מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סכסוך בין מגדלי ירקות: 1. בפני תביעה ותביעה שכנגד שעילתן בסכסוך עסקי שהתגלע בין התובע (להלן: "סולטן"), לבין הנתבע מס' 1 (להלן: "תמיר"), על רקע של שותפות לגידול וייצוא ירקות מסוג של עגבניות שרי וקישואים, במושב עמיעוז החל משנת 2002 ועד לפירוק השותפות במהלך שנת 2003 (להלן: "השותפות"). הנתבע מס' 2 (להלן: "שלום") הינו אביו של תמיר. הנתבע מס' 3 (להלן: "עופר") הינו אחיו של תמיר. [תמיר שלום ועופר (הנתבעים 1, 2, ו- 3) יכונו להלן: "הנתבעים"]. [סולטן ותמיר יכונו להלן: "השותפים"]. התביעה של סולטן, הינה בגין חלקו ברווחי השותפות, כתוצאה משיווק עגבניות השרי. התביעה שכנגד, של תמיר, הינה בגין חלקו ברווחי השותפות, כתוצאה משיווק קישואים. כל אחד מהשותפים (סולטן ותמיר) טוען כי הצד האחר הונה אותו והוא זכאי לקבלת כספים נוספים, בגין רווחי השותפות. רקע עובדתי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת : 2. לא נחתם הסכם בכתב בין השותפים, המסדיר את יחסי השותפות, לא בקשר לגידול עגבניות השרי ולא בקשר לגידול הקישואים. ההסכם היחיד שגובש בכתב הינו מיום 28.07.2002. הסכם זה כותרתו "זכרון דברים" נעשה בין השותפים (סולטן ותמיר), מצד אחד, לבין שלום ועופר, מצד שני (להלן: "ההסכם"). ההסכם נחתם ע"י כל הצדדים למעט שלום. עיקרי ההסכם יפורטו להלן: א. שלום ועופר יעמידו לרשות השותפים, 21 דונם חממות במושב עמיעוז, למשך עונה אחת בלבד. החממות ימסרו חזרה לשלום ועופר בתום העונה, מאי-יוני 2003. ב. השותפים יעבירו את חשבון המים על שמם וכן יישאו בהוצאות עבור השימוש במים עד לתום העונה. ג. השותפים יגדלו בחממות עגבניות מסוג "שרי" לייצוא. ד. מיון העגבניות ואריזתן תתבצע בבית האריזה של שלום ועופר. ה. השותפים ישלמו לשלום ועופר עבור השימוש בבית האריזה סך של 200 ₪ לכל טון "ללא עובדים וללא חומרי אריזה רק עבור מבנה ומכונות, כל שאר ההוצאות במידה ויהיו יחוייבו בנוסף". ו. עגבניות השרי של השותפים, ימכרו לחברת אגרקסקו לייצוא, באמצעות עופר, "וכל הפסילות שיהיו באגרקסקו יהיו על-חשבון" השותפים. ז. כלל השירותים שיקבלו השותפים משלום ועופר יחויבו מחשבון התוצרת, כגון, קרטונים, מדבקות, עלות הובלת הסחורה וכו' [נספח א' לכתב התביעה]. 3. השותפים החלו לפעול על פי הסכם השותפות. בהתאם לכך, החלו לגדל עגבניות מסוג שרי בחממות של שלום ועופר וכן עשו שימוש ברישיון הייבוא והייצוא ובבית האריזה של שלום ועופר. הצדדים פתחו תיק משותף בביטוח לאומי ועוסק מורשה במע"מ על מנת שהשותפות תצא אל הפועל. 4. בנוסף, לגידול עגבניות השרי עסקו השותפים גם בגידול קישואים. גידול הקישואים נעשה במשק שהחזיק סולטן. ביחס לגידול הקישואים לא נערך כל הסכם בכתב בין הצדדים. 5. בשלב מסוים התגלע סכסוך בין סולטן לתמיר בנוגע להמשך ניהול השותפות. בעקבות האמור, סולטן עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע למתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעים, לפיו ייאסר על הנתבעים להמשיך לגדל ולשווק את עגבניות השרי (בש"א 4657/03 בתיק פש"ר 9055/03). בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת ש. דברת ביום 20.02.2003 (להלן: "הדיון"), הצדדים הגיעו להסכם פשרה כדלהלן: א. סולטן יהיה רשאי להיכנס לחממות בהן הצדדים מגדלים את העגבניות. ב. סולטן יהיה רשאי להיכנס גם לבית האריזה. ג. תעודות המשלוח שהוצאו בגין עגבניות השרי ואשר יוצאו בעתיד, העתק מהן יועבר לסולטן. ד. תמיר ועופר יעבירו לסולטן פירוט כל הכספים שקיבלו מחברת אגרקסקו בנוגע לגידול העגבניות. על סמך מסמכים אלה תיערך בין הצדדים התחשבנות. כאשר כל הכספים שלא הועברו לסולטן יועברו תוך 7 ימים מיום גמר ההתחשבנות. ה. ההתחשבנות תיערך ע"י רו"ח חיים ביתן כבורר מוסכם (להלן: "רואה החשבון"). ו. כל הכספים אשר יתקבלו מעופר ושלום, מיום הדיון ואילך, תיערך בין הצדדים התחשבנות, ובסוף כל שבוע ישולמו הכספים לסולטן ולתמיר, באופן שווה, כנגד חשבונית מס. במידה ותהיה מחלוקת בין הצדדים יכריע בנושא רואה החשבון. ז. הצדדים יהיו רשאים להציג בפני הבורר מסמכים ו/או חוות דעת בנוגע לכמות העגבניות שהיו אמורים להפיק מגידול העגבניות. ח. כל המחלוקת בנוגע לגידול הקישואים תועבר לבירור של רואה החשבון. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין [נספח ז' לתצהירו של סולטן]. 6. בין הצדדים נוהל הליך בוררות בפני רו"ח דניאל שוורץ (רו"ח חיים ביתן נמנע מלשמש כבורר בשל היכרות מוקדמת עם סולטן), אולם ההליך לא צלח, כך שלבסוף לא בוצעה התחשבנות בין השותפים. הצדדים מטילים את האשמה לכישלון הבוררות האחד על משנהו. סולטן טוען כי הנתבעים הכשילו את הליך הבוררות (סע' 35+36 לתצהירו ועדותו מיום 01.01.2012 בעמ' 76 ש' 14) מנגד תמיר טוען כי סולטן הכשיל את הליך הבוררות (ראו סע' 28 לתצהירו ועדותו מיום 28.03.2011 בעמ' 104 ש' 14). אין מחלוקת כי הבורר רו"ח דניאל שוורץ הפסיק את הליך הבוררות עקב אי תשלום שכר טרחתו. במכתב מיום 27.04.06 הממוען לב"כ של תמיר מציין הבורר: "במהלך הדיונים בנושא פירוק השותפות, התברר כי ספרי השותפות אינם משקפים כלל את הפעילות האמיתית בה. לאור זאת ניסיתי לחפש דרכים חליפיות להערכת הפעילות האמיתית של השותפות ולבדיקת התביעות הכספיות של הצדדים... אף אחד מהצדדים לא שילם עד היום את שכר הטרחה... וצד אחד לא שילם גם את שכר הטרחה של דיון קודם שנערך" (נספח ג'/3 לכתב ההגנה של תמיר). כך או כך, השותפות עלתה על שרטון, ההתחשבנות לא התבצעה ומכאן התביעות ההדדיות שהגישו השותפים - האחד כנגד השני. טענות סולטן בתביעה העיקרית : 7. סולטן טוען כי השקיע בשותפות ממיטב כספו ואולם הנתבעים לא העבירו לו את חלקו ברווחי השותפות. עוד נטען כי החל מחודש ינואר 2003 הנתבעים סירבו ליתן לו פירוט נתונים באשר לתקבולי השותפות וכן מנעו את כניסתו לחממות ולבית האריזה (סע' 12+13+14 לכתב התביעה). 8. סולטן טוען, כי חרף ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי, הפרו הנתבעים את ההסכמות ולא אפשרו את כניסתו לחממות. עוד נטען, כי שלום פגע עם טרקטור במכוניתו של סולטן שעה שניסה להתקרב לחממות וכי הנתבעים לא העבירו לו פירוט ו/או מסמכים הנוגעים לתקבולי העגבניות, אשר נתקבלו מח' אגרקסקו ואשר הועברו לחשבונו של עופר (סע' 21+23+24+25 לכתב התביעה). 9. התביעה הכספית של סולטן הינה בגין סך של 750,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: א. סך של 300,000 ₪ ביחס לחלקו (מחצית) מהכנסות השותפות בגין עגבניות השרי, בניכוי הסכום ששולם לשותפות ובניכוי הוצאות בית האריזה [בסעיף 31 לכתב התביעה נטען כי הכנסות השותפות בגין העגבניות מסתכמים בסך של 600,000 ₪; בסעיף 34 לכתב התביעה נטען לסכום שונה בין 450,000 ל- 600,000 ₪ ובסעיף 11 לסיכומים נטען, כי לכל הפחות מדובר ב- 781,000 ש"ח] ב. דמי שימוש בסך של 180,000 ₪, בגין כך שהעמיד לטובת השותפות מחסנים, ציוד חקלאי ומקום למגורי עובדים. ג. החזר הוצאות שהוציא בשם השותפות, בסך של 270,000 ₪ [50,000 ₪ לחב' מימי הנגב בגין צריכת מים; 80,000 ₪ שכר עבודה לפועלים; 40,000 ₪ בגין רכישת ניילונים לחממות; 70,000 ₪ בגין רכישת שתילים, 30,000 ₪ בגין רכישת אבקת דבורים]. 10. סולטן טוען כי בהתנהגות הנתבעים המתוארת לעיל הם הפרו את הסכם השותפות ואת ההסכמות שהתגבשו לאחר מכן, ולפיכך העמיד תביעתו, משיקולי אגרה, על סך של 400,000 ₪. טענות הנתבעים בתביעה העיקרית : 11. הנתבעים טוענים לקיומו של הסכם שותפות שונה, לפיו הוסכם בין הצדדים, במהלך חודש יוני 2002 כי תמיר יספק לשותפות חממות לגידול עגבניות מסוג "שרי" בשטח של 21 דונם ומנגד סולטן יספק לשותפות שטח של 21 דונם לגידול קישואים. בנוסף לאמור, במסגרת השותפות גידלו השותפים עגבנות שרועות בשטח של 12 דונם בשטחים פתוחים, שניתנו לשותפות ללא תמורה על ידי שלום ועופר (ראו סעיפים 5+6 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים). 12. לטענתם, כל התוצרת השותפות, בגין העגבניות הועברו לשיווק באמצעות שלום ועופר, על מנת שייצא את התוצרת לחו"ל באמצעות חברת אגרקסקו. עוד טוענים כי כל החשבוניות שהגיעו מחברת אגרקסקו נבדקו ואושרו ע"י כל הצדדים וכי הכספים שהתקבלו מחברת אגרקסקו, בגין ייצוא התוצרת של השותפות, הועברו מידי שבוע אל השותפים על ידי עופר, אשר קיבל את הכספים לחשבונו (סע' 9+10 לכתב ההגנה). 13. כמו כן, נטען, כי סוכם שבתמורה לשירותי האריזה ששלום ועופר סיפקו לשותפים, ישולם לשלום ועופר סך של 1.66 ₪ לכל ק"ג עגבניות. 14. לאחר כארבעה חודשים של פעילות השותפות, בסמוך לחודש דצמבר 2002, החל תמיר לחשוד כי סולטן לא מעביר פרטים ותקבולים לחשבון המשותף בגין גידול הקישואים. עוד טוען תמיר כי סולטן החל "לפזר" המחאות מחשבון השותפות, מבלי לשתף אותו ומבלי לקבל את אישורו לכך. בעקבות כך, השותפות נקלעה לקשיים וחובות, הן לבנקים והן לספקים. חובות אלה שולמו על ידי תמיר. 15. על רקע האמור לעיל, נתגלעה מחלוקת בין השותפים באשר לאופן ניהול השותפות. לטענת הנתבעים חרף חילוקי הדעות המשיכו להעביר לסולטן את חלקו ברווחי השותפות. עוד טוען תמיר כי בעקבות פירוק השותפות נאלץ לשאת בחובות שהצטברו בשותפות ובחובות נוספים. בהתייחס לראשי הנזק שפירט סולטן, בכתב התביעה, טען כדלקמן: א. בגין רכישת ניילונים לחממות לשותפות הייתה קיימת יתרת חוב של 90,000 ₪. תמיר פרע מחצית מהחוב בסך של 45,000 ₪ (צורף הסדר חוב לכתב ההגנה וסומן כנספח ד'). ב. חוב למימי הנגב בסך של 56,000 ₪ שולם ע"י תמיר עובר להגשת כתב ההגנה, כאשר מחצית מחוב זה יש לייחס לסולטן. ג. חובות בגין שתילים שנרכשו לשותפות, בסך של בין 25,000 ₪ לבין 30,000 ₪, שולמו ע"י תמיר וכי סולטן הוא זה שחב בהוצאה זו. ד. חוב בגין רכישת אבקת דבורים בסך של כ- 60,000 ₪ נפרע במחציתו ע"י תמיר ולסולטן נותר מחצית מהחוב. 16. בכתב הגנתו תמיר העלה כי לבד מהחובות שלעיל, סולטן חייב לו כספים נוספים, בעיקר מהרווחים בגין גידול הקישואים שע"פ הערכתו עומדים על סך של 1,455,860 ₪, כאשר מחצית מסכום זה, קרי, סך של 727,930 ₪ סולטן נמנע מלהעביר אליו. בשל כך טען תמיר לקיזוז סכום זה אם וכאשר תתקבל תביעתו של סולטן (סע' 23+24+25+26+27 לכתב ההגנה). בד בבד, תמיר הגיש תביעה שכנגד, לפיו טוען כי סולטן נשאר חייב לו כספים בגין רווחי השותפות ביחס לגידול הקישואים. תביעה שכנגד : 17. בתביעה שכנגד טוען תמיר כי סולטן לא העביר לו את חלקו היחסי של רווחי השותפות בגין גידול הקישואים. ע"פ הערכתו הרווחים בגין גידול הקישואים במיזם המשותף עמדו על סך של 1,455,860 ₪ (אופן עריכת החישוב מובא ומפורט בסע' 28 +25+26+27 לכתב התביעה שכנגד). בתמצית ייאמר, כי סולטן ביסס את תביעתו על בסיס אומדן כמויות (נספח ו' לכתב התביעה שכנגד), בהתבסס על מחירי ירקות סיטונאיים ארצי, אשר פורסמו באינטרנט (נספח ה' לכתב התביעה שכנגד). 18. עוד נטען בכתב התביעה שכנגד כי המסמכים המעידים על היקף גידול הקישואים מצויים אצל סולטן ואולם סולטן הסתיר מהנתבעים מסמכים אלה. משיקולי אגרה העמיד תמיר את התביעה שכנגד על סך של 500,000 ש"ח. טענות סולטן בתביעה שכנגד : 19. סולטן הגיש "כתב תשובה" לכתב התביעה שכנגד ולטענתו, מדובר בתביעה קנטרנית ומשוללת כל יסוד תוך עשיית שימוש לרעה בהליך משפטי. בכתב התשובה טען סולטן כי לצורך השותפות העמיד שטח של 21 דונם לשם גידול הקישואים, אחסון ציוד חקלאי וכי סוכם בינו לבין תמיר, כי בגין השטח ישולם לסולטן מתוך הכנסות השותפות, דמי שימוש מקובלים לפי מחיר שוק. עוד נטען כי במהלך חודש אוקטובר 2002 סוכם בין הצדדים כי עד לסוף חודש דצמבר 2002 הקישואים ייקטפו ובכך תבוא לסיומה השותפות הנוגעת לגידול הקישואים. 20. סולטן הכחיש את גרסת תמיר, לפיה הסתיר נתונים ומסמכים הנוגעים לגידול הקישואים. לגרסתו, במהלך השותפות, בכל שבוע העביר לתמיר פירוט של ההכנסות וההוצאות הנוגעים לגידול הקישואים (סע' 9+13 לכתב התשובה). עוד הוכחש בכתב התשובה, הכמויות והחישובים שערך תמיר ביחס לגידול הקישואים. 21. על אף שהדבר היה מתבקש, אף אחד מהצדדים לא הגיש כנגד האחר "תביעה למתן חשבונות". 22. מטעם התובע (והנתבע שכנגד) העיד סולטן בעצמו, וכן העיד מטעמו המומחה, מר שלמה שרף. מטעם הנתבעים (והתובע שכנגד) העידו תמיר ועופר. הצדדים הגישו סיכומים בכתב והשלימו טענותיהם בע"פ - כל אחד לשיטתו. הסכמות הצדדים: 23. אין מחלוקת בנוגע לעובדות שלהלן: א. ביחס לגידול עגבניות השרי השותפות עשתה שימוש בחממות בגודל של 21 דונם (ראו פרו' מיום 08.03.2011 עמ' 29 ש' 28). ב. שלום ועופר עסקו אף הם בגידול עגבניות שרי בנפרד מהשותפות. ג. כלל התוצרת של גידול העגבניות השרי (הן של השותפות וכן של שלום ועופר) שווקה לחברת אגרקסקו באמצעות שלום ועופר. חברת אגרקסקו העבירה התמורה בגין העגבניות לחשבונו של עופר (ראו פרו' מיום 11.04.2011 עמ' 40 ש' 23). ד. ביחס לגידול הקישואים, השותפות עשתה שימוש בשטח שגודלו 80 דונם. דיון : 24. כבר עתה אציין כי החלטתי לדחות את התביעה העיקרית וכן את התביעה שכנגד. כפי שיובהר, הן סולטן בתביעה העיקרית והן תמיר בתביעה שכנגד, לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם. הצדדים חלוקים בנוגע לכל פרט ופרט שאירע במהלך השותפות. הצדדים הציגו גרסאות סותרות וקוטביות בנוגע לכל עובדה הוצאה או הכנסה של השותפות. חרף הסכמות החלקיות של הצדדים שלעיל, ליבת הסכסוך נוגעת לסכסוך חשבונאי מורכב, הנסמך על חישובי כמויות טכניים עובדתיים, הנוגעים לגידולים שהתבצעו בתקופת השותפות, ולפיהם כל אחד מבעלי הדין טוען לכמויות שונות, הוצאות שונות, הכנסות שונות וכיוצ"ב. 25. השאלות הרלוונטיות והמהותיות העומדות להכרעה, שלא ניתן היה להכריע בהן - הן, בין היתר, כדלקמן: א. מהן ההסכמות המלאות שגובשו בין הצדדים. ב. מספר מחזורי הגידול. ג. התוצרת- קרי, הכמויות שהצליחה השותפות לייצר (עגבניות וקישואים). ד. שיעור ההכנסות במהלך תקופת השותפות לאחר ניכויי פחת (פסילות התוצרת החקלאית). ה. מידע מלא בנוגע להוצאות השותפות. ו. הוצאות שותפות שלא נלקחו בחשבון, כדוגמת אמצעים שהצדדים העמידו לרשות השותפות (סולטן טוען שהעמיד לרשות השותפות מחסנים, ציוד חקלאי, מקום מגורים לעובדים והשטח שבו גודלו הקישואים ומנגד שלום ועופר העמידו לשותפות [בשם תמיר] 21 דונם חממות לגידול עגבניות). ז. משך תקופת השותפות (נטען שלא הייתה חפיפה בין תקופת השותפות בנוגע לגידולי העגבניות לבין תקופת השותפות בנוגע לגידולי הקישואים). ח. חלוקת תקבולים בין השותפים (הן לגבי כספים שהועברו לשותפים באמצעות עופר והן לגבי כספים שהתקבלו אצל סולטן). ט. רווחי השותפות - ככול שהיו רווחים (הכנסות לאחר הפחתת הוצאות). לנוכח ריבוי המחלוקות שבין הצדדים הורה בית המשפט על מינויו של המומחה, עו"ד דורון חבקין, שמאי חקלאי, על מנת שיערוך חוות דעת בנוגע למחלוקות שהועלו (להלן: "המומחה"). בסופו שליום, מהראיות ומהעדויות שהובאו בפניי, על אף שמונה מומחה על ידי בית המשפט, לא ניתן היה להכריע ולקבוע ממצאים עובדתיים, ומטעמים אלה החלטתי כאמור, לדחות את התביעות. להלן אפרט את מסקנותיי. חוות הדעת ועדויות המומחה מטעם בית המשפט: 26. ביום 30.12.2009 הגיש המומחה את חוות דעתו הראשונה (להלן: "חוות הדעת") בה התייחס למחלוקת שבין הצדדים אשר נוגעת לגידול העגבניות בלבד. מסקנתו העיקרית של המומחה הייתה כי בתקופת השותפות שווקו לייצוא לחברת אגרקסקו 178.544 טון של עגבניות שרי. בגין הסחורה התקבל פדיון בסך של 1,071,264 ₪ ולאחר הפחתה של פחת נותר פדיון לשותפות בסך של 1,023,178 ₪ (עמ' 7-12 לחוות הדעת). מסקנתו הסופית של המומחה לאחר כל החישובים שערך, כי נותר סכום של 170,684 ₪, שעל עופר לשלם לשותפים (וראו עדותו מיום 08.03.2011 עמ' 14 ש' 9 ואילך). המשמעות של הערכת המומחה, לשלב זה הייתה, כי לסולטן מגיע את הסך של כ-85,000 ₪. בחוות דעת שנערכה ביום 12.01.2011 אשר הוגשה לאחר מכן (להלן: "חוות הדעת") התייחס המומחה למחלוקת בנוגע לגידול הקישואים בלבד ומסקנתו העיקרית הינה; כי לאחר כל החישובים שערך נותר רווח נטו לשותפות בסך של 140,265 ₪. כאשר יש לחלק את הרווחים באופן שווה בין השותפים, קרי, לתמיר מגיע את הסך של כ-70,000 ₪ ולסולטן מגיע את הסך של כ-70,000 ₪. המשמעות האופרטיבית העולה מהמסקנות הראשוניות של המומחה כי התביעות מתקזזות האחת עם השנייה (בהפרש של כ-15,000 ₪ ). עדותו הראשונה של המומחה מטעם בית המשפט מיום 08.03.2011: 27. ביום 08.03.2011 (להלן: "הדיון") נחקר המומחה על חוות דעתו הראשונה. במהלך עדותו, הסתבר כי חוות דעתו אינה מבוססת דיה, בין היתר, בשל נתונים שלא הביא בחשבון בעת עריכת חוות הדעת ו/או נתונים שגויים על פיהם נערכה חוות הדעת. כך ציין המומחה בעדותו: "ניסיתי ללכת כמה שיותר קרוב למסמכים שהיו לצדדים. במקום שלא היו מסמכים נעזרתי בתחשיבים או בידע שלי" (עמ' 14 ש' 2). בהמשך כשנשאל כיצד ערך את חישובי הכמויות ציין כי הסתמך על נספח ד' "כרטסת של חב' אגרקסקו" (להלן: "כרטסת אגרקסקו") אשר צורף לתצהירו של עופר. בנוסף ציין כי: "נראה סביר בעיני, בהעדר חוזים, ובהעדר התחייבויות של כל הצדדים, זה נראה לי סביר וכך עשיתי" (עמ' 15 ש' 25). כך גם כאשר נשאל בנוגע לנתונים אשר נלקחו בחשבון לעניין משך השותפות שבין הצדדים השיב, כי הסתמך על כרטסת אגרקסקו (עמ' 16 ש' 9). יציין, כי בשלב זה המומחה לא הביא בחשבון שכרטסת אגרקסקו משקפת את ההכנסות שנתקבלו משיווק כל תוצרת העגבניות, הן של השותפים והן של שלום ועופר וחישוביו נערכו (בטעות) כאילו מלוא ההכנסות מאגרקסקו מקורן מהשותפות בלבד. במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הוצגו לו נתונים נוספים, אשר לא נלקחו בחשבון על ידו, עת ערך את חוות הדעת אז סייג ושינה המומחה את מסקנותיו, באופן שיש בעדותו להשליך על כל המסקנות שהועלו בחוות הדעת (ראו עדותו בעמ' 20 ש' 5 ובעמ' 21 ש' 32 ואילך ובעמ' 22 ש' 13 ובעמ' ובעמ' 26 ש' 10 ובעמ' 27 ש' 5 וש' 27 וראו מסקנתו הסופית, במהלך הדיון, כפי שבאה לידי ביטוי בעמ' 28 ש' 11). 28. בשלהי הדיון, הצדדים הגיעו להסכם דיוני בדבר גודל השטח עליו גידלו את העגבניות. לאור האמור, ובשים לב להסכמת הצדדים, ומכיוון שבמהלך חקירתו של המומחה הוברר לבית המשפט שיש צורך לערוך חישובים חדשים ומדויקים, מתוך הנחה כי בית המשפט יוכל לבסס ממצאים עובדתיים, אם תונח בפניו חוות דעת נוספת, הוריתי למומחה להכין חוות דעת משלימה (ראו החלטתי מיום 08.03.2011 עמ' 30 ש' 21). המומחה הגיש חוות דעתו המשלימה שנערכה ביום 22.03.2011 (להלן: "חוות הדעת המשלימה") תוך שהתייחס בחוות דעתו, לשני תרחישים אפשריים. האחד- גידולי העגבניות היו על שטח בגודל של 21 דונם. השני- גידולי העגבניות היו על שטח בגודל של 45 דונם. עדותו השנייה של המומחה מטעם בית המשפט מיום 11.04.2011: 29. ביום 11.4.2011 נחקר המומחה פעם נוספת ביחס לחוות דעתו המשלימה. במהלך עדותו הוברר שוב, כי חוות הדעת המשלימה מעלה אי בהירות ועל כן לא ניתן היה לבסס ולקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע למחלוקות שבין הצדדים. על מנת להמחיש אציין את תשובותיו של המומחה במהלך חקירתו. כך השיב המומחה בחקירתו הנגדית לבא כוח הנתבעים: "אני מתקן את מה שאמרתי קודם, בעצם החלק של צביקה הוא 250,000 ₪ וכך גם חלקו של תמיר" (ראו עמ' 36 ש' 25). בהמשך ציין: "בחוות דעתי המשלימה- לא הבאתי בחשבון את שאלת הפסילות. לא ידעתי למי שייכות הפסילות ולכן התעלמתי מכך (עמ' 37 ש' 7). לעיתים בחקירתו המומחה אף השיב תשובות, אשר אינן מתיישבות האחת עם השנייה וכך ציין בעדותו: "אני לא יודע אם צריך להפחית סכום זה... אני לא יודע להסביר אם המיליון כולל את ההפחתות אם לאו". ובהמשך: "...להערכתי המיליון כולל סכום זה ולכן לא צריך להפחית את זה פעם נוספת" (ראו עמ' 37 ש' 16 ואילך). עוד ציין בהמשך כי הצדדים לא הציגו לו מסמכים לגבי מקור ההוצאות ומשכך התקשה לחוות את דעתו (עמ' 39 ש' 16). בדומה התברר שהמומחה לא לקח בחשבון סכום ניכר בסך של 480,000 ₪, עת ערך את חוות הדעת המשלימה. כך ציין: "לא ביקשתי לברר עם בעלי הדין ממה נובע הסכום של 480,000 ₪ של הכנסות שהשותפות של צבי ותמיר קיבלה" (עמ' 41 ש' 22). באשר לחוות הדעת בעניין גידול הקישואים, ציין המומחה כי התבסס על הערכות בלבד וכי הוא לא בדק בפועל את העונה הרלוונטית (עמ' 41 ש' 30). גם כאשר המומחה נשאל שאלות ספציפיות בנוגע לתשלומים שונים ששולמו במהלך השותפות, תשובותיו היו שונות והיה בהן כדי לשנות את מסקנותיו הקודמות באופן מהותי (ראו בעמ' 47 ש' 14 וש' 21 וש' 24 וש' 30). 30. בסופו של יום, אחר עדותו של המומחה, בית המשפט נותר בחוסר וודאות בנוגע לשאלות שבמחלוקת. חקירותיו של המומחה לא שפכו אור על המחלוקות שבין הצדדים ונמצא לאחר העדתו, כי רב הנסתר על הגלוי. מכל מקום, כפי שניתן ללמוד מעדותו של המומחה, מסקנותיו התבססו בעיקרן על סמך אומדן והערכות ולא על בסיס הכנסות והוצאות שהיו בפועל. בשים לב למחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, שהינן שאלות עובדתיות מורכבות הנוגעות לנתונים "מזמן אמת", [היינו, על בסיס הכנסות והוצאות שהיו בפועל במהלך השותפות], לא מצאתי לנכון לייחס לחוות הדעת של המומחה, אלא משקל מזערי. זה המקום לציין, כי לאחר עדותו של המומחה, הבהרתי לצדדים, ובעיקר לסולטן את הערכותיי, שמא יהיה קושי לקבוע ממצאים על בסיס חוות הדעת של המומחה (ראו החלטה מפורטת בעניין, בפרוטוקול מיום 11.4.2011 בעמ' 52). הצעתי לצדדים למנות שני מומחים נוספים (האחד שמאי חקלאי והשני רואה חשבון) תחת חוות הדעת שהוגשו, וזאת מתוך מטרה שיהא ניתן לגבש ממצאים שבמומחיות. סולטן הגיש ביום 01.05.2011 הודעה בכתב, לפיה הוא מתנגד כי ימונו מומחים נוספים. כמו כן, בדיון מיום 01.06.2011 הוסבר לסולטן בנוגע לקשיים הראיתיים אם לא ימונו מומחים - אולם, חרף האמור, סולטן התנגד למינוי מומחים נוספים. בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון למנות מומחים נוספים, בהתחשב בכך שבשיטת המשפט בה אנו מצויים נוהגים עפ"י השיטה האדוורסרית ובשים לב לכך, שעל בעלי הדין מוטל נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע להוכחת תביעתו (ראו בנוסף גם החלטה מיום 1.6.2011 בעמ' 55 לפרוטוקול). יודגש, כי המומחה התקשה לחוות דעתו ולא בכדי. הקשיים בהם המומחה נתקל עת ערך את חוות הדעת נובעים בעיקר בשל מחדלם של הצדדים, שלא הציגו בפניו מערכת הסכמית סדורה ולא ניתן היה "לחלץ" את הנתונים מהמסמכים החלקיים שהוצגו. "כשלון" זה יש להביא לחובת הצדדים. טענת סולטן בנוגע לחוב בסך של 300,000 ₪ ביחס להכנסות השותפות בגין העגבניות שרי 31. הסעד הנתבע בגין הכנסות השותפות מגידולי עגבניות השרי מפורט בסעיף 31 לכתב התביעה. בסעיף זה נטען באופן כללי, כי הכנסות השותפות, כתוצאה מגידולי עגבניות השרי מגיעות לסך של מיליון ₪. לשיטתו של סולטן יש לנכות 400,000 ₪ [ביחס לסכומים ששולמו לשותפות וביחס להוצאות בית האריזה] כך שהיתרה [בסך של 600,000 ₪] צריכה להתחלק באופן שווה בין השותפים ומכאן שחלקו (50%) מגיע לסך של 300,000 ₪. 32. סבורני, כי מדובר בטענות בעלמא שאין להם על מה לסמוך. ראשית, סולטן מבסס את תביעתו על הנחות והשערות בדבר כמות היבול שזן השרי "אמור להניב", (סעיף 9 לתביעה) וזאת במקום להתבסס על נתוני היבול שהיו בפועל. שנית, סולטן לא הוכיח כי השותפות בגין העגבניות הניבה רווחים (להבדיל מהכנסות). סבורני, כי התנאי להוכחת הסעד הנתבע, הינו הצורך בהוכחת מערכת חשבונאית מסודרת הכוללת פירוט מלא של כל ההכנסות וההוצאות של השותפות. היה על סולטן להניח בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה בנוגע לרווחי השותפות (כל ההכנסות בהפחתה של מלוא ההוצאות) והדבר לא נעשה. שלישית, סולטן לא עמד בנטל להוכיח שהשותפות הייתה זכאית לקבל מאגרקסקו סכום של מיליון ₪. מכרטסת אגרקסקו עולה, כי אכן נתקבלו מאגרקסקו הכנסות של כמיליון ₪ (ליתר דיוק - סך של 1,023,359.85 ₪) ואולם מדובר בהכנסה הן של השותפים (סולטן ותמיר) והן של שלום ועופר, אשר שיווקו עגבניות לאגרקסקו במסגרת חשבון משותף אחד. מכרטסת אגרקסקו ניתן ללמוד כי שיווק העגבניות בוצע באמצעות חממות, על פני שטח כולל של 45 דונם, כאשר בשימוש השותפים היו רק 21 דונם של חממות (כ- 47%) והיתרה של 24 דונם חממות מתייחסת לשיווק עצמאי של שלום ועופר (כ- 53%). סולטן לא השכיל להגיש ראיות על מנת לאפשר את ביצוע הפרדה, בין סך כל התשלומים ששולמו ע"י חברת אגרקסקו (כמיליון ₪), לבין הסכומים שהשותפות הייתה זכאית לקבל. יצוין כי קיים קושי ממשי לביצוע חישוב מסוג זה הואיל וכל ההכנסות (הן של השותפים והן של שלום ועופר) "זרמו" לחשבון אחד. כמו כן מחירי העגבניות השתנו מפעם לפעם, הפסילות של התוצרת החקלאית של השותפות מצד אחד, ושל שלום ועופר מצד שני, נוהלו במשותף. גם אם בית המשפט היה עורך חישוב על דרך האומדנא, הרי שלא ניתן להגיע לתוצאה חשבונית קרובה לזו הנטענת על ידי סולטן. סה"כ הכספים ששילמה חברת אגרקסקו לכל המגדלים, הינה בסך של 1,023,360 ₪, מכאן שחלקם של השותפים מגיע לכל היותר ל- 47% מסכום זה (לפי חלקם היחסי בגודל החממות- 21 דונם מתוך 45 דונם) ובסכום כולל של 481,000 ₪ (במעוגל). לשיטתו של סולטן יש להפחית מסכום זה 400,000 ₪ (על חשבון הסכומים ששולמו לשותפות ובניכוי הוצאות בית האריזה) ולפיכך נותרה לזכות השותפות סך של 81,000 ₪ בלבד, כך שחלקו של סולטן (50%) מגיע לסך של 40,500 ₪ וזאת בלי להתחשב בהוצאות נוספות של השותפות, אשר כלל לא נלקחו בחשבון. למותר לציין, שסולטן לא הגיש לבית המשפט ראיות של ממש להוכיח את סכום ההפחתה הנ"ל בסך של 400,000 ₪ אשר נטען בסעיף 31 לכתב התביעה. יוצא אפוא שגם סכום זה נטען בעלמא מבלי שהוצגו לגביו ראיות של ממש. מכל המקובץ סבורני שסולטן לא עמד בנטל להוכיח ראש נזק זה. טענת סולטן בנוגע לחוב בסך של 180,000 ₪ בגין דמי שימוש עבור ציוד חקלאי שהעמיד לשותפות 33. בסעיף 33 לכתב התביעה טוען סולטן לזכאות לדמי שימוש בסך של 180,000 ₪, בגין כך שהעמיד לטובת השותפות מחסנים, ציוד חקלאי ומקום למגורי עובדים. סולטן תמך טענותיו בעניין זה בחוות דעת שהוגשה ע"י מר שלמה שרף. מר שרף קבע בחוות דעתו כי התשלום הראוי בגין שימוש בציוד החקלאי הינו בסך של 193,410 ₪. עיון בחוות הדעת מעלה, כי המומחה העריך את שווי הציוד על סמך הנתונים שסולטן מסר לו. המומחה ציין בחוות דעתו כי הוא לא בדק את הרכוש עובר לתקופת האירועים וכי מסקנותיו התבססו על שיחזור שנערך עם סולטן (ראו בעמ' 4 לחוות הדעת). בחוות הדעת יש פירוט של הוצאות נוספות, אשר סולטן טוען שהוציא בשם השותפות ולפיהן; קשתות ברזל לחיפוי החממות בסך של 3,600 ₪; שימוש במכסת מים בסך של 9,350 ₪; 968 שעות עבודה של טרקטורים בסך של 35,370 ₪; שימוש במחסנים בסך של 6,480 ₪; עלות העסקת 15 עובדים בסך של 9,000 ₪; עלות עגלות נגררות בסך של 5,960 ₪; מרסס נגרר בסך של 2,350 ₪; שווי שימוש בטנדר "טיוטא" בסך של 12,000 ₪; עלות מערכות השקייה בסך של 18,500 ₪; החלפת חיפוי חממות בסך של 68,800 ₪ ועלות חפירת תעלה בסך של 2,000 ₪. מנגד, תמיר טוען כי כל ההוצאות הנ"ל הוצאו מחשבון השותפות ומכחיש את גרסת סולטן שהכספים שולמו על ידו (סעיף 29 לתצהירו). 34. סבורני שיש לדחות טענות סולטן בגין דמי שימוש ראויים ממספר טעמים. ראשית, לא הוכח כי תמיר או מי מהנתבעים התחייב לשלם את דמי השימוש הנ"ל. שנית, לא הוכח כי המדובר בהוצאות ששולמו בפועל על ידי סולטן לצורך השותפות. שלישית, עיון בחוות הדעת מעלה כי המומחה הביא נתונים והוצאות שאף בכתב התביעה לא נטענו. כך לדוגמה המומחה העריך דמי שימוש ראויים עבור קרקע חקלאית ל- 80 דונם (גידול הקישואים). בעדותו ציין המומחה, כי התבקש ע"י סולטן לערוך את חוות הדעת וכי מסקנותיו כפי שבאו לידי ביטוי בחוות הדעת מתבססות על ההנחה שהשתמשו בציוד החקלאי מיוני 2002 ועד יוני 2003, הן לגידול הקישואים והן לגידול העגבניות (ראו עדותו בעמ' 58 ש' 26 ואילך ובעמ' 60 ש' 30). הנחת המומחה בענין זה סותרת את טענות סולטן בכתב התשובה (לתביעה שכנגד) לפיהן השותפות בעניין הקישואים הסתיימה בסוף חודש דצמבר 2007. קרי, לשיטתו של סולטן שותפות הקישואים, התקיימה, לכל היותר, חצי שנה (סע' 14 לכתב התשובה). יצוין כי גם המומחה בעדותו סייג את מסקנותיו להוצאות הנ"ל, בהנחה והשותפות התקיימה כחצי שנה (ראו בעמ' 61 ש' 15). לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדותו, לא מצאתי מקום ליתן משקל משמעותי לחוות הדעת, בשים לב לכך שכל כולה התבססה על טענות סולטן בלבד, וטענות אלה לא נתמכו באסמכתאות כנדרש. לא מצאתי שיש להעדיף בעניין זה את גרסתו של סולטן על פני טענותיו של תמיר. סבורני כי סולטן לא הוכיח ההוצאות להן טען ולפיכך אני דוחה טענותיו בגין ראש נזק זה. טענת סולטן ביחס להחזר הוצאות שהוציא בשם השותפות בסך של 270,000 35. כאמור, סולטן טוען להחזר הוצאות שהוציא בשם השותפות, בסך של 270,000 ₪ [50,000 ₪ לחב' מימי הנגב בגין צריכת מים; 80,000 ₪ שכר עבודה לפועלים; 40,000 ₪ בגין רכישת ניילונים לחממות; 70,000 ₪ בגין רכישת שתילים, 30,000 ₪ בגין רכישת אבקת דבורים] (סע' 37 לתצהירו). מנגד תמיר בתצהירו הכחיש את גרסת סולטן וטען כי כל הוצאות השותפות שילמו מחשבון השותפות (סע' 29 לתצהירו). 36. להלן אפרט את ההוצאות להן טוען סולטן. ביחס לתשלום בסך של 50,000 ₪, בגין צריכת מים, סולטן צירף לתצהירו מסמך שכותרתו "סיכום ישיבה מיום 9/1/06". ממסמך זה עולה, לכאורה, כי סוכם בין "דוד צפרירי" מחב' מימי הנגב לבין "סולטן שמעון ושאול סולטן" לפיו ישולם סך של 40,000 ₪ ובתמורה לכך ייסגרו כל תיקי ההוצל"פ הקושרים למשק 191. לכן, גם אם נצא מנקודת הנחה כי סולטן שילם את החוב הנ"ל חרף האמור לעיל, הרי שבעדותו בבית המשפט סולטן הציג גרסה שונה כיצד נוצר החוב הנ"ל. בעדותו העיד כי החוב הנ"ל "נולד" לא מהשותפות הנידונה אלא מחוב שעופר היה חב לאביו במסגרת הסכם שכירות של אדמות חקלאיות בין עופר לבין אביו של סולטן ולפיו, אביו סיכם עם עופר כי בתמורה לתשלום השכירות ישולם חוב המים לחברת מימי הנגב. סולטן אף הודה, כי עופר שילם את הכסף בפועל (ראו עדותו בעמ' 79 ש' 20 ואילך וכן נספח י"א לתצהירו של תמיר). 37. סולטן טוען לתשלום בסך של 80,000 ₪ בגין שכר עבודה ששילם לעובדים. לתצהירו של סולטן צורפו 13 תלושי שכר בגין תשלומים ששולמו בחודש דצמבר 2002 בלבד. סה"כ התשלומים מסתכמים בסך של 29,380 ₪. חרף האמור, סולטן טוען לשכר עבודה בסך של 80,000 ₪. סולטן לא הוכיח כי הוא נשא בהוצאה זו, לא כל שכן ששכר העובדים שולם בפועל על ידו ולא על ידי השותפות. עיון בתלושי השכר מעלה כי אין לשלול את גרסת תמיר, לפיה השותפות שילמה את שכר העובדים (בתלושי השכר מצוין שם השותפות "צביקה את תמיר"). 38. סולטן טוען לתשלום בסך של 40,000 ₪ לתשלום בגין רכישת הניילונים. סולטן בעדותו ציין כי הוא שילם את החוב הנ"ל (ראו בעמ' 80 ש' 21 ואילך). יצוין כי לתצהירו לא צורף אסמכתא כלשהיא המעידה על כך שסולטן שילם חוב הנוגע לרכישת ניילונים. מנגד, תמיר צירף לתצהירו "הסדר חוב" (נספח י') עם "חב' עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ" לפיו טוען כי בנוגע לחוב הנ"ל הגיע להסדר מול חב' עמיר, אשר סיפקה ניילונים לשותפות. 39. סולטן טוען לתשלום בסך של 70,000 ₪ בגין רכישת שתילים. מנגד תמיר טוען כי הוא שילם את התשלום הנ"ל. סולטן לא הציג אסמכתא לפיה הוא רכש את השתילים ומשכך חרף העובדה שאין מחלוקת שנרכשו שתילים לשותפות לא הוכח כי סולטן שילם את הסכום הנטען. 40. סולטן טוען לתשלום בסך של 30,000 ₪ בגין רכישת אבקת דבורים. סולטן טוען כי את החוב בגין רכישת אבקת דבורים לספק הממוקם בקיבוץ יד מרדכי הוא שילם (עמ' 80 ש' 31). מנגד תמיר צירף לתצהירו מסמך המאשר שהחוב בגין שירותי האבקה נפרע על ידו ואין ל"שירותי האבקה יד-מרדכי" דרישה כלשהיא כלפיו (נספח יב' לתצהירו). סולטן צירף לתצהירו מספר חשבוניות בגין רכישת "אבקה", כלל החשבוניות שצורפו נרשמו לטובת "בוארון שלום". 41. היוצא מכל האמור לעיל, שגם לאחר שבחנתי את טענותיו של סולטן באשר להחזר הוצאות השותפות, סולטן לא עמד בנטל להוכיח כי נשא בהוצאות להן הוא טוען. בנוסף ולחלופין, לא נסתרה טענתו של תמיר, כי הוא זה שנשא בחלק מההוצאות הנטענות ע"י סולטן. בנוסף, סבורני שאין זה נכון בנסיבות העניין לפסוק לזכות או לחובת מי מהשותפים הוצאה כזו או אחרת, אלא רק לאחר בחינה כוללת של כל מערך ההכנסות וההוצאות, שנשאו בהם כל אחד מהשותפים. בענייננו, הצדדים לא טרחו להביא בפני בית המשפט מערכת חשבונית מלאה, ולכן אין מקום לדון בהוצאה פרטנית כזו או אחרת. 42. עוד אציין כי לא התרשמתי מעדותו של סולטן, משום שלא הייתה עקבית. בתצהירו נטען כי ההוצאות בתחילת השותפות שולמו מחשבונו הפרטי. חרף האמור בעדותו, חזור ונשנה, לא ידע להשיב בנוגע לפירוט של ההוצאות מלבד הפנייתו לכתב התביעה (ראו עמ' 71 ש' 23). כמו כן, נזרקו על ידו סכומים לחלל האוויר באשר להשקעות הכספיות בשותפות וכך ציין: "בערך בסביבות 300-400 אלף". בהמשך השיב בנוגע לכספים שהושקעו: "ואולי 250,000" (ראו בעמ' 67 ש' 11 ואילך). בדומה הוברר מחקירתו שחלק מהתקבולים בגין גידול הקישואים הועברו לחשבונו הפרטי ולאחר מכן הצדדים פעלו באמצעות עוסק מורשה (עמ' 72 ש' 25). כך גם באשר לחשבוניות, חלקן הוצאו על חשבון השותפות וחלקן הוצאו על שמו הפרטי של סולטן (עמ' 73 ש' 15). גם כאשר סולטן נשאל אודות התקבולים בגין הקישואים אשר נרשמו ביומן (נספח י'), שעל פי טענתו הסיכום הרשום ביומן משקף את ההסכמות שנערכו בין הצדדים, לא ידע להסביר את פירוט הרישומים ביומן (ראו בעמ' 75 מש' 1 ואילך). כאשר נשאל אודות הסכם השותפות וגידול העגבניות - תשובותיו היו סתומות וכלליות. ברי כי גרסה שבעל דין אינו עומד מאחוריה אזי לא ניתן לבסס עליה ממצאים (ראו בעמ' 77 ש' 27 ואילך). 43. זאת ועוד, אין מחלוקת בין הצדדים כי תמיר ניהל וערך את היומן במהלך השותפות (ראו בעמ' 109 ש' 9). אולם מעדותו של תמיר עולה כי היומנים משקפים באופן חלקי את ההתחשבנות שבין הצדדים וכי חלק מהחשבונות לא נרשמו בפועל (עמ' 105 ש' 24). 44. היוצא מכל האמור לעיל, כי עדותו של סולטן לא הותירה בי רושם משכנע וככלל לא מצאתי להעדיף את עדותו, על פני עדותם של הנתבעים. סולטן בחקירתו הרבה להשיב שאינו זוכר, וכן נמנע מלענות תשובות ישירות לשאלות אשר נשאל. משכך, בשל העובדה שהצדדים נמנעו מלעגן את הסכמותיהם בכתב, בהיעדר מסמכים מפורטים, סבורני שלא ניתן להתחקות ולהכריע מהי המסכת העובדתית שהתגבשה בין הצדדים. נטל ההוכחה 45. כב' השופט דנצינגר בפס"ד בע"א 2076/09 ח. י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון עמד על "נטל השכנוע" לפיו בעל דין נדרש להוכיח את תביעתו וציין: "עמידה בנטל השכנוע הינה החובה העיקרית המוטלת על בעל דין ולפיה הוא נדרש להוכיח את אמיתות טענותיו, כאשר אי עמידתו במשימה זו משמעה דחיית טענותיו. יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע עניינו החובה להוכיח את הטענות שמעלה אחד מבעלי הדין, הרי שנטל הבאת הראיות עניינו משני והוא נועד להבהיר על מי מבעלי הדין רובצת החובה להציג ראיותיו". בענייננו- סולטן כשל מלהוכיח את טענותיו. לא זו אף זו, סולטן נמנע מלהביא עדים אשר לשיטתו יכולים היו לתמוך בטענותיו. סולטן הפנה בסיכומיו לתחשיב שתמיר ערך הנוגע להכנסות השותפות מגידול העגבניות ולפיו שיעור היבול הממוצע, בתקופה הרלוונטית, עמד על 8 טון (סע' 7+8 לסיכומים וראו נספח ב' לתצהירו של סולטן). עיון במסמך זה מעלה שאין מדובר בחוות דעת ערוכה כדין, אלא במכתב הממוען לסולטן מיום 15.02.2007. עורך המכתב מר יהושע (לא מצוין שם משפחה) לא הוזמן להעיד ועיון במכתב מעלה שהיבול בממוצע בתקופה הרלוונטית יכול והיה 5 טון. סבורני שאין במסמך זה כדי להואיל לסולטן. עוד יצוין, כי סולטן נמנע מלהזמין לעדות את נציגי חברת אגרקסקו, אשר שיווקו את התוצרת החקלאית של השותפות. אילו סולטן היה מזמין את העדים הללו, הרי שיתכן והיה ניתן להסיר חלק מהספקות שהתעוררו במהלך הדיונים. על כך נאמר מקדמת דנא: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו". ראה י. קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהדורה משולבת 2003 חלק ג', עמ' 1649; ע.א. 55/89, קופל נ' טלקאר, פד"י 4602, 1990; ע.א. 2275/90 לימה נ' רוזנברג פד"י מ"ז (2) 605, 614 (1993)]. להווה ידוע כי מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות". הכלל במשפט האזרחי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה דנן, בהינתן ע"י הצדדים גרסאות נוגדות וקוטביות באשר לאירועים שהתרחשו במהלך השותפות, לפני כ- 10 שנים, בשים לב לכך שנטל השכנוע מוטל על סולטן, וכאמור, משסולטן לא הרים את הרף הנדרש להוכיח את יסודות עילת תביעתו, הרי שהתוצאה מביאה לדחיית התביעה העיקרית. 46. באשר לתביעה שכנגד - דינה להידחות. תמיר טען בתצהירו כי רווחי השותפות בגין גידול הקישואים עומדים לאחר הפחתת הוצאות על סך של 1,455,860 ₪ נטו. כאמור, תמיר העמיד את התביעה שכנגד, משיקולי אגרה, על סך של 500,000 ₪. החישובים לפיהם טוען תמיר נערכו על סמך הערכותיו ולכתב התביעה כנגד צורף התחשיב שנערך (נספח י'). סבורני שגם תמיר לא ביסס תביעתו שכנגד בראיות באופן שיש בהן להטות את מאזן ההסתברויות, ומשכך יש לדחותה. עיון בתביעה שכנגד מלמד כי הסכומים אשר ננקבו בה, נערכו כלאחר יד וזאת על סמך רישומים שערך תמיר בכתב ידו, ללא כל ביסוס של ממש. יצוין כי התביעה שכנגד לא נתמכה בחוות דעת או מסמכים מהימנים אחרים ולכן מכל הנימוקים המפורטים בתביעה העיקרית יש מקום להורות גם על דחיית התביעה שכנגד. סוף דבר 47. לפיכך ומכל המקובץ, אני מורה כדלקמן: א. התביעה העיקרית - נדחית בזאת. ב. התביעה שכנגד - נדחית בזאת. ג. לאור התוצאה אליה הגעתי - כל צד יישא בהוצאותיו. ירקותסכסוך