נכות עקב שירות מילואים

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות עקב שירות מילואים: השופט דבורין: .1מן החומר המונח לפנינו, כפי שהוצג לנו מטעם שני בעלי-הדין, עולה שלעניננו אין מחלוקת של ממש ביניהם לגבי דברים אלה: המערער, שהנו כיום כבן 48שנה, גויס לשירות סדיר ביום .9.11.58הוא שירת כשנתיים ימים בשירות סדיר ואז השתחרר ופנה לעבודה אזרחית, כמודד בחברת החשמל. מאז שהשתחרר כאמור, המשיך המערער לשרת במילואים, למעלה מ- 20שנה, אלא שלקראת סוף שנת 1984, משהורד הפרופיל הרפואי שלו, מ- 97ל21, הוא שוחרר כליל משירות בצה"ל. ביום 24.11.83הגיש המערער תביעה אל המשיב להכיר בו כ"נכה", במובנו בחוק הנכים, בשל גרימת נכות - עקב שירותו במילואים - או, לחלופין, החמרה במצב בריאותו; דהיינו, הפגעות בלבו, בעמוד השדרה ומפשעתו. ניתנו ע"י המשיב - בקשר לתביעה האמורה - שתי החלטות: האחת, מיום .9.11.84לענין הלב ועמוד השדרה; והשניה, מיום 14.4.85, לענין המפשעה. ביום 27.1.85הוגש אלינו הערעור שלפנינו, שענינו ההחלטה של המשיב מיום 9.12.84דלעיל, שבה דחה את התביעה, כשיעור התיחסותה ללב והגב, בנימוקים אלה: כאבי הגב הופיעו על רקע של מחלה ניוונית ואילו מחלת הלב היא על רקע קונסטיטוציונלי ושניהם כאחד באו למערער ללא קשר לשירותו הצבאי. בישיבתנו מיום 4.4.86העלה לפנינו עו"ד אבירן טענה מקדמית, של התישנות. לדבריו, המדובר במחלות מלפני שנים רבות, ומאידך גיסא, אין המדובר ב"חבלה רשומה". אשר על כן אין המשיב מוסמך לוותר על טענת ההתישנות, אפילו לא נכללה בהחלטתו האמורה מיום .9.12.84 בא-כח המערער, עו"ד בן-דוד, אמר לנו אז, שהופתע על-ידי הטענה האמורה וביקש שהות ללמוד את הענין ולהשיב על הטענה בישיבתנו הבאה. בישיבתנו הבאה, מיום 27.6.86, חזר עו"ד אבידן על טענת ההתישנות כאמור ואנו הטלנו על באי-כח בעלי-הדין להגיש לנו, לענינה, סיכומים בכתב, המונחים עתה לפנינו. לא צוינו, בתביעה שהגיש המערער אל המשיב, מועדים מדויקים, ואף לא משוערים, בהם פרצו המחלות שמהן, לטענת המערער, הוא סובל. מאידך גיסא, התלונן המערער על כאבי הגב והלב אין ספור פעמים בעשור השנים שקדמו להגשת תביעתו למשיב (ההדגשה - שלי). לרופאים שבדקוהו מטעם משרד הבטחון במסגרת תביעתו דלעיל אמר המערער שהוא סובל מכאבי גב כ-15- 10שנים מלפני הגשת התביעה (ההדגשה - שלי). ואשר ללב, הנה מתבקש בעליל, לאור המסמכים שבתיקו הרפואי של המערער, שממחלה זו הוא סובל שנים רבות מלפני הגשת התביעה (ההדגשה - שלי). .2והכיצד, לטענתו של עו"ד אבירן, התישנה התביעה האמורה שהגיש המערער אל המשיב? הוא הפננו, ראשית דבר, לכמה מן ההוראות שבחוק הנכים הצריכות לעניננו. ואלו הן: סעיף 30לחוק [4]: (א) התובע תגמול לפי חוק זה יגיש בקשה לקצין תגמולים. (ב)מי שלא הגיש בקשה כאמור בסעיף קטן (א) והוא תובע זכות אחרת לפי חוק זה חייב להגיש בקשה לקצין התגמולים להכירו כנכה. סעיף 32(א) לחוק [4]: הזכות להגיש בקשה לפי סעיף 30(א) או (ב) מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו, אולם אם הנכות נובעת ממחלה ששר הבטחון קבע לגביה, בתקנות, תקופת התישנות ארוכה יותר - התישן הזכות תום אותה תקופה. סעיף 32א לחוק [4]: קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30, על אף האמור בסעיף 32(א), אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת וכי נתמלאו תנאים אלה: (1) הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה על ידי חבלה רשומה. בסעיף זה "חבלה רשומה" - חבלה שנרשמה, סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות של צבא-הגנה לישראל או ברשומות אחרות המתנהלות על ידי המדינה או על ידי מוסד ציבורי שאושר לענין זה על ידי שר הבטחון. .3והנה, כך טוען עו"ד אבירן, אין חולק שמחלותיו של המערער אינן כאלו אשר לגביהן האריך שר הבטחון, בתקנות, את תקופת ההתישנות, ומאידך גיסא, אין המדובר - במקרה שלפנינו - ב"חבלה רשומה", כהגדרתה לעיל, ואשר על כן, ולאור הרישא לסעיף 32(א) [4] דלעיל, התישנה זכותו של המערער להגיש תביעה למשיב, לפי סעיף 30(א) או (ב) [4] זה מכבר, וזאת בין אם תמצי לומר שמחלותיו פרצו, או החמירו, בין אם תמצי לומר שמחלותיו פרצו, או החמירו, בתקופת השירות הסדיר כאמור או בתקופה שבה שירת - לאחר השירות הסדיר - במילואים. ובנסיבות - כך מוסיף עו"ד אבידן וטוען - אפילו היה המשיב נוטה ומוכן להאריך את המועד להגשת תביעה לפי סעיף 30[4], הוא לא היה, מכח החוק, רשאי לעשות כן. .4 על טענות אלו משיב ב"כ המערער, עו"ד בן-דוד, כך: התביעה למשיב הוגשה ביום 24.11.83, דהיינו, כשנה אחת לפני שהמערער שוחרר כליל מצה"ל, משנקבע לו - לקראת סוף שנת 1984- פרופיל .21ובמעמד אחרון זה לא הועלתה ע"י המשיב, או מטעמו, שום טענת התישנות, שירותו של המערער - טוען עו"ד בן-דוד - לא הסתיים בשנת 1961, שאז שוחרר המערער משירות סדיר, מכיון שהוא המשיך לשרת במילואים שנים רבות, עד ששוחרר כליל מצה"ל, כאמור לעיל, החמרת המחלות של המערער החלה, אליבא דכל חוות-הדעת הרפואיות, "במועד מסוים" והיתה הדרגתית. לכן, יפות לעניננו ההוראות שברישא לסעיף 32(א) לחוק הנכים [4]. דהיינו, שזכותו של המערער להגיש תביעה לפי סעיף 30לחוק [4] היתה אמורה להתישן כתום שלוש שנים מיום שחרורו מן השירות הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו. ואילו המערער הרי הגיש את התביעה אל המשיב זמן רב לפני ששוחרר כליל מצה"ל, כאמור לעיל. .5אומר מיד, שנראות לי טענותיו של עו"ד אבירן מאלו של עו"ד בן-דוד. כעו"ד אבירן גם אני סבור, שלענין התישנות עניין לנו עם חוק מיוחד (lex specialis) המוציא את הוראותיו של החוק הכללי לגבי התיישנותן של תביעות, ודיינו - לענין זה - בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 347/77 [1], שנקבע בו - בין השאר - שהוראות חוק ההתישנות אינן יכולות לחול על תביעות עפ"י חוק שיש בו הוראות מיוחדות משלו לענין התישנותן של תביעות מכוחו. ועוד מסכים לעמדתו של עו"ד אבידן שהתישנות על-פי חוק הנכים הנה [4] טענה מהותית ולא פרוצדורלית ואשר על כן ניתן להעלותה בכל שלב של הדיונים. לכן, אין נפקא מינה שהיא לא הועלתה - לעניננו - כאשר הורד הפרופיל של המערער - מ- 97ל- 21לקראת סוף שנת 1984או בישיבה הראשונה שהתקימה, בתיק שלפנינו, ביום .1.11.85ומתחזק אני, בעמדתי זו, לאור ההוראות המנדטוריות של סעיף 32א [4] דלעיל, לפיהן אין קצין התגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30לחוק הנדון, וזאת על אף האמור בסעיף 32(א) בו [4] (ההדגשות - שלי הן), אלא אם כן נתקיימו התנאים (המצטברים) המנויים בסעיף 32א [4], שהראשון מהם הוא שהתביעה מתייחסת לנכות שנגרמה על ידי "חבלה רשומה" כאמור. ואשר למשמעותה של "חבלה רשומה", מאלפות - לעניננו - שתי אסמכתאות: (א) נקבע ע"י בית-המשפט העליון בע"א 260/79, בין השאר, ש"חבלה רשומה" לצורך סעיף 32א האמור [4] משמעה - מאורע שגרם לנכות הנטענת. (ב) ובע"א 695/78 [3] נקבע ע"י בית-המשפט העליון, שהרישום של הורדת פרופיל בשל מחלה, איננו רישום מספיק לענין המשמעות של "חבלה רשומה", כפי הגדרתה בסעיף 32א האמור. וכך מגיע אני לטענתו העיקרית של עו"ד בן-דוד, ששירותו של המערער לא הסתיים בשנת 1961, עם תום שירותו הסדיר, אלא נמשך, במילואים, למעלה מעשרים שנה נוספות, עד לשחרורו המוחלט של המערער מצה"ל לקראת סוף שנת 1984, כאמור לעיל. ואילו המדובר הוא במחלות שתחילתן "במועד מסוים" וההחמרה במצבו של המערער היתה הדרגתית. אולם, בטיעון זה - כך נראה לי - מתעלם עו"ד בן-דוד משיקולים אלה: (א) מהו "המועד המסוים" שעליו הוא מדבר? סתם ולא פירש. ומן החומר שלפנינו אין אנו יודעים דבר, או חצי דבר, על מועד ספציפי כלשהו או אפילו מועד משוער. (ב) מאידך גיסא, יודעים אנו שאשר לגב, אמר המערער לרופאים שבדקוהו שהוא סובל מכאבי גב מזה כ-15- 10שנים מלפני הגשת התביעה אל המשיב (ההדגשה - שלי). ואשר ללב, הרי מתבקש מן המסמכים שבתיק הרפואי של המערער, שממחלה זו סובל המערער שנים רבות מלפני הגשת התביעה (ההדגשה - שלי). ועוד יודעים אנו, שהמערער התלונן על כאבי הגב והלב אין סוף פעמים בעשורי השנים שקדמו להגשת התביעה (ההדגשה - שלי). וכל הדברים האלה בעצם אינם שנויים במחלוקת, כפי שגם מתבקש מן הנאמר בסעיף 11לסיכומיו של עו"ד בן-דוד. .6מכל הסיבות האלו, דעתי היא שטענת ההתישנות שהעלה לפנינו עו"ד אבירן, מטעם המשיב, היא בדין ואשר על כן אני מציע בזה לחברי המכובדים לדחות את הערעור. ד"ר פרידלנדר: אני מסכים. ד"ר ליפמן: גם אני מסכים. לפיכך הוחלט כאמור בחוות-דעתו של יו"ר הועדה. צבאנכותמילואים