מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות כללית עקרת בית 65% נכות: .1המערערת, עקרת בית, הגישה למשיב תביעה לגימלת נכות על פי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995(להלן: "החוק") (בעבר פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968). .2נכותה הרפואית של המערערת נקבעה בשיעור %.65 .3ביום 13.6.94, קבעה ועדה לעררים כי דרגת אי-כושרה של המערערת לתפקד במשק ביתה היא % 74"באופן יציב". .4על ההחלטה האמורה של הועדה לעררים הגישה המערערת ערעור לבית דין זה (בתיק נד/240-01). ביום 13.6.94החליט כב' השופט הראשי, לקבל את ערעורה של המערערת בשל אי-התאמה שעלתה בין דו"ח המכון להערכה תפקודית לבין התייחסותה של הועדה לעררים אל אותו דו"ח, דבר שדרש בדיקה חוזרת על פי האמור בפסק הדין. טעם נוסף לקבלת הערעור היה כדי "לנמק מה השיקולים שעמדו לנגד עיני הועדה בקובעה % 74ומדוע המערערת אינה זכאית ל-%75". לפסק דין זה ייקרא להלן: "פסק הדין הקודם". .5כמצוות פסק הדין הקודם, הושב עניינה של המערערת אל הועדה לעררים, אשר דנה בעניינה ביום 8.5.95ושבה על הקביעה לפיה דרגת אי-כושרה של המערערת לתפקד במשק ביתה הינה בשיעור %.74 על החלטת הועדה לעררים מיום 8.5.95(שתיקרא להלן: "הועדה"), הוגש הערעור שבפני. .6לטענת בעלה של המערערת, אשר טען בשמה, יש סתירה בין קביעת דרגת הנכות הרפואית לבין דרגת אי-הכושר. טענה זו יש לדחות מייד, באשר אין כל סתירה בין העובדה שנכותה הרפואית של המערערת היא בשיעור % 65לבין הקביעה שנכות זו גורמת לאובדן כושר לתפקד במשק הבית בשיעור %.74 כן טען בעלה של המערערת שהועדה לא התייחסה למצבה הנפשי הקשה של המערערת, לדכאון התגובתי שלה, אלא רק בחנה את השפעת הנכות הקרדיולוגית על כושר התפקוד, בלא להביא בחשבון את השפעת הדכאון על התפקוד. טענה נוספת של בעלה של המערערת היא שהועדה לא התייחסה למחלות הדם של המערערת, אשר גורמות לה לסחרחורות ולחולשה, שמשפיעות על אופן תפקודה. .7ב"כ המשיב טענה מספר טענות, בעל-פה ובכתב, שלהלן תמציתן: א. אין סתירה ממשית בין האמור בדו"ח המכון להערכה תפקודית לבין מה שנכתב עליו בפרוטוקול הועדה. ב. הועדה בדקה את המערערת ורשמה מפיה את הפעולות להן מסוגלת המערערת. הועדה הסבירה כי מאחר שהמערערת מסוגלת לבצע למעלה מ-% 25מעבודות הבית, לא נקבעת לה דרגת אי-כושר בשיעור % .75הועדה הינה הגוף המסוגל והמומסך לקבוע את קביעת אחוז הפעילות. שיקול זה הוא לגיטימי ובציינה אותו קיימה הועדה את פסק הדין הקודם. ג. אין לדרוש מהועדה להתעלם מהתוצאות המשפטיות של קביעת דרגת אי-כושר בשיעור % 75(כלומר - תשלום קיצבה מלאה) ומשסבורה הועדה כי המערערת לא איבדה את מלוא כושרה, ולכן אין היא זכאית לקיצבה בשיעור %100, הרי שהיא זכאית לקבוע דרגת אי-כושר בשיעור %.74 ד. הועדה לא היתה צריכה להתחשב בגילה של המערערת מאחר שענין זה לא נאמר במפורש בפסק הדין הקודם. קיום פסק הדין הקודם .8כאמור בסעיף 4לעיל, נקבע בפסק הדין הקודם כי יש סתירה בין האמור בדו"ח המכון להערכה תפקודית לבין התייחסותה של הועדה אל האמור באותו דו"ח, וזו היתה אחת הסיבות לקבלת ערעורה הקודם של המערערת. לפיכך, אין לקבל את טענת המשיב לפיה "אין סתירה ממשית". ענים זה הוכרע כבר בפסק הדין הקודם, הועדה היתה אמורה לבדוק את עצמה בענין זה ועיון בדו"ח הועדה מיום 8.5.95, אינו מגלה כי היא עשתה כן. .9בענין החלק השני של פסק הדין הקודם - הנמקת קביעת דרגת אי-כושר בשיעור %74, אכן קויים פסק הדין הקודם והועדה נתנה נימוק לקביעה זו. בחינת הנמקת הועדה .10אין להסתפק בכך שהועדה, כמצוות פסק הדין הקודם, נימקה את קביעתה שדרגת אי-כושרה של המערערת היא בשיעור %74, ויש לבדוק אם ההנמקה סבירה ומתיישבת עם הממצאים שהיו בפני הועדה. .11בפני הועדה היה דו"ח של המכון להערכה תפקודית, שבו נבדקה המערערת בביצוע פעולות הבית. בחלקו הראשון של הדו"ח האמור, מפורטות חלק מהעבודות שעושים בבית (במטבח, בנקיון, בסידור הבית ובטיפול בכביסה) כאשר ליד כל אחת מהפעולות צויין אם תפקודה של המערערת תקין או אם היא נזקקת לעזרה (מעטה, רבה או מלאה) בביצוע כל אחת מהעבודות. בסיכום הדו"ח נאמר כי המערערת נראית בדיכאון ממצבה וכי: "אל המצב הפיזי הקשה בפני עצמו מצטרף דיכאון תגובתי, חוסר רצון וחוסר מוטיבציה לעשייה. עקב כך יכולתה מאד מוגבלת ותפקודה נמוך מאד בביתה". עיון בפרוטוקול הארוך שרשמה הועדה מראה כי הועדה העתיקה את הממצאים מחלקו הראשון של דו"ח המכון להערכה תפקודית, ועל סמך ממצאים אלה התרשמה הועדה שהמערערת אכן מסוגלת לבצע למעלה מ-% 25מעבודות הבית. לא מצאתי בהחלטת הועדה ציון כלשהו להשפעת דיכאונה הקשה של המערערת על כושר תפקודה כעקרת בית. לא מצאתי גם אזכור אחר להשפעת המצב הנפשי (חוסר המוטיבציה וחוסר הרצון הנובעים מהדיכאון) על כושרה של המערערת לתפקד בביתה. .12בדו"ח המכון להערכה תפקודית נאמר כי שיתוף הפעולה של המערערת במהל הבדיקה במכון היה מלא. מכאן ברור כי הפעולות שנבדקו במכון נבדקו כאשר היתה המערערת בעלת רצון לבצע את הפעולות שהתבקשה לעשות שם, וההיזקקות לעזרה בחלק מהפעולות שנבדקו במכון היתה על רקע הקשיים הפיזיים שלה. המכון היה ער לכך שהמצב בבית - שונה, באשר בביתה של המערערת מתווספים גם הקשיים הנפשיים לקשיים הפיזיים. למרבה הצער, הועדה לא היתה ערה לכך וביססה את קביעתה על הכושר הפיזי בלבד, בלא להתייחס להערת המכון באשר להשפעת הדיכאון על התפקוד ובלא להתייחס לכך שחלק ניכר מהנכות הרפואית שנקבעה למערערת היה על רקע הדיכאון (% 30משנת 1993). בחינת כושר תפקודה של המערערת כעקרת בית אינו יכול להיעשות רק על סמך הערכת כישוריה הפיזיים לביצוע עבודות בית שונות, אלא עליו להביא בחשבון גם את המגבלות הנפשיות. למעשה צריכה הועדה להעריך, לאור מצבה הנפשי של המערערת, מה הסיכוי שהיא אכן תבצע בפועל בביתה את העבודות להן היא מסוגלת מבחינה פיזית. הועדה לא ניסתה לעשות הערכה מעין זו. .13הרמז היחיד למצבה הנפשי של המערערת שמצאתי בדו"ח הועדה היה כאשר התייחסה הועדה לאי-נכונותה של המערערת לעבור ניתוח שהוצע לה. בענין זה ניתן להבין כי הועדה זקפה לחובת המערערת את אי-נכונותה לניתוח. אם כך היה - מובהר בזה שהועדה טעתה גם בכך. חובתה של הועדה לבדוק את השפעת נכותה הרפואית של המערערת (הפיזית והנפשית) על כושר תפקודה כעקרת בית ואין הועדה זכאית "להעניש" את המערערת על סרובה לעבור ניתוח שלדעת הועדה הוא רצוי. .14לסיכום חלק זה, אני מקבל את טענת בעלה של המערערת כי הועדה לא התייחסה לדיכאון התגובתי שלה ולהשפעתו על כושר תפקודה כעקרת בית. משלא עשתה כן - הרי שאין לקבל את קביעתה שהמערערת מסוגלת לבצע למעלה מ-% 25מעבודות הבית. אי כושר של 74% מול 75% .15כאמור לעיל, תפקידה של הועדה הוא להעריך את השפעת נכותה הרפואית של המערערת על כושרה לתפקד כעקרת בית. העובדה שהמחוקק מצא לנכון לקבוע בסעיף 200(א) לחוק כי מי שנקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור % 75לפחות זכאי לקיצבה חודשית מלאה, אינה צריכה להביא לשינוי בקביעותיה של הועדה. המחוקק רשאי כמובן לשנות את סעיף 200(א) לחוק ואם ייעשה שינוי כזה - אין בכך כדי להביא לשינוי בדרגת אי- הכושר של המערערת. אם הדין היה שונה והמחוקק היה קובע כי סף המינימום לקבלת קיצבה מלאה הוא דרגת אי-כושר בשיעור %74, האם היתה הועדה קובעת למערערת את אותה דרגת אי-כושר או שמא היתה קובעת דרגת אי-כושר בשיעור % 73בנימוק שהמערערת מסוגלת לבצע למעלה מ-% 26מעבודות הבית ? נראה לי שהתשובה לשאלה זו - ברורה. אמנם נכון שהערכת כושר לתפקד אינה מדע מדוייק ולא ניתן לקבוע באחוזים מדוייקים כמה מעבודות הבית מסוגלת עקרת בית נכה לבצע, אך המחוקק מצא לנכון להפריד בין קביעת דרגת אי- הכושר (שהיא בסמכות פקיד התביעות והועדה לעררים) לבין התוצאה הכספית של קביעה זו (שנקבעה בחוק) ויש לקיים את רצונו. .16טענת המשיב כי הועדה אינה צריכה להתעלם מהתוצאות הכספיות של החלטתה, מנוגדת לכוונת המחוקק ומחזקת את הרושם שהשיקולים ששקלה הועדה בהחלטתה בעניינה של המערערת אינם שיקולים מקצועיים בלבד אלא גם שיקולים ממוניים. .17מכל מקום, הרי שלאור האמור בסעיף 14לעיל, ממילא אין לקבל את קביעת הועדה בענין כושרה של המערערת לבצע למעלה מ-% 25מעבודות הבית, כך שדינו של הערעור להתקבל אף בלי קשר לאמור בחלק זה של פסק הדין. לסיכום .18לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינה של המערערת אל ועדה לעררים. מאחר שזו כבר הפעם השניה שבה מוחזר עניינה של המערערת אל ועדה לעררים, אני מוצא לנכון לחרוג מהכלל ולקבוע כי הענין יובא אל ועדה לעררים בהרכב שונה מזה שדן בערר בפעמים הקודמות. .19הועדה לעררים אשר אליה יובא עניינה של המערערת תדון מחדש בערר שהוגש על החלטת פקיד התביעות, תבדוק את המערערת ותבחן את כל המסמכים העוסקים בכושרה של המערערת לתפקד במשק ביתה. בהחלטתה, תתייחס הועדה גם ובמפורש להשפעת מצבה הנפשי של המערערת על כושרה לתפקד וכן תתייחס לגילה של המערערת, בהתאם למתחייב מתקנה 5לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), התשמ"ד-.1984 .20על המשיב לשלם למערערת את הוצאות המשפט בסך .175- ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15.1.96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום ועד התשלום בפועל. .21כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, בתוך 30יום מיום שפסק הדין יומצא לו.עקרת ביתנכות כלליתנכות