מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות בית הדין למשמעת להורות על פרישה של עובד: 1. התובע הועסק כמפקח שומה בכיר במשרד מיסוי מקרקעין בטבריה. מושא תביעה זו הנה טענת התובע, לפיה יש לחייב את הנתבעת בתשלום זכויות שונות המגיעות לו כפורש מרצון, והן שבעה חודשי הסתגלות, מענק חד פעמי בסך של 115,000 ₪, מענק בגין שנים עודפות, הגדלת שירות ודרגת פרישה. 2. להלן העובדות העיקריות הצריכות לענייננו אשר אינן שנויות במחלוקת - א. התובע הועסק ברשות המסים משנת 1980. כנגד התובע ננקטו הליכים משמעתיים, והוגש כנגדו כתב אישום בבית הדין למשמעת בחיפה, אשר הרשיע אותו בביצוע עבירות המשמעת שיוחסו לו, בהכרעת דין שניתנה ביום 26/10/06. ב. עובר לדיון הטיעונים לעונש שהתקיימו ביום 15.02.07, הגיעו הצדדים ביניהם להסדר טיעון לפיו "יוטל על הנאשם אמצעי משמעת מוסכם על הצדדים, של נזיפה חמורה, ולגבי יתר הרכיבים התביעה תעתור לפיטוריו על אתר של הנאשם משירות המדינה, וההגנה תעתור לכך .כי יותר לנאשם לפרוש משירות המדינה במלוא זכויותיו" ד. ביום 11.03.07 ניתן גזר הדין בעניינו של התובע, לפיו נקבע בין היתר כי "הנאשם יעזוב מיוזמתו את השירות ויצא לקצבה עם מלוא זכויותיו" (להלן:"גזר הדין"). ה. התובע הגיש ערעור על גזר הדין, וביצועו של גזר הדין נדחה עד לאחר מתן החלטה בערעור, וזו ניתנה לבסוף ביום 26.04.09 ובמסגרתה נדחה ערעורו של התובע. ו. ביום 25.05.09 הופסקה עבודתו של התובע כשהוא שוהה בדרגה 19+. 3. להלן תמצית טענות התובע: א. בגזר הדין , נקבע כי בית הדין מעדיף את בקשת ההגנה, לפיה התובע יעזוב את השירות מיוזמתו ויצא לקצבה עם מלוא זכויותיו. "מלוא זכויותיו" - פירושו מלוא הזכויות הנתבעות בתביעה זו, והיו בפני בית הדין למשמעת. ב. התובע טוען כי עובר להליך המשמעתי, ובמשך השנים, נוהל עמו מו"מ לפרישה מוקדמת, ואשר במסגרתו דרש זכויות לפי מדיניות פרישה מוקדמת אשר הייתה נהוגה בשירות באותה העת, מו"מ זה לא הניב הסכמות. ברם, התובע ציין בסיכומיו כי אינו טוען שמקור הסעדים הנתבעים הוא במו"מ, אלא שלטענתו הסעדים הנתבעים הוענקו לו במסגרת גזר הדין המשמעתי. ג. הזכויות שהיו מגיעות לתובע הן על פי חוזר נש"מ 12/07, אשר מבטא את הזכויות אשר הופיעו בחוזרים קודמים אשר על בסיסם נוהלו מו"מ קודמים לפרישה מוקדמת, כמו גם המו"מ שנוהל בסמוך לגזר הדין, ואלה הזכויות שעמדו לנגד עיני בית הדין למשמעת. ד. למקרא פרוטוקול הדיונים לעונש בהליך המשמעתי, ניתן, לדעת התובע, להסיק בוודאות גמורה כי לכול הנוכחים באולם ברור שמדובר בזכויות שמעבר לפנסיה, וכי עסקינן בזכויות הנתבעות בתביעה זו. 4. להלן תמצית טענות הנתבעת: א. לטענת הנתבעת, התובע לא הצליח להוכיח מקור זכות לסעדים הנתבעים, לא מכוח החלטת בית הדין המשמעתי, לא מכוח מו"מ או הבטחה שנתנה ולא מכוח חוזר נש"מ, ולכן יש לדחות את תביעתו על כל רכיביה. ב. באשר לתוספות על פי מדיניות הפרישה מוקדמת לגימלאות מיום 18.12.07 - מדיניות זו אינה חלה על התובע הן נוכח מועד פרישתו והן מאחר ופרישתו אינה מהווה פרישה מוקדמת כמשמעה בחוזר, בין היתר משום שאין עסקינן ב"סגירת מסגרת" או "ביטול משרה". ג. לטענת הנתבעת, משמעותה של קביעת בית הדין למשמעת לפיה התובע יצא לקצבה עם מלוא זכויותיו הינה- מיצוי זכויותיו של התובע בהתאם לחוק הגמלאות ולא מעבר לכך. ד. לא מדובר בפרישה מרצון- 1) בית הדין למשמעת קבע כי ניתוק הקשר של התובע משירות המדינה הינו חיוני.2) מדיניות הפרישה המוקדמת מרצון, הינה בסמכות המשרד הממשלתי הרלוונטי ובכפוף לשיקוליו, ביה"ד המשמעתי אינו מוסמך להורות על ענישה באופן שעובד יפרוש במסגרת "פרישה מרצון". דיון והכרעה כאמור, לטענת התובע הינו זכאי לסעדים הנתבעים מכוח גזר דין המשמעתי ולשם פירוט זכויותיו הסתמך על חוזרי נש"מ שונים כפי שיפורט בהמשך, כמו גם על משאים ומתנים אשר נערכו בתקופות שונות בין הצדדים. נבחן את המקורות השונים עליהם מסתמך התובע לגופם. 5. החלטת בית הדין למשמעת א. גזר דינו של ביה"ד המשמעתי מיום 11.03.07 היה כהאי לישנא: "בית הדין שקל ועיין בטיעוני הצדדים כפי שבאו בפניו. בסופו של עיון לאחר שנתנו דעתנו לנסיבותיהן של שליפות המידע שלא הועבר לצד שלישי חיצוני, נסיבותיו האישיות של הנאשם ותרומתו לשירות הציבור, העדפנו את גישתה של ההגנה, לפיה הנאשם יעזוב מיוזמתו את השירות ויצא לקצבה עם מלוא זכויותיו בדרך זו יהא מענה סביר לניתוק הקשר בין הנאשם והשירות הציבורי, גם ללא הסטיגמה של פיטוריו על ידי בית הדין. ניתוק הקשר כאמיר הינו חיוני, גם מאחר והנאשם הורשע ונענש בעבר בעבירות דומות (בד"מ 46/97) ולא הפיק את הלקח הראוי מפסיקת בית הדין, הגם שלא הכביד ידו עליו בשנת 99". ב. סלע המחלוקת בין הצדדים, בהקשר בו עסקינן, הינה שאלת פרשנותו של הביטוי "מלוא זכויותיו" כך שלטענת התובע מדובר בזכויות מעבר לפנסיה כפי שלובנו במו"מ בין הצדדים לקראת הטיעונים לעונש, ומנגד, לטענת הנתבעת, כוונת ביה"ד למשמעת הייתה למלוא הזכויות בהתאם לחוק הגמלאות, ולא יכולה הייתה להיות מעבר לכך. ג. סמכות בית הדין למשמעת מוגדרת בחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, בסעיפים 34-35 כך: "34. בית הדין מוסמך להחליט על אחד או אחדים מאמצעי משמעת אלה: (1) התראה; (2) נזיפה; (3) נזיפה חמורה; (4) הורדה בדרגה או הקפאתה, במידה ולתקופה שיקבע; (5) הפקעת משכורת בסכום שיקבע בית הדין ושלא יעלה על החלק השישי ממשכורתו החודשית של העובד, לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים; לעניין פסקה זו, "המשכורת החודשית" - המשכורת הקובעת שלפיה הייתה משתלמת קצבתו של העובד אילו יצא לקצבה ביום מתן ההחלטה; (6) העברתו - בתיאום עם המנהל הכללי של המשרד או מי שהמנהל הכללי מינה לכך - למשרה אחרת או למקום עבודה אחר ממשרדו, בהגבלת זמן או ללא הגבלה; (7) פסילה, לאחר העברה למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, למילוי תפקידים מסוימים, במידה ולתקופה שיקבע; (8) פיטורים בתשלום פיצויי פיטורים, כולם או מקצתם, או ללא תשלום פיצויי פיטורים; ורשאי הוא להורות על תשלום פיצויי הפיטורים שנשללו, כולם או מקצתם, כפי שיחליט, למי שהעובד חייב בפרנסתם; (9) פסילה, לאחר פיטורים או פרישת העובד משירות המדינה בדרך אחרת, למילוי תפקידים מסוימים לצמיתות או לתקופה שיקבע; (10) פסילה, לאחר פיטורים או פרישת העובד משירות המדינה בדרך אחרת, לשירות המדינה לצמיתות או לתקופה שיקבע; (11) בצירוף לאמצעי משמעת אחר - פרסום החלטת בית הדין, כולה או מקצתה, באופן שיקבע בית הדין. 35. בעת הטלת אמצעי משמעת כאמור בסעיף 34 או בסמוך לאחר מכן, רשאי בית הדין להורות, לאחר ששמע את טענות בעלי הדין לעניין זה, כי על הנאשם להחזיר למעבידו את מה שהשיג על ידי מעשיו נושא התובענה, או את תמורתם, ושהמעביד זכאי להם, בשיעור שלא יעלה על שש משכורות חודשיות של העובד; התמורה תיגבה בדרך ניכוי ממשכורתו, מקצבתו, או מפיצויי פיטוריו או בדרך שבה נגבה קנס שהטיל בית משפט בהליך פלילי, בסכום אחד או בשיעורים, הכל כפי שיקבע בית הדין, ובלבד שאם תוגש על ידי המדינה תביעה אזרחית לעניין זה, יקוזז ממנה הסכום שבית הדין הורה עליו כאמור". ד. סבורים אנו כי כבר מהאמור לעיל עולה כי סמכותו של בית הדין למשמעת תחומה לתחום הענישה והטלת אמצעי המשמעת השונים, וככל שהדבר נוגע להפסקת העסקתו של הנאשם בהליכי המשמעת - כוללת היא במקרה החמור פיטורים. אין מקום לספק, שאין נכללת בין סמכויות בית הדין סמכות להורות על "פרישה מרצון" ולמעשה אף קיים כשל לוגי בטענה כי ניתן לכפות על עובד לפרוש "מרצון" מעבודתו. ה. עיון בטיעונים לעונש שנטענו בפני בית הדין למשמעת מצד ההגנה, מראה שנטען כי "לא קיימת הצדקה, כי בית הדין יורה על פיטוריו, אלא יאפשר לו פרישה כ-6 שנים לפני גיל הפרישה הסטטוטורי, וזאת גם בהתחשב בוותק שירותו", לתמיכה בטיעונים אלה הוגשו מסמכים המעידים על תרומתו של התובע לאורך שנות עבודתו בשירות המדינה, תעודות הערכה וכיוצא באלו. על מנת להגיע להחלטתו בעניינו של התובע, בחן בית הדין למשמעת, בגזר דינו את ההלכות השונות באשר לתכליתם של אמצעי משמעת, מתוכן העדיף את הגישה המקלה והמרככת לעניין תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת, לפיה, "התכלית של אמצעי המשמעת צריכה להיבחן בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם", בהתאם לכך עמד בית הדין בנוסף לחומרת העבירה ומאפייניה על נסיבותיו האישיות של הנאשם, כגון-היותו בן 61, בעל וותק 23 שנות שירות, תפקודו המקצועי הטוב וכדומה,(ראו, בעמ' 10-11 של גזר הדין) ולבסוף הגיע למסקנה במסגרתה מצא שיש איזון בין המסר המרתיע לחומרת המעשה (נזיפה חמורה) לבין נסיבותיו האישיות של התובע כאמור (יעזוב מיוזמתו את השירות) כאמצעי פחות פוגעני מאשר " הסטיגמה של פיטורין על ידי בית הדין" מכל מקום הדגיש בית הדין למשמעת את עניין ניתוק יחסי עובד מעביד כדבר חיוני ומתחייב נוכח העובדה שהתובע הורשע ונענש בעבר בעבירות דומות. מעבר לזאת, ושלא כפי שביקש התובע לטעון, , עיון בפרוטוקול הדיון בטיעונים לעונש מעלה, כי עניין הפרישה של התובע נדון בחילופי דברים קצרים ששוקפו בשורות ספורות בפרוטוקול, לא פורטו הזכויות שיקבל התובע בעת פרישתו והדגש היה בשאלה האם יפוטר ע"י בית הדין, ובהקשר זה העיר יו"ר בית הדין לדבריו של ב"כ המאשימה באשר לאמצעים הראויים לענישה לעומת פרישה של התובע עם מתן מלוא הזכויות, "אבל ברגע שהנאשם יפוטר על פי עתירת התביעה, עובר לפיטוריו הוא יקבל את זכויות הגמלה לפי שנות עבודתו בפועל" לזה השיב ב"כ המאשימה "כחוק אדוני, כי יש היום הטבות מופלגות ברשות המיסים...." מדבריו ניתן להבין כי ב"כ המאשימה התכוון לזכויות מכוח חוק הגמלאות ולא מכוח חוזרי נש"מ אשר בהם מוענקות הטבות לעובדים, ולכך השיב יו"ר בית הדין "מענק הוא חלק מגמלה, דהיינו גם אם יפוטר הנאשם יקבל מענק וזאת לפי סעיף 22 לחוק שירות המדינה (גמלאות)...." ולא ניתן ללמוד אחרת מדברים אלה, אלא זאת שכוונת חילופי דברים אלה הייתה לזכויות מכוח חוק הגמלאות. ו. מכל האמור לעיל עולה, כי בית הדין למשמעת הסתפק, למעשה, בעונש של נזיפה חמורה וחיוב התובע לעזוב את השירות, לכאורה כפורש "מרצון" , תוך שהוא נמנע מפיטוריו במגמה למנוע מהתובע את החותם של פיטורין ע"י בית הדין המשמעתי, והחלטתו כי" הנאשם יעזוב מיוזמתו את השירות ויצא לקצבה עם מלוא זכויותיו " נמנע בית הדין מלהפעיל את סמכויותיו שמסתכמות בהטלת אמצעי משמעת שפוגעים בזכויות אלה בדרך של שלילה חלקית או מלאה, וודאי שאין ללמוד מקביעתו כי החליט להעניק לתובע זכויות כלשהן מעבר למגיע באופן אוטומטי לפורש מרצון. מהאמור לעיל, אם כן, עולה המסקנה כי משמעה של החלטת בית הדין כי התובע יסיים העסקתו שלא על דרך פיטורים, ותוך מיצוי זכויותיו בהתאם לחוק הגמלאות. זאת ותו לא. 6. לכאורה, די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה שכן ב"כ התובע ציינה ברישת סיכומיה, ברחל בתך הקטנה, כי "השאלה המרכזית והיחידה העומדת להכרעה בתיק זה היא האם המונח "מלוא הזכויות" אשר נפסק לתובע במסגרת גזר דינו בבית הדין המשמעתי כולל את הזכויות הנתבעות בתיק". זאת ועוד - מבלי להידרש לשאלה אם ההתייחסות לזכויות כאלה ואחרות שהוזכרו במסגרת משאים ומתנים שנוהלו עם התובע לעניין פרישה מרצון - מהווה הרחבת חזית אסורה כטענת המדינה, הרי משמדובר, גם להגדרת התובע עליה חזר חזור ושנה ב"משאים ומתנים", הרי שאלה, בהעדר הבשלתם כדי הסכמה או הבטחה - מטבע הדברים אינם מחייבים מי מהצדדים. גם התובע עצמו, באותם נתונים שעלה בידיו להביא ביחס לקטעי או חלקי משאים ומתנים שונים שנוהלו במהלך השנים , העיד כי הוצעו לו בזמנו בשנת 2004 זכויות מסוימות לפורשים מרצון אלא שהוא לא הסכים להסתפק בהן . כך גם טען התובע בסעיפים 7-9 לתצהירו: "ביום 15/2/07 התקיימו הטיעונים לעונש. עוד בטרם התקיימו הטיעונים לעונש, ניהלתי מו"מ לפרישה מוקדמת, ואשר במסגרתו דרשתי זכויות לפי מדיניות פרישה מוקדמת אשר היתה נהוגה בשירות באותה עת, הנתבעת מנגד בדקה את נכונותה לתת את הזכויות הללו ו/או את חלקן......בסופו של דבר לא הגענו להסכמות מלאות". אין חולק כי קיים תיעוד למו"מ שנוהל בשנת 2004 (ראו, נספח ז' לתצהיר תובע)כמו כן אין חולק כי ביום 10.01.05 בקש התובע מיוזמתו להפסיק את המו"מ ואת התעניינותו בפרישה מוקדמת, כך רשם במכתבו מאותו מועד: "מאחר ותנאי הפרישה הקיימים לפי חוזר נש,מ מיום 13.09.04 אינם מספקים ומאחר ואין תוכנית פרישה משופרת לעובדי רשות המסים, אני מפסיק את התעניינותי בפרישה מוקדמת לגמלאות" בתגובה שוגר מכתב מטעם הנתבעת לפיו "..אנו רואים את בקשתך ליציאה מוקדמת לגימלאות כמבוטלת על כל המשתמע מכך"(ראו, נספחים ג,ד לתצהיר מטעם הנתבעת), התובע ציין בפנינו כי מדובר במסמך אחרון שהניב תוצאות במו"מ: "אני מפנה אותך לנספח ז' לתצהירך. אתה אומר שזה המסמך האחרון שבידך שהניב מו"מ הכי משמעותי לגביך. "ת.        זה המסמך בכתב האחרון שברור שגם עליו למעשה לא הסכמתי. ש.        זה היה תוצר של אותו מו"מ משמעותי. ת.        כן, זה התוצר של הנציבות. ש.        ומבחינתך. ת.        אם היו נותנים לי תוספת של אחוזים או תשלום - הפרישה הייתה מבוצעת אז ב- 2006 תוך כדי הדין המשמעתי" (ראו, פרוטוקול הדיון מיום 20.11.11 בעמוד 7, שורות 26-33). לא זאת אף זאת שהתובע ציין כי אודות זכאותו לחלק מהזכויות כלל לא היה מודע בזמנו, ואף הלין על כך שהמדינה לא הנחתה אותו בדבר המגיע לו - תלונה שאיננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענה לפיה הוצעו לו זכויות אלה, ומכוח קל וחומר גם אין מקום לטענה כי הובטחו לו, וטוב שלא נטענה טענה שכזו. 7. חוזרי נש"מ בדבר מדיניות פרישה מוקדמת לגמלאות - גם אם נבדוק לגופן את טענות התובע בדבר הזכויות העודפות שמקנים חוזרי נש"מ העוסקים בפרישה מוקדמת, נראה שאין בסיס לתביעה אפשרית לזכויות בעבורו מכוחם. פרישה בתנאים מועדפים - איננה זכות מוקנית . מדיניות פרישה מוקדמת בתנאים מועדפים נקבעת ע"י ועדת הפרישה של נציבות שירות המדינה, מעת לעת, ובכפוף לאישור הממונה על הגמלאות במשרד האוצר, כמתחייב על פי חוק הגמלאות, כאשר יש להוכיח שהתקיימו אותם תנאים מתלים הנקבעים בכל חוזר לעניין החלתו על פורש נתון ומסוים. התובע גם לא ידע לשייך מי מבין הזכויות אותן הוא תובע בתביעתו למי מבין חוזרי הנש"מ שיצאו בהקשר בו עסקינן. "ש.     אני מפנה אותך לסעיף 18 לתצהירך. מאיפה אתה למד שאתה זכאי לתשלום של 7 חודשי הסתגלות. איפה זה כתוב. ת.       בכל אותם החוזרים שלפיהם נוהלו כל המשאים ומתנים מופיע פחות או יותר אותה הסכמה. ש.       תפנה אותי לחוזר הספציפי שלפיו אתה טוען שמגיעים לך 7 חודשי הסתגלות. ת.        חוזר של 2007, אם אינני טועה, אין לי את הרשימה של החוזרים, יכול להיות שגם בחוזר של שנת 2006". (ראו,למשל, עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 9- 15) ועוד , בכתב תביעתו עתר התובע לזכויות מכוח חוזר נש"מ 10/07 אשר פורסם ב-12/07. כמצויין לעיל, גזר הדין המשמעתי ניתן ביום 17.03.07 כך שודאי אין מקום לומר ש"העניק" לתובע זכויות שנקבעו חודשים רבים לאחר אותו מועד.. על חוזר נש"מ אשר עדיין לא פורסם. זאת ועוד - בחוזר נש"מ אשר פורסם בשנת 2004 (סעיף 4(ו)) כמו גם בחוזר משנת 2007 (סעיף 3(ח)) הובהר שחור על גבי לבן כי תוכנית הפרישה איננה חלה על עובד אשר מצוי בהליך משמעתי, כך לדוגמא נרשם בסעיף 3(ח) לחוזר נש"מ 10/2007: "התוכנית לא תכלול את העובדים הבאים: "....... ח. עובדים שבמועד פרישתם המוקדמת מצויים בהליך משמעתי ובכלל זה הליך חקירה משמעתית ו/או פלילי והממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה לא אישר פרישה מוקדמת ותנאיה." 8. העדר ביסוס ליתר הרכיבים שנתבעו - גם בהקשר זה, נאמר, ושוב, למעלה מן הצריך, כי לא הונחה התשתית הצריכה לקביעת הזכויות שנתבעו. באשר לרכיב הגדלת שירות- התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת בדרך של ערעור על החלטת נציב שירות המדינה מכוח סעיף 100 לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], תש"ל-1970, (להלן:"חוק הגמלאות") על כן מדובר בתביעה מוקדמת, וכפי שנטען ע"י ב"כ המדינה, הרי שאף אילו היה התובע מגיש בקשה להגדלת שירות, תביעתו הייתה נדחית משום שאינו בגדר "עובד" בניגוד להוראות סעיף 100 לחוק הגמלאות, לפיו מדובר בתביעה שיש להגישה עובר לפרישה לגמלאות. באשר לטענה בדבר זכאות לדרגת פרישה- בעת פרישתו היה התובע בדרגה 19+, הזכאות לדרגת פרישה איננה אוטומטית וכפופה להוראות התקשי"ר, ובהתאם להוראת פסקה 85.125(2)(ה) לתקשי"ר, עובד המתנהל נגדו הליך משמעתי או שתוצאות ההליך המשמעתי כללו התייחסות לתנאי סיום שירותו, קידומו בדרגה ייעשה בכפוף להתייעצות עם ממונה בכיר(משמעת) בנציבות שירות המדינה. הובהר כי במקרה זה מדיניות רשות המסים הינה כי אין להעניק דרגת פרישה לעובדים המתנהלים נגדם הליכים משמעתיים. 9. כללו של דבר לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את התביעה מראשיתה ועד סופה. לאחר ששקלנו בדבר, ומשהחלטנו לדחות את תביעת התובע על כל רכיביה, החלטנו לחייב את התובע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. 10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. פרישהעבירות משמעת