מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פינוי מאהל מחוסרי דיור: 1. לבית-משפט זה הוגשה ביום 19.1.2012 עתירה "למתן צו לעיכוב פינוי ומציאת קורת גג חליפית למחוסרי דיור". מדובר בעניינם של 11 עותרים השוהים מזה קרוב לחצי שנה במאהל בגן סאקר שבירושלים. נטען בעתירה, שאין לעותרים פתרון דיור חליפי ושהם נמצאים במקום זה במשך כל התקופה - בתנאים קשים ובלית ברירה. כרקע הקשור לכל אחד מן העותרים נטען, שמסיבות אלו ואחרות מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם מציאת דיור, וזאת הגם שרוב-רובם עובדים ומשתכרים למחייתם. נרשם בעתירה, שתנאי המאהל "קשים ובלתי אנושיים", במיוחד בחורף הירושלמי, וכשאין במאהל משום קורת גג בכבוד. במקום אין חשמל. מקלחת ציבורית אחת ללא מים חמים, מצויה במרחק של 400 מטר מהמאהל. צוין עוד בעתירה, שבמהלך חודש דצמבר 2011 התקיימו מגעים בין העותרים לבין עיריית ירושלים והוצע לחלק מן העותרים סיוע לתקופה של חצי שנה, על דרך של תשלום סכום כספי, שמטרתו סיוע בשכר דירה. היקף הסיוע שהוצע הוא כזה שיחיד יקבל 1,800 ש"ח לחודש; זוג עם עד שלושה ילדים יקבל 2,220 ש"ח לחודש וזוג עם ארבעה ילדים יקבל 2,500 ש"ח לחודש - והכל לתקופה קצובה של חצי שנה. סיוע זה לא הוצע לעותר מס' 11. הסיוע הותנה בהצגת הסכם שכירות חתום. העותרים טענו, שהם ניסו לממש את הסיוע שהוצע להם, אולם בעלי בתים סירבו להשכיר להם דירות בשל היותם דיירי מאהל ואפשרותם לשלם לתקופה של חצי שנה בלבד. העותרים טענו אפוא, כי הם זקוקים לפתרון דיור של שנה לפחות. נטען עוד, שאין גם הצדקה שלא לסייע לעותר מס' 11. במישור המשפטי נטען, שעל המשיבים מוטלת החובה לדאוג לעותרים לקורת גג. כסעד זמני, נתבקש צו המונע את פינוי העותרים - שאין להם מקום מגורים אחר - מן המאהל. במונחי מאזן הנוחות נטען, שמאזן זה נוטה לטובתם, שכן הפגיעה בזכותם לכבוד ופינויים מהמאהל ללא קורת גג "הינה פגיעה קשה מרובה ואכזרית". 2. ביום 19.1.2012, עם הגשת העתירה, ניתן על-ידי צו ארעי המונע את שינוי המצב הקיים והקובע דיון בבקשה לצו ביניים, במעמד הצדדים, להיום. כמו-כן, התבקשה תגובת המשיבה מס' 1 עובר למועד הדיון. 3. בתגובה שהוגשה טענה עיריית ירושלים, שאין מקום למתן צו ביניים. נטען, שמדובר במאהל ארעי המהווה סיכון בטיחותי, תברואתי ומפגע סביבתי - לא רק עבור העותרים ובני משפחותיהם, אלא עבור כלל הציבור המשתמש במרחב זה. מדובר בשימוש ממושך שהוא מעבר לרף המידתיות והסבירות. מתן צו ינציח מצב קיים, שהוא בלתי נסבל ובלתי חוקי. נטען, שהפתרון שהוצע הוא סביר ומייטבי ויש בו כדי לאפשר לעותרים לפנות לאלתר את המאהל ולמצוא קורת גג ראויה. עוד נטען, כי במהלך החודשים שעברו הקימה העירייה צוות פרטני שעמד בקשר עם העותרים וניסה למצוא מזור למצוקתם. גורמי רווחה מטפלים בעותרים והוצעה להם עזרה במישורים שונים. העירייה אף עשתה מאמצים להקל על שהותם של הדיירים במקום, לרבות התקנת מתקני שירותים ומקלחת. אלא שלאחר שנמצא הפתרון - בשיתוף חברת פרזות - כמתואר לעיל, אין עוד הצדקה להישארותם של העותרים במקום. אין גם הצדקה למתן הצו, ולו לתקופת ביניים, במהלכה מבקשים העותרים למצות את ההליכים אל מול משרד השיכון וגורמים אחרים. העירייה הדגישה שהיא לא מתנגדת לקיום מחאה ומאבק ציבורי, אולם מצב הדברים בעת הזו וחלוף זמן כה רב, אינו מאפשר את המשך הפגיעה במרחב הציבורי תוך יצירת מפגע בטיחותי ותברואתי כאמור. עוד נטען, שאין כל מניעה שהעותרים ישכרו דירות לתקופות ממושכות יותר מחצי שנה, וחודשי השכירות הראשונים ישולמו מן המענק שהוצע כסיוע חירום. אשר לעותר 11, הרי שהוא לא נמצא זכאי לסיוע, היות והוא מחזיק דירה בשכונת פסגת זאב וגם לא היה נוכח במאהל, בעת ביקורים רבים שנערכו במקום על-ידי נציגי העירייה. בכל הקשור לצו הביניים, נטען עוד, שסיכויי העתירה קלושים. החלטת העירייה - סבירה, ואין לעותרים כל זכות מוכרת בדין להישאר במקום ולעבור על החוק, תוך הצבת מתקנים ללא היתר. נטען בנוסף, כי קיימים בעיר תושבים רבים אחרים הסובלים ממצוקת דיור ומצוקות כלכליות, וייתכן שאף מדובר במצוקות קשות מאלה של העותרים. האחרונים מנהלים את מאבקם בצורה חוקית, ואין אפוא כל הצדקה להעדיף את העותרים על פניהם. 4. לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפניי היום, מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשה למתן צו הביניים המונע ארעית את פינוי העותרים. אלה טעמיי: 5. אכן, אין לפניי מחלוקת על כך שהתנאים במאהל הם קשים. בדיון לפניי, ב"כ העירייה אף ציין שמדובר "בתנאים בלתי אנושיים" (עמ' 4 שורה 21 לפרוטוקול). אין אפוא חולק, שהעותרים לא מצויים במקום מבחירה ואין גם חולק לפניי למעשה, שלא מדובר במחאה גרידא, אלא בעותרים הטוענים להיעדר פתרון דיור כלשהו עבורם בעת הזו. מטעם זה מבקשים הם את המשך השהות בתנאים קשים אלה על פני פינויים - כאשר למעשה אין להם לאן להתפנות. העותרים שבו וטענו בעתירתם ובבקשה שלפניי, שלמעשה בקשתם היא "בקשה של זמן". הם מבקשים שהות - אם על מנת למצות את ההליכים שהם מנהלים אל מול משרד השיכון בכל הנוגע לזכאויות אלו ואחרות לסיוע; אם על מנת לנסות ולמצוא משכירים שיסכימו להשכיר להם דירות על-פי הסדר הסיוע שהוצע על-ידי המשיבה 1. 6. נקודת המוצא היא שמצויים אנו במסגרתה של בקשה לצו ביניים, ולא במסגרת העתירה גופה. טרם החל בירור העתירה לגופה. בשלב זה לא נתבקשו - ולא הוגשו - תגובות של המשיבים 2 ו-3, וזאת משעה שצו הביניים התמקד בעניין הפינוי הנוגע למשיבה 1 בלבד. לצורך הכרעה בבקשה לצו הביניים, יש לציין כי המאהל מצוי במקום מזה קרוב לחצי שנה ואין המדובר אפוא בקשיים דחופים או חדשים שנגרמים למרחב הציבורי והשימוש בו. אף לעמדת העירייה עצמה - הסיוע שהוצע לעותרים בא לפני זמן קצר יחסית (במהלך או בשלהי חודש דצמבר 2011). המשמעות היא אפוא, כי העירייה לא פעלה במשך מספר חודשים לפינוי המקום - עניין שהסבירה אותו אמנם בהתחשבות במצוקת העותרים - אך יחד עם זאת מתעוררת השאלה, אם לאחר שהוצע לעותרים פתרון לפני מספר ימים, מוצדק לפנותם תוך פרק זמן כה קצר מהמאהל ובטרם עלה בידם לממש את הפתרון שהוצע להם. בהקשר זה יצוין, שטענת העותרים לפיה לא הסתייע בידי חלקם למצוא משכירים בפרק זמן קצר זה ובתנאים שהוצעו לא נסתרה. המשמעות היא אפוא, כי במונחי מאזן הנוחות, ובעת הזו, זמן קצר לאחר גיבוש תכנית הסיוע, נוטה הכף לטובת טענת העותרים. אדגיש, שלא מדובר בנוחות אמת, כמתואר לעיל, אלא בתנאים קשים. אלא שבמונחי "מאזן הנוחות" המשפטי המתמצה בבקשת העותרים להישאר במאהל בתנאים הקשים בהם הם חיים חלף פינויים על טפם ומיטלטליהם, כאשר אין להם לפי הנטען לאן להתפנות ובהעדר פיתרון חלופי בעניינם - על כל המשתמע מכך - נוטה בעת הזו הכף לטובת הצו. 7. זאת ועוד, כעולה מנתונים ראשוניים שנמסרו לבית המשפט במהלך הדיון, אם על-ידי העותרים ואם על-ידי ב"כ משרד השיכון, מצוי עניינם של העותרים - ולו חלקם - בשלבים אלו ואחרים של בירור זכאות במשרד השיכון. העותרים הסכימו שהם לא מיצו הליכים אלה. גם אם אין לעותרים זכות, לפי טענת המשיבה, להישאר במקום עד למיצוי מלא של זכויותיהם אל מול גורמים אחרים, עדיין קיימת בעת הזו אי-בהירות עובדתית ומשפטית באשר למצבם הספציפי והפרטני, וגם מטעם זה - ומשעה שמצויים אנו ימים ספורים לאחר הודעת העירייה על כוונת הפינוי - קיימת הצדקה להשעייה מסוימת של הפינוי ולו עד לבירור ממצה של התשתית העובדתית והמשפטית בהליך זה ובנוגע לכל אחד מן העותרים. 8. לא נעלמו מעיניי טענות המשיבה 1, עיריית ירושלים, לעניין סיכויי ההליך והיעדר זכות של העותרים. בהקשר זה, לא נעלמה מעיניי גם פסיקת בתי המשפט השונים בהקשרים קרובים (עע"מ 3829/04 טויטו נ' עמותת מכל הלב (לא פורסם, 6.12.2004); עת"מ (ת"א) 2383-10-11 זיו נ' ראש עיריית תל-אביב (לא פורסם, 10.1.2012); עת"מ (ת"א) 18742-09-11 שפיר נ' ראש עיריית תל-אביב (18.9.2011) וכן עע"ם 6801/11 שפיר נ' ראש עיריית תל-אביב (לא פורסם, 25.9.2011); וכן עת"מ (ת"א) 44629-11-11 אמסלם נ' ראש עיריית תל-אביב (29.12.2011)). מפסקי-דין אלה אכן עולה שאלה בכל הנוגע לקיומה של זכות בידי העותרים להישאר במקום המהווה שטח ציבורי, וזאת אפילו שמדובר בהישארות מטעמי היעדר מקום דיור, להבדיל ממחאה גרידא (אך ראו עוד והשוו, עת"מ (י-ם) 1083-09-10 ביטון נ' מדינת ישראל (8.5.2011)). אלא שמצויים אנו בשלב מקדמי של ההליך - במסגרת בקשה לצו ביניים - וכאשר לעותרים טענות שונות שטרם התבררו, בכל הקשור לזכותם שלהם וחובת המשיבים מנגד. נוכח האמור לעיל בעניין מאזן הנוחות, שהוא בעת הזו שיקול מכריע, לא מצאתי מקום לדחות את הבקשה מטעם זה של סיכויי ההליך ובשים לב לכך שכמובהר להלן, יתחדש הדיון בעתירה תוך פרק זמן קצוב ומוגדר. לא נעלמה מעיניי גם הטענה הקשורה באופן ספציפי לעותר מס' 11. אולם, גם עניינו קשור בנתונים עובדתיים שבעת הזו, ובמסגרת צו הביניים בדחיפותו, לא ניתן היה לבררם וממילא מאזן הנוחות גם בעניינו נוטה לטובת הוצאת הצו המבוקש. 9. לבסוף אציין, כי סיוע החירום שהוצע על-ידי המשיבה 1 - מקורו בחברת "פרזות", היא משיבה 2. במהלך הדיון שהתקיים לפניי, הודיע ב"כ "פרזות" שבקופת החברה יש כסף רב, "הרבה מאות מיליונים" (עמ' 6 שורה 18 לפרוטוקול). "פרזות" השתתפה בתכנית הסיוע מרגע שהתבקשה לסייע, וזאת הגם שמדינת ישראל ועיריית ירושלים, שהן בעלות המניות, החליטו על פירוק החברה מרצון. צוין עוד, כי מדובר בכסף שנשמר במהלך כל השנים, "על מנת שהוא ישמש את נזקקי הדיור הציבורי בירושלים". הוסף עוד, כי ככל ש"פרזות" תתבקש לדון בעניין ולסייע במציאת פתרון בעניינם של העותרים, היא תוכל לעשות כן, הגם שהודגש שאף ההגעה למתווה הסיוע המוצע כעת - לא היה פשוט. אכן, גם דברים אלה, כשהם עומדים אל מול הקשיים לפניהם ניצבים העותרים, והתנאים בהם הם מתגוררים בעת הזו, מעוררים שאלה, ותהייה. נדמה, כי גם מטעם זה, ומבלי שאביע עמדה נוספת בנדון, ראוי הוא כי הגורמים הנוגעים בדבר ינצלו את השהות הניתנת במסגרת צו זה, על מנת לנסות ולגבש מתווה מוסכם שיהווה פתרון מאוזן הן לבעייתם הספציפית והאנושית של העותרים והן לאינטרסים והתכליות שנטענו בתגובת העירייה. 10. באיזון מכלול השיקולים שלפניי, מסקנתי היא אפוא כי יש להותיר את הצו שניתן על-ידי ביום 19.1.2012 במעמד צד אחד - על כנו, וזאת עד להחלטה אחרת. הדיון בהליך יתחדש לפניי ביום 7.3.2012 בשעה 13:30. הודעה מעדכנת מפורטת ומשלימה מטעם העותרים, תוגש עד ליום 15.2.2012. ככל שמדובר בטענות שבעובדה, יצורף להן תצהיר ערוך כדין. כתבי תשובה בהליך מטעם המשיבים, בצירוף תצהיר ערוך כדין, יוגשו לא יאוחר מיום 28.2.2012. פינוי