מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו עיקול זמני על רכב: 1. המבקש העלה בפני שתי בקשות: הראשונה, להורות למזכירות ליישם כלשונה את ההחלטה מיום 3.11.11, במסגרתה הוריתי על עיקול כלי רכב במגרש המכוניות של הנתבעים או של מי מהם, במובן זה, שעיקולים שהוטלו ברישום במשרד הרישוי - יבוטלו; השנייה, בקשה לביטול העיקול הזמני, ככל שהוא מתייחס אליו.   דיון במעמד הצדדים התקיים בפני אתמול, ה-20.11.11. במעמד זה נחקר המצהיר מטעם המשיבה (התובעת) ונחקר המבקש. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.   2. אקדים ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העיקול להתבטל, ועל כן אין הכרח להכריע בשאלת אופן יישומה של ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. יחד עם זאת, אני רואה לנכון להתייחס בקצרה לטענות המבקש לעניין יישום ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. במסגרת ההחלטה מיום 3.11.11 הוריתי על עיקול ברישום של כלי הרכב המצויים במגרש המכוניות, המופעל על ידי הנתבעים או מי מהם, ואילו המבקש מלין על כך, שבוצע עיקול במשרד הרישוי, באופן גורף על פי מספר תעודת הזהות שלו, ולטענתו - יישום העיקול באופן זה חורג מההחלטה. אמנם ניתן לקרוא את החלטתי כמכוונת לעיקול של כלי הרכב במגרש המכוניות בלבד, אולם, סבורני כי כאשר הוריתי על עיקול ברישום, הרי שעיקול ברישום במשרד הרישוי - בכלל זה, שכן רישומם של עיקולים, ככל שהוא נוגע לכלי רכב, מתבצע, על פי רוב, במשרד הרישוי. מאחר וההחלטה התייחסה לכל אחד מהנתבעים, הרי שהמבקש בכלל זה, ואיני סבורה כי עיקול ברישום שנעשה במשרד הרישוי, אף אם אין מדובר במכוניות שאותרו פיזית במגרש, סותר את תכלית ההחלטה, לפיה ניתן צו לעיקול זמני. מכאן - לבקשה לביטול העיקול.  3. עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר, על סך 361,019 ₪.   כפי שמפורט בכתב התביעה, המשיבה עוסקת בניכיון שיקים. במסגרת עיסוקיה קיבלה מהנתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "מלאקאר"), באמצעות מנהליה הנתבעים 2-4, חמישה שיקים, על סכום כולל של 360,000 ₪, וכנגדם נתנה לה סך של 350,504 ₪ במזומן, תוך ניכוי העמלה שהיא גובה.   השיקים משוכים מחשבונה של מלאקאר, ועל צדם האחורי חתומים, לכאורה, שלושת הנתבעים הנוספים. לטענת המשיבה, מדובר בחתימת ערבות.   שלושת השיקים הראשונים בוטלו, ומכאן התביעה.   4. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה לעיקול זמני. בבקשה ביקשה לעקל ולהוציא את כל כלי הרכב ממגרש המכוניות שמנהלים הנתבעים או מי מהם, בכניסה לכפר ג'לג'וליה. כמו כן, ביקשה המשיבה להטיל עיקול ברישום, במשרד הרישוי, על כל כלי הרכב הרשומים על שם הנתבעים או מי מהם. המשיבה טענה בבקשתה, כי ביטול השיקים נעשה בשל מצוקה כלכלית אליה נקלעו הנתבעים, וכי, על פי מידע שנמסר לה, הנתבעים פועלים להקמת חברה אחרת לצורך הפעלת מגרש המכוניות שלהם, על מנת להתחמק מנושיהם. בהחלטתי מיום 3/11/11 נעתרתי לבקשה, ככל שהיא נוגעת לעיקול ברישום, אך דחיתי את הבקשה לתפוס ולהוציא את כלי הרכב מהמגרש, מאחר וסברתי, כי מדובר בצעד חמור מדי. 5. המבקש טען בבקשתו, בראש ובראשונה, כי הוא אינו חתום על השיקים אשר צורפו לכתב התביעה. לטענת המבקש, אין לו קשר לחברת מלאקאר, ועל כן אינו קשור לביטול השיקים שנמשכו מחשבונה של חברה זו. המבקש מכחיש שחתם על השיקים כערב או כמסב או בכלל. כן, לטענתו, לצד שמו המופיע על השיקים אין כיתוב המעיד על קיומה של ערבות שטרית. עוד טוען המבקש, כי חלק מהשיקים הינם לפקודת חברה בשם אורשי בע"מ, וערוכים למוטב בלבד, ועל כן המשיבה אינה אוחזת בשיקים כשורה. על כן, לטענת המבקש, אין למשיבה ראיות לכאורה לעילת התובענה, אשר יאפשרו מתן סעדים זמניים. לטענת המבקש, אין יסוד לטענה בדבר חשש להכבדה. לטענתו, הוא בעל עסק של מכירת רכבי פאר בלתי משומשים, בהיקף כספי גדול, המנהל חשבונות בנק בצורה תקינה ומבצע מדי יום הפקדות והעברות כספים בסכומים גבוהים מאוד. לטענתו, אין ממש בטענה בדבר הידרדרות יכולתו הפיננסית. המבקש צירף לתצהירו דפי חשבון מחשבונו, המעידים, לטענתו, על מסגרת האשראי הגדולה אשר מעמיד לרשותו הבנק, עד לסכום של 2 מיליון ₪ ויותר. 6. בחקירת המצהיר מטעם המשיבה טען זה, כי הנתבעים מס' 2 עד 4 הציגו את עצמם בפניו כשלושה המתנהלים יחדיו, מבלי שידע מה שם החברה אותה הם מנהלים. לדבריו, השיקים נחתמו בפניו, ועסקאות הנכיון נעשו לאחר זיהוי באמצעות תעודת זהות שאף צולמה. לטענתו, בוצעו עסקאות נכיון רבות עבור הנתבעים. המבקש אישר בחקירתו, כי אכן ביצע עם המשיבה עסקאות נכיון בהיקף של כ-5 מיליון ₪, אך לטענתו, לא נהג להגיע למשרדי המשיבה בעצמו, אלא שלח לשם כך את בנו, המנהל עסק נפרד באותו מקום בו מנהל כיום המבקש את העסק שלו (אשר לאחרונה מתנהל כחברה בע"מ). המבקש עמד על טענתו, כי אינו חתום על השיקים שצורפו לכתב התביעה, ואף טען כי לא מסר את השיקים האלה למשיבה, אם כי יתכן שבנו מסר אותם, דבר שעליו לבדוק. לטענת המבקש, היה במשרד המשיבה רק כאשר מכר למנהלה שני כלי רכב. 7. כידוע, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעות כמה דרישות, שרק בהתקיימן יינתן צו עיקול זמני: א. הדרישה הקבועה בתקנה 362(א), וחלה על כלל הסעדים הזמניים, לכך שביהמ"ש ישתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה. ב. הדרישה הקבועה בתקנה 374(ב), ונוגעת ספציפית לסעד העיקול הזמני, להתקיימות חשש סביר לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצועו של פסק הדין. ג. הדרישה הקבועה בתקנה 362(ב)(1), לכך ש"מאזן הנוחות" יצדיק מתן הסעד הזמני, דהיינו - הנזק שייגרם אם לא יינתן הסעד הזמני יעלה על הנזק שייגרם במתן הסעד הזמני. ד. הדרישה הקבועה בתקנה 362(ב)(2) - דרישת תום הלב בבקשת הסעד הזמני, והיות הסעד המבוקש צודק וראוי בנסיבות העניין. סבורני, כי לאחר הדיון שהתקיים בפני נחלש מאוד הרכיב הראשון הנדרש לשם הטלת צו עיקול זמני, הוא רכיב קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התובענה. התביעה נסמכה, כזכור, על הטענה, כי חברת מלאקאר, אשר הנתבעים מס' 2-4 הם מנהליה, ביצעה אצל המשיבה עיסקאות ניכיון, מבלי לשלם תמורתן. לאחר חקירת המבקש מתברר, לכאורה, כי המבקש אינו אחד ממנהליה או אחד מבעלי מניותיה של מלאקאר. ככל הנראה מדובר בחברה אשר הנתבע מס' 4 הוא מנהלה, ואילו המבקש ניהל את עסקיו בעבר כעסק פרטי, ולאחרונה הוא מתנהל באמצעות חברה בשם א.ע. רכב קאסם בע"מ. עסקיו של המבקש מתנהלים בכפר קאסם, ואילו חברת מלאקאר מתנהלת בג'לג'וליה. דברי המבקש לעניין העדר קשר בינו לבין מלאקאר (מלבד יחסי מסחר בין החברה שהוא מנהל לבינה) מהימנים בעיני, ומאחר ולא הוצגו נתונים מרשם החברות המעידים אחרת, אני יוצאת מנקודת הנחה, שבניגוד לנטען בכתב התביעה, המבקש אינו מנהל או בעל מניות של מלאקאר. מאחר וכך, נדרשת ראייה של ממש, אשר תוכיח, כי השיקים שעליהם נסמכת התביעה אכן נמסרו למשיבה, לצורך עיסקת ניכיון בינה לבין המבקש או בינה לבין החברה שבבעלותו, שאם לא כן - ייתכן כי השיקים הגיעו לידי המשיבה מגורם אחר שביצע באמצעותם את עיסקת הניכיון. מנספחי כתב התביעה עולה, כי המשיבה הוציאה "שוברי ניכיון", ביחס לכל אחת מארבע עיסקאות הניכיון שבוצעו. בשניים מהשוברים צויין שם הלקוח כשם המבקש, ואילו בשניים אחרים צויין כי הלקוח הינו חברת מלאקאר. שוברי הניכיון אינם חתומים כלל, ואף המקום המיועד לציון פרטי הערבים על גבי השוברים - נותר ריק. מסמכים אלו אינם מצליחים, איפוא, לחזק את עילת התביעה כלפי המבקש דווקא, בהעדר חתימה, וכאשר שניים מהם מציינים כי עורך הניכיון הוא חברת מלאקאר דווקא. הראייה הנותרת, איפוא, בשלב זה, הקושרת בין המבקש לבין החוב נשוא כתב התביעה, הינה רק עדותו של מנהל המשיבה, אשר העיד כי השיקים נחתמו בפניו; אלא שמול עדות זו עומדת עדותו של המבקש, אשר מכחיש חתימתו על גבי השיקים. אילו מדובר היה בשיקים המשוכים מחשבון חברה שבבעלות המבקש או בשליטתו, ייתכן כי הייתי מוצאת, שדי בטענת המשיבה, כי השיקים נחתמו על ידי המבקש, כדי להעמיד "ראיות מהימנות לכאורה" לתמיכה בעילת התביעה, לצורך מתן הסעד הזמני המבוקש, אף אם היה המבקש מכחיש חתימתו. עם זאת, כאשר מדובר בשיקים המשוכים מחברה שאינה בניהולו או בבעלותו של המבקש, וכאשר המבקש מכחיש חתימתו על גבי השיקים, ואין בנמצא מסמך אחר, חתום על ידי המבקש, הקושר אותו לאותן עיסקאות ניכיון, אני סבורה כי אין המשיבה מתגברת על המשוכה הראשונה הנדרשת לשם מתן הסעד הזמני שביקשה, באמצעות עדות מנהלה בלבד. 9. לאור מסקנתי דלעיל, מתייתר הצורך לבחון את יתר הדרישות למתן צו עיקול זמני, ועל כן איני נדרשת לשאלות ההכבדה ומאזן הנוחות. אני מורה, איפוא, לבטל את העיקולים, ככל שהם מתייחסים למבקש, הוא הנתבע מס' 3. אין בהחלטה זו כדי לפגוע בתוקפם של העיקולים שבוצעו במגרש המכוניות של הנתבעת 1, מלאקאר בע"מ, או בעיקולים אחרים, ככל שבוצעו, ביחס לנתבעים אחרים. 10. על מנת שלא לפגוע בזכויות המשיבה להשיג על החלטה זו, אני מורה כי ביטול העיקולים ביחס למבקש יבוצע לא לפני ה-23.11.11. הביטול יימנע אם תומצא החלטת ביהמ"ש המורה על כך. עיקול זמנירכבצוויםעיקול