מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פסיקת הוצאות משפט גבוהות מהרגיל: לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי הציבור מר יאיר טבת ומר שלום בראשי; עב 3696-08 ו- עב 2537-09) מיום 15.1.12, בו נדחו תביעות המבקש, תוך חיובו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד למשיבים בסך כולל של 60,000 ש"ח. הרקע לבקשה המבקש, עובד הוראה במקצועו, מועסק כמורה מזה כעשרים שנה על ידי מדינת ישראל - משרד החינוך (המשיב 1; להלן - משרד החינוך או המדינה). במועדים הרלוונטיים הועסק המבקש על ידי משרד החינוך כמורה למתמטיקה בישיבת "בני עקיבא" באופקים, במשרה מלאה, היקף של 24 ש"ש (100%). לקראת שנת הלימודים תשס"ט (2008-2009) התקבל המבקש לעבודה כמורה למתמטיקה גם בבית הספר האזורי העל-יסודי "שקמה" באזור "עוטף עזה" (המשיב 2; להלן - בית הספר שקמה). עבודתו בבית הספר שקמה היתה בהיקף של 21 ש"ש (87.5% משרה). לפיכך, היקף סך כל משרותיו הגיע לכדי 187.5% משרה. במסגרת פניה של המבקש לבירור טעמי הפחתת משרתו בישיבה באופקים, הוברר למדינה היקף משרותיו והיא הורתה לבית הספר שקמה לצמצם את משרתו של המבקש ל- 10 ש"ש, כך שהיקף משרותיו לא יעלה על 140% משרה. הוראה זו באה על יסוד הנחיות משרד החינוך המעוגנות, בין השאר, בסעיף 1.24.1 לתקנון שירות עובדי הוראה, לפיהן אין להעסיק עובד הוראה בהיקף העולה על 140%. בהתאם להנחיה זו החליט בית הספר שקמה לצמצם את היקף משרתו של המבקש וזאת החל מיום 1.1.09. ביום 17.12.08 פנה המבקש לבית הדין האזורי בבאר-שבע בבקשה למתן צו מניעה שיאסור על המשיבים, עד לבירור התביעה העיקרית, לפעול נגדו ולשנות את היקף משרתו. בהמשך הוגשה תביעתו העיקרית שעניינה ביטול החלטת צמצום היקף משרתו (ע"ב 3696/08). להשלמת התמונה אציין כי בקשת המבקש ממשרד החינוך לאשר לו העסקה מעבר לשיעור של 140% נדחתה. בהמשך הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה נוספת שענינה צמצום היקף משרתו. הדיונים בבקשות אוחד ואלה נדחו בהחלטה מיום 3.3.09. ביום 4.3.09 הודיע בית הספר שקמה למבקש כי הוחלט להפסיק את עבודתו בבית הספר בתום אותה שנת לימודים - תשס"ט. כעבור למעלה משלושה חודשים הגיש המבקש, נגד בית הספר בלבד, בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני בה ביקש בעיקרה להורות על ביטול החלטת הפיטורים, ולחילופין להורות על שיבוצו בשנת הלימודים תש"ע כמורה למתמטיקה בבית הספר בהיקף של 11 ש"ש. בהחלטה מיום 16.7.09 נדחתה הבקשה. על רקע סיום העסקתו הגיש המבקש תביעה עיקרית שעניינה ביטול החלטת הפיטורים מבית הספר (ע"ב 2357/09). הדיונים בתביעה למניעת צמצום המשרה ובתביעה למניעת הפיטורים אוחדו (החלטה מיום 25.2.10). בית הדין בדק את כל טענות המבקש כנגד ההחלטה על צמצום היקף משרתו וכנגד סיום העסקתו בבית הספר שקמה ודחה אותן אחת אחת. בקליפת אגוז, נציג את קביעות בית הדין: המבקש, בהיותו עובד הוראה קבוע במדינה, כפוף לתקנון שירות עובדי הוראה ולפיכך היה עליו לקבל אישור להעסקה במקום עבודה נוסף ואישור להעסקה בהיקף העולה על 100%. נקבע כי המבקש היה מודע לכך. בית הדין קבע כי בית הספר שקמה לא היה מודע להעסקתו של המבקש במשרה מלאה בישיבה באופקים וכי המבקש הסתיר, במודע ובמכוון, את הפרטים המלאים על עבודתו בישיבה באופקים. בכך, כך נקבע, הפר המבקש את חובת הגילוי המוטלת על כתפיו של מועמד לעבודה ואחר כך של עובד, וזאת מכוח חובות תום הלב הקבועות בסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. נדחתה טענת המבקש לאפליה פסולה ונקבע כי המשיבים פעלו כלפי המבקש מתוך שיקולים עניינים. עוד נקבע כי הוכח שהמדינה פעלה לאכיפת ההנחיה הנ"ל גם כלפי מורים אחרים שהמדינה היתה מודעת לחריגתם מההנחיה האמורה. נדחתה טענת המבקש כי צמצום משרתו לאלתר, באמצע שנת הלימודים, פגע הן בתלמידי בית הספר והן בו. בקשר לכך נקבע, כי שעה שהמבקש נמנע מלקבל אישור למשרתו העולה על שיעור של 140%, חרף מודעות למגבלת שיעור משרה, וכן נמנע מלגלות את הנתונים הרלוונטיים של העסקתו בישיבה, והדבר התגלה במהלך שנת לימודים - טוב עשו המשיבים שפעלו לתיקון המצב הפסול בהקדם האפשרי ומבלי לגרום פגיעה בתלמידים מצאו מורה מחליף במהירות. כפועל יוצא מקביעות אלה, לא מצא בית הדין האזורי צידוק להשארת המבקש בעבודה בהיקף של 21 ש"ש בבית הספר שקמה עד לתום שנת הלימודים או לחייב מי מהמשיבים בתשלום שכרו בשיעור שעות העבודה שצומצמו עד לתום שנת הלימודים תשס"ט. בית הדין בדק ומצא כי למבקש אכן לא נערך שימוע עובר לקבלת החלטת הצמצום. יחד עם זאת נמצא כי החלטת הצמצום יושמה בפועל רק ביום 1.2.09, מועד בו הוזמן המבקש לישיבה בבית הספר בעקבות צמצום משרתו, כך שלכל היותר ניתן להתייחס לשימוע שהמבקש הוזמן אליו כאל שימוע מאוחר. עוד נקבע כי על אף שניתנה למבקש אפשרות להעלות על הכתב את טענותיו בעניין, הוא בחר שלא לעשות כן ובנסיבות אלה, לא ניתן היה לקבל את טענותיו לפגמים שנפלו בשימוע. כן נקבע כי במועדים הרלוונטיים, הנתונים שעמדו בפני המשיבים הצביעו על כך שהמבקש עובד בשיעור משרה כולל הקרוב ל- 190%, וזאת בניגוד להוראות התקנון ולהנחייתו המפורשת של משרד החינוך. בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין, נוכח העובדה שהמבקש בהתנהלותו שלו העמיד את בית הספר במצב בעייתי, וחרף הפגם באי עריכת שימוע "לפי הספר", אין יסוד לביטול החלטת הצמצום ואין לפסוק למבקש כל פיצוי בגין פגם זה. בית הדין האזורי קבע כי המבקש לא עמד בקריטריונים לקבלת חוזה אישי, שכן הראיות שהובאו בפניו הצביעו על חוסר שביעות רצון מהישגיו מצד כל הממונים, לרבות מנהל הישיבה. בית הדין דחה את בקשת המבקש לחייב את המדינה להעסיקו בשיעור גבוה מ- 140% משרה. זאת בהתחשב בהתנהגות המבקש אשר פעם אחר פעם נמנע במכוון מלפעול בהתאם להוראות התקנון ועשה דין לעצמו, תוך שגרם לבעיות שונות (למשל כאלה הנובעות מהעסקה באותן שעות). גם תביעת המבקש לחייב המדינה בפיצויי בגין עוגמת הנפש - נדחתה. לבסוף, דחה בית הדין האזורי אף את התביעה למניעת הפיטורים. בית הדין קיבל את גרסת המשיבים וקבע כי המבקש פוטר בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו והישגיו ועל רקע משבר האמון שהוא יצר, לרבות בשל אי גילוי העובדה שהוא מועסק בישיבה בהיקף משרה מלאה. בית הדין קבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח ששיקולים זרים היו מעורבים בהחלטת הפיטורים או כי נפלו פגמים כלשהם בהחלטה או בהליך הפיטורים. בית הדין חייב את המבקש לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח למדינה ובסכום של 35,000 ש"ח לבית הספר שקמה. בית הדין נימק את החיוב האמור בהיקפם של ההליכים שהתנהלו בפניו, בחוסר תום לבו של המבקש ובחוסר ניקיון הכפיים שלו. בית הדין האזורי התייחס לכך שיש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין החובה לנצל זכות זו בתום לב. 8. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 4.7.12 דחה בית הדין את בקשת המבקש. בית הדין האזורי הסתמך בהחלטתו על ההלכה הפסוקה לפיה בעל דין אשר זכה בדינו זכאי ליהנות מפרי זכייתו וקבע כי המשיבים זכאים להיטיב את הוצאותיהן בהליך זה אשר אין חולק שהיו משמעותיות. בית הדין קבע שלא עלה בידי המבקש להוכיח כי קיום פסק הדין עשוי להכביד עליו משמעותית באופן שיש בו כדי להצדיק סטייה מהכלל לפיו יש לקיים פסקי דין לאלתר; נקבע כי טענותיו של המבקש לפגיעה בבריאותו ובבריאות בני משפחתו ולחשש לפרנסתם נטענו באופן כללי וללא צירוף כל ראייה; לא הוכח שדחיית הבקשה תגרום למבקש נזק שאינו בר תיקון וכי המבקש יתקשה להיפרע ממי מהמשיבים, אם יזכה בערעור; המבקש צירף לתצהירו אישור על תשלום סך של 60,000 ₪ ביום 1.1.12 וכן אישור על ביצוע תשלום בשיעור העולה על 18,000 ₪ בחודש יוני 2012 עבור רכישת מגרש בעיר אופקים, מסמכים המעידים על כך שהוא בעל יכולת כלכלית, באופן המאפשר לו לשלם באחת סכומי כסף לא מבוטלים; לתצהיר צורף העתק מחוזה פיתוח עם משרד השיכון מיום 4.6.12, ממנו ניתן ללמוד כי המבקש לא נמנע מליטול על עצמו התחייבויות כספיות ניכרות על אף שתלוי ועומד כנגדו חיוב בהוצאות על פי פסק הדין. הבקשה וטענות הצדדים 9. לטענתו, טובים סיכויו לזכות בערעור בענין ההוצאות, לנוכח העובדה כי סכום ההוצאות שנפסק הוא גבוה, לא מידתי ולא סביר וכן חסר תקדים ביחס למדיניותם של בתי הדין ובתי המשפט. לטענתו, מדובר בחיוב כספי בעל אופי עונשי. לטענתו, בשיעור ההוצאות שנפסקו לחובתו לא רק שבית הדין התעלם בפסק דינו מזכות הגישה לערכאות אלא אף פגע בזכות זו. המבקש מוסיף וטוען כי בזכייתו בערעור לא ניתן יהיה לו להחזיר ההנאה שהיתה לו בעבודה החינוכית. לכן, כך לטענת המבקש, מבחן הצדק והשכל הישר אומר שהמשיבים יותרו על ההוצאות שנפסקו לזכותם. כן מציין המבקש כי תשלום ההוצאות בהם חויב בפסק הדין פוגע בו ובבני משפחתו, באופן שאינו סביר ומידתי ואין כל הצדקה לעשות כך. עוד נטען כי בית הדין לא שקל נכון את העובדה שהמבקש כבר חויב ושילם למעלה מ- 17,500 ₪ בהליכים טרם מתן פסק הדין וגם כנגדם חל הערעור שהוגש. עוד מציין המבקש כי המשיבים הם בעלי "כיס עמוק", בעוד שהוא מפרנס שש נפשות ממשכורת של עובד הוראה המועסק 24 שעות שבועיות בלבד. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, יש מקום להיעתר לבקשתו ולעכב את ביצוע תשלום ההוצאות. 10. המדינה מתנגדת לבקשה הן בשל סיכוייו הנמוכים של הערעור להתקבל והן בשל האפשרות הסבירה להשיב את המצב לקדמותו, אם המבקש יזכה בדין. בקשר לכך טוענת המדינה כי בית הדין האזורי בחן את כלל טענות הצדדים, התרשם מהעדויות שהובאו בפניו והגיע למסקנה הנכונה כי דין תביעות המבקש על כל רכיביהן להידחות. לטענתה, ערעור המבקש אינו מגלה כל טענה משפטית או עילה אחרת המצדיקה את התערבות של ערכאת הערעור. לטענתה, בית הדין לא רק הסתפק בדחיית טענות המבקש בנימוקים משפטיים מוצדקים, אלא בחר להביע את מורת רוחו מהתנהלות המבקש בהליכים, אשר התאפיינה בחוסר תום לב ובהכבדה של ממש על הצדדים ובפרט על בית הדין. אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש לא הרים את הנטל המונח עליו להוכיח כי לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. מדובר בסעד כספי המשולם לקופת המדינה, ועל כן לא יהיה כל קושי להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב למבקש את ההוצאות ששולמו על ידו, אם כך ייפסק בערעור. עוד צוין כי טענות המבקש לפיה הפרוטה אינה מצויה בכיסו וכי תשלום ההוצאות באופן מידי יביא לפגיעה כלכלית בו ובבני משפחתו, נטענו בעלמא, ללא צירוף תצהיר כנדרש, ומבלי שהונחה בפני בית הדין כל תשתית עובדתית מספקת באשר לנזקים שיגרמו כתוצאה ממימוש פסק הדין. לטענת המדינה, הגם כי סכום ההוצאות שנפסקו לחובת המשיב אינו על הצד הנמוך, אין מקום, בנסיבות המקרה, להתערב או לשנות מסכום ההוצאות שנפסקו על ידי ערכאה הדיונית. זאת מאחר שחיוב זה משקף נכונה את הסתייגות בית הדין מהתנהלותו של המבקש לכל אורך ניהול ההליכים. בתגובה לתשובת המדינה חוזר המבקש, בין היתר, על טענותיו שהועלו במסגרת הבקשה ומוסיף כי פסק הדין של בית הדין האזורי אינו מנומק ולא חוקי ועל כן הערעור אינו משולל יסוד. עוד מציין המבקש כי ההוצאות שהושתו עליו הן שוות ערך ל- 7-8 חודשי עבודה. לטענתו, הוא מוכן לעבוד במשיבים, לאלתר, בכל עבודה בהוראת מתמטיקה. 11. בית ספר השקמה מתנגד אף הוא לבקשה. בית הספר טוען כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת הערכאה הדיונית, הדוחה את בקשה לעיכוב ביצוע, היא בהגשת בקשה נוספת לערכאת הערעור ולא "בקשה (הודעה) לביטול החלטה מיום 4.7.12", כפי שעשה המבקש. מעבר לכך נטען כי המבקש לא צירף לבקשה תצהיר וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות. לגופו של עניין טוען בית הספר כי אומנם ההוצאות שהושתו על המבקש הן הוצאות גבוהות, אך הן פועל יוצא של התנהלות המבקש אשר ניהל בבית הדין האזורי ארבעה הליכים ומתוכם שתי בקשות לסעדים זמניים אשר נדחו באופן נחרץ. יתרה מזאת, המבקש התעקש להמשיך ולנהל את התביעות העיקריות גם כנגד בית הספר, על אף שבפועל כל טענותיו התמקדו במערכת היחסים שלו עם משרד החינוך, ובכך גרר את בית הספר להליכים ארוכים ויקרים, שכללו הכנת כתבי בית דין רבים, הכנת חקירות נגדיות ל- 13 עדי המבקש וקיום ישיבות הוכחות בהיקף של כ- 13 שעות. לטענתו, בהשיתו הוצאות גבוהות על המבקש הביע בית הדין האזורי את מורת רוחו מאופן התנהלות המבקש וכן נתן ביטוי לבזבוז זמן שיפוטי יקר שנגרם מאופן ניהול הדיונים. עוד נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הנמוכים, שכן פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי ואין כל הצדקה להתערב בו. אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה לכך שייגרם לו נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתיקון באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. בתשובת המבקש לתגובת בית הספר טוען המבקש, בין היתר, כי אפשר שניסוח בקשתו אינו מוצלח, אך למעשה הוא ביקש לעכב את תשלום ההוצאות בהן חויב עד להכרעה בערעור. בנוסף לכך טען המבקש כי עדים רבים מטעמו הוזמנו לצורך הצגת הנתונים בלבד, שכן המשיבים, בניגוד לחובתם, לא מסרו אותם לרשות בית הדין. מעבר לכך התייחס המבקש באריכות לנושאים שונים שעלו בהליך בבית הדין האזורי. לא מצאתי לנכון להביא טענות אלה ולהתייחס אליהן, שכן הן אינן רלבנטיות, לטעמי, להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע. הכרעה 12. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יינתן בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים אלה: האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד והשני - שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. 13. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, מוצא אני כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל בחלקה. בבחינת המקרה שלפנינו יש להבחין בין הטענות לענין שיעור ההוצאות לבין הטענות לגוף הערעור אשר אם יתקבלו עשויות להשליך על ענין ההוצאות. באשר לענין השני - לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור, ככל שהם קיימים, יש בהם כדי להשליך כבר בשלב זה על ענין שיעור ההוצאות. על פני הדברים נראה כי לא נפל פגם במסקנות בית הדין לענין צמצום היקף המשרה ולענין הפיטורים. באשר לענין השני המוגבל לבחינת שיעור ההוצאות בלבד, הכלל הוא שעניין הוצאות המשפט ושיעורן בהליך בבית הדין לעבודה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. אין חולק כי שיעור ההוצאות שהושת על המבקש הוא גבוה גם בהתחשב בכך שהיה צורך בפסיקת הוצאות לשני נתבעים שונים בנפרד, לא כל שכן אם מביאים בחשבון כי המבקש כבר חוייב בהליך בהוצאות משפט בסך של 17,500 ₪. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בסכום הוצאות המשפט שנפסקו על ידי הערכאה שבפניה התנהל הדיון, אלא אם נפל בהחלטת אותה ערכאה פגם יסודי וטעות מהותית בשיקול דעת. החיוב במקרה זה נעשה לאחר שבית הדין נתן דעתו בהחלטה מפורטת לכלל נסיבות העניין, להיקפם של ההליכים ולהתנהלות המבקש בהליכים בפניו, לרבות חוסר תום ליבו וחוסר ניקיון הכפים שלו. יחד עם זאת על פני הדברים ובהתחשב בכך שעסקינן במקור בתביעה כנגד צמצום היקף משרה וכנגד פיטורים סיכויי הערעור ברכיב ההוצאות אינם בלתי קיימים גם בהתחשב בהיקף ההליכים בבית הדין האזורי ולטעמי מצדיקים את עיכוב ביצועם החלקי. בנוסף, כלל פסוק הוא כי מצבו הכלכלי של מבקש שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו. הדבר מותנה, בין היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין. לצורך כך עליו להגיש תצהיר בו יפורטו כדבעי העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו. בהתחשב בכך שלא הופרכה טענת המבקש כי הוא מפרנס 6 נפשות בעיקרו של דבר מעבודתו כמורה במשרה מלאה, לא מן הנמנע כי תשלום סכום כאמור עשוי להשפיע על המבקש באופן שיצדיק את עיכוב הביצוע. 14. לפיכך, בשים לב למכלול השיקולים אני מורה כדלהלן: באשר לחיוב המבקש לשלם הוצאות למדינה - ניתן בזה עיכוב חלקי לגבי סכום של 10,000 ₪, זאת ללא כל תנאי, מאחר שהמשיב ממשיך לעבוד בשירות המדינה. למען הסר ספק, ההוצאות שנפסקו עד לסך של 15,000 ₪ לא יעוכבו. באשר לחיוב המבקש לשלם הוצאות לבית הספר שקמה - ניתן בזה עיכוב חלקי לגבי סכום של 10,000 ₪, וזאת בכפוף לכך שהמבקש ימציא עד ליום 9.10.11 ערבות צד ג' להנחת דעתה של הרשמת לגבי סכום זה. למען הסר ספק, ההוצאות שנפסקו עד לסך של 25,000 ₪ לא יעוכבו. 15. סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 14 לעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.הוצאות משפטפסיקת הוצאות