מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות חוקרי מע"מ לעצור חשודים: א. בפני ערר על החלטת בית-המשפט השלום בפ"ת בה נקבע כי לשלטונות מס ערך מוסף סמכות לעצור חשודים בביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975[1], ובהחלטה זו ציווה ביהמ"ש על שחרורו של העורר בערבות ע"מ להבטיח התייצבותו למשפט כשיוגש כנגדו כתב-אישום. כמו-כן ציווה ביהמ"ש על העורר להפקיד את דרכונו בידי שלטונות מע"מ. הסנגור המלומד עו"ד ר' שרון הדגיש כי הערר הוגש אך ורק בשל החשיבות העקרונית של שלילת חרותו של האזרח ללא סמכות כדין. ב. עו"ד רגב הופיע בשם המשיב והסתמך על ע"ש (י-ם) 45/83 של ביהמ"ש המחוזי בירושלים. בתיק זה נחזה לכאורה, כי שופט משופטי בית-המשפט המחוזי בירושלים החליט ביום 31.3.83, כי מי שמנהל המכס והבלו הסמיכו עפ"י סעיף 109(א) לחוק מס ערך מוסף [1] רשאי לבקש את מעצרו של אם אשר יש יסוד סביר להניח כי עבר עבירה כשם ששוטר מוסמך לכך עפ"י סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] [2]. לא נראה לבית-משפט זה, עם כל הכבוד, כי ניתן לאמץ פרשנות מרחיקת לכת זו כאשר באים לשלול חרותו של אזרי-בדרך של אנלוגיה. ג. עיון בהחלטה נשוא הערר מעלה כי העורר נעצר בשלב כלשהו ע"י מאן-דהוא ובית המשפט דלמטה נתבקש לשחררו ממעצרו זה. ואכן ביהמ"ש דן בבקשה ביום 19.3.86ודחה מתן החלטתו ליום 24.3.86(!) ואזי החליט כדלקמן: "הבקשה היא לשחרורו של החשוד ממעצרו ולהבטיח התייצבותו למשפט לכיוגש נגדו כתב-אישום. אני מורה לשחרר את החשוד בערבות עצמית ובערבות צד ג' על סך 000, 5שקלים חדשים, כל אחת. אני מעכב את יציאת החשוד מן הארץ ומורה לו להפקיד את דרכונו בידי שלטונות המכס תוך 3ימים." ד. צא ולמד, העורר נעצר לכאורה בתאריך כלשהו והובא לביהמ"ש דלמטה ביום 19.3.86ושוחרר בערובה עפ"י ההחלטה רק ביום 24.3.86!!! נשאלת השאלה- (א) באיזו סמכות נעצר העורר וע"י מי? (ב) מהי תקופת המעצר? (ג) מה אירע עם העורר בתקופה שבין הדיון-למתן ההחלטה בדבר שחרורו בערבות, האם היה עצור במשך 5ימים אלו? אין בידי ביהמ"ש תשובות לכל השאלות הללו. הפתרון נמצא אולי בהחלטת השופט מיום 19.3.86בה נאמר: "אני מודיע לחשוד שיתייצב ללא הזמנה בכתב". עם כך- הרי זה אולי שחרור מן המעצר ללא כל תנאים? אולם במקרה זה החלטתו של כב' השופט דלמטה מיום 24.3.86(ההחלטה נשוא הערר)"... אני מורה לשחרר החשוד..." איננה סבירה באשר חשוד ששוחרר שוב איננו זקוק לשחרור נוסף אלא אם הוא שוחרר ונעצר בשנית, או אולי טרם שוחרר... ה. עיון בהחלטה נשוא הערר מעלה כי מלכתחילה הוגשה הבקשה לשחרורו של העורר ממעצרו בחתימת ידו של מר אלי פולק סגן מנהל תחנת מע"מ בפ"ת כאשר בפועל התייצב בביהמ"ש מר רימרט מיכה יחד עם החשוד. עו"ד שרון התנגד להופעתו של מר רימרט ודרש הימנו תעודת הסמכה כחוק. מר רימרט הזעיק כנראה לעזרה את מר אליהו פולק. ייאמר כי למר רימרט יש אמנם; אישור הרשאה" מטעם שר המשטרה עפ"י ס' 2לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) בעוד שלמר אליהו פולק יש "כתב הסמכה" בח"י של היוהמ"ש לממשלה אשר הסמיכו עפ"י סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982[2]. "להיות תובע ולייצגנו בבתי-המשפט המחוזיים, בעררים על החלטות של בתי-משפט השלום בענין מעצר חשודים בעבירות לפי פקודת המכס, וחוק מע"מ." ו. עו"ד שרון טען כנחזה בהחלטה וחזר וטען זאת גם בבימ"ש זה-כי אין סמכות לשני האדונים הללו ליצור את העורר וכי שניהם חרגו מסמכותם והעורר נעצר שלא כחוק באשר סעיף 109לחוק מס ערך מוסף, תשמ"ו- 1975[1] (להלן: חוק מע"מ) איננו מסמיך מעצר ושחרור. ביהמ"ש דלמטה דחה את טענותיו של הסנגור המלומד וקבע כי- "...סמכויות מיוחדות לעצור אדם נקבעו לשוטר בסעיפים 2ו- 3לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפושים) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969ובחיקוקים אחרים, מהם חוק מס ערך מוסף בסעיף 109שבו המסמיך אחרים שאינם שוטרים, להשתמש באותן הסמכויות של שוטר המוענקות לו בחיקוקים המתייחסות ישירות לשוטר. מכאן גם סמכותו של מר רימרט מיכה הנ"ל שהוסמך ע"י שר המשטרה לחקור בקשר בביצוע עבירות, בין השאר, המתייחסות לחוק מס מוסף תשל"ו- 1975והורשה להשתמש בסמכויות הנתונות לקצין משטרה לפי סעיף 2לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). ומכאן הופעתו של מר רימרט בבקשה לשחרור חשוד עצור, פעל כדין ללא חריגה מסמכות". ז. מן הראוי לאבחן בין שני עניינים נפרדים לחלוטין והם: (א) הסמכות ליצור אדם. (ב) הסמכות להתייצב בבית-משפט ולטעון בשם המדינה. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982(להלן-חסד"פ-1982) קבע בסעיף 12[2] מי ומי רשאי להיות תובע ולייצג המדינה: (א) פרקליט המדינה ועוזריו שנקבעו ע"י שר המשפטים. (ב) מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו להיות תובע, בדרך כלל, לסוג של משפטים או לבתי-משפט מסויימים. (ג) שוטר שנתקיימו בו תנאי כשירות שנקבעו ע"י שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים והוא נתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי של המשטרה. (ראה גם: תקנות סדר הדין הפלילי (כשירות שוטר-תובע וסמכויותיו), תשכ"ו- 1966[4]. עיון בכתב ההסמכה של מר פולק אליהו מעלה כי היוהמ"ש הסמיכו להופיע אך ורק בערר על החלטות בתי-המשפט השלום וזאת בפני בתי-המשפט המחוזיים בלבד. בעוד שמר רימרט מיכה הוסמך ע"י שר המשטרה להשתמש בסמכויות הנתונות לקצין משטרה לפי סעיף 2לפקודה הפרוצדורה הפלילית (עדות) [3]. פקודה זו משנת 192זו לשונה: "פקודה הקובעת הוראות בנידון חקירה מוקדמת של עדים, זיהויים של אסירים וקבלת תעודות של בדיקות כימיות בתורת עדות בקשר אם הנהלת הצדק במשפטים פליליים. .1פקודה זו תיקרא פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). .2(1) קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה, או כל קצין אחר או סוג אחר של קצינים המורשים בכתב, בדרך כלל או במיוחד, ע"י שר הפנים לערוך חקירות על ביצוע עבירות, רשאי לחקור בעל-פה כל אדם המכיר, לפי הסברה, את עובדותיה ונסיבותיה של כל עבירה, שעליה חוקר אותו קצין משטרה או אותו קצין מורשה אחר כנ"ל ורשאי הוא לרשום בכתב כל הודעה שמוסרה אדם הנחקר כך. (2) אדם הנחקר כך, יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות שיציג לו בשעת החקירה אותו קצין משטרה או קצין מורשה אחר כנ"ל, חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להעמידו בסכנת אשמה פלילית". (ההדגשות -א.א.א.). ייאמר, כי שר המשפטים נטל לעצמו את סמכויות המזכיר הראשי של ממשלת המנדט וסמכויותיו של הנציב העליון הועברו לידי שר המשפטים וגם לשר המשטרה כך ששני שרים לו רשאים להסמיך כיום כל אדם לחקור עדים עפ"י הפקודה הנ"ל. (ראה: חוקי מדינת ישראל, גדעון כרך ו' עמ' 2769הערה 182/3). יש לדייק-לחקור אדם בע"פ או בכתב ואין לראות בפקודה זו הרשאה כלשהי לשמש כתובע עפ"י סעיף 12לחסד"פ [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982[2]. מהאמור לעיל עולה כי צדק הסנגור המלומד עו"ד ר' שרון ולא היה בפני השופט דלמטה תובע כחוק, וכל ההליך בבית-המשפט דלמטה לא היה כדין. ח. עתה מן הראוי לשאול שוב מהיכן שאבו שני פקידי ציבור אלו הא' רימרט ופולק הסמכות לעצור את העורר? כאמור לעיל התיר שר המשטרה למר רימרט לערוך חקירות עפ"י סעיף 2לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), ולמר פולק התיר היוהמ"ש לממשלה להופיע בבתי-המשפט המחוזיים, סמכות המעצר מנין? כב' ביהמ"ש דלמטה תמך יתדותיו בהחלטתו בסעיף 109לחוק מע"מ. אולם אפילו נצא מתוך ההנחה כי שני האדונים דלעיל או מי מהם הוסמך כחוק ע"י מנהל המכס והבלו (סעיף 1לחוק) לפעול עפ"י סעיף 109לחוק מע"מ, (דבר שכלל איננו ברור לביהמ"ש-בהעדר תעודת הסמכה כחוק וההסמכה של שר המשטרה הרי איננה יכולה לבוא במקום ההסמכה מטעם מנהל המכס והבלו), הרי אין בסעיף 19כל זכר לסמכות לעצור עדם או אפילו לעכבו. ט. סעיף 109(1) מסמיך להיכנס לכל מקום שאיננו בית-מגורים. סעיף 109(2)-מסמיך לתפוס טובין כולל מסמכים. סעיף 109(3)-לחקור כל אדם. סעיף 109(4)-לדרוש מאדם להתייצב ולמסור הפרטים הדרושים. סעיף 109(ב)- "מי שהוסמך לענין סעיף קטן (א), יהיו לו סמכויות של שוטר למניעת עבירות או לגילויין וסמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) וסעיף 3לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם". (ההדגשה-א.א.א.) י. עינינו הרואות כי הסמכות המעוגנת בפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), משנת 1927-לערוך חקירה מוקדמת לגילוי עבירות ולמניעתן היא הסמכות אשר ניתנת בסעיף 109לכל אדם שמנהל המכס והבלו הסמיכו לכך. עלינו לדייק-הסמכות היא לערוך חקירה מוקדמת ומנין סמכות המעצר? יא. עוד מקדמת דנא ניתנה סמכות מעצר לעובדי-ציבור מכח פקודת הפרוצדורה הפלילית (מעצר וחיפושים) [5] (ראה:ואפרים סלנט סדר הדין הפלילי- 1966[13] בעמ' 283וכן ד"ר דוד ליבאי [14] דיני מעצר ושחרור, עמ' 86-סיפא). ואכן סעיף 3(3) פקודה זו [5] מאפשר לשר המשטרה וכן לשר המשפטים להסמיך עובד-ציבור לבצע מאסרים בלא צו מאסר: "3(1) כל שוטר רשאי לאסור בלא צו מאסר אדם... (2) כל שוטר רשאי לדרוש מכל אדם... להילוות אליו לתחנת משטרה ואם סירב האיש להתלוות אליו, רשאי הוא לאסרו. (3) הסמכויות המסורות עפ"י סעיף זה ישתמש בהן כל עובד ציבור או סוג של עובדים ציבוריים שתוענקנה להם להבא הסמכויות הללו בצו שר המשטרה..." ואכן השתמשו בעבר גם שרי המשטרה וגם שרי המשפטים בסמכותם זו והעניקו לפקחים של משרד המסחר והתעשיה ולמפקחי משרד התעבורה לפקידי המכרות, למפקחי שירות התעסוקה לסיירי הבטיחות לשומרי נמל חיפה וכן לשומרי נמל אילת, לכל האנשים הללו הוענקה הזכות לאסור אנשים עפ"י סעיף 3(3) הנ"ל. (ראה: צו הענקת סמכויות מאסר לפקחים, תש"י- 1950[6]. צו הענקת סמכויות מאסר לפקחים, תשי"ב- 1952[7]. צו הענקת סמכויות מאסר לשומרי נמל חיפה, תשי"ד 1954[8]. צו הענקת סמכויות מאסר לשומרי נמל אילת, תשי"ט- 1959[9]. צו הענקת סמכויות מאסר לפקידים הממונים על ביקורת המכרות, תשכ"ו-1965 [10]. צו הענקת סמכויות מעצר לסייר בסיירת הבטיחות, לשל"א- 1971[11]. כלל לא יעלה על הדעת כי הענקת הזכות לחקירת עדים לשם גילוי עבירות ומניעתן תעניק מכללא גם את הזכות לעצור אדם או לאסרו בלא צו כחוק. יב פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א- 1971מגדירה בסעיף 5[12] את התפקידים של השוטרים אולם אין לראות בעובדי-ציבור אשר הוענקה להם הזכות לערוך חקירה מוקדמת לגילוי עבירות ומניעתן עפ"י פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) כשוטרים הנימנים עם משטרת ישראל עפ"י סעיף 1[12]- להגדרות אשר בפקודת המשטרה. יג. לאור כל האמור לעיל אין מנוס מלבטל את החלטתו של ביהמ"ש קמא ולקבוע כי העורר נעצר שלא כחוק. אגב אורחא ייאמר כי סעיף 115לחוק מע"מ [1] מסמיך את ביהמ"ש לעכב את יציאתו מן הארץ של אדם וזאת בכפיפות לתנאים הקבועים בחוק ללא כל קשר למעצר.מיסיםחשודמע"מ (מס ערך מוסף)