מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סכסוך בין קבלן ראשי לקבלן משנה: בפני תביעה ותביעה-שכנגד, שענינן סכסוך כספי בין קבלנית בניה ראשית ("מנרב") לבין קבלנית משנה לביצוע עבודות חשמל ("אנקר"). התביעות נסבות על שני הסכמים שנכרתו בין בעלות הדין: הסכם מיום 27.9.2005 (שענינו "בנין 1" - ר' נספח א' לתצהירו של מר בצלאל שפרן מטעם התובעת), והסכם מיום 22.8.2006 (העוסק ב"בנין 2" - נספח יט' לתצהיר הנ"ל). בתביעתה טענה מנרב כי הנתבעת הפרה את שני ההסכמים, בעיכובים בביצוע העבודות וכן בליקויים בעבודות גופן. התובעת דרשה פיצוי בגין איחורים ותשלומי קנסות, כמו גם בגין הגדלת עלויות ביצוע עקב הצורך להעסיק קבלנים חלופיים. בנוסף דרשה להשיב לה תשלומים שלפי הנטען שולמו על-ידה ביתר. בתביעה-שכנגד טענה אנקר כי מנרב היא זו שהפרה את ההסכמים, בכך שלא שילמה את המגיע ממנה עבור עבודות שבוצעו. הנתבעת-שכנגד נדרשה לשלם את יתרת החוב, וכן לפצות את אנקר בגין הצורך להגדיל את מסגרת האשראי, ובגין עוגמת נפש. במישור העדים: מטעם התובעת הצהירו המהנדס בצלאל שפרן - מנהל הפרויקט; המהנדס מרק פונצ'ק - חשב כמויות; המהנדס אבי רז - מפקח בניה; המהנדס נתנאל טיקטין - מתכנן עבודות חשמל; רו"ח אלון אלימלך - מנהל כספים, וכן הוגשו חוות דעת של האדריכל אבי גולדשטיין. מטעם הנתבעת הצהיר מר עוזי אנקר - מנהל. כן העידו מטעמה מר יעקב אדיב - קבלן לביצוע מע' ספרינקלרים שעבד עבור מנרב; ומר אלי פסטרנק - קבלן חשמל שעבד עבור מנרב. כל העדים נחקרו. במישור חוות הדעת: הצדדים הסכימו למנות מומחה מוסכם, וזאת בגדרו של הסכם גישור חלקי מיום 25.6.2009. ההסכם קיבל תוקף של החלטה (מיום 30.6.2009). בהסכם נקבע כדלקמן: "הצדדים ימנו בהסכמה מומחה מוסכם ומכריע בעל מומחיות בענף החשמל מתוך רשימת מומחים של בית המשפט. המומחה יצהיר על היעדר קשרים עם מי מהצדדים. המומחה ידון בטענות הצדדים מכוח ההסכמים שביניהם, היינו, בחשבונות שבין הצדדים לגבי ביצוע עבודות הקבלן בבנין 1, בנין 2 ועבודות הפיתוח. המומחה ידון גם בעבודות חריגות, תוספות ושינויים. המומחה ידון גם בהגדלת עלויות ביצוע כתוצאה מהעברתן לקבלנים אחרים, בהתאם להסכם הביצוע... על המומחה לסיים את עבודתו לרבות חוות הדעת בתוך 60 יום מעת המינוי. המומחה יתן החלטה מנומקת בכתב. הצדדים שומרים על יתר טענותיהם וידונו בכך במסגרת הגישור לאחר מתן חוות הדעת. הצדדים מסכימים כי חוות הדעת של המומחה הינה סופית ומחיבת ולא ניתנת לערעור וגם לא לחקירה בבית המשפט. שכר טרחת המומחה יתחלק בין הצדדים, מחצית לכל אחד". בהתאם להסכם הגישור מונה כמומחה מוסכם המהנדס משה נבות. המומחה הגיש חוות דעת מיום 23.4.2010, ולאחר מכן ענה על שאלות הבהרה של הצדדים. בהחלטה מיום 5.3.2012 התרתי לצדדים לחקור את המומחה בבית המשפט, מן הטעמים שפורטו שם (ר' פ' מיום 5.3.2012, ע' 103-101). בחקירת המומחה נבות התברר, כי באוגוסט 2010 - לאחר שהגיש את חוות הדעת - זומן להשתתף בתכנון "עיר הבה"דים", מטעם קבוצת חברות שהתובעת (מנרב) נמנית עליהן, ואף קיבל שכר-טרחה בקשר לכך (ר' עדותו בפ' ע' 124 ש' 24 עד ע' 127 ש' 10, ע' 135 ש' 24 עד ע' 137 ש' 6, ע' 139 ש' 27 עד ע' 143 ש' 8). באותה נקודת זמן נוצר קשר עבודה בין המומחה למנרב (ר' הודאתו בפ' ע' 157 ש' 25-24). המומחה לא הודיע על כך לצד-שכנגד או לבית-המשפט (ר' הודאתו בפ' ע' 153 ש' 12 עד ע' 154 ש' 2); וזאת אף שבתקופה זו מסר את תשובות ההבהרה (ר' תשובות הבהרה מיום 12.12.2010, מיום 27.12.2010, מיום 8.4.2011 ומיום 19.10.2011). ייאמר מיד: בהתנהלות זו של המומחה נפל פגם. מעת שמונה כמומחה מוסכם, חלה עליו חובת נאמנות כלפי שני הצדדים, לפעול ביושר ובהגינות וללא חשש להטייה. ניתן להניח, כי המומחה לא מצא פסול בכך שקיבל על עצמו לעבוד עבור התובעת לאחר שהשלים את חוות דעתו (ר' עדותו בפ' ע' 137 ש' 6-5). ואולם מראית פני הצדק חייבה אותו לגלות לצד-שכנגד שנוצר קשר מסחרי בינו לבין הצד האחר. אף נראה כי המומחה הכיר בדיעבד בשגיאתו זו (ר' עדותו בפ' ע' 153 ש' 12 עד ע' 154 ש' 2). כמובן, אין מניעה להיזקק לחוות דעתו של המומחה נבות, שהרי זו נערכה בטרם קיבל על עצמו עבודה עבור התובעת. במועד בו ערך את חוות הדעת, לא התקיים חשש של ניגוד ענינים. אשר לתשובות ההבהרה - אף בהן ניתן להסתייע ככל שהן מסייעות להבנה ולכימות מספרי של חוות הדעת. יחד עם זאת, יש להתייחס לתשובות ההבהרה בזהירות ולעיין בהן היטב, ולו לצורך מראית פני הצדק וכדי לייתר כל חשש להטייה. כפי שנראה להלן, תשובות ההבהרה בהן אעזר לצורך פסק-דיני הן תשובות עניניות, הנהנות מתימוכין ראייתיים או מהנמקה הגיונית. להלן אבחן את טענות הצדדים כסדרן. אפתח בדיון בתביעת מנרב, ולאחר מכן אבחן את תביעת אנקר. תביעת מנרב תביעה זו מושתתת על הטענה לפיה אנקר אחרה בביצוע העבודות והותירה בהן ליקויים (ור' למשל ס' 19 וס' 26 לתצהירו של מר שפרן). מנהל הפרויקט מטעם מנרב, המהנדס בצלאל שפרן, סיכם בחקירתו הנגדית את עיקר הטענות כנגד הנתבעת (פ' ע' 54 ש' 20 עד ע' 56 ש' 10): "... לעוזי אנקר היו כמה בעיות עקרוניות. א. הוא עבד ברמה מאוד נמוכה, בלי מנהל עבודה, עם ליקויים, הוא לא החזיק חשמלאי מוסמך קבוע בשטח. למנרב היה שם מנהל עבודה ראשי שהוא היה ברמה בינלאומית... הוא סבל קשה מאוד מאיכות הביצוע של עוזי אנקר. הוא התלונן בלי הפסק, כי הוא עושה למשל צנרת, הוא הכניס בתקרה צנרות והסתבר שעשו את זה בצורה לא מקצועית... היו צריכים להכניס מחדש ברצפה, זה גרר חציבות, תיקוני גמר, תיקוני טיח. היו בעיות של חוסר הכנות כמו שצריך, עבודה לא מקצועית כמו שהעידו גם המומחים... זו היתה בעיה מס' 1. דבר שני שהיתה בעיה עם עוזי אנקר, עוזי אנקר עבד בצורה מאוד איטית. הוא החזיק אנשים שבאו בלי ציוד, הם היו עובדים והיו אומרים: חסר ציוד, תזמינו. הפעילו כל מיני קבלני משנה בצורות משונות. תמיד היה חסר להם חומרים, תמיד לא יכלו להתקדם, העבודה התנהלה בצורה מאוד איטית. נקודה שלישית שהיתה גם כן מאוד מאפיין אצל עוזי אנקר, עוזי אנקר היה קבלן ראשי בשטח של חשמל, הוא היה צריך לעשות את כל עבודות החשמל, ללא יוצא מהכלל, והחוזה אומר את זה במפורש. עכשיו הוא ניסה כל הזמן להמציא סעיפים או תתי סעיפים שהוא לא חייב לעשות, שכאילו לא כלולים בחוזה, היה דורש בגינם מחירים מופרזים לא לפי החוזה, לא לפי דקל מינוס 20%, והיה אומר: אתם לא משלמים לי, אני עוזב את העבודה. למרות שבחוזה היה כתוב שגם אם יש איזו עבודה נוספת אמיתית שבעיקר העבודות הנוספות היו עבודות לא אמיתיות, היו לא נכונות... הוא היה מושך לכל הכיוונים שכאילו הדברים לא כלולים בחוזה. אבל גם שהיה לו משהו אמיתי, הוא היה מגיש מחיר פי 4 ובניגוד לאמור בחוזה. שהוא צריך לבצע את העבודה, הוא אומר - אתם לא משלמים לי, אני עוזב את העבודה. אז ככה העבודה התנהלה, סנקציות, שביתות איטלקיות, מחירים מופרזים, עבודה לקויה. ... פה היה מצב שהגיעו מים עד נפש, העבודה נעצרה, עיכובים, חששנו מקנסות לדיירים, כפי שאכן באמת נאלצנו לשלם מאות אלפי שקלים וגם איכות עבודה לא טובה". תלונות התובעת הנ"ל זכו לביטוי כתוב בזמן אמת, הן בהתייחס לבנין 1 והן בהתייחס לבנין 2, וזאת בסדרת מכתבים שהוציאה; ולמשל: בנין 1 בפרוטוקול פגישה מיום 15.5.2006 הוסכם כי הקבלן יקבל מקדמה לצורך זירוז עבודות החשמל, והקבלן מצידו התחייב לבצען ללא עיכוב כלשהו "לרבות בגין מחסור בחומרים... ו/או מחלוקות כספיות ו/או כל סיבה אחרת" (נספח ב' לתצהיר שפרן). מכתב מיום 18.5.2006 נדרש מר אנקר לתגבר את כח האדם ולהשלים באופן מהיר את עבודות החשמל (נספח ג' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 14.9.2006 נדרש מר אנקר "לטפל בליקויים כפי המופיע בדו"ח ולהמשיך בעבודות בהתאם להערות של יועץ החשמל", כפי שהופיעו בדו"ח פיקוח עליון שצורף למכתב (נספח ד' לתצהיר שפרן). בסיכום פגישה מיום 29.1.2007 סוכם כי "יש לספק ולהשלים את כל עבודות החשמל..." (נספח ו' לתצהיר שפרן). במזכר מאת מנהל הפרויקט מר אברהמי צוין כי הקבלן מאחר ומעכב את קבלן הגבס. נכתב כי "הקבלן לא מבצע אחריו איסוף אלמנטרי של פסולת. תשתיות התחברות לבנין 1 עיכובים ע"ג עיכובים, הימנעות בעבודה ביום ו'... סגירת תעלות לקוי תשתיות לא כיסוי חול..." (ס' 19.10 ונספח ז' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 6.3.2007 התריעה התובעת כי בשל התעלמות הנתבעת מפניותיה, "אנו נאלצים להפעיל את התרופות שבהסכם בנינו, לא לפני שנאפשר כהזדמנות אחרונה להשלים את עבודתך, זאת עד ולא יאוחר מיום חמישי 8.3.2007" (נספח ח' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 12.3.2007 מאת מנהל הפרויקט מר אברהמי למר אנקר נרשם: "טרם בוצעה אנטנה על גג בנין 1. טרם בוצעו בסיסים ועמודי תאורה מעל החניון" (נספח ט'1 לתצהיר שפרן). במכתב נוסף מאותו היום נרשם: "היום נכשלנו לחלוטין בבדיקות אטימות ממדים... כולם נכשלו בגלל איטום לקוי של נקודות החשמל" (נספח ט2' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 30.3.2007 מאת התובעת למר אנקר נטען כי "למרות הצהרותיכם לסיים את הבנין עד סוף מרץ טרם הסתיימו נושאים אלמנטרים: אישור בזק לבנין, בדיקת מתקני תקשורת (אנטנה), תאורת רחוב. הכל דחוף מאוד!" (נספח י' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 19.4.2007 שכתב מנהל הפרויקט מר אברהמי למר אנקר נרשם: "חברת מנרב אינה שבעת רצון מרמת העבודה שבוצעה בבנין 1... אין בכוונתי לבצע כל עבודות חשמל נוספות תחתיך בבנין 2, בשלב זה... התראה בעל פה לסילוק יד מבנין 2 ניתנה לך... אני בטוח שיש ביכולתך לספק דרישתנו ולקיים את החוזה במלואו, רק צריך לרצות" (נספח יא' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 19.4.2007, פנה מנהל הפרויקט אל מר אנקר בטענה כי "בבנין 1 בחניון לא ביצעתם הכנות חשמל, משאבות ניקוז, מעגלים... אין לי מושג למה?! אני מאוד מבקש לבצע זאת בדחיפות..." (נספח יב' 1 לתצהיר שפרן). במכתב מיום 22.4.2007, מר אברהמי דרש להשלים את העבודה במידי בכדי למנוע עיכוב בהפעלת ומסירת המעליות (נספח יב'2 לתצהיר שפרן). במכתב נוסף מיום 23.4.2007 מר אברהמי טען כי "הבוקר שוב הגיעו אנשי נחושתן ועדיין לא ביצעתם התקנה מלאה של לוח חשמל בחדר מכונות" (נספח יב' 3 לתצהיר שפרן). במכתב מיום 14.5.2007, מר אברהמי שלח מכתב מפורט למר אנקר בו טען כי "עד היום למעלה מחודשיים אחרי שנתבקשתם, טרם ספקתם עמודי תאורה לאתר". מר אברהמי פירט ענינים שנדרש לסיים וציין כי "שום דבר לא בצעתם כנדרש!". מר אברהמי דרש "להתעורר ולזרז את העבודה בבנין" (נספח יג' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 7.5.2008, פירט מר שפרן את הבעיות השוטפות שהיו עם הנתבעת במהלך כל הפרויקט - בעיות ביצוע, משמעת ועיכובים שגרמו לאיחורים, הוצאות ונזקים כספיים (נספח טו' לתצהיר שפרן). במכתב מיום 7.8.2008 למר שפרן, התייחס מר מפקח הבניה רז לליקויים בעבודת הנתבעת וטען כי "לאורך כל תקופת הביצוע של בנינים 1 ו-2 (עד להחלפתו של הקבלן), עבד הקבלן באיטיות רבה" (נספח יז' לתצהיר שפרן ונספח ט' לתצהיר אבי רז). מר רז ציין במקום אחר כי "החשמלאי פותח פתחים בתקרה בקרומים באופן ברוטלי ויהיה קשה מאד לתקן זאת, שלא לדבר על העלות הכספית" (מכתב מיום 26.4.2006, נספח א' לתצהיר אבי רז; ור' גם נספח ג' לתצהיר אבי רז, סיכום ישיבת סטטוס שבועית בפרויקט כפר סבא מיום 7.3.2007, נרשם ע"י מר רז כי "טרם נמצא פיתרון לבעיית קבלן משנה לחשמל"; נספח ד' לתצהיר אבי רז- סיכום ישיבה מיום 11.4.2007, שבה נרשם ע"י מר רז כי "קבלן החשמל הבעייתי יוחלף" ונספח ה' לתצהיר מר רז, סיכום סיור בפרויקט כפר סבא מיום 20.5.2007, שם רשם מר רז כי "בסיסים לתאורה נוצקו לא בהתאם לתוכנית - לתקן"). בנין 2 במכתב מיום 13.4.2008 פנה מר שפרן אל מר אנקר וטען כי "לא ברור לנו למה כקבלן ראשי באתר אינך מטפל בכל התיאומים החשובים...". ובהמשך: "ע"פ הבנתינו את החוזה, יש לנו יסוד סביר להניח שעובדות אלו הם בתחום המחויבות שלך (גם התיאום וגם הביצוע)" (נספח כ'1 לתצהיר שפרן). במכתב מיום 22.4.2008 פנה מר שפרן אל מר אנקר וטען כי "איננו זוכים לשום התייחסות או תגובה". וכי לגבי דרישות חברת חשמל "ע"פ הבנתינו את ההסכם עליכם לבצע. כמו כן אין שם עובד מצידכם בימים האחרונים..." (נספח כ'3 לתצהיר שפרן). במכתב מיום 4.5.2008 פירט מר שפרן את העיכובים והנזקים שלדבריו נגרמים ע"י הנתבעת: "עבודתכם נושאת אופי של שביתה איטלקית מתמשכת.. אינכם מתאימים כפי שנדרש בחוזה - מול חברת חשמל וחברת בזק... העבודה שלכם באתר מבוצעת ללא מנהל עבודה... נכנסתם לחציבות בשטחים ציבוריים באיחור רב... נהגתם להשאיר באופן קבוע פסולת בנין ולכלוך... טרם התחלתם בטיפול של מערכות גילוי אש... מאז ערב פסח ועד היום (למעט יום אחד בשבוע האחרון) לא הגיעו כלל עובדים שלכם לאתר!" (נספח כא' לתצהיר שפרן). ביום 11.5.2008 הודיעה התובעת על ביטול ההסכם הנוגע לבנין 2, ודרשה סילוק יד מיידי של הנתבעת משטח הפרויקט (נספח כב' לתצהיר שפרן). מנרב הגישה שתי חוות דעת אדריכליות לתמיכה בטענותיה אודות ליקויים בעבודת הנתבעת (האדריכל גולדשטיין). בחוות דעתו על בנין 1 פירט "ליקויים בולטים, חוסרים ואי דיוקים רבים בעבודות החשמל" (ס' 3 בחוות הדעת מיום 4.7.2008, נספח טז' לתצהיר שפרן). בחוות דעת על בנין 2 פירט את ממצאיו בענין עבודות החשמל (חוות דעת מיום 4.7.2008, נספח כד' לתצהיר שפרן). מנרב הוסיפה והגישה את תצהירו של המהנדס טיקטין, שהכין דו"חות בדיקה לבנין מס' 1 (ר' דו"ח מיום 10.9.2006, נספח א' לתצהירו), וכן לבנין מס' 2 -- לאחר סילוקה של אנקר מהאתר (ר' דו"ח מיום 10.7.2008 נספח ב' לתצהירו). מנרב ביקשה לאמץ את ממצאי המומחים הנ"ל מטעמה (ר' למשל ס' 5.61-5.58, 7.34-7.16 לסיכומיה). אני דוחה דרישה זו. ראשית, האדריכל גולדשטיין לא השווה בין ממצאיו לבין הדרישות שלפי שני ההסכמים, ולא העריך את עלויות התיקונים. כבר משום כך, לא ניתן לסמוך על ממצאיו. שנית והעיקר, יש לכבד את הסכמת הצדדים למנות מומחה מוסכם ומכריע, ואין לעקוף הסכמה זו באמצעות פניה לחוות דעת פרטיות. המומחה המוסכם עצמו התייחס לדו"חות ביקורת שנערכו באתר מטעם מנרב, ועמדתה היתה בפניו (ר' בע' 8 לחוות דעתו). זאת ועוד: חקירת המומחה בבית המשפט הועילה להבהרת ממצאיו. בניגוד לטענת התובעת (בס' 7.29 לסיכומיה), אין בחקירה כדי להצדיק פניה לחוות דעת הפרטית (ור' החלטתי מיום 5.3.2012 בענין התרת חקירתו של המומחה המוסכם). אשר לנתבעת - הנתבעת מצידה ביקשה לדחות את טענות התובעת אודות עיכובים וליקויים. לטענת מר אנקר, האחריות למועדי הביצוע נופלת על מנרב, אשר "התרשלה בביצוע, בניהול, בתיאום הזמנים, בתכנון וכן בהתקנת הקירות שהותקנו הפוכים... והצריכו חציבות רבות והתאמת הקירות לנקודות החשמל הנכונות" (ס' 31 לתצהירו). לטענתו, "מנרב החליפה באתר מספר מנהלי פרויקטים, ושכחה לציין כי קירות בטון הותקנו הפוכים, טעויות הנדסיות בתכנון, גניבות של כבלי החשמל ו/או ציוד החשמל, נקודות החשמל שבקירות הבטון המוכן הגיעו לא במקום נכון וצינורות סתומים דבר שהצריך חציבות... כל זה גרם לעיכובים רבים בעבודה, בביצוע ובהתקדמות" (ס' 32 לתצהירו). מר אנקר סיפר כי מר שפרן היה מנהל הפרויקט הרביעי שהוחלף באתר (ס' 14 לתצהירו). לדבריו, לא היתה שמירה ראויה באתר, ולכן נגנבו כבלי חשמל מהקירות, "דבר שהצריך הנחת הכבלים מחדש" (ס' 35 לתצהירו). לדבריו, גם הנתונים שקיבל בכל הקשור למיקום הצנרת לא היו נכונים (ס' 38 לתצהירו). מר אנקר הדגיש כי לנתבעת אין כל רווח בעיכוב הפרויקט (ס' 53 לתצהירו). לדבריו, אין לקבל את טענת התובעת על הפרת הסכם בקשר עם בנין 1, ולו מהטעם שהתובעת עצמה מצאה לנכון להמשיך ולשכור את שירותיו, וכרתה עמו הסכם ביחס לבנין 2 (ס' 57 לתצהירו). מר אנקר טען כי "הזמנים התארכו בשל מחדליה ו/או מעשיה של התובעת", וכי עבודות החשמל בוצעו בהתאם לקצב התקדמות הבניה הכללית (ס' 107-106 לתצהירו). הוא התלונן על סחבת נמשכת בביצוע תשלומי התמורה, ועל כך שחלק מהחשבונות שהוציא - לא שולמו, אף שחשב הכמויות מצד התובעת (מרק פונצ'ק) אישר את הכמויות נשוא דרישות התשלום (ר' ס' 110-107 לתצהירו). לדברי מר אנקר, סילוקו מאתר בנין 2 נבע מרצון התובעת להתחמק מהשלמת התשלום. גם לטענות הנתבעת ישנם סימוכין מזמן אמת (אם כי נראה כי בהשוואה לתובעת, מיעטה לכתוב); ולמשל: בנין 1 במכתב מיום 11.2.2007 ציין מר אנקר: "אנו לא נוכל להמשיך ולבצע עבודות חריגות מהחוזה בינינו. בנוסף לחשבונות הללו הוגש לכם חשבון חבלות וגנבות אשר לא זכינו למענה" (נספח מו' לתצהיר אנקר). בהצעת מחיר של הנתבעת מיום 15.2.2007, נרשם: "לאחר עיון בתוכניות, כל הפיתוח מיועד לקוטג'ים ולא לבנינים ואינם בחוזה בינינו, ולכן אני מגיש לך את הצעתנו. אנא תאשר במהרה כדי שלא יהיה עיכוב בביצוע" (נספח לז' לתצהיר אנקר). מר אנקר השיב לטענתו של מר אברהמי (מכתב מיום 23.4.2007): "אנשי נחושתן אתמול אמרו שהפיקוח לא בוער ותכננו לבצעו היום בוקר כך שמיותר להמשיך. שרון אל תחפש סיבות בכדי לעשות צרות, תגיד תכלס מה אתה רוצה" (ר' נספח מג' לתצהיר אנקר). במכתב מיום 5.5.2008 ציין מר אנקר: "אנו סיימנו את בנין 1 והפיתוח לשביעות רצונכם אולם אתם בחרתם לנסות את מזלכם וע"י טרטור אין סופי לנסות ולהתיש אותי בכדי להגיע למצב שאסכים לקבל 50% מהתשלום" (נספח מד' לתצהיר מר אנקר). במכתב מיום 7.5.2008 טען מר אנקר: "איחורים ועיכובים - מעניין כל האיחורים והעיכובים נבעו מניהול לקוי של חברת מנרב והעובדות מדברות בפני עצמם. הוחלפו 4 מנהלי פרויקטים, 2 מנהלי עבודה. קירות הגיעו ממפעל הבטון מאוחר לא מתאימות לתוכניות וגם אלו שהיו מתאימות הורכבו הפוך. אנו נאלצנו לחצוב בטונים ועל כך יצא חיוב" (נספח מה' לתצהיר מר אנקר). במכתב מיום 11.5.2007 פירט מר אנקר שורת טענות אודות כשלי ביצוע מצד מנרב, שלפי הנטען מעכבים ומייקרים את עבודתו: עמודים סופקו באיחור, לאחר אין ספור בקשות; לא סופק בטון לעמודי תאורה; כבלים נגנבו; חלק מכבל החשמל לעגורן - נגנב; גופי תאורה טרם סופקו; "התשלום על חריגים" - לא שולם (נספח לד' לתצהיר אנקר). בנין 2 במכתב מיום 19.4.2007 למר אברהמי ציין מר אנקר כי "החציבות נובעות מקירות הפוכים שאתם התקנתם ועל כך גם קיבלתם חיובים שעדיין לא שולמו למרות ההבטחות האין סופיות". מר אנקר הוסיף כי "בפרויקט זה היו 2 מנהלי פרויקט לפניך ולא היתה שום בעיית תקשורת או ביצוע" (נספח מא' לתצהיר אנקר). במכתב מיום 5.5.2008, מר אנקר טען כי מנרב חייבת לנתבעת סך של 330,000 ₪. מר אנקר הודיע כי "עד שלא תסגור את חוב חברתך לא תקבל ממני עבודה קצתי בסחבת ובסיפורים שלך ושל עמיתך וכדאי שעה קודם בכד שלא יהיה מאוחר" (נספח מד' לתצהיר אנקר). הנה כי כן, בזמן אמת שני הצדדים אחזו בטענות הדדיות האחד כלפי האחר. עיון בתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט מלמד, כי מנרב לא הוכיחה במידה מספקת במשפט אזרחי שאנקר אמנם אחרה בביצוע מטלותיה, או שביצעה אותן באופן לקוי, עד כדי הפרת איזה משני ההסכמים הנ"ל. הטעמים למסקנה עובדתית זו הם כדלקמן: ההסכם הראשון (בנין 1) ההערות שהציגה מנרב במכתביה הנ"ל בענין ליקויים בעבודה נשאו ברובן אופי נקודתי ובר-תיקון. ראו למשל מכתב מיום 14.9.2006, אליו צורף דו"ח פיקוח עליון (נספח ד' לתצהיר שפרן). בדו"ח פורטו ענינים שיש לסדר: "לרכז את כל הצנרת של הבית החכם... לא מאושר שימוש במאז"ים... מבקש אחרים... אביזרים המותקנים באותו גובה, יש לפלס, ואביזרים המותקנים אחד מתחת לשני יש לבצע בקו אחד. אביזרים מוגני מים יש לתת מאותו סוג של האביזרים הכללים בבית. על הקבלן להכין ארונות פח... ולהזמין את בזק וחח"י לאשר, לפני בנית כל הקומות. טרם הוגשו לאישור מערכות גילוי אש, אינטרקום, אנטנה וכו'... במקומות בתקרה שיש יותר מקו אחד, יש לבצע קופסת סעף שבדית בתקרה, אין להסתעף ללא קופסא". הוא הדין בסיכום פגישה מיום 29.1.2007 (נספח ו' לתצהיר שפרן), גם בו פורטו נקודות לטיפול: יש לספק ולהשלים את כל עבודות החשמל... יש לקדם בדחיפות עליונה את השטחים הציבוריים וכן את הממ"דים על מנת לאפשר ביקורות הדרושות לטופס 4. יש להשלים את הקו... יש לסדר נק' חשמל בדירות בהם לא ניתן להשלים את עבודות הצבע... יש לזרז ככל שניתן את הכנות הגבס בנישה של לוח חשמל דירתי". מן המפורסמות היא, כי מהלך בניה כרוך בעבודות שיש להשלים, לסדר ולתקן, וזאת תוך מהלך העבודה השוטף, ואף זמן מה לאחר מסירתה. העובדה כי נמצאו ליקויים נקודתיים, כאלה ואחרים, אין פירושה שהנתבעת נכשלה מלמלא את חובותיה לפי ההסכם. אני מקבלת בהקשר זה את הערת המומחה, הנהנית מהגיון ושכל ישר: "עבודה לא מתחילה ביום מסוים ופתאום אחרי כמה חודשים באים ואומרים: העבודה לא שווה. זה לא צורה שבה מתנהל דבר בבנין. זה [הבניה] תהליך רציף שכל יום יש עליו פיקוח, ואם חלק מהעבודה מתבצעת בצורה לא מקצועית ולא מושלמת, במקום צריך לתקן אותה, לחזור עליה ולהביא את הבנין למצב שהוא הגיע אליו לרמה סבירה. לכן קשה לי קצת לקבל שיום אחד הגעתם [מנרב] למסקנה שהעבודה שווה 70% מהמחיר שלה. לכן בחרתי בגישה של מה שהושלם - מגיע לו [לקבלן] הסכום שסוכם עליו" (פ' ע' 114 ש' 19 עד ע' 115 ש' 1). ובהמשך (פ' ע' 119 ש' 27-19): "העבודה זה לא שהוא מתחיל, מבצע איזושהי עבודה ואף אחד לא נמצא באתר ויום אחד באים ובודקים אותה. אתם הייתם חלק מתהליך יצירת הבנין. אתם - התובעת, היא חלק מתהליך יצירת הפרויקט... אז אתם ראיתם את זה שלב אחרי שלב, אז זה סימן שזה היה בסדר. ככה אני רואה את זה". זאת ועוד: מנרב בחרה להוסיף ולהתקשר עם אנקר בהסכם נוסף. עובדה זו מדברת בעד עצמה. ההסכם הראשון נכרת ביום 27.9.2005, ולאחר מכן בחרה מנרב להפעיל את האופציה שנמסרה לה ולכרות עם הקבלן הסכם שני (ביום 22.8.2006). בהסכם השני נרשם, ב"והואיל" השני, כי "מנרב מעוניינת לממש את האופציה שניתנה לה בסעיף 10 להסכם ולמסור לקבלן המשנה בין היתר ביצוע של עבודות חשמל, תקשורת, גילוי אש וכריזה גם בבנין 2... בנוסף לעבודות חשמל, תקשורת, גילוי אש וכריזה שבבנין 1...". מעת שנכרת ההסכם הראשון ועד לכריתת ההסכם השני חלף פרק זמן של כשנה, במהלכה ביצעה אנקר עבודות בבנין 1. הדעת נותנת, כי לו התנהלה באופן כה כושל כנטען, היתה מנרב נמנעת מלהפעיל את האופציה ולכרות הסכם נוסף. הפעלת האופציה מכרסמת בטענת התובעת אודות כשלים בביצוע, הן בפן האיחורים והן בפן הליקויים. כך, למשל, אם לא העסק מנהל עבודה באתר (ס' 5.10 לסיכומי מנרב), או שלא נוהל יומן עבודה (ס' 5.12 לסיכומי מנרב) - מדוע נכרת הסכם שני? ומדוע הקבלן לא נדרש במפגיע, בהסכם השני, לתקן את דרכיו בנקודות ההפרה הנטענות? אין זאת אלא שענינים אלה - בשוליים היו, ולא הטרידו את מנרב בזמן אמת. אני דוחה את דרישת התובעת לשלם לה בגין הגדלת עלויות הביצוע כתוצאה מהתקשרותה עם קבלנים חלופיים. ראשית, התובעת לא הוכיחה, מן הטעמים שפורטו לעיל, כי הנתבעת אמנם נכשלה בעבודתה. אמנם, הדעת נותנת כי המזמין לא יתקשר עם קבלן חלופי בהעדר צורך לעשות כן. ואולם כפי שנראה בהמשך, הצורך בקבלנים חלופיים נולד עם פרוץ הסכסוך הכספי בין התובעת לנתבעת, ובעקבות סירוב התובעת לשלם חשבונות של הנתבעת. לולא הסירוב לשלם, ניתן להניח שהנתבעת היתה משלימה את העבודות, ואף מבצעת תיקונים נדרשים. שנית, מנרב לא הניחה בסיס אובייקטיבי להשוואה בין ההסכם שנכרת עם הנתבעת לבין הסכמים שכרתה עם קבלנים חלופיים. מר נבות הסביר, בהסבר הנהנה מהגיון: "ואני אגיד אולי הערה לא כל כך נעימה לשני הצדדים, יכול להיות שהשכר שהקבלן קיבל זה באמת שווי העבודה שהוא נתן. ויכול להיות שלתקן את זה עלה יותר כסף או לחילופין אם היו לוקחים קבלן משנה יותר יקר, היינו מגיעים לאותה תוצאה. לכן אני נזהר מלגשת לגישה הזאת שלקחה בחשבון כמה עלה לתקן את איכויות העבודה הירודות, אלא להגיד - ידעתם מי הקבלן, עבדתם איתו קודם, הכרתם אותו היטב, נתתם לו את העבודה, סיכמתם על מחיר, הוא ביצע אותה ביכולות שלו, שהכרתם קודם וזה הכסף שאני מאשר לו. ולא פחות". וכן: "כשאתה הולך וקונה פיאט אתה קונה מוצר מוגמר. פה אתה בנית פיאט, ז"א היית שותף לכל התהליך. ולכן אני לא מקבל את הבקשה של התובעת לפצות אותה בהפרשים בין מה שהיא שילמה לבין מה שעלה לה להביא את המתקן לרמה שהיא ציפתה לו" (פ' ע' 116 ש' 25 עד ע' 117 ש' 2). ובהמשך: "אני יצאתי מהנחה שהקבלן החלופי יכול להיות שהוא קבלן ברמה יותר גבוהה. אין לי כלים לבדוק את זה" (פ' ע' 118 ש' 2-1). הסבר זה נהנה מהגיון. יש לזכור כי התובעת שכרה את שירותי הנתבעת עבור סכום פאושלי מסוים. אין מקום להעמיס על הנתבעת תשלום שהתובעת שילמה לקבלן אחר -- שמחיריו עשויים להיות יקרים מאלה של הקבלן המקורי. מנרב אף לא הוכיחה כי אנקר אחרה במועד "סיום העבודות", כמשמעותו של מונח זה בהסכם. בסעיף 8.2 להסכם, בפרק שענינו לוח זמנים, נרשם: "מועד סיום העבודות: 30/11/2006 ו/או מועד הוצאת טופס 4 לבנין 1 - המאוחר מביניהם". בפועל, עבודות החשמל נמשכו עד מאי 2007 (ר' למשל מכתב התובעת מיום 11.5.2007, נספח יג' לתצהיר שפרן). לפי לשונו הפשוטה של סעיף 8.2 להסכם, המועד הרלבנטי לסיום העבודות הוא יום 30.11.2006 או מועד ההוצאה של טופס 4 - לפי המאוחר. התובעת לא הגישה את טופס 4, ללמד על המועד בו ניתן. לא הוברר מהו המועד החוזי להוצאת טופס 4 שהובטח עי" מנרב כלפי מזמין העבודה, ואם נגרם איחור בהוצאתו. ככל שהשגת טופס 4 התעכבה - לא הובררה סיבת העיכוב, ואם קיים קשר סיבתי בין עיכוב כלשהו לבין התנהלות הנתבעת. העמימות בנקודה זו אינה מאפשרת להטיל על הנתבעת אחריות בגין הפרת חוזה. הטענה לתשלום יתר (ס' 38א' לכתב התביעה) - ההתחשבנות הכספית, כפי שתפורט להלן (בדיון בתביעת אנקר) מלמדת כי לא בוצע תשלום ביתר, ותביעה זו נדחית גם כן. ההסכם השני (בנין 2) התשתית הראיתית מלמדת כי השלמת יישומו של הסכם זה נכשלה, מחמת סירובה של מנרב לשלם את חשבונות הקבלן. חשב הכמויות מטעם התובעת, מר פונצ'ק, העיד כי נתבקש לבדוק את חישובי הכמויות של אנקר בגין עבודות חשמל (ס' 4-3 לתצהירו). מר פונצ'ק בדק, והורה לאנקר להכניס תיקוני כמויות בחשבונותיה (ס' 8-7 לתצהירו). הנתבעת ביצעה את התיקונים, והוציאה חשבונות מתוקנים -- בהתאם לחישובי הכמויות של כמאי התובעת (ר' ס' 8 לתצהירו). מר פונצ'ק העיד כי חשבוניות אלה אושרו על ידו בפן הכמויות: "עברתי על הכמויות ואישרתי אותן" (ס' 8 לתצהירו; ר' גם לעדותו בפ' ע' 11 ש' 10-9). מר פונצ'ק צירף לתצהירו את החשבוניות המקוריות של אנקר, וכן את החשבוניות המתוקנות -- המשקפות את התיקונים שדרש (ר' בנספחי ג' לתצהירו). מדובר בחשבוניות הר"מ: חשבונית מס' 41434 ע"ס 91,326 ₪; חשבונית מס' 41420 ע"ס 92,320 ₪; חשבונית מס' 41421 ע"ס 84,079 ₪; חשבונית מס' 41435 ע"ס 124,524 ₪. מר אנקר העיד, כי אף שהכמויות אושרו ע"י כמאי התובעת - החשבונות לא נפרעו (ס' 108-107 לתצהירו). לדבריו, הוא חזר ודרש מהתובעת לפרוע את חובה, אך מנרב התעלמה מדרישותיו (ס' 108 לתצהירו). המסמכים מזמן אמת תומכים בטענת הנתבעת בנקודה זו. כך, ביום 4.5.2008, בשלהי תקופת העבודה, פנה מר שפרן לנתבעת, ושטח בפניה תלונות בענין העבודה בבנין 2 (נספח כא' לתצהירו). במכתב תשובה מיום 5.5.2008 דחה מר אנקר את טענות התובעת (נספח מד' לתצהירו). בפן הכספי טען, כי התובעת חייבת לנתבעת סך 330,000 ₪ (ס' ב' למכתב). מר אנקר רשם: "אנו סיימנו את בנין 1 והפיתוח לשביעות רצונכם אולם אתם בחרתם לנסות את מזלכם וע"י טרטור אין סופי לנסות ולהתיש אותי בכדי להגיע למצב שאסכים לקבל 50% מהתשלום" (ס ג'). נטען שהתובעת הפסיקה לשלם בחודש יוני 2007, וכי למרות שמרק [פונצ'ק] אישר את הכמויות - לא בוצע תשלום (ר' בס' ג'1, ג'6 וג'8). מר אנקר סיים את מכתבו במילים אלה: "אדון בצלאל אני מודיע לך שעד שלא תסגור את חוב חברתך לא תקבל ממני עבודה קצתי בסחבת ובסיפורים שלך ושל עמיתיך וכדאי שעה קודם בכדי שלא יהיה מאוחר. חוזה נועד ששני הצדדים ממלאים את חובתם אולם כנראה חשבת לרגע שאתם מעל לחוק". בתגובה, התובעת הודיעה לנתבעת על ביטול ההסכם. במכתב מיום 11.5.2008 (נספח כב' לתצהיר שפרן) נטען כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם והפרה אותו באופן יסודי "בין היתר עקב ביצוע העבודות באופן לא מקצועי, ועקב השבתת האתר על ידכם ואי ביצוע העבודות נשוא ההסכם כנדרש". נטען כי הנתבעת לא תיקנה את ההפרות אף שניתנה לה ההזדמנות לעשות כן. התובעת הודיעה כי ההסכם מבוטל על אתר, ודרשה מהנתבעת לפנות את האתר באופן מיידי. הודעת הביטול מיום 11.5.2008 לא סיפקה הסבר מניח את הדעת, מדוע לא שולמו לנתבעת תשלומים המגיעים לה בגין עבודות שכבר ביצעה, ואשר אושרו בחישוב הכמויות שערך הכמאי של מנרב. לכאורה, התובעת היתה זכאית לקזז "כל סכום ו/או פיצוי שיגיע למנרב מקבלן המשנה לפי הסכם זה" (ס' ה' בנספח א' לתנאים הכלליים להסכם הראשון, שאומץ בגדרו של ההסכם השני). ואולם, התובעת לא הפעילה זכות זו. היא לא הודיעה על קיזוז, ולא דרשה מהקבלן להפחית סכום כספי מסוים, כזה או אחר. חלף זאת, התובעת נקטה במהלך קיצוני וגורף של ביטול ההסכם, תוך התעלמות מדרישת התשלום. בסעיף 19 להסכם הראשון (החל גם על ההסכם השני -- ר' "הואיל" שלישי וס' 3 להסכם השני), נרשם: "כל טענה של הקבלן כלפי מנרב בכל נושא הקשור להסכם זה, לרבות טענות כספיות, לא יהוו עילה להפסקת ביצוע העבודות או עיכוב ביצוען ו/או לחריגה כלשהי מלוח הזמנים. בכל מקרה של מחלוקת כספית, יפגשו הצדדים ויתאמו ביניהם את אופן פתרון המחלוקת לשביעות רצון הצדדים". הוראה חוזית זו הקנתה בידי התובעת כח משפטי, לחייב את הקבלן להמשיך ולעבוד אף אם יש בפיו טענה כספית כלפיה. ואולם ככל כח משפטי, גם הפעלתו של כח זה כפופה לחובת תום הלב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וראו למשל: ע"א 1407/92 י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נ' סולל בונה בע"מ פ"ד מז(3)45 בע' 52; ע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, מיום 18.11.2012, בס' 6 לפסד דינו של כב' הש' הנדל). אכן, עקרון תום הלב מעצב את הדרכים הלגיטימיות להפעלת הכח המשפטי ומונע הפעלה שרירותית. המשמעות במקרה דנא היא, כי התובעת צריכה היתה לעמוד בחובות התשלום לקבלן ולפרוע את חשבונותיו עבור עבודות שביצע ואשר אושרו ע"י הכמאי מטעמה. ככל שהיו בפיה טענות אודות ליקויים או גרימת נזקים - היה עליה להעריכם ולכמתם, ולהעמיד את ערכם הכספי מול דרישות הקבלן. באופן זה ניתן היה להשוות בין הדרישות, ולגרוע מחשבונות הקבלן את הסכום המגיע לכאורה לתובעת. התובעת לא היתה רשאית להתעלם באופן גורף מדרישות התשלום של הקבלן, כפי שבחרה לעשות. יושם אל לב כי בסעיף 4.3.1 להסכם השני נקבע, כי "כל חשבון שיוגש כאמור ייבדק בתוך 30 ימים, והסכומים שיאושרו (בקיזוז חלק יחסי של כל מקדמה ששולמה לקבלן, אם שולמה), ישולמו באופן הבא: 96.5% מסכום כל חשבון שאושר על ידי מנרב ישולמו שוטף+60... 3.5% מסכום כל חשבון שאושר על ידי מנרב יעוכבו בידי מנרב כפקדון עד לתשלום החשבון הסופי...". הוראה חוזית זו הטילה על מנרב את החובה לבדוק את החשבונות ולהתייחס אליהם בפרק זמן מוגדר. מנרב לא עמדה בחובה זו. ההוראה החוזית הנ"ל אף ציידה את מנרב בכח לעכב חלק מן התשלום. מנרב לא הפעילה זכות זו. חלף זאת, התעלמה מעבודה שבוצעה ומכמויות שאושרו, וביטלה כליל את ההסכם. בנסיבות הענין, הפעלת כח הביטול היוותה מהלך קיצוני ובלתי מידתי, הנגוע בחוסר תום לב. על כן, לא היה בה כדי לשכלל ביטול תקף. בזמן אמת, התובעת לא דרשה מהנתבעת לפצותה בפיצויים או בפיצויים מוסכמים בגין האיחור הנטען בביצוע העבודות, או בגין תשלום קנסות למזמין (ס' 39 ב'-ג' לכתב התביעה). מנרב לא הוכיחה כי נגרם איחור בכניסת דיירים, וכי התנהלות הנתבעת קשורה לאיחור הנטען בקשר סיבתי. אמנם, הנתבעת לא סיימה את כל עבודותיה במועד החוזי שנקבע - 30.3.2008 (ס' 4.2 להסכם השני). מצד שני, התובעת מצידה לא עמדה בחובת התשלום לקבלן. כאמור, אין מדובר בסכום שולי, אלא בסכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים (סך 392,249 ₪, כעולה מסכום החשבונות בנספחי ג' לתצהירו של מר פונצ'ק). ואמנם, מר אנקר התייחס למוסר התשלומים הירוד של התובעת בחשבון סופי מיום 3.2.2008 (ביחס לבנין 1), שם העיר: "ערן שלום, שים לב כמה זמן מתעכב החשבון הסופי!!" (נספח לה' לתצהירו). כאשר עבודה שבוצעה אינה משולמת, אין לבוא חשבון עם הקבלן על עיכוב בביצוע. הדרישה לפיצוי בראש זה - נדחית. אני מוסיפה ודוחה את הדרישה לפצות את התובעת בגין הגדלת עלויות ביצוע. כאמור, לא הונחה תשתית ראייתית המאפשרת להשוות בין ההסכם עם הנתבעת לבין הסכמים עם קבלנים חלופיים. בנוסף, ראינו כי התובעת בחרה לבטל את ההסכם, תוך התחמקות מחובת תשלום התמורה החוזית. לו שילמה לקבלן את המגיע לו עבור עבודתו, ניתן להניח כי היה ממשיך לעבוד באתר, ומתקדם ביישום ההסכם. בדרך זו היתה אף מתייתרת העסקתם של קבלנים חלופיים. בענין תשלום יתר (ס' 39א' לכתב התביעה) - יש בסיס לטענה זו של התובעת, והיא תיבחן להלן, במסגרת הדיון בתביעת אנקר. תביעת ההשבה של מנרב מתקבלת בראש זה בחלקה, כפי שיפורט להלן. תביעת אנקר תביעתה של אנקר היא תביעתו של ספק הדורש ממזמין עבודה לשלם לו את התמורה המגיעה לו בגין עבודתו, מכח הסכמים שנכרתו בין הצדדים. כאמור, הצדדים הסכימו בהליך הגישור למנות מומחה מוסכם (נבות) לצורך ההתחשבנות הכספית. כמצוין, המומחה הגיש חוות דעת וכן תשובות הבהרה. אנקר דרשה לאמץ את חוות הדעת ולדחות את ה"תוספות" המאוחרות בהיותן לדעתה "נגועות" (ר' ס' 135, ס' 138(א) לתצהיר אנקר). מנרב, מצידה, ביקשה "כי בנושאים בהם דן המומחה יש לקבל את הכרעתו על קרביה וכרעיה" (ס' 7.8 לסיכומיה). בענין זה, מנרב הפנתה לתיקונים לחוות הדעת שערך המומחה בגדר תשובות הבהרה, על ההפחתות הכספיות המצוינות בהן. כמוסבר לעיל, יש לסמוך על ממצאי המומחה המובאים בחוות דעתו הראשונה, וזאת בהתאם ומכח הסכם הגישור שנכרת בין הצדדים. אף אין מניעה להעזר בתשובות הבהרה המאוחרות לחוות הדעת, וזאת ככל שהן מהוות סיכום מספרי או הבהרה לחוות הדעת, וכאשר הן מובנות לגופן, ונהנות מהגיון. להלן אתייחס לפרטי ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, ביחס לכל בנין. בנין 1 נתוני ההתחשבנות הם כדלקמן: בגין בנין 1 סוכם בין הצדדים על תשלום תמורה כוללת בסך 754,500 ₪, בתוספת מע"מ (ר' ס' 6.1 להסכם הראשון). בהעדר הוכחה על איחור של ממש או ליקוי ממשי בביצוע, וכמוסבר לעיל, על מנרב לשלם לאנקר את סכום החוזה (ור' בענין זה גם את מסקנתו של המומחה המוסכם, בע' 2 לחוות דעתו). המומחה המוסכם הוסיף כי בגין "שינויי דיירים" בבנין 1 מגיע לאנקר סך 104,628 ₪. תשלום זה אינו שנוי במחלוקת. בגין עבודות פיתוח, המומחה ציין כי מגיע לאנקר סך 333,625 ₪, לפני מע"מ (בע' 6 לחוות דעתו). בתשובות הבהרה מיום 8.4.2011 ציין, לאחר עיון בשאלות הבהרה, כי "הסכום המגיע בגין עבודות הפיתוח שנוי במחלוקת", וכי קיימות שתי אפשרויות: לאמץ את חוות דעתו, וזאת היה ואישור הכמאי מתייחס גם למחירים; לחלופין - היה והכמאי אישר כמויות בלבד - לצעוד במסלול של ס' 6.4 בנספח ב' לחוזה, לפיו תוספות ושינויים ייקבעו על פי מנהל הפרויקט מטעם מנרב, או מחירון דקל בהנחה של 20% לפי הנמוך ביניהם, או לפי מחיר שיוסכם בין הצדדים (ור' גם עדותו של המומחה בפ' ע' 106 ש' 24 עד ע' 107 ש' 10). במסלול זה, ולפי מחירון דקל בהנחה של 20%, העמיד המומחה את הסכום בגין עבודות פיתוח על 173,782 ₪ בלבד. עיון בתשתית הראייתית מלמד כי הכמאי פונצ'ק אישר את הכמויות בלבד, ולא בדק את המחירים (ר' ס' 9 לתצהירו וכן מכתבו מיום 18.1.2008, נספח ד' לתצהירו; כן ר' חקירתו בפ' ע' 11 ש' 10-9; כן ר' ס' 107, 109 לתצהיר אנקר). למרות זאת, אין מקום להפחית היום, בדיעבד, מסכומי החשבונות שהנתבעת הוציאה לתובעת ביחס לפיתוח. הטעם לכך נעוץ בזה שבזמן אמת, מנרב בחרה להתעלם כליל מהדרישה הכספית המופיעה בחשבונות, ולא הניחה הצעה נגדית כתובה מטעמה למחירים שדרשה הנתבעת. ראינו, כי חלף דיון עניני בדרישות התשלום, מנרב בחרה להסתלק מן החוזה. בכך סיכלה את הזדמנותה של אנקר, לפי ס' 6.4 להסכם, לשאת ולתת עמה ולהגיע לעמק השווה בענין מחיר השינויים (וזאת לפי החלופה: "או לפי מחיר שיוסכם בין הצדדים"). אין מקום לכפות היום על אנקר מחיר חד-צדדי, תוך נישולה מזכאותה להשפיע על מחיר השינויים. אשר על כן, אני מאמצת בנקודה זו את ממצאי המומחה בחוות דעתו, ומעמידה את התמורה עבור הפיתוח בסך כולל של 333,625 ₪ (ור' טבלה בע' 6 לחוות הדעת, בה פורטו סעיפי הפיתוח, כדלקמן: פיתוח חברת חשמל אדום - 73,085 ₪; עבודות פיתוח בזק כחול -79,931 ₪; פיתוח כבלים ירוק - 72,796 ₪; תאורת חוץ ראשית - 107,813 ₪; סך הכל לפני מע"מ - 333,625 ₪). חריגים בדירות - אנקר דרשה תשלום בסך 150,000 ₪ (ס' 132 לתצהיר אנקר). דרישה זו אושרה ע"י המומחה, למרות העדר "הסכם בנדון", וזאת נוכח תכתובת בין הצדדים שלימדה על צורך בחציבות לתיקון תשתית בקירות טרומיים (ר' הערה בע' 6 לחווה"ד). בתשובות ההבהרה מיום 8.4.2001 דן המומחה בטענת מנרב לפיה "לא היתה חייבת לספק תשתיות כלל עבור מתקן החשמל וזה מתפקידו של הקבלן לבצע את כל התשתיות לרבות חציבות במידת הצורך" (בע' 2). המומחה דחה טענה זו, בנימוק כי "סדר העבודה הנכון באתר בניה הוא שכאשר מתוכנן להתבצע קיר... מקבל הקבלן הזדמנות להכין צינורות ביציקה מבעוד מועד, הזדמנות שלא עמדה לו במקרה דנן" (שם). יחד עם זאת הוסיף כי מאחר שהובהר לו ש"החציבות היו בחלק מהמחיצות... לאור זאת אני פוסק לנתבעת תשלום של 75,000 ₪, סכום שהנתבעת תבעה בחשבון סופי שהוגש על ידה ביום 13 לאוגוסט 2007 וחזרה על אותו סכום ביום 3 לפברואר 2008" (שם). ואמנם, מר אנקר הודה כי הנתבעת היתה נאותה להסתפק בתשלום 75,000 ₪, אם כי "לצרכי פשרה" (ס' 132 לתצהירו). בשים לב לחשבון שהוציאה אנקר בזמן אמת, ובו דרשה רק 75,000 ₪ בגין החציבות (ר' חשבונית מיום 3.2.2008, נספח לה' לתצהיר אנקר), אני מאשרת סכום של 75,000 ₪ בלבד בראש זה (ור' תשובותיו של מר אנקר, בהן אישר את סכום החשבון, והודה כי לא הוצא חשבון מתקן; פ' ע' 278 ש' 23 עד ע' 280 ש' 16). הסיכום בגין ראשי התשלום דלעיל עומד ע"ס 1,267,753 ₪. אין חולק כי מסכום התמורה הכולל יש להפחית 0.5% בגין השתתפות בפרמית ביטוח, 0.2% בגין שמירה באתר, ו- 0.2% בגין שירותי מנרב (ור' ס' 18 להסכם בנין 1, נספח א' לתצהיר שפרן; וע' 2 לחוות דעתו של המהנדס נבות). סכום הפחתות אלה, לפי תחשיב המומחה שלא נסתר, עומד ע"ס 11,410 ₪. הפחתה בגין אי יישום שנת בדק - בתשובות ההבהרה קיבל המומחה את טענת מנרב לפיה יש לנכות את הסכום המגיע בגין בדיקות בדק, מן הטעם שאלה לא בוצעו ע"י אנקר (ר' טבלה בע' 3 לתשובות הבהרה של המומחה מיום 8.4.2011 והסבריו בס' א' בע' 2 לתשובות הבהרה מיום 19.10.2011). אנקר לא חלקה על הטענה העובדתית לפיה אמנם לא ביצעה עבודות בדק. על כן, יש להפחית 44,000 ₪, כקבוע בסעיף 17.2 לחוזה . אשר על כן, בצד הסכום המגיע לנתבעת עבור בנין 1, יש לרשום סך של 1,212,343 ₪. תשלומים שמנרב שילמה: מר שפרן הצהיר על הסכום ששולם בפועל לאנקר בגין בנין 1: סך 975,624 ₪, כולל מע"מ (בע' 14 לתצהירו). נתון זה מגובה בדף הנהלת חשבונות לחוזה (ר' צרופה לתשובות הבהרה של המומחה נבות מיום 8.4.2011). בהפחתת רכיב המע"מ, הסכום שמנרב שילמה לאנקר עבור בנין 1 הוא 962,582 ₪ (ר' דף הנהלת החשבונות הנ"ל). מתוך סכום זה יש להפחית את הערבות הבנקאית שמנרב מימשה, בסך 76,889 ₪ (ר' בע' 14 לתצהיר שפרן ונספח לד' לתצהירו). הסכום המתקבל בצד התשלומים הוא 885,693 ₪. היתרה המתקבלת לתשלום היא 326,650₪. תביעת אנקר בגין בנין 1 מתקבלת בסכום זה. סכום זה יישא הצמדה לפי מדד תשומות הבניה החל מהגשת החשבון הסופי באוגוסט 2007 (ר' ס' 112 ונספח לה' לתצהיר אנקר) ועד לתשלום בפועל, ובתוספת מע"מ כחוק. בנין 2 לפי החוזה, סכום התמורה המגיע לנתבעת הוא 1,367,400 ₪ (ס' 4.1 לחוזה השני). מתוך כך, המומחה נבות הפחית בחוות דעתו סך 606,858 ₪ בגין "חוסרים שצוינו בדו"חות הבדיקה השונים" (ר' הפירוט בטבלה בע' 8 לחווה"ד: השלמת ורטיקלי בין הקומות - 64,000 ₪; אביזרים ולוחות בדירות - 123,066 ₪; אינטרקום טלויזיה - 123,066 ₪; לוחות חשמל וגופי תאורה בשטח הציבורי - 98,453 ₪; ביקורת חב' חשמל - 61,553 ₪; עבודות פיתוח - 136,740 ש"ח). יצוין כי לגבי חסרים אלה, המומחה הסתמך על דו"חות ביקורת שנערכו עבור התובעת לאחר שסילקה את אנקר מהאתר (ר' נספחים כג'-כד' לתצהיר שפרן). המומחה הבהיר כי ביסס את סכומי ההפחתות על ההסכם בין הצדדים, ולא על מחירים ששולמו לקבלנים חלופיים: "מצאתי לנכון שהסכומים הנכונים להפחתה הם סכומים הנשענים על החוזה עם הנתבעת ולא הסכומים ששולמו לקבלנים אחרים בגין השלמות אלה. בין השיקולים שעמדו לנגד עיני - התובעת אמורה היתה להכיר את הקבלן וביצועיו בבנין מס' 1, ובכל זאת בחרה לחתום עימו על חוזה בבנין מס' 2 - ושיקוליה עמה" (ע' 4 לתשובות הבהרה מיום 27.12.2010). נימוק זה נהנה מהגיון ואני מאמצת אותו. הוא הדין במסקנת המומחה, לפיה אין מקום להשוואה בין ההסכם עם הנתבעת לבין הסכמים עם קבלנים חלופיים: "נכון שהתשומות בגין הקבלנים האחרים שהשלימו את עבודות הנתבעת היו גבוהות מאלה שהיו אמורות להיות במקרה שהנתבעת היתה מסיימת את עבודתה, אך בה בעת ייתכן גם שהתוצרים שסיפקו אותם אחרים היו טובים יותר בהיבט כזה או אחר בהשוואה לתוצרים שהיו מתקבלים מהנתבעת ומכאן העלויות הגבוהות יותר, כאשר היו כאלה" (ע' 4 לתשובות הבהרה מיום 27.12.2010). יש להוסיף 66,710 ₪ עבור "עבודות נוספות שאושרו על ידי התובעת בחשבון חלקי מצטבר מס' 15" (ר' בע' 8 לחוות הדעת). לפיכך, הסכום המגיע לנתבעת עבור בנין 2 עומד על 827,252 ₪. גם כאן יש להפחית 0.5% בגין השתתפות בפרמית ביטוח (4,136 ₪), 0.2% בגין שמירה באתר (1,655 ₪), ו- 0.2% בגין שירותי מנרב (1,654 ₪), וזאת בהתאם לס' 18 להסכם בנין 1 וס' 4.7 לתוספת להסכם (ור' בע' 9 לחווה"ד וכן פירוט הסכומים בטבלה בע' 5 לתשובות הבהרה מיום 8.4.2011). יש להפחית מהתמורה המגיעה לנתבעת את התשלום עבור בדיקות בדק שלא ביצעה (3.5%, המהווים 28,954 ₪; ר' ס' 16 להסכם בנין וכן הטבלה בע' 5 לתשובות הבהרה של המומחה מיום 8.4.2011). הסכום המתקבל לתשלום בגין בנין 2 הוא 790,853₪ (קרן, לפני מע"מ). בצד התשלומים: לפי דף הנהלת חשבון של התובעת, שולם לנתבעת עבור בנין 2 סך 1,241,641 ₪ (ללא המע"מ; ר' צרופה לתשובות הבהרה של המומחה נבות מיום 8.4.2011). מתוך כך, יש להפחית את סכום הערבות הבנקאית שמנרב מימשה, בסך 350,783 ₪ (ר' בע' 13 לתצהיר שפרן ונספח לד' לתצהירו). הסכום המתקבל לאחר הפחתה הוא 890,858 ₪. נמצא כי בגין בנין 2 בוצע תשלום ביתר בסך 100,005 ₪. לסכום זה יש להוסיף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2007 (מועד אמצע התשלומים שהתובעת שילמה לנתבעת, לפי דף הנה"ח של התובעת), ועד להשבה לתובעת בפועל. תביעת מנרב דלעיל מתקבלת בסכום זה. סכום זה יקוזז מהסכום שהתובעת חייבת לנתבעת בגין בנין 1. למען הסדר הטוב, אני דוחה את תביעת אנקר בענין הגדלת עלויות האשראי, מחמת שזו לא הוכחה. כן נדחית תביעתה לפיצוי בגין עוגמת נפש. אף שניתן להניח כי מוסר התשלומים הנמוך שהפגינה התובעת הסב עוגמת נפש למנהל הנתבעת, הרי שיש לזכור כי הנתבעת עצמה היא חברה, וכי הפרשה כולה נסבה על התנהלות עיסקית ונזקים כספיים גרידא. התוצאה היא שהתביעות מתקבלות חלקית, כמפורט לעיל. בשים לב לכך לתוצאה -- מנרב נמצאת חייבת כלפי אנקר -- אני מטילה על מנרב לשאת בהוצאותיה של אנקר בהליך זה: אגרה, שכ"ט מומחים, שכר בטלת עדים, ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום שעל מנרב לשלם לאנקר לפי פסק הדין. קבלן משנהקבלןסכסוך