מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על ועדת ההשגה לזרים: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת משרד הפנים, מיום 17.2.10, לפיה נדחתה בקשה שהגיש עותר 2 לאיחוד משפחות עם עותרת 1, רעייתו השנייה; וכן נגד החלטת ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים, מיום 18.7.11, לדחות את ההשגה שהגישו העותרים על ההחלטה הראשונה. הן הבקשה והן ההשגה נדחו הואיל והמשיבים הגיעו לכלל מסקנה, כי למרות שהעותר הציג מסמך המצביע לכאורה על גירושיו מרעייתו הראשונה, ממשיך הוא לקיים חיים משותפים עם שתי הנשים, ולכאורה הסכם הגירושין הִנו למראית עין בלבד, ומדובר, אפוא, במערכת יחסים של ביגמיה. הרקע העובדתי 2. להלן הרקע העובדתי העולה מכתבי הטענות על נספחיהם. עותר 2 (להלן - העותר) הִנו תושב קבע בישראל, יליד שנת 1968. עותרת 1 (להלן - העותרת) הִנה אזרחית רומניה, ילידת 1980. העותר נישא בסוף שנות השמונים לרעייתו הראשונה, תושבת קבע בישראל, ומנישואין אלה נולדו לשניים חמישה ילדים. בִתם הבכורה נולדה בחודש ספטמבר 1989, והבת הצעירה בחודש אוקטובר 2000. העותר והעותרת נישאו ביום 6.11.99, ומנישואין אלה נולדו להם שלושה ילדים - בשנים 2002, 2005 ו-2009. ביום 10.1.02 הגיש העותר בקשה למתן מעמד עבור העותרת מכוח נוהל איחוד משפחות, ובתימוכין לבקשה צירף תעודת גירושין, לפיה התגרש מאשתו הראשונה ביום 15.11.01. בין לבין ניתנו לעותרת אשרות שהייה בישראל, שלא במסגרת ההליך המדורג לאיחוד משפחות. ביום 30.3.05 קיים המשיב לעותרים שימוע. בשימוע מסרו העותר והעותרת, כי הם גרים בבניין השייך למשפחת העותר ובו שמונה דירות, כי גרושתו של העותר וחמשת ילדיהם עדיין מתגוררים באחת הדירות בבניין האמור, וכי לעותר ולגרושתו קיים חשבון בנק משותף. לאור האמור בשימוע, החליט המשיב ביום 4.4.05 לסרב לבקשה לאיחוד משפחות, מן הטעם שהעותר נשוי לשתי נשים. בהחלטה שנשלחה לעותר צוין, כי ההתרשמות הִנה שהוא "נשוי בפועל לשתי נשים", ומשרד הפנים "לא השתכנע מכנות הגירושין" של העותר מרעייתו הראשונה (נספח ג' לכתב-התשובה). ערר שהגיש העותר למשרד הפנים ביום 13.4.05 בעניין ההחלטה האמורה, נדחה למחרת היום. 3. עתירה מינהלית שהגיש העותר בתיק עת"מ 603/05 נדחתה ביום 18.12.05 על-ידי בית-משפט זה (כב' הנשיאה מ' ארד). בית-המשפט ציין, בין-השאר, בפסק-דינו כדלהלן: "החלטת המשיב, כי גירושי העותר מאשתו הראשונה אינם תקינים, איננה בלתי סבירה... אין מחלוקת כי העותר היה נשוי במשך תקופה לא מבוטלת לשתי נשים, וביצע עבירה של ביגמיה. העותר החל בהליך של גירושין מאשתו הראשונה רק חודשיים לפני הגשת הבקשה לאיחוד משפחות. בחינת נסיבות על-רקע זה - ובכללן העובדה ששתי הנשים והילדים ממשיכים עד היום להתגורר יחדיו באותו בניין השייך לאבי העותר, וכי לעותר ולאשתו הראשונה חשבון בנק משותף ממנו מושכים השניים כספים לצרכיהם - מלמדת כי מסקנתו של המשיב, לפיה מדובר בגירושין למראית עין בלבד, איננה בלתי סבירה". 4. ביום 19.6.06 התייצבו העותרים במשרדי המשיב והגישו בקשה חדשה לאיחוד משפחות. בעת הגשת הבקשה מסר העותר, כי גרושתו מתגוררת בבית-חנינא בנכס של משפחתה, מזה כשבוע ימים. כאשר ביקשו נציגי המשיב מהעותר, באותו מעמד, את מספר הטלפון של גרושתו, מסר כי ניתן לשוחח עִמה באמצעות מספר הטלפון הנייד שלו (נספח ח' לכתב-התשובה). כעבור שבוע, ביום 27.6.01, נשלחה לעותרים הודעת המשיב לפיה בקשתו לאיחוד משפחות נדחתה. בהחלטה צוין: "שוב התרשמנו, כי גירושיך מאשתך הראשונה אינם כנים, וכי מדובר בגירושין למראית עין" (נספח ט' לכתב-התשובה). ביום 12.2.08, לאחר חלוף למעלה משנה וחצי ממשלוח הודעת הסירוב, נתקבלה פנייה מטעם ב"כ העותרים, ובו התבקש מענה לערר שהוגש. על-פי האמור בכתב-התשובה, נתקבל הערר רק ביום 12.2.08 (נספח י' לכתב-התשובה). ביום 16.3.08 נשלחה תשובת המשיב לב"כ העותרים, שבה צוין כי הסירוב הוא סופי ופניות חדשות בנושא לא תיעננה. 5. על ההחלטה האחרונה הגישו העותרים עתירה נוספת לבית-משפט זה בתיק עת"מ 8345/08. במסגרת הדיון בעתירה האמורה, ביום 4.9.08, הגיעו הצדדים להסכם פשרה בהמלצת בית-המשפט (כב' השופט נ' סולברג). הוסכם, כי העותרת תצא מהארץ תוך 35 יום, תשהה מחוץ לישראל תקופה שלא תפחת מחודש וחצי, ותחזור לארץ לאחר תקופה זו באשרת תייר ולאחר הפקדת ערבות כספית בסך 5,000 ₪. כן הוסכם, כי העותרת תוכל להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות. וכך נוסחה ההסכמה בעניין זה בפרוטוקול: "העותרים יגישו בהקדם האפשרי בקשה חדשה לאיחוד משפחות. בקשה זו תיסמך על הראיות החדשות שקיימות בידי העותרים. בקשת האחמ"ש תיבחן בלב פתוח ובנפש חפצה תוך זימון העותר לשימוע. במידה ויהיה צורך בכך, תוזמן גם אשתו הראשונה של העותר. העותר ובא כוחו יסייעו ככל הניתן לזימונה של [האישה הראשונה] לשימוע. במידה והאישה לא תגיע לשימוע, הדבר ישמש כראיה בין יתר הראיות הקיימות אצל המשיב" (סעיף 4 להסכם). להסכם זה ניתן תוקף של פסק-דין. 6. בעקבות פסק-הדין האמור, יצאה העותרת מן הארץ ביום 6.10.08 למשך כחודש וחצי, ולאחר שובה לישראל קיבלה אשרת שהייה מסוג ב/1. ביום 26.11.08 הגישו העותרים בקשה חדשה לאיחוד משפחות שלה צירפו את חוזה הגירושין של העותר מאשתו הראשונה משנת 2001. במהלך שנת 2009 קיבל המשיב את עמדות המשטרה וגורמי הביטחון, והאריך את רישיון הישיבה של העותרת בישראל מסוג ב/1 מעת לעת. במסגרת בירור הבקשה החדשה לאיחוד משפחות, ערך המשיב מספר בירורים טלפוניים לבדיקת "כנות הגירושין" (כלשון כתב-התשובה), בין העותר לבין אשתו הראשונה, כמפורט בנספח ט"ז לכתב-התשובה. בשיחה טלפונית מיום 24.12.09 עם בִתו של העותר מנישואיו הראשונים, ציינה הבת כי הוריה התגרשו עוד לפני שהיא (הבת) התחתנה, כי האב התחתן עם אזרחית רומניה, כי אִמה מתגוררת לבדה במחנה הפליטים שועפט, וכי הילדים מתגוררים עם העותר ומגיעים אל האֵם בסופי השבוע. ביום 26.1.10 קיים המשיב שיחה טלפונית עם אשתו הראשונה של העותר. בשיחה ציינה האישה הראשונה, כי היא מתגוררת במחנה הפליטים שועפט בדירה השייכת לאביו של העותר, המצויה בבניין בן שלוש קומות שבו גרים בני משפחה נוספים של העותר; כי התגוררה בדירה זו מאז נישואיה; כי העותר עזב את מחנה הפליטים שועפט כחמש שנים לפני מועד השיחה; כי כאשר נודע לה שהעותר נשוי לאישה נוספת - עמה התחתן לפני כעשר שנים - התגרשה ממנו; וכי העותר מתגורר בבית-חנינא עם ילדיהם, והילדים באים לבקר אותה בסופי השבוע. ביום 1.2.10 ערך המשיב בירור טלפוני עם אחיו של העותר עבד-אלקאדר. אקדים ואציין, כי לשיחה זו היה משקל מכריע במסקנתו של המשיב, לפיה גירושיו של העותר מאשתו הראשונה היו למראית עין, שהיוותה את הטעם לדחיית הבקשה נושא עתירה זו. בשיחה ציין האח עבד-אלקאדר, כי הוא מתגורר דרך קבע בבת-ים, ומגיע לירושלים רק כדי לבקר את בני משפחתו. הוא ציין, כי הוריו ואֵחיו מתגוררים בבניין בן שלוש קומות במחנה הפליטים שועפט, שיש בו מספר דירות, וכן העיר שהעותר והאח עומר נשואים לשתי אחיות. לשאלה: "אז בעצם בילאל נשוי [לאישה הראשונה]?", השיב האח: "כן"; לשאלה נוספת: "אז איפה אשתו השנייה גרה?", ענה האח: "בבית-חנינא"; ולשאלה אחרונה באותה שיחה: "ואיפה בילאל [העותר] גר?", השיב: "בשתי כתובות. בילאל אדם דתי והוא הולך לפי הדת - חצי חצי. לפעמים מעביר את האישה השנייה למחנה ונשארת אצל [האישה הראשונה] כמה ימים" (נספח ט"ז 2-1). בבירור טלפוני שנערך ביום 2.2.10 עם אחיו של העותר, מחמוד, ציין האח כי הוא מתגורר באחת הדירות בבית המשפחה במחנה הפליטים שועפט, וכי העותר מתגורר בבית-חנינא, בבית שרכש לפני כארבע-חמש שנים. בשיחה טלפונית מיום 2.2.10 שקיים נציג המשיב עם אמה של האישה הראשונה, ציינה האֵם כי בִתה מתגוררת במחנה הפליטים שועפט, והעותר מתגורר בבית-חנינא. ביום 1.2.10 נערך שימוע לאשתו הראשונה של העותר, שבמהלכו מסרה - כי היא מוסיפה להתגורר בדירה המצויה בשועפט; כי העותר, שהתגרש ממנה, התגורר בבניין זה בדירה נפרדת יחד עם אשתו השנייה; כי כארבע-חמש שנים לפני מועד השימוע עברו העותר ורעייתו השנייה להתגורר בבית-חנינא; וכי ילדיה גרים עם האב אך באים לבקרה בסופי השבוע. ביום 1.2.10 זומנו העותר והעותרת לשימוע בלשכת משרד הפנים (נספח י"ח לכתב-התשובה). העותר טען בשימוע, כי התחתן עם העותרת ברומניה בשנת 1999 או בשנת 2000, בשעה שהיה נשוי לאשתו הראשונה; כי דיווח לאשתו הראשונה על הנישואין רק לאחר שהביא את העותרת לארץ; וכי התגרש מאשתו הראשונה בשנת 2000 או 2001 בבית-הדין השרעי בירושלים, בתאריך שאינו זכור לו. הוא ציין, במענה לשאלות, כי הוא מתגורר בבית-חנינא בדירה ששכר מאחיו עוד משנת 1996, ולפני כן התגורר בדירה שבבניין המשפחתי בשועפט. בהמשך השימוע תיקן תשובתו, והבהיר כי הוא מתגורר בבית-חנינא משנת 2006. לשאלה, מדוע אשתו הראשונה נשארה לגור בדירה המצויה בבניין שבבעלות משפחתו המורחבת, השיב כי אין לה מקום אחר להתגורר בו, וכי ביקש לשלוח אותה לבית הוריה ברמאללה לאחר הגירושין, אך משפחתו אשר מכבדת אותה, עמדה על כך שתישאר לגור בבית בשועפט. לשאלה, מדוע בעת הגשת הבקשה בשנת 2006 אמר כי אשתו הראשונה עברה להתגורר בבית-חנינא, השיב כי שמע שגרושתו עברה להתגורר בבית-חנינא, או הייתה אמורה להתגורר שם, אך הוריה, שלא הסכימו כי תגור לבדה במקום זה, הלינו אותה כחודש בביתם ברמאללה, ולאחר מכן היא חזרה לשועפט. עוד בטרם הציגו עורכי השימוע לעותר את הגרסה שמסר להם האח עבד-אלקאדר בשיחה הטלפונית, הם ביקשו מהעותר להתייחס למערכת היחסים שלו עם אֵחיו. העותר השיב, כי יחסיו עם חמישה מאֵחיו הִנם טובים, עם האח עומר - "לא כל-כך טוב", ולגבי עבד-אלקאדר אמר - "הכי הרבה לא מדברים איתו זה עבד, כי הוא עזב את המשפחה לתל-אביב". לשאלה, מתי ראה את עבד-אלקאדר, השיב כי ראה אותו רק בהלווית אִמם בחודש אפריל 2009, וייתכן שאף פגש בו פעם אחת אצל אחיו זיאד. בשלב זה, אמר עורך השימוע לעותר: "הבנתי מעבד שאתה נשוי גם [לאישה הראשונה] וגם למריה [העותרת]", ובתגובה השיב העותר: "הוא מניאק עבד. זה לא נכון. עבד אמר ככה, הוא רוצה להפיל אותי". לשאלה, "לפי בירורים שנעשו אתה גר בבית חנינא ובשעפט, וכך נמסר לנו" (וכאמור, הדבר נסמך רק על דברי האח עבד-אלקאדר, ולא על תוצאות "בירורים" בלשון רבים), השיב העותר: "כל אחד שאומר [שאני] ישן או גר במחנה הוא שקרן. יש לי את הבית בבית חנינא, ולא צריך את המחנה". במהלך השימוע שנערך לעותרת באותו מועד, היא ציינה, כי התחתנה עם העותר ברומניה בשנת 1999, כי ערכו חתונה נוספת בבית-הדין השרעי בשנת 2001, כי העותר התגרש מאשתו הראשונה בסוף שנת 2001 או בתחילת שנת 2002, וכי מיום שהגיעה לארץ התגוררה רק עם העותר - עד לתחילת שנת 2006 באחת מהדירות בבניין בשועפט, ומאז - בבית-חנינא. החלטת המשיב לדחות את הבקשה החדשה לאיחוד משפחות 7. ביום 17.2.10 ניתנה על-ידי המשיב החלטה לפיה הבקשה לאיחוד משפחות מסורבת. לגבי עילת הסירוב נרשם כדלקמן: "הנימוק לסירוב - ביגמיה, ראה מכתב מצורף" (נספח כ' לכתב-התשובה). בנימוקים שצוינו במכתב, צוין כי מבדיקת הבקשה ובעקבות השינויים עולה, כי העותר "ממשיך לקיים חיים משותפים עם גב' [האישה הראשונה], וכי תעודת הגירושין שהומצאה היא למראית עין בלבד ואינה מעידה על מצב הדברים בפועל". במכתב פורטו הנימוקים שעמדו ביסוד החלטה זו, ובין-השאר, העובדות הבאות: נישואי העותר, אף לשיטתו, לשתי נשים במשך תקופה לא מבוטלת; המשך מגורי האישה הראשונה בבניין בשועפט בתקופה שבה גם גרה העותרת באחת הדירות בנכס; גרסתו של העותר בעת הגשת הבקשה לאיחוד משפחות ביום 19.6.06, לפיה אשתו הראשונה מתגוררת מזה כשבוע בנכס של משפחתה בבית-חנינא, לעומת הגרסה שמסר בשימוע מיום 10.2.10, לפיה ביום 19.6.06 אשתו הראשונה התגוררה בבית משפחתה ברמאללה, ורק התכוונה לגור בבית-חנינא אך משפחתה לא אפשרה לה להתגורר לבדה; והמידע שמסר אחיו של העותר - עבד-אלקאדר - לפיו העותר מתגורר הן עם אשתו הראשונה בשועפט והן עם העותרת בבית-חנינא ושהוא מחלק את זמנו בין הבתים. לכך הוסיף משרד הפנים בהחלטתו, כי לא סביר בעיניו שהעותר עבר להתגורר בשכירות בבית-חנינא, בעוד שגרושתו לכאורה ממשיכה להתגורר בבית המשפחה במחנה הפליטים שועפט, ובפרט כאשר ילדיהם המשותפים מתגוררים עם העותר. מהטעמים האמורים, צוין במכתב הנספח להחלטה, כי העותר "מקיים חיים משותפים עם שתי נשותיו, ובשל כך הוחלט לסרב לבקשה בשל ביגמיה, ובהתאם לנהלים". החלטת ועדת ההשגה 8. על ההחלטה לדחות את הבקשה האחרונה לאיחוד משפחות, הגישו העותרים השגה לוועדת ההשגה לזרים. בהחלטה מיום 4.4.11 דחה יו"ר ועדת ההשגה (עו"ד צבי גל) את השגת העותרים. יו"ר ועדת ההשגה ביקש לבחון אם מאז מתן פסק-הדין בעתירה המינהלית הראשונה בחודש דצמבר 2005, ועד למועד הגשת ההשגה, חל שינוי בנתונים העובדתיים, שיש בו כדי להצדיק את הבקשה לאיחוד משפחות. הוא קבע, כי החל משנת 2006 חל אמנם שינוי משמעותי אצל העותרים, עת עזבו את בית משפחתו של העותר בשועפט ועברו להתגורר בבית-חנינא עם ילדיהם המשותפים ועם ילדיו של העותר מנישואיו לאשתו הראשונה. יחד-עם-זאת הדגיש, כי מרחק הנסיעה בין שני הבתים אינו עולה על דקות אחדות, וכי אשתו הראשונה של העותר נשארה לגור עם משפחתו המורחבת של העותר, כאשר משפחתה שלה מתגוררת ברמאללה. בהקשר זה ציין יו"ר ועדת ההשגה, כי העותר הסביר שגרושתו נותרה בדירה בשועפט, לנוכח העובדה שאביו של העותר העניק לנכדו, בנו הבכור של העותר, דירה בבניין, והלה בחר לשכן בדירה את אִמו. יו"ר ועדת ההשגה הוסיף וקבע, כי מעבר לעובדה שהעותרים עברו להתגורר בבית-חנינא, לא ניתן להצביע על שינוי עובדתי נוסף שיש בו כדי להפריך את החשד כי העותר ביצע עבירה של ריבוי נישואין. בהקשר זה הדגיש, כי כל מי שרואיין על-ידי המשיב, חזר וציין שהעותר מוסיף לבקר אצל אשתו הראשונה, ואחד מהם - האח עבד-אלקאדר - אף הוסיף וציין שהעותר מנהל אורח חיים של ריבוי נישואין. יו"ר ועדת ההשגה הדגיש, כי לנוכח העובדה שלא הייתה שנויה במחלוקת שהעותר היה נשוי לשתי נשים בתקופה לא מבוטלת, וששתי הנשים התגוררו באותו בניין במשך כשש שנים - מוטל על העותרים נטל מוגבר להוכיח שמצבם השתנה. הוא הגיע לכלל מסקנה, כי נטל זה לא הורם, בקבעו כדלהלן: "כל הראיונות, הטלפונים והשימועים הפרונטליים, כולם בוצעו לאחר שנת 2006 וברובם נעשו בשנת 2010, כל הממצאים מובילים לאותה תוצאה - במהות דבר לא השתנה. גם המקורבים ביותר [לעותר] ואף [העותרים] עצמם מעידים על כך שהנתונים העובדתיים לא השתנו, למעט המרחק הגאוגרפי שהשתנה בכך שנוספו כ-10 דקות נסיעה, אך במהות הקשרים בין [העותרים] ואשתו הראשונה של [העותר] מוסיף להתקיים" (פִסקה 19 להחלטה); וכי "הקשר שבין [העותר] לאשתו [הראשונה] מוסיף להתקיים גם לאחר נישואיו לאשתו השנייה, כך עולה ממסכת הראיות שנאספו על-ידי המשיב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים" (סעיף 27 להחלטה). בשולי ההחלטה צוין מה על העותר לעשות, לצורך שינוי ההחלטה: "על [העותר] לקיים משפחה המופרדת מגרושתו, משפחה שחדלה להיות משפחה אחת הכוללת את גרושתו. לכשיעשה כן, סביר שהמשיב יכיר במשפחה החדשה ויכיר [בעותר] כמי שאינו מקיים אורח חיים התואם ריבוי נישואין" (עמ' 11 להחלטה). תמצית טיעוני הצדדים 9. העותרים טוענים, כי הרימו את הנטל להוכחת גרסתם, לפיה גירושיו של העותר מאשתו הראשונה הִנם תקפים, וכי השניים לא מקיימים קשר זוגי. הם גורסים, כי אין בסיס למסקנת המשיב, לפיה מדובר בגירושין שנעשו למראית עין. בהקשר זה מוסיפים וטוענים העותרים, כי לשם אישוש סברתו של משרד הפנים לפיה מדובר בגירושין פיקטיביים, מוטל על המשיב נטל מוגבר, ועליו להצביע על ראיות מינהליות כבדות משקל בדבר ניהול חיים משותפים בין העותר לבין רעייתו הראשונה בתקופה הרלבנטית מאז הגשת הבקשה החדשה לאיחוד משפחות בשנת 2006. לגרסת העותרים, אין בידי המשיב ראיות פוזיטיביות שכאלה, פרט לשיחה הטלפונית שנערכה בין נציג המשיב לבין אחיו של העותר, עבד-אלקאדר. בעניינו של האח עבד-אלקאדר ציינו העותרים, כי מהשיחה הטלפונית הקצרה שנערכה עִמו על-ידי נציג המשיב, לא ניתן לדעת על בסיס מה ציין האח כי העותר מתגורר גם בבית האישה הראשונה, ובפרט כאשר האח מתגורר דרך קבע בבת-ים, ולטענת העותר אף מסוכסך עִמו וניתק את הקשר עם המשפחה. על-כן גורסים העותרים, כי הראיה המינהלית הנוגעת לשיחה הטלפונית עם האח אינה יכולה לבסס מסקנה, לפיה העותר מקיים עד היום מערכת יחסים זוגית גם עם אשתו הראשונה; וכי יתר הראיות החדשות שהובאו לפני המשיב מצביעות על כך שהעותר מתגורר עם העותרת בלבד ומקיים רק עִמה מערכת יחסים משפחתית. 10. המשיב גורס, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת הגשתה בשיהוי של כשבעה חודשים ממועד מתן החלטת ועדת ההשגה לגופה של העתירה. לגופו של עניין גורס המשיב, כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת משרד הפנים ובהחלטת ועדת ההשגה, הואיל ומהתשתית הראייתית שהובאה לפניהם נתחוור כי העותר לא ניתק קשריו עם אשתו הראשונה, והלכה למעשה הוא מנהל מסגרת חיים משותפת וכפולה עם שתי נשותיו, כאשר הוא "מסתתר" מאחורי מסמך הגירושין. מסקנה זו עולה, לטענת המשיב, ממכלול הנתונים שעמדו לפניו, ובכללם - המגורים של שתי הנשים באותו מבנה מגורים עד לשנת 2006, ניהול בעבר של חשבון בנק משותף על-ידי העותר ואשתו הראשונה, שינוי הגרסאות של העותר במהלך השימועים, והמידע שנמסר על-ידי האח עבד-אלקאדר בשיחה הטלפונית. כל אלו, לטענת המשיבים, מובילים למסקנה כי העותר מנהל מערכת חיים סימולטנית עם שתי נשותיו, והגירושין היו למראית עין בלבד. דיון 11. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן - החוק או חוק הכניסה לישראל), קובע בסעיף 1 כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה על-פי סעיף 2(א) לחוק לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1), 113, 117 (1972); ובג"ץ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505, 520 (1992)). במסגרת הסמכויות הרחבות הנתונות לשר הפנים, נקבעו על-ידו נהלים שונים להקניית מעמד בישראל, בין-השאר בהליך של איחוד משפחות בין בני-זוג. מדיניות המשיב הִנה, כי אין לאשר בקשה לאיחוד משפחות כאשר אחד מבני-הזוג נשוי לאדם אחר. מדיניות זו אושרה בפסיקת בית-המשפט העליון, אשר קבע כי היא מושתתת על טעמים טובים וראויים, זאת לצורך הגנה על בת-הזוג הראשונה ועל מוסד המשפחה בכללותו, ולשם מניעת מתן הכשר בעקיפין לדבר ביצועה של עבירת ביגמיה (בג"ץ 1126/02 נימר אבו עסא נ' שר הפנים (23.10.02); בג"ץ 5303/05 עלי בדארנה נ' שר הפנים (21.7.05); ועע"ם 369/87 באסם אבו נאב נ' משרד הפנים (23.12.09)). כן נפסק, כי אין נפקא מינה האם מגיש הבקשה היה נשוי מבחינה משפטית לנשותיו, או שמא ניהל עִמן מערכת זוגית והיה אבי ילדיהן, בבחינת "קיומן של מערכות משפחתיות מקבילות" במצב "תואם ריבוי נישואין" (בג"ץ 5291/05 עבד אל-כרים אזברגה נ' שר הפנים (26.10.05), והאסמכתאות המפורטות שם); וכי אף אם התגרש אדם מאשתו הראשונה באקט משפטי פורמאלי, רשאי משרד הפנים להגיע לכלל מסקנה, על בסיס תשתית של ראיות מינהליות, כי הגירושין היו פיקטיביים ולמראית עין (בג"ץ 5185/02 מוחמד בן מוסא אבו אעיש נ' שר הפנים (11.5.03); בג"ץ 9015/02 סבאח אבו-אלקימה נ' שר הפנים (25.6.03); ועע"ם 369/07, בעניין אבו נאב, לעיל). 12. לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים - ומבלי להביע דעה בשלב זה בעניין המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות המינהליות שעמדו לפני המשיב בעת מתן ההחלטה בדבר דחיית בקשת העותרים - הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להחזיר את בדיקת עניינם של העותרים למשיב, זאת לשם מתן החלטה חדשה בבקשה לאיחוד משפחות, תחת ההחלטה נושא העתירה. אבאר להלן את הטעמים העומדים ביסוד החלטתי. כאמור, בעת שהגישו העותרים את הבקשה הראשונה לאיחוד משפחות בחודש ינואר 2002, הגיע המשיב לכלל מסקנה שהגירושים של העותר מאשתו הראשונה, שנערכו רק כחודשיים לפני כן, הִנם למראית עין; זאת, בין-השאר, הואיל והעותר נישא לעותרת עוד בחודש נובמבר 1999, והמשיך להתגורר בבניין שבבעלות המשפחה, שבו התגוררה אשתו הראשונה, ואף ניהל עִמה חשבון בנק משותף שממנו משכו השניים כספים לצורכיהם. בית-משפט זה (כב' הנשיאה מ' ארד) קבע בפסק-הדין בעת"מ 603/05, כי מסקנת משרד הפנים בעניין זה איננה בלתי סבירה, ודחה את עתירתם הראשונה של העותרים. בעקבות פסק-הדין האמור, נקודת המוצא הראשונה לדיון שלפנינו הִנה, אפוא, כי לנוכח הנתונים בדבר הנישואים במשך כשנתיים לשתי הנשים עד לגירושין; המגורים המשותפים של העותר ואשתו הראשונה באותו בניין מגורים במחנה הפליטים שעפט, אף אם לא באותן דירות; וניהול חשבון בנק משותף על-ידי השניים - מבססים החלטה מינהלית, שאין עילה משפטית להתערב בה, לפיה העותר קיים, נכון למועד מתן ההחלטה נושא פסק-הדין הראשון, קשר זוגי עם רעייתו הראשונה. נקודת מוצא זו הטילה על העותרים את הנטל להוכיח בפניותיהם הבאות למשיב, כי חל שינוי בנסיבות באופן שיצדיק שינוי ההחלטה. 13. העותרים סברו שעובדת העתקת מקום המגורים של העותר והעותרת לדירת מגורים בשכונת בית-חנינא, כמו-גם ביטול חשבון הבנק המשותף שניהלו העותר ואשתו הראשונה, בצד ראיות נוספות בדבר קיום מערכת יחסים זוגית רק עם העותרת, מצדיקה שינוי ההחלטה, ועל-רקע זה הגישו את הבקשה השנייה לאיחוד משפחות בשנת 2006. כאמור, בקשה זו נדחתה על-ידי המשיב, מבלי שבחן לגופן את הראיות החדשות כמו למשל שינוי מקום המגורים של העותרים. נגד החלטה זו הוגשה על-ידי העותרים העתירה המינהלית השנייה, בתיק עת"מ 8345/08. בהמלצת בית-משפט זה (כב' השופט נ' סולברג), הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק-דין, לפיה בקשת העותרים תיבחן מחדש, ותסתמך, בין-השאר, על "הראיות החדשות שקיימות בידי העותרים", אגב שימועים שייערכו לעותרים, וכן לאשתו הראשונה של העותר. מכאן, שנקודת המוצא השנייה לדיון, הִנה כי למרות פסק-הדין שניתן בעת"מ 603/05, על משרד הפנים לבחון את בקשתם החדשה של העותרים לאיחוד משפחות, אשר תסתמך על הראיות החדשות בעניין ניתוק הקשר הזוגי בין העותר לבין רעייתו הראשונה. 14. בהתאם לפסק-הדין האחרון, המציאו העותרים ראיות בדבר מגוריהם של העותר והעותרת בבית-חנינא מאז שנת 2006. כפי שעולה מסקירת הרקע העובדתי לעיל, כל הבירורים שערך המשיב, למעט שיחה טלפונית קצרה עם אחיו של העותר, עבד-אלקאדר, תמכו לכאורה בטענת העותרים. בִתו (הנשואה) של העותר מנישואיו הראשונים, ציינה בשיחה טלפונית מיום 24.12.09, כי אִמה מתגוררת לבדה במחנה הפליטים שועפט, וכי העותרים מתגוררים יחד. אשתו הראשונה של העותר ציינה בשיחה טלפונית עם נציג המשיב ביום 26.1.10, כי היא מתגוררת באחת מהדירות בבניין המגורים במחנה הפליטים שועפט, וכי העותר מתגורר מזה חמש שנים יחד עם העותרת בדירת מגורים בבית-חנינא. על גרסה זו היא חזרה גם במהלך ראיון בלשכת מינהל האוכלוסין ביום 1.2.10. אִמה של האישה הראשונה אישרה אף היא בשיחה טלפונית עם נציג המשיב מיום 2.2.10, את הגרסה האמורה. מחמוד, אחיו של העותר, ציין בשיחה טלפונית שקיים עם נציג של המשיב ביום 2.2.10, כי הוא מתגורר באחת הדירות בבניין המגורים של המשפחה במחנה הפליטים שועפט, והדגיש כי העותר מתגורר דרך קבע בבית-חנינא מזה כארבע-חמש שנים. העותר והעותרת מסרו כל אחד בשימוע שנערך להם ביום 1.2.10, בין-השאר, כי מאז הגעתה של העותרת לישראל, הם מתגוררים רק זה עם זו, עד לתחילת שנת 2006 - באחת הדירות בבניין בשועפט, ומאז - בבית חנינא. כל הבירורים האמורים שנערכו על-ידי המשיב, תמכו לכאורה בגרסתם העותרים, ומכל מקום - לא הפריכו אותה. 15. הראיה המינהלית היחידה במכלול כל הראיות החדשות שנאספו, שהייתה משמעותית ומכריעה בהחלטת המשיב לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות, הִנה השיחה הטלפונית שנערכה עם אחיו של העותר, עבד-אלקאדר. כפי שצוין בסקירת הרקע העובדתי, השיחה הייתה קצרה וגרסת האח הייתה לקונית. כאמור, התרשומת של המשיב בעניינה כללה שלוש שאלות ותשובות בלבד. לשאלה: "אז בעצם בילאל נשוי ל[אישה הראשונה]?", השיב האח: "כן"; לשאלה נוספת: "אז איפה אשתו השנייה גרה?", ענה האח: "בבית-חנינא"; ולשאלה אחרונה באותה שיחה: "ואיפה בילאל [העותר] גר?", השיב: "בשתי כתובות. בילאל אדם דתי והוא הולך לפי הדת - חצי חצי. לפעמים מעביר את האישה השנייה למחנה ונשארת אצל [האישה הראשונה] כמה ימים" (נספח ט"ז 2-1). לכאורה, ואינני מביע בשלב זה עמדה בנושא, מדובר בראיה מינהלית משמעותית בסוגיה הנדונה. ואולם, דומה כי לאור תוכן הגרסה הלקונית, ולנוכח השימוע שנערך לעותר, לא מיצה משרד הפנים את הבירור והבדיקה בעניין גרסת האח, כפי שהיה צריך לעשות בנסיבות המקרה, בטרם מתן החלטה בדבר דחיית הבקשה לאיחוד משפחות. כאמור, יום לאחר השיחה הטלפונית עם עבד-אלקאדר, נשאל העותר במהלך השימוע על מערכת יחסיו עם אֵחיו, זאת עוד בטרם הוצגה לו גרסתו של עבד-אלקאדר. העותר ציין, כי הוא ובני המשפחה לא מדברים עם עבד-אלקאדר, אשר עזב את בית המשפחה ומתגורר באזור תל-אביב, וכי במהלך השנים האחרונות ראה אותו רק בהלוויה בשנת 2009 ובמפגש אצל האח זיאד. לאחר שנאמר לעותר על-ידי עורך השימוע, כי עבד-אלקאדר מסר שהעותר נשוי לעותרת ולרעייתו הראשונה, הכחיש העותר את הדברים, קילל את אחיו ואמר שהאח רוצה "להפיל" אותו. בנסיבות אלו, ועל-רקע הסכסוך בין האחים, היה על משרד הפנים לנסות למצות את החקירה עם האח, ולא להסתפק בשיחה הטלפונית הקצרה בת שלושה משפטים כבסיס להחלטה לדחיית הבקשה לאיחוד משפחות מחמת ביגמיה. לא נערך עם האח בירור מה מקור המידע שמסר בדבר ניהול חיי הזוגיות הכפולים של העותר עם שתי נשים בשתי הדירות. הוא לא נשאל האם ראה את הדברים, או שמא מדובר בעדות שמיעה (ואם כן - ממי שמע זאת), או בעדות סברה (ואם כך - על מה נסמכה). גם לא נערכו כל בירור או בדיקה עם האח ועם יתר בני המשפחה, בעניין מערכת היחסים העכורה בין העותר לבין האח, כנטען על-ידי העותר, ובדבר האפשרות של האח לדעת אם העותר מחלק את זמנו בדירותיהן של שתי הנשים, כנטען על-ידו. בירור זה הִנו מתחייב בנסיבות העניין, לנוכח החלטת משרד הפנים להסתמך על השיחה הלקונית עם האח כראיה מרכזית ומכרעת, לביסוס מסקנתו בדבר קיום שתי מערכות הזוגיות על-ידי העותר. נוסף על כך, עורך השימוע לא אמר לעותר, כי האח עבד-אלקאדר מסר שהעותר מתגורר "בשתי הכתובות", אצל שתי הנשים "חצי חצי" - כפי שמסר האח בשיחה; אלא רק אמר לו: "הבנתי מעבד שאתה נשוי גם ל[אישה הראשונה] וגם למריה [העותרת]". בנסיבות אלו, לא ניתנה לעותר הזדמנות לנסות להפריך בראיות מטעמו את גרסת האח עבד-אלקאדר, בדבר מגוריו בשתי הדירות, בין-השאר, באמצעות ראיות שיצביעו על היקף הביקורים של האח בדירות, אם בכלל. 16. זאת ועוד, למרות שהראיה היחידה מבין הראיות החדשות, אשר טפחה על-פני גרסת העותרים, הייתה השיחה הטלפונית הקצרה עם האח עבד-אלקאדר, קבע יו"ר ועדת ההשגה בהחלטתו כי "כל הראיונות, השיחות הטלפוניות והשימועים" שנערכו בתקופה לאחר שנת 2006, מעידים "באופן שאינו משתמע לשתי פנים", כי הקשר בין העותר לבין אשתו הראשונה מוסיף להתקיים גם לאחר נישואיו לאשתו השנייה. קביעה זו אינה מתיישבת עם מסכת הראיות המינהליות שעמדה לפני משרד הפנים, שכן חלק לא מבוטל מהראיות תמכו לכאורה בגרסת העותרים. לא זו אף זו, בהחלטת משרד הפנים ובהחלטת יו"ר ועדת ההשגה ניתנו דגשים שונים לבסיס ההחלטה לפיה הגירושין היו למראית עין. כפי שצוין, בהחלטת משרד הפנים נאמר, בין-השאר, ש"לא סביר... כי [העותר] עבר להתגורר בשכירות בשכונת בית-חנינא בירושלים, בעוד גרושתו לכאורה ממשיכה להתגורר בבית משפחתו במחנה הפליטים שעפט" (פִסקה 7 להחלטה). לעומת זאת, יו"ר ועדת ההשגה, יצא מהנחה שונה בהחלטתו, לפיה העותר העתיק את מען מגוריו, יחד עם העותרת למקום אחר. בהקשר זה, צוין בהחלטתו כי "חל שינוי משמעותי" אצל העותרים, אשר "עזבו את בית משפחתו של [העותר] במחנה שעפט ועברו להתגורר בבית חנינא" (פִסקה 12 להחלטה). 17. סיכומם של דברים: מן המקובץ לעיל עולה, כי לאור הנתונים שעמדו לפני משרד הפנים בעבר, ולנוכח פסק-הדין הראשון (עת"מ 603/05), אכן הוטל על העותרים הנטל להוכיח, שהעותר אינו מקיים עוד שתי מערכות זוגיות, וניתק את הקשר הזוגי עם אשתו הראשונה. עוד עולה, כי בעקבות פסק-הדין השני (עת"מ 8345/08), היה על משרד הפנים לבחון את הבקשה החדשה לאיחוד משפחות, לאור הראיות החדשות שבידי העותרים, בדבר ניתוק הקשר בין העותר לבין אשתו הראשונה. החלטת משרד הפנים לדחות את הבקשה החדשה לאיחוד משפחות, תוך מתן משקל רב לשיחה הטלפונית הקצרה שהתקיימה עם האח עבד-אלקאדר, זאת מבלי לערוך בירורים ובדיקות בעניין גרסת האח לנוכח הטענות שהעלה העותר בשימוע - אינה סבירה. הואיל והעותר ציין (כאמור, עוד לפני שהוצגה לו גרסת האח), שהוא מסוכסך עם אחיו עבד-אלקאדר, כי האח עזב את ירושלים ומתגורר בשפלה מזה שנים, וכי לא נפגש עִמו בשנים האחרונות (פרט לשתי הזדמנויות שצוינו) - בלתי סביר היה לתת לגרסה הלקונית של האח משקל מכריע בהחלטה, מבלי להשלים ולמצות את הבדיקות והבירורים, זאת כאשר אל מול ראיה מינהלית זו הוצגו ראיות רבות התומכות לכאורה בגרסת העותרים. כפי שצוין, מיצוי החקירה - ובפרט כשניתן לגרסת האח משקל מכריע על-ידי המשיב - חייב את משרד הפנים לערוך בירור נוסף עם האח בשאלה על מה מבוססים דבריו, לפיהם העותר מחלק זמנו בין דירות שתי הנשים (על דברים שראה, או שמא על עדות שמיעה, או אולי אך על עדות סברה). מיצוי החקירה אף התחייב בנסיבות העניין, לצורך מתן האפשרות לעותרים להביא ראיות לתימוכין בטענת העותר, בדבר הסכסוך עם אחיו, ואי-יכולתו של האח לדעת היכן נמצא ומתגורר העותר. לפיכך - ומבלי להביע עמדה בשלב זה בשאלת טיבן ומשקלן של הראיות המינהליות שנאספו עד כה בעניינם של העותרים - החלטת משרד הפנים להסתמך על המשפט הקצר שאמר האח בשיחה הטלפונית, כראיה מינהלית מכרעת לביסוס המסקנה בדבר המשך הקשר הזוגי שבין העותר לאשתו הראשונה, זאת מבלי לערוך בירורים כלשהן בעניין השגות העותר על גרסת האח, ובפרט, כאשר עמדו לפני משרד הפנים ראיות נוספות שתמכו לכאורה בעמדת העותרים - הייתה בלתי סבירה. התוצאה 3. אשר על כל האמור לעיל, מתקבלת העתירה במובן זה שהדיון בעניינם של העותרים יוחזר למשרד הפנים, לשם קבלת החלטה חדשה בבקשה לאיחוד משפחות, זאת לאחר שיושלמו הבדיקות והבירורים הנדרשים בעניין הראיות החדשות, כאמור לעיל. לעותרים תינתן אפשרות להביא ראיות נוספות, והמשיב אף יוכל להזמינם לשימוע נוסף. לאחר מיצוי הבדיקה ובחינת מכלול הראיות, תתקבל החלטה חדשה על-ידי המשיב בבקשה לאיחוד משפחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. משרד הפניםועדת ההשגה לזריםערעור