מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא עיקול מיטלטלין ברישום: 1. מעשה בחברת ניקיון (להלן: "הזוכה") שהטילה עיקול ברישום על מטלטלין באולם המיועד לקיום שמחות. החברה המפעילה את אולם השמחות (להלן: "ביאנקה"), טוענת, כי אין כל יריבות בינה לבין הזוכה. טענתה של "ביאנקה" היא: "לאו בעל דברים דידי את". כלומר - אין כל יריבות בין הזוכה לבין "ביאנקה". על פי הנטען, הזוכה בכלל נושה בחברה אחרת, בשם "אירועים בלבן" (להלן: "אירועים בלבן"). על פי אותה טענה, אין כל קשר בין "ביאנקה" לבין "אירועים בלבן". "ביאנקה" רכשה את כל הזכויות והציוד מ"אירועים בלבן" בתמורה מלאה ובתום לב, ואין כל קשר מכל סוג שהוא בין "אירועים בלבן" לבין "ביאנקה". 2. בתאריך 3.11.2011 הגישה "ביאנקה" בקשה שהוגדרה "כבהולה" לקבל צו מניעה זמני שיאסור על הזוכה לממש את הרכוש שנרשם עליו עיקול. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד. בית המשפט, חברי, כב' השופט י. פרסקי, נעתר לבקשה והוציא צו לעיכוב הליכי הוצל"פ של מטלטלין באולם השמחות "ביאנקה", הכל בכפוף לתנאים מסוימים שנקבעו. 3. הזוכה עתרה בבקשה שכוונה לביטול הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד. בבקשה זו טענה הזוכה את הטענות הבאות: אחת - שהרציונאל הכלכלי בהקמתה של ביאנקה היה אחד ויחיד - להתחמק מתשלום חובותיה של "אירועים בלבן" ושבעצם "אירועים בלבן" ו-"ביאנקה" הן "אותה הגברת בשינוי אדרת". שתי החברות כאחד נשלטות על ידי אדם אחד, משה אביטן. על פי הנטען, "ביאנקה" "רכשה" את פעילותה ונכסיה של "אירועים בלבן" כפתרון שנועד להמשיך ולגבות תשלומים מלקוחות, בלי להיות חשופה לפרעון חובותיה של "אירועים בלבן". שתיים - ש"ביאנקה" חטאה בכך, שבפנייתה לקבל את צו המניעה היא גילתה טפח וכיסתה טפחיים ונמנעה במכוון מגילוי כל העובדות המהותיות ובכללן - טיב יחסיה האמיתיים עם "אירועים בלבן". על מי שמבקש סעד המצוי בתחום דיני היושר - מוטלת החובה לנהוג ביושר. שלוש - שבתי המשפט מוסמכים לקבוע, כי אף על פי שנכס מסוים מצוי פורמלית בבעלות של א' הוא שייך, הלכה למעשה, ל-ב'. אחת הדרכים להגיע לקביעה כזו - היא על ידי הרמת מסך. ארבע - שמאזן הנוחות מורה באופן ברור על ביטולו של צו המניעה. 4. בדיון שקיימתי בתאריך 15.12.2011, הצדדים חזרו פחות או יותר על הטענות שטענו בכתב. בא כוחה של "ביאנקה" הדגיש בטיעוניו: ראשית, שמאזן הנוחות נוטה לטובתה של "ביאנקה". שאם הליכי ההוצל"פ ישופעלו - יגרם לה נזק כבד, בעוד שאם העיקול לא ימומש - לא יגרם לזוכה נזק, שכן היא תוכל להיפרע מ"ביאנקה" במועד מאוחר יותר. שנית, שמכר הזכויות והמניות הנטען מ"אירועים בלבן" ל"ביאנקה" היה אמיתי, המכר היה מלווה בחשבונית מס כדין, וכי כל המוצגים מעידים על מכירה אמיתית. שלישית - שעל פי פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים (הכוונה לע"ש 286/09 א. אחים ירושלמים למסחר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף,. ניתן ביום 24.11.2011 על ידי כב' השופטת מ. מזרחי ) - אין לבית משפט זה הסמכות להורות על הרמת מסך בין "אירועים בלבן" לבין "ביאנקה". 5. במסגרת הדיון האמור, העידו מר אביטן משה, שהעיד על עצמו שהוא היה בעליה של "אירועים בלבן" עד שמכר את כל זכויותיה מכל סוג שהוא במכר גמור לאחד, ויטאלי בוקסמבוים, וכי אין לו עוד חלק ונחלה ב"ביאנקה". כוונתו הייתה לסבר את דעתו של בית המשפט שאין כל קשר בין "אירועים בלבן" ל"ביאנקה". 6. מעדותו של מר אביטן בפני, התקבלה תמונה שהיא שונה באופן מהותי מהתמונה שניסה לצייר. אומר מיד ובאופן רם וצלול: לא האמנתי לעדותו של מר אביטן. עדותו הייתה נפתלת וניכר היה בדבריו שאינם דברי אמת. 7. גם עדותו של מי שלכאורה רכש מאביטן את הזכויות, מר ויטלי בוקסמבוים - לא הייתה אמינה בעיני. שוכנעתי מעדותו באופן ברור, שהוא לא ראה עצמו מחויב לערך של אמירת אמת. 8. (א) שני אלה ניסו, כאמור לעיל, ליצור מצג של מכר גמור של הזכויות ב"אירועים בלבן". בפועל התברר שמניותיו של אביטן, שעל פי הנטען נמכרו לבוקסמבוים, תמורת סכום כולל של 1.4 מיליון ₪ - הוחזרו לו על ידי בוקסמבוים כבטוחה להלוואה בסך 100,000 ₪ שאביטן הלווה לבוקסמבוים. המחזיק בפועל של המנויות הוא איפוא, משה אביטן. המצג כאילו מדובר בהחזקה זמנית בלבד, "טכנית" - הוא בעיני מצג כוזב. ב) זה המקום לומר, שעל פי הנטען, הסכום האמור של 1.4 מיליון ₪ כולל גם העברה של חיובים שונים שבוקסמבוים היה צריך לפרוע, אבל הוא לא ידע לומר מהם בדיוק הרכיבים שבהצטרפם יחד יצרו את סכום המכר הנטען. (ג) כאמור לעיל, איני רואה צורך "לפרוט את השקל לפרוטות". די לי בכך שאומר, שהתרשמתי באופן שאין ברור ממנו - שגם אביטן וגם בוקסמבוים שיתפו פעולה כדי להציג מצג ולפיו אביטן "יצא מהתמונה" וכי "ביאנקה" אינה קשורה לחובותיה של "אירועים בלבן", כאמור לעיל, בעיני זהו מצג שווא. (ד) ובכל זאת, שתי דוגמאות התומכות באמור לעיל: אחת מטענות היסוד של אביטן שנועדה לשכנע בכך שאכן המכר היה מכר גמור ולא רק מכר למראית עין הייתה, שהוצאה חשבונית. היה זה, אך טבעי איפוא שהוא נשאל בענין המע"מ ששולם בקשר לעיסקה - ועל כך הוא השיב: "אין לי כאן. אני צריך לחפש את זה בארכיון של המסמכים" (עמ' 3 שורה 13). שאלתי את מר אביטן לכמה זמן הוא זקוק כדי לנבור בארכיון המסמכים ולהמציא ראיה בענין תשלום המע"מ. על פי תשובתו, ניתנה לו ארכה להמציא את המסמך הנדרש עד 19.12.2011. רק ב-20.12.11 לאחר שהמבקשת הגישה סיכומי תשובה (ללא רשות!) היא הודיעה ש: "... בשל העובדה שהתשלום מטעם המבקשת נשוא ההסכם לרכישת ציוד, נספח ב' לבקשתה, שולם על פי הסכם זה ישירות לספקי המשיבה הפורמאלית (הכוונה לספקים שסיפקו שרותים וסחורה ל"אירועים בלבן" - י.ט) - המדובר ב"עסקת קיזוז" ביחס לתשלום המע"מ והתייחסות לכך תוצא על ידי רשויות המס בסוף שנת המס הרלוונטית. ובהמשך נטען - אם וככל שהמשיבה הפורמלית לא שילמה מע"מ... ענין לה מול שלטונות מע"מ ולא מול המבקשת". ובכן כך: קודם התיעוד בענין המע"מ הוא ענין לחיפוש בארכיון המסמכים, ואחר כך הוא ענין שבין "אירועים בלבן" לשלטונות מע"מ ואינו עניינה של המשיבה. וכי אביטן באמת לא ידע אם שולם מע"מ וכמה שולם? הדוגמא השניה נוגעת למסמך שהוגש בידי המשיבה ושממנו עולה כי "ביאנקה" לא החלה לפעול כשבוקסמבוים רכש את הזכויות ב-2010, אלא לכל הפחות שנה קודם - ב-2009. כדברי אביטן: "כשבנינו את העסק החלטנו לקרוא לה "ביאנקה" (רק ההדגשה שלי - י.ט). כללו של דבר: רק פתי יאמין לגרסתו של אביטן ולעדותו של בוקסמבוים. אכן, צודקת המשיבה בטענתה ש"ביאנקה" ו"אירועים בלבן" - חד הם וכי הרציונאל הכלכלי בהקמתה של "ביאנקה" היה רצונו של אביטן לחמוק מהחובה לשלם את חובותיה של "אירועים בלבן". אכן, צודקת הזוכה בטענתה, שדינו של הצו שניתן בשעתו במעמד צד אחד לעיכוב הליכי הוצאה לפועל - להיבטל, ולו רק מחמת העובדה ש"ביאנקה" הציגה לבית המשפט מצג מיתמם שיסודו בהצגה לא נכונה של העובדות האמיתיות. רק חקירתם של אביטן ושל בוקסמבוים היא שהובילה לחשיפת העובדות האמיתיות. די בעובדה זו כלשעצמה, כדי לשמוט הקרקע תחת רגליה של "ביאנקה". (ה) הזוכה הציעה לבית המשפט "להרים את המסך" בין "אירועים בלבן" לבין "ביאנקה". בא כוחה של "ביאנקה" טען, כי הסמכות להרמת מסך מסורה רק לבית המשפט המחוזי וכי בית משפט זה משולל סמכות להזקק לאמצעי זה. לתמיכה בטענתו זו, הוא נתלה כאמור בפסק הדין שניתן אך זה לפני זמן קצר ב-24.11.11, בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ע"ש 286/09 (כב' השופטת מ. מזרחי). דעתי בכל הכבוד אינה כדעתו. פסק הדין לא הטיל מגבלת סמכות על בית משפט השלום. פסק הדין קבע שהחלטה בדבר הרמת מסך - שמשמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית השונה דורשת שיקול דעת שיפוטי רחב ומורכב, ואין לראות את גובה המס כרשאי להפעילו, אלא אם כן, יקבע הדבר מפורשות בחוק. חוששני שמי שקורא בפסק הדין הזה, הוראה כללית בדבר הגבלת סמכותו של בית המשפט השלום להורות על הרמת מסך - נתפש לכלל טעות . לאחר ששמעתי את העדויות וקראתי את סיכומי הצדדים - (גם אלה שהוגשו ללא קבלת רשות) - אני מבטל את צו המניעה ומאפשר לשפעל הליכי ההוצל"פ נגד "ביאנקה". "ביאנקה" תשלם לזוכה סך של 12,500 ₪ הוצאות בגין הליך זה. מטלטליןעיקול