מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נטישת עבודה או פיטורים: .1לפני תביעה לתשלום: פיצויי פיטורין, תשלום חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי מחלה, הפרשי שכר מינימום, תשלום חלף העברת כספים לביטוח מנהלים, תשלום בגין קנסות. התובע שימש כנהג אוטובוס אצל הנתבעת בשתי תקופות: התקופה הראשונה מינואר 87ועד מארס .90התקופה השניה, מאוקטובר 91ועד .13.8.96בין שתי התקופות אין רציפות וענין לנו איפוא בזכויותיו בגין התקופה השניה. תשלום עבור פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. .2לטענת התובע, ביום 13.8.96, נחבל ברגלו תוך כדי עבודתו, פנה לרופא וזה אישר לו יום מחלה. הוא הודיע על כך לנתבעת ונציג מטעמה, בא ונטל ממנו את מפתחות האוטובוס ומכאן ואילך, לא שובץ לעבודה. בכך למעשה פוטר. לא זו אף זו, נאמר לו ביום 13.8.96, על ידי מנהל הנתבעת: "תצא מכאן לא רוצה לראות אותך במשרד". לטענת הנתבעת, התובע רכש מונית וביקש להתפטר ולכן החל לחבל בעבודה במטרה להביא לפיטוריו ולזכות בפיצוי פיטורים. בכל אופן, הוא לא פוטר אלא נטש את העבודה ביום .13.8.13 .3התובע הציג כתמיכה לטענתו, אישור רפואי מיום .13.8.96 נציין שהאבחנה הרשומה בו אינה ברורה כדבעי בכל מקרה לצידה נרשם מספרה לפי מפתח המחלות, מס' .90בהתאם למפתח המחלות, תחת פריט מס' 90מופיע "מגרנה", ולא חבלה ברגל כפי שאירעה לו לטענתו בבוקרו של אותו יום. .4ביום 19.8.96, נשלח לתובע מכתב על ידי בא כוח הנתבעת וזה צורף לכתב ההגנה. ממכתב זה, עולה כי הנתבעת מודיעה לתובע על חובתו להתייצב לעבודה ועל כי נטש למעשה את העבודה ביום 13.8.96, ללא נימוק, ובכך גרם לה נזקים. כעולה מסעיף 12למכתב, מתבקש התובע להודיע את הסיבה להעדרותו וכן האם יש בכוונתו לשוב לעבודה. במכתב התשובה של התובע, שצורף אף הוא לכתב התביעה, מלין התובע על היחס כלפיו במהלך שנות עבודתו הארוכות ומודיע על כוונתו להגיש תובענה לבית-הדין לעבודה בענינים שונים. אף מקריאת מכתב התשובה, של מר חג'בי עולה, כי אף לצידו לא נאמר לו, בבירור שהוא מפוטר, אלא, הוא הסיק זאת מהדברים הבאים: נאמר לו על ידי מר כהן לטענתו (בסעיף 9למכתב), "לא רוצה לראות אותך במשרד", לא זו אף זו, מפתחות האוטובוס נלקחו ממנו מבלי להודיעו ולא נמסר לו סידור עבודה כמקובל. .5ממכתבו של ב"כ הנתבעת, מיום 19.08.96, עולה כי התובע לא פוטר אותה עת, יתר על כן, הנתבעת משאירה בפניו את האפשרות להמשיך בעבודתו, כעולה מסעיף 12למכתב. במכתב התשובה של התובע, הוא לא נענה להצעה. .6הלכה היא כי על מנת שיקבע כי אכן סוימו יחסי עובד ומעביד חייבת להיווצר הודאות כי אכן הצד המודיע התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך בברור לצד השני (זמל הרמן נגד דואיב גילה פד"ע א' עמ' 18וכן בנצילוביץ נגד אתא בע"מ פד"ע ב' עמ' 41). הצד הפועל צריך לתת ביטוי ברור שאינו משתמע לשני פנים באשר בכוונתו להביא את יחסי עובד ומעביד לידי סיום. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר יש לתת את הדעת מכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה. במקרה דנן, לא הוכח כי מדובר בפיטורים ולא נאמר לתובע שהוא מפוטר אלא אף לשיטתו הוא מסיק את הדברים מתוך מכלול דברים תוך שהוא מתעלם מהאמור בס' 12למכתבו של ב"כ הנתבעת הקורא לו לשוב לאלתר לעבודה ולפיכך ניתן לומר כבר בשלב זה, ואף מטעם זה בלבד, כי דין התביעה לפיצויי פיטורין להידחות. .7לתוצאה זו אגיע גם אם אלך בדרך אחרת. עדותו של מר כהן - נציג הנתבעת, עשתה עלי רושם מהימן. עדותו זו נתמכת גם במכתבו של בא כוחו מיום 19.08.96, וממנה עולה כי התובע לא פוטר אלא נטש את העבודה. ענין זה מתיישב עם העובדה שהתובע רכש עוד בטרם סיים את עבודתו אצל הנתבעת מונית אותה קיבל בתחילת חודש ספטמבר, והחל לעבוד עימה. בהסכם שכירת "המספר הירוק" - הרשיון להסעת נוסעים במונית - תקופת השכירות הינה מיום 15.08.98, דהיינו, יומיים לפני סיום העבודה אצל הנתבעת. הזמנת המונית נעשתה על ידו זמן מה לפני כן. התובע ציין אמנם כי התכוון להעסיק נהג, שינהג במונית, ואילו הוא ימשיך להיות נהג שכיר אצל הנתבעת. התובע לא יכול היה לנקוב בשמו של הנהג אותו התכוון להעסיק מעת קבלת המונית. הוא אף לא הציג חוזה העסקה עימו. התובע החל לעבוד על המונית מיד עם קבלתה בראשית חודש ספטמבר .1996 .8נוכח כל האמור, אני מעדיף איפוא את גירסת הנתבעת על פני גירסת התובע ולפיכך, דין התביעה לפיצויי פיטורין כמו גם לדמי הודעה מוקדמת להידחות. דמי הבראה. .9עפ"י פסיקת ביה"ד הארצי בדיון תשן/86-3 אמנון ישראל נ' הסתור בע"מ פורסם בפד"ע כבד עמ' 208, בעמ' 213, הזכות לדמי הבראה היא זכות נלווית, שאינה ניתנת לפדיון לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד אלא אם כן הוסכם אחרת או נקבע אחרת בצו ההרחבה. על פי צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, סעיף 6(א) לו זכאי עובד לדמי הבראה לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד למשך עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתו. לפיכך, עלינו לבחון האם בשנתיים, עובר לסיום עבודתו, קיבל דמי הבראה. מעיון בתלושי השכר, עולה כי לתובע שולם מידי חודש בחודשו, לפחות בשתי שנות עבודתו האחרונות (ואף לפני כן), סכום על חשבון דמי הבראה. בשנת 95, שולם לו סכום של 960ש"ח, בשנת 96סכום של 770ש"ח ואילו בשנת 94מחודש אוגוסט עד תום שנה קלנדרית שולם לו סכום של 400ש"ח. בשים לב לותק של התובע, הרי היה זכאי ל- 7ימי הבראה בשנה כאשר התעריף החל מ- 1.8.94היה 182ש"ח ליום והחל מיום 1.7.95היה 200ש"ח ביום. סה"כ היה התובע זכאי בשתי שנות עבודתו האחרונות, לדמי הבראה בסך כולל של 674, 2ש"ח ואילו שולם לו על חשבון דמי הבראה סכום של 130, 2ש"ח ולפיכך יהיה זכאי להפרש בסך- 544ש"ח. דמי מחלה. .10התובע הציג אישורים רפואיים ביחס לחמישה ימים, 18.08.95-14, בהם סבל מכאבי גב וניתנה לו תעודת מחלה. לטענתו לא קיבל תשלום בגין ימי מחלה אלה. מעיון בתלושי שכרו בשנת 95, אין רישום מצביע על כי שולם לו בגין ימי המחלה. לטענת הנתבעת, לא הוצגה בפניה תעודת מחלה. לתובע אף לא שולם גם בגין יום 13.8.96שבגינו הוצאה לו תעודת מחלה. בתביעתו תבע התובע 9ימי מחלה. לא התברר כדבעי מדוע נתבעו 9ימי מחלה, ובכל אופן לא הוכיח התובע את זכאותו לקבלת 9ימי מחלה. התעודות הרפואיות ברורות הם מצביעות על חמישה ימים, בחודש אוגוסט 95כאמור ותעודה נוספת ביחס ליום אחד מיום 13.08.96, כאמור. הנתבעת תשלם איפוא לתובע בגין ימי מחלה בהתאם לשכר היסוד בסך 2050ש"ח ולמספר ימי המחלה ולהוראת חוק דמי מחלה סך של 355ש"ח. הפרש לשכר מינימום. .11תביעת התובע הינה, ביחס לחודשים 2/96ואילך. באותה עת, כעולה מתלושי השכר, היה שכר היסוד ששולם לו 800, 1ש"ח כך ביחס לחודש פברואר 96, מארס 96, ומחודש אפריל 96היה שכרו 843, 1ש"ח. מחודש מאי 96ואילך, הועלה שכר היסוד שלו לסך של 2050ש"ח. הנתבעת טענה כי אכן חלה טעות ובחודשים מארס - אפריל, שולם לתובע סכום הנמוך משכר המינימום בסך כולל של 233ש"ח. הטעות תוקנה על ידה בחודש מאי עת הועלה שכרו לסך של 2050ש"ח כדי לפצותו על הטעות הנ"ל. שכר המינימום הועלה בחודש פברואר 96, הוא עמד על 828, 1ש"ח ומחודש אפריל הוא הועלה שוב והועמד על סך 020, 2ש"ח. בחודשים פברואר - מארס - אפריל, שולם איפוא לתובע בסך הכל, סכום הנמוך ב- 276ש"ח משכר המינימום. הנתבעת תשלם לתובע את ההפרש לשכר מינימום בסך - 276ש"ח. ביטוח מנהלים, תשלום קנסות. .12לטענת התובע, הנתבעת ביטחה בביטוח מנהלים, נהגים אחרים שעבדו אצלה וחובתה היתה לבטח גם אותו. ב"כ הנתבעת מסביר שיש להבחין בין התובע לבין עובדים אחרים שבוטחו על ידי הנתבעת. מרבית עבודתו של התובע היתה בתוך שדרות ועבודתו היתה שעות ספורות מידי יום. לעומת זאת, עובדים אחרים עבדו במשך שעות רבות בהסעות בכל רחבי הארץ ולהם העניקה הנתבעת ביטוח מנהלים. אין עליה כל חובה לבטח את התובע בביטוח מנהלים, והיא אף לא ביטחה עובדים נוספים שעבדו באופן דומה לאופן בו עבד התובע. .13התובע לא הראה את מקור זכאותו לביטוח מנהלים. לא הוכח גם כי מדובר באפליה פסולה, והנתבעת הסבירה את האבחנה בין העובדים להם היא מעניקה ביטוח מנהלים לבין העובדים להם היא אינה מעניקה ביטוח מנהלים ובתוכם התובע. אבחנה זו בנסיבות אלה, לגיטימית אצל מעביד מסוגה של הנתבעת בהעדר מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לערוך ביטוח מנהלים לעובדיה. לפיכך, דין תביעתו ברכיב זה להידחות. .14לטענת התובע, תוך כדי ביצוע עבודתו, הוטלו עליו קנסות והיה על הנתבעת לשלמם. התובע לא הוכיח את מקור זכאותו לתשלום בגין קנסות שהוטלו עליו ולפיכך ואף מטעם זה בלבד, דין תביעתו להדחות. יתר על כן, אף אם היה הסכם בין הנתבעת לתובע, לפיה היא נושאת בתשלום קנסות שהוטלו עליו בגין עבירות תעבורה שעבר, אני מסופק אם זהו הסכם חוקי ונדמה שזהו הסכם פסול שבית הדין לא יתן סעד בהסתמך עליו. לפיכך ואף מהטעם האחרון, דין התביעה ברכיב זה להידחות. .15סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע: א. דמי מחלה בסך - 355ש"ח. ב. הפרש לשכר מינימום 276ש"ח. ג. הפרש לדמי הבראה בסך - 544ש"ח. הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 96.08.14ועד התשלום בפועל. בשים לב לכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו, אין צוו להוצאות.פיטורים