מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה בגלל צינור: .1תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה ביחס לתאונת עבודה מיום 15.04.97נדחתה על ידי הנתבע, מאחר ולא הוכח כי אירע לו תאונת עבודה. .2התובע מנהל ובעל מסגריה בדימונה. לדבריו ביום 15.04.97, החליק על הרצפה, לאחר שדרך על צינור שהתגלגל. עובד התובע (להלן העובד), העיד כי הוא ועובד נוסף סייעו לתובע לקום לאחר הנפילה. מעדות העובד עולה כי התובע מסר להם כמה פעמים שיש לו כאבים חזקים בגב ובחזה וקשה לו לנשום. .3התובע פנה לקבל טיפול רפואי רק ביום .27.04.97בתעודת השחרור מבית החולים ברזילאי מיום 30.04.97נרשם כי: "התקבל עקב כאבים לוחצים בבית החזה. . . ביחס לעמוד השדרה: צווארי,גבי ומותני, נמצא ללא שינויים." יחד עם זאת צויין כי היתה לו בשנת 1986תאונת עבודה שבמהלכה נגרמו שברי קומפרסיה בחוליה L.8L.1 .4הוגשו לנו שלוש! תעודות רפואיות ראשונות לנפגע בעבודה: האחת נספח ב' לתצהירו של התובע,האחרת ת/1, והשלישית, הוגשה אך לא סומנה. באחרונה נרשם כי תאריך הבדיקה היה .03.06.97לעומת זאת, ב-ת/2, נרשם כי תאריך הבדיקה היה 15.05.97ולעומת זאת בנספח ב' נרשם, תאריך בדיקה שאינו ברור. ב-ת/2, התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בה נרשם תאריך בדיקה 14.05.97, מצויין בתיאור התאונה:ו"כאבי גב אמצעי תחתון לאחר נפילה וחבלה בגב תחתון ואמצעי". לעומת זאת בתעודה הרפואית הראשונה מיום 03.06.97נרשם: "כאבי גב אמצעי תחתון עקב מאמץ בעבודתו כמסגר". בנספח ב' לתצהיר, תעודה רפואית ראשונה תאריך שלא ברור נרשם בתיאור התאונה: "כאבי גב אמצעי תחתון עקב מאמץ בעבודתו כמסגר". לא ברור כיצד זה הוצאו שלוש תעודות רפואיות ראשונות וחמור מכך, מדוע נרשם בהם דברים שונים המכחישים זה את זה. בכל אופן, ענין זה לא התברר כדבעי. .5נציין כי בתעודת סיכום המחלה, מבית חולים ברזילאי, לא נרשם דבר המלמד כי התובע נפל ונחבל בגבו כעשרה ימים לפני כן. מבית החולים ברזילאי נתקבל גם מסמך קבלת חולה שם פורטו בהרחבה תלונותיו ודברים שמסר עם קבלתו לבית החולים (כמו בעיות קיבה,הקאות וכיוצ"ב) גם במסמך זה לא מוזכר דבר ביחס לנפילה שאירע לו עשרה ימים לפני כן. בביקור אצל רופא המשפחה דר' איתן קליר ביום 30.04.97, נרשם תחת הכותרת תלונות וסיבה ההפניה: "חולה חדש לאחר אשפוז עקב כאבים בקדמת החזה עם הקרנה ליד שמאל ללא אירוע לבבי". לא נרשם דבר במסמך זה בקשר לנפילה שאירעה כשבועים לפני כן ולא נרשמו תלונות על כאבי גב. יחד עם זאת, בבעיות הפעילות נזכר D8,L. 1compressionזה המקום להזכיר כי התובע סבל משנת 86מתאונת עבודה בה נפגע בחוליות הנ"ל. .6התובע משמש כמנהל העסק לא מסר דבר בקשר לנפילה על הגב או לכאבי הגב לרופאים המטפלים בו על אף ששהה שלושה ימים בבית חולים. התיעוד הרפואי הראשוני מצביע על כי מדובר בכאבים בעקבות מאמץ. רק לאחר מכן, נזכר כי מדובר בנפילה. כשנשאל על כך התובע בהודעתו מסר: "כי סיפר שכואב לו הגב והחזה עת אושפז בבית החולים והוא לא יכול להסביר מדוע לא נרשם דבר ביחס לכאבי הגב". הסבר זה תמוהה בשים לב לכך שבטופס קבלת חולה מבית חולים ברזילאי מפורטים דבריו של התובע בהרחבה אך לא נרשם דבר ביחס לכאבי גב כך גם בטופס השחרור. יש לזכור, כי לתובע היתה תאונת עבודה בשנת 1986, והתובע הכיר את המנגנון של בחינת תאונות עבודה על ידי הנתבע. ענין תמוהה נוסף הינו, העובדה שהתובע על אף הכאבים הקשים שתיאר, לא פנה לטיפול רפואי מיד ביום הארוע 15.04.97אלא לראשונה ביום 27.04.97, דהיינו, כעשרה ימים לאחר האירוע והוא כלל לא מזכיר את הנפילה כפי שמצפים היינו. .7הלכה פסוקה היא שעל התובע להביא ראשית ראיה "שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה בעבודה". (דב"ע מד/90-0, צבי שפיר - המל"ל פד"ע טז 93). על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין העבודה, בקביעה כי עלול להיות קשר סיבתי כזה, לא יצא המבוטח לידי חובתו. (דב"ע לב/104-0, אברהם משולם - המל"ל פד"ע ג 443). "ניסיון החיים לימד את בית הדין שההכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת בודה תלוייה בעיקר בשאלה אם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך בעבודה. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע". (דב"ע מה/24-0, אברהם אזולאי - המל"ל לקט 33.46, דב"ע נא/205-0 המל"ל - שחדה פד"ע כד 222, דב"ע נא/218-0 המל"ל - משה דרור פד"ע כד 545). כב' השופט אדלר, בפס"ד איתן בן משה - המל"ל, דב"ע נב/111-0 אומר דברים היפים לעניננו: "לא כל כאב גב מהווה תאונה בעבודה ובמיוחד כשהפגיעה אינה גורמת אי-כושר והעדרות מידית מהעבודה". ובענין אגינסקי נ' המל"ל, דב"ע נג/200-0, נאמר: "יסוד בלעדיו חיוני לו תוכן 'תאונת עבודה', היא גרימת נזק למבוטח. מאידך, לא די בסימפטומים, לא די בכאבים, על מנת שיתקיים יסוד 'הפגיעה' בו מותנית תאונה כתאונת עבודה, אלא יש להראות כי האירועים בעבודת המבוטח הסבו לו נזק אורגני או פונקציונלי". .8בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי נסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. המל"ל פד"ע טו עמ' 281) שכן יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העבודות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן פד"ע כ' עמ' 349). .9מהודעתו של התובע לחוקר המל"ל עולה כי היחיד שראה את הנפילה היה בנו ויקטור ולעומת זאת שאר הפועלים רק שמעו את הצעקה אך לא ראו את הנפילה. התובע לא ידע לומר לחוקר כי העד מר פורוטיקוב היה נוכח בתאונה. בטופס התביעה רשם ביחס לעדים שנכחו כי:נויקטור בנו נכח. "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736, 760ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 605, .615 אי הבאת העד לארוע - בנו - והבאת עובד אחר, שלטענתו בהודעה לחוקר לא ראה את הארוע, פועלת לחובתו. .10העדרו של איזכור הנפילה בתיעוד הרפואי הראשוני כמו גם, הפניה המאוחרת לקבלת טיפול רפואי, וכך גם העובדה שהתובע לא הביא את העד היחיד עליו הצהיר כעד ראיה לתאונה - בנו ויקטור - פועלים לחובתו, ויוצרים ספקות לגבי גרסתו. ספקות אלה מצטרפים לרושם, הלא חיובי, שהותירה עלינו עדותו. נוכח כל זאת, אנו בדיעה שלא הוכח כנדרש שאכן אירע לתובע תאונת עבודה ביום 15.04.97, ולפיכך, דין התביעה להידחות, כבר בשלב זה. .11סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה