פיצויים לעובד שהאשימו אותו בגניבה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים לעובד שהאשימו אותו בגניבה: הנתבעת שללה את פיצויי הפיטורים של התובע מאחר שלטענתה התובע גנב חביות בירה. האומנם ביצע התובע מעשה גניבה או עסקינן בעלילת-שווא כנגד התובע - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: ביום 10.3.03 החל התובע לעבוד אצל הנתבעת שבבעלותה מסעדת "דיקסי גריל בר" בת"א (להלן יקרא התובע "ארצ'יל" והנתבעת "דיקסי גריל"). ארצ'יל שימש אצל דיקסי גריל כמחסנאי במספר מחסנים הקיימים במסעדה, אחראי על עובדי הניקיון ואיש תחזוקה. ביום 7.3.06 חתמו הצדדים על חוזה עבודה. בהסכם העבודה נקבע כי ארצ'יל ישתכר 23 ₪ נטו לשעה, עבור השעה התשיעית והעשירית יקבל 125% שכר ועבור כל שעה נוספת יקבל 150% שכר. בחודש 8/07 הועלה שכרו של ארצ'יל ל- 25 ₪ נטו לשעה. בחודש 6/09 הועלה שכרו ל- 26.5 ₪ לשעה. מידי יום שלישי מבוצעת אספקה של חביות בירה. ביום 17.11.09 סופקו 6 חביות בירה וארצ'יל אישר לספקים כי התקבלו 8 חביות בירה. ביום 18.11.09 נערכה ביקורת ע"י דיקסי גריל ונתגלה כי חסרות שתי חביות של בירה. בדיסק צילום הלובי שצורף לתיק בית הדין נראים שלושה עובדי חברת טמפו נכנסים ללובי בו ממוקמת דיקסי גריל ומובילים חביות בירה. ביום 19.11.09 הודע לארצ'יל כי מר חיים כהן, מנהל דיקסי גריל, מבקש לשוחח עימו למחרת ביום שישי, 20.11.09. ביום 20.11.09 נפגש ארצ'יל עם מר חיים כהן, הגב' סיגל כהן, אשתו של חיים כהן ומר אילן סומך, מנהל ההזמנות. בתחילת הפגישה נמסר לארצ'יל ת/2: "הנדון: שימוע לפני הכוונה לסיים את עבודתך ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בהמשך לשיחתו של אילן איתך, במסגרת בדיקה שערכנו, התחוור לנו כי חתמת, מספר פעמים, על תעודות משלוח של טמפו, ואישרת בחתימתך קבלה של סחורה - למרות שסחורה זו לא נתקבלה על-ידיך. לאור זאת זומנת לשיחת שימוע, מחר בשעה 8:45 בבוקר. אתה מוזמן לצרף אליך עו"ד שייצג אותך בשימוע כאמור. במסגרת השימוע תתבקש להשמיע עמדתך בענין וכן בקשר לכוונתנו לסיים את העסקתך במסעדה ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורין. החל מרגע זה ועד להודעה אחרת - הנך מושעה מתפקידך, ומתבקש שלא להגיע לעבודה, אלא למטרת קיום השימוע." ביום 24.11.09 קיבל ארצ'יל זימון לשימוע ליום 25.11.09 בשעה 9:00. ביום 24.11.09 שכר ארצ'יל את שירותיו של ב"כ וב"כ פנה אל דיקסי גריל וביקש לדחות את מועד השימוע ולקבל את כל החומר המתייחס לשימוע. בין ב"כ הצדדים נוהלה התכתבות. ביום 6.12.09 נערך שימוע לארצ'יל. ביום 13.12.09 נמסר פרוטוקול השימוע לארצ'יל. ביום 13.12.09 נמסר לארצ'יל מכתב פיטורים. טענות הצדדים טענות התובע: ארצ'יל מכחיש כי גנב חביות בירה ולכל היותר אישר כי קיבל 8 חביות מתוך טעות בתום לב ומתוך מטלות רבות שהוטלו עליו במסגרת עבודתו. פיטוריו נעשו בחוסר תום לב. דיקסי גריל לא ביררה את העובדות עם ארצ'יל אלא חרצה גורלו על לא עוול בכפו. השימוע שנערך לארצ'יל היה בלתי חוקי ולמראית עין בלבד. ארצ'יל עותר לקבלת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין נזק לא ממוני ע"ס 71,088 ₪, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. ארצ'יל לא קיבל את שכרו המלא בתקופת ההשעייה (11/09, 12/09). מתחילת עבודתו בנתבעת ועד לחודש 12/05 לא שילמה דיקסי גריל לארצ'יל גמול שעות נוספות ומחודש 1/06 שילמה גמול שעות נוספות חלקי. טענות הנתבעת: בשל מחסור בחביות בירה בבר המסעדה, ערכה דיקסי גריל בירור ובדיקה. התעורר חשד כבד כי ארצ'יל סייע בגניבת חביות בירה. התנהגותו הזדונית של ארצ'יל פגעה קשות בנתבעת. התברר כי ביום 17.11.09 גנב ארצ'יל 2 חביות בירה, עת קיבל 6 חביות בירה מחברת טמפו וכתב על חשבוניות המשלוח כי נתקבלו 8 חביות בירה (נספחים א' ו-ב' לתצהיר חיים כהן). גם ביום 3.11.09 קיבל ארצ'יל סחורה עבור דיקסי גריל ואישר כי סופקו לו 6 חביות בירה בעוד שבפועל נתקבלו רק 5 חביות בירה. דיקסי גריל זימנה את ארצ'יל לשימוע ליום 19.11.09 אולם כתובתו של ארצ'יל לא הייתה מעודכנת במשרדי דיקסי גריל ולכן זומן ארצ'יל לשיחת בירור ביום 20.11.09. ביום 24.11.09 זומן ארצ'יל לשימוע ובשל בקשת ב"כ ארצ'יל נדחה מועד השימוע ליום 6.12.09. במהלך השימוע ניתנה לארצ'יל הזדמנות להתייחס לטענות כנגדו וארצ'יל לא הזים אותן אלא טען כי המדובר בטעות בתום לב. משלא ניתן הסבר על ידי ארצ'יל לחשדות שהועלו כנגדו החליטה דיקסי גריל לפטר את ארצ'יל ולשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. דיקסי גריל פעלה על פי דין. דיקסי גריל לא הגישה תלונה במשטרה כנגד ארצ'יל מאחר שביקשה לנהוג באנושיות כלפיו ולא רצתה לרמוס את חייו. במשכורת חודש 12/09 ערכה דיקסי גריל לארצ'יל גמר חשבון. ארצ'יל לא עבד בחודשים 12/09-11/09 שלא באשמת דיקסי גריל ועל כן הוא איננו זכאי לשכר עבודה. במהלך תקופת עבודתו שולמו לארצ'יל דמי הבראה (נספח ט' לתצהיר חיים כהן). חישוביו של ארצ'יל לעניין שעות נוספות שגויים מאחר שרק השעות שמעבר ל- 43 שעות שבועיות הינן שעות נוספות ובכל מקרה, ארצ'יל קיבל תשלום בעבור שעת עבודה מלאה. כמו כן ארצ'יל שהה מידי משמרת בהפסקה בת חצי שעה בה לא עבד ודיקסי גריל שילמה לו את שכרו. ארצ'יל לא הרים את הנטל הנדרש לעניין תשלום ימי חג ולא הוכיח באלו ימי חגים עבד בפועל. עדויות: שמענו את עדותו של התובע ומטעם דיקסי גריל העידו מר חיים כהן, הבעלים של דיקסי גריל, ומר דני בורנשטיין, מנהל המסעדה. הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות בתיק, עיינו במסמכים ובדיסק הצילום שצורף ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. מה היו נסיבות פיטוריו של התובע?: ארצ'יל פוטר בשל חשדה של דיקסי גריל, לפיו ידו של ארצ'יל בחסר בחביות הבירה שנתקבלו מחברת טמפו. האם בנסיבות אלה הייתה רשאית דיקסי גריל לשלול מארצ'יל את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת ? סבורים אנו שלא, ונסביר: על פי ההלכה הפסוקה, טענות מסוג גניבה ומרמה הינן טענות הטעונות הוכחה בראיות טובות מהראיות הנדרשות לפי נטל ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי ונדרשות ראיות מוצקות ואין די בראיות נסיבתיות (ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, טרם פורסם ניתן ביום 25/04/06 - מצוי במאגרים האלקטרוניים): "הנה כי כן כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות." (ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל ניתן ביום 25.4.06 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 8). וכן: "מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באישיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר - "לא נכון... לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת" דב"ע (ארצי) נה-60-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן ניתן ביום 5.7.95 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 5). טענות הגניבה כנגד ארצ'יל הועלו כלאחר יד וללא בדל ראיה. טענות דיקסי גריל התבססו כולן על עדויות בעל-פה, ובכללם על עדות מפי השמועה, כאשר ניתן היה לתמוך טענות אלו בראיות מוצקות, אך זאת לא נעשה, כפי שיבואר להלן. נבחן את ראיות דיקסי גריל: דיקסי גריל הציגה את דיסק צילום הלובי שממנו נראית משאית של חברת טמפו כשהיא חונה מול המסעדה וספקי טמפו נכנסים ללובי עם 6 חביות ומהמסמכים שהוצגו בפנינו ברור כי ארצ'יל חתם על תעודת משלוח של 8 חביות. על פי דיני הראיות צילום הינו ראיה בכתב ויהיה קביל כראיה בבית משפט אם יעמוד בשלושה מבחנים: המבחן הטכני, המבחן המהותי ומבחן הפורמלי. המבחן הטכני בודק את מהימנות ואמינות סרט הצילום קרי, האם ההקלטה אמינה ומשקפת נאמנה את אשר התרחש במציאות בעת הצילום והאם לא נעשתה התערבות חיצונית ופסולה בצילום. כמו כן על מגיש הראייה להוכיח את תקינות מכשיר הצילום ומיומנות המצלם ולברר שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות וניתן לזהות את המצולמים בסרט. המבחן השני הוא המבחן המהותי, הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותו של התוכן המוסרט והמבחן השלישי הוא המבחן הפורמלי, קרי, בחינה אם עומדת ההסרטה בתנאי הקבילות של חוק האזנת סתר וחוק הגנת הפרטיות. הצילום לא הובא בפנינו במלואו. לא ברור כלל האם פרקו העובדים חביות בירה אם לאו טרם תחילת הצילום שהובא בפנינו. מר חיים כהן העיד בעניין זה: "לשאלתך, נכון שאחרי שהמשאית נסעה לא היה טעם להעביר אליכם את התעוד המצולם." (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 20-19). ועוד, הצילומים כלל לא קושרים את ארצ'יל לאנשי טמפו וכלל לא ברור כיצד מבקשת דיקסי גריל ללמוד על מעשה הגניבה הלכאורית של ארצ'יל. זאת ועוד, מעדותו של חיים כהן התברר כי החסר בחביות הינו תופעה רבת שנים בנתבעת ודיקסי גריל אף נקנסה בסך 70,000 ₪ ע"י טמפו בגין חסר בחביות (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 10 לעדות חיים כהן). מדוע חשדה דיקסי גריל דווקא בתובע ולא בעובד אחר ? לנתבעת הפתרונים. מנהל דיקסי גריל טען שבין שני המקרים שבהם נגנבו חביות, היה ארצ'יל חולה וכך נתגלה להם מעשה הגניבה: "במסגרת הצפיה שלי בסרטים יש עוד סרט שהוא לא הגיש אותו לצערי, בין שני המקרים התובע היה חולה, ומי שקיבלה את הסחורה, בחורה בשם מגי שמשמשת היום כ... ואז הסרט הוא מאוד יפה: מגיעים 6 מיכלים עם חותמת של 8, יוצאת מגי והספק נתקל בה ומופתע, הולך הצידה, עושה טלפון - אני לא יודע למי ולמה - מחכה מחכה מחכה ואז נאלץ ללכת להביא עוד שניים." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 32-32 וכן עמ' 13 שורות 2-1 לעדות חיים כהן. ) אולם מעיון בדו"חות הנוכחות לחודש 11/11 עולה כי ארצ'יל נכח בעבודה בכל יום שלישי כשהגיעו נציגי טמפו (3.11.09, 10.11.09, 17.11.09). זאת ועוד, ארצ'יל הסכים להיבדק בפוליגרף בזמן אמת וללא תנאים אולם דיקסי גריל התעלמה מכך: "ש. היתה ביניכם שיחה ואתה שאלת את התובע אם מוכן להבדק במכונת אמת והתובע אמר שכן - למה לא שלחת אותו להבדק ? ת. כי בעצה מעורך הדין שלי נתן לי עצה לא להתעסק עם מכונת אמת, מניסיונו הרב. שמעתי להצעתו." (עמ' 11 שורה 23-21 לעדות חיים כהן). זאת ועוד, לטענת דיקסי גריל ראייה למעשה הגניבה היא פיטוריו של עובד חברת טמפו על ידי טמפו. אולם מאין לנו לדעת כי פיטוריו אלו של אותו עובד (מפאת פרטיותו לא נציין את שמו) קשורים בדרך זו או אחרת לחסר בחביות הבירה אצל דיקסי גריל ?. דיקסי גריל לא העידה עד אשר יתמוך בטענתה לפיה ארצ'יל קשור לעובדי טמפו שנחשדו בגניבה ופוטרו. בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' - יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות דיקסי גריל למסור ראיות אלו לבית הדין, מסיק ביה"ד כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק לדיקסי גריל. מדוע לא הציגה דיקסי גריל את ראיותיה במלואן, האם היה בכך כדי להזים את טענותיה ? לנתבעת הפתרונים. דיקסי גריל התבססה בהאשמותיה כנגד ארצ'יל על שמועות בלבד: "ת. העובד, לפי הקב"ט שהוא מנוסה בשימועים האלה, פסק חד משמעית שהעובד אשם שהייתה לו קומבינה עם איש בתוך המסעדה שלי והוא הלך ולא מצאתי לנכון לבקש מסמכים." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 16-13 לעדות חיים כהן) ראיות שהוצגו בפנינו הינן לכל היותר נסיבתיות הקושרות את ארצ'יל לחסר של 2 חביות בירה אך לא מוכיחות כי ארצ'יל הוא אשר גנב חביות אלה. ראיות אלו אינן ראיות חותכות, מאחר שאינן "אקדח מעשן" הנושא את טביעות אצבעותיו של ארצ'יל, אלא עדויות בעל פה לחשדות, וחשדות בלבד, כלפי ארצ'יל. ודוק: אין מדובר בעדויות בעל-פה למעשה הגניבה עצמו, אלא עדויות בעל-פה המבטאות חשד כלפי ארצ'יל. עדי דיקסי גריל לא העידו כי ראו את ארצ'יל גונב. דיקסי גריל, בהינף יד, האשימה את ארצ'יל בגניבה וזאת ללא בדל ראייה כנגדו ופיטרה אותו. מעביד המאשים את עובדו בעבירה חמורה כגון זו, עליו להתבסס על ראיות מוצקות. בטרם חורצים את גורלו של עובד ומאשימים אותו בגניבה יש לבדוק ולברר האומנם בוצעו המעשים המיוחסים ועל כך הזהירו עוד במקורותינו כי: "החושד בכשרים לוקה בגופו" קרי יש להיזהר שלא להטיל ספק ביושרם של אחרים מבלי שתהיה הוכחה מוצקה לכך (מסכת שבת דף צ"ז ע"א). דיקסי גריל כשלה בהוכחת טענתה וגרמה לארצ'יל מפח נפש ללא כל יסוד. אשר על כן הננו קובעים כי דיקסי גריל לא הרימה את הנטל הדרוש במקרה של גניבה על כן מסקנתנו היא שארצ'יל לא גנב מדיקסי גריל, לכל היותר ארצ'יל טעה אולם לטעמנו הדבר נעשה בשוגג ובוודאי שלא הוכח ע"י דיקסי גריל כי הדבר נעשה במזיד. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים?: נוכח מסקנתנו שארצ'יל פוטר ללא הצדקה ונשללו ממנו פיצויי הפיטורים, על דיקסי גריל לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים הנתבעים על סך 40,046 ₪ (סעיף 31 לתצהיר התובע) ולשחרר לידי ארצ'יל את כל הכספים שהופרשו בגינו בביטוח המנהלים או קרן הפנסיה. האם זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת?: משארצ'יל פוטר הינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת כנתבע בסך 5,924 ₪ (סעיף 32 לתצהיר התובע). האם נערך לתובע שימוע כדין?: עסקינן בחברה פרטית אשר ביצעה לכאורה את פעולת השימוע כדין: דיקסי גריל זימנה את ארצ'יל לשיחת שימוע או בירור ולאחר מכן זימנה אותו שוב בנוכחות עורך דינו לשימוע, ערכה פרוטוקול ולבסוף פיטרה אותו. אולם עיון מעמיק בנסיבות השימוע מעלה תהיות באשר לתום ליבה של דיקסי גריל מאחר שעוד ביום 19.11.09 נמסר לארצ'יל מכתב (ת/2) עוד בטרם שמעה דיקסי גריל את גירסתו של ארצ'יל ולאחר מכן השעתה את ארצ'יל באופן מיידי. אף המהירות שבה בוצע ההליך מעוררת תמיהה. הזימון לשימוע נמסר לארצ'יל בשעות הערב כאשר למחרת בבוקר נתבקש להתייצב לשימוע. טענתה של דיקסי גריל כי לא הצליחה לאתרו על מנת למסור לו את המכתב (ת/2) בטרם השימוע אף היא תמוהה ולא הוכחה על ידי דיקסי גריל. כתובתו של ארצ'יל רשומה בבירור בריכוז משכורותיו של ארצ'יל. אף עיון בת/3 שנמסר לארצ'יל נכתב באופן סתמי וללא פירוט כי ארצ'יל מוזמן בעניין "תעודות משלוח של טמפו" ולא פורטו נסיבות הגניבה הנטענת. מסקנתנו היא שהשימוע שנערך לארצ'יל נעשה למראית עין בלבד ובוודאי שלא בלב פתוח ונפש חפצה. האם זכאי התובע לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים, הפרת חובת תום הלב, היעדר שימוע ועוגמת נפש?: נוכח התמונה העגומה שהצטיירה בהתנהלות דיקסי גריל והטחת ההאשמות חסרות היסוד בארצ'יל תוך הכפשת שמו, הננו פוסקים לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בגובה של 6 משכורות (6 X 5,924 ₪) בסך של 35,544 ₪. האם זכאי התובע לשכר בתקופת השעייתו (שכר עבודה לחודשים 12/2009-11/2009) ?: דיקסי גריל לא הצביעה על עילה בדין להשעיית ארצ'יל ולשלילת שכרו. אשר על כן הננו מקבלים את חישוביו של ארצ'יל (סעיף 34 לתצהירו). הנתבעת תשלם לתובע 2,666 ₪ נטו בגין שכר חודש 11/09 וסך של 2,612 ₪ נטו בגין שכר חודש 12/09. מה היה שכרו הקובע של התובע ?: על פי גירסתו של ארצ'יל, סוכם עימו על שכר נטו: "הסכם הנטו שלי היה משנת 2003, לא מ- 2006. אני התחלתי לעבוד מ- 2003. מ- 2003 אני עבדתי שמה, לפי שעות." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 14-13). גירסה זו נתמכה בהסכם עימו בשנת 2006 (סעיף 6 ל-ת/1): "הבסיס שלפיו משולם השכר: שכר שעה 23.00 ₪ נטו." מנהל דיקסי גריל לא הצליח לסתור את גירסת ארצ'יל לפיה שולם לו שכרו בערכי נטו: "ש. ז"א שתחשיב שכרו נערך לפי שכר של 21 ₪ נטו והוא קיבל הכל כשעות רגילות ולא כשעות נוספות ? ת. אין לי מושג מה היה בשנים האלה, אני אומר עוד פעם: הגעתי ב- 2008 לנהל את המשרד. ש. למה לא הבאת מישהו שיכול להעיד על השנים האלה ? ת. השותפה שניהלה את המסעדה, שהיא כבר לא שותפה, נסעה לכמה שנים לקליפורניה, וגם במערכת היחסים..." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 27-22 לעדות חיים כהן) המנהלת הקודמת של דיקסי גריל לא הובאה לעדות על מנת לסתור את טענתו של ארצ'יל. מעיון בתלושי השכר עולה כי שכרו של ארצ'יל עלה ושולם לו בערכי נטו. כך למשל, בתלוש השכר לחודש 3/03 שולם לארצ'יל עבור 180.13 שעות 19 ₪ לשעה נטו שהם 3,422.47 ₪ ודיקסי גריל גילמה לו סכום זה ושילמה 3,643 ₪ ברוטו. כך שאר רכיבי השכר שולמו לארצ'יל בערכים של נטו. מחודש 6/09 שילמה דיקסי גריל לארצ'יל שכר בסיס של 26.5 ₪ לשעה (לדוגמא, בתלוש שכר לחודש 6/09 שולם לארצ'יל בעבור 273.67 שעות 26.5 ₪ לשעה שהם 7,252.55 ₪ שגולמו לסך של 8,580 ₪). נוכח מסקנתנו דעיל, הרי שהיה על דיקסי גריל לשלם לארצ'יל 26.5 ₪ ובערכי נטו ודיקסי גריל שעד חודש 10/09 (כולל) שילמה לארצ'יל 26.5 ₪ נטו לשעה משלמת לפתע, ללא כל הסבר, אף מתחת לשכר של 26.5 ₪ ברוטו (122.32 שעות X 26.5 ₪ שהם 3,241.48 ₪ נטו ודיקסי גריל שילמה רק 3,101 ₪). אשר על כן ברי כי שכרו של ארצ'יל עמד על 26.5 ₪ נטו לשעה. האם זכאי התובע להפרשי שכר בגין שעות נוספות ?: מעיון בתלושי השכר מתחילת עבודתו של ארצ'יל ועד לשנת 2006 (1/06) עולה כי לא שולמו לארצ'יל שעות נוספות כלל. ארצ'יל עבד בחודשים מסוימים 299 שעות (3/04) וקיבל תמורתן שעות רגילות. החל מחודש 2/06 החלה דיקסי גריל לשלם לארצ'יל שעות נוספות, אולם שכר היסוד התבסס על מעל 186 שעות בחודש. אף אם נלך לשיטת דיקסי גריל כי יש להפחית מידי יום מחצית השעה בעבור הפסקות, גם אז שולמו לארצ'יל שעות רגילות בעבור שעות שהן שעות נוספות ונסביר: 203 שעות רגילות ששולמו בחודש 5/07, בקיזוז מחצית השעה בעבור כל יום עבודה (27 ימים באותו חודש) הינן 189.5 שעות ולא 186 שעות. קרי, בכל חודש שבו שולמו מעל 200 שעות רגילות הינם בניגוד לחוק, גם לשיטת דיקסי גריל. אולם על דיקסי גריל היה מוטל הנטל להוכיח כי אכן נטל ארצ'יל הפסקות במהלך יום עבודתו. מנהל דיקסי גריל הודה כי הוסכם עם העובדים כי מקבלים שכר על כל שעות עבודתם: "ש. אתם בפועל שילמתם לעובדים בהתאם לשעות הנוכחות שלהם - אם עובד החל לעבוד ביום מסוים ב- 6:30 ועבד עד 17:30 שילמתם לו על כל השעות האלה שכר ? ת. כן." (עמ' 9 שורות 18-16 לעדות חיים כהן). אשר על כן הננו קובעים כי דיקסי גריל לא הוכיחה כי אומנם נטל ארצ'יל 1/2 שעה הפסקה מידי יום. טענת דיקסי גריל כי ארצ'יל עבד במשרת אמון דינה להידחות. על פי הפסיקה תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון הינם כל אותם תפקידים שבהם המעביד נותן לעובד חופש פעולה בקבלת ההחלטות ועצמאות בביצוען  ואשר דורשים מהעובד עבודה בפרקי זמן בלתי מבוקרים. על פי פסיקת בית הדין לעבודה יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ויש לתת את הדעת למהות התפקיד, מאפייניו , סמכויותיו, מיקומו בארגון ולמאפיינים נוספים, כל זאת על רקע מטרת החוק והמגמה לפרש את הסייגים שבו בצורה מצמצמת. " באשר לחריג של "מידה מיוחדת של אמון אישי " קבע בית דין זה בע"פ 16/08 מדינת ישראל נ' בסט ביי רשתות שיווק בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 4.1.2009) כך: "כדי שחוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על עובד בשל "מידה מיוחדת של אמון אישי", צריכה להתקיים זיקה קרובה ומיוחדת של בעל התפקיד בו מדובר ל"תפקיד הנהלה" עליו לא חל החוק, כגון - מנהל לשכה של מנהל חברה גדולה או נהג המנכ"ל... אפשר גם שהחוק לא יחול על עובד השותף לסודות המפעל או שהוא איש סודה של ההנהלה (פרשת רבות)  וכיוצאים באלה מקרים. גם לעניין זה ניתן לבחון את רמת השכר הניתנת לעובד ומידת חריגו תה מתנאי השכר המקובלים בארגון. במקביל, מנה בית דין זה בפסק הדין האמור רשימה לא סגורה של מאפיינים של "תפקיד הנהלה" לצורך תחולת החריג, ובהם: שם התפקיד, מיקום בהיררכיה הארגונית, קביעת מדיניות על ידי העובד, שכר ותנאי עבודה וטיבו של התפקיד (ראו פסקאות 15-20 לפסק הדין)" (עע (ארצי) 380/09 סוזי וסילבסקי - ריביירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ (ניתן ביום 17.10.2010 , שם בעמ' 7-8). כעולה מדו"חות הנוכחות ואופי תפקידו של ארצ'יל כמנהל מחסן נראה כי נעשה פיקוח תמידי על עבודתו של ארצ'יל ואלה מובילים אותנו למסקנה כי ארצ'יל לא עבד במשרת אמון. זאת ועוד, דיקסי גריל בעצמה החלה לשלם לארצ'יל שעות נוספות (בחסר) החל מחודש 1/06. כיצד אם כן טוענת דיקסי גריל כי ארצ'יל עובד במשרת אמון ? דיקסי גריל טענה בתצהיריה (סעיף 42): "התובע לא עבד בהיקף השעות הנטען" אולם ברור מדו"חות הנוכחות כי ארצ'יל ביצע גם ביצע שעות אלה. כשנשאל מנהל דיקסי גריל מי רשם בתחתית העמוד בכתב יד את תחשיב השכר לאותו חודש ובו פירוט של מספר שעות העבודה, שינה מנהל דיקסי גריל את גירסתו והעיד: "אני עובד במסעדה לפי החוק, יש לי מנהל חשבונות, רואה חשבון ואני לא יודע מי כתב את זה." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 31-20 לעדות חיים כהן). שעות עבודה שולמו לארצ'יל על פי דו"חות הנוכחות (ראה לדוגמא משכורת חודש 6/04 מול דו"חות נוכחות לאותו חודש). דיקסי גריל שילמה לארצ'יל שכר רגיל על שעות עבודה שהן מעל למשרה מלאה (בחודש 6/04 שולמו לארצ'יל 223.02 שעות רגילות, בחודש 5/04 שולמו לארצ'יל 260.18 שעות רגילות וכו'). גירסתו של ארצ'יל נתמכת בתלושי השכר ובדו"חות הנוכחות ואילו גירסתה של דיקסי גריל קרסה ולא הובא כל הסבר מדוע לא שולמו לארצ'יל שעות נוספות. אשר על כן הננו מקבלים את גירסת התובע וחישוביו כפי שמופיעים בת/14. תחשיביו של ארצ'יל מתבססים על כך ששולם לארצ'יל שכר בעבור השעות הנוספות ערך שעה רגילה ולכן על דיקסי גריל חלה חובת תשלום רק על ההפרש שבין שעה נוספת לשעה רגיל (בתחשיביו מכנה זאת התובע "קרן"). דיקסי גריל לא הציגה תחשיב נגדי בתצהיריה או בסיכומיה ולא הפנתה לטעויות בחישובים אלה. אשר על כן על הנתבעת לשלם לארצ'יל סך של 37,816 ₪ בעבור שעות נוספות. דמי חגים: מעיון בתלושי השכר עולה כי בחודשי החגים השתכר ארצ'יל שכר פחוּת. במקרה דנן, ארצ'יל עבד באופן סדיר ולמעלה ממשרה מלאה על פי החוק. לפיכך נטל הראיה שארצ'יל לא עבד בימי החג, מוטל על דיקסי גריל: "חזקה על עובד, ועובד יומי בכלל זה, כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר, בכל אותם ימים שבהם עליו לעשות כן, אלא אם היתה לו סיבה להעדרות. על הטוען ליוצא מן הכלל - במקרה שלפנינו המעבידה - הנטל להוכיח, כי נעדר העובד מעבודתו סמוך ליום החג." (דיון מג/91-3 (ארצי) מולה נוהד נ' חב' אל-וו בע"מ פד"ע טו 163, 168). דיקסי גריל לא הרימה נטל זה. מספר ימי החג להם זכאי ארצ'יל הינם 9 ימים בשנה. טענת ארצ'יל כי לא קיבל מתחילת עבודתו ועד שנת 2007 ימי חג כלל ומשנת 2007 קיבל 8 ימי חג, לא נסתרה ע"י דיקסי גריל. אשר על כן ארצ'יל זכאי לדמי חגים עבור 6 שנים ו- 7 חודשים (בשלושת החודשים הראשונים ארצ'יל אינו זכאי לדמי חגים) בקיזוז הימים שקיבל: 8,031.5 ₪ = 5,924 ₪ שכר חודשי X 35.25 = 24 - 59.25 ימי חג = 9 X 79 חודשים 26 מספר ימי עבודה 12 דמי הבראה: הנתבעת נותרה חייבת לתובע דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בסך של 1,077 ₪ על פי החישוב הבא: 1,077 ₪ = 3,683 ₪ - (340 ₪ תעריף ליום הבראה X 14 מספר ימי הבראה). דמי חופשה: יתרת ימי החופשה כמופיע בתלוש האחרון הינה 17.67. דיקסי גריל שילמה לארצ'יל בגינם 2,198 ₪ בתלוש שכר לחודש 12/09 אשר בעצם משקפים שכר ליום בסך 124.4, שהם שכר לשעה מתחת לשכר מינימום. הנתבעת נותרה חייבת לתובע פדיון חופשה שנתית בסך 1,548 ₪ נטו על פי החישוב כדלקמן: 2,198 ₪ - (17.67 יתרת ימי חופשה X 26.5 ₪ תעריף נטו לשעה X 8 שעות עבודה ביום). סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלהלן: א. פיצויי פיטורים בסך 40,046 ₪ ; ב. חלף הודעה מוקדמת בסך 5,924 ₪ ; ג. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 35,544 ₪ ; ד. שכר עבודה בגין חודש 11/09 בסך 2,666 ₪ נטו ; ה. שכר עבודה בגין חודש 12/09 בסך 2,612 ₪ נטו ; ו. גמול שעות נוספות בסך 37,816 ₪ נטו ; ז. דמי חגים בסך 8,031.5 ₪ ; ח. דמי הבראה בסך 3,683 ₪ ; ט. דמי חופשה בסך 1,548 ₪ נטו. בנוסף, תשחרר הנתבעת לידי התובע את כל הכספים שהופרשו על ידה בגין התובע בביטוח המנהלים או קרן הפנסיה בעבור תגמולים/פנסיה (חלק עובד ומעביד) בהראל חברה לביטוח /הראל קרנות פנסיה. בנסיבות העניין ומשהתרשמנו כי דיקסי גריל שללה את פיצויי הפיטורים של ארצ'יל שלא כדין, פיטרה את ארצ'יל בבושת פנים תוך האשמות שווא חמורות ולא שילמה לו את שכרו כדין במשך כל תקופת התקשרות, סבורים אנו שיהיה זה מן הראוי כי ההוצאות המשפטיות שיפסקו על ידנו ישיבו לתובע את הוצאותיו המשפטיות שנגרמו לו במשך השנתיים האחרונות. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 30,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט. לא ישולמו הסכומים דעיל תוך 30 יום מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פיצוייםגניבה (בעבודה)