מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילת ברזל על הראש באתר בניה: כללי בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובע, יליד 1962, אזרח ותושב תורכיה, נפגע בתאונת עבודה ביום 22.9.05, בהיותו עובד הנתבעת 3, המבוטחת בביטוח אחריות אצל הנתבעת 4, באתר בניה בו שימשה הנתבעת 1 (המהווה גם צד ג' 1), המבוטחת בביטוח אחריות אצל הנתבעת 2 (המהווה גם צד ג' 2), קבלן ראשי. הצדדים חלוקים הן בנושא החבות והן בנושא הנזק. בתיק נשמעו ראיות. החבות התובע הגיע לישראל, בהתאם לרישומים בדרכונו, ביום 14.9.05, שמונה ימים עובר לארוע, והיה בעל רישיון עבודה בישראל עד לתאריך 31.12.05. הוא החל לעבוד כפועל בניין עבור הנתבעת 3, אשר שימשה כקבלן משנה לעבודות שלד בפרויקט בניה במודיעין. הנתבעת 1, כאמור, שימשה כקבלן הראשי בפרויקט. באשר לנסיבות הארוע, ציין התובע בתצהירו כך: "ביום התאונה עבדתי בקומה הראשונה של בניין ההולך ונבנה בפרויקט. עסקתי בפירוק תבניות ברזל שהיו בגובה והיו מחוברים לקיר. תוך כדי בצוע עבודתי נפלה אחת מתבניות הברזל ופגעה בראשי. אבקש להבהיר כי מידות תבנית הברזל שפגעה בי הן 6 מ' אורך, 20 ס"מ עובי ומשקל כולל של כ - 60 ק"ג. כובע המגן שחבשתי לראשי לצורך בצוע עבודתי נשבר והתפרק עקב עצמת הפגיעה". בחקירתו ציין כי הוא החל לעבוד כפועל בניין מגיל צעיר והוא בעל ניסיון בבניה: "בערך 25 - 30 שנה שאני עובד" (עמ' 3). פאטי היה ראש הקבוצה שלו ונתן את הוראות העבודה: "זה כבר 9 ימים שעבדתי שם ואני מכיר את העבודה והייתי עושה את זה...אותה עבודה הייתה...הסבירו לי איך לעשות, גם אני ידעתי איך לעשות את זה...זה פאטי, זה מנהל עבודה שהסביר לנו...מקודם ידעתי את זה...מגיל צעיר מאד עשיתי את זה, אני מכיר את זה" (עמ' 7). הוא ציין כי את העבודה היו צריכים לבצע שני אנשים יחדיו: "שני אנשים היינו עובדים, תמיד ביחד היינו עובדים". באותו היום עבד עם עובד בשם אוסמן (שם) (אוסמן נרשם לעיתים גם כהוסמן). לגבי נסיבות הארוע ציין: "אנחנו היינו את הפירוק האחרון, החבר היה לוקח אחד, אני הייתי לוקח את השני מהפרופילים האלה כדי לפרק אותם והפירוק, בפירוק האחרון הייתי צריך לשחרר מהעמוד כדי להוציא את הפרופיל ופתאום נפל עלי". הוא אינו יודע מדוע ארעה התאונה: "לא יודע, לקחתי את כל האמצעים שם, אמצעי בטיחות ולא, לא יודע למה זה קרה" (עמ' 8). בהמשך ציין כי אולי הבטון לא הספיק להתייבש, אך הוא אינו יודע זאת: "אני לא הבנתי איך זה קרה" (עמ' 9). הוא ציין כי העובד הנוסף, אוסמן, היה לידו בעת התאונה (עמ' 19):"גם הוא איתי ביחד בפירוק, הוא עושה את הפירוק ואני לא זוכר מה שהוא עשה באותו הרגע...זה כל יום שאנחנו עושים את אותה עבודה, מכירים את העבודה, עד עכשיו לא קרה דבר כזה אף פעם...זה עבודה שאנחנו עושים כל יום". הוא אישר כי את הפעולה האחרונה לפני נפילת הפרופיל הוא עצמו בצע ולא אוסמן, וכי מיד לאחר שבצע הפעולה הפרופיל נפל (עמ' 19- 20). "הצלחתי להזיז עמוד אחד בלבד וכבר נפל" (עמ' 28) "יש איזה מנגנון...שצריכים להזיז או לשחרר אותו כדי שיזוזו העמודים ב- 10 ס"מ, 10 ס"מ הם נופלים טיפה וזה משתחרר" (עמ' 29). בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי ציין התובע כך: "בעת שעבדתי בבניין ההולך ונבנה והייתי מפרק ברזלים שהיו תקועים בבטון פירקתי אחד הברזלים והברזל שמעליו נפל על הראש שלי". מטעם הנתבעות 1-2 העיד מר רומן פריזונד אשר היה במועד הארוע מנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 באתר. הוא ציין בתצהירו כי: "הפועלים התורכים שעבדו באתר הבניה היו מגיעים מידי בוקר בהסעה של חברת יילמזלר אינטרנשיונל בע"מ. חברה זו הייתה המעסיקה הישירה של העובדים התורכים ושימשה קבלן משנה לעבודות שלד הבניין. מספר הפועלים התורכים היה כ 30 איש. לעובדים התורכים שהועסקו ע"י יילמזלר אינטרנשיונל בע"מ היה מנהל עבודה בשם פאתי בולגרים שהיה דובר תורכית ועברית ואשר היה מקבל את רשימת המטלות, שהיה על הפועלים התורכים לבצע, מחלק להם את המטלות ונותן להם הוראות ומפקח על עבודתם. פאתי היה גם מקבל עובדים תורכים חדשים שהצטרפו לקבוצה ומדריך אותם. פאתי הדריך את כלל העובדים הן בשיטות עבודה והן בהוראות בטיחות. הקשר עם העובדים התורכים נעשה רק באמצעותו. לא זכור לי דבר על קרות התאונה שארעה כנטען לצ'מרק ארסלן ביום 22.9.05 ונסיבותיה אינן מוכרות לי. לא זכור לי הארוע. לא ידוע לי מי לקח אותו לבית חולים ובאיזה מצב....נמסר לי שהתובע טען בתצהירו שנפלה תבנית ברזל על ראשו. ככל הנראה - בהנחה שטענתו נכונה- הכוונה היא לפרופיל מתכת ששימש חלק מבסיס המשטח ליציקת התקרה. ככל הנראה במהלך פירוק הפרופיל שנעשה ע"י חבריו לעבודה של התובע, המועסקים ע"י חברת יילמזר, בוצע פירוק לא זהיר של הפרופילים ואז נפל אחד מהם ופגע בתובע. פירוק הקונסטרוקציה שנועדה להחזיק את התקרה שנוצקה בוצע ע"י עובדי חברת יילמזלר. כאשר מפרקים את הפרופילים חייבים לעבוד בכל פירוק שכזה שני אנשים לפחות, זאת הייתה שיטת העבודה וכך הפועלים הונחו לעבוד. אחד מהפועלים היה מחזיק את הפרופיל והשני מפרק אותו כדי למנוע את נפילתו ולהימנע מאסון. אם עובדים בשיטה זאת הפרופיל לא היה נופל. הואיל והפרופיל נפל כנטען ע"י התובע מכאן שלא עבדו שניים יחדיו לשם הפירוק. יצוין שהתובע אינו טוען שעבד עם בן זוג. אוסיף שקיים חשש שהתובע לא חבש קסדה". בחקירתו ציין כי מדובר באתר בניה בו עבדו בכל יום כ 60- 65 פועלים, כאשר מטעם הנתבעת 3 היו כ - 35 פועלים בכל יום (עמ' 31). הוא אינו מכיר את התובע, לא ידע על הארוע בעת התרחשותו ולכן הארוע גם לא נרשם ביומן העבודה של האתר (עמ' 30 - 31) ולא דווח למשרד העבודה (עמ' 38). הוא אישר כי לצורך יציקת תקרת הבטון נעשה שימוש בפרופילי מתכת, רלסים, אשר מחזקים את הבטון בעת יציקתו. אורך הפרופילים עד 6 מטרים. לאחר 7 ימים מתייצב הבטון וניתן לפרק את הפרופילים (עמ' 32) "לא מפרקים בבת אחת הכל, מפרקים שלבים" (עמ' 33). העמודים שתומכים בפרופיל שבתקרה הם עמודים טלסקופיים, צינור בתוך צינור, עם הברגה (עמ' 33- 34). "אם אתה לא שם תמיכה זה נופל, בשביל זה אתה לא יכול לפרק רגל, שייפול, אתה משחרר אותה 3-4 ס"מ, דוגמה, אתה מוריד 3-4 ס"מ מתחיל להוריד תקרה פלטה, פלטה שלא יפול הכל" (עמ' 34). הוא אינו יודע מה קרה בעת הארוע, ייתכן והיה ניסיון לשחרר כמה רגליים בבת אחת (עמ' 35). על כל עמוד עובדים שני אנשים: "אחד אסור לו לעבוד, הוא לא יכול לעבוד לבד...שני אנשים צריכים להיות כל הזמן" (עמ' 37). הוא אישר כי הוא היה מנהל העבודה של האתר כפי שדווח למשרד העבודה (עמ' 36, 40). הוא עקב גם אחר עבודת הפועלים של הנתבעת 3: "מהתחלה, שהם התחילו רק לעבוד...מהתחלה שמתחילים לעבוד פעם ראשונה אנחנו היינו ביחד כל הזמן בשביל לראות שזה, עובדים לפי הנוהל כמו שצריך. רגל אחת כן, רגל אחת לא..." (עמ' 42) "במשך הזמן אני כל הזמן נמצא באתר, לא יכול להגיד לך כמה זמן אני מגיע לשם, אבל שאני נמצא כל הזמן באתר בין הקבלנים...אם הם עובדים ביציקות של הטפסנות, של התבניות אני הייתי שם יותר זמן בגלל שרציתי לבדוק גם" (עמ' 44). ביום התאונה הוא היה באתר אך לא באזור הארוע (עמ' 43). להערכתו, עבודות הפירוק החלו כבר כחודשיים לפני הארוע (עמ' 44). הוא אישר כי מעת לעת בא לפקח על עבודת הפירוק, לאחר שבתחילת בצוע עבודות אלו שהה במקום זמן רב ובדק שהעבודה מבוצעת על פי ההנחיות: "באותו רגע שהם כבר התחילו לעבוד על זה, כל הזמן זה חוזר, בוא נגיד כל שבוע לאותו דבר" (עמ' 45) "אני לימדתי אותו איך לפרק נכון...מהתחלה הראיתי להם, הייתי איתם, הראיתי להם איך לעבוד" ואכן, העבודה בוצעה בהתאם להנחיות (שם). הוא חזר וציין כי אינו יודע כיצד ארעה התאונה (עמ' 47). מטעם הנתבעות 3-4 העיד מר אחמד אריק, מנכ"ל הנתבעת 3 משנת 2002. הוא ציין בתצהירו כי הנתבעת 3 היא חברת בת של חברה תורכית. הנתבעת 3 עוסקת בבצוע עבודות שלד ומעסיקה עובדים זרים מתורכיה: "העובדים הזרים שמובאים על ידי החברה לארץ הינם עובדי בניין מיומנים הנבחרים בקפידה על ידי החברה. כל העובדים הזרים המגיעים מטורקיה מגוייסים דרך שירות התעסוקה בארצם. העובדים הזרים מגיעים לארץ על מנת לעבוד בפרוייקטים ספציפיים...מעבר לכך שהעובדים הזרים המגיעים לארץ הינם עובדים מנוסים ומיומנים בתחומם, החברה דואגת להעביר לכל העובדים הזרים הדרכות בטיחות מסודרות באשר לעבודה בבניין בכלל ולעבודה הספציפית באתר הבניה שלשמה הם הובאו בפרט. החברה דואגת להעביר לעובדים הזרים הדרכות ורענונים בהתאם להנחיות משרד העבודה. החברה דואגת לספק לעובדים את ציוד המגן הנדרש לצורך בצוע העבודה, החל מבגדי עבודה וכלה בקסדות...בהתייחס לארוע נשוא התובענה ...כחלק מן הפרוייקט הנ"ל התובע גוייס בטורקיה שם חתם על חוזה העסקה...שבמסגרתו הוסדרו תנאיו ושכרו החודשי...התובע גוייס בטורקיה על סמך היותו פועל בניין מיומן, בעל הכישורים המתאימים על מנת לעבוד בחברה..." עוד העיד מטעם הנתבעות 3-4 מר פאטי בילגילי, המשמש כראש קבוצה אצל הנתבעת 3 משנת 2002, דובר תורכית. הוא ציין בתצהירו כי כל עובד זר מקבל הדרכות בטיחות טרם תחילת עבודתו, המועברות על ידי ראש הקבוצה בשפת האם של העובד הזר: "התובע עצמו כמו כל העובדים הזרים שהגיעו עמו, מיד עם הגעתו ארצה עבר את כל הדרכות הבטיחות הנדרשות כאמור לעיל. התובע אף קיבל את כל הציוד הנדרש לשם בצוע עבודתו, ובכלל זה בגדי עבודה, נעלי עבודה, קסדה וכל ציוד אחר שהיה נחוץ לשם בצוע עבודתו בצורה בטיחותית וראויה...כל החומר והציוד באתר הבניה סופק על ידי חברת משהב כאשר החברה שבה עבדתי סיפקה את העובדים בלבד. בנוסף, הממונה על הבטיחות באתר היה מטעם חברת משהב. ביום הארוע התובע היה אמור לבצע פירוק תבניות מתכת ופרופיל מתכת שחיבר את התבניות בתקרה באחת מקומות הבניין שבו בצעה החברה את עבודות השלד. פרופיל המתכת מוצמד לתבניות המתכת שבתקרה באמצעות שש רגליים. שיטת העבודה בפירוק פרופיל המתכת הינה שמעמידים זוג רגליים מכל צד של פרופיל המתכת על מנת למנוע ממנו להחליק וליפול לצדדים. לאחר מכן, משחררים את ההברגות של שש רגלי המתכת כחצי מטר מטה מן התקרה ואז שולפים את פרופיל המתכת. ביום הארוע, כבכל יום עבודה, אני אישית הדרכתי את התובע בשפה התורכית טרם תחילת עבודתו הן לגבי אופן בצוע העבודה והן מבחינה בטיחותית. בנוסף לכך, התובע הוצמד לעובד נוסף שלמיטב זכרוני שמו אוסמן (שחזר לטורקיה עם סיום עבודתו בחברה) ויחד הם היו אמורים לפרק את תבניות המתכת מן התקרה, כאמור לעיל. יודגש, כי התובע הכיר את שיטת העבודה ואופי העבודה ובצע אותה ברציפות מיום תחילת עבודתו בחברה. מיד לאחר התאונה הגעתי למקום הארוע. ראיתי את התובע ולצדו העובד הנוסף מר אוסמן. קיבלתי הסבר ממר אוסמן כי הוא והתובע בניגוד להדרכות שלי ולשיטת העבודה שצויינה לעיל שחררו את ההברגות ברגליים שהחזיקו את פרופילי המתכת מבלי להעמיד זוג רגליים לתמיכת פרופיל המתכת ומניעת החלקתו ונפילתו. אני רוצה להדגיש שכל הציוד כולל הרגליים, פרופילי המתכת ותבניות המתכת סופקו על ידי חברת משהב" (טעויות כתיב והגהה תוקנו). בחקירתו ציין כי החתמה על הדרכות הבטיחות נעשתה על ידי הממונה על הבטיחות מטעם הנתבעת 1. הוא הדריך אישית את התובע בשפתו וגם חולקו דפים בעברית ותורכית. ההדרכות היו גם לגבי פירוק התבניות וזו, למעשה, הייתה העבודה היחידה שבצע התובע מאז הגיע לאתר (עמ' 58, 64). הוא ראה את התובע תוך כדי עבודה: "זה היה הסוף של היציקה שהיו צריכים לפרק אותה...ובכל הזמן אנחנו בודקים איך הם עובדים...הוא היה עובד בסדר" (עמ' 58). "הוא צריך לשחרר, לשחרר משם איזה 5-10 ס"מ שירד למטה...כלפי מטה כדי לשחרר את החלק מלמעלה, את היציקה מלמעלה" (עמ' 59). הוא אישר כי ההנחיות היו לעבוד תמיד שני עובדים יחדיו: "כשאחד משחרר את העמוד...השני צריך להחזיק מלמעלה את הפרופיל...כשיורד בערך 10 ס"מ מישהו מלמעלה צריך לצאת את זה, והוא צריך לקחת את זה לשים הצידה, מה שהוא משתחרר מלמעלה" (עמ' 59). שני העובדים עובדים ביחד על שני עמודים (עמ' 61). "הם היו עובדים שני אנשים, באופן כללי השני אנשים האלה היו עושים את הפירוק הזה. איך הם, איך הם אולי טעו שם, אני לא יודע, כשאני הגעתי לשם, כשקראו לי הוא היה כבר, הוא היה עם, עם קסדה והוא היה מעולף על הרצפה" (עמ' 62). עם התובע עבד אוסמן, שהיה ותיק מהתובע (עמ' 64). הוא חזר וציין כי לא ראה את התרחשות התאונה ואינו יודע מה גרם לה (עמ' 63). הוא טען כי דווח לרומן פריזונד על התאונה (עמ' 63). התובע טוען בסיכומיו כי אינו יודע מהי הסיבה לנפילת התבנית וכי כל אמצעי הבטיחות ננקטו. סיבה אפשרית לנפילת התבנית היא אי ייבושו המוחלט של הבטון שנוצק לתוכה. נטען כי הקונסטרוקטור לא העיד ולא הוצג אישור הקונסטרוקטור לפרק את התבנית. ייתכן, טוען התובע, כי ההוראה לפרק את התבנית ניתנה טרם זמנה או שלא בוצעו הוראות הקונסטרוקטור לפרק התבנית. על הנתבעת 1 היה להוכיח זאת. אילו הנתבעים היו חוקרים התאונה באמצעות המפקח על הבטיחות בשטח ומדווחים עליה למשרד העבודה ניתן היה לשפוך אור על נסיבות התאונה. גם הנתבעות אינן יודעות מה גרם לתאונה ועדי ההגנה העלו השערות בלבד. על הנתבעת 3 היה להעיד את העד לארוע, אוסמן, שהיה עובד שלה ופרטיו ידועים לה. לא הוצג כל מסמך לגבי מתן הוראות בטיחות. קיימת סתירה בין עדויות הנתבעת 1 והנתבעת 3 לגבי דווח על התאונה לנתבעת 3. יש להחיל את הכלל בדבר היפוך נטל הראיה בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין. התבנית נפלה ופגעה בו כאשר לו עצמו לא היה כל מגע עם התבנית, הוא לא התקין אותה ולא התעסק איתה. הוא רק שחרר את הברגת הרגליים שתמכו בה, פעולה שגרתית ופשוטה, אותה בצע במשך תשעה ימים שקדמו לתאונה, ואף לפני כן. התבנית צנחה ופגעה תוך כדי העבודה בראשו. רק לנתבעים הייתה שליטה ואחריות על התבנית והתובע אינו יודע מה גרם לנפילתה. על הנתבעים היה להוכיח כי נקטו אמצעים סבירים למניעת התאונה. אין לחייב התובע באשם תורם לארוע ולא הובאה כל ראיה לעניין רשלנותו התורמת. הנתבעות 1-2 טוענות בסיכומיהן כי התובע בצע את הפעולה האחרונה לפני נפילת התבנית ולכן סביר להניח שפעולה זו היא שגרמה לנפילת החלק שפגע בתובע. התובע אינו מסוגל לתת הסבר מתקבל על הדעת לפעולה אותה בצע ולאופן התרחשות התאונה ולכן יש לדחות התביעה ולחילופין יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור גבוה, נוכח היות התובע עתיר ניסיון בעבודות בניה ובהכירו את העבודה. הנתבעת 3 היא מעבידתו של התובע והיה עליה להדריך התובע ולשמור על בטיחותו. מי שהדריך בפועל את התובע אכן היה נציג הנתבעת 3. אמנם, ההסכם בין הנתבעות 1 ו - 3 פוטר את הנתבעת 3 מחובת העסקת מנהל עבודה אך אין הוא פוטר אותה מקיום החובות החלות עליה כמעביד. הנתבעות 3-4 טוענות בסיכומיהן כי התובע לא הסביר כיצד ארעה התאונה ולכן לא ניתן להטיל אחריות על מי מהנתבעות. התנאים להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, טוענות הנתבעות, אינם מתקיימים. התובע לא הוכיח כי לא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מה הנסיבות שהובילו לארוע. גם אם התובע עצמו אינו יודע מה קרה, היה עליו להביא לעדות את העד לארוע, העובד הנוסף, אוסמן. התובע לא הוכיח כי הנתבעות לא נקטו זהירות סבירה. התובע העיד כי עבד בהתאם לנהלי העבודה וכללי הבטיחות וכי קיבל את כל ציוד הבטיחות הרלוונטי. התובע קיבל הדרכת בטיחות בשפתו. כיון שלא עלה בידי התובע להוכיח דבר, הנתבעות אינן נדרשות להוכיח שלא התרשלו. הטענה כי הבטון לא הספיק להתייבש היא טענה מופרכת. לא הוכח כל קשר בין אי התייבשות הבטון הנטענת לנפילת התבנית. גם מעדות התובע עולה כי הוא עסק בפירוק תבניות תשעה ימים, בעוד שמהעדויות עלה כי זמן ההתייבשות הוא שבעה ימים, כך שביום הארוע כבר ניתן היה להסיר התבניות. האשם הבלעדי להתרחשות הארוע הוא התובע עצמו. לחילופין, האחריות מוטלת על הנתבעת 1, הקבלן הראשי באתר, אשר הייתה אחראית על הבטיחות באתר והעסיקה מנהל עבודה מטעמה. הנתבעת 3 לא העסיקה מנהל עבודה אלא ראש קבוצה, אשר ידע את השפה התורכית, ארגן את הפועלים במקום ותרגם להם הנדרש בשפתם. הנתבעת 1 גם ספקה את כל הציוד באתר. לאחר שקילת חומר הראיות וטענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש לייחס הן לנתבעת 1 והן לנתבעת 3 אחריות לנזקי התובע, בד בבד עם ייחוס אשם תורם לתובע עצמו. אין חולק כי שתי הנתבעות חבו חובת זהירות מושגית כלפי התובע. הנתבעת 1 שימשה קבלן ראשי באתר, מבצע הבניה ומי שמינה מנהל עבודה מטעמו, בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988 (להלן: "תקנות הבניה"), הנושא באחריות הכוללת לבטיחות באתר העבודות ועליו מוטלת החובה למנוע סיכונים בטיחותיים באתר. הנתבעת 3 היא מעבידתו של התובע וגם באתר בצוע העבודות היו בידה השליטה והפיקוח הישירים על עבודת התובע. שתי הנתבעות חבו לתובע גם חובת זהירות קונקרטית, בנסיבות העניין, למנוע נפילת אותו פרופיל מתכת מהתקרה על התובע בעת עבודתו. המחלוקת היא באשר לסבירות אמצעי הזהירות שננקטו ובאשר לאפשרות למנוע התאונה. ננסה לבחון את נסיבות הארוע שהוכחו. מכלל הראיות עולה כי התובע עסק בפירוק קונסטרוקצית מתכת אשר נועדה לתמוך בבטון בשלב יציקתו. עם התקשות הבטון, לאחר כשבעה ימים מיום יציקתו, היה צורך לפרק הקונסטרוקציה. לצורך פירוק תבנית המתכת בתקרת כל קומה ננקטה שיטת עבודה על פיה שוחררו תחילה והונמכו עמודי (או "רגלי") המתכת שתמכו בתבנית שבתקרה. מדובר בעמודים הבנויים משתי יחידות המחוברות בהברגה טלסקופית, והפירוק נעשה באמצעות שחרור ההברגה. עם שחרור ההברגה והנמכת העמודים התבנית משתחררת ממקומה וניתן לשלוף אותה ולהורידה. בהתאם לשיטת העבודה, אותה הכיר התובע היטב ולגביה הודרך, בשפתו, כך על פי עדותו, פעולה זו צריכה הייתה להתבצע על ידי שני עובדים, כאשר האחד משחרר העמודים והשני, במקביל, אוחז בתבנית, דואג לכך שלא תיפול, שולף אותה ומורידה. ביום הארוע עסק התובע בעבודה זו יחד עם עובד נוסף בשם אוסמן. בעבודה זו עבד בכל הימים ברציפות מאז הגיע לאתר. התובע עסק בפירוק העמודים. העובד השני היה אמור לאחוז בתבנית ולדאוג לכך שלא תיפול עם שחרור העמודים. בעת פירוק אחד מהעמודים על ידי התובע נפלה תבנית המתכת, אשר הוחזקה על ידי העמודים. הסבירות וההיגיון מלמדים כי הסיבה לתאונה היא העדר תיאום בין שני העובדים ואי הקפדה על שיטת העבודה ועל הוראות הבטיחות. העובד שעבד עם התובע, אוסמן, אשר היה אמור לאחוז בתבנית ולמנוע נפילתה עם שחרור העמודים שהחזיקוה, לא עשה זאת ולכן התבנית נפלה לאחר שהעמודים שוחררו על ידי התובע. אם שני העובדים היו עובדים בהתאם לשיטת העבודה לגביה הודרכו, שיטה אשר הייתה ידועה היטב לתובע, על פי עדותו, ניתן היה למנוע התאונה. התובע עצמו העיד כי אינו יודע מדוע נפלה התבנית ומה גרם לתאונה. הוא העלה במהלך חקירתו אפשרות כי הבטון לא התקשה דיו, מה שגרם לתבנית להשתחרר, אך תזה זו לא הועלתה בכתב התביעה וגם לא בתצהיר התובע, מהווה הרחבת חזית, כאשר הנתבעים כלל לא יכלו להתגונן מפניה, וגם לא הוצגו כל ראיות התומכות בהשערה זו. התובע עצמו העיד כי עסק בפירוק העמודים כבר מספר ימים ללא כל תקלה, מה שתומך בהנחה כי הבטון כבר היה קשה דיו ביום הארוע. איני מקבלת טענת התובע כי אינו יודע מה גרם לתאונה. עדותו בנושא זה נראית מיתממת ומתחמקת. התובע היה במקום, שיחרר את העמודים שתמכו בתבנית מיד לפני נפילתה וידע היטב כי אם התבנית הייתה מוחזקת כנדרש ואם היה תיאום בינו ובין העובד השני שעבד עמו, היא לא הייתה נופלת. לתובע ולעובד שהיה עמו הידיעה והיכולת לדעת מה גרם לנפילה, שהרי הם עסקו בפירוק הקונסטרוקציה והם בצעו את הפעולות שגרמו לנפילה. התובע לא הביא לעדות את העובד שעבד עמו וגם לא ציין כי ניסה לעשות זאת. הימנעות זו של התובע מלהעיד את העד היחיד לארוע, במיוחד כאשר הוא עצמו טוען שאינו יודע כלל מהן נסיבות הארוע, נזקפת לחובתו ותורמת להחלשת גרסתו, על פיה הוא אינו יודע מהן הנסיבות. כלל הראיות מביאות לכך שהאפשרות המסתברת ביותר לקרות הארוע, אם כן, היא, כי התובע והעובד שעבד עמו עבדו בחוסר זהירות, בניגוד לשיטת העבודה ולהנחיות הבטיחות ובחוסר תאום ביניהם. בנסיבות אלו, אני סבורה כי כל המעורבים, לרבות התובע עצמו, נושאים באחריות לארוע. הנתבעת 3, מעבידתו של התובע, נושאת הן באחריות ישירה לדאוג לפקח על עובדיה והן באחריות שילוחית בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפעולותיו הרשלניות של עובדה, אוסמן, שעבד עם התובע והתרשל במהלך עבודתו. הנתבעת 1, הקבלן הראשי ומבצע הבניה, נושאת באחריות כוללת לבטיחות באתר. מנהל העבודה מטעמה אחראי לכך שכל עבודה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת. היה עליה לוודא ולפקח באופן יעיל יותר כי העובדים באתר אכן עובדים בתאום ביניהם ופועלים בהתאם להוראות הבטיחות שניתנו להם, בכל שלבי העבודה. על הנתבעות היה לצפות אפשרות כי העובדים יעבדו בחוסר תיאום, להקפיד הקפדה יתרה על בצוע העבודות ואולי לשפר את שיטת העבודה ולהקטין הסיכון של נפילת חלקי קונסטרוקצית מתכת מהתקרה. התובע העיד כי מדובר היה בפירוק האחרון באותו מקום, כך שייתכן ולגבי הפירוק האחרון נדרשו הוראות מדויקות יותר ופיקוח צמוד. באשר לתובע - אכן, לא בנקל יוטל אשם תורם על עובד אשר נפגע במהלך עבודתו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתובע העיד על עצמו כבעל ניסיון רב שנים בעבודות בניה, העיד כי שיטת העבודה ואמצעי הבטיחות הוסברו לו היטב, כי הייתה הקפדה על עבודה בצוות של שני אנשים וכי בצע את אותה העבודה פעמים רבות עובר לתאונה. היה על התובע, גם מצדו, להקפיד על עבודה בהתאם להנחיות שקיבל ולעבוד בתאום ובזהירות עם העובד השני עמו עבד. טרם שחרור העמודים על ידו היה עליו לוודא כי העובד הנוסף אכן נמצא במקום ודואג לכך שתבנית המתכת לא תיפול. נוכח קביעותיי לעיל בדבר נסיבות התאונה, איני רואה מקום לקבל טענת התובע להיפוך נטל הראיה בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין. התנאי היסודי להחלת חזקה זו, הדורש עמימות ראייתית וחוסר אפשרות של התובע לדעת ולברר מהן נסיבות הארוע, לעומת יתרון של הנתבעים לעשות כן, אינו מתקיים, לדעתי, מקום בו התובע עצמו, למעשה, בצע את הפעולות שהובילו לנפילת תבנית המתכת. התובע טוען עוד כי הנתבעות לא דווחו למשרד העבודה על הארוע, כי בשל כך נמנעה ממנו האפשרות להסתמך על ממצאי החקירה שיכול היה לערוך המפקח על העבודה וכי יש לייחס לכך נפקות ראייתית. בהתאם להלכה הפסוקה, חקירות בהתאם לפקודת תאונות ומחלות משלח יד (הודעה) אינן מיועדות לספק ראיות לניזוקים, אלא לשפר את הבטיחות כדי להימנע מפגיעות דומות בעתיד (ראה: ע"א 80/89 טובול נ' אלטן; ע"א (י-ם) 6380/05 כהן נ' ישראליפט, 19.12.05, אושר ברע"א 682/06 כהן נ' ישראליפט, 10.7.06). מכאן, שלא ניתן לייחס משקל ראייתי לאי הדיווח. עם זאת, ראוי היה שהנתבעות יקפידו על מילוי חובת הדיווח לגבי כל תאונה וכן על רישומה ביומני העבודה, הן בהתאם לסעיף 3 לפקודת תאונות ומחלות ומשלח יד (הודעה), החל על מעביד, והן בהתאם לסעיף 198 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970, החל על מבצע הבניה, וינקטו פעולות למנוע מקרים נוספים של אי דיווח על תאונות ואי רישומן ביומני העבודה. לאחר שקילת כלל השיקולים ובנסיבות העניין, אני מעמידה את אשמו התורם של התובע על 15%. הנתבעות 1 ו - 3 מהוות מעוולים במשותף וחייבות כלפי התובע יחד ולחוד. האחריות בין הנתבעות 1 ו - 3, גם בהתייחס לטענות שנטענו במסגרת ההודעה לצד שלישי ששוגרה על ידי הנתבעות 3- 4 אל הנתבעות 1-2, תחול בחלקים שווים. הנזק הנכות הרפואית לתובע נגרם שבר בלמינה הדו צדדית של חוליהC-6 וכן שברים של הזיזים הקוצניים בחוליות C-6 ו- C-7. הוא אושפז במחלקה הנוירוכירורגית בביה"ח איכילוב חמישה ימים. התובע הגיש חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעמו, ד"ר גפשטיין, אשר העמיד נכותו הרפואית על 30% בגין הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר קליר, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 15% בלבד. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה מטעם בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר עוזי אשכנזי. התובע התלונן בפני המומחה על חוסר שווי משקל, חוסר יכולת להתכופף ולהתרומם עקב סחרחורת, כאבי ראש, חוסר יכולת לסובב את הצוואר שמאלה וימינה בחופשיות. התובע ציין בפני המומחה כי הוא מטופל בתורכיה בזריקות מקומיות לעמוד השדרה הצווארי ובזריקות תוך שריריות. עוד התלונן התובע על תחושה ירודה בצד ימין של גופו, ביד ימין וברגל ימין. במסגרת חוות דעתו מיום 6.7.08 ציין ד"ר אשכנזי כי התובע הולך ללא צליעה וללא קיפוח עצבי בגפיים, אין הגבלה בתנועות הכתפיים. בבדיקה הקלינית אין חסר עצבי, אין דלדול שרירי גפיים עליונות או תחתונות, נותרה הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. השברים שנגרמו לתובע הם שברים של הלמינות אשר התחברו ללא סימני אי יציבות. שבר אחד בזיז הקוצני נראה בקושי רב באמצעי דימות. ב - MRI אין עדות לשברים אלו. לגבי השבר השני של הזיז הקיצוני נראה קו שבר ללא תזוזה. המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בת 10% בגין הגבלת תנועות עמוד השדרה הצווארי, בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), נכות נוספת בת 5% בגין הפרעות לאחר שבר זיז קיצוני C6 בהתאם לסעיף 37(9) לתקנות הביטוח הלאומי ונכות נוספת בת 5% עקב הפרעות לאחר שבר SPINOSE-PROCESS , גם כן, בהתאם לסעיף 37(9) לתקנות הביטוח הלאומי. עוד קבע כי התובע סבל מנכות זמנית בת 50% לתקופה בת שלושה חודשים מהתאונה ולאחר מכן מנכות זמנית בת 30% לתקופה של שלושה חודשים נוספים, כאשר לא היה כשיר לעבודה בתקופות אלו. בתשובות לשאלות הבהרה ציין המומחה כי לא צפויים שינויים קיצוניים במצבו של התובע למעט שינויים הקשורים לגיל. המגבלה התפקודית היא הגבלה בתנועות, ללא חסר עצבי. הטיפול לו יזדקק התובע הוא תרופות לשיכוך כאבים מידי פעם וטיפול פיסיותרפי. המומחים מטעם הצדדים לא נחקרו. ד"ר אשכנזי נחקר על חוות דעתו. הוא אישר כי בתיעוד הרפואי לא קיים רישום לגבי אבדן הכרה לאחר התאונה (עמ' 88) "לפי מה שכתוב התלונה הזו אינה נכונה" (עמ' 91). אך ייתכן והיה "איבוד הכרה לשניות אחדות" (עמ' 93). הוא אינו חולק על קביעת ועדת המל"ל, על פיה תלונות התובע בגין ארועי סחרחורות ואבדן הכרה אינן קשורות לתאונה (עמ' 89). באשר להגבלת תנועות עמוד השדרה הצווארי ציין, כי עיקר ההגבלה היא ביישור הצוואר, כאשר התובע מכופף ל - 25 מעלות בעוד שאדם בגילו מכופף בד"כ ל - 50 מעלות. בכיפוף אין לתובע בעיה (שם). קיימת הגבלת תנועות גם לגבי הסיבוב לימין ולשמאל. מדובר בהגבלה קלה מאד (עמ' 92). באשר לטענת התובע כי הוא מקבל זריקות בצוואר בתורכיה ציין כי "זו תלונה שלהערכתי נראית מופרזת" (עמ' 90). הוא לא ראה תיעוד לגבי טיפול רפואי בתורכיה (עמ' 91). באשר לתלונת התובע לגבי דם בעיניים ציין: "בתחום האורטופדי אני לא מכיר תלונה כזו...קיימת סבירות נמוכה שיהיה דם בעיניים בעקבות פגיעה בע"ש צווארי" (שם). באשר להפרעות התפקודיות של הנכות הרפואית שנותרה לתובע ציין: "ההפרעות יכולות להיות גם נוירולוגיות וגם הפרעות בתנועה...חלק מההפרעות יכולות להיות הפרעות נוירולוגיות מזעריות לדוגמא אי תחושה בצוואר, זמזום בע"ש צווארי - אלה הפרעות מינוריות שאין להן ביטוי בבדיקות הדימות. צריך רק לשמוע את האדם ולהבין מה הוא אומר...יש הפרעות מינוריות שיכולות לנבוע משבר בזיז הקיצוני, בנוסף להגבלה בתנועות" (עמ' 92). "המגבלה העיקרית של התובע היא בהרמת משאות כבדים. יש לו הגבלה ביישור. אין לו חסר נוירולוגי מבחינת עמידה והליכה. מבחינת ע"ש צווארי הוא יכול לטפס על סולם. אם הוא סייד בתקרה, יכולה להיות בעיה" (עמ' 94). התובע והנתבעות 1-2 אינם חולקים, בסיכומיהם, על הנכות הרפואית שקבע המומחה מטעם בית המשפט. הנתבעות 3-4 טוענות בסיכומיהן כי קיימת חפיפה בין הנכויות שקבע ד"ר אשכנזי. נטען כי השבר עצמו אינו מקנה נכות אלא רק ההגבלה שבצדו. נטען כי ההגבלה בתנועות הצוואר שנמצאה אצל התובע היא תוצאה של השבר בחוליות הצוואר. אם לא היה שבר, לא הייתה הגבלת תנועות. נכותו המרבית של התובע מגיעה לכל היותר ל - 10%, בגין הגבלה ביישור הצוואר. בנוסף, טוענות הנתבעות 3-4, התובע אינו אדם אמין ואין לתת אמון בתלונות שהציג בפני המומחה. לאחר שקילת הראיות והטענות, איני סבורה כי בפנינו מקרה חריג בו על בית המשפט לסטות מקביעת המומחה הרפואי שמונה על ידו. ד"ר אשכנזי הסביר היטב את קביעותיו ומדוע קבע נכות הן בשל הגבלת התנועות שמצא והן בגין כל שבר, כאשר כל שבר מקנה נכות מעבר להגבלת תנועות הצוואר, בגין הפרעות נוספות. מדובר בקביעות שבמומחיות ואיני מוצאת מקום להתערב בהן. נכותו הרפואית של התובע עומדת, אם כן, על 19%. הפגיעה התפקודית והפסדי השכר התובע ציין בתצהירו כי החל לעבוד בבניין עוד כשהיה נער. הוא ציין כי כיום הוא סובל מהגבלת תנועות משמעותית ומרגישות קשה מעל עמוד השדרה הצווארי, כאבים תמידיים בגב העליון, כאבי צוואר עם הקרנות לידיים, תרדמת בידיים, חולשה וכאבי ראש. התובע הגיע לישראל, כאמור, בתאריך 14.9.05 והספיק לעבוד שמונה ימים עד התאונה. תוקף אשרת העבודה שלו היה עד ליום 31.12.05. שכרו החודשי בישראל היה אמור לעמוד על 4200 ₪, כ - 1200 דולרים באותה העת. התובע טוען בתצהירו כי "איבדתי לגמרי את כושר העבודה שלי כעובד בניין. לצערי, לאחר שחזרתי לתורכיה, לא חזרתי לעבוד כפועל בניין, לא בגלל שאיני רוצה, אלא בשל מגבלותיי, אשר אינן מאפשרות לי לעבוד בעבודה פיזית. חוץ מלעבוד עבודה קשה בבניין, איני יודע לעשות דבר אחר. אני בעל השכלה של בי"ס יסודי ואין לי כל מקצוע או עיסוק אחרים שאני יכול לעבוד בהם....לולא התאונה, הייתי נשאר בארץ וממשיך לעבוד לפחות עוד 63 חודשים ומשלים בכך את תקופת השהות המקסימלית המותרת לעובד זר...נכון שבתקופה שהגעתי לישראל ונפגעתי, שכר העבודה בתורכיה היה נמוך יחסית ולכן עובדים היו יוצאים לחו"ל לחפש עבודה יותר משתלמת. אך מאז, המצב בתורכיה השתנה וכיום פועל מקצועי כמוני יכול להרוויח בין 1000 $ ל - 1300 $ נטו לחודש. שעות העבודה שפועל בניין עובד בתורכיה הן רבות וכוללות גם את סופי השבוע. הסכום הנ"ל מתקרב כיום לשכר שעובדים מסוגי מקבלים בישראל". בחקירתו ציין כי לפני שהגיע לישראל עבד בתורכיה, רוסיה ועיראק (עמ' 4). אין ברשותו אסמכתאות לגבי עבודתו והשתכרותו עובר לבואו לישראל (עמ' 22-23). כיום הוא מתגורר בתורכיה ואינו עובד. הוא שוכב ונח רוב היום: "אני מפחד שאני יכול לפול ואני לא מתרחק מהבית...רק סיבוב אני עושה" (עמ' 14). הוא אינו מחפש עבודה: "כדי לחפש עבודה אני צריך להיום במצב שאני אוכל לעבוד, אני לא יכול לעבוד...אני רציתי לחזור לעבודה אבל בגלל הכאבים שהם חזקים מאד והם לוחצים עלי אני לא יכול לעבוד...מגיל קטן מאד אני עבדתי בעבודת הבנייה, זה מה שאני מכיר, אני לא מכיר עבודה אחרת כדי לעשות את זה" (עמ' 15). הוא ציין כי הוא סובל מחוסר שווי משקל: "כשאני הולך פתאום אני לא מרגיש כלום ואני נופל...לפעמים זה לוקח כמה שבועות שאני בסדר, לא קורה לי כלום...פתאום קורה לי שבום, אני נופל. כמה פעמים ביום, למשל. לפעמים פעמיים שלוש באותו יום זה קורה...אני לא יכול לעבוד במצב כזה" (עמ' 17). "שאני מתכופף ככה פתאומית אני מקבל סחרחורת...זה מפריע לי כי אני לא יודע מתי אני אפול" (עמ' 18). פרטים לגבי השכר כיום בתורכיה, כפי שצויינו בתצהירו, הוא יודע "מחברים שעובדים" (עמ' 24). מר אחמד אריק, מנכ"ל הנתבעת 3, ציין בתצהירו כי "העובדים הזרים מגיעים לארץ על מנת לעבוד בפרויקטים ספציפיים. במקרים בהם הפרוייקט מסתיים בטרם פקיעת תוקף אשרת העבודה, וככל שאין פרויקטים נוספים נשלחים העובדים הזרים חזרה לארצם...כחלק מהפרויקט הנ"ל התובע גויס בתורכיה שם חתם על חוזה העסקה למשך שנה אחת בלבד...שכרו החודשי של התובע נקבע על סך של 4200 ₪ ברוטו לחודש.טרם הגעתו ארצה הובהר בפני התובע כי שכרו החודשי הנ"ל הינו קבוע לכל תקופת עבודתו בארץ וכי בתום תקופת האשרה ו/ או העבודה בארץ הוא שב חזרה לתורכיה...עבודות השלד הרלוונטיות לתובענה שהתבצעו על ידי החברה הסתיימו ביום 17.4.06 וככל שלא היו נכנסים פרויקטים חדשים, הרי שאלמלא התאונה התובע היה שב לארצו מיד בגמר העבודה. ככל שהחברה לא הייתה מרוצה מעבודתו של התובע, חוזה ההעסקה שלו לא היה מוארך ובתום החוזה הוא היה שב בחזרה לתורכיה". בחקירתו ציין כי הם מטפלים בחידוש הויזה לעובדים הזרים בהתאם לצרכי הפרויקט. אם התובע לא היה נפגע הויזה הייתה מוארכת לשנה נוספת אם היה נדרש לפרויקט אחר (עמ' 51). המקסימום המותר לעובד זר לעבוד בישראל הוא 63 חודשים (שם). לגבי עובדי בניה בתורכיה, אישר כי על פי ידיעתו קיימים עובדים שכירים ועובדים עצמאיים. עובד עצמאי משתכר כ- 90 לירות תורכיות ליום. עובד שכיר משתכר כ - 1200 לירות תורכיות לחודש (עמ' 53). יצוין כי ערכה של לירה תורכית כיום הוא כ- 0.55 דולרים או - 2.23 ₪, כך ששכר חודשי של 1200 לירות תורכיות מהווה כ- 660 דולרים. התובע הגיש חוות דעת של פרופ' אליס בראזיס, מומחית בכלכלה, לעניין הפסדי השכר שנגרמו ויגרמו לו. במסגרת חוות הדעת מיום 4.8.09 ציינה פרופ' בראזיס כי היא מניחה שהתובע היה עובד בישראל עד סוף שנת 2010 בשכר חודשי ממוצע של 1200 דולרים. לאחר מכן היה עוזב את ישראל. בפני פועלי בניין תורכיים שתי אפשרויות השתכרות: לעבוד בתורכיה או לעבוד באחת מארצות האיחוד הארופאי. לגבי השכר בתורכיה, מצוין בחוות הדעת, יש להניח כי הצמיחה של תורכיה תאפשר גידול של חצי אחוז בשכר בכל שנה במונחים ריאליים, כך ששכר ממוצע של 1000 דולרים בשנת 2007 צפוי להגיע ל כ- 1105 דולרים בשנת 2027, עת יהיה התובע בן 65. באיחוד האירופאי, השכר הממוצע לפועלי בניין תורכיים עומד על 1300 אירו לחודש. ההסתברות של עובד תורכי להתקבל לעבודה באירופה עומדת על כ- 6% אך ההסתברות לגבי התובע, אשר כבר נטל היוזמה לעבוד רחוק ממולדתו על מנת להשתכר יותר, עומדת על 12%. פרופ' בראזיס נחקרה על חוות דעתה. בחקירתה ציינה כי לא בקשה מהתובע תלושי שכר לגבי השתכרותו בתורכיה והתבססה על נתונים סטטיסטיים (עמ' 96) "אני ממש מצטערת שלא בדקנו את השכר שלו בתורכיה...כי הייתי יודעת, ולא הייתי הולכת לפי הממוצע והיה לי את הנתונים של האדם עצמו" (עמ' 97). היא ציינה כי לדעתה התובע לא בא לעבוד בישראל מטעמים כלכליים "כי זה לא הגיוני שעובד תורכי שיכול להשתכר 1000 דולר שם, יבוא לישראל" (עמ' 96). היא כתבה את חוות הדעת לפני פרשת המשט התורכי לעזה, שהייתה בשנת 2010, ואישרה כי "היום דברים השתנו" (עמ' 98). השכר של 1000 דולרים אשר נקוב בחוות הדעת הוא שכר ממוצע של עובדי בניין, בהתאם לנתונים שמצאה, ללא אבחנה בין מקצועות שונים (עמ' 99). לגבי גיל הפרישה בתורכיה ציינה כי "זו לא מדינה עם חוקים ברורים...הבנתי שאין פרישה על פי החוק. אדם שפורש, פורש...ממוצע החיים בתורכיה על פי הסטטיסטיקה זה 71 לגברים. לא מצאתי נתון של פרישה...עשיתי מה שסביר בארצות המתפתחות ברמה של תורכיה...נראה לי בין 60 - 65 גיל פרישה...אני מסכימה שמישהו בגיל 65 לא סביר שיעבוד בבניין" (עמ' 100). לעיין יציאה לעבודה באירופה ציינה: "זו הסתברות מאד נמוכה...בניגוד לארצות כמו רומניה, בולגריה - תורכיה לא שייכת לשוק האירופאי. יש הרבה מאד תורכים באירופה ואם הוא מכיר מישהו, הוא יכול להגיע לשם, אבל זו הסתברות נמוכה. חוץ מזה השכר גבוה בתורכיה ואין לו הרבה סיבות...כרגע תורכיה לא נכנסת לאיחוד האירופאי. נכון שהמצב נהיה יותר קשה...אם התובע היה באיחוד האירופאי הייתי שמה הסתברות גבוהה" (עמ' 101). הנתבעות 1-2 הגישו את חוות דעתו של ד"ר טל שדה, מומחה בכלכלה וביחסים בינלאומיים, לעניין הפסדי השכר של התובע עקב התאונה. במסגרת חוות דעתו מיום 6.9.09 ציין המומחה כי התובע אינו זכאי לאישור חוקי לעבודה באיחוד האירופאי וסיכוייו למצוא עבודה לא חוקית באיחוד האירופאי קטנים אף מהמתואר בחוות דעתה של פרופ' בראזיס ועומדים על כ- 1.5% בלבד. גם כושר השתכרותו בתורכיה נמוך מזה המצוין על ידי פרופ' בראזיס. לולא התאונה התובע היה יכול לחזור לתורכיה בשנת 2010. קיימת הסתברות כי לא היה מוצא עבודה, נוכח קיומה של אבטלה בתורכיה בשיעור של כ- 7% לאנשים בגילו. הוא ציין כי גיל הפרישה בתורכיה הקבוע בחוק עומד על 60 שנים. לגבי השכר בתורכיה, השכר השנתי הממוצע בענף הבניין לשנים 2000 - 2006 עמד על 5091 דולרים (כ- 425 דולרים לחודש). השכר השנתי הממוצע לשנים 2007 - 2009 עמד על כ - 428 דולרים לחודש. השכר השנתי הצפוי לשנת 2022, השנה בה צפוי התובע לפרוש, הוא 5514 דולרים, כ 460 דולרים לחודש. אם היה התובע מוצא עבודה לא חוקית באירופה, אפשרות שסיכוייה קלושים, כאמור, היה עומד שכרו על שכר המינימום השווה לכ - 800 דולרים. הסבירות שתורכיה תצטרף לאיחוד הארופאי לפני פרישת התובע לגמלאות היא קטנה, וגם אם תצטרף, קיימת תקופת מעבר של לפחות שבע שנים, כמקובל. בחקירתו אישר כי אכן קיימת צמיחה כלכלית בשנים האחרונות בתורכיה, אך מפירות הצמיחה לא תמיד נהנים העובדים ואין קשר ישיר בין הצמיחה הכלכלית לצמיחת השכר (עמ' 103). עוד ציין כי ענף הבניה מצוי במשבר בעולם ובים התיכון ונתון לתנודות (עמ' 104). את הנתונים לגבי גיל הפרישה נטל משנתון המל"ל האמריקאי לגבי כל מדינות הרווחה בעולם "וזה מקור מהימן ומדויק" (עמ' 105). התובע טוען בסיכומיו כי אינו יכול לשוב לעבודתו כטפסן ופועל בניין כיוון שמדובר בעבודה פיסית מאומצת, הכרוכה בהרמת משאות ובצורך ליישר את הצוואר תוך כדי עבודה. התובע טוען כי יש להעמיד את פגיעתו התפקודית על 50%. הוא לא חזר עד היום לעבודתו בתחום הבניין. נטען כי הוא זכאי להפסדי שכר מלאים לתקופה של 12 חודשים על בסיס שכרו בישראל. לאחר מכן, יש להניח כי היה ממשיך לעבוד בישראל עד תום 63 החודשים מיום הגעתו לישראל ויש לחשב הפסדיו בהתאם לשכרו בישראל. לאחר מכן, נטען, בהנחה שהיה חוזר לתורכיה, יש להעמיד את בסיס השכר על 1000 דולרים לחודש. לעתיד, טוען התובע, יש לחשב הפסדיו עד גיל 67. הנתבעות 1-2 טוענות בסיכומיהן כי תלונותיו העיקריות של התובע הן כאבי ראש וסחרחורות, ואלו אינן קשורות לתאונה. מגבלות אלו מונעות מהתובע לעבוד בעבודות בניין, זאת ללא קשר לתאונה. לולא מגבלות אלו יכול היה לעבוד בעבודות בניין, לפחות באופן חלקי. הפגיעה התפקודית עקב התאונה עומדת על 5% בלבד. באשר להפסדי העבר - הנתבעות מסכימות לחשב ההפסדים על בסיס שכרו בישראל לתקופה של חמש שנות עבודה. מעבר לכך יש לחשב ההפסדים בהתאם לשכר בתורכיה ועל פי האמור בחוות דעתו של ד"ר טל שדה, שכר של כ- 400 דולרים לחודש, עד גיל 60. הנתבעות 3-4 טוענות בסיכומיהן כי התובע לא הוכיח שנותרה לו נכות תפקודית כלשהי. לא הוצגו תלושי שכר ממועד התאונה ועד היום. לא הוצגה ראיה לכך שהוא אינו יכול למצוא עבודה עקב התאונה ולמעשה לא הוצג כל מסמך ממועד התאונה. באשר לשכר בתורכיה, צוין, גיל הפרישה לעובדי בניין אף נמוך מגיל הפרישה הכללי העומד על 60, שהרי מדובר בעבודה פיסית. השכר החודשי עומד לכל היותר על כ- 400 דולרים. לא ניתן לקבל הטענה כי השכר בתורכיה עומד על 1000 דולרים, שהרי אם כך, מדוע עבר התובע לעבוד בישראל, שם השכר היה 1200 דולרים ומדובר בתוספת חודשית בת 200 דולרים בלבד? התובע עצמו העיד כי השכר בתורכיה נמוך מאד וכי זו הסיבה בגינה הגיע לעבוד בישראל. בפני המומחית מטעם התובע לא עמדו כל מסמכים שיעידו על השתכרותו של התובע עובר לתאונה ועובדה זו פוגמת במהימנות חוות הדעת. באשר להפסדי העבר, נטען, יש לנכות גם את כל הוצאות המחיה של התובע. התובע לא היה נשאר בישראל ממילא לאחר מאי 2010, עקב אירועי המשט התורכי לעזה. לאחר סיום שהותו בישראל היה התובע חוזר לתורכיה ומרב הסיכויים הם שלא היה מצליח למצוא עבודה, שהרי בשל כך פנה מלכתחילה לחפש עבודה בישראל. גם אם היה מצליח בשלב כלשהו למצוא עבודה בתורכיה, היה זאת לאחר חלוף תקופה בת מספר חודשים. סביר כי התובע היה נותר מובטל, בהיותו מבוגר וחסר השכלה. התובע לא היה יכול לעבוד במדינות אירופה. נפנה להעריך הפסדי השכר של התובע. באשר לעבר, מומחה בית המשפט קבע לתובע תקופת אי כושר בת ששה חודשים. מוסכם על הצדדים כי שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 1200 דולרים. סכום זה, נכון להיום, עומד על 4800 ₪. בגין ששה חודשים זכאי התובע לפיצוי בסך 28,800 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה. עוד מוסכם, כי התובע היה רשאי לעבוד בישראל תקופה בת 63 חודשים מיום הגעתו לישראל, דהיינו עד ליום 14.12.2010. סביר בעני כי התובע היה ממשיך לעבוד בכל התקופה המותרת וסבירות זו עולה גם מעדויות עדי הנתבעות. בתקופה זו יחושבו הפסדיו בהתאם לשכרו בישראל, 4800 ₪ לחודש. באשר לפגיעה התפקודית - מומחה בית המשפט ציין כי מגבלותיו העיקריות של התובע עקב התאונה הן ביישור הצוואר. אין מגבלות בהליכה ואין חוסר יציבות. תלונותיו של התובע לגבי כאבי ראש וסחרחורות, אשר משפיעים, על פי עדותו, באופן ניכר על תפקודו, אינן נובעות מהתאונה. מקום בו המגבלה העיקרית היא יישור הצוואר, ללא מגבלות נוספות, איני סבורה כי יש לקבוע נכות תפקודית העולה על זו הרפואית. התובע, למרות שהוא חסר השכלה, לדבריו, יכול לעבוד במגוון עבודות גם מחוץ לענף הבניה, שאינן דורשות הרמת משאות כבדים או שימוש רב בתנועת יישור הצוואר, כמו, עבודות ניקיון, שמירה, נהיגה, או עבודה כמוכר או סדרן בחנויות. בנסיבות אלו, אני סבורה כי נכון יהיה להעמיד את פגיעתו התפקודית בהתאם לנכותו הרפואית. לתקופה שבין 22.3.06 ועד 14.12.2010, 57 חודשים, יעמוד הפיצוי על 52,000 ₪ במעוגל. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה. לאחר תום 63 החודשים היה התובע חוזר למולדתו, תורכיה. המומחים מטעם שני הצדדים מסכימים כי סיכוייו להשתלב בעבודה באירופה הם והיו קלושים וגם התובע לא טען בסיכומיו כי היה יכול להשתלב בעבודה באירופה. המחלוקת היא לגבי גובה השתכרותו האפשרי בתורכיה. התובע לא הציג ראיות לגבי השתכרותו בתורכיה עובר לתאונה וגם לא ראיות לגבי השתכרות פועלים אחרים בגילו, בהכשרתו ובאזור מגוריו. אי הצגת הראיות פועלת כנגד גרסתו. התובע עצמו העיד כי ביקש לעבוד בישראל כיון שהשכר בתורכיה היה נמוך מזה שבישראל. ההנחה היא כי לולא היה מדובר בהפרש משמעותי לא היה מגיע לעבוד בישראל, כך שהטענה כי בתורכיה יכול היה להשתכר 1000 דולרים אינה מקובלת עלי. לא סביר שרק עבור תוספת בת 200 דולרים התובע עזב את מולדתו, ואף המומחית מטעם התובע מסכימה לכך. גם לפני שעבד בישראל עבד התובע מחוץ לתורכיה, מה שמחזק עוד יותר את ההנחה ששכר עובדי הבניין בתורכיה היה נמוך יחסית ואולי גם את ההנחה שאפשרויות התעסוקה עבורו בתורכיה היו מצומצמות. איש מהצדדים לא הביא לעדות מי שמומחיותו הספציפית היא השכר והתעסוקה בתורכיה וחבל. המומחים משני הצדדים הציגו נתונים השאובים ממקורות שונים ועל בסיסם הציבו השערות שונות. בעניין שכרם של עובדים בתורכיה ציין בית המשפט העליון בשנת 2007 את הדברים הבאים: "המשק הטורקי עבר בשנים האחרונות תמורות ניכרות, כלכלתה של מדינה זו מצויה במגמת צמיחה ומאמץ מושקע בהרחבתן של אפשרויות התעסוקה. עם זאת, דו"ח מטעם הבנק העולמי, שחובר בשנת 2006, מצביע על כך שהגידול במקומות העבודה שם עודו מפגר במידה ניכרת אחר ריבויה הטבעי של האוכלוסיה. בעוד ששיעור התושבים בגיל העבודה האמיר - בין השנים 1980 - 2004 הצטרפו לשוק כ - 23 מליון מועסקים פוטנציאלים - רק ששה מליון מקומות עבודה נוספו... בשל כך, קובע הבנק העולמי, שיעור התעסוקה בטורקיה הוא מהנמוכים בעולם...מוסיף הדו"ח ומגלה, כי בעקבות משברים כלכליים שחוותה מדינה זו בשנים 1994 ו - 2001, חלה ירידה ניכרת בשיעור המשכורת הממוצעת המשולמת בה, ורק לאחרונה נרשמה התאוששות - מה במדד זה...לשם המחשה, בשנת 2004...עמדה המשכורת החודשית הממוצעת לעובד בטורקיה על סכום שווה ערך ל - 3600 שקלים. בישראל היה שיעור המשכורת בעת ההיא כפול...ועוד, דווקא בשל חקיקת מגן ענפה המעטרת את קובץ החוןקים הטורקי, והופכת את פיטוריו של עובד שם ליקרים במיוחד עבור מעסיקו, לא רק שקטן התמריץ למעבידים הטורקיים ליטול על עצמם את הסיכון שביצירת מקומות עבודה חדשים, אלא עולה ופורח שוק של מועסקים בלתי פורמליים, שאינם נהנים כלל מהגנתם של דיני העבודה...גם חלקם הארי של העובדים הפורמליים אינו זוכה להגנה ראויה, בשל כך שאינו שותף להסדרים קיבוציים...למקרא כל אלה מתחוור על נקלה מה מניע נמצא למועסקים כעובדי "יילמזלר" לתור אחר פרנסה מחוץ למולדתם....קושי ומצוקה הם המצויים בשורש הדברים" (בג"צ 10843/04 מוקד סיוע לעובדים זרים ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', 19.9.07). יוער כי ערכם של 3600 ₪ בשנת 2004 עמד על כ - 780 דולרים, כאשר אין מדובר רק בעובדים בענף הבניין אלא בשכר ממוצע בכלל הענפים. לצורך קביעת השכר אותו יכול היה התובע להשתכר בתורכיה יש לקחת בחשבון את גילו המבוגר יחסית, בהתייחס לפועלים בענף זה (כבן 48 שנים בשנת 2010, השנה בה היה אמור לחזור לתורכיה, כיום כבן 50) וכן את יתר מגבלותיו הרפואיות, כמו סחרחורות ואבדן שווי משקל, שאינן קשורות לתאונה. עוד יש לקחת בחשבון כי סביר שהתובע לא היה מוצא עבודה מיד עם חזרתו לתורכיה וכן קיימת סבירות שלא היה עובד ברציפות במהלך השנים אלא עובד בהתאם לפרויקטים, כאשר בענף הבניה, בכל העולם, קיימים תנודות וחוסר יציבות. יש לזכור כי התובע לא הצליח להשתלב במקום עבודה קבוע בתורכיה בכל שנות עבודתו, למרות שהחל לעבוד בענף הבניה בגיל צעיר. הוא הגיע לישראל בהיותו כבן 43 שנים, ללא מקום עבודה קבוע, לאחר שנסה לעבוד במספר מקומות עבודה בתורכיה, רוסיה ועירק. בנסיבות אלו ועל בסיס כלל הנתונים שהוצגו, אעמיד את בסיס השכר של התובע בתורכיה לולא התאונה על 700 דולרים, 2800 ₪. את נכותו התפקודית אעמיד בהתאם לנכות הרפואית, כמפורט לעיל. לתקופה שבין 14.12.2010 ועד היום, כ- 20 חודשים, זכאי התובע לפיצוי בסך 10,640 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה. באשר לעתיד, אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים לגבי גיל הפרישה, העומד בתורכיה על 60 שנים, כסבירה והגיונית יותר מזו שהוצגה על ידי המומחית מטעם התובע, במיוחד בכל הקשור לעבודה בענף הבניין. יוער כי גם המומחית מטעם התובע הסכימה לכך שתוחלת החיים לגבר עומדת על 71 שנים וכי לא סביר שאדם בגיל 65 יעבוד כפועל בניין. הפיצוי לעתיד, לאחר הוון, יעמוד על 55,100 ₪ במעוגל. ראשי נזק נוספים בגין כאב וסבל, בהתחשב בטיב הפגיעה, גילו של התובע וכלל הנסיבות, אני מעמידה את סכום הפיצוי על 85,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. התובע עותר עוד לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות ניידות. לא הוצגו קבלות כלשהן לגבי הוצאות עד היום ולא נטען כי נגרמו עד היום הוצאות כלשהן. המומחה מטעם בית המשפט ציין כי תתכנה הוצאות בגין משככי כאבים ופיזיותרפיה המכוסות בסל הבריאות הישראלי. לא ידוע מהם הסדרי ביטוח הבריאות בתורכיה. בנסיבות העניין, אעמיד את סכום ההוצאות בגין כלל ראשי הנזק האמורים, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 20,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. ניכויים מסכומי הפיצוי ינוכה אשם תורם, כאמור, בשיעור 15%. מהיתרה ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לתובע עקב התאונה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום, כמפורט בסיכומי הנתבעות 1-2. כפל ביטוח חבותה של הנתבעת 1 בוטחה על ידי הנתבעת 2 בשתי פוליסות. האחת - פוליסת חבות מעבידים כללית, אשר גבול האחריות בה עומד על 10 מליון דולרים. השנייה, פוליסת כל הסיכונים קבלנים, ספציפית לפרויקט הבניה נשוא התובענה, הכוללת גם חבות מעבידים. גבול האחריות בה עומד על 5 מליון דולרים. פוליסת חבות המעבידים מהווה רובד שני מעל פוליסת כל הסיכונים קבלנים לפרויקט. בשתי הפוליסות האמורות מבוטחים גם קבלני משנה, כך שחבותה של הנתבעת 3 מבוטחת גם בפוליסות אלו שנערכו על ידי הנתבעת 2. חבותה של הנתבעת 3 בוטחה, בנוסף, במסגרת פוליסת חבות מעבידים על ידי הנתבעת 4. גבול האחריות בפוליסה זו עומד על 5 מליון דולרים. לנתבעת 3, אם כן, קיים כפל ביטוח. דין ההודעה לצד שלישי בעניין זה להתקבל, ויש לחלק החבות בין המבטחות בהתאם לכללי כפל הביטוח הקבועים בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 ובהתאם ליחס בין סכומי הביטוח. יוער, כי הנתבעות 1-2 לא טענו בסיכומיהן לכפל ביטוח לנתבעת 1 וטענות הנתבעות 3-4 בסיכומיהן בעניין זה אינן ברורות. חבותה של הנתבעת 1 מבוטחת על ידי הנתבעת 2 בלבד. סכום הביטוח הכולל עומד על 15 מליון דולרים. לפיכך, בשליש מחבותה של הנתבעת 3 תשא הנתבעת 4, אשר סכום הביטוח בפוליסה שערכה עומד על 5 מליון דולרים, ובשני השליש הנותרים תישא הנתבעת 2, אשר סכום הביטוח בפוליסות שנערכו על ידה עומד על 10 מליון דולרים. סיכום התביעה מתקבלת. הנתבעות ישאו בנזקי התובע, לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי המל"ל, כמפורט בפסק הדין. ההודעה לצד שלישי מתקבלת אף היא בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי הקיים לנתבעת 3 אצל הנתבעת 2. הנתבעות 2 ו- 4 ישאו בכיסוי הביטוחי לחבות הנתבעות 1 ו - 3 בהתאם לכללי כפל הביטוח המפורטים לעיל. ליתרת הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בשיעור 23.2% והוצאות המשפט (אגרה, מומחים ועדים, כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה ועד היום). הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל באי כוח הנתבעות ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בניהאתר בניהברזלנפילה