מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על גובה עיקול זמני: .1לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת דייגי מיום 25.4.96, בנוגע לקביעת סכום עיקול זמני, על פיה נדחתה בקשת המערערת לדיון בבקשה במעמד צד אחד, נקבעה שמיעת הבקשה במעמד שני הצדדים ליום 29.4.96בשעה 00:12, והוטל על ב"כ המערערת להעביר במסירה אישית לב"כ המשיב את כל כתבי בי הדין כמפורט בהחלטה. .2השתלשלות הענינים הינה כדלקמן: א. ביום 4.2.96נדחתה בקשת המערערת להטלת עיקול זמני על ידי כב' הרשמת דייגי. החלטת כב' הרשמת ניתנה במעמד צד אחד. ב. על החלטה זו הוגש ערעור, אשר נשמע בפני כב' השופט נחתומי במעמד צד אחד. כב' השופט נחתומי דחה את ערעור המערערת, בפסק דין מיום .12.2.96 ג. על פסק דינו של כב' השופט נחתומי הוגשה בקשת רשות ערעור לכב' בית הדין הארצי, אשר דן בה כבערעור עצמו, וקיבל את ערעור המערערת בפסק דין מיום .15.4.96 ד. בסעיף 11לפסק הדין הנ"ל נקבע: "לאור האמור, אנו מחליטים כי יש לקבל את בקשתה של המערערת להטלת עיקול זמני על נכסי המשיב. הבקשה מוחזרת לרשמת בית הדין האזורי לשם קביעת סכום העיקול, והערובה המתאימה". .3לאחר שהוחזרה הבקשה אל כב' הרשמת דייגי, אשר נתבקשה לקבוע סכום העיקול במעמד צד אחד, קבעה כב' הרשמת בהחלטתה מיום 25.4.96כדלקמן: "א. בינתיים הוגש כתב הגנה בתיק העקרי וכתב תביעה של המשיב כלפי המבקשת. ב. בנסיבותיו המיוחדות של הארוע נשוא התיקים מן הראוי הוא שהבקשה לפסיקת סכום עיקול זמני בבקשת המבקשת תשמע במעמד הצדדים. ג. אני קובעת את שמיעת הבקשה במעמד הצדדים בפני ליום ב' 29.4.96שעה 00:נ...12". כמו כן חייבה כב' הרשמת את ב"כ המערערת להמציא במסירה אישית לב"כ המשיב את עותקי הבקשות שהוגשו בתיק, וכן את פסק דינו של כב' השופט נחתומי ועותק פסק הדין של כב' בית הדין הארצי. .4על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. נימוקי הערעור הם (בתמצית): א. מפסק דינו של כב' בית הדין הארצי עולה כי בשל הנסיבות המיוחדות ובשל דחיפותו של הסעד הזמני המבוקש וכדי למנוע אי צדק כלפי המערערת, יש להמשיך בכל הקשור ההליך העיקול הזמני, במעמד צד אחד. ב. החלטת כב' בית הדין הארצי אשר הופנתה לכב' הרשמת, נגעה רק לענין גובה סכום העיקול והערובה, ואין מקום להפעיל שיקול דעת נוסף מעבר לזה ששקל בית הדין הארצי אשר למעשה הטיל את העיקול הזמני. ג. אין משמעות לעובדה כי הוגש בינתיים כתב הגנה, שכן - לכאורה אין המשיב מודע עדיין לעצם קיומו של הליך העיקול. ד. גם כב' בית הדין הארצי עצמו קבע כי פסק הדין אשר נתן ישלח למערערת בלבד. ה. כב' הרשמת טעתה בכך שלא קיבלה החלטה בבקשה ללא דיון ובהיעדר הצדדים. ו. זימון הצדדים לדיון והעברת החלטות בית דין וכתבי בי דין לידי הצד שכנגד, מנוגד להחלטת כב' בית הדין הארצי ויפגע בסיכויי המערערת להיפרע מהמשיב באמצעות צו העיקול הזמני. הערעור נשמע בפני במעמד צד אחד. לאחר שמיעת טיעוני ב"כ המערערת אני קובעת כדלקמן: .1סעיף 3לפסק הדין של כב' בית הדין הארצי (דב"ע נו/148-9 קבע במפורש: "יאמר כי במקרה דנן בית דין זה מוצא לנכון להשתמש בסמכותו הטבועה לקיום ההליך במעמד צד אחד בלבד, וזאת על מנת למנוע אי צדק כלפי צד להליך, לאור מטרתו ואופיו של סעד העיקול כמפורט לעיל". .2דרך הדיון בבקשת עיקול נקבעה בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, בתקנה 362הקובעת: "הבקשה תידון על פי צד אחד, אך רשאי בית המשפט או הרשם להורות על הזמנת בעל דין שכנגד". הדרך הרגילה לדיון בבקשת עיקול הינה על פי צד אחד, ובית המשפט או הרשם נדרש להפעיל את שיקול דעתו כאשר הוא סובר כי יש מקום להזמין את הצד שכנגד. .3על כך עמד גם כב' בית הדין הארצי בפסק הדין הנ"ל, בו נקבע כי דיון בבקשת עיקול על פי צד אחד הינה "הכלל", להבדיל מדיון במעמד צד אחד שהינו חריג במקרה של כל סעד זמני אחר. לענין זה ראה גם בספרו של כב' השופט זוסמן "סדר הדין האזרחי" מהדורה שביעית עמ' 732: "ניתן לומר כי משהוכחו היסודות להטלת עיקול זמני בהתאם לתקנה 360(א), קמה חזקה מכח החוק עצמו, שהדיון בדרך רגילה עלול לגרום לנזק שאין לו תקנה". .4אני מקבלת את טענת ב"כ המערערת, כי ההחלטה בדבר הטלת עיקול, ניתנה על ידי כב' בית הדין הארצי במעמד צד אחד, לאחר ששקל וערך את איזון האינטרסים המתאים למקרה זה. הבקשה הוחזרה לכב' הרשמת רק "לשם קביעת סכום העיקול והערובה המתאימה". .5כב' הרשמת קבעה את שמיעת הבקשה במעמד שני הצדדים ואף חייבה את ב"כ המערערת להמציא לצד שכנגד את פסקי הדין, ההחלטות וכתבי בי דין. בכך, הפעילה כב' הרשמת שיקול דעת אשר לא נמסר לה על ידי כב' בית הדין הארצי - שכאמור, שיקול דעתו כבר הופעל בעת הטלת העיקול. כב' הרשמת אף לא נימקה את הסיבה לחריגה מן הכלל הקובע דיון בבקשה במעמד צד אחד. .6אני מקבלת את טענת ב"כ המערערת כי אין כל משמעות לעובדה ש"בינתיים הוגש כתב הגנה בתיק". כאמור לעיל, כבר שקל כב' בית הדין הארצי את עצם הבקשה להטלת עיקול, וקיבל אותה. לצורך קביעת סכום העיקול והערובה, אין משקל לעצם הגשת כתב ההגנה לתיק. .7אשר על כן - אני מקבלת את ערעור המערערת, וקובעת כי הבקשה לקביעת סכום העיקול והערובה, תידון במעמד צד אחד בלבד. .8נתבקשתי על ידי ב"כ המערערת לקבוע את סכום העיקול והערובות. כב' בית הדין הארצי קבע כי הדבר יעשה על ידי כב' הרשמת. לפיכך - תוחזר הבקשה לכב' הרשמת דייגי אשר תדון בה במעמד צד אחד, ותיקבע את סכום העיקול ואת הערובה. הערעור - מתקבל. אין צו להוצאות. עיקול זמניערעורעיקול