מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים למי שעבד פחות משנה: .1לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, ודמי הבראה. לטענת הנתבעת התובע לא השלים שנת עבודה אצלה ובכל אופן לא פוטר אלא עבודתו הסתיימה עם סיום המשימה שלשמה נשכר. לא זו אף זו, שכרו כלל את פיצויי הפיטורים ולכן הוא אינו זכאי לפיצוי פיטורים פעם נוספת. לענין דמי הבראה טענה, כי מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון. באשר לדמי הודעה מוקדמת, הרי מאחר ומדובר היה במשימה מוגדרת, אזי לא היה זכאי התובע להודעה מוקדמת והוא ידע כל העת כי עם סיום המשימה, תסתיים עבודתו. .2התובע החל לעבוד ב- 01.08.96, אצל חברת "קרן אמיר חברה לבנין ופיתוח בע"מ", באתר בניה שחמון שבאילת, כמפקח בניה. לקראת תום שנת 1996, נאלצה חברת קרן אמיר לסיים את עבודתה כאשר הנתבעת הגיעה להסכם עימה והשלימה במקומה את הפרויקט עד מסירת הדירות למשתכנים, במהלך שנת .1997 הזכאות לפיצוי פיטורים. .3הזכות לפיצוי פיטורים קמה למי שעבד לפחות שנה אחת ברציפות כאמור בסעיף 1לחוק פיצוי פיטורים תשכ"ג - 1963(להלן החוק). נטל השכנוע להוכחת התמלאות כל התנאים המזכים בפיצוי פיטורים, כאמור בחוק, ובכלל זה הרציפות, מוטלת על שכמו של העובד. לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד בענין הרציפות תידחה וראה דב"ע לג/58-3 אוניברסיטה העברית - בתיה מינטל פד"ע ה 65, וכן דב"ע לה/16-3 זיסו יוזיפוף - יעקב חנוני פד"ע ז .3 .4השאלה איפוא הינה, האם עבד התובע "אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד", דהיינו, אותו מעביד או באותו מקום עבודה. הלשון "מעביד אחד או במקום עבודה אחד", בסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, התפרשה בפסיקה פעמים רבות. בפסקי הדין: פנחס דלויה נ' מאיר בלזכה, פד"ע יח' 48ואחריו ת.ד.ל שירותים נ' אהרון בביאן פד"ע כב' 102, נדון מקרה בו עבד עובד באותו מקום עבודה בתחילה תחת מעביד אחד ואח"כ תחת מעביד אחר. לטענת המעביד האחרון, יש להפריד בין תקופות ההעסקה השונות ואין לחייבו בפיצויי פיטורים, מאחר ואצלו לא עבד את פרק הזמן המינימלי המזכה בפיצויי פיטורים. בית הדין דחה את ערעור המעביד וקבע כי יש לראות זאת כמקום עבודה אחד והוסיף את הדברים הבאים היפים בשינויים המחוייבים גם לענייננו: "גישת המחוקק - לראות במקום העבודה - בתוך שכזה, מקור לזכויות מתמשכות המוקנות לעובדים בו - אינה בלעדית לחוק פיצויי פיטורים. גישה זו מעוגנת בהסדרים הכלולים בשורת חוקים מתחום משפט העבודה המגן (ראה סעיף 3(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949; סעיף 3לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951; סעיף 18לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, וסעיף 30לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958)". בכל אלה לא תמצא התייחסות לזיקותיהם העסקיות-משפטיות של המעבידים המתחלפים, בינם לבין עצמם, אף לא למקרה בו קיים פיצול בין בעל המפעל בו מועסק העובד לבין מעבידו. .5טענת הנתבעת, כאילו לא מדובר "באותו מקום עבודה", אינה מקובלת עלינו. יש לזכור שהנתבעת השלימה למעשה את העבודה בפרויקט הבניה שהחלה חברת קרן אמיר. מדובר איפוא באותו אתר הממוקם פיזית באותו מקום ואותה עבודה. בנסיבות אלה, ברור כי מדובר במקום עבודה אחד כמשמעו בסעיף 1(א) לחוק פיצוי פיטורים. כיוון שכך, עבד התובע שנה עד לסיום עבודתו וטענת הנתבעת כאילו לא השלים שנת עבודה, נדחית. .6טענה שניה של הנתבעת הינה, כי לא חל סעיף 1לחוק פיצוי פיטורים שכן התובע לא פוטר ואף סעיף 9אינו חל משום שחוזה עבודה לא היה לתקופה קצובה אלא למשימה מסוימת שהסתיימה. כאן מסתמך ב"כ הנתבעת על דב"ע לב/43-3 הלפרין נגד הסתדרות הדסה פד"ע ד 281(להלן פס"ד הלפרין). טענתו זו של ב"כ הנתבעת אינה מקובלת עלינו מהנימוקים הבאים: הנימוק האחד לא הוכח כי סוכם בין הצדדים בעת קבלת התובע לעבודה על חוזה למשימה. יתר על כן, לא הוכח כי המשימה תמה. העיד התובע, מה שגם עלה מעדות העד מטעם הנתבעת, כי אף לאחר סיום עבודתו, היתה אפשרות להעסיקו באתר למשך שנה נוספת כדי שיפקח ויבצע תיקונים נדרשים במהלך "שנת הבדק". לא זו אף זו, לנתבעת היה פרויקט אחר אליו היתה קשורה והיא בחנה את העסקתו באותו פרויקט או באתר שחמון "בשנת הבדק". דובר איפוא עם התובע על כי יועסק במסגרת זו אך על אף סיכום דברים בעל פה, לא נחתם חוזה עבודה. מהמקובץ ברור איפוא כי לא מדובר במשימה שתמה, והתובע פוטר ולפיכך, יהיה זכאי לפיצויי הפיטורים. נימוק לדחית טענת ב"כ הנתבעת נמצא בדברי כב' הנשיא י.אדלר בדב"ע נב/113-3, משה כהן - לאה אסקטלן פד"ע כד 327וכך הוא אומר: "פסק דין הלפרין התייחס למקרה חריג של "מתמחה" אשר נתקבל לעבודה על פי חיקוק ל"משימה" של התמחות. בסיומה של משימה זאת, היינו - בסוף ההתמחות, לא היה רצון מצד ה"מתמחה" להמשיך את עבודתו כמתמחה ולמעשה התפטר. המשיבה במקרה דנן לא הועסקה על פי חיקוק או לתקופת התמחות, ועל כן פסק הדין הלפרין אינו עוזר למערערים יישום פסק דין הלפרין במקרה שלפנינו יכשיל את מטרת המחוקק. בכל מקרה, מבלי להכריע אם ברצוננו לשנות את הנפסק בפסק דין הלפרין, אין זה רצוי להרחיב את הנאמר בו. נוכח האמור, ברור כי לא ניתן לישם את ההלכה מפס"ד הלפרין למקרה דנן וכי התובע פוטר או כי חוזה העבודה שהיה לתקופה קצובה, עד תום הבניה, הסתיים ולפיכך, בהתאם לסעיף 1או סעיף 9, לחוק פיצוי פיטורים יהיה התובע זכאי לפיצוי פיטורים. .7טענת הנתבעת כאילו השכר כלל בתוכו גם פיצוי פיטורים כלל לא הוכחה, לא זו אף זו, טענה זו אף לו היתה מוכחת אין לה תוקף בהיותה נוגדת את הוראת סעיף 5לחוק הגנת השכר האוסר תשלום שכר כולל. לפיכך, מכל אחד מהטעמים הנ"ל דין הטענה להדחות. .8שכרו האחרון של התובע היה כעולה מתלושי השכר - 181, 10ש"ח ברוטו. התובע תבע פיצוי פיטורים ביחס לסכום של 000, 7ש"ח נטו ובסך הכל 000, 7ש"ח. בנסיבות אלה, אנו מקבלים את תביעתו ולפיכך, תשלם לו הנתבעת כפיצוי פיטורים סכום של 000, 7ש"ח נטו. תשלום חלף הודעה מוקדמת. .9באשר לתשלום חלף הודעה מוקדמת, הרי, כאמור העיד התובע מה שגם עלה למעשה מעדותו של עד הנתבעת, כי נוהל עימו משא ומתן עובר לסיום עבודתו ואף סוכם עימו עקרונית שימשיך לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד אחר באותו אתר (אחראי על תיקונים במהלך שנת הבדק), או באתר אחר באילת אך בסופו של דבר מסיבות שלא הובררו לתובע כדבעי, נאמר לו שאין עבודה עבורו. ברור איפוא כי לא הודע לתובע על סיום יחסי עובד ומעביד עימו בטרם הסתיימו כנדרש. בשים לב למשך עבודתו,יהיה התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת של חודש כפי שתבע ובסך של-000, 7ש"ח נטו. דמי הבראה. .10באשר לדמי הבראה - טענת ההגנה היחידה של הנתבעת היתה כי מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון. עפ"י פסיקת ביה"ד הארצי בדיון תשן/86-3 אמנון ישראל נ' הסתור בע"מ פורסם בפד"ע כבד עמ' 208, בעמ' 213, הזכות לדמי הבראה היא זכות נלווית. פורסם בי"פ 3928מיום 10.10.91צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, ועפ"י סעיף 6(א) זכאי עובד לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד למשך עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתו. צו ההרחבה חל על התובע ומכוחו יהיה זכאי לפדיון דמי הבראה ביחס לתקופת עבודתו. כיוון שכך, דין תביעתו להתקבל גם בענין זה והוא יהיה זכאי למלוא הסכום שתבע - 225, 1ש"ח. .11סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע תוך 30יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: א. פיצוי פיטורים בסך - 7000ש"ח נטו. ב. תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך - 7000ש"ח נטו. ג. דמי הבראה בסך - 1225ש"ח. ד. הוצאות משפט בסך - 500ש"ח. הסכומים הנ"ל בסק' א-ג ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 05.08.97ועד התשלום בפועל. לא ישולמו הסכומים הנ"ל תוך המועד האמור, ישא הסכום הנ"ל בסק' א' פיצויי הלנה על-פי חוק הגנת השכר מהיום ועד התשלום בפועל.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים