ערעור על גמלת ניידות

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על גמלת ניידות: .1זהו ערעור, על פי סעיף 10לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995(להלן החוק), ומכח סעיף 23להסכם בדבר גימלת ניידות שנחתם ביום 01.06.97, בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי. החלטה של ועדת לעררים כאמור, ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד כאמור בסעיף 213לחוק. ערעורה של המערערת הינו על קביעת ועדת העררים, מיום 23.06.98לפיה, הממצאים הרפואיים שנמצאו אצל המערערת אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת ולפיכך אינה זכאית לגמלת ניידות. .2זכאותה של המערערת לגמלת ניידות, נבחנה לראשונה ב 23.12.85והועדה בדרג ראשון קבעה כי היא אינה זכאית לגימלה מאחר והליקויים אינם נכללים ברשימת הליקויים המפורטים בתוספת א' להסכם ניידות. הועדה הרפואית לעררים, ביום 19.08.86קבעה כי הממצאים ניתנים ליישום לפי פריט 1חלקי בשיעור %60, ובהתאם לכך שולמה לה גימלה. ענינה של המערערת הובא בפני הועדה בדרג ראשון פעם נוספת ביום 22.07.92וזו קבעה כי הממצאים אינם נכללים ברשימת הליקויים המפורטת בתוספת הנ"ל. הועדה לעררים אישרה את קביעת הועדה בדרג ראשון לפיה הממצאים אינם נכללים ברשימת הליקויים. ענינה של המערערת הובא, פעם נוספת, הפעם לבקשתה, בפני הועדה בדרג ראשון ביום 21.01.98וזו קבעה כי הממצאים אינם נכללים ברשימת הליקויים. ערר שהוגש על ידי המערערת לועדה לעררים, נדחה ביום 23.06.98לאחר שהועדה לעררים אישרה את עמדת הועדה בדרג ראשון ולפיה, ממצאי הבדיקה של המערערת אינם נכללים ברשימת הליקויים. על החלטה זו מוגש הערעור שבפני. .3בא כוחה המלומד של המערערת טען כי אין הועדה הרפואית לעררים יכולה לשנות החלטה של ועדה רפואית קודמת אשר יישמה פעם פריט תוך תיאום. החלטה מעין זו, של ועדה קודמת שיישמה פריט תוך תיאום מחייבת ועדה רפואית שבאה אחריה אלא אם חל שינוי במצב בריאותו של הנכה או שהועדה הקודמת פסקה שלא כדין ובטעות שעולה על פני ההחלטה. מאחר ולא חל שינוי במצבה של המערערת הרי שיש להשאיר על כנה את ההחלטה מ- 19.08.86שהעניקה למערערת גמלת ניידות. טענה שניה של בא כוח המערערת הינה, שמאחר והמשיב לא הגיש ערעור על ההחלטה ביום 19.08.86, הרי שזו צריכה להשאר על כנה. עוד טען ב"כ המערערת, כי הועדה לעררים שביקשה לסטות מההחלטות קודמות צריכה היתה להתייחס אליהם במפורשות בטרם תחליט ובכל אופן היה עליה לנמק את החלטתה כדבעי. עוד טען ב"כ המערערת כי היה על הועדה הרפואית לעררים להודיע למערערת על האפשרות כי יופחתו זכויותיה ותיתן לה אפשרות להתגונן על ידי המצאת חוות דעת מטעמה. פסק-דין: .4טענותיו של ב"כ המערערת, הינן טענות יפות אך נעדרות תשתית עובדתית מתאימה. סקרתי בהרחבה בסעיף 2דלעיל את השתלשלות הענינים בנושא גמלת הניידות של המערערת. מטרת סקירה זו היתה להראות כי המערערת לא קיבלה גמלת ניידות החל משנת 92ואילך, עת הוחלט על ידי ועדה בדרג ראשון וועדה בדרג שני, כי הממצאים הרפואים אינם נכללים ברשימה שבתוספת. אכן החלטות אלה שינו את המצב לעומת ההחלטה מ- 19.08.86, אך, לא על החלטות אלה משנת 92הוגש הערעור. .5הועדות שדנו בענינה של המערערת בשנת 98, התכנסו לבקשתה כאשר המצב עד אותה עת היה שהמערערת לא קיבלה במשך מספר שנים גמלת ניידות. ההחלטה, נשוא הערעור שבפני, לפיה לא זכאית המערערת לגמלת ניידות, לא שינתה מצב קודם שהרי, המצב הקודם, החל משנת 92, היה שהמערערת אינה זכאית לגמלת ניידות. נוכח זאת, ברור, כי הועדה לעררים שעל החלטתה הוגש הערעור שבפני, לא סטתה מהחלטה קודמת. לפיכך נשמט הבסיס העובדתי למרבית טענותיו של ב"כ המערערת בענין חובת הנמקה עת סוטים מהחלטה קודמת או חוסר אפשרות לסטות מהחלטה קודמת. על אף האמור, אתייחס בנפרד, להלן, לכל אחת מטענותיו של ב"כ המערערת. .6אשר לטענה לפיה היה על הועדה לעררים ליישם את פריט ח 1לרשימת הליקויים באופן מותאם הרי, שבענין זה הלכה שנקבעה בפסיקה הינה כי אין לקבוע, לענין גמלת ניידות אחוז נכות מותאם ועל הועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, ואם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה אין לקבוע נכות חלקית מותאמת (ראה דב"ע נב/ 7210דוד ממן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו' 334, 335, מטעם זה אין לקבל טיעון ב"כ המערערת בסיכומיו כאילו היה על הועדה לקבוע יישום הליקויים תוך תיאום כפי שנעשתה בשנת .1986הועדה נדרשת לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם ואף מונחית שלא לקבוע נכות מותאמת אם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי שברשימה וראה גם דב"ע נה/23-01 המוסד לביטוח לאומי - חיה פיק, פד"ע כט 546, 558- 552וכן דב"ע 97/01- 102יחיאל שמחון נ' המל"ל עבודה ארצי לא (1) 149). .7לענין חובת ההנמקה אכן ההלכה היא כי על הועדה לנמק החלטתה. זאת במיוחד כאשר ועדה סוטה ממצאי קודמותיה, ודוגמאות להנמקה שנתקבלו בפסיקה הינן שינוי מצב בריאות או טעות על פניה של ההחלטה הקודמת (ראה גם דב"ע שמ/2225-01 פד"ע יג 169, דב"ע מג/1692-01 פד"ע טו 268, וכן דב"ע מד/1745-01 פד"ע יז 109) כל זאת משום שהאזרח אשר עומדים לפגוע בזכויות הקודמות שהוקנו לו זכאי לדעת את סיבת הדבר. בג"צ 84/363 המוסד נ' ביה"ד הארצי ונאוה חריף פד"י לט (1) .724 .8במקרה דנן, יש לזכור שחל שינוי בהסכם הניידות שתוקפו מאוגוסט .94בתיקון מס' 15להסכם (י.פ. תשנ"ה - עמ' 1737) הוחלף סעיף ח' לרשימת הליקויים כאשר נקבע כי הבדיקה שיש לערוך הינה בדיקת דופלר חלף בדיקת האוסצילומטריה שהיתה נוהגת עד אותה עת. הועדה התכנסה לראשונה ב-20.04.98, אך, מאחר ולא היתה בפניה בדיקת דופלר, דחתה את החלטתה עד לאחר קבלת תוצאות הבדיקה. רק לאחר קבלת תוצאות הבדיקה, התכנסה הועדה ביום 23.06.98, וקיבלה את החלטתה. החלטתה התבססה ונומקה בין היתר על יסוד הבדיקה, הפיסית, שנערכה למערערת ועל תוצאות בדיקת הדופלר. .9נוכח תיקון פריט ח ברשימת הליקויים כאמור,היה מקום לבדוק את זכאותה של המערערת בהתאם לבדיקות החדשות שנקבעו - בדיקת דופלר חלף האוסצילומטריה ואכן בהתאם לה נקבעה זכאות המערערת. הועדה ציינה ענין זה המסביר מדוע ההחלטה שונה מזו שנתקבלה בשנת .1986 די איפוא בנימוקים הנ"ל, כדי לצאת לידי חובת ההנמקה החלה עליה. .10באשר לטענה לפיה, היה על הועדה להעמיד את המערערת בפני אפשרות כי יופחתו זכויותיה, הרי, שבהתאם לאמור בפרוטוקול הישיבה נאמר למערערת, כבר בפתח הישיבה כי: הועדה רשאית לשנות את זכויותיה ומידע זה הובא לתשומת ליבה של המערערת עוד בטרם תחילת הבדיקה כפי שעולה מהפרוטוקול. לא הובאו ראיות שלא כך נעשה בענין זה ואם כן אין תשתית לטענת ב"כ המערערת בענין זה. לא זו אף זו, הועדה לעררים שהחלטתה הינה נשוא הערעור, שבפני, לא פגעה בזכויותיה של המערערת כעולה מסעיף 2דלעיל, שהרי החל משנת 1992ואילך המערערת לא היתה זכאית לגמלת ניידות, כך שהטענה נעדרת לחלוטין תשתית עובדתית. .11מעיון בדו"ח הועדה עולה כי המערערת נבדקה לענין הניידות וממצאי הבדיקה פורטו בדו"ח הועדה, ובהתאם לכך נקבעו סעיפי הליקוי לפי הסכם הניידות. הלכה פסוקה שאין בית הדין מתערב בשאלות רפואיות ובקביעה לעניין הסעיף המתאים בהסכם הניידות דברים המסורים לועדה המיומנת לכך, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת, ואין זה המקרה. כאמור, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה ולפיכך, דין הערעור להדחות. .12ניתן היום 28.01.99 בהעדר - יש לשלוח פס"ד לצדדים בדאר. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.ניידותערעור