המפיץ טען כי הספק הוציא לו מכתב בו הודיע על סיום יחסי מפיץ-ספק והפסקת העבודה עם הודעה מוקדמת בת 90 יום. הספק טען כי הפסקת יחסי מפיץ-ספק עימו תגרום לו להפסדים קשים, להוצאות כבדות ועלולה אף לגרום להתמוטטותו הכוללת. לטענתו, הודעה מוקדמת של 3 חודשים אינה מספקת, מסבה לו נזק, מורידה לטמיון את ההשקעה שהשקיע במהלך השנים הארוכות ופוגעת בתדמית והמוניטין שיצר לעצמו כמפיץ מוצרי הנתבעת לאורך שנים. בית המשפט ציין כי הלכה היא כי בדרך כלל בתי-המשפט לא כופים המשך קיום יחסי עבודה על צדדים, בהיותם בלתי אכיפים בשל הצורך המובנה באינטראקציה אנושית, אמון ושיתוף פעולה, שעה שצד אחד אינו מוכן להמשיך לקחת חלק באותם יחסים מיוחדים. כך ביחסי עובד מעביד וכך בחוזי מפיץ-ספק. המחלוקת נסובה, בדרך כלל, על אורך תקופת הודעה מוקדמת בסיום יחסי מפיץ-ספק, אבל נדמה שאין חולק שאדם זכאי להפסיק התקשרות עם המפיץ שלו מטעמיו הכלכליים ולא להיות קשור אליו לעד. הפתרון נמצא בדרך כלל בפיצוי בתביעה כספית, ככל שהפיטורין או הפסקת היחסים העסקיים נעשו שלא כדין וגרמו נזק. ##להלן החלטה בנושא סיום יחסי מפיץ-ספק ללא הודעה מוקדמת:## התביעה 1. לפניי בקשה לצו זמני שיורה על עיכוב כניסתה לתוקף של הודעת המשיבה, על הפסקת התקשרות בינה לבין המבקשת, החל מ-26/06/12. במסגרת בקשה זו, עותרת המבקשת להורות למשיבה להמשיך ולשתף אותה בכל פעילות מסחרית/שיווקית הנוגעת למוצרי המשיבה באזור הצפון, להמשיך לספק לה את המוצרים שהוזמנו ויוזמנו על ידה באותם תנאים, אותם מחירים ואותו קו אשראי שהיה נהוג בין הצדדים בעבר, ולאסור על המשיבה ליתן למפיצים אחרים תנאים עדיפים על שלה. טענות הצדדים 2. לטענת המבקשת, הגם שהיא הוקמה כחברה גם בשנת 1998, כבר בשנת 1993 החל מנהל המבקשת, להפיץ את מוצרי המשיבה. המבקשת טוענת, כי מתחילת ההתקשרות ועד היום לא נחתם בכל שלב שהוא חוזה בכתב המסדיר את יחסי הצדדים, ומדובר למעשה בהסכם הפצה שהשתכלל בעל-פה, ללא מועד סיום נקוב. המבקשת טוענת, כי למיטב ידיעתה כך נהגה המשיבה גם עם שאר המפיצים בזמנים הרלבנטיים לבקשה. 3. לטענת המבקשת, היא נוהגת במהלך השנים לרכוש מוצרים מהנתבעת בשווי שנתי של מעל 1,700,000 ₪, לא כולל מע"מ, ולמכור אותם לחנויות קמעונאיות באזור חלוקה ידוע ומתואם עם המשיבה באזור הצפון. עוד היא טוענת, כי היקף פעילותה בכל הקשור למוצרי המשיבה עומד על שיעור 50% מסך המחזור השנתי שלה, ובכל מקרה לא הייתה אף שנה בה ירד ההיקף מ-30%. 4. המבקשת טוענת, כי ביום 06/02/12 הודיעו לה נציגי המשיבה כי המשיבה עומדת בפני שינוי מערכתי, שבמסגרתו יחתמו הסכמים בכתב עם חלק מהמפיצים, ולגבי חלקם האחר - ההתקשרות עימם תופסק. במסגרת אותה שיחה, ביקשו נציגי המשיבה מהמבקשת למסור להם רשימת לקוחות של המבקשת וזו נעתרה ומסרה מתוך איום מרומז לפיו אם לא תעשה כן, תשקול המשיבה להפסיק את ההתקשרות עימה. המבקשת טוענת כי ביום 28/03/12 הוציאה לה המשיבה מכתב בו הודיעה על סיום היחסים עימה והפסקת העבודה החל מיום 26/06/12 (הודעה מוקדמת בת 90 יום). 5. המבקשת טוענת, כי הפסקת העבודה עימה תגרום לה להפסדים קשים, להוצאות כבדות ועלולה אף לגרום להתמוטטותה הכוללת. לטענתה, הודעה מוקדמת של 3 חודשים אינה מספקת, מסבה לה נזק, מורידה לטמיון את ההשקעה שהשקיעה במהלך השנים הארוכות ופוגעת בתדמית והמוניטין שיצרה לעצמה כמפיצת מוצרי הנתבעת לאורך שנים. המבקשת טוענת, כי יש ליתן לה תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר, על מנת לאפשר לה לכסות את הוצאותיה ולהתארגן לסיום ההסכם, תוך חיפוש אפיקי הכנסה אחרים, כמו גם לאפשר לה ליהנות מפרי השקעתה בזמן, בכסף ובעבודה ומהמוניטין שבנתה בעמל רב. המבקשת צירפה פסיקה התומכת, לטענתה, בתקופת הודעה מוקדמת ארוכה בת 24 חודשים. הואיל ובענייננו ניתנו לה 3 חודשים בלבד, היא עותרת כי בית-המשפט יורה בצו עשה לאפשר לה תקופה נוספת בת 21 חודשים. יצוין כי בדיון בפניי רוככה עמדת המבקשת ולפיה תקופת ההודעה המוקדמת הסבירה בנסיבות העניין היא שנה, ולכן נכון יהיה להעניק תקופה נוספת בת 9 חודשים (עמ' 6 לפרו' ש' 3). 6. המבקשת טוענת, כי מאזן הנוחות פועל לטובתה, שכן הפסקת הפעילות באופן פתאומי יגרום נזק בלתי הפיך שלא יאפשר לה בעתיד לחזור ולהיות מפיצה וליהנות מפרי השקעתה. מדובר בנזק כלכלי שעלול לגרום באופן מיידי לקריסת עסקיה. מנגד, לטענתה, למשיבה לא יגרם כל נזק או שיגרם לה נזק פחות מהנזק של המבקשת. לפיכך, ראוי, לדעתה, ליתן צו שישמר את המצב הקיים עד לבירור התובענה שתוגש וכדי להבטיח את הסעדים שיגיעו לה באותה תובענה. 7. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עסקינן בבקשה של סיטונאי המוכר בסיטונאות מוצרים של מספר רב של חברות מובילות במשק, וביניהן גם חברות מתחרות למשיבה. לטענתה, המשיבה לא הפרה זכות כלשהי של המבקשת, תקופת הודעת מוקדמת של 3 חודשים היא סבירה והוגנת בנסיבות העניין ואין למבקשת כל עילת תביעה נגד המשיבה. המשיבה ממשיכה ומפרטת, כי המבקשת היא סוכנת אחת מיני אחרים שהפיצו מוצרים של המשיבה, אין לה בלעדיות בהפצת מוצרי המשיבה והמבקשת מפיצה, בנוסף למוצריה, אף מוצרים של חברות מתחרות למשיבה. 8. לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה מחמת הגשתה בשיהוי ניכר (ימים ספורים לפני תום תקופת ההודעה המוקדמת, שעה שהודעה זו הודעה לה כבר במרץ 2012). 9. המשיבה טוענת, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ונקיון כפיים, תוך העלמת עובדות מהותיות והצגת עובדות אחרות באופן מטעה (נתוני מכירות שהציגה, היקף הפעילות במוצרי המשיבה, חלק מכלל פעילותה, נכסיה והתקשרויותיה עם ספקים אחרים וכיו"ב). 10. לטענת המשיבה, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, שעה שהנזקים הנטענים (שאין לגביהם שום ראיה), ניתנים כולם לפיצוי כספי, ככל שתוגש תביעה, ומנגד, קבלת הסעד הזמני יפגע בזכות היסוד של המשיבה לנהל את עסקיה תוך עריכת מהלך התייעלות שהושקעו בו משאבים רבים וממון רב, וכן יפגע בהתקשרויות עם צדדים שלישיים. 11. ביתר פירוט טוענת המשיבה, כי עיקר מכירותיה לשוק הקמעונאי ובאמצעותו לצרכנים הסופיים, נעשה באמצעות רשתות השיווק הארציות הגדולות ורשתות הפארם, ואילו מערך המכירה ללקוחות פרטיים (מינימרקטים, מכולות, לקוחות קטנים וכד') הוא זה שעובר את השינוי הארגוני והנוגע לבקשה כאן. עד למהלך ההתייעלות המונהג בימים אלה, מכרה המשיבה את מוצריה לשוק הפרטי באמצעות מערך של 19 סוכנים ואנשי מכירות בפריסה ארצית, שרכשו סחורה בכמויות גדולות ושיווקו אותה כפי שמצאו לנכון ובהתאם לשיקוליהם. מהות ההתקשרות בין המשיבה לבין הסיטונאים, בהם המבקשת, הייתה במכירת מוצריה להם, באופן שהסיטונאי הזמין סחורה והמשיבה סיפקה את הסחורה למחסניו, קיבלה את התמורה ובכך תמה ההתקשרות עימו. כל אחד מהסיטונאים, בהם המבקשת, פעל מול המשיבה באופן חופשי ועצמאי. הוא זה שהחליט אם לרכוש מוצר מסוים מהמשיבה או לרכוש את המוצר המקביל ממתחריה וכל סוכן אף היה רשאי למכור לאותן נקודות מכירה את המוצרים המתחרים ו/או המקבילים. במצב דברים זה לא ניתן לדבר על הענקת זכויות הפצה ייחודיות או בלעדיות כלשהן. 12. המשיבה טוענת, כי במהלך השנים היא הנהיגה תוכניות יעדים שונות, במסגרתן ככל שסיטונאי רכש בהיקף כספי מסוים ובשנה לאחר מכן חל גידול במכירותיו, הייתה המשיבה מזכה אותו בהנחה מסוימת (בדר"כ 2.4% מסך רכישותיו). לטענתה, הגם שהמבקשת לא תמיד עמדה ביעדים אלה ולא חל אצלה הגידול המיוחל ברכישות מהמבקשת, אלא אף חלה ירידה, נהגה בה המשיבה בעדינות ולרוב נתנה לה את אותו זיכוי או את רובו. עובדתית ובניגוד לטענה הסתמית של המבקשת, לפיה רכשה מוצרים בשווי שנתי של מעל 1,700,000 ₪ לא כולל מע"מ, צירפה המשיבה נתונים המלמדים כי היקף רכישותיה של המבקשת מהמשיבה בשנים האחרונות עמד על סכומים נמוכים במאות אלפי שקלים מהנטען וכי רק בשנת 2009 עמד ההיקף על הסכום הנטען של 1,700,000 ₪. בשנת 2010 למשל, עמד היקף הרכישות על 1,557,949 ₪, בשנת 2001 על 1,499,312 ₪ ובשנת 2012 (עד מאי) 486,606 ₪. נתון נוסף הוא כי בשנים 2009 ו-2010 עמד היקף המכירות השנתי הכולל של המבקשת על סך 7,000,000 ₪, ומכאן שהיקף הרכישות של המבקשת מהמשיבה מתוך כלל החברות עימן עבדה ואת מוצריהן סיפקה, עמד ב-2009 על 24% ובשנת 2010 על כ-22%. נתונים אלו עומדים בסתירה לטענת המבקשת, לפיה היקף רכישותיה מהמשיבה עומד על 50% מהרכישות מכלל המוצרים שרכשה וכי המשיבה היא הספק הגדול שלה, ומתיישבים עם טענת המשיבה, לפיה ב-3 השנים האחרונות חלה ירידה ברכישת המוצרים מהמשיבה, ולא להיפך. 13. אשר למהלך ההבראה, טוענת המשיבה כי הוא נוהל בשקיפות מלאה, תוך שיתוף כל הסיטונאים במהלך המתוכנן. בסופו של יום החליטה המשיבה להקים מערך הפצה חדש, במסגרתו יחתמו הסכמי הפצה עם מספר קטן של מפיצים באופן שתוסדרנה בכתב התחייבויות וזכויות הצדדים, שיאפשרו למשיבה (בניגוד למצב ששרר עד כה) לפקח על המוצרים שיופצו ע"י המפיצים. דברים אלה הובהרו במפורש למנהל המבקשת, תוך שהמשיבה ביקשה, אך לא כפתה בכל דרך, למסור לה כל מידע שיאפשר לה לקבל החלטה עסקית נכונה בדבר המשך ההתקשרות, בקשה שהועברה לכל המפיצים ולא רק למבקשת. במסגרת זו העבירה המבקשת לידי נציג המשיבה רשימת נקודת מכירה על מנת להוכיח למשיבה את פריסתה בנקודת המכירה ועל מנת שהמשיבה תחתום איתה על הסכם הפצה. 14. לאחר קבלת כל הנתונים מכל הסיטונאים ושקילתם, הוחלט כאמור על שינוי מערך ההפצה, וביום 28/03/12 נמסרה הודעה פורמלית בכתב של המשיבה על סיום ההתקשרות בין המבקשת לבין המשיבה, כאשר הוסבר כי השינוי הוא במערך השיווק של המשיבה לשוק הפרטי. באותו מכתב ניתנה למבקשת הודעה כי הפסקת ההתקשרות תכנס לתוקף בתוך 90 יום. 15. לאחר קבלת המכתב החרישה המבקשת עד ליום 15/05/12, שאז פנתה למשיבה באמצעות מכתב מבא כוחה, בו דרשה להמשיך את ההתקשרות איתה או לשלם לה סעד חלופי של 850,000 ₪ לצרכי פשרה. ביום 24/05/12 השיבה המשיבה לטענותיה של המבקשת במכתב באמצעות בא כוחה, בו דחתה את הטענות, אך הציעה לפנים משורת הדין להאריך במקצת את תקופת ההודעה המוקדמת כדי לסיים בטוב את מערכת היחסים. לאחר המצאת מכתב זה ביום 24/05/12, לא נתקבלה כל פניה מטעמה של המבקשת עד להגשת הבקשה לצו מניעה כאן, ומשכך מדובר בשיהוי בלתי סביר. דיון והכרעה 16. בדיון מיום 19/06/12 הצעתי להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת ב-3 חודשים נוספים, כך שהתקופה הכוללת של ההודעה המוקדמת וההתארגנות למצב החדש תעמוד על 6 חודשים, ובכך לייתר גם הגשת תביעה. המבקשת סירבה להצעה. הצדדים הסכימו לוותר על חקירות עדים וביקשו לקבל החלטה על סמך החומר שבתיק והסיכומים. 17. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שנתמכו בחומר הגולמי שבתצהירים, שקלתי את המצב המשפטי וישומו על ענייננו, דין הבקשה להדחות. 18. יֵאמר כבר עתה, כי הבקשה לצו זמני הוגשה מבלי שהוגשה תביעה עיקרית עד היום, ולכן אין בידי בית-המשפט כלים לקבוע אם קיימות לכאורה ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה, המהווה תנאי יסוד להיעתרות לצו זמני. 19. הלכה היא כי בדרך כלל בתי-המשפט לא כופים המשך קיום יחסי עבודה על צדדים, בהיותם בלתי אכיפים בשל הצורך המובנה באינטראקציה אנושית, אמון ושיתוף פעולה, שעה שצד אחד אינו מוכן להמשיך לקחת חלק באותם יחסים מיוחדים. כך ביחסי עובד מעביד וכך בחוזי הפצה וסוכנות. המחלוקת נסובה, בדרך כלל, על אורך תקופת ההודעה המוקדמת, אבל נדמה שאין חולק שאדם זכאי להפסיק התקשרות עם המפיץ שלו מטעמיו הכלכליים ולא להיות קשור אליו לעד. הפתרון נמצא בדרך כלל בפיצוי בתביעה כספית, ככל שהפיטורין או הפסקת היחסים העסקיים נעשו שלא כדין וגרמו נזק. דחיית בקשות לצווים זמניים, שעה שהנזק ניתן לפיצוי בכסף, ככל שיוכח, משתקפים בפסיקה הכללית והספציפית לחוזי הפצה וראה לדוגמא רע"א 120/04 אפיק בסט לייט בע"מ נ' מחסני תאורה בע"מ, וראה גם רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך אזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ (ניתן ביום 16/01/12). המקרה שלפני אינו חריג באופן המצדיק סטיה מההלכה. 20. אורך תקופת ההודעה המוקדמת נגזר בכל תיק בהתאם לנסיבותיו המיוחדות. הואיל ואינני דנה בתביעה העיקרית (שלא הוגשה), אין אני נדרשת לקביעת הזמן הסביר אך אעיר כי מובן שמשך ההודעה במפיץ בלעדי יהיה שונה ממפיץ שאין לו בלעדיות. אין גם ספק שבמסגרת החלטה על תקופה ראויה יש לקחת בחשבון מה נפח קשריו העסקיים עם מי שמבקש להפסיק את ההפצה מתוך כלל עסקיו כמפיץ של חברות אחרות מתחרות. בענייננו, אין חולק שלמבקשת אין בלעדיות בהפצת מוצרי המשיבה, שכן המשיבה הפיצה מוצריה לרשתות הגדולות ורשתות הפארם, ואילו באשר לשוק הפרטי, הפיצה מוצריה, בין השאר, באמצעות 19 סוכנים. נמצא כי לא רק שאין בלעדיות למבקשת בהפצת מוצרי המשיבה, אלא שהמבקשת עצמה לא נתנה בלעדיות למוצרי המשיבה שהיא מפיצה, ואין חולק שהיא מפיצה אף מוצרים אחרים, ביניהם מוצרים מתחרים בהתאם לשיקוליה העסקיים והכדאיות הכלכלית. במודל היחסים שבין הצדדים, ספק אם מדובר בכלל בהפצה במובנה הקלאסי (עמלות תמורת הפצה) שכן בעניננו רוכשת המבקשת סחורה ומשלמת עבורה ועושה עם הסחורה מה שהיא רוצה לרבות קביעת מחירים. כל שהיא זכאית לכאורה (בהיעדר בלעדיות), זה לקבלת הנחה ביחס לצרכני קצה. 21. המבקשת טענה בבקשתה כי היקף הרכישות מהמשיבה מהוות נתח של 50% מכלל מוצריה המופצים, וכי מעולם לא ירד הנפח מתחת 30%. טענות אלו נטענו בעלמא ולא הונחה להם תשתית ראייתית מספיקה הגם שממועד ההודעה במרץ 2012 ועד הגשת הבקשה חלפו 3 חודשים, זמן מספיק להגשת ראיות טובות ומבוססות. לא זו אף זו, הנתונים שנענו בכלליות וסתמיות, נסתרו בנתונים המספריים שהובאו בתשובת ותצהיר המשיבה, ולפיהם היקף מוצרי המשיבה מתוך כלל מוצרי המבקשת המופצים, היו בשנים האחרונות 24% ו-22%. גם טענתה של המבקשת לפיה היקף הרכישות מהמשיבה עומד בכל שנה על כ-1,700,000 ₪, התברר כנתון לא מבוסס, שכן רק ב-2009 זה היה ההיקף, ואילו בשנים שלאחר מכן ירדו ההיקפים מדי שנה במאות אלפי ₪. 22. בשים לב לאמור, המבקשת, שעליה הנטל להוכיח את הנזק הכספי שיגרם לה כתוצאה מאי מתן הצו, לא הרימה את הנטל במידה המספקת, בכך שנמנעה מלפרוש בפני בית-המשפט תמונה טובה ומלאה אודות נתונים חשובים אלה. הצגת נתונים ע"י המבקשת באופן שגוי, כפי שפורט לעיל, לא רק מעיב על שאלת גובה הנזק שיגרם ושאלת מאזן הנוחות, אלא שיש בו כדי להעיב על נקיון הכפיים ותום הלב המהווה תנאי הכרחי לקבלת סעד מן היושר. 23. אחד התנאים הנוספים ההכרחיים לצורך מתן צו מניעה, הוא העדר שיהוי. הגשת בקשה לסעד זמני בשלב מוקדם ובטרם בירור התביעה, מטילה חובה על המבקש לשכנע את בית-המשפט כי יש דחיפות ולא ניתן להמתין עד להכרעה בתביעה העיקרית, וכי ככל שלא יעתרו לה, יגרם נזק כבד מאוד או בלתי הפיך. הגשת בקשה תוך שיהוי, שומטת את המסד בדבר הדחיפות הנטענת שכן אם הענין כל כך דחוף הרי יש לפעול מידית והצד השני של המטבע הוא כי אם לא פעל המבקש מידית יש בכך כדי להטיל ספק בכנות ורצינות הדחיפות, וראה ברע"א 5240/92 חלמיש נ' אשרז פ"ד (מז)1 45, 50. בענייננו, פנתה המבקשת בבקשה לבית-המשפט בשיהוי ניכר. אין חולק כי המהלך של התייעלות הובא לידיעתה של המבקשת כבר בתחילת פברואר 2012, ולמעשה כבר אז הייתה צריכה להתחיל להכין עצמה לאפשרות עתידית של התנתקות. ביום 28/03/12 קיבלה המבקשת הודעה רשמית בכתב על הפסקת ההתקשרות תוך 90 יום וישבה בחיבוק ידיים עד ליום 15/05/12 (חודש וחצי לאחר ההודעה), שאז פנתה למשיבה במכתב בא כוחה. גם לאחר קבלת מכתב התשובה של המשיבה מיום 24/05/12, המשיכה המבקשת להחשות ורק ביום 13/06/12 (יותר מ-3 שבועות לאחר קבלת תשובת המשיבה) הגישה את הבקשה לבית-המשפט, וזאת ימים ספורים לפני תום 90 ימי ההודעה. התנהלות זו, מבלי לעשות דבר במשך 3 חודשים, הגם שהיה ברור לה שזו עמדתה הברורה של המשיבה, מהווה שיהוי ניכר וגם מטעם זה, בהצטרפו לטעמים האחרים, מטה את הכף לדחיית הבקשה. 24. המבקשת טענה באופן סתמי כי אי מתן סעדים פרושו שלילת הרווחים הצפויים לה, פגיעה במוניטין ואף קריסה כלכלית, ברם לא הביאה בדל ראיה ביחס לשיעורי הרווח ולשאלת המוניטין. לטענתה, הפסקת ההתקשרות תביא לפיטורי שני עובדים של המבקשת ולמכירת המשאית, ברם לאחר שהוכח שרק 25% מהפצות המבקשת מתייחסות למוצרי המשיבה, הרי שיש להסיק שהמשאית והעובדים משמשים גם להפצת שאר 75%, ולכן לא הונחה תשתית מספקת להוכחת נזק הקונקרטי. אשר לאותה משאית, מתברר כי המשאית נרכשה בשנת 2005, כרכב משומש בן 4 שנים בסכום של 73,500 ₪, נתון שהמבקשת לא גילתה אלא נחשף ע"י המשיבה. מאז 2005 ועד היום עברו 7 שנים, בהן עבדה לכאורה המשאית והפיקה רווחים. לא רק שאולי המשאית החזירה את עצמה במהלך שנים אלה, אלה שגם נוכח היותה בת 11 שנים על הכביש והואיל וניתן בגין כל שנת שימוש להפחית את הבלאי, ספק אם נותר למשאית זו ערך כספי כלשהו. מכל מקום, ככל שנותר ערך למשאית, המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת לגובהו ולנזק שיגרם. 25. ברור שהמהלך של המשיבה להפסקת ההתקשרות יוצר נזק למבקשת ברם על מנת לזכות בסעד המבוקש יש להוכיח כי נזקה גדול כבד יותר במאזן הנוחות. המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר בנזק בלתי הפיך. מעבר לכך שהמבקשת לא הוכיחה את נזקה ואת הפסדיה, נחה דעתי שהכף נוטה לטובת המשיבה, שהרי נקודת המוצא היא שהמשיבה לא חייבת להמשיך ולהיות קשורה אליה, והסכסוך כולו הוא כספי. משכך הדבר, לא צריכה להיות כל מניעה לקבל פיצוי כספי בתביעה שתוגש, ככל שתוגש, ולאחר שיוכח הנזק, ואין כל ראיה שהמשיבה מצויה במצב שלא יאפשר לה לפרוע את הסכום בו תחויב, ככל שזה יקבע בסופו של הליך לאחר שקלא וטריא. העתרות לבקשה עלולה לגרום לנזקים קשים למשיבה בשל סיכול מהלך ההתייעלות עליו החליטה, תוך השפעה והשלכות על יחסיה עם צדדים שלישיים כאלה ואחרים, עימם התחייבה להתקשר בחוזי הפצה, ואין להעדיף בשלב מוקדם זה, בו המבקשת לא הוכיחה דבר, את האינטרס שלה להמשך רווחים על פני אינטרס המשיבה וצדדים שלישיים. 26. סוף דבר, קביעת הזמן הסביר של הודעת מוקדמת הוא עניין שיקָבע בתביעה לפיצוי כספי, ככל שתוגש, ואין מקום להכבד ולהכנס ולקבוע מסמרות בעניין זה, שכן כלל לא הוגשה תביעה נכון להיום. יש להצטער כי הצדדים לא השכילו לסיים את כל המחלוקת באופן שינתן עוד זמן קצר כדמי הודעה מוקדמת, כפי שהוצע. מכל מקום, הואיל ובצו זמני עסקינן, ורק בו, והואיל ומדובר בצו שהוא בחלקו הארי צו עשה, ולאור כל השיקולים שפורטו באריכות לעיל כשלעצמם ובהצטברותם, לא מצאתי להעתר לבקשה. 27. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של המשיבה בסך 5,800 ₪. הודעה מוקדמתהפצה