אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות של הערכאה הדיונית, מה עוד שברור הדבר, כי בהימנעות בית הדין האזורי מפסיקת הוצאות ניתן ביטוי למורת רוחו של בית הדין מהתנהלות המערער ובעיקר אי אמינותו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על אי פסיקת הוצאות: השופטת רונית רוזנפלד פתח דבר 1. המערער הועסק אצל המשיבות כפועל ייצור במשך תקופה כוללת בת כשנתיים ימים, עד שנפסקה העסקתו בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה תביעתו של המערער כנגד המשיבות לתשלום הפרשי שכר מינימום, החזר הוצאות נסיעה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, ותשלום שכר עבודה לימי העבודה האחרונים. תביעת המערער לתשלום פדיון חופשה, דמי חגים ופדיון דמי הבראה התקבלה על ידי בית הדין האזורי (השופטת אריאלה גילצר-כץ; תע"א 9900/07). על דחיית התביעה ברכיביה האחרים סב הערעור שלפנינו. יאמר כבר כאן כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במידה רבה בשיעור שכרו של המערער לשעת עבודה. הרקע העובדתי 2. המערער הועסק על ידי המשיבה 1, חברת סטארי נייט בע"מ, מחודש ספטמבר 2005. לאחר מכן, בחודש ינואר 2007 החלה להעסיקו המשיבה 2, חברת פז כהן בע"מ. העסקת המערער הגיעה לסיומה בחודש יולי 2007. לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי "הדמות המרכזית שעמדה מאחורי הנתבעות היה מר כהן עובד". כמו כן נקבע כי "הנתבעות העסיקו את התובע במשותף". 3. מתלושי השכר של המערער לתקופה שמחודש מאי 2006 ועד חודש אוגוסט 2007 שהגישו המשיבות לתיק בית הדין האזורי, עולה כי שכרו של המערער לשעה עמד על 20 ש"ח; כי מספר שעות העבודה לחודש לא היה קבוע, וכי במרבית החודשים עמד שכרו נטו של המערער על סכום העולה על 3,000 ש"ח. בין הצדדים יש מחלוקת בדבר היותם של התלושים משקפים נאמנה את שכרו של המערער כפי שהיה בפועל. המחלוקת 4. המערער טען בבית הדין האזורי כי השכר כפי ששולם לו בפועל אינו כמצוין בתלושי השכר, כי אם הרבה פחות מכך, כפי שעולה מתצלומי המחאות שהציג לבית הדין האזורי. לטענת המערער, מספר השעות שעבד מידי יום הגיע ל-10 שעות עבודה ויותר. לטענתו, הוא השתכר 10 ש"ח בלבד לשעה, ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר מינימום. את תביעתו ברכיב זה העמיד על סך 39,175 ש"ח בתוספת פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית. להוכחת טענתו הצביע המערער על תלוש שכר לחודש נובמבר 2005, שם מצוין כי שכרו לשעה עמד על 10 ש"ח, אליו צירף דוח נוכחות לאותו חודש. כמו כן מתבסס המערער על דו"ח נוכחות לחודש ינואר 2006 והמחאה מיום 12.2.06, בה שולם שכר חודש ינואר, מהם עולה כי שכרו לשעה עמד על 10 ש"ח. המערער צירף צילומי 20 המחאות שניתנו לו לטענתו על ידי המשיבות, מהם עולה כי שולם לו שכר לפי ערך שעה בשיעור של כ-10 ש"ח. כמו כן נטען כי המערער פוטר על רקע ויכוח עם המנהל מר עובד כהן אשר סירב לשפר את שכרו; כי במהלך תקופת העבודה לא שולם לו החזר הוצאות נסיעה וכי שכרו לחודש העבודה האחרון לא שולם כלל. 5. בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית מטעם מנהל המשיבה 1, מר עובד כהן, נטען כי המערער היה עובד זמני אשר "נקרא לעבוד אצל הנתבעת מפעם לפעם, בהתאם לצרכיה תוך ששכרו, בגין עבודתו, שולם לידיו במזומן". המערער עבד במשרה חלקית ולעיתים נדירות עבד מעבר ל-8 שעות עבודה ביום. בהסתמכן על תלושי שכר של המערער טענו המשיבות בבית הדין האזורי כי שכרו של המערער לא היה נמוך משכר המינימום, באשר הוא עמד על 20 ש"ח לשעה, וכי כמו ליתר העובדים במפעל, כך גם למערער, שולם השכר בהמחאות פעמיים בחודש. כמו כן נטען כי המערער לא פוטר מן העבודה ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים; כי המערער הוסע לעבודה וממנה על ידי קבלן הסעות ועל כן אין הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה; וכי שכרו לחודש העבודה האחרון שולם לו במלואו. פסק הדין של בית הדין האזורי 6. בהתייחסו לתביעת המערער להפרשי שכר מינימום עמד בית הדין האזורי על גרסת המערער לפיה עבד מדי יום כ-10 שעות; כי קיבל את שכרו בהמחאה אחת לחודש, וכי לבית הדין הוצגו צילומי כל ההמחאות שקיבל. בשים לב לאמור, ונוכח הסכומים שצוינו בהמחאות, אכן התבקשה מסקנה בדבר שיעור שכר, שעמד על כ-10 ש"ח לשעה. זאת במיוחד נוכח עדותו החד משמעית של המערער כי שמר צילומים מכל ההמחאות שקיבל מן המשיבות, וכי לא קיבל המחאות נוספות. בית הדין ציין בפסק דינו כי עדות המערער והראיות שהציג הותירו עליו בשלב ראשון רושם מהימן, אלא שרושם זה נסתר לחלוטין "כאשר הנתבעת צירפה לאחר הדיון שיקים נוספים המעידים כי אומנם הנתבעות שילמו שכר פעמיים בחודש (השיקים הוצאו לפקודת התובע, הופקדו על ידו בחשבון הבנק ועל גבי השיקים מופיעה חתימת היסב הנחזית להיות חתימת התובע)." בית הדין קבע כי "אומנם נכון כי הנתבעות לא צירפו את כל השיקים הרלוונטיים בשל העלות הגבוהה הכרוכה בהזמנתם מהבנק, אך כאמור שיקים אלה יש בהם כדי לשפוך אור על גרסתה של הנתבעת ולהשחיר את גרסתו של התובע ולשמוט את בסיס תביעתו". בפסק הדין צוין כי מסכומי ההמחאות שהוצגו לפני בית הדין עולה כי שכרו של המערער השתנה מחודש לחודש, וכי הוא לא עבד במתכונת קבועה של שעות. כך למשל בחודש נובמבר 2006 עמד שכרו על סך 4,793 ש"ח, ואילו בחודש מרץ 2006 עמד שכרו על סך 3,110 ש"ח. לאחר כל אלה קבע בית הדין כי תלושי השכר משקפים נאמנה את השכר שקיבל המערער. על כן נדחתה תביעת המערער להפרשי שכר מינימום. 7. בדונו בתביעת המערער לפיצויי פיטורים התייחס בית הדין לדברי המערער בעדותו בחקירה נגדית לפיהם: "....וכמו שאמרתי לכם עכשיו אמרתי שיש לי ילדים קטנים והמשכורת לא מספיקה לי, וה-10 ש"ח לשעה זה לא מספיק, הוא אמר לי שאני כבר בלבלתי לו את השכל ושיש לו הרבה עובדים ושהוא לא רוצה לראות את הפרצוף שלי ושלא אחזור לשם יותר, והחודש האחרון שעבדתי אצלו נשארו לי 8 ימים, הלכתי להביא את המשכורת, הוא דיבר עם המנהל שלו ואמר שלא יכניס אותי למפעל." בית הדין קבע כי נוכח העובדה שטענת המערער לפיה השתכר 10 ש"ח לשעה נדחתה, אין בידו לקבל את גרסת המערער בנוגע לנסיבות פיטוריו. לפיכך נפסק, כי המערער לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי אכן פוטר, ומשכך, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. 8. לעניין טענת המערער כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה קבע בית הדין האזורי, כי מתלושי השכר עולה כי למערער שולם החזר הוצאות נסיעה בסך 10 ש"ח ליום. לטענת המערער הוא הוציא בפועל 10 ש"ח מידי יום בגין נסיעה לעבודה וממנה, ועל כן, משהעמיד את תביעתו על סכום זה ולאור תלושי השכר שנמצאו נכונים, לא ניתן לפסוק לו סכום נוסף. לאור זאת נדחתה התביעה להחזר הוצאות נסיעה. בית הדין גם הגיע למסקנה כי שולם למערער שכר עבודה עבור חודש יולי 2007. בית הדין ביסס קביעתו לעניין זה על שיק משוך על שם המערער שצירף המערער לתביעה נושא תאריך 12.8.07, בסך 1,935 ש"ח, וכן על שיק שצירפו המשיבות בסך 1,000 ש"ח. נקבע כי משהשיקים ניתנו לאחר תחילת חודש אוגוסט, הם ניתנו עבור משכורת חודש יולי. על כן נדחתה התביעה גם ברכיב זה. תמצית טענות הצדדים בערעור 9. לטענת המערער, לא היה מקום לאמץ את תלושי השכר שהציגו המשיבות, שאינם משקפים את שעות עבודתו וימי העבודה. לדבריו, "מעולם לא נמסרו לידו תלושי שכר או כל מסמך אחר בנוגע להעסקתו ... מלבד המחאות שהוא צילם ושמר אותם". לדבריו, הסכומים המצוינים בתלושי השכר לא שולמו לו הלכה למעשה. לגישתו, גם אם מתקבלת גרסת המשיבות לפיה שולם השכר בשני תשלומים, היה מקום לערוך השוואה בין הסכומים כפי שנרשמו בתלושי השכר לבין התשלומים שקיבל על פי ההמחאות שהוצגו. בין הסכומים קיימים פערים ניכרים, ולא ניתן למצוא סכום בהמחאות שניתנו למערער, התואם את הרשום בתלוש השכר. על שום אותם פערים, היה מקום להעביר את הנטל לכתפי המשיבות להוכיח כי אכן שילמו את הסכומים על פי תלושי השכר. כמו כן, המשיבות נמנעו באופן שיטתי מהבאת תדפיסי כרטיסי נוכחות כדי לתמוך בגרסתן שלמערער שולם שכר מינימום, ואף מטעם זה היה ראוי להעביר את נטל ההוכחה לכתפיהן. בנוסף לכך, בית הדין לא פירט באילו חודשים שולמו למערער שני תשלומים. על בית הדין היה ליתן דעתו לתלוש השכר מחודש נובמבר 2005, ולמסמכים מחודש ינואר 2006 מהם עלה כי שכרו עמד על 10 ש"ח לשעה. לאור זאת, לא היה מקום לדחות את גרסתו לעניין שיעור שכרו, ויש לקבוע כי לפחות בעבור החודשים נובמבר 2005 וינואר 2006 הוא זכאי לתשלום הפרשי שכר מינימום בסך כולל של 2,731 ש"ח. המערער מוסיף שבית הדין האזורי עמד על גרסאותיהן הסותרות של המשיבות לעניין נסיבות פיטוריו. די בהודאת המשיבות בכתב הגנתן כדי להביא למסקנה כי הוא פוטר. על כן, לא היה מקום לדחות את טענתו כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת מן הטעם שלא הוכחה גרסתו לעניין שיעור השכר. לבסוף נטען כי המשיבות טוענות שהוא עבד עד חודש אוגוסט, וכי גרסת המשיבות שהתקבלה בדבר תשלומים ששולמו במהלך חודש אוגוסט בסך כולל של 2,935 ש"ח, אינה עולה בקנה אחד עם הרישום בתלוש חודש יולי בדבר שכר בשיעור 4,157 ש"ח. על כן שואל המערער להיכן נעלמו ההפרשים שבין הסכומים. עוד מלין המערער על כך שלמרות שהתקבלה תביעתו לתשלום זכויות נלוות, לא נפסקו הוצאות לטובתו. 10. לטענת המשיבות, בדין נדחתה תביעת המערער על ידי בית הדין האזורי, ויש לאשר את פסק דינו מטעמיו. הערעור מתמקד בטענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בשאלת מהימנות המערער שהופיע בפניו, וכנגד התרשמותו הבלתי-אמצעית מהתנהלותו של המערער, לאור עדותו ולאור הראיות שהונחו לפניו בסתירה לעדות זו. לגופו של עניין נטען כי בניגוד לגרסתו בעדותו בפני בית הדין, הודה המערער בסיכומיו שהוגשו לבית הדין האזורי כי אכן קיימות המחאות נוספות, אותן לא הגיש לבית הדין. אף אם בית הדין לא היה קובע כפי שקבע לעניין ההמחאות, היה דין תביעתו של המערער להידחות. זאת משעה שהמערער לא עמד בנטל הוכחת רכיבי תביעתו, כל שכן לא הוכיח מתכונת עבודה סדירה, ובמשרה בת 186 שעות חודשיות. המערער אף לא הציג ראיה לפיה ניתן לקבוע מה היו ימי עבודתו בפועל. לאור זאת, כל תביעתו של המערער להפרשי שכר מינימום ולהחזר הוצאות נסיעה נשענת על חישוב חסר בסיס, לפיו הסכום ששולם לו חולק על פני 186 שעות עבודה. משכך, בדין לא קיבל בית הדין האזורי את גרסת המערער לעניין שיעור שכר העבודה ששולם לו. המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי פוטר, משום שלא מסר אף לא פירוט מינימאלי באשר לנסיבות פיטוריו. המערער עזב את העבודה מן הטעם שמצא עבודה בשכר גבוה יותר כפי שהעיד. מנהל המשיבה אף לא נחקר בחקירה נגדית על נסיבות הפיטורים כנטען על ידי המערער. המשיבות מציינות כי על פי ה"מוסכמות" שנקבעו בדיון קדם המשפט בפני בית הדין האזורי, המערער סיים את עבודתו בחודש יולי 2007. המערער קיבל את מלוא השכר שהגיע לו כפי שנקבע בבית הדין האזורי. דיון והכרעה 11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, משלא נמצא טעם המצדיק את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי. נציין כי הערעור הינו על קביעות עובדתיות ובמידה רבה על ממצאים שבמהימנות. ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, לא כל שכן כאשר ממצאים אלה הינם ממצאי מהימנות הנסמכים על התרשמות ישירה מהעדויות. ערכאת הערעור תתערב בעניינים מעין אלה רק במקרים חריגים, בהם מתגלה על פני הדברים התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע או שגיאה היורדת לשורש הדברים בהערכת הראיות ובקביעת העובדות (ראו ע"ע 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005, בפסקה 4ח', וההפניות שם; עב"ל 294/05 יוסף דהן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.11.06, בפסקה 8; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007, בפסקה 4 לדברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. על האמור נוסיף דברים אחדים כמפורט להלן. התביעה להפרשי שכר מינימום 12. בעוד שטענת המערער, הנסמכת על תלוש חודש נובמבר 2005 והמחאה שקיבל עבור משכורת ינואר 2006, הינה כי שכרו לשעה עמד על 10 ש"ח, בתלושי שכר שהגישו המשיבות, המתייחסים לתקופה שמחודש מאי 2006 ועד אוגוסט 2007, התעריף המצוין הוא 20 ש"ח לשעה. בהתאמה לכך טוען עוד המערער כי גם הסכומים הרשומים בתלושים אינם סכומים שקיבל בפועל. בקשר לכך טען המערער בסיכומיו בבית הדין האזורי כי תלושי השכר הוצאו לאחר הגשת התביעה. במסגרת הערעור אף טוען המערער כי מעולם לא נמסרו לידו תלושי שכר או כל מסמך אחר בנוגע להעסקתו. ואומנם, תאריך ההדפסה המצוין על גבי התלושים 25.3.08, והוא ממועד שלאחר הגשת התביעה, אך בכך אין כדי להעיד שאין הם משקפים את תלושי השכר כפי שהונפקו בזמן אמת. בקשר לכך יש להדגיש, כי בתצהיר עדות ראשית שהגיש המערער לא נשמעה כל טענה מפיו כי לא קיבל תלושי שכר במהלך תקופת עבודתו, או כי התלושים שהוגשו שונים מאלה שקיבל בזמן אמת. כך גם לא ניתנה הזדמנות למשיבות לברר טענה מעין זו ככל שהיא קיימת, במסגרת חקירה נגדית. 13. כמו כן יש לציין, כי אף שמיומני הנוכחות לחודש נובמבר 2005 וינואר 2006 שהגיש המערער עצמו עולה תמונה שונה לגבי מספר השעות החודשי (בחודש נובמבר 2005 - 201 שעות ובחודש ינואר 2006- 152 שעות), טוען המערער כי בכל תקופת העבודה, מדי יום עבד 10 שעות. ואת חישוב הפרשי שכר המינימום שלטענתו הוא זכאי להם, ערך לפי 186 שעות חודשיות. נציין כי המערער אומנם טען כנגד המשיבות שלא הגישו כרטיסי נוכחות, אלא שלא מצאנו בתיק בית הדין כל בקשה מסודרת מטעמו לגילוי מסמכים. 14. המערער הגיש לבית הדין האזורי צילומי 20 המחאות משוכות על שמו. אין בין ההמחאות שתי המחאות או יותר שמועדן הוא לאותו חודש. בחקירה נגדית עמד המערער על כך שהציג העתקים מכל ההמחאות שקיבל, וכי אין בלתן. זוהי למעשה התשתית הראייתית המרכזית עליה נסמכה תביעתו, אליה כאמור מצטרף תלוש חודש נובמבר, ממנה הוא מבקש להסיק כי הסכומים שקיבל בפועל נמוכים לאין שיעור משכר המינימום. אלא שבסיכומי המערער בבית הדין האזורי כבר נטען בחצי פה אחרת. לפי הנטען בסיכומים "בידי התובע תצלום חלקיים (ממה שהצליח התובע לשמור) של הצ'קים של שכר עבודה". אין המערער טורח להסביר את השוני בגרסתו העובדתית, לעומת הנטען על ידו בחקירה נגדית, לא בשלב הסיכומים ולא בשלב מאוחר יותר כלשהו. המשיבות לעומת זאת, באיחור רב יש לומר, לאחר שהוגשו סיכומי המערער, הציגו אסופה נוספת של צילומי המחאות משוכות על שם המערער, שש במספר, וחתימתו מתנוססת על גבן. בטיעוני המערער בסיכומי התשובה בבית הדין האזורי, כמו גם במסגרת הערעור, אין לאמיתו של דבר התמודדות עם הקביעה המרכזית שבפסק הדין, לפיה הוא לא הקפיד על אמירת האמת בעת שהעיד כי לא קיבל המחאות או סכומים נוספים על אלה שהציג. המערער שב וחוזר על טענותיו המקוריות הנסמכות על חודשים נובמבר 2005 וינואר 2006, ואף מעלה טרוניה כיצד זה לא מוגשות המחאות נוספות באשר לכלל החודשים, וכי אין התאמה בין סכומי ההמחאות לתלושים. על כך יש לומר, כי משנמצא כי המערער לא הקפיד על אמירת האמת בעניין שהיה מרכזי ביותר להוכחת טענתו בדבר שיעור שכרו, העדיף בית הדין את גרסת המשיבות כי שילמו למערער את שכרו בשני תשלומים, וכי העתקי המחאות שהגיש אינן משקפות את מלוא השכר שקיבל. קביעה זו של בית הדין, המתיישבת עם ההמחאות הנוספות שהוגשו, מבוססת על התרשמות בית הדין מן הראיות שנפרשו לפניו ובכך, אין לנו כל סיבה להתערב. בטענות המערער אין כדי "לתקן" את חוסר האמינות שלו, כפי שהתרשם ממנה בית הדין האזורי. כאמור, בית הדין לא האמין למערער בעניין מהותי ביותר והוא נוגע לשיעורי התשלום שקיבל עבור עבודתו. בשל כך, העדיף בית הדין את גרסתו של מר עובד כהן כי בתלוש חודש נובמבר 2005, בו צוין סך 10 ש"ח לשעה, נפלה טעות בציון השכר השעתי. טענת המערער בנוגע לשכר חודש ינואר 2006 נסמכת על כך שלא קיבל אלא המחאה אחת שהציג, אולם גרסה זו נמצאה בלתי אמינה. בית הדין גם קיבל את גרסת המשיבות כי לא עלה בידיהן לאתר המחאות נוספות. לא למותר הוא לציין כי אומנם, סכומי ההמחאות אינם תואמים בהכרח את הסכומים לתשלום על פי התלושים. אנו סבורים כי אין לייחס לכך משקל. זאת כאמור נוכח קבלת גרסת המשיבות כי המערער קיבל תשלומים נוספים. סיכומם של דברים- לא עלה בידי המערער להוכיח כי שולם לו שכר בשיעור של 10 ש"ח לשעה או בשיעור אחר כלשהו הנופל משכר מינימום. משכך, בדין נדחתה תביעתו להפרשי שכר מינימום. התביעה לפיצויי פיטורים 15. בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומים בבית הדין האזורי טען המערער כי פוטר מן העבודה. גרסתו לעניין נסיבות הפיטורים סתמית ביותר. כל שנטען הוא: "פוטרתי מעבודתי על רקע ויכוח עם מנהל הנתבעת אשר סירב לשפר את שכרי ובחר לפטר אותי במקום לשפר את שכרי המגיע לי". אין המערער מפרט את מועד הויכוח האחרון בו פוטר, אמירות שנאמרו ודברים שהוחלפו. לא למותר לציין כי גרסת המשיבות הייתה סתמית עוד יותר ובלתי מובנת. בכתב ההגנה נטען "מוכחש הנטען בסעיף 9 לכתב התביעה. התובע לא התפטר ולא פוטר מהעבודה לאדם אחר שעורר ויכוח עם מנהל העבודה הופסקה העסקתו כליל". מכך עולה לכאורה כי אדם אחר פוטר על רקע ויכוח, וכלל לא ברור באיזה אופן הופסקה העסקתו של המערער. בתצהירו טוען מר עובד כהן כי מעולם לא הייתה בינו לבין המערער מחלוקת בעניין שכר. מבין הגרסאות הסתמיות, ומשהנטל הוא על המערער להוכיח תביעתו, מה שהטה את הכף בבית הדין האזורי הם דברי המערער. לפי עדותו הוא בא פעמים רבות בטענה אודות שכרו הנמוך לשעה שעמד על 10 ש"ח, עד שלבסוף, על רקע זה פוטר. משנמצאה גרסת המערער לעניין שיעור שכרו בלתי אמינה, באשר התברר לבית הדין האזורי כי השכר עמד על 20 ש"ח לשעה, לא יכלה לעמוד עוד טענת הפיטורים על הרקע הנטען, וגם היא נדחתה בהיותה בלתי מהימנה על בית הדין. אנו לא מצאנו כל טעם המצדיק התערבות ערכאת הערעור גם בהקשר זה. הנכון הוא, כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי פוטר, ומשכך, בדין נדחתה תביעתו לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. שכר חודש יולי 2007 16. המערער טוען נגד פסיקת בית הדין האזורי על פיה נדחתה תביעתו לשכר עבודה בגין חודש יולי 2007. יש קושי רב להבין את טענות המערער בחלק זה. לא ברור אם בשלב זה טוען המערער כי תביעתו הינה לשכר חודש יולי, או לשכר חודש אוגוסט. מכל מקום בכתב התביעה ובתצהיר טוען המערער כי בחודש יולי 2007 עבד 8 ימים ושכרו בסך 1,436 ש"ח לא שולם לו. מצילומי המחאות שהוגשו לתיק בית הדין האזורי עולה כי במהלך חודש אוגוסט קיבל המערער 2 המחאות בסך כולל של 2,935 ש"ח. מכך למד בית הדין האזורי, ובצדק, כי שכר המערער עבור חודש יולי שולם לו. משכך, בדין נדחתה התביעה לשכר חודש יולי כפי שהוגשה. זאת מה עוד, שעל פי המוסכמות כפי שנרשמו במסגרת דיון קדם משפט, העסקת המערער על ידי המשיבות הסתיימה בחודש יולי 2007. על האמור נוסיף ונציין כי לא נעלמו מעינינו תלושי השכר לחודשים יולי ואוגוסט שהגישו המשיבות לתיק בית הדין האזורי. מתלוש חודש יולי שהוגש עולה לכאורה כי המערער עבד חודש שלם, וכי הוא זכאי היה לשכר בשיעור של 4,157 ש"ח. מתלוש חודש אוגוסט עולה כי המערער עבד באותו חודש 10 ימים. אלא שלא מצאנו כי ניתן בשלב הערעור להעמיד תביעה חדשה או תביעה מתוקנת למערער. מה עוד שהתלושים הוגשו לבית הדין האזורי עוד קודם לפתיחת שלב ההוכחות, וככל שנפלה אצל המערער טעות באשר למועד סיום העבודה או בכל עניין אחר, הוא רשאי היה לבקש לתקן תביעתו, דבר שלא נעשה. החזר הוצאות נסיעה 17. תביעת המערער להחזר הוצאות נסיעה בשיעור של 10 ש"ח ליום עבודה נדחתה על ידי בית הדין האזורי, שהסתמך על הרישום בתלושי השכר, לפיהם שולם למערער סך של 10 ש"ח ליום בגין החזר הוצאות נסיעה. בכתב התביעה טען המערער כי זה הסכום שהוא נזקק להוציא לנסיעות לעבודה וממנה בכל יום עבודה. סך הכל הועמדה התביעה על ידו על סך 4,840 ש"ח. המשיבות התגוננו מפני התביעה בטענה כי המערער הוסע לעבודה וממנה על ידי קבלן הסעות. לטענת הגנה זו לא מצא המערער לנכון להגיב בתצהיר עדות ראשית שהגיש, ובכל הזדמנות אחרת. בסיכומיו בבית הדין האזורי "בחר" בקו תביעה חדש. כאן הוא נסמך על צו ההרחבה בעניין דמי נסיעות שלפיו עומד ההחזר ליום על סך 21.14 ש"ח, ועל כן לטענתו הוא זכאי להפרש דמי נסיעות בסך 4,840 ש"ח. במסגרת הערעור בוחר המערער לתקוף את פסיקת בית הדין האזורי שנסמך על הרישום בתלושים, בעוד שהמשיבות טענו כי המערער הוסע על חשבונן למקום העבודה. דין טענות המערער להידחות מכל וכל. היה זה המערער שבסיכומים בבית הדין האזורי הסתמך על הרישום בתלושים תוך שהוא משנה את סכום ההוצאות היומי שהוא זכאי לו, מכפילו בשנים, ותובע "הפרשי" דמי נסיעות. והנה במסגרת הערעור הוא שב ומשנה טעמו. לא זו אף זו- המערער בחר שלא להתייחס כלל לטענה העובדתית שהעלו המשיבות בעניין הסעתו לעבודה וממנה, ואף מטעם זה ניתן היה לדחות את תביעתו. 18. גם לא מצאנו ממש בטענות המערער כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי שנמנע מלפסוק הוצאותיו, אף שזכה בתביעתו בחלקה. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות של הערכאה הדיונית, מה עוד שברור הדבר, כי בהימנעות בית הדין האזורי מפסיקת הוצאות ניתן ביטוי למורת רוחו של בית הדין מהתנהלות המערער ובעיקר אי אמינותו. 19. סוף דבר הערעור נדחה. המערער ישלם הוצאות המשיבות בערעור בסך 5,000 ש"ח. סכום זה ישולם למשיבות בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.פסיקת הוצאותערעור