סעיף, 6ב' מדבר על "קביעה על פי כל דין". מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא קביעה על פי כל דין: 1. בתיק זה הוגשה תביעת נזיקין בגין פגיעתו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.6.78. לכתב-התביעה צורפו חוות-דעת של פסיכיאטר ורופא א.א.ג., ואילו הנתבעת מצידה המציאה אף היא שתי חוות דעת של רופאים מטעמה בתחומים אלה. בשל הפער בין דרגות הנכות שנקבעו לתובע ע"י רופאיו לעומת רופאי הנתבעת, החליט בית-המשפט בקדם המשפט על מינויים של רופאים מומחים, וזאת שלא בהסכמת הצדדים. רופא א.א.ג., פרופ' י' שינדל, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של %5, וזאת בחוות-דעת שניתנה בתאריך 7.3.84, והנוירולוג ד"ר נ' גדות קבע לו אף הוא % 5 נכות צמיתה, בחוות-דעת רפואית מיום .18.4.84 משמע, שיעור הנכות המשוקלל שנקבע לתובע בהתאם לחוות-הדעת של המומחים הרפואיים הגיע ל-%9.75. התאונה הנדונה הוכרה גם כתאונת-עבודה, ונכותו הצמיתה של התובע לצורך חוק הביטוח הלאוי נקבעה לשיעור של %19, וזאת עפ"י צירוף משוקלל של נכות בת % 10בתחום א.א.ג. ונכות של % 10 בתחום הנוירולוגי. חוות-הדעת של המומחים הרפואיים הוגשו, כאמור, במהלך שנת 1984, ואילו ביום 8.1.85 נכנס לתוקף תיקון מס' 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הכולל את סעיף 6ב' לפיו במקרה בו "נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה". ב"כ התובע מבקש לקבוע כי לאור הוראות סעיף 6ב' מחייבת קביעת הנכות לצורך חוק הביטוח הלאומי את הצדדים, ולפיכך יש להעמיד את נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של %19, ואילו ב"כ הנתבעת טוען כי אין להחיל את סעיף 6ב' על המקרה דנן, ולחילופין, כי יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור, מכח הסיפא של סעיף 6ב', או ליתר דיוק, ליתן לה להשתמש בחוות-הדעת של המומחים הרפואיים שהוגשו לתיק בטרם נכנס התיקון לחוק לתקפו. שמיעת הראיות בתיק הסתיימה, ונותר על כנו השטח הרפואי לבדו, ועתה יש להכריע במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים. צר לי לציין, כי ב"כ התובע הגיש סכומים בכתב בסוגיה זו עוד בחודש מרץ 1986, אלא שמשום מה היה התיק מונח לו בקרן זווית במזכירות בית-המשפט כאבן שאין לה הופכין, ורק עתה הובא בפני. בשל כך נגרם עיכוב ניכר בדיון, עליו אני מיצר. 2. טענתה הראשונה של הנתבעת הינה כי בנסיבות המקרה אין מקום להחיל עליו את הוראות סעיף 6ב', וזאת משני טעמים: ראשית - מאחר וחוות-הדעת של המומחים הרפואיים אשר נתמנו ע"י בית-המשפט ניתנו עפ"י החלטת בית-המשפט מכח תקנה 172 דאז של תקנות סדר הדין האזרחי (כיום תקנה 130לתקנות), אזי אותן חוות-דעת הן הן המהוות "קביעה על-פי כל דין", שהרי תקנות סדר הדין האזרחי אף הן בבחינת "דין", ומשום כך הן המחייבות את בעלי הדין "לצורך התביעה על פי חוק זה", ולא קביעת הנכות לצורך חוק הביטוח הלאומי. אין לקבל טענה זו, חרף שנינותה, שכן חוות-הדעת של המומחים כשלעצמן אינן מהווה "קביעה לפי דין". בצדק מציין עו"ד מלמן, ב"כ התובע, כי שיעור נכותו של הנפגע בתביעות עפ"י חוק הפלת"ד או בתביעות נזיקין נקבע ע"י בית-המשפט, ואין בילתו, וכי חוות-הדעת הרפואיות המובאות בפני ביהמ"ש אינן אלא ראיות ואמצעי עזר בהם מסתייע ביהמ"ש לצורך קביעת מסקנתו בדבר הנכות הרפואית. אם לא תמצי כן - די היה בהמצאת חוות-דעת של מומחים רפואיים, בלא כל צורך בפסיקה של ביהמ"ש, והרי מצינו כי אף שיש בחוות-דעת של מומחה כדי לסייע ולהנחות את בית-המשפט, הרי בית-המשפט הוא הפוסק האחרון ורשאי הוא להגיע לכלל החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם מסקנות חוות-הדעת (ע"א 121/79 פלוני ואח' נ' פלונית, בעמ' 261; ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון סילוורמן, בעמ' 285). שנית - חוות-הדעת של המומחים שנתמנו ע"י בית-המשפט כבר מונחות בתיק כראיות כשרות לכל דבר, והנתבעת אינה מבקשת להגישן כ"ראיות לסתור". אלא אך ורק להשתמש ראיות שכבר הוגשו. אף טענה זו אין בידי לאמצה. כפי שעוד יפורש, תיקון מס' 5 לחוק הפיצויים מהוה הוראה דיונית אשר חלה גם על תיקים תלויים ועומדים אשר הוחל בהם טרם היכנסו של התיקון לתוקף. הוראה זו משמעותה היא כי ראיות רפואיות, אשר קודם לכן ייתכן והיו כשירות למהדרין, עלולות ליהפך לראיות בלתי קבילות לנוכח תיקון זה. לפיכך, עצם העובדה שהוגשו לתיק, לפני חקיקת התיקון, ראיות רפואיות שהיו אז קבילות וכשרות, אין די בה כשלעצמה להמשכת כשרותן חרף תיקון דיוני שעל פיו אין להתחשב עוד בהן, אלא אם כן יעלה בידי בעל דין להביאן כראיות מכח הסיפא לסעיף 6ב'. אם לא תאמר כן, יישלל כוחה של ההוראה הדיונית החדשה לגבי תיקים תלויים ועומדים בעת חקיקתה. 3. אין ספק, כי הוראת סעיף 6ב' אכן חלה על המקרה שבפנינו, בראש ובראשונה יש לחזור ולציין כי לפי הפסיקה שהתגבשה בינתיים בסוגיה זו, הרי קביעת סעיף 6ב' הינה הוראה דיונית גרידא (ר"ע 634/85 עודה נ' "רותם": ר"ע 190/85 הסנה נ' אלמוזנינוס - לא פורסם; ת"א (ת"א) 376/83, מפי השופט וינוגרד - לא פורסם; ת"א (נצ') 158/85 אבו-רביע נ' ביטאר ואח’, מפי השופט ת' אור - לא פורסם). במקרה שבו מתמנים מומחים רפואיים מכח הסכמת הצדדים, והמינוי נעשה לפני שסעיף 6ב' יצא לאווירו של עולם, הרי שלפנינו הסכמה דיונית אשר לכאורה אין כוחה נופל מכח ההוראה הדיונית שבסעיף 6ב', אלא שבמקרה מעין זה יכול בעל דין בנסיבות מסויימות לקבל היתר מבית-המשפט לחזור בו מאותו הסכם דיוני (נסיבות אלה נבחנו ע"י השופט בן יאיר בת"א (חי') 232/83 ספיבק נ' אנדריאוס, גבי מקרה שבו הוסכם על מינוי מומחים, אך אלה טרם חיוו דעתם לפני כניסת התיקון לחוק, וכן בפסק דיני בת"א 1774/81 יוסף כהן נ' שילוח, לא פורסם, בו המומחים המציאו את חוות-דעתם עובר לתיקון החוק). במקרה שלפנינו נעשה המינוי שלא בהסכמה, ולכן אין כאן הסכם דיוני כלשהו אשר יפה כוחו לגבור על הוראה דיונית שבחוק. סיכומו של דבר - ההוראה הדיונית הכלולה בסעיף 6ב' חלה למפרע על המקרה הנדון, והעובדה שלפני לידתה הוגשו לבית-המשפט חוות דעת רפואיות מטעם מומחים רפואיים, אין בה כדי לגרוע מתחולתה זו. 4. על כן, הדרך היחידה הפתוחה בפני הנתבעת החפיצה להיוושע מחוות-הדעת של המומחים הרפואיים, הינה להישען על הוראת הסיפא לסעיף 6ב' לפיה רשאי בית- המשפט להתיר הבאת "ראיות לסתור". יש להדגיש, כי הפתח המצוי בסיפא לסעיף 6ב' הינו צר ביותר, ויש לפתחו אך ורק במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה. הסעיף עצמו קובע כי בטרם יתן בית-המשפט היתר מעין זה, הרי שראשית - עליו להשתכנע כי יש לעשות כן "מן הצדק", ושנית - ניתן להתיר זאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". לגבי השאלה, מה הם אותם טעמים מיוחדים אשר בהתקיימם יתיר בית-המשפט הבאת ראיות לסתור את הקביעה הקודמת בדבר נכותו של התובע ניתנו באחרונה מספר פסקי-דין. ב-בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם", מצוייה סקירה של סוגיה זו בהחלטתה של המשנה לנשיא, השופטת בן-פורת. בחלטה זו מודגש, כי סעיף 6ב' נועד מעיקרו "לתת מענה, ולו אך חלקי, לקושי הניצב בפני בית-המשפט, הדן בתביעות פיצויים והנדרש להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות, ולעתים אף מנוגדות, המובאות לפניו", דבר הגורם להתארכות הדיון ולעינוי דין לצדדים. התיקון שבסעיף 6ב' נועד להשיג שתי מטרות: "האחת - קיצור ההליך לפני בית-המשפט; והאחרת - דרגת הנכות נקבעת לאחר בדיקה ודיון ממצים ע"י גוף או ועדה של מומחים רפואיים, שהוסמכו לכך על פי דין, היינו, שאינם פועלים מטעמו של אחד מבעלי הדין. בדרך זו נמנע הקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות-דעת רפואיות שונות או סותרות" (בעמ' 508). לאור מטרה זו קובעת השופטת בן-פורת, כי הכלל צריך להיות שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית-המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור רק "במקרה חריג, היינו, בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש". ובהמשך נקובים שני סוגי טעמים: טעמים משפטיים, כגון "אם נראה לבית-המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא...", וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון "אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת". באותו מקרה נקבע כי עצם השוני בין קביעת הועדה הרפואית של המל"ל לבין קביעת הרופא שבדק את הרופא מטעמו, אין די בו כדי להוות טעם מיוחד המצדיק שימוש בסיפא של סעיף 6ב'. על הכללים האמורים חוזרת השופטת בן-פורת בהחלטתה ב-בר"ע 721/85, סלע חבר לביטוח בע"מ נ' פתייה. שופט בית-המשפט המחוזי יצא בענין מתוך הנחה כי הסטנדרטים לפיהם יש להתיר הבאת ראיות לסתור "צריכים להיות ליברליים", והשופטת בן-פורת חולקת על השקפה זו, ומציינת כי יש להתיר זאת רק בנסיבות יוצאות דופן, וכי הפער הניכר בדרגת הנכות באותו מקרה (בין % 27 ובכלל זה נכות נוירולוגית לבין % 10וללא נכות נוירולוגית), אינו מצדיק מתן ההיתר. דיעה זיהה מביעה המשנה לנשיא גם ב-בר"ע 641/85, ציון חב' לביטוח בע"מ נ' סיסו (לא פורסם). באותו ענין היה פער ניכר ביותר בתחום הפסיכיאטרי, בין % 10 שנקבעו ע"י הועדה הרפואית של המל"ל לבין % 50 שנקב ע"י רופא, ושנפסק כי אפילו פער כזה אינו מצדיק הבאת ראיות לסתור, "שהרי הנחת היסוד שהביאה לחקיקת סעיף 6ב' לחוק, היא שניתן להציג בפני בית-המשפט שורה של חוות דעת שיצביעו על מסקנות רפואיות שונות, לעתים כדי פער מוחשי ואף קיצוני. דווקא כדי להימנע מן הקושי שבהעדפת חוות דעת אחת על פני רעותה באה ההוראה שבסעיף 6ב' לחוק. אם נגרוס שדי בפער גדול בין חוות דעת רפואיות כדי להוות טעם מיוחד להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה, תסוכל המטרה המונחת ביסוד הסעיף האמור". 5. בחינת המקרה דנן לאורם של העקרונות האמורים, מלמדת כי אין כאן טעמים מיוחדים, לא משפטיים ולא עובדתיים, המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור. הטעמים עליהם משליך ב"כ הנתבעת את יהבו, הינם: (א) הנתבעת לא היתה צד להליך לא בפני הועדה הרפואית של המל"ל, ולא בפני בית הדין לעבודה, שבפניו ערער התובע על קביעת הועדה וערעורו נתקבל. אין בטענה זו מאומה. בשום מקרה אין המזיק או המבטח צדדים להליכים המתנהלים לפי חוק הביטוח הלאומי, ואם תתקבל טענת ב"כ הנתבעת, הרי שלסעיף 6ב' לא תהא כל נפקות. הוראת סעיף 6ב' מבוססת על כך שהנכות נקבעת ע"י ועדת מומחים אובייקטיביים, החוקרת ובודקת את הענין לעומקו, בלא לנטות לצד זה או אחר, כך שהעובדה שרק התובע מופיע בהליכים הללו, אין בה כדי לפגוע בנתבעת. (ב) במקרה זה נקבעה הנכות הסופית לא ע"י הועדה הרפואית, אלא ע"י בית-הדין הארצי לעבודה, כך שהקביעה לא היתה בידי רופאים, אלא בידי שופטים, שאינם אמונים על מקצוע הרפואה, וממילא אין מקום להעדיף את דעתם על פני דעת המומחים הרפואיים שנתמנו בתיק זה. במקרה הנדון נקבעה לתובע מתחילה נכות נוירולוגית בשיעור של % 5 בלבד, בצד נכות בשטח א.א.ג. של % 10 (החלטות הועדות הרפואיות של המל"ל מיום 20.6.78 ו-21.12.80). בעקבות ערעורו של התובע, ומתן חוות-דעת רפואית נוספת עפ"י החלטת בית-הדין, פסק בית-הדין הארצי לעבודה על הגדלת הנכות הנוירולוגית מ-% 5 ל-%10 (פסק דינו מיום 19.4.83). טענת הנתבעת כי בסופו של דבר ניתנה הקביעה הסופית ע"י בית-הדין, אין בה ממש. כאשר סעיף, 6ב' מדבר על "קביעה על פי כל דין", ברור שהדברים אמורים בקביעה ע"י הגוף המוסמך לכך, ובמקרה שלנו לקביעה ע"י ערכאת הערעור הסופית, ואין כל בסיס לטענה כאילו יש להתעלם בנסיבות כאלה מפסק דינו של בית-הדין הארצי לעבודה לענין נכותו של התובע. (ג) ההבדלים בין חוות הדעת של המומחים הרפואיים לבין הקביעה לענין חוק הביטוח הלאומי - לכאן יפה כוחם של הדברים שפורטו לעיל מתוך הפסיקה, ואשר לפיהם אין בפער הקיים בין הקביעות הרפואיות השונות כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. מה גם שבמקרה דנן הפער הינו, יחסית, מצומצם. (ד) העובדה שחוות-דעת של מומחים רפואיים כבר הוגשו לתיק בטרם היכנסו של סעיף 6ב' לתוקף - טענה זו, לכאורה, רצינית ביותר, אולם כאשר משווים אנו לנגד עינינו את מטרתו ותכליתו של התיקון שהביא בכנפיו סעיף 6ב', נראה שהיא תסוכל אם יינתן להעלות את חוות-הדעת הנ"ל כראיות לסתור. יש לזכור כי המומחים הרפואיים מונו בלא הסכמה. לאור זאת, הרי שאי אפשר יהא למנוע חקירה בבית-המשפט על חוות-דעתם (השווה ת"א (ב"ש) 529/81, מועלם נ' אקר; ת"א (ב"ש) 347/81 בע' 494). ולא עוד, אלא שאף לא ניתן יהא למנוע את הבאתם של רופאי הצדדים, היינו, התוצאה עלולה לגרום להעלאתם של לא פחות מ- 6 רופאים על דוכן העדים, וזו בדיוק התוצאה שסעיף 6ב' בא לסכלה. מנגד, אין כל סיבה מוצדקת לבכר דווקא את מסקנותיהם של המומחים הרפואיים על פני קביעת דרגת הנכות לפי חוק הביטוח הלאומי. לסיכום - הנסיבות שפורטו אינן מצביעות על קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את הפעלת הסיפא לסעיף 6ב'. אין כל טענה כי ההליכים על פי חוק הביטוח הלאומי היו פגומים בדרך כלשה, והנתבעת לא השכילה להצביע על נסיבות יוצאות דופן כלשהן. 6. לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להכריע בטיעונו של ב"כ התובע כאילו נפלו פגמים ומומים בדרך הבדיקה של המומחים הרפואיים, לנוכח העובדה שב"כ הנתבעת שיגר אליהם מסמכים רפואיים בלא להביא את הדבר לידיעת ב"כ התובע. 7. התוצאה היא כי יש להפעיל את הוראת סעיף 6ב' על המקרה, בלא להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שנקבעה לתובע לפי חוק הביטוח הלאומי. לפיכך מחייבת דרגת הנכות שנקבעה לפי חוק הביטוח הלאומי בשיעור משוקלל של % 19 לצמיתות, לצורך התביעה דנן. בענין הוצאות בקשה זו, אכריע בכך בתום הדיון, כחלק מהוצאות המשפט.סעיף 6ב נכות על פי דין