מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים לעובד שהתפטר מיוזמתו: .1בכתבי התביעה עתר התובע לכך שבית הדין יחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 054,.14- ש"ח בגין תקופת עבודה מיום 1.4.84ועד יום 28.2.93, מועד בו לטענתו פוטר עקב צמצומים, פדיון חופשה בסך 738,.5- ש"ח, בגין 91ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת בסך .946- ש"ח, ביגוד בסך .720- ש"ח ודמי הבראה בסך 980,.1- ש"ח. בעת הדיון המוקדם, לאחר שב"כ התובע הציג מכתב שהתיימר להיות מכתב הפיטורים, ותאריכו היה 14.2.93, כלומר שבועיים לפני תאריך הפיטורים הנטען, הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על התביעה לתמורת הודעה מוקדמת. .2הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובע התפטר מיוזמתו, כי אין צמצום בעבודה, וכי התובע יכול לשוב לעבודה. .3שמעתי את העדויות בתיק ביום 29.5.95, בלא נציגי ציבור, על פי ההחלטה מאותו יום. .4בעדותו הודה התובע כי קיבל חופשה ואילו עד הנתבעת אישר כי הנתבעת מקבלת על עצמה לשלם לתובע את דמי ההבראה. לפיכך, השאלה היחידה שנותרה במחלוקת עובדתית היא שאלת נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, האם פוטר, כגירסתו, או האם התפטר - כגירסת הנתבעת. .5הנטל להוכיח את הפיטורים מוטל על התובע. בחינה של הראיות, מביאה אותי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל האמור, כפי שיפורט להלן. .6התובע תומך את יתדותיו על המכתב שלדבריו הוא מכתב הפיטורים שנמסר לו ת/ .1נציג הנתבעת מכחיש מכל וכל את מסירתו של מכתב הפיטורים וטוען כי מדובר בזיוף וכי מכתב זה לא יצא תחת ידי הנתבעת. אבחן את הראיות לגבי מכתב זה. .7לתיק הוגש צילום של המכתב וגירסת התובע לגבי המכתב המקורי היא שהמקור נמסר למר ג'מאל ממועצת פועלי יפיע. מקובלת עלי עדותו של התובע כי אכן היה בקשר עם מר ג'מאל, איש האיגוד המקצועי במועצת פועלי יפיע ובכך - אני דוחה את טענת נציג הנתבעת, בסיכומיו, כי לדעתו מר ג'מאל אינו קיים כלל. אולם, התובע היה מיוצג בתובענתו על ידי עו"ד, ולא היתה כל מניעה שב"כ התובע ידאג להזמין את מר ג'מאל לעדות בבית הדין. אף אם נכונה גירסתו של התובע, שבעת הדיון היה מר ג'מאל בירדן, עדיין היה ניתן לבקש את דחיית הדיון כדי להביא עדות שהיא כה חשובה להצלחת התובענה, אך לא התבקשה כל דחייה של המשך הדיון. בענין זה ראוי להוסיף ולציין כי במועד המקורי שנקבע להוכחות בתיק, יום 23.4.95, כאשר ההוכחות לא נשמעו בגין מחלתו של ב"כ התובע, גם אז לא התייצב מר ג'מאל להעיד בתיק לטובת התובע, ולגבי אותו מועד לא היתה כל טענה כי הוא היה בירדן. התובע עצמו העיד כי הלך לבדוק את התייצבותו של מר ג'מאל רק ביום שלפני שמיעת ההוכחות בפועל ולא נתן הסבר לשאלה כיצד לא פעל כך כבר ביום שטרם המועד המקורי לשמיעת ההוכחות. הרי טרם היום המקורי לשמיעת ההוכחות, לא היה התובע יכול לדעת שבא כחו יחלה באותו יום ושמועד הדיון יידחה. .8ענין נוסף שראוי להביאו בחשבון הוא העובדה שמשום מה לא מצא התובע לנכון לצרף את מכתב הפיטורים לכתב התביעה. התובע העיד כי התביעה הוכנה עבורו על ידי מר ג'מאל ממועצת הפועלים, הוא זה שעליו העיד התובע כי המכתב המקורי נמצא אצלו. אם כך - מדוע נמנע מר ג'מאל מלצרף את המכתב לכתב התביעה שהכין עבור התובע ? הימנעות זו מגבירה את החשש שיש ממש בטענת נציג הנתבעת על כך שאין מדובר במכתב אותנטי שהיה בידי התובע כבר בעת סיום עבודתו. .9גם עדותו של התובע בקשר למכתב היתה מבולבלת וכללה סתירות פנימיות. התובע הסביר זאת באי-הבנת עברית אך בכל פעם שהתובע התקשה - הוא העיד בערבית, בתרגומו של בא כחו, ובנסיבות אלה לא נראה לי שהבלבול והסתירות הפנימיות הם תוצאה של קשיי שפה, אלא סביר בעיני יותר כי מדובר בתוצאה של גירסה בלתי נכונה שאינה מבוססת דייה. להלן מספר דוגמאות לכוונתי: א. תחילה העיד התובע כי קיבל את המכתב מאת מר עבדאללה שריף, במועד הנקוב בו, כלומר 14.2.93עם זאת העיד התובע כי זה היה יום עבודתו האחרון. גירסה זו אינה מתאימה לתקופת העבודה הנטענת על ידי התובע, כאילו היתה עד ליום . 28.2.93התובע לא מסר כל הסבר לכך שהפסיק את עבודתו כבר באותו יום, נוכח העובדה שהמכתב נתן לו, לכאורה, אפשרות להמשיך לעבוד עד ליום .1.3.93 (במאמר מוסגר ניתן להוסיף כאן כי ייתכן שכאן נעוץ ההסבר לעובדה שבכתב התביעה, שהוכן על ידי מר ג'מאל ממועצת הפועלים, נתבעה גם תמורת הודעה מוקדמת. סביר להניח שאם היה מר ג'מאל רואה את המכתב ת/1, אשר נקב בתקופת הודעה מוקדמת, לא היה כולל בתביעה שהכין גם עתירה לתמורת הודעה מוקדמת). ב. התובע העיד כי ביקש ממר שריף שיתן לו מכתב "בכתב יד" על הצמצומים בעבודה. רק לאחר שהפניתי לתובע שאלה מדוע היה מעונין בכך, מסר התובע הרחבה לגירסתו לגבי המכתב (מבלי שהשיב על השאלה) והסביר כי מר ג'מאל אמר לו שהמכתב "לא שווה" מאחר שאין בו ציון של תאריך תחילת העבודה. לעומת זאת, בשלב קודם של עדותו מסר התובע כי עצתו של מר ג'מאל התייחסה רק לכך שהנתבעת תטביע חותמת על המכתב, שכן בלי חותמת המכתב "לא שווה". ג. משנמשכה חקירתו הנגדית של התובע, השתנתה גירסתו והתובע מסר שהמכתב המקורי נרשם בכתב ידו של מר עבדאללה שריף. משהבעתי בפני התובע את התמיהה המתבקשת כיצד זה שהמכתב המקורי הוא בכתב יד ואילו צילומו - מודפס, אמר התובע כי לא הבין את השאלה בשל קשיי שפה. לפיכך, ומשתורגמה לו השאלה לערבית, שונתה שוב הגירסה והתובע מסר כי המכתב המקורי חתום על ידי מר שריף אך לא שהוא בכתב ידו. ד. בעדותו מסר התובע כי כשהגיע למר שריף "פעמיים" כדי לקבל את הפיצויים "כל פעם הוא אמר לי שאין לו וכשיהיה לו הוא יתן לי". לעומת זאת בכתב התביעה נאמר כי בפניות "מספר פעמים" אל ה'נתבע' הוא "מסרב ומתנגד לכל תשלום". ה. בתחילת עדותו מסר התובע כי כשמר ג'מאל יעץ לו להחתים את הנתבעת בחותמתה על המכתב, הוא פנה למר שריף ומר שריף אכן הטביע את החותמת. לעומת זאת בסיום עדותו אמר התובע כי בא למר שריף הרבה פעמים כדי שהוא יחתום על המסמך. .10בנוסף לכל האמור לעיל מקובלת עלי עדותו של מר שריף שאין בידי הנתבעת מחשב ומדפסת לשם הדפסתו של מכתב דוגמת ת/.1 התובע לא מסר כל הסבר לשאלה מי הדפיס את ת/1, ומי מילא בכתב יד את הפרטים שהיו מיועדים להיות ממולאים בכתב יד במכתב זה. אמנם, אם גירסתו היתה מתקבלת לא היה התובע צריך לספק הסבר לכך, אך קבלת גירסת הנתבעת בענין העדר אמצעים להדפסת מכתב מעין זה, משליך גם על אי-קבלת גירסת התובע שהמכתב נמסר לו על ידי הנתבעת. עיון של הדיוט מעלה כי לא מדובר בכתב ידו של מר עבדאללה שריף המופיע בכתב ההגנה ואף לא מדובר בכתב ידו של מי שהכין את כתבי התביעה (מר ג'מאל). נראה יותר שמדובר במכתב שמאן-דהוא הכין עבור התובע, כדי שינסה להחתים את הנתבעת עליו. משנסיונו לא בוצע או לא עלה יפה - בחר התובע לטעון כי למעשה חתמה הנתבעת בחותמתה על המכתב המקורי אך החותמת לא עברה בצילום. אם כי, דעתי היא, שגירסה זו מופרכת מן היסוד. (ואל יתמה המעיין במכתב מניין ידע רושם המכתב את מס' תיק הניכויים של הנתבעת המצויין בו - שכן מספר זה מופיע בתלוש המשכורת). .11לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את גירסתו של התובע וקובע, כגירסת הנתבעת, כי התובע התפטר בשל כוונתו לפתוח עסק פרטי (כוונה שהתובע עצמו הודה בה בעדותו), התובע לא פוטר והנתבעת לא נתנה לו מכתב פיטורים. לסיכום .12התובע, שהתפטר מיוזמתו - אינו זכאי לפיצויי פיטורים. .13מאחר שהתובע הודה כי קיבל את החופשה המגיעה לו - יש לדחוץ גם את רכיב התביעה לדמי חופשה. .14התובע זכאי לפדיון דמי הבראה רק בגין התקופה שבעדה היה ניתן לפדות את דמי ההבראה לאחר תום יחסי עובד-מעביד. כלומר בגין תקופת העבודה שמחודש ספטמבר 1991ואילך, פרק זמן של שנה וחצי. בשל ותקו בעבודה אצל הנתבעת היה התובע זכאי לתשלום של 7ימי הבראה לשנה באותה עת. מכאן שהתובע זכאי לפדיון 10.5ימי הבראה. ערך יום הבראה היה בעת סיום עבודתו של התובע בשווי 125.40ש"ח בלא המע"מ (י"פ התשנ"ג 840). לפיכך, זכאי התובע לפדיון דמי הבראה בסך כולל של 316.70, 1ש"ח. .15את נסיונו של התובע לקבל כספי פיצויי פיטורים מהנתבעת, בטענת כזב, יש לראות בחומרה יתרה. הסנקציה שיש לנקוט כלפי התובע בשל כך, נוגעת לשני מישורים; פסיקת הוצאות המשפט ופסיקת הפרשי הצמדה וריבית. .16לאור האמור בסעיף 15לעיל, ובהתחשב גם בגובה התביעה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך 000,.1- ש"ח, וזאת מבלי לגרוע מההוצאות שנפסקו לחובתו על פי ההחלטה מיום .29.5.95 .17לאור האמור בסעיף 15לעיל, אינני מחייב את הנתבעת לצרף לפדיון דמי ההבראה הפרשי הצמדה וריבית כלשהן. .18התוצאה מהאמור בסעיפים 14- 17לעיל היא שסכום פדיון דמי ההבראה שהתובע זכאי לו נמוך מהסכום הכולל של הוצאות המשפט בהן חוייב התובע. לפיכך, אם התובע טרם שילם לנתבעת את ההוצאות שנפסקו נגדו בהחלטה מיום 29.5.95, אין הנתבעת חייבת לשלם לתובע בפועל את פדיון דמי ההבראה והיא זכאית לגבות מן התובע את יתרת ההוצאות לאחר קיזוז סך 316.70, 1ש"ח. אם התובע שילם לנתבעת את ההוצאות על פי ההחלטה מיום 29.5.95, תהיה הנתבעת חייבת לשלם לתובע סך של 316.70ש"ח בלבד, בגין עודף פדיון דמי ההבראה על ההוצאות שנפסקו בפסק דין זה. .19על התובע לשלם לבית הדין את האגרה הדחויה בסך .141- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.10.94ועד התשלום בפועל.פיצוייםהתפטרות