מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות בית הדין לעבודה לדון בהודעה לצד שלישי שלא קשורה לדיני עבודה: השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 7.11.11 (השופטת שרה שדיאור; תע"א 2498-09), בה נדחתה בקשת המערערת לדחיית הודעת צד ג' על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. כמו כן נדחתה בקשת המערערת לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן-חוק הבוררות). השתלשלות האירועים וההליכים בין הצדדים: ביום 6.10.2004 נחתם הסכם בין המערערת (להלן-שיב"א) לבין המשיבה (להלן-דפוס), לפיו שיב"א מכרה לדפוס את פעילות בית הדפוס שהיה בבעלותה (להלן- ההסכם). במסגרת ההסכם דפוס רכשה משיב"א את מכונות הדפוס, מוניטין, התקשרויות עם לקוחות ועוד. בין היתר נקבע בהסכם כי חלק מעובדי בית הדפוס, לרבות המשיבים הפורמאליים 2 - 4 (להלן - העובדים) יעברו לעבוד בדפוס החל מחודש נובמבר 2004 (להלן גם-המועד הקובע) ודפוס תשמור על רציפות תקופת עבודתם לעניין זכותם לקבל פיצויי פיטורים ותקיים את כל התחייבויותיה של שיב"א כלפי העובדים על פי תנאי עבודתם, לרבות בגין התקופה שלפני המועד הקובע. בין שיב"א לבין דפוס התגלעו חילוקי דעות בנושאים שונים אשר נדונו בהליך בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 37076/08). הליך זה הסתיים בהסכמה, שניתן לה תוקף של פסק דין (להלן - הסדר הפשרה). בין היתר הוסכם כי "התובעת [= שיב"א - ל.ג.] מתחייבת לשפות את הנתבעת [= דפוס - ל.ג.] בגין כל דרישה או תביעה שתוגש, אם תוגש, כנגדה מאת עובדי הנתבעת שהועסקו אצל התובעת בעבר, בגין תקופת העסקתם אצל התובעת, בהתאם לסעיף 6(2) להסכם מכירת הפעילות מיום 6.10.04, בתוך 10 ימים מיום קבלת הדרישה בכתב." העובדים פוטרו מעבודתם במהלך שנת 2008, וביום 2.7.09 הגישו לבית הדין האזורי תביעה כנגד דפוס ובעל השליטה בה, מר עופר בטאט, משיב פורמאלי 1 (להלן- המשיב) לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות להם מכוח יחסי העבודה וסיומם, כמפורט להלן: לטענת משיבה פורמאלית 2 (להלן - גב' פלטי) החל מחודש ינואר 2007 נוכו משכרה כספים לקופת הגמל, אולם הכספים לא הועברו לקופה, והיא תבעה פיצוי בגין אי הפרשות לגמל, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה. לטענת משיב פורמאלי 3 ( להלן - מר מוסקוביץ) החל מחודש מאי 2007 נוכו משכרו כספים לקופת גמל, אולם לא הועברו במלואם לקופה. כמו כן טען כי לא הועברו עבורו כספים לקרן השתלמות מינואר 2004 עד יוני 2008. בתביעתו תבע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה. לטענת משיב פורמאלי 4 (להלן - מר כורש) החל משנת 2007 ועד לפיטוריו בחודש יוני 2008 נוכו משכרו כספים לקופת גמל, אולם לא הועברו לקופה במלואם. כמו כן על פי הערכת רו"ח לא הועברו עבור מר כורש כספים לקרן השתלמות מחודש ינואר 2007. מר כורש תבע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה. בכתב ההגנה טענו דפוס והמשיב טענות שונות לעניין התביעה נגדם. בין היתר, ולענייננו טענו כי כל תביעה הנוגעת לתקופה שקדמה למועד הקובע יש להפנות לשיב"א אשר היתה המעסיקה בתקופה זו; דפוס שילמה את חלקה בפיצויי הפיטורים של העובדים וכל סכום פיצוי פיטורים המגיע להם, והמוכחש כשלעצמו, הם זכאים לקבלו משיב"א; על שיב"א לשפות את דפוס עבור כל סכום בה תחויב דפוס בגין פיצויי פיטורים לעובדים בתקופה בה העסיקה אותם, וזאת מכוח התחייבותה החוזית בהסכם ומכוח התחייבותה בפסק דין. על רקע האמור הגישה דפוס לבית הדין האזורי בקשה למתן רשות למשלוח הודעה לצד ג' - לשיב"א. במסגרת הבקשה וההודעה טענה דפוס כי היא איננה אחראית לזכויות שהגיעו לעובדים ושנצברו לזכותם לפני המועד הקובע, וזאת על פי ההסכם שנחתם בינה לבין שיב"א, וכן על פי הסדר הפשרה קיבל תוקף של פסק דין; על פי ההסכם, שיב"א אחראית לכל טענה, תביעה או דרישה של העובדים שעבדו בבית הדפוס טרם רכישתו ע"י דפוס, לרבות הזכות לפיצויי פיטורים, ביחס לתקופה שלפני המועד הקובע; שיב"א חייבת לשפות את דפוס בגין כל סכום בו תחויב דפוס ביחס לתקופה שלפני המועד הקובע; עילתה של הודעת צד ג' היא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מן הטעם שמתייחסת לחלקה של שיב"א בפיצויי הפיטורים של העובדים בגין תקופת עבודתם אצלה; צרוף שיב"א כצד ג' הכרחי לצורך הכרעה בכל המחלוקות הנובעות מהתביעה ויחסוך בזמן שיפוטי יקר. בהחלטה מיום 21.1.2010 נעתר בית הדין לבקשת דפוס למשלוח הודעת צד ג' לשיב"א, כמו כן הורה להמציא לשיב"א את הודעת צד ג' בצירוף כתב התביעה וההחלטה, עד יום 28.1.2010. עוד נקבע כי על שיב"א להגיש כתב הגנה עד ליום 28.2.2010. למרות שההחלטה להתיר את משלוח הודעת צד ג' ניתנה עוד ביום 21.1.2010, ההודעה הומצאה לשיב"א רק ביום 5.5.2011. בהחלטה מיום 1.6.2011 נתקבלה בקשת שיב"א למתן ארכה "להגשת כתב הגנה מטעמה או כל בקשה אחרת" עד יום 31.7.2011. ביום 27.7.11 הגישה שיב"א בקשה לדחיית הודעת צד ג' על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. לחלופין, ביקשה לעכב את ההליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. מנגד, טענה דפוס כי יש לדחות את הבקשה. עמדת העובדים היתה כי יש לדחות את הבקשה למשלוח הודעת צד ג' מן הטעם שצירוף צד ג' יסרבל את ההליך. בית הדין האזורי דחה כאמור את בקשת שיב"א לדחיית הודעת צד ג' על הסף, וכמו כן נדחתה בקשתה לעיכוב ההליכים, עקב הסכם בוררות בינה לבין דפוס. בית הדין האזורי קבע כי בהחלטה מיום 21.1.10 ניתנה רשות למשלוח הודעת צד ג', ומשכך העניין נדון והוכרע כבר לפני כמעט שנתיים; בקשת שיב"א הוגשה באיחור רב, לאחר שהוגש כתב הגנה מטעמה ובסמוך למועד הדיון, ובשיהוי זה יש להטות את הכף לדחיית הבקשה; דרך המלך לחלוק על החלטות ביניים היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, וזו לא הוגשה במועד; הבקשה לדחיית הודעת צד ג' באה לעקוף את הפרוצדורה הנכונה ובאיחור רב. לעניין הסמכות העניינית בית הדין האזורי קבע כי במקרה הנדון נקודת הכובד של עילת ההודעה לצד ג' הינה במשפט העבודה, שכן העובדים הגישו תביעתם כנגד דפוס לתשלום זכויות מכוח יחסי העבודה בין הצדדים; כתב התביעה מכיל רכיבים הקשורים גם לתקופת העסקתם על ידי שיב"א ובכך מקים זיקה ישירה בין העובדים לבין שיב"א, על אף שההסכם בינה לבין דפוס הינו עסקי מסחרי; נוכחות צד ג' דרושה לצורך השלמת התמונה וכדי למנוע פיצול התדיינויות בין ערכאות שונות אשר יעסקו באותה מערכת עובדות; אין לקבל את עמדת העובדים מאחר שצירוף צד ג' נעשה כבר לפני שנתיים ואינו מסרבל היום את ההליך. בנוסף, דחה בית הדין את בקשתה החלופית של שיב"א לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, מן הטעם שזכויות מתחום משפט המגן אינן יכולות להוות נושא לבוררות. תמצית טענות הצדדים בערעור: לטענת שיב"א שגה בית הדין בקובעו כי הבקשה לדחייה על הסף הוגשה בשיהוי, שכן היא לא צורפה כצד בבקשה להתיר את משלוח ההודעה לצד שלישי וכלל לא הייתה מודעת להליך זה, ורק ביום 5.5.2011 נמסרו לה הבקשה וההודעה. לגופו של עניין, טוענת שיב"א כי עילת ההודעה לצד ג' והמחלוקת שהתגלעה בינה לבין דפוס, עניינה בהתחשבנות מסחרית בין שתי חברות שאינה כפופה למשפט העבודה; אין לבית הדין האזורי לעבודה סמכות עניינית לדון בהודעת צד ג', שכן המחלוקת בין שיב"א לבין דפוס הינה עסקית טהורה, בשונה מהמחלוקת בין העובדים לבין דפוס; שליחת הודעת צד ג' אינה יוצרת זיקה כלשהי בין שיב"א לבין העובדים; צירוף שיב"א כצד שלישי יסרבל ויאריך את ההליכים בבית הדין האזורי, שכן מדובר במערכת עובדות שונה מזו שתידון בתביעה העיקרית; גם אם ייקבע כי הודעת צד ג' היא בסמכות בית הדין לעבודה, יש לעכב את ההליכים בהודעת צד ג', עקב קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; טענתה החלופית של דפוס לפיה ככל שייקבע כי הודעת צד ג' אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה, היא תבקש את צירופה של שיב"א כנתבעת, מהווה הרחבת חזית אסורה; לדפוס אין כל עילה לבקש את צירופה של שיב"א כנתבעת, שכן ההסכם בין הצדדים קובע מפורשות כי דפוס תיקח על עצמה את כל התחייבויות שיב"א כלפי העובדים לרבות התקופה שלפני המועד הקובע. לטענת דפוס והמשיב, החלטת בית הדין האזורי היא החלטת ביניים בה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב; הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוקט בזהירות יתרה בעניין סילוק על הסף ומעדיף את בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה; כעולה מכתבי הטענות שהגישה דפוס עילת התביעה כנגד שיב"א היא בנוגע לזכויות העובדים בתקופה שקדמה למועד הקובע, הן לגבי חלוקת נטל פיצויי הפיטורים והן לגבי ההפרשות לפוליסות הביטוח של העובדים; עילת תביעה זו היא בתחום משפט העבודה, ולכן קיימת לבית הדין סמכות עניינית; עילת התביעה בהודעת צד ג' אינה מסחרית-חוזית במהותה ונקודת הכובד הדומיננטית של עילת התביעה בהודעת צד ג' מקורה ביחסי העבודה שנוצרו בין העובדים לבין כל אחת מהמעסיקות בתקופת השונות ולאחריותן כלפיהם; גם אם בוחנים את הודעת צד ג' כתביעה נפרדת, כנטען על ידי שיב"א, גם אז קמה סמכות עניינית לבית הדין לעבודה; אמנם היחסים הפנימיים בין דפוס לבין שיב"א מבוססים על טענת שיפוי, אולם המשמעות המעשית היא חלוקת נטל פיצויי הפיטורים ואחריות שיב"א לכל טענה של העובדים שקמה לפני העברת הפעילות לדפוס; התרת צירופה של שיב"א תייעל את הדיון ותאפשר לקבוע חבות כל אחד מהצדדים כלפי העובדים במסגרת התדיינות אחת; דחיית ההודעה לצד ג' תביא לפיצול ההתדיינות ולבזבוז זמן שיפוטי יקר; אין מקום לעכב את ההליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, מן הטעם שמדובר בזכויות ממשפט העבודה המגן שאינן יכולות להיות נושא לבוררות. העובדים טוענים כי הם אינם צד להתדיינות בכל הנוגע להליכים המתנהלים בין שיב"א לבין דפוס; ניהול ההליכים בין שיב"א לבין דפוס במסגרת התיק העיקרי הביא לסרבול רב ומיותר וכן לעיכוב משמעותי בניהולו, על חשבונם של העובדים; לפיכך, מבקשים העובדים שלא לעכב עוד את הליכי התיק העיקרי. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. כאמור, ההחלטה המתירה משלוח הודעת צד ג' וההודעה עצמה נמסרו לשיבא רק ביום 5.5.2011, ועד למועד זה שיב"א לא הייתה מודעת להליך נגדה. ביום 31.5.2011, דהיינו במסגרת 30 הימים לאחר שהומצאה לה ההחלטה, עתרה שיב"א למתן ארכה להגשת כתב הגנה וכל בקשה אחרת, וניתנה לה ארכה עד יום 31.7.2011. כעולה מנתוני מערכת נט המשפט ביום 27.7.11 (ולא ביום 15.9.11, כפי שציין בית הדין האזורי בהחלטתו) הגישה שיב"א בקשה לדחיית הודעת צד ג' על הסף, וביום 31.7.11 הגישה כתב הגנה. לאור האמור, ובהתחשב בארכה שניתנה לשיב"א, שיב"א הגישה את הבקשה לביטול ההחלטה במועד הקבוע בתקנות לביטול החלטה שניתנה בהיעדר, ובכל מקרה בתוך פרק זמן סביר. מה גם, שמדובר בטענה שעניינה חוסר סמכות עניינית, שניתן להעלות גם בשלב מאוחר יותר בהליך. והבקשה הוגשה בתוך פרק זמן סביר לאחר שהומצאה לשיב"א הודעת צד ג'. לפיכך, לא היה מקום לדחות את הבקשה בשל עיתוי הגשתה, ועל בית הדין האזורי היה לבחון אותה לגופה. הליך הודעה לצד שלישי מוסדר בתקנות 223-216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- תקסד"א) ובית הדין לעבודה מוסמך להחיל הליך זה מכוח הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה (להלן-החוק), על דרך אימוצן של תקנות סדר הדין האזרחי ועל פי שיקול דעתו של בית הדין, אם ראה בכך צורך למען פישוט הדיון ועשיית משפט צדק [בר"ע 206/07 קדם הדרכות (2002) בע"מ-יואל שי, ניתן ביום 7.6.07; ע"ע 1229/01 מכבי שירותי בריאות-וקסלר, פד"ע לז 241, 245]. יחד עם זאת, עילתה של הודעת צד שלישי, צריך שתבוא במסגרת הכוללת של הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, ובית הדין בשוקלו אם להתיר הגשת הודעה לצד שלישי, יבחן האם התביעה נגד הנתבע וכן ההתדיינות בין הנתבע לבין הצד השלישי, מצויות בתחומי סמכותו העניינית הייחודית של בית-הדין לעבודה, באופן שאילו הוגשה הודעת הצד השלישי כתביעה נפרדת, הייתה גם היא נתונה מלכתחילה בגדר סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה. [ע"ע 617/07 מדינת ישראל- אילנה ליטבק, ניתן ביום 23.10.08]. עוד נקבע בעניין ליטבק כי בבחינת הסמכות העניינית יש לבחון על פי הדין הקיים את הליבה הגרעינית של עילת התביעה בהודעת צד שלישי ואת המסכת העובדתית והעילה בתביעה העיקרית עליהן נסמכת הודעת צד שלישי. כאשר עילתה של ההודעה לצד שלישי עשויה להתפרש על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות" [פסקה 17 בעניין ליטבק]. לאור האמור, יש לבחון האם במקרה הנדון ליבת עילת התביעה כנגד שיב"א היא מתחום משפט העבודה והסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, זאת, לאחר בחינת הוראות ההסכם בין שיב"א לבין דפוס בנוגע לעובדים ובחינת עילת התביעה ועילת הודעת צד ג'. ההסכם שנחתם בין דפוס (המכונה בהסכם- החברה) לבין שיב"א (המכונה בהסכם-חמד) קובע בין היתר כדלקמן: 4.2.6 עובדים בכל הקשור לעובדי חמד יפעלו הצדדים כמפורט להלן: עובדים שיעברו לעבוד בחברה ... 4.2.6.2 החל מהמועד הקובע ייחשבו כל העובדים המנויים בנספח ה', אשר יתנו את הסכמתם בכתב לעבור ולעבוד בחברה, כעובדי החברה לכל דבר ועניין. החל מהמועד הקובע החברה תישא בכל ההתחייבויות, מכל מין וסוג שהוא, בגין העובדים המנויים בנספח ה' ואשר הביעו את הסכמתם לעבור לחברה וחתמו על מסמך העדר תביעות כלפי חמד בנוסח המצורף כנספח ו' להסכם זה, ובכלל זה החברה תשמור על רציפות תקופת עבודתם בקשר עם זכותם לקבלת פיצויי פיטורין ותקיים את כל התחייבויות חמד כלפי עובדים אלה על פי תנאי עבודתם, לרבות בגין התקופה שלפני המועד הקובע. החברה תאשר לעובדים את התחייבותה כאמור בסעיף זה לעיל. בכפוף לקבלת האישורים הנדרשים לשם כך, תוך 120 יום מהמועד הקובע חמד תעביר לחברה את הבעלות בפוליסות ביטוח המנהלים אשר נערכו על ידה עבור העובדים המנויים בנספח ה' ואשר הביעו את הסכמתם לעבור לעבוד בחברה וכן את כל היתרות והסכומים שהופקדו בגין העובדים האמורים בקופות השונות, לרבות פיצויי פיטורין, פנסיה, חופשה והבראה. כל צד ישלם תוך זמן סביר כל מס החל עליו על פי דין כתנאי להעברת הפוליסות, אם הדבר יידרש. ... התמורה בנוסף על האמור בסעיף 6.1 ינהגו הצדדים כמפורט להלן: . בנוסף על האמור בעסיף 6.1 ינהגו הצדדים כמפורט להלן: 6.2.1 חמד והחברה ימנו כל אחת רואה חשבון מטעמה. רואי החשבון יקבעו במשותף מהו הסכום החסר או העודף בפוליסות הביטוח ובקופות השונות המפורטות בסעיף 4.2.6.3 לעיל לצורך השלמת ההפרשות הנדרשות על פי דין עד למועד הקובע בגין העובדים המפורטים בנספח ה' ואשר יעברו לעבוד בחברה, אך לא בגין עובדים אשר יפוטרו על ידי חמד או שלא יעברו לעבוד בחברה (להלן:"ההפרש"). רואי החשבון יקבעו את ההפרש תוך 10 ימים מהמועד בו יימסרו להם היתרות המעודכנות הקיימות בפוליסות הביטוח ובקופות השונות של העובדים הרלוונטיים. במקרה של מחלוקת בין רואי החשבון בקשר עם קביעת ההפרש ימונה רואה חשבון מכריע לצורך זה על ידי ראש לשכת רואי החשבון בישראל. רואה החשבון המכריע יקבע את ההפרש תוך 10 ימים ממועד מינויו על בסיס המסמכים הרלוונטיים בלבד. 6.2.2 החברה תשלם לחמד סכום של 420,000 (ארבע מאות ועשרים אלף) ₪ בניכוי ההפרש ובתוספת מע"מ כדין. לצורך הדוגמא בלבד: אם יבע כי ההפרש הוא 300,000 ₪ החברה תשלם לחמד סכום של 120,000 ₪ בתוספת מע"מ. מוסכם בזה כי אם ייקבע שההפרש גבוה מהסכום של 420,000 ₪ תשלם חמד לחברה את ההפרש בניכוי סכום של 420,000 ₪, בתוספת מע"מ, בתוך שלושת ימי העסקים האמורים. לדוגמא: אם ייקבע כי הסכום החסר הוא 450,000 ₪, חמד תשלם לחברה סכום של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ, כנגד חשבונית מס. העובדים התובעים נמנים עם העובדים שעברו לעבוד בדפוס. עיון בהוראות ההסכם מעלה כי בכל הנוגע לעובדים שהמשיכו בעבודתם בדפוס, נותק הקשר בינם לבין שיב"א, ודפוס לקחה על עצמה את האחריות לתשלום כל זכויותיהם, לרבות פיצויי פיטורים, ולרבות בגין התקופה שלפני המועד הקובע. אשר על כן, מבחינת העובדים, מהמועד הקובע אין להם שיג ושיח עם שיב"א בכל הנוגע לזכויותיהם בעד תקופת עבודתם בשיב"א, ובעלת דברם היא דפוס בלבד. זאת, בהתאמה להוראות חוק פיצויי פיטורים, הקובע כי המעביד האחרון חייב לשלם לעובד פיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, ובהתאמה להוראת סעיף 30 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. אשר למערכת היחסים בין שיב"א לבין דפוס: בסעיף 6 להסכם נקבע גובה התמורה שתשלם דפוס לשיב"א. בסעיף 6.1 נקבעו הסכומים שדפוס תשלם לשיב"א, חלקם בתשלום אחד וחלקם בתשלומים. בנוסף, נקבע כי תיערך בדיקה אם יש חוסר או עודף בפוליסות הביטוח ובקופות שונות, וככל שיש חסר, הסכום החסר ינוכה מיתרת התמורה בסך של 420,000 ₪ שדפוס חייבת לשלם לשיב"א, ואם החסר יעלה על 420,000 ₪, שיב"א תשלם לדפוס את הסכום החסר. מכאן, כי תשלום החסר בקופות בעד תקופת עבודתם של העובדים בשיב"א (ככל שיש חסר) הוא חלק מההתחשבנות הכוללת בין שיב"א לבין דפוס בעסקת המכירה. עוד יש לציין כי מהסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין עולה כי לדפוס הייתה יתרת חוב כלפי שיב"א, כאשר סוכם כי סכום החוב ישולם בתשלומים. כאמור, בהסדר הפשרה נקבע גם כי שיב"א תשפה את דפוס בגין כל דרישה או תביעה של עובדי דפוס בעד תקופת עבודתם בשיב"א. אשר לעילת התביעה בהודעת צד ג': עיון בהודעת צד ג' שהגישה דפוס כנגד שיב"א מעלה כי עילת התביעה של דפוס כנגד שיב"א היא התחייבות חוזית, דהיינו הוראת סעיף 6.2 להסכם, והתחייבות בפסק דין, דהיינו התחייבותה בהסדר הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. בתביעתה, עתרה דפוס לחייב את שיב"א בתשלום סכום פיצויי הפיטורים המגיע לעובדים בעד תקופת עבודתם בשיב"א. בחינת עילת התביעה בהודעת צד ג' וכן הוראות ההסכם ופסק הדין מביאה למסקנה חד משמעית כי במקרה הנדון עילת התביעה של הודעת צד ג' היא בתחום המערכת החוזית מסחרית בין דפוס לבין שיב"א ואינה מתחום משפט העבודה. כאמור, זכויותיהם של העובדים בעד תקופת עבודתם בשיב"א הן כלפי דפוס בלבד, וכך נקבע במפורש בהסכם בין שיב"א לבין דפוס. ככל שיש חסר בקופות בעד תקופת עבודתם של העובדים בשיב"א, הרי שהסכום החסר הוא חלק מההתחשבנות הכוללת בין דפוס לבין שיב"א. בהקשר זה יש לציין כי מכתבי הטענות עולה שלשיב"א טענות שונות כנגד דפוס בעניין חובות של דפוס לשיב"א, ומובן שהיא רשאית גם לטעון כי יש לקזז את חובה בגין זכויות העובדים (ככל שיש חוב כזה) כנגד חובה של דפוס. לנוכח העובדה שעילת התביעה היחידה בהודעה היא עילה חוזית, ואין לה כל זיקה למשפט העבודה, אכן אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בהודעת צד ג'. מעבר לכך, אין כל מקום שבתביעתם של העובדים לזכויות המגיעות להם ידון בית הדין במערכת היחסים החוזית מסחרית בין שיב"א לבין דפוס, שיש בה מרכיבים רבים (פינוי נכס, תשלום דמי שכירות בעד נכס, חובות אחרים) שאין להם כל זיקה למערכת יחסי העבודה בין העובדים לבין שיב"א, כאשר כמוסבר לעיל ההתחשבנות בנוגע לכספים המגיעים לעובדים היא חלק מההתחשבנות הכוללת בין שיב"א לבין דפוס. כריכת הדיון בתביעת העובדים בתביעות ההדדיות שיש לשיב"א ולדפוס זו כנגד זו במסגרת מערכת היחסים החוזית מסחרית שלהן רק תגרום לעיכוב ולסרבול הדין בתביעתם של העובדים. יש להדגיש, כי במקרה הנדון אין כל אי בהירות או ספק בכך שדפוס היא זו שחייבת בתשלום זכויות העובדים הן על פי הוראות החוק והן על פי הוראות ההסכם. זאת, להבדיל ממצב בו קיימת מחלוקת על זהות המעסיק של העובדים, שאז יש מקום לצירוף כל מי שעשוי לחוב כמעביד כנתבע בתביעה [ע"ע 56413-02-12 מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ - זיד חרפוש, מיום 29.5.2012]. לאמור לעיל נוסיף כי בכל הנוגע לתביעה בגין הפרשות לקופות גמל, הרי שהן על פי כתב התביעה וחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה, והן על פי דברי בא כוחה של דפוס בדיון הקדם מיום 5.4.11 לפיהם "אם לא הופרשו הפרשות, זה בשנה וחצי האחרונות. מדובר על הפרשות או ניכויים בחסר רק משנת 2007 והלאה..." (שורה 10-11 לפרוטוקול), עילת התביעה מתייחסת לתקופה שלאחר המועד הקובע, ולכן אין ספק שהחבות חלה על דפוס בלבד. לאור התוצאה אליה הגענו, אין צורך להכריע בטענת שיב"א כי היה מקום לעכב את ההליכים בינה לבין דפוס בשל הסכם בוררות. נציין רק, כי עילת התביעה בהודעת צד ג' אינה מתחום משפט העבודה המגן אלא תביעה חוזית לשיפוי על פי ההסכם, ולכן לא היה מקום לדחות את הטענה בנימוק שלא ניתן לדון במסגרת בוררות בזכויות מכוח חוקי המגן. סוף דבר: הערעור מתקבל, החלטת בית הדין האזורי מיום 7.11.11 בטלה והודעת צד ג' כנגד שיב"א נדחית על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית. המשיבה, דפוס חמד ירושלים (2004) בע"מ, תשלם לשיב"א שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למשיבה, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. הודעה לצד שלישיסמכות בית הדין לעבודהדיני עבודהבית הדין לעבודה