אם הפגיעה הייתה באתר ו/או במקום אחר. לדבריו, אינו יודע מהי סיבת הפגיעה ואם בכלל התרחשה פגיעה כזו באתר שלו. (סעיפים 3 ו-7 לתצהיר הנתבע. פרוט' עמ' 23 ש' 3-5). לעומת טענותיו הנ"ל של הנתבע, חיים העיד במפורש כי התובע נפגע באתר הבניה. בעדותו נשאל והשיב: "ש. מה שאני יכול להגיד, מוסכם עליך כל הסיפור הזה של החתך ביד שאתה לא יודע אם הוא נכון בזמן אמיתי נטען בפניך על ידי דאוד שזה קרה באזור אתר הבניה או שלא ת. זה קרה באתר הבניה, ולא ראיתי". (עמ' 32 ש' 15-17). 20. לפיכך, לאור עדותו הברורה של חיים, התומכת בטענת התובע, התאונה ארעה באתר העבודה של הנתבע. טענת הנתבע לפיה התאונה ארעה במקום אחר אינה מהימנה והועלתה על ידי הנתבע בניסיון להרחיק עצמו מהאירוע ומהאחריות לתאונה. הנתבע גם העלה טענות סותרות ביחס לאירוע התאונה. הנתבע אמר בעדותו: "הוא [הכוונה לתובע] לא עבד, בלוף אחד גדול לא היה ולא נברא שום תאונה". (עמ' 23 ש' 26). התובע גם נשאל והשיב כדלקמן: "ש. כל הפציעה הזו שקשורה לדאוד זה מהבובקט שלך ת. בשום פנים ואופן לא. ש. מי באותו יום הפעיל את אותו בובקט ת. להערכתי דאוד הפעיל את הבובקט באותו יום. ש. אתה אומר שאם הוא נפצע מהבובקט זה בזמן שהוא בא לדאוד ת. אני יודע שהוא בא לדאוד לא יודע מה קרה לו". (עמ' 24 ש' 2-7). וכן בעמ' 22 ש' 14-15: "ש. ביום שקרתה אותה תאונה שטוען התובע, מי הפעיל את הבובקט ת. דאוד במאה אחוז אם זה קרה, דאוד היה איתו". 21. טענות התובע אינן אחידות. לפי טענה אחת הוא אינו יודע מה קרה. לפי טענה שנייה, התאונה כלל לא קרתה. לפי טענה שלישית, התאונה לא קרתה כתוצאה מהבובקט ולפי טענה רביעית, אם התאונה קרתה, דאוד, שהפעיל באותו יום את הבובקט היה עם התובע. גם טענות אלה, שאינן מתיישבות זו עם זו, מלמדות על ניסיון הנתבע להרחיק עצמו מהתאונה ולהתנער מאחריות. בנוסף לאמור, אין זה סביר שהנתבע לא יידע את נסיבות התאונה. לדברי הנתבע בתצהירו, דאוד הפעיל את הבובקט נשוא התביעה. (סעיפים 2 ו-9 לתצהיר הנתבע). בעדותו, כאמור לעיל, הנתבע אמר כי ביום התאונה דאוד הפעיל את הבובקט ואם התאונה קרתה, דאוד היה עם התובע בזמן התאונה. הנתבע לא פירט אם בירר עם דאוד את נסיבות התאונה ומה העלה הבירור. לאור העובדה שהבובקט שייך לנתבע וכן לאור העובדה שדאוד הוא עובד של הנתבע (ואפילו היה דאוד קבלן משנה של הנתבע, כטענת הנתבע) - אין זה סביר שהנתבע לא היה מברר עם דאוד את נסיבות התאונה ואת טענות התובע. הנתבע העיד על עובדות שונות המתייחסות לתובע ואמר כי הן נמסרו לו על ידי דאוד. לדברי הנתבע בעדותו למשל, דאוד אמר לו שהתובע לא עבד אף פעם וכי התובע חולה. עוד לדברי הנתבע בעדותו, דאוד סיפר לנתבע על מצבו הקשה של התובע לאחר התאונה, כי הוא בבית חולים וכי יש לתובע צרות. לדברי הנתבע, בעקבות דברים אלה שמסר לו דאוד, הוא הציע שהתובע יגיש תביעה נגד המבטחת של הבובקט. (פרוט' עמ' 24 ש' 1. עמ' 25 ש' 19-20, 27-30). הנ"ל מצביע על תקשורת והעברת מידע מדאוד לנתבע. לא סביר שהנתבע לא היה מברר את טענות התובע ביחס לתאונה ונסיבותיה ואינני מאמינה לנתבע כי הוא לא ידע ואינו יודע כיצד קרתה התאונה. 22. לדברי הנתבע בתצהירו, לפי הזכור לו, אחיו, חיים, התקשר אליו כשהיה בנתניה והודיע לו כי יש מישהו באתר העבודה אשר נפגע וכי הנפגע אינו מעובדי הנתבע והוא לא מוכר לחיים. לדברי הנתבע, מיד ביקש מאחיו, שיסיע את הנפגע לצומת בני דרור ומשם לקח אותו לבית חולים לניאדו בנתניה על מנת שיקבל טיפול, בבית החולים, לדבריו, סירבו לתת לו טיפול מאחר שהתובע אינו אזרח ישראלי ולא החזיק אישור כניסה כדין לישראל, הנתבע התעקש שיתנו לו טיפול ולאחר שנתנו לו טיפול ראשוני, הנתבע הסיע את התובע עד למחסום בחזרה לכפר שלו. לדברי הנתבע, פעל כך עם התובע מתוך רחמנות, ולא מתוך מחויבות של מעסיק. (סעיפים 3-5 לתצהיר הנתבע). לדברי הנתבע בעדותו, לא דיבר עם התובע ולא שאל אותו כיצד אירעה התאונה (פרוט' עמ' 24 ש' 13-14). זאת למרות שהסיע אותו לבית חולים, המתין יחד איתו בבית החולים עד שקיבל את הטיפול ולאחר מכן אף הסיע אותו למחסום. גם טענתו הנ"ל של התובע כי הוא לא שאל את התובע כיצד קרתה התאונה, אינה מהימנה. אין זה סביר שהנתבע אשר הטריח עצמו להגיע במהירות לקרבת מקום התאונה ואשר הורה לאחיו להסיע את התובע עד לצומת בני דרור, שם אסף את התובע אל רכבו והביאו לבית החולים לניאדו בנתניה, לא ישאל את התובע לנסיבות התאונה ואיך קרתה. הנתבע גם המתין לתובע בבית החולים ולאחר מכן הוא אף הסיע אותו למחסום וגם בזמנים אלה הייתה לנתבע שהות לברר עם התובע כיצד קרתה התאונה ולא סביר שהוא לא בירר זאת עם התובע. 23. לדברי חיים בתצהירו, ביום התאונה, 08.11.04, עבד באתר העבודה של הנתבע. לזיכרונו, התובע הגיע לאתר לבקר את גיסו דאוד שהוא אחד העובדים של הנתבע שבאותו יום נכח ועבד באתר. לדברי חיים, באותו יום הוא לא עבד על הבובקט ולא היה בקרבת האירוע בעת שקרה אם בכלל קרה. לדבריו, הסתובב באתר ועסק בעניינים אחרים ודאוד עבד על הבובקט. (סעיפים 4-5 לתצהיר חיים). בסעיף 6 הצהיר: "אחרי שראיתי את [התובע] נפגע מסיבה שלא ידועה לי ואיני יודע אם הפגיעה התרחשה באתר של העבודה או מחוץ לו, התקשרתי מיד ל[נתבע] על מנת לעדכן אותו והוא ביקש ממני להסיע את הנפגע עד לצומת בני דרור, ומשם [הנתבע] לקח [את התובע] אל בית חולים לניאדו בנתניה". בחקירה הנגדית העיד: "ש. באותו יום ראית בחור שלא מוכר לך ת. הייתי באתר המפעיל של הבובקט קרא לי המפעיל של הבובקט אמר לי שבן דוד שלו חתך את האצבע הגעתי למקום ראיתי את זה לקחתי את האוטו דיברתי עם אח שלי, לקחתי אותו עד צומת בני דרור. ש. אתה ראית את הבחור הזה פעם ראשונה אחרי ששמעת ממפעיל הבובקט שהוא נפגע ת. לא ראיתי, אני לא מכיר אותו בכלל. ש. אתה אומר לנו שפעם ראשונה ראית את התובע כשמפעיל הבובקט קרא לך ואמר לך שהתובע נחתך באצבע זה מה שאתה אומר ת. כן. ש. מה שם המפעיל של הבובקט ת. דאוד. ש. דאוד הזה מוכר לך ת. כן. ש. אתה שאלת את דאוד מה קרה ת. אני באתי לאתר אמרו לי קרה ככה וככה לא שאלתי שאלות ראיתי מישהו עם דם לקחתי אותו לצומת בני דרור. ש. לא שאלת את דאוד מה קרה ת. לא. ש. כשהסעת את התובע כדי לחבור לאחיך גם אז לא שאלת אותו מה קרה ת. היינו קצת לחוצים ראיתי את היד שלו עם דם לא שאלתי מה קרה. ש. דאוד היה באותו יום מפעיל הבובקט". ת. כן". (עמ' 31 ש' 15-עמ' 32 ש' 2). ובהמשך: "ש. מה שאני יכול להגיד, מוסכם עליך כל הסיפור הזה של החתך ביד שאתה לא יודע אם הוא נכון בזמן אמיתי נטען בפניך על ידי דאוד שזה קרה באזור אתר הבניה או שלא ת. זה קרה באתר הבניה, ולא ראיתי". (עמ' 32 ש' 15-17). 24. גם בגרסתו של חיים יש קשיים. בתצהירו טען שאינו יודע אם התאונה קרתה באתר או מחוצה לו ואילו ובחקירה הנגדית הודה כי התאונה קרתה באתר הבניה. מעבר לעובדה שהוא לא פירט בתצהירו כיצד הגיע למקום התאונה ומי קרא לו להגיע, דברים שאותם סיפר רק בחקירה הנגדית, לא מתקבל על הדעת שגם חיים לא ישאל את דאוד מה קרה ואיך התובע נפגע וכן לא סביר שבזמן שהוא מסיע את התובע לא ישאל את התובע איך קרתה התאונה. זאת שעה, שהתנהגותו, כמו התנהגות הנתבע, מצביעה על אחריות כלפי התובע והכוונה היא למאמציו האישיים המיידיים לפנות את התובע לבית חולים. 25. סיכומה של נקודה זו, אינני מאמינה לתובע ואחיו כי הם לא ידעו ולא יודעים איך קרתה התאונה. שניהם ניערו חוצנם מהתאונה ובניסיונם להרחיק עצמם ממנה, טענו שהתאונה כלל לא קרתה וכן שאם קרתה, לא קרתה באתר הבניה ואם קרתה באתר הבניה כי אז התובע שהה במקום כעובר אורח ולא כעובד. זאת שעה שבחקירה הנגדית חיים אישר כי התאונה קרתה באתר הבניה. בעדותו הנתבע אף טען כי התאונה ארעה שעה שהתובע שימש עובד של קבלן משנה של הנתבע. חיים הכחיש כי הוא נהג בבובקט במועד התאונה וטען כי לא היה במקום בעת התאונה. גם בנקודה זו אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסתו של חיים ואני קובעת כי חיים הוא שהפעיל את הבובקט בזמן התאונה. זאת על יסוד גרסתו המפורטת והעקבית של התובע ביחס לנסיבות התאונה, העובדה שהוא ידע למסור גרסה מפורטת ביחס ליחסי העבודה בינו לבין הנתבע, העבודות שביצע הנתבע, עבודתו של התובע, התרשמותי ממהימנות התובע ופגמי המהימנות בהצהרות ועדויות הנתבע ואחיו. 26. בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן הראשון התובע טען כי בזמן התאונה הנתבע הפעיל את הבובקט. ביום 01.03.09 התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בשנית, בו נטען כי הבובקט הופעל ע"י הנתבע ו/או מי מטעמו. כמו כן, בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי, נכתב כי נהג הבובקט היה הנתבע וכי הוא היה עד לתאונה. (בסעיפים ד' וה'). התובע נחקר אודות האמור בכתבי התביעה והשיב כדלקמן: "ש. לפני שהגשת את התביעה ישבת עם עורך הדין נכון ת. כן. ש. סיפרת מה היה ביום הארוע בדיוק נכון ת. כן. ש. סיפרת איך היתה תאונה ת. כן. ש. סיפרת מי נהג בבוקט ת. כן. ש. עורך הדין הקריא לך את המסמך ת. אמרתי לו שאח שלו נהג בובקט. אני לא יודע לקרוא עברית הוא הסביר לי, אני הסברתי מה שקרה לי הוא רשם. ש. עורך הדין שלך לא ירשום דברים מהראש שלו הוא ירשום מה שאתה תספר ת. כן. ש. אמרת לו בפגישה הראשונה אילו אמרת לו שחיים נהג בבו[ב]קט ת. כן. ש. בסעיף 3 לכתב התביעה הראשון אתה כותב ביום 08.11.04 מצטט ...? אתה כותב על ידי הנתבע, זה טסלר דב לא טסלר חיים ת. מה שכתוב בסעיף 3 לכתב התביעה זה לא נכון, ויכול להיות שעורך הדין לא הבין מה שרציתי להגיד. או שאני לא הבנתי אותו. אני אמרתי לו שאני עובד אצל דב, אח שלו הפעיל את הבובקט. ש. אתה מבין עברית ת. כן אני גם מדבר עברית. ש. איך יכול להיות שדבר מהותי כזה לא הבנת אתה מבין עברית ת. אולי הטעות היתה, אולי זה היה בדפוס, מה שאמרתי אמרתי את האמת, אני עובד אצל נתבע 1, אח שלו הפעיל את הבובקט". (עמ' 9 ש' 5-28). וכן בעמ' 10 ש' 16-18: "ש. אתה יודע שבשלב יותר מאוחר הוגשה תביעה מתוקנת חדשה ששם כתוב רק בתביעה השניה כתוב שמי שנהג ברכב בבוטקט טסלר חיים לא טסלר דב ת. אני יודע מהדקה הראשונה מי שנהג זה חיים". כן נחקר ביחס לאמור בתביעה למוסד לביטוח לאומי כדלקמן: "ש. אני מפנה אותך לאותו טופס ת/2 עמ' 4 פרטים על תאונת הדרכים שם הנהג טסלר דב מעביד אתה כותב ת. מה שכתוב בעמ' 4 לת/2 סעיף ה' 4 לא אני כתבתי, אני לא יודע לכתוב עברית. ש. לפני שחתמת פה עורך הדין הקריא לך את זה, אמר לך מה כתב ת. עורך הדין הסביר לי, יש מילים שאני יכול להבין ויש מילים שלא. ש. מי שנהג ברכב זה טסלר חיים או דב ת. אני עבדתי עם הבן אדם הזה. אני גם לא קורא עברית. ש. באותו עמוד 4 לת/2, בראש העמוד מתחת לשמות העדים לפגיעה כתוב כן נכחו עדים, אתה כותב פה, אתה אישרת את התביעה חתמת, העדים שהיו, טסלר דב - זה נכון או לא נכון ת. העד הבעל הבית שלי שהוא לקח אותי. העד היה אח שלו ומה שכתוב בטופס לא נכון". (עמ' 17 ש' 6-15). 27. מעדות התובע עלה כי הוא אינו יודע לקרוא עברית. התובע העיד בהחלטיות ובבירור כי מלכתחילה וגם בפני בא כוחו טען כי חיים הפעיל את הבובקט ולא הנתבע. התרשמתי כי הסברי התובע כנים ואני סבורה כי הטעויות בכתבי התביעה הראשון והשני ובתביעה למוסד לביטוח לאומי נבעו מאי הבנה בין התובע לבא כוחו. ד. הקשר העסקי בין התובע לחיים 28. הנתבע נשאל בחקירה הנגדית אודות מהות הקשר העסקי בינו לבין אחיו והשיב כדלקמן: "ש. אתה אומר שהשופל מושבת חיים יושב בבית ת. חיים לא שותף שלי, הוא עובד אצלי. הוא היה גם שותף שלי פעם בשנים קודמות, בתקופה הספציפית הזו לא היה שותף. הוא עבד איתי. הוא לא היה שכיר שלי. ש. הוא לא היה שותף שלך לא היה שכיר שלך, הוא עבד איתך מה זה נקרא עבד איתך ת. היינו שותפים עד תקופה מסויימת, נהיה לי בלגן מס הכנסה ומע"מ, פתחתי תיק חדש על שמי, בתקופה הספציפית הזו פתחתי תיק עוסק מורשה. ש. אני שואל הוא לא שותף שלך בזמן התאונה לא שכיר שלך הוא עובד איתך מה זה אומר ת. הוא עוזר לי. ש. אתה משלם לו בשביל העזרה שלו ת. אח שלי נותן לו כסף. ש. אתה לא מוציא לו תלוש ומשלם ביטוח לאומי ת. ביטוח לאומי הוא משלם באופן פרטי לא אני, אני לא מוציא לו תלוש". (עמ' 23 ש' 10-21). 29. לדברי חיים, הוא והנתבע עבדו בעבר ביחד בחקלאות, נקלעו לחובות כבדים, היו לו עיקולים על החשבון והמשכורת ואחרי זה הוא "עבד כמה שנים בלי ניירת" בעבודות מזדמנות. לדבריו, הנתבע "היה בבעיות דומות". לדבריו, נכון למועד התאונה לא היה שותף של הנתבע, לדבריו: "היינו אחים ועזרנו אחד לשני פשוט כשעזרתי לאחי בעבודה לא קיבלתי כסף. בתור אחים עזרנו אחד לשני. אני לא ניהלתי לאחי את העסק". בעמ' 28 ש' 8-16 וכן בעמ' 28 ש' 19-21: "ש. אחיך מקבל פרויקט בכפר יעבץ או תל מונד, והוא צריך שתעבוד עבורו בשופל, אם עבדת עשית את זה בחינם ת. זה היה בחינם, אפילו 6-8 שעות ביום לפעמים היה נותן לי 200-300₪ לא במשכורת". 30. גם בנקודה זו עדות הנתבע רחוקה מלהיות אחידה. בתחילה הנתבע אמר כי אחיו שותף בעסק, לאחר מכן אמר כי אחיו אינו שותף אלא עובד אצל הנתבע וכי השניים היו שותפים בשנים קודמות. לדברי הנתבע בחקירה הנגדית, במועד הרלבנטי לתאונה אחיו לא היה שותף שלו, הוא גם לא היה שכיר שלו אלא הוא "עבד איתו" או "עזר לו" והנתבע שילם לו. חיים אישר כי במועד הרלבנטי לתאונה עבד אצל הנתבע והיה מקבל מהנתבע שכר "לא במשכורת". 31. אני סבורה כי הנתבע ואחיו המשיכו לעבוד כשותפים גם במועד הרלבנטי לתאונה. מאחר שהעסק המשותף שלהם נקלע לחובות ובכלל זה לרשויות המס, הנתבע פתח תיק חדש על שמו בלבד אך האחים המשיכו לעבוד יחד תוך שהנתבע מעביר לאחיו כספים "בלי ניירת" כפי שאמר חיים בעדותו. ה. ביטוח 32. הנתבע הצהיר כי תמיד דאג שלבובקט יהיו פוליסת ביטוח בתוקף ורישיון בתוקף. (סעיף 8 לתצהיר הנתבע). 33. על פי תצהיר נציג כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") מיום 20.01.11, אשר הוגש במסגרת הודעת צד ג' שהגיש הנתבע נגד כלל, ביום 08.11.04 לא היו לנתבע פוליסות אחריות כלפי צד ג' או חבות מעבידים. ביחס לפוליסת צד ג' בענף רכב כבד לתקופה 14.09.05-31.08.06 שהנתבע צרף לתצהירו, נציג כלל הצהיר כי לפוליסה זו לא קדמה פוליסה אחרת וכי גם פוליסה זו בוטלה מן הטעם שהפרמיה השנתית בגינה, לא שולמה על ידי הנתבע. הודעת צד ג' נדחתה בהחלטה מיום 06.07.12. 34. הנתבע אמר בעדותו כי הוא הציע לתובע להגיש תביעה נגד מבטחת הבובקט בגין נזקיו. כך חקירתו הנגדית בנקודה זו: "ש. אתה היום בסעיף 8 אתה אומר . . . אני מצהיר כי תמיד דאגתי לבובקט לפוליסה לכן צרפתי את כלל - נכון לאותו יום הייתה לך בעיה ביטוחית ת. אני חושב, להערכתי, אני חושב ספציפית היה לי ביטוח בתקופה הזו, אני עד עכשיו חושב שהיה לי ביטוח. הבן אדם אמרתי לו קח את הביטוח תתבע את הביטוח. ש. מה שאתה אומר לנו היום שברגע שהיית תחת השפעה או תחת מחשבה שיש לך ביטוח לבובקט לא ענין אותך שהוא תובע על התאונה שקרתה לו בבובקט למרות שהוא טוען שקרתה לו בבובקט למרות שאתה לא היית משוכנע זה קרה ת. גיסו אמר בן אדם בית חולים יש לו צרות, להאמין או לא להאמין קיבל מכה מהבובקט אני לא יודע, אני לא הייתי שם. אמרתי לו אם אתה משוכנע שקיבלת מכה מהבובקט תתבע את הביטוח". (עמ' 25 ש' 12-20). הנתבע טען שהוא לא יודע אם בכלל הפגיעה שנפגע התובע התרחשה באתר שלו. בעדותו טען במקום אחד כי התאונה כלל לא קרתה, במקום אחר טען כי פציעתו של התובע בשום פנים ואופן לא נגרמה מהבובקט שלו. (ר' סעיף 7 לתצהיר הנתבע וכן בפרוט' עמ' 23 ש' 26 ובעמ' 24 ש' 2-3). אם כך חשב הנתבע מדוע הציע לתובע לתבוע את חברת הביטוח?! 35. סיכומה של נקודה זו, טענות הנתבע לפיהן תמיד דאג לבטח את סיכוני הבובקט וכי לבובקט היה ביטוח בתוקף במועד התאונה, הופרכו בהצהרות נציג כלל. במועד הרלבנטי לתאונה לא היו לנתבע פוליסות ביטוח תקפות ביחס לחבות מעבידים, אחריות כלפי צד ג' והבובקט. מעבר לקושי בהתנהגות המשיב הנעוץ בכך שבעת שהוא מציע לתובע לתבוע נזקיו מחברת הביטוח, אין כל פוליסת ביטוח בתוקף, עצם העובדה שהנתבע הציע לתובע לתבוע את חברת הביטוח בגין נזקיו, מצביעה על כך שסמוך לתאונה הנתבע הכיר, ולו לכאורה, בעובדה שהתובע נפצע מהבובקט ומחזקת כי טענות הנתבע לפיהן התובע לא נפגע באתר שלו ומהבובקט, אינן מהימנות. 36. יצוין כי הנתבע טען בסיכומיו כי "לאורך כל התנהלות התיק התובע טען כי התאונה ארעה בשנת 05 ולכן הנתבע הציג פוליסת בטוח לתקופה הרלבנטית, אולם משום מה ובאופן פתאומי התובע שינה גרסה ולפתע טען כי התאונה ארעה בשנת 04..." (סעיף 7 לסיכומים). אין יסוד לטענה זו. הן בכתב התביעה המקורי, הן בכתבי התביעה המתוקנים, הן בתצהירו והן בתביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה, התובע היה עקבי ביחס למועד התאונה, 08.11.04. ו. אחריות הנתבע 37. על הנתבע, כמעבידו של התובע, הייתה מוטלת החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים שימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שהעובד מבצע מטיבה ומטבעה. ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד, 18.11.92. ע"א 8133/03 עודד יצחר נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט (3) 66, 67: "העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח, והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד והאחראי במקום העבודה מטעמו חייבים להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על-מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבוקרו של יום כשגופו שלם יצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה". 38. כאמור לעיל בסעיף 17, חיים הורה לתובע למרוח גריז (שמן) על שיני המקדח המחובר לבובקט. התובע שאל את חיים איך למרוח את הגריז וחיים אמר לו לעשות זאת באמצעות קרש. בהתאם להוראות חיים, התובע החזיק מקל באורך כ-10 ס"מ ובאמצעותו מרח את הגריז על שיני המקדח, בכל פעם חיים הניע את המקדח וסובב אותו מעט על מנת שהתובע ימרח גריז על אזור אחר של המקדח, כך נעשה פעמיים ובפעם השלישית, בבוא התובע למרוח את הגריז, חיים הניע את המקדח בזמן שהתובע מורח את הגריז על המקדח וידו של התובע נפגעה מהמקדח. 39. העבודה כאמור בוצעה על פי הוראות מאולתרות רשלניות. לתובע לא ניתן מכשיר מתאים למריחת הגריז, לידי העובד לא סופקה הגנה אם באמצעות מכשיר בטיחותי ואם בדרך אחרת. חיים לא נקט אמצעי זהירות, אף לא אמצעי זהירות בסיסיים, לאי הפעלת המקדח כאשר ידו של התובע בקרבת המקדח ובטווח סכנה. בכך הנתבע חשף את התובע לסיכון בלתי סביר והתרשל בנקיטת אמצעי זהירות למניעתו. על הנתבע כמעבידו של התובע וכבעליו של הבובקט שהופעל לביצוע העבודה באתר, היה לצפות סכנה זו, להעיר את תשומת לבו של התובע לקיומה של הסכנה, להנהיג שיטת עבודה למריחת גריז על המקדח ולהנחות הן את חיים והן את העובד לפעול על פיה כך שיצומצם הסיכון הנ"ל. הנתבע, לא נקט כל אמצעי זהירות, לא כל שכן אמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעת המקדח בידו של התובע. ההוראות שנתן חיים לתובע סיכנו את גופו של התובע וסיכון זה התממש. יצוין מעל לצורך כי אפילו היה זה דאוד אשר הפעיל את הבובקט בזמן הפגיעה בתובע, כטענת הנתבע, אין בעובדה זו כדאי לשנות מאחריותו של הנתבע כמתואר לעיל כמעבידם הן של התובע והן של דאוד. 40. הנתבע טען לאשם תורם של התובע. לטענתו בסעיף 8 לסיכומים, התובע התבקש לעזור בגירוז הבובקט, התובע לא המתין להוראות כיצד לבצע את העבודה ועל דעת עצמו החליט לגרז את שיני הבובקט עם מקל קטן. דינה של הטענה להידחות. לטענות העובדתיות הנ"ל אין כל אזכור בתצהירי התובע וחיים. יתרה מכך, לטענתם, שניהם כלל לא היו במקום בזמן התאונה. אי לכך מדובר בטענות בעלמא. מעבר לאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, כשמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד ביחס לרשלנות שגרמה או תרמה לתאונה. מהמעביד יש לדרוש הרבה יותר מאשר מאת העובד, בכל הנוגע לנקיטת אמצעי זהירות וקביעת שיטת עבודה ודרכי הכשרה ופיקוח הרצויים למניעת תקלות. (ע"א 110/80 מזל גבאי נ' יוסף וליס, פ"ד לו(1) 449, 456). מדיניות משפטית זו הותוותה בשל השוני במעמדם של העובד והמעביד. המעביד הוא זה שיצר את הסיכון ובידיו מכלול האמצעים שיכולים למנוע את הנזק העלול להיגרם כתוצאה מסיכון זה. מנגד העובד מקבל את מקום עבודתו כפי שהוא, על הסיכון הטמון בו, כך שרמת הזהירות הנדרשת ממנו שונה בהיקפה מזו הנדרשת ממעביד. (ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד, 18.11.92). במקרה דנן אין מקום לקבוע כי התובע חטא ברשלנות כלשהי שעה שביצע הוראות שנתן לו חיים ותוך שהוא סומך עליו. ז. הנזק 41. התובע, יליד 20.08.65, הוכיח כי כתוצאה מהתאונה, נקטע פרק מאצבע 3 בידו השמאלית. התובע טען כי מגיעים לו פיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרת הזולת והוצאות. 42. א. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 5%, כפי שקבעה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בהסתמך על טענתו זו וקיומה של נכות צמיתה, ביקש התובע לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי הכנסה לעבר ולעתיד. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית להוכחת הנכות. ב"כ התובע טען כי התובע צירף לכתב התביעה את קביעת המוסד לביטוח לאומי ועתר לראות בה חוות דעת מטעמו. לטענת ב"כ התובע, הנתבע לא התנגד בכתב ההגנה לקביעת המוסד לביטוח לאומי. ב. לא ניתן לקבל טענות אלה של התובע. סעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מורה כי בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. בהתאם לסעיף 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון. לאור האמור, התובע אינו רשאי להסתמך לעניין הנכות על קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בנוסף לאמור, בכתב ההגנה מיום 16.04.09, הנתבע הכחיש טענות התובע בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן בשנית ובכלל זה את הסתמכות התובע על קביעת המוסד לביטוח לאומי. (ר' סעיף 13 לכתב ההגנה). לאור האמור, התובע אינו זכאי לפיצויים בגין הפסד השתכרות הנגזרים מנכותו הנטענת. 43. לדברי התובע, במקצועו הוא צבעי, לפני התאונה היה פועל כללי, הוא השתכר סך של 5,141₪ לחודש ולא קיבל תלושי שכר. לדבריו, עקב פציעתו לא עבד במשך כשלושה חודשים ולאחר מכן שב בהדרגה למעגל העבודה. (סעיפים 5-6 לתצהיר התובע). בעדותו אמר התובע כי קודם לתאונה, הנתבע העסיק אותו במשך כארבעה חודשים ושילם לו שכר במזומן, כ- 250₪ ליום. (פרוט' עמ' 10 ש' 19-21, עמ' 19 ש' 15). התובע לא הציג אישורי מחלה. על אף שלא הציג אישורי מחלה, בהתחשב במהות הפציעה שאינה קלה, אני מקבלת את טענת התובע לפיה בתקופה הסמוכה לתאונה סבל מאי כושר זמני אשר לא אפשר לו חזרה לעבודה, בודאי כאשר מדובר בעבודת כפיים. לפיכך, ובהתחשב בטענות התובע לעניין שכרו קודם לתאונה ותלושי השכר שהגיש לחודשים אוקטובר-דצמבר 2008, אוקטובר ודצמבר 2009 וינואר 2010, ייפסק לתובע ברכיב זה פיצוי גלובאלי בסך 8,250₪ המחושב לפי הפסד שכר לחודש וחצי, על בסיס שכר חודשי בסך 4,500₪, אשר בשערוך למועד פסק הדין הינו 5,500₪. 44. באשר לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בנסיבות התאונה ומהות הפציעה שנגרמה לתובע, קטיעה של פרק באצבע ידו השמאלית שהינה ידו הדומיננטית, בהתחשב בגילו של התובע במועד התאונה, מהות הפגיעה והמגבלות שנותרו בגינה, אני מעמידה הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 30,000₪. 45. בגין עזרת צד ג' בסמוך לתאונה ובמהלך אי הכושר הזמני אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בסך 1,000₪. 46. לדברי התובע, בהיותו תושב שטחים ומאחר ואינו חבר קופת חולים, נגרמו לו הוצאות רפואיות בסך 7,170₪ בגין ניתוח וביקורות. התובע אמר בעדותו כי את הניתוח עבר מיד אחרי התאונה וכי במשך כשלושה וחצי חודשים לאחר התאונה הוא נזקק לטיפול רפואי ובכלל זה זריקות ומסג'ים, עבורם שילם מכיסו. (פרוט' עמ' 13 ש' 20-25. עמ' 14 ש' 13-15. עמ' 15 ש' 10-11, 31). להוכחת הוצאותיו, התובע צרף לתצהירו דו"ח רפואי והמסמכים נלווים הנושאים תאריכים 10.11.05 ו- 11.11.05, כלומר כשנה לאחר התאונה. לאור דברי התובע כאמור כי הוצאותיו היו בחודשים הסמוכים לתאונה, לא ניתן לאשר את ההוצאות הנטענות במסמכים כאמור. עם זאת, סביר שלתובע נגרמו הוצאות רפואיות ואחרות עקב פציעתו בגינן ייפסק לו, על דרך של אמדן, פיצוי בסך של 3,000₪. 47. מפיצויים להם זכאי התובע מאת הנתבע כאמור לעיל, יש לנכות את הסך של 8,435₪ בגין מענק נכות מעבודה, אשר קיבל התובע, לאור זאת שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.04.07 למועד פסק הדין הינו 11,392₪. 48. לפיכך, התובע זכאי לפיצויים כדלקמן: הפסדי שכר 8,250₪ כאב וסבל 30,000₪ עזרת הזולת 1,000₪ הוצאות 3,000₪ סה"כ 42,250₪ ניכוי תשלום המל"ל 11,392₪ סה"כ יתרה 30,858₪ ח. סוף דבר 49. הנתבע ישלם לתובע את הסך של 30,858₪, אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500₪. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)קטיעת איברטרקטוראצבעות