מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צפצופים באוזן (טינטון) ביטוח לאומי: סגן הנשיאה יגאל פליטמן 1. פתח דבר לפנינו ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט אלכס קוגן בל 1941/07) שהכיר בטנטון ממנו סובל המשיב כפגיעה בעבודה על פי סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). 2. החוק והמחלוקת סעיף 84א(ב) לחוק קובע לעניין הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה כזאת: "84א(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בס"ק (א) וכן כל אלה - (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים: לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה: (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק: (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית." המחלוקת בין הצדדים סבה סביב שאלת קיום הוראות סעיף 84א(ב)(3) לחוק לעניין "הפגיעה בתיפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". 3. המסכת העובדתית על עובדות המקרה אין חולק ולהלן עיקרן על פי פסק דינו של בית הדין האזורי: א. התובע יליד 4.9.60, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה בנגריה, שם היה חשוף לרעש מזיק. ב. ביום 24.4.06, הגיש התובע לנתבע טופס תביעה להכרה בליקוי השמיעה והטנטון, כפגיעה בעבודה. ג. מתיקו הרפואי של התובע עולה, כי עובר להגשת טופס התביעה, הוא התלונן בפני הרופאים על בעיית הטנטון, כדלקמן: התובע התלונן וביקר אצל ד"ר גנאים איימן - מומחה למחלות א.א.ג. בתאריכים הבאים: ביום 22.11.05 - רשם הרופא: חשוף לרעש, צפצופים, אוזניים תקינות, אבחנה - TINNITUS." ביום 13.12.05, רשם הרופא: "חשוף לרעש, ציפצופים, אוזניים תקינות, בדיקת שמיעה - SRT, דו צדדית, ליקוי תחושתי עצבי סימטרי בתדרים הגבוהים. אבחנה - TINNITUS." ביום 21.2.06, רשם ד"ר גנאים אבחנה של EARACHE. ביום 9.12.05, בוצעה לתובע בדיקת שמיעה ע"י קלינאית התקשורת, הגב' בדארנה עולא, במרכז רפואי הגליל. כל יתר התלונות המופיעות בתיקיו הרפואיים של התובע, מועדן הוא לאחר 24.4.06, המועד בו הוגש טופס התביעה לנתבע. 4. פסק האזורי בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב לעניין הטנטון לאור העובדה, כי "במשך כחמשת החודשים עובר להגשת טופס התביעה פנה התובע 3 פעמיים לרופא א.א.ג. עם תלונות בגין טנטון ובנוסף ל-3 פעמים אלו עבר גם בדיקת שמיעה ביום 9.12.05". בפסיקתו התבסס בית הדין קמא על הנפסק במקרה של מר יחזקאל איזיקאל (עב"ל 4001/08) שנסיבותיו דומות לשלנו. וגם בו הוכרה תביעת הטינטון כש"המבוטח פנה לראשונה לרופא בגין תלונה על טינטון כ-5 חודשים לפני שהגיש תביעתו למוסד". 5. הטיעון א. המוסד ערער על פסק דינו של בית הדין קמא. עיקר טיעונו היה: I. לא התקיים במשיב תנאי "הפניות החוזרות ונשנות", באשר מדובר בפניות אקראיות חודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. II. מבדיקת השמיעה שבוצעה למשיב, ביום 9.12.05, לא עולה תיאור ותלונות על טנטון או על פגיעה בתיפקוד עקב טנטון ועל כן אין לקחת בדיקה זו במניין הפניות לטיפול רפואי. III. במשיב לא התקיים תנאי הפגיעה בתיפקוד עקב טנטון, כנדרש בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. (ב) תמצית תשובת המשיב לנטען הייתה: I. יש לאשר פסק דינו של בית הדין קמא מטעמיו. II. במשך חמשת החודשים עובר להגשת טופס התביעה למוסד, פנה המשיב לרופא א.א.ג. בנוגע לטנטון שלוש פעמים; בנוסף הוא עבר בדיקת שמיעה ביום 9.12.05 אצל קלינאית תקשורת; זוהי תקופה משמעותית העונה על תנאי החוק והפסיקה לעניין פניות חוזרות ונשנות. III. החוק לא נוקב במספר פניות מינימלי ואינו מגדיר את תקופת הזמן המינימלית שבמסגרתה על המבוטח לקבל טיפול לפני הגשת טופס הפגיעה; לפיכך יש לפרשו בדרך המקילה עם המבוטחים, כמקובל בפרשנות חקיקה סוציאלית. 6. אשר לדעתנו תחת ידו של בית דין זה יצאו מספר פסקי דין שביטאו מספר גישות בנוגע לפרשנות סעיף 84א(ב)(3) לחוק. בנסיבות אלה דומה שהגיע זמן להעמיד הלכה על מכונה. דעתנו כמפורט להלן מתבססת על עיקרי הדברים כפי שנפרשו בעניינו של אליעזר גיגי (עב"ל 746/08 המוסד - גיגי) תוך התאמה לאבחנות הפסיקה מאז ודקויותיה. א. הנחת היסוד הראשונית לגבי פרשנות סעיף 84א לחוק לעניין ליקויי השמיעה והטינטון חייבת להיות, כי תכלית חקיקת אותו סעיף הינה להכיר בליקויים אלה כפגיעות עבודה ככל שהם נובעים מחשיפה לרעש מזיק בעבודה. מעבר לאמור, יודגש, כי דרישות סעיף 84א לחוק לעניין הכרה בליקוי שמיעה ובטנטון כפגיעות עבודה, תכליתן סינון ראשוני של פגיעות, אשר על פני הדברים ברי, כי לא יתקיים קשר סיבתי בינן לבין העבודה. תכליות אלו ראוי שינחו אותנו בפרשנות סעיפי המשנה של אותו סעיף בחוק. ב. לגבי הטנטון שאפשר שיוכר כפגיעה בעבודה, אזי - הטנטון תמיד יופיע כליקוי משני לליקוי השמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק. משום כך דרישת סעיף 84א(ב) להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה כתנאי מקדמי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. ג. הטנטון, היינו, אותו רעש פנימי או זמזום מתמיד באוזניים שרק הסובל ממנו שומע אותו, הינו לכן ליקוי סובייקטיבי שלא ניתן לאישוש אובייקטיבי ישיר. משום כך נקבעו בסעיף 84א(ב) לחוק שלושה תנאי משנה אובייקטיביים המאפיינים טנטון שהינו תוצאת חשיפה לרעש מזיק, ושרק בהתקיים כולם כאחד ניתן להניח כי מדובר בתלונת טנטון אותנטית. ד. התנאי הראשון בסעיף 84א(ב)(1) הינו ירידה בכושר השמיעה "בתדירויות גבוהות". הטעם לתנאי זה הינו, כי טינטון עקב חשיפה לרעש מזיק מתאפיין בירידת כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות. לגבי דרישה זו להפחתת כושר שמיעה בשיעור של 25 דציבל בתדירויות שבין 3000 ל-4000 מחזורים בשנייה, הודגש, כי התדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים לשנייה, אינן "נקודות ציון" אלא "אזור גיאוגרפי" הניתן לתיחום מדויק על פי שיטת הממוצעים. במילים אחרות, אם בתדירות של 3000 מחזורים לשניה הירידה בשמיעה היתה של 20 דציבל ובתדירות של 4000 מחזורים לשניה הירידה בשמיעה היתה של 30 דציבל; אזי ממוצע הירידה בשמיעה היתה של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ובכך התמלא התנאי של סעיף 84א(ב)(1) לחוק. (עב"ל 525/08 בג רחמים - המוסד). ה. טנטון עקב חשיפה לרעש מזיק לא יכול להופיע לאחר תום תקופת החשיפה לאותו רעש. משום כך נקבע בסעיף 84א(ב)(2) התנאי השני של תיעוד הטנטון לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. לגבי מילויו של תנאי זה דומה שאין להקפיד קפידת יתר עם המבוטח. כך שיכול שהוא יתלונן בסמוך מיד לאחר שחדל להיות חשוף לרעש מזיק, ועדיין ייחשב כמי שעומד בדרישת אותו סעיף. 7. "פניות חוזרות ונשנות" באשר לתנאי השלישי להכרה בטנטון כפגיעת עבודה, זה המוזכר בסעיף 84א(ב)(3), "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית", כאן יש לשים אל לב לנקודות הבאות: א. הטנטון התמידי מקשה על חיי היום יום. משום כך הנחת המחוקק הינה, כי הסובל מטנטון אמת יתלונן בפני רופאו על סבלו. לאור האמור יש לקבוע ככלל, כי עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, שהרי מדוע יפנה מבוטח לקבל מזור לליקוי אם אין הוא סובל מאותו ליקוי, והוא אינו מפריע לו ופוגע בתפקודו. לפיכך אין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתיפקוד. ב. מהיות הטנטון תופעה מטרידה המקשה באופן מתמשך על חיי היום יום, הניח המחוקק, כי הסובל מאותה תופעה לא יסתפק בפניה חד פעמית לרופא, ומשום כך דרישתו באותו סעיף "לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", כתנאי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. ג. באשר לאותה דרישה של "פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי", יש ליתן הדעת לכך, שהיא באה, לאחר שלקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. משאלה הם הדברים, תכלית אותו סעיף לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, אינה מצדיקה מבחן קשיח אלא מבחן גמיש, מונחה בין השאר, על פי אמות המידה הבאות: ראשית - פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן. שנית - מאותו טעם, אין להתחשב, ככלל, בפניות לרופא בקשר לטינטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. שלישית - ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך, וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא; כלומר, השלמת הליך הבירור הרפואי באופן האמור; ראויה להחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא ל"פניות החוזרות ונשנות". זאת מחד. מאידך, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שהמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף. רביעית - אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פנית טנטון אחת לשניה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות. חמישית - מבחן פורמליסטי של פערי זמן בין הפניות והתביעה למוסד - אפשר שיעמוד בו מי שאינו סובל מטנטון ולמד את דפוס מועדי הפניות והתביעה למוסד כפי שנקבעו בפסיקה ולא יעמוד בו הסובל מטינטון אמיתי שלא התלונן עליו על פי המתווה המוכתב מראש של המועדים. לפיכך ראוי קודם כל, שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא יידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה. על ביה"ד מצידו, ככל שתדחה תביעה כזו על ידי המוסד, בנסיבות המתאימות בהתאם לשיקול דעת בית הדין האזורי, לקיים דיון הוכחות לגביה. באם יתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות ישקול בית הדין מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית לגבי הטינטון. בשלב זה ראוי, שהמומחה יישאל לגבי הקשר הסיבתי בין הטינטון לחשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות. במקרה שכזה, אפשר שהמבוטח יופנה לבדיקת מאפייני טנטון באחד המוסדות המוכרים על מנת לבחון סממנים אוביקטיביים לתלונה הסובייקטיבית על הטינטון. 8. מן הכלל לפרט בנסיבות המקרה שלפנינו התלונן המשיב על טנטון בפני רופא אף אוזן גרון ב-12.11.05 ב- 13.12.05. את תביעתו למוסד הוא הגיש ב-24.4.06 פניותיו לאחר הגשת התביעה ב-7.8.06 וב-6.11.06 לא נלקחו בחשבון הפניות. בתצהירו ובעדותו בבית הדין קמא התייחס המשיב לעניין פניותיו בתלונות הטינטון כדלקמן: "היו לי ביקורים חוזרים ונשנים אצל מומחה א.א.ג. הרופא הסביר לי, כי לטנטון ממנו אני סובל אין פתרון ולא תשובה מוכחת שתעזור לי וממליץ על טיפות אוזניים בהם השתמשתי לאורך תקופה, ללא הועיל. פניתי לרופאים ובררתי דרכים לריפוי המחלה והוסבר לי שקיימת שיטה נסיונית דרך היפנוזה וטיפול סיני, אך גם הוסבר לי ששיטות אלה לא הוכיחו את היעילות שלהם. לאור זאת השלמתי עם המצב וכיום אני מנסה להסתגל, למציאות שנקלעתי אליה". גירסתו זו של המשיב לא נסתרה בחקירה נגדית. ערים אנו לכך, כי קיימת סמיכות זמנים בין ביצוע בדיקת השמיעה במכון השמיעה ב-9.12.05 לבין הפנייה השנייה של המשיב לרופא א.א.ג. ביום 13.12.05 ; אלא שאין בפנינו שום אינדיקציה לכך שמדובר למעשה בהליך בירור של פנייה אחת שהחל בביקור הראשון ב-22.11.05. מעבר לזאת, בכתב ערעור המוסד להבדיל מתשובת ב"כ לשאלות בית הדין, טיעונו היה, כי מדובר "בשתי פניות אקראיות" אשר לדידו אינן משתרעות על פרק זמן משמעותי כדי לענות על דרישת סעיף 84א(ב)(3) לחוק. בנסיבות האמורות יש לקבוע, כי המשיב עמד בתנאים של סעיף 84א(ב)(3) לחוק לעניין פניות חוזרות ונשנות ולפיכך בדין התקבלה תביעתו. השופט שמואל צור אני מסכים לפסק דינו של השופט פליטמן. השופטת רונית רוזנפלד אני מסכימה לאמור בחוות דעתו של השופט פליטמן. נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קרא אני מסכים לפסק דינו של השופט פליטמן. נציג ציבור (מעבידים) מר בנימין ליברמן לו דעתי נשמעת היה ערעור המערער מתקבל. המחוקק ברצונו לתקן את המעוות שלא יכול לתקון, תקן את סעיף 84א בהעמידו שורה של מכשולים בפני התובעים להכיר בטינטון כמחלת מקצוע המזכה בפצוי. דא עקא, שטינטון הוא סימפטום שלא ניתן לבדיקה אוביקטיבית בדיוק כמו כאב. וכשם שאיננו מכירים בכאב לכשעצמו כמחלה, כך לא היה מקום להכיר בטינטון, שהיא תופעה נפוצה למדי, כמחלה עצמאית ובלתי תלויה. עם זאת משהמחוקק הכיר בטינטון כמחלה לא נותר לנו אלא ללכת בעקבותיו ולנסות לזהות את התביעה האוטנטית על פי הכללים שנקבעו בסעיף 84א(ב)(3). מקובלת עלי פרשנותו של כבוד השופט פליטמן לסעיף, אך לדעתי ישום נכון של פרשנות זו לעובדות של המקרה שבפנינו מביא לקבלת הערעור. אסביר את דברי. אחת הדרישות שסעיף 84א מעמיד בפני התובעים היא "הפרעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי (ההדגשה שלי) שתועדו ברשומה רפואית". אין זה נכון שלא ניתן למצוא טיפולים שיקלו על מצבו של החולה הסובל מטינטון. חזקה על חולה אותנטי אשר אכן סובל מהטינטון ושתפקודו נפגע שישתדל לקבל טיפולים כאלה בטרם ירים ידיים ויפנה לקבלת פיצוי כספי. המשיב במקרה שלנו לא עשה כל נסיון אמיתי לקבל טיפול רפואי או אחר הנדרש בסעיף 84א (ומכל מקום אין עדות לכך ברשומות) ומשום כך היה מקום לדחות את תביעתו. לפחות לפרק זמן הנדרש כדי להוכיח שאין תוחלת בטיפולים אלה. אין אנו רשאים לוותר על דרישות החוק. עמדתי על דרישה זו כבר בפסק הדין בעב"ל 325/08 בוחבוט שרלי נגד המוסד לביטוח לאומי שבו התקבל ערעור המוסד, ואינני רואה מקום לשנות את דעתי במקרה זה. סוף דבר ערעור המוסד נדחה ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של נציג הציבור מר ליברמן. תוך 30 יום מהיום ישלם המוסד למשיב שכר טירחת עורך דין בסך 4000 ש"ח. אוזנייםשמיעהביטוח לאומי