מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות כונס נכסים לפטר עובדים / פיטורי עובדים על ידי כונס נכסים: בתאריך 14/10/11 מיניתי את עו"ד פז רימר ככונס נכסים זמני על כלל נכסי של החברה, ובכלל זה על הקניין הרוחני שבבעלותה, וזאת מכוח אגרת חוב אשר עשתה החברה לטובת קרנות השקעה בשם פלנוס, להבטחת החזר אשראי שהעמידו לה פלנוס, בהיקף של 10 מיליון דולר. בהחלטתי הנ"ל פירטתי בפירוט רב את הנסיבות שהביאו למינויו של כונס הנכסים, ואיני רואה טעם לחזור עליהן כאן פעם נוספת. במסגרת הסמכויות שהוקנו לכונס הנכסים, הוסמך הכונס לתפוס את נכסי החברה, לנקוט כל פעולה הדרושה לשם שמירת זכויותיה, וכן הוסמך לעשות את כל הפעולות הנחוצות להמשך פעילותה של החברה כעסק חי, ובכלל זה לשלוט בחשבונות הבנקים שלה. כמו כן, הוסמך כונס הנכסים לנהל משא ומתן עם צדדים שלישיים, בקשר עם מכירת פעילותה של החברה ו/או מכירת נכסיה, בכפוף לאישור של בית המשפט. משנתמנה הכונס, החל לעשות הפעולות הנדרשות במסגרת תפקידו, ואחת הפעולות הראשונות שעשה, הייתה פיטוריהם של חלק מעובדי החברה. את ההחלטה על פיטורי העובדים לא קיבל הכונס כלאחר יד, אלא לאחר שמינה צוות, אשר כלל את סמנכ"ל הכספים של החברה, את מנהל הפיתוח שלה וכן את מי ששימשה כמנהלת משאבי האנוש בחברה, ומצוות זה קיבל המלצות בדבר פיטורי ייעול שיש לעשות בחברה. ייאמר מייד, אף כי פעולה זו של פיטורי עובדים לא נכללה במפורש במסגרת סמכויותיו של כונס הנכסים, הרי שלדעתי, נמנית היא על אותן פעולות אשר על פי שיקול דעתו של כונס הנכסים, נדרשות להמשך פעילותה של החברה כעסק חי, ולפיכך רשאי היה כונס הנכסים להפעיל את שיקול דעתו, ולפטר מקצת מן העובדים, ככל שנדרש הדבר לשם המשך פעילותה של החברה, עד למכירת פעילותה לצד שלישי. בעניין זה ראוי לציין, כי עלויות העסקת העובדים בחברה הינן רבות עד מאוד, ועלות העסקתם של העובדים שפוטרו, הישירה והעקיפה, עולה כדי 400,000 ₪ לחודש, ועל פי שיקול דעתו של כונס הנכסים, מעמסה כספית נכבדה זו הינה מעבר לכוחותיה של החברה, בעת הזאת. משאלו הם פני הדברים, מאליו יובן כי בקשתם של העובדים (בקשה מספר 13), כי אתן הוראה לכונס לבטל את מכתבי הודעות הפיטורין משום שניתנו בחוסר סמכות, דינה להידחות. בעת שמיניתי את כונס הנכסים, הוריתי לו לשלם לעובדים את משכורת חודש ספטמבר. כונס הנכסים שילם לעובדים שפוטרו שכר בגין מחצית חודש ספטמבר, בעוד שלשאר העובדים שילם את מלוא התשלום נטו המגיע להם בגין חודש ספטמבר, תוך שהוא מציין כי התשלום, לאלו ולאלו, דינו כדין מקדמה, על חשבון דין קדימה שיגיע להם על פי הדין. הכונס הטעים, כי מאחר ומונה לתפקידו בתאריך 14/10/11, הרי תשלום שכר העבודה בגין חודש ספטמבר הינו בגדר חוב עבר, וככזה פירעונו כפוף לדיני חדלות פירעון, אשר על פיהם, על העובדים, ככל יתר הנושים, להגיש תביעות חוב, אשר יוכרעו על ידי בעל התפקיד שיידרש לעניין, ועל פי קביעתו יהיו זכאים לדיבידנד על פי דיני הקדימה הקבועים בדין. אף אם צודק הכונס, והשכר בגין חודש ספטמבר דינו כדין כל חוב עבר אחר של החברה, הרי ההבחנה שעשה הכונס בין העובדים שפוטרו לבין אלו שלא פוטרו, איננה במקומה, ואני מורה לו לשלם אף לעובדים שפוטרו את תשלום המחצית הנותרת בגין חודש ספטמבר, ואף תשלום זה יהיה תשלום על חשבון המגיע להם בדין קדימה, ויילקח בחשבון בעת שיגישו את תביעות החוב שלהם. הכונס יעשה כן בתוך 7 ימים. בעת הדיון שהתקיים היום, טענה ב"כ העובדים כי אין לעובדים אמון בכונס הנכסים ודרך התנהלותו אינה לרוחם, וביקשה כי אמנה כונס נכסים נוסף, ואף נקבה בשמו של עו"ד רון חכים כמועמד לכך. אף כי, על דרך העיקרון, זהותו של הכונס הנוסף המוצע נראית לי ביותר, ואני בטוח כי יכול היה למלא מינוי זה על הצד הטוב ביותר, אינני סבור שיש צורך בכך בנסיבות העניין. לא התרשמתי כי כונס הנכסים מתנהל באופן פסול, וכי טובת העניין דורשת למנות כונס נכסים נוסף. תסכולם של העובדים מן המצב שנוצר מובן לי היטב, אך יש לזכור כי החברה בה הם עובדים הגיעה למצב של חדלות פירעון תחת הנהלתה הקודמת, וזכותו של כונס הנכסים לנסות ולהשיא את התמורה שניתן יהיה לקבל ממכירתה לצדדים שלישיים, ואפשר ובסופו של יום יוכלו הם, או חלקם, להמשיך ולתרום מכישוריהם וממאמציהם, במסגרת התארגנותה מחדש של החברה. עניין נוסף הדורש הכרעה הינו עניין הערבות הבנקאית בסך 720,000 ₪, אשר בנק הפועלים הוציא לבקשת תמיר פישמן, מבעלי המניות של החברה ואחד מנושיה, לטובת בנק לאומי, בגין הלוואה שהעמיד בנק לאומי לחברה. משהגיע מועד הפירעון של ההלוואה, ביום 11/10/11, פרע בנק לאומי את ההלוואה, מתוך כספים שהיו בחשבון החברה, ומשכך עשה, פנה אליו הכונס בבקשה שיפעל לפירעונה של הערבות הבנקאית שהוא מחזיק, ויעשה שימוש בכספיה לשם פירעון ההלוואה, ויחזיר לחשבון החברה את הכספים אשר שימשו לפירעונה של ההלוואה בפועל. תמיר פישמן נזדעקו, משנודע להם מהלך זה של הכונס, והגישו בקשה (בקשה מספר 9), בה נתבקש בית המשפט להורות לכונס הנכסים להודיע לבנק לאומי כי הוא חוזר בו מבקשתו זו. תמיר פישמן טוען, כי משנפרעה ההלוואה, באמצעות כספים שהיו מצויים ביתרת זכות בחשבונה, ומשנפרע בנק לאומי בגין מלוא ההלוואה ולא נותר כל חוב כלפי בנק לאומי, הרי הדרישה לחילוט הערבות אינה במקומה. הכונס טוען בתגובה, כי המדובר בערבות אוטונומית, אשר ניתנת לפירעון ללא כל תנאי בכל עת, והיא הופקדה בבנק כבטוחה להחזר הלוואה ספציפית, ואין שום מניעה, אף אם נפרעה כבר ההלוואה, להורות על פירעונה של הערבות. עוד מוסיף הכונס וטוען, כי מעת שנמסרה הערבות ויצאה מידי בנק הפועלים, הרי תמיר פישמן הפכו לנושים רגילים בגין גובה הערבות, ומניעת פירעון הערבות, כמוה כהתערבות בהסדרי הנשייה על פי הדין. הצדק בעניין זה הינו עם תמיר פישמן. משנפרעה ההלוואה מתוך יתרות הזכות של החברה, אין מקום לדרישת פירעונה של הערבות שבאה להבטיח את הפירעון. ערבות ניתנת לשם הבטחת קיומו של חיוב, ומשלא קיים חיוב בר תוקף, אין ערבות. גם בשעה שבערבות אוטונומית עסקינן, הרי במקום שבו החיוב עצמו פקע, אין מקום לדרוש את פירעונה של הערבות. בנק לאומי פעל על פי זכותו והעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי, משנתמנה לחברה כונס נכסים, ועל פי זכותו, קיזז את החוב המגיע לו מכספי הפיקדונות המזומנים שהחזיק תחת ידיו, ומשכך עשה, אין לדרוש ממנו להשיב את הגלגל אחורנית, להחזיר את הכספים שקיזז כאמור, ולדרוש את פירעונה של הערבות הבנקאית. משאלו הם פני הדברים, אני מורה לכונס הנכסים להודיע לבנק לאומי לישראל, כי איננו דורש את פירעון ההלוואה באמצעות חילוט הערבות הבנקאית, כאמור. עניין נוסף התלוי ועומד, הינו בקשתו של כונס הנכסים למתן צו פורמאלי. הכונס הגיש בקשה למתן צו פורמאלי, בעקבות החלטתי על מינויו מיום 14/10/11, ובבקשתו פירט את הסמכויות אותן הוא מבקש כי יוקנו לו בצו. תמיר פישמן התנגדו לבקשתו, שכן ניסוח הצו כלל סמכויות, אשר לא צוינו במפורש בהחלטתי על המינוי. בייחוד התנגדה תמיר פישמן לבקשה לכלול בצו הוראה, על פיה מוסמך הכונס ליטול את מלוא סמכויות הדירקטוריון של החברה, וכן את מלוא סמכויות האסיפה הכללית. האמת ניתנת להיאמר, כי על דרך העיקרון, צודקת תמיר פישמן כי צו פורמאלי מן הדין שיהא תואם באופן מלא את ההחלטה שבגינה הוא מתבקש, ומיטיב היה כונס הנכסים לעשות לו היה מגיש בקשה רגילה לפירוט סמכויותיו, ולא על דרך בקשה לצו פורמאלי. יחד עם זאת, לגופו של עניין, עסקינן במינוי כונס מפעיל אשר הוסמך להפעיל את החברה כעסק חי, ואשר מינויו בא מכוח אגרת חוב אשר משתרעת על כלל נכסיה של החברה. כאשר מדובר בחברת טכנולוגיה, אשר עיקר נכסיה הוא הקניין הרוחני שברשותה, הרי משמשתרעת אגרת החוב אף על קניין זה, נותרת החברה כישות משפטית ערטילאית, ללא נכסים של ממש, וללא יכולת לפעול באופן עצמאי. במצב דברים זה, אך טבעי הוא, כי הכינוס כולל אף את ניהול כלל ענייני החברה, ובעניין זה מעמדו של כונס הנכסים דומה למעמד נאמן בהקפאת הליכים, או של מפרק. משאלו הם פני הדברים, אין עוד מקום לניהולה של החברה על ידי האורגנים הטבעיים שלה, ואת אלו יש למסור לידיו של הכונס המפעיל. ככלל, הסמכויות אשר מכיל הצו הפורמאלי, נראות לי כראויות ומתאימות, על מנת לאפשר לכונס לבצע את מלאכתו להשאת שוויה של החברה, לטובת הנושה המובטח, ויתר הנושים. אינני מוצא לנכון להורות, באופן כוללני, בשלב זה, כפי שנתבקש בסעיף 10 לצו, כי חדלו יחסי עובד ומעביד בין החברה למי מעובדיה, וכמו כן, אינני מוצא לנכון ליתן הוראה בדבר התייחסות לחברה ונכסיה כנכס מכביד (סעיף 12 סיפא לצו), והכונס וכל צד רלוונטי אחר, יוכלו להידרש לעניינים אלו בעתיד, בבוא העת. פיטוריםכינוס נכסים