פיטורי עובדת בהריון בחופשת מחלה

מה הדין בסוגיית פיטורי עובדת בהריון בניסיון להתחמק מהצורך בהיתר ? התובעת פוטרה בהיותה בהריון, שלושה ימים בלבד בטרם חלפו ששה חודשים לעבודה וזאת בעת ששהתה בחופשת מחלה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובדת בהריון בחופשת מחלה: 1. לפנינו תביעתה של התובעת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") וכן פיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע"). 2. אלה העובדות הצריכות לעניין - א. הנתבעת הינה חברת המספקת פתרונות מחשוב בתחום טכנולוגיות המידע בכל מגזרי המשק. ב. התובעת הועסקה אצל הנתבעת כמזכירה באגף שירותים טכניים החל מיום 25.1.09 ועד ליום 21.7.09, מועד בו פוטרה. ג. תפקידה של התובעת כלל את הפעולות הבאות: "בתפקיד שלה היא היתה צריכה לתאם פגישות לסמנכ"ל האגף ולאנשי המכירות ולמנהלי התחומים. שזה אומר תיאום פגישות ולענות על טלפונים וביצוע תיאום של דוחות שכר של עובדי השמות שנמצאים אצל לקוחות שלנו. שזה אומר פעמיים בחודש לקבל דוח נוכחות שעובד שנמצא אצל לקוח ולהתאים לדוח הנוכחות שהעובד מקליד במערכת הנוכחות של החברה". (עדות גב' ליבוביץ, הממונה הישירה על התובעת, פרוטוקול עמ' 13 ש' 9-13). הצדדים חלוקים האם התפקיד של תיאום דוחות שכר של עובדי השמות הוטל על התובעת עם קבלתה לעבודה או בשלב מאוחר יותר. ד. אין מחלוקת כי היה חוסר שביעות רצון מתפקודה של התובעת בתחום של תיאום דוחות השכר לעובדי ההשמות, הצדדים חלוקים האם חוסר שביעות הרצון נבע מכך שלתובעת לא סופקו התנאים להצלחתה בתפקיד או מליקויי תפקוד בתובעת. כמו כן חלוקים הצדדים באשר לתפקודה כמזכירה. ה. התובעת הודיעה במהלך חודש מרץ 2009 כי הינה בהריון. ו. התובעת שהתה בחופשת מחלה מיום 15.7.09 ועד 20.7.09 (תעודת מחלה מצורפת כת/3 לתצהיר התובעת). ז. ביום 19.7.09 התקשרה אל התובעת גב' אורלי דורון, מנהלת משאבי אנוש והודיעה לה כי קיים חוסר שביעות רצון מעבודתה, ולפיכך היא מוזמנת לישיבת שימוע למחרת היום. התובעת ביקשה לדחות את ישיבת השימוע ליום 21.7.09 לאור מחלתה ובקשתה התקבלה. ישיבת השימוע נקבעה ליום 21.7.09 בשעה 11:00. ח. ביום 21.7.09 הודיעה התובעת כי לא תוכל להתייצב לישיבת השימוע כי אינה חשה בטוב ולפיכך היא יוצאת לביקור אצל רופא. הנתבעת מסרה לתובעת באותו יום זימון נוסף בכתב (באמצעות שליח) לשימוע שיתקיים באותו יום בשעה 17:30. המכתב חתום על ידי גב' דורון, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת (ת/5 לתצהיר התובעת). ט. התובעת התקשרה אל גב' דורון והודיעה לה כי לא תוכל להתייצב לשימוע מאחר ואינה חשה בטוב וכי בידה תעודת מחלה עד ליום 4.8.09 (תעודת המחלה מצורפת כת/4 לתצהיר התובעת). י. גב' דורון עמדה על כך כי השימוע ייערך באותו יום ואף הציעה כי ייערך בביתה הפרטי של התובעת. לאחר מכן הודיעה גב' דורון לתובעת (באמצעות מסרון) כי השימוע ייערך באותו יום בטלפון. יא. באותו ערב נערכה שיחה טלפונית בין התובעת לבין גב' דורון וגב' ליבוביץ בה הועלו טענות לגבי חוסר מקצועיותה של התובעת בנושא עדכוני השכר ובנושא איחורים והיעדרויות. לטענת הנתבעת הועלו טענות נוספות ביחס לתפקודה כמזכירה ורשלנותה בתיאומי פגישות. יב. התובעת טוענת כי במהלך השיחה שהתה בקופת חולים, ובעדותה הוסיפה כי במהלך השיחה קיבלה עירוי דם. יג. באותו ערב בשעה 21:00 הודע לתובעת בשיחת טלפון על ההחלטה לפטרה כאשר הפיטורים נכנסו לתוקף באותו יום (מכתב הפיטורים מצורף כ- ת/6 לתצהיר התובעת). יד. ביום 27.7.09 הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת לאסוף את חפציה ולקבל את מכתב הפיטורים. לתובעת לא ניתן לעלות לבדה לבנין והיא לוותה על ידי גב' ליבוביץ. לטענת התובעת מדובר בהתנהלות משפילה. התובעת ממשיכה וטוענת כי הנתבעת הפיצה שמועות כי פוטרה בעקבות גניבת שעות. טו. התובעת פנתה באותו יום למשרד התמ"ת. 3. טענות התובעת - א. יחסי התובעת עם הממונה גב' ליבוביץ היו מצוינים עד למועד בו שיתפה התובעת את גב' ליבוביץ כי היא בהריון. כאשר החלה התובעת לצאת לבדיקות וטיפולים או לאחר בשל ההריון התחיל יחסה של גב' ליבוביץ להשתנות. גב' ליבוביץ הפכה אפאתית לתובעת עד שאפילו לאחר שעברה התובעת תאונת דרכים לא מצאה לנכון לשתף בכך אף אחד מחבריה של התובעת לעבודה. ב. התובעת התלוננה על יחסה של גב' ליבוביץ, אך לא נעשה דבר. ג. עד ליום השימוע לא הובא לידיעת התובעת כי קיים חוסר שביעות רצון מתפקודה כמזכירה ומעולם לא נמסר לה כי היא מועמדת לפיטורים. התובעת מודה כי זכתה לביקורת ולחוסר שביעות רצון רק בנושא תפקודה כמעדכנת משכורות, תפקיד אשר הוטל עליה ללא חפיפה מסודרת, ללא ניסיון קודם ומבלי שהתאפשרו לה תנאי העבודה המתאימים. התובעת לא פוטרה במשך כל הזמן שחלף על אף הבעייתיות בתחום זה כיוון שמנהלי הנתבעת ידעו כי הבעיה נובעת מהיחסים בין התובעת לבין גב' ליבוביץ אשר לא איפשרה לתובעת לבצע את התפקיד כנדרש. ד. השימוע נערך בשיחה טלפונית בהשתתפות גב' ליבוביץ וגב' דורון בלבד בזמן שהתובעת שהתה בקופת חולים מחוברת לעירוי עם רעשי מוניטור ברקע. ה. ההחלטה בדבר הפיטורים התקבלה טרם השימוע. ו. התובעת הגיעה ביום 27.7.09 למשרדי הנתבעת לאסוף את חפציה ולקבל מכתב פיטורים ונתקלה ביחס של "פושעת" כאשר נאסר עליה להיכנס לבנין אלא בליווי של גב' ליבוביץ. לתובעת נמסר מפי עובדים ומפי עופר השומר כי נפוצה שמועה כי התובעת פוטרה עקב אי דיווחים של שעות. ז. פיטורי עובדת בסמוך לתום ששת החודשים לעבודתה, על מנת להתחמק מן הצורך לקבל היתר לפיטורים, מהווה התנהגות שלא בתום לב המזכה בפיצויים בגובה הנזק הממשי. ח. הנתבעת עברה על חוק עבודת נשים ועל חוק שוויון הזדמנויות ולחלופין דרך הפיטורים נעשתה בחוסר תום לב. לפי חוק עבודת נשים זכאית התובעת להיעדרות עבור בדיקות; הפסד שכר עד הלידה; הפסד ימי חופשת לידה מהמוסד לביטוח לאומי; הפסד שכר עבודה של 60 יום לאחר הלידה; תמורת הודעה מוקדמת; פיצוי לפי שיקול דעת בית הדין בגין הפרת סעיף 9 לחוק עבודת נשים. כמו-כן מבוקש לפסוק פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים וסך של 50,000 ₪ בגין חוק שוויון הזדמנויות. כמו כן פיצוי לאור הדרך הקלוקלת בה פוטרה בסך של 30,000 ₪ וכן פיצוי בשיעור של 50,000 ₪ על השפלתה בפומבי ועל הפצת דברים שקריים בניגוד לחוק איסור לשון הרע. 4. טענות הנתבעת - א. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי פוטרה מחמת הריונה וכי נפל פגם בפיטוריה. ב. חוק עבודת נשים אינו חל מאחר ובעת הפיטורים לא השלימה התובעת ששה חודשי עבודה. ג. התובעת לא עמדה בדרישות חוק שוויון הזדמנויות. התובעת לא הוכיחה כי לא היתה סיבה לפיטוריה ולפיכך לא עבר הנטל לכתפי הנתבעת להוכיח שלא פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות. דבר הריונה של התובעת נודע חודשיים לאחר תחילת העסקתה, בחודש מרץ 2009, והתובעת פוטרה ארבעה חודשים לאחר מכן מטעמים אחרים. ד. התובעת פוטרה על רקע התנהלות כושלת, חוסר אחריות, חוסר רצינות וזלזול. התובעת לא הכחישה כי היה חוסר שביעות רצון מתפקודה במשימה של תיאום דוחות נוכחות של עובדי השמות שנמצאים אצל לקוחות הנתבעת. כמו כן הוכח כי יחסי העבודה אינם מתנהלים כתקנם כאשר גם התובעת וגם הממונה עליה התלוננו בפני גב' דורון. ה. דווקא לאחר שנודע דבר הריונה של התובעת ניתנו לה הזדמנויות נוספות וכן סודר לה מקום חניה בבנין החברה היכן שהעובדים הבכירים מחנים את רכבם. כמו-כן, כדי להקל עליה, דאגה הנתבעת כי בימים בהם נדרשה התובעת לבצע את ההשוואה בין דוחות הנוכחות לא תבצע משימות נוספות. ו. התובעת היתה מודעת לזכויותיה עקב הריונה וניצלה אותן לרעה. ז. לא היה כל פגם בשימוע. התובעת ניסתה למשוך זמן כדי להשלים שישה חודשים. ח. אין לקבל את טענת התובעת אשר עלתה לראשונה בעדותה בבית הדין כי בעת השימוע היתה מחוברת לעירוי. ט. התובעת פנתה לתמ"ת במהלך תקופת המחלה. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבעת כי מטרת התובעת היתה למשוך זמן. י. תביעת התובעת לתשלום היעדרות בגין 40 שעות לא הוכחה. יא. יש לדחות את תביעתה לסעד בהתאם לחוק לשון הרע. התובעת לא הוכיחה לשון הרע כמשמעותו בחוק ואף לא תמכה את טענתה בעדות כלשהי. כך אף נמנעה מלהביא לעדות את השומר. 5. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ומטעם הנתבעת העידו גב' ליבוביץ וגב' דורון. ההכרעה - 6. אין חולק כי התובעת פוטרה בהיותה בהריון, שלושה ימים בלבד בטרם חלפו ששה חודשים לעבודה וזאת בעת ששהתה בחופשת מחלה. לא הומצא כל הסבר לעיתוי שנבחר מלבד המטרה שהיא להתחמק מן הצורך לקבל היתר לפיטוריה. ההחלטה במועד שהתקבלה מהווה, לכאורה, החלטה הנגועה בחוסר תום לב ולפיכך "מוכתמת", אלא אם כן הנתבעת תוכיח כי מדובר בשיקולים כשרים ועניניים אשר נשקלו בטרם הוצאו אל הפועל. לטעמנו הגם שהנתבעת הוכיחה כי הפיטורים לא היו עקב ההריון, לא הוכיחה הנתבעת כי הבחירה במועד שנבחר לא היתה על מנת להתחמק מהצורך בקבלת היתר לפיטורים. לפיכך, הגם שמצאנו כי אף התנהלות התובעת מעוררת תמיהות כפי שיפורט, הרי שהתנהלות הנתבעת ואופן ביצוע הפיטורים מזכה את התובעת בפיצויים בגובה הנזק הממשי שנגרם לה עקב העיתוי והאופן בו בוצעו הפיטורים. 7. התובעת הודיעה על הריונה בחודש מרץ 2009 ואילו הזמנה לשימוע נמסרה לתובעת לראשונה ב- 19.7.09 כלומר ארבעה חודשים לאחר מכן. אין מחלוקת כי היה קיים חוסר שביעות רצון מעבודתה של התובעת בכל הנוגע לתיאום דוחות שכר של עובדי השמות. התובעת טוענת כי לא תודרכה כראוי וכי על אף שסוכם כי תנוטרל ממשימות אחרות בתחילת כל חודש ובסיומו על מנת לבצע משימה זאת, לא שוחררה ע"י גב' ליבוביץ ממשימותיה השונות. לא מצאנו כי יש מקום להכריע בעטיו של מי היו ליקויים בעבודת התובעת בתחום זה של תאום דוחות השכר. מצאנו כי אכן היו שיקולים אפשריים להפסקת העבודה אלא שהמועד ואופן עריכתם היו נגועים ומוכתמים בחוסר תום לב. 8. כך, התובעת מודה כי יחסיה עם גב' ליבוביץ לא היו טובים לפחות מאז שנודע לה על הריונה וגב' דורון העידה כי התובעת התלוננה בפניה על כך (אם כי היו גם תלונות הדדיות מצד גב' ליבוביץ). כמו-כן הוכח בפנינו כי יחסי העבודה בין התובעת ובין גב' ליבוביץ לא היו יחסים נורמטיביים. התובעת נפגעה בתאונת דרכים במהלך חודש מאי ואילו גב' ליבוביץ לא מצאה לעדכן את עובדי המחלקה בכך, כך שכשהתובעת שבה לעבודתה נשאלה כיצד היה בחופש. תגובתה של גב' ליבוביץ לעובדה זו מעידה כי אין מדובר ביחסים תקינים: "אני לא סיפרתי לאף אחד שהיתה בחופשה וגם לא סיפרתי שהיא עברה תאונה. רצית שאעבור חדר חדר ואספר?" (פרוטוקול עמ' 15 ש' 9-9). העובדה שביום 15.7.09 בעת שהתובעת חשה ברע התקשרה גב' ליבוביץ לבעלה של התובעת אינה מלמדת על טיב היחסים. 9. יחד עם זאת ועל אף ליקויים נוספים, שוכנענו כי עד ליום 19.7.09 לא ניתנה לתובעת כל התראה על כוונה להפסיק את עבודתה למעט הערות על ליקוי באשר לתחום הדוחות. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה ולתצהיריה הודעות דוא"ל בקשר עם בעיות בתיאום פגישות של התובעת במיוחד עם מר יהודה דנק אלא שרובן הן תכתובות בין גב' ליבוביץ למר דנק. התובעת אינה מכותבת להן וקיבלנו את עדותה של התובעת כי לא נערכה לה כל שיחה וכי לא ידעה על תלונות אלה עד לכתב ההגנה (או לכל המוקדם בשיחת השימוע). 10. מסקנתנו איפוא כי על אף היחסים הרעועים בין התובעת לגב' ליבוביץ הממונה עליה ועל אף חוסר שביעות הרצון בכל הנוגע לתאום דוחות עובדי ההשמה, לא ניתנה לתובעת כל התראה על כוונה להפסקת עבודתה לפני 19.7.09 ומועד הפסקת העבודה נבחר כדי להתחמק מתחולת חוק עבודת נשים. 11. לפיכך משאצה רצה לה לנתבעת הדרך ביום 19.7.09 להפסיק את עבודתה, כשלה בקיומו של הליך תקין. התובעת לא זומנה לשימוע מבעוד מועד, לא נמסרו לה הסיבות בגללן שוקלת הנתבעת הפסקת עבודה ומועד השימוע נקבע בעת בו שהתה התובעת בחופשת מחלה. אין מדובר בשימוע אמיתי בו התאפשר לתובעת להשמיע את טענותיה ולנתבעת לשקול את כוונתה להפסיק את העבודה לאחר שהתובעת תשמיע את טענותיה. 12. הנתבעת ידעה כי התובעת שוהה בחופשת מחלה עד ליום 20.7.09 ויתירה מכך, התובעת חשה ברע ביום 15.7.09 במהלך העבודה והיתה זו גב' ליבוביץ אשר התקשרה לבעלה של התובעת כדי שיבוא לקחתה במהלך שעות העבודה. למרות זאת הוזמנה טלפונית ביום 19.7.09 לשימוע שאמור להיערך למחרת, עת היא שוהה עדיין בחופשת מחלה. קיבלנו גם את טענת התובעת כי בשיחת הטלפון לא ניתן לה כל פירוט לגבי התלונות נגדה. בקשת התובעת לדחות את השימוע ליום 21.7.09 בו היתה אמורה לשוב מחופשת המחלה הינה הגיונית וסבירה וטענת הנתבעת לפיה ביום 19.7.09 התובעת ניסתה "למשוך זמן" ראויה להידחות. 13. אכן ביום 21.7.09 התובעת לא התייצבה לעבודה, לטענתה שוב בשל מחלה אשר גובתה בתעודה עד ליום 4.8.09. אלא שהנתבעת בשלב זה החליטה כי השימוע יערך בכל דרך ביום זה. 14. אכן, כפי שנאמר, אף התנהלותה של התובעת ביום 21.7.09 מעוררת תמיהות כפי שיפורט, אך אין בכך כדי להכשיר את הפגמים בשימוע וכתמי חוסר תום הלב שנדבקו בפיטורים במועד שבוצעו, אותם לא הצליחה הנתבעת להסיר. 15. התובעת העידה בתצהירה כי ביום 21.7.09 חשה ברע ולפיכך הודיעה כי אינה יכולה להתייצב לשימוע. התובעת הצהירה כי פנתה לקופ"ח וקיבלה אישור מחלה ל- 15 ימים. מיד באותו יום קיבלה זימון בכתב לשימוע בשעה 17:30 אך הודיעה כי אינה חשה בטוב וכי בידה אישור מחלה עד ליום 4.8.09. על אף האמור נערכה לה באותה ערב שיחה טלפונית בזמן שהיא עדיין נמצאת בקופ"ח (סעיפים 14-16 לתצהיר). בעדותה הוסיפה כי בזמן השימוע היתה בקופ"ח וקיבלה ברזל דרך הוריד: "זה עירוי שלוקח כמה שעות, שלוש שעות" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 24-28). לא ברור מדוע לא הזכירה התובעת בתצהירה כי בעת השימוע היתה עם עירוי לוריד. זאת ועוד ,התובעת טענה כי בעת קבלת הזימון לשימוע היתה בידה תעודת המחלה, משמע שביקרה בשעות הבוקר בקופת חולים, לעומת זאת לטענתה קיבלה עירוי בשעות הערב. לא ניתן כל הסבר מדוע נדחה העירוי לשעות הערב, לא ניתן כל הסבר מדוע לא סיפרה התובעת כי ביקרה באותו יום פעמיים בקופת חולים ואף לא ברור מדוע לא הומצא אישור על קבלת עירוי דם באותו יום. 16. כך או כך ,אין בתמיהות אלה כדי להכשיר, כאמור, את התנהלותה של הנתבעת. העובדה כי מבחינת הנתבעת דחיית השימוע ביומיים היתה מעניקה לתובעת את הגנת חוק עבודת נשים אינה נותנת הכשר לשימוע שנערך בטלפון, עת התובעת בחופשת מחלה, אף אם אינה נמצאת בקופת חולים, קל וחומר אם היא נמצאת שם. הנתבעת לא השכילה לסתור את העובדה כי העיתוי נבחר כדי להתחמק מהגנת חוק עבודת נשים. 17. מודעים אנו לעובדה כי הגם שהתובעת שהתה בחופשת מחלה עד ליום 4.8.09, הגיעה ביום 27.7.09 למשרדי הנתבעת על מנת לקחת את חפציה ולקבל את מכתב הפיטורים. אין בכך כדי לקבוע כי השימוע ביום 21.7.09 נעשה כדין. מסקנתנו הינה כי מדובר בשימוע למראית עין וכי הנתבעת קיבלה החלטה בטרם השימוע להפסיק את עבודת התובעת בטרם יחלפו ששה חודשים להעסקתה. הסעדים - 18. התובעת עותרת לסעדים הבאים - א. על פי חוק עבודת נשים: החזר שעות היעדרות, הפסד שכר עד הלידה בתוספת 50% הפסד דמי חופשת לידה מהמוסד לביטוח לאומי, הפסד שכר של 60 יום בתוספת 50% תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי של 50,000 ₪ בהתאם לחוק עבודת נשים. ב. על פי חוק שוויון הזדמנויות 50,000 ₪. ג. פיצוי בגין היעדר שימוע 30,000 ₪. ד. פיצוי בגין הפרת חוק לשון הרע 50,000 ₪. 19. חוק עבודת נשים - סעיף 9 לחוק עבודת נשים קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות;...". בענייננו, הגם שלא חלפו ששה חודשי עבודה לפחות, הרי שמהראיות עולה כי העיתוי שנבחר ואופן ביצוע הפיטורים מוכיחים את מטרתה של הנתבעת לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים ולפיכך יש בכך משום קיום חוזה העבודה שלא בתום לב. בע"ע 1353/02 אפלבוים - נ - הולצמן נקבע: "... רצונה הברור והמוכח של ניצה לעקוף את הוראות חוק עובדת נשים, רצון שהוביל אותה לפטר את מרגלית מספר ימים לפני מלאת שישה חודשים להעסקתה היא בבחינת קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב". בנסיבות אותו מקרה נקבע כי יש להעמיד את סכום הפיצוי הכספי בגובה הנזק הממשי שנגרם לעובדת ובעיקר: השכר שאמור היה להשתלם לעובדת מיום הפיטורים ועד ליום בו ילדה בתוספת דמי הלידה שלא שולמו בשל הפיטורים. 20. על הנתבעת היה לקיים הליך הפסקת עבודה בתום לב ועל פי הנורמות אשר הותוו בפסיקה. "נורמת ההתנהגות המצופה מחברה במעמדה, מחייבת כי תנהג בעובדיה בסטנדרטים ורמה גבוהה של הוגנות ותום לב. בעת שמדובר בפיטורים המבוצעים במועד כה גבולי, מן הראוי היה כי החברה תמתין עד לשובה של התובעת לעבודה, ותבצע פניה מסודרת לקבלת היתר לפיטורים - ככל שהיתה סיבה אמיתית לפיטורים - ולו למען הסר ספק קל שבקלים בדבר קיומו של קשר כלשהו בין פיטורי העובדת להריונה". (עב (ת"א) 606605 יאנה יורקובסקי - נ - דיזנהויז סיטונאי תיירות בע"מ). דברים אלה אף יפים לענייננו. 21. חוק שוויון הזדמנויות - סעיף 2(2) לחוק שוויון הזדמנויות קובע: "(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית או היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים. (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות קובע: "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) ... (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". 22. התובעת לא הוכיחה כי פוטרה "מחמת" הריונה, שכן הוכח כי נפלו ליקויים בתפקודה וכי יחסיה עם הממונה עליה עלו על שרטון. כל שהוכח הוא כי הנתבעת ביצעה פיטורי בזק בהליך פגום כדי להתחמק מחוק עבודת נשים. לא מן המותר להוסיף כי העקרונות שנקבעו בחוק שוויון הזדמנויות כתובים "עלי ספר" גם בהיעדרו. פיטורים מעבודה של אישה רק בשל הריונה מהווים פגיעה בערכי היסוד של שיטת המשפט והפליה פסולה ואסורה. יחד עם זאת, בנסיבות הענין, משהפיטורים אינם עקב ההריון אלא עיתויים ואופן התנהלותם פגום, לא מצאנו כי יש תחולה לחוק שוויון הזדמנויות וכי יש מקום לפסוק פיצוי נוסף. 23. חוק לשון הרע - סעיף 4 לחוק לשון הרע קובע לשון הרע מהי: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו". התובעת טוענת כי הנתבעת פירסמה אצל עובדיה, לרבות השומר בכניסה לבניין, השמצות לפיה התובעת "גנבה שעות" ולפיכך פוטרה ודברים אלה מהווים לשון הרע ולפיכך זכאית היא לפיצוי בסך של 50,000 ₪. אלא שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבעת פרסמה לשון הרע ומדובר בטענה כללית. התובעת בחרה שלא להעיד את מי שלדבריה מסר לה את הדברים דהיינו השומר, ולפיכך התביעה בעניין זה נדחית. יחד עם זאת מצאנו כי זה המקום להעיר לענין התנהלותה של הנתבעת ביום 27.7.09 בעת שהתובעת הגיעה על מנת לקחת את חפציה ואת מכתב הפיטורים. התובעת טוענת כי כשהגיעה לבנין נאסר עליה לעלות לבדה והיא נאלצה להמתין ללווי של גב' ליבוביץ. כן לא הותר לה להמתין במשרד לקבלת מכתב הפיטורים אלא נאלצה להמתין ליד השומר. הסברם של עדי הנתבעת להתנהלות זו לא הניחה את דעתנו. גב' ליבוביץ העידה כי החליטה להתלוות אליה בגלל שעובדים מסרו לה כי היא נמצאת במטבח ומפיצה עליה שמועות. (פרוטוקול עמ' 17 ש' 12-23). יחד עם זאת בהמשך היא מסבירה כי היתה הוראה מראש של גב' דורון שכאשר התובעת תגיע היא, גב' ליבוביץ, תלווה אותה. לעומת זאת גב' דורון העידה כי ההחלטה ללוות את התובעת התקבלה מראש במשותף על ידה וע"י גב' ליבוביץ (פרוטוקול עמ' 20 ש' 14). לא ניתן לכך כל הסבר למעט העובדה כי התובעת יכולה היתה לספר לשון הרע ולפיכך ביקשו למנוע זאת. הסבר זה כאמור לא הניח את דעתנו. יחד עם זאת אין בהתנהלות זאת כדי להוכיח כי הנתבעת הפיצה לשון הרע על התובעת ולפיכך תביעתה בענין זה נדחית. 24. הסעד הראוי לתובעת - מסקנתנו איפוא כי הנתבעת פיטרה את התובעת כדי להתחמק מתחולת חוק עבודת נשים ומן הצורך לקבל היתר לפיטורים. לפיכך הפיצויים להם זכאית התובעת הם בגובה הנזק הממשי שנגרם לה עקב ההתנהגות חסרת תום הלב ועקב הפגמים בשימוע. לא מצאנו כי יש מקום בנסיבות הענין ולאור העובדה כי לא הוכח כי עצם הפיטורים נובעים מההריון לתחולת הסעדים העונשיים שבחוק עבודת נשים. לפיכך זכאית התובעת לסכומים הבאים: הפסד שכר עד הלידה - הנתבעת לא כפרה בסכום 11,760 ₪. הפסד שכר לתקופה של 60 יום לאחר חופשת הלידה - 10,080 ₪. השלמת דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 8,200 ₪. הנתבעת לא כפרה בסכום. תמורת הודעה מוקדמת בקיזוז הסכום אשר שולם לתובעת - 3,658 ₪. הנתבעת טוענת כי על התובעת מוטלת החובה להקטנת הנזק ולפיכך יש לקזז מן הסכום דמי אבטלה להם היתה זכאית מאת המוסד לביטוח לאומי. התובעת לא נחקרה על כך ודין הטענה להידחות. פיצוי בגין שימוע שלא כדין בגובה שתי משכורות - 10,080 ₪. התובעת עותרת להחזר שעות היעדרות אשר נוכו משכרה. התובעת רשאית לטענתה להיעדר עד 40 שעות במשך חודשי הריונה. התובעת לא המציאה כל אישור כי מדובר בהיעדרות הקשורה להריון. לפיכך אף תביעתה בענין זה נדחית. התובעת לא תבעה זכויות שהיו אמורות להתגבש לאחר תקופת דמי הלידה ותום 60 הימים המוגנים כגון פיצויי פיטורים ודמי הבראה ולפיכך אלה לא נפסקו. 25. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין. הפסד שכר עד הלידה - 11,170 ₪. הפסד שכר לתקופה של 60 יום לאחר חופשת הלידה - 10,080 ₪. השלמת דמי לידה - 8,200 ₪. תמורת הודעה מוקדמת - 3,658 ₪. פיצוי בגין שימוע שלא כדין - 10,080 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית דין מיום הגשת התביעה 16.3.10 ועד יום התשלום בפועל. כמו-כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. הריוןרפואהדמי מחלהפיטורים בהריוןפיטורים