חברת הביטוח הגישה כתב הגנה ובו טענה כי בעת התאונה, אם אכן ארעה, נהג הנתבע ללא רישיון נהיגה בתוקף בניגוד לתנאי הפוליסה, וכי על כן דין התביעה כנגדה להידחות. יאמר כי באותו מועד הנתבע לא הגיש כתב הגנה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף - תביעה נגד קרנית: מבוא לפניי תביעת עיזבון המנוח בגין פציעתו ביום 5.2.02. לטענת התובעים, פציעתו של המנוח ארעה בגין "תאונת דרכים" (להלן:"התאונה") כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפלת"ד"). על פי הנטען, ביום 5.2.02 בשעה 10:30, או בסמוך לשעה זו, נפגע המנוח ע"י רכב מ.ר. 72-943-04 (להלן:"הרכב") נהוג ע"י הנתבע 1- מר X (להלן:"הנתבע"). התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבע וכנגד מבטחת השימוש ברכב - הנתבעת מספר 2 כלל חברה לביטוח בע"מ. (להלן:"כלל"). כלל הגישה כתב הגנה ובו טענה כי בעת התאונה, אם אכן ארעה, נהג הנתבע ללא רישיון נהיגה בתוקף בניגוד לתנאי הפוליסה, וכי על כן דין התביעה כנגדה להידחות. יאמר כי באותו מועד הנתבע לא הגיש כתב הגנה. נוכח טענות המבטחת, הגיש המנוח בחודש מאי 2005 כתב תביעה מתוקן וקרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן:"קרנית") צורפה כנתבעת נוספת. ביום 16.6.05 הגישה קרנית כתב הגנה וכן הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע וכנגד בעלת הרכב ומתירת השימוש בו- תדיראן תקשורת בע"מ (להלן:"תדיראן"). יאמר כי תדיראן לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון, על אף שזומנה כדין. ביום 16.2.06 הגיש הנתבע כתבי הגנה לתביעה העיקרית ולהודעה לצד שלישי. כתבי ההגנה הוגשו באמצעות באת כוחו באותה עת. בכתב הגנתו טען הנתבע, בין היתר, כי ככל שהמנוח אכן נפגע- "...לא נפגע מתאונת דרכים ואין כל קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנפילה שארעה לתובע, אין כל קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנזקים אשר נטענים ע"י התובע כי נגרמו לו ולראיה היא כי אף לא היה כל מגע בין הרכב לתובע, התובע פשוט מעד לכביש מן המדרכה הגבוהה" (סעיף 3 לכתב ההגנה). באשר לטענת כלל כי לא היה לו רישיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה, טען הנתבע: "...אכן לא היה ביטוח חובה על הרכב. הנתבע קיבל על עצמו את האחריות כי למרות שמדובר ברכב של עבודה הרי מחובת המשתמש ברכב לוודא את הימצאו של ביטוח כדין לפני שהוא משתמש ברכב, הנתבע נשפט על כך ונשא בעונשו (רצ"ב גזר דין). אולם לענין זה אין כל רלוונטיות או שייכות לענין שבפנינו שכן טוען הנתבע כי לא מדובר בתאונת דרכים כלל וכלל" (סעיף 6 לכתבי ההגנה). הנתבע צירף לכתבי ההגנה עותק חלקי של תיק המשטרה לתמיכה בטענתו כי לא הוגש נגדו כתב אישום בגין פציעת המנוח. ביום 6.3.07 הוגש כתב תביעה מתוקן עקב פטירתו של המנוח ביום 24.3.06. הנתבעים הגישו כתבי הגנה מתוקנים, לרבות הנתבע שהגיש כתב הגנה מתוקן ביום 7.12.09. יאמר כי הנתבע חדל להיות מיוצג וייצג את עצמו. הדיון בתביעה דנן נקבע לפניי לראשונה בחודש נובמבר 2010 שעה שעד אותה עת היה קבוע בפני מותב אחר. התביעה הוגשה עוד בשנת 2003 הן בגין התאונה נשוא פסה"ד, והן בגין תאונת דרכים שארעה למנוח ביום 19.11.02. התביעה בגין התאונה מיום 19.11.02 הוגשה כנגד הנתבעות 3-5. התביעה בגין תאונה זו הסתיימה בהסדר פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין חלקי ביום 23.3.11. בהתאם להמלצת בית המשפט, ניתנה הסכמת כל הצדדים כי סכום נזקי המנוח יועמד על סך של 82,486 ₪ לפי ערכו נכון ליום 16.11.10, בצירוף שכ"ט עו"ד כחוק, בתוספת מחצית אגרת פתיחת התיק. בשל הצהרת הנתבע, בישיבת יום 3.1.11 כי הינו אמור לעבור ניתוח מסובך וקשה כחודש ימים לאחר מכן, (הצהרה שבדיעבד התברר כי לא היה בה ממש), נקבעה שמיעת הראיות בשאלת החבות ליום 30.3.11. בהמשך נדחה הדיון מס' פעמים, בין בשל אבל במשפחת התובעים ובין בשל אי התייצבות הנתבע, כמו גם העדה שזומנה ע"י קרנית, אשר חייבה הוצאת צו הבאה להבטחת התייצבותה. שמיעת הראיות התקיימה ב-29.4.12 וביום 5.9.12. לבקשת הנתבעים הוגשו סיכומיהם בכתב. הנתבע לא הגיש סיכומיו, בין בתשובה לסיכומי התובעים ובין בתשובה לסיכומי קרנית. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן: ראיות התובעים- אלמנת המנוח הגב' חביבה סחייק (להלן:"האלמנה"); אחת מבנותיו של המנוח הגב' סיגלית יהודה (להלן:"הבת"); השוטר מר אנדריי קוטץ (להלן:"הסייר") ותיעוד רפואי שהוגש ע"י התובעים בכפוף להחלטתי בישיבת יום 29.4.12. ראיות הנתבעים: הנתבע בעצמו; המפקח יניב שרון (להלן:"הבוחן"); הגב' קמיל קסטוריאנו (להלן:"הנוסעת"). כן הוגש מלוא תיק המשטרה בכפוף להחלטתי בישיבת יום 5.9.12. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת. תמצית טענות הצדדים תמצית טענות התובעים אביא להלן את תמצית טענות התובעים: מהראיות שהובאו הוכח כי אין ליתן אמון בנתבע; מיד לאחר התאונה מסר הנתבע לסייר כי בעת שנהג לאחור במפרץ החניה של תחנת האוטובוס, המנוח נפל על הכביש ונפגע ע"י הרכב; זמן מה לאחר מכן, מסר הנתבע לסייר גרסה מתוקנת ולפיה, לא נסע לאחור, כלל לא פגע במנוח אשר כנראה נפל בלא כל קשר לרכב; הסבריו של הנתבע אינם מתיישבים עם השכל הישר ; בהודעתה לבוחן, מסרה הנוסעת כי היא והנתבע סברו תחילה כי המנוח נפגע ע"י הרכב, אולם לאחר שהנתבע שאל אנשים שהיו בתחנת האוטובוס הם מסרו כי המנוח מעד מהמדרכה; אין ליתן אמון בגרסת הנוסעת אשר אינה מתיישבת עם עדותה בבית המשפט; המנוח מסר לבני משפחתו, בסמוך לאחר קרות התאונה, כי נפגע בתאונת דרכים; הבוחן נקרא למקום אירוע התאונה לאחר שהסייר דיווח למוקד כי עסקינן בתאונת דרכים; דו"ח הבוחן וההודעות שנגבו על ידיו נערכו בהתעלם מגרסאותיו הסותרות של הנתבע שנמסרו לסייר בסמוך לאחר קרות התאונה והסבריו של הבוחן בעדותו בבית המשפט, בניסיון להגן על ממצאיו - דינם להידחות; הנתבע הודה כי לא היה לו רישיון נהיגה בר תוקף בעת קרות התאונה ועל כן על קרנית לפצות את התובעים בהתאם לסכום הפשרה המוסכם; תמצית טענות קרנית אביא להלן את תמצית טענות קרנית: התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי המנוח נפגע ע"י הרכב; יתרה מכך, מחומר הראיות הוכח באופן ברור וחד, כי הרכב לא פגע במנוח; לא הובאה כל ראיה של עד חיצוני התומכת בגרסת התובעים אשר לא נכחו במקום אירוע התאונה; דו"ח הבוחן אשר בדק את הרכב ואף נחקר והעיד בבית המשפט, מלמדים באופן חד משמעי כי לא נמצאו נזקים וסימני אבק על חלקו האחורי של הרכב, אף כי כולו היה מכוסה באבק ועל כן לא נמצא כל ממצא שיכול לקשור את המנוח לרכב; מסקנתו המקצועית של הבוחן הינה כי בנסיבות דנן לא היה מגע בין המנוח לרכב; הנתבע נחקר תחת אזהרה ע"י הבוחן מאחר והיה חשד כי נהג בפסילה ולא עקב הודעת עד ראיה כי המנוח נפגע ע"י הרכב; בתיק המשטרה קיימת אמנם "הודאה" שנגבתה, כביכול, מאחד שהציג עצמו בשם ג'ברין עיסא, (להלן:"מר ג'אמיל"), אולם קרנית התנגדה להגשת ההודאה כראיה ללא חקירת מוסרה. משזומן מוסר ההודעה כביכול, הסתבר כי מוסר ההודעה הזדהה באמצעות ת.ז. גנובה, ועל כן העד שזומן והתייצב בבית המשפט, לא יכול היה לתמוך בהודאה ומשכך הינה חסרת משקל לחלוטין; הנתבע שלל באופן חד משמעי, כי פגע במנוח, ועדותו נתמכת ע"י העדה האובייקטיבית; דו"ח הפעולה שנערך ע"י הבוחן חסר משקל שכן אינו חתום ע"י הנתבע, אינו כולל אזהרה, ועוד במעמד עריכתו הבהיר הנתבע לסייר כי רשם גרסה לא נכונה; דו"ח מד"א לא הוגש, עורכו לא נחקר והכתוב בו מהווה לכל היותר עדות שמיעה בלתי קבילה, שכן עורכו לא ראה את התאונה הנטענת; עדויות האלמנה והבת חסרות כל משקל והינן עדויות שמיעה בלתי קבילות ולא נכונות ואף עומדות בסתירה לגרסת המנוח; המנוח לא ידע לומר לבוחן שגבה ממנו את הודאתו בבית החולים מדוע נפגע, ע"י מי והאם יכול ונפגע עקב מעידה מהמדרכה ומשכך, הכיצד יכול היה למסור גרסה שונה לאלמנה ולבת?; לא הוצג פלט שיחות טלפונית שהתקיימו כביכול בין המנוח לבין הבת והאלמנה בסמוך לאחר התאונה ועדות האלמנה נסתרת ע"י תצהירה; לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות; לחילופין, ככל שיקבע כי התאונה אכן ארעה כטענת התובעים, על הנתבע להשיב לקרנית כל תשלום בו תישא, וזאת מכוח זכות החזרה העומדת לה בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הפלת"ד וזאת משנהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח על פי פקודת הביטוח; יש לחייב את תדיראן, בעלת הרכב ומתירת השימוש בשיפויה של קרנית, שכן לא התייצבה לדיון ולא הגישה כתב הגנה ועל כן קמה לקרנית הזכות לקבל נגדה פסק דין בהעדר הגנה בלא צורך בהבאת ראיות; אם וככל שתפסקנה הוצאות לטובת כלל- על התובעים לשאת בהוצאותיה. תמצית טענות כלל אביא להלן את תמצית טענות כלל: כלל הצטרפה לכל טענות קרנית, לפיהן דין התביעה להידחות מהטעם כי המנוח לא נפגע ע"י הרכב; לחילופין, משהנתבע נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף- תעודת הביטוח שהוצאה לרכב אינה מכסה את נהיגתו ועל כן דין התביעה כנגדה להידחות גם מטעם זה; לא נטען כי המנוח נפגע בעת שהרכב היה במצב של עמידה ועל כן גם מטעם זה דין התביעה כנגד כלל להידחות ויש לחייב בהוצאות משפט משמעותיות בגין הגשת התביעה כנגד כלל. דיון אדרש תחילה לראיות שהובאו בפניי כמפורט להלן. חקירת המשטרה מעדויות הסייר והבוחן עולה, כי הסייר הוזעק למקום התאונה לאחר שדווח לו על ידי המוקד, כי אדם נפגע בתאונה. על פי נוהל העבודה של הסייר, לאחר שהינו מתחקר, בין היתר, את הנהג ומתרשם מהנסיבות, הינו מדווח לבוחני התנועה באמצעות הקשר המשטרתי את התרשמותו והאחרונים מחליטים האם על בוחן להגיע למקום. ככל שבכוונתם להגיע למקום אירוע התאונה, כפי שהוחלט במקרה דנן, על הסייר להישאר במקום עד להגעת הבוחן ולמסור לידיו את דו"ח הפעולה שנערך על ידיו. (עדות הסייר בישיבת יום 29.4.12). אביא להלן מדו"ח הפעולה (מסמך ת/1 לתיק המשטרה): "...פרטי הטיפול באירוע במקום מדובר בת.ד בין רכב ... הנהג... אשר לדבריו נסע (מילה זו נמחקה ע"י העברת קו על גביה- ה.י) עמד במפרץ תחנת אוטובוס שבמקום ונסע אחורנית ולדבריו אדם זקן קפץ על הכביש ונפגע ע"י רכבו. במקום פגשתי באדם הזקן שמו סחייק שאול, ... ולדבריו לא זוכר מה קרה במקום. במקום היה חובש של מד"א ... במהלך הפינוי של שאול באמבולנס פנה אלי אלמוג משה (הנתבע-ה.י) ומסר לי כי לא פגע בכלל בשאול וכנראה ששאול נפל במקום, כמו כן לאחר מכן מסר לי משה אלמוג שלא נסע בכלל אחורה ברכבו. במקום לא היו עדים אשר ראו את המתרחש...". טופס "תיק תאונת דרכים" (מוצג ת/1) נושא בין היתר, את חתימתו של הסייר, ובפרטי המקרה נרשם כדלקמן: "טנדר... שהחנה ברחוב... נסע לאחור ופגע בה"ר (בהולך רגל-ה.י) שחצה מאחור, כתוצאה מכך נפגע ה"ר קל". כן נרשם כי התיק נסגר מחוסר הוכחות ביום 30.4.02. דו"ח הבוחן (מסמך 2 א' - ד' לתיק המשטרה): בדו"ח נרשם כי "אין נזקים נראים ואין סימני אבק למרות שהחלק האחורי כולו מכוסה אבק" ובפרק המסקנות נכתב: "1. נהג הרכב הצביע על כיון נסיעתו וטוען שלא נסע לאחור. 2. על פי הבדיקה שנעשתה לא נמצא שום סימן ברכב כולל סימני אבק הקושרים את הרכב לפגיעה בהולך הרגל". מתיק המשטרה עולה כי הבוחן זימן לחקירה בתחנת המשטרה את העדה, את מי שנחזה להיות מר עיסה ג'בארין ואשר בדיעבד הוברר כאמור כי החזיק בתעודת זהות מזויפת, וכן את הנתבע. הודעת הנתבע נגבתה לאחר שנגבתה הודעת העדה ובטרם נגבתה הודעת מר ג'בארין. בהודעתו, מסר הנתבע כדלקמן: "...חניתי את המכונית כדי לקנות שתיה כמובן בנסיעה קדימה, ירדתי מהרכב פגשתי אדם שוכב על הכביש. במרחק של מטר לערך, הגשתי לו מיד עזרה, לרגע חשבתי שפגעתי בו אך לא שמעתי שום חבלה, כמובן גם הנוסעת שהיתה איתי, יתרה מזו האנשים שישבו בתחנת האוטובוס הרגיעו אותי והסבירו לי שהוא מעד מהמדרכה. ... ...או הרכב התדרדר לאחור? תשובה- אני נהגתי ברכב אבל לא נסעתי רוורס. והרכב לא התדרדר. שאלה- כיצד אתה מסביר שעד ראיה נטרלי ראה את הרכב נוסע לאחור כ-30 מטר? תשובה- אין לי הסבר. ש.ת.- לא הרגשתי ... ברכב ושום כלום. ש.ת.- העוברים ושבים שהיו בתחנת האוטובוס טענו שהאיש מעד מהמדרכה. ש.ת.- אין לי עדים למעט העובד שתחקרת וכמובן קמיל שישבה לידי. ש.ת.- לא הסתכלתי לאחור היות ונסעתי קדימה, וגם לא הבחנתי במראה בהולך הרגל שניסה לחצות את ..." (מסמך 6-6ב לתיק המשטרה). בהודעתו במשטרה שנגבתה ממנו ביום 25.3.02, כחודש ו-3 שבועות לאחר קרות התאונה, מסר המנוח כדלקמן: "...ירדתי בתחנה והאוטובוס נסע ואז רציתי לחצות את הכביש ולהגיע ל.... ממול, עמדתי על המדרכה והסתכלתי שמאלה וימינה ולא היו רכבים. הכביש היה ריק ואז התחלתי ללכת ופתאום נפגעתי ואני לא יודע מאיפה נפגעתי, אם זה ימין או שמאל ואז אחרי הנפילה אבדתי הכרה. אני לא זוכר שהגיע מד"א ופינה אותי. תשובה- אני לא זוכר כלום. וגם לא ראיתי רכב לבן. תשובה- לא זוכר מאיזה צד קבלתי את המכה. שאלה- יכול להיות שמעדת מהמדרכה או נתקלת במישהו מלבד ...? תשובה- אני לא זוכר. שאלה- מה אתה חושב שגרם לך לפול? תשובה- שקבלתי מכה אבל לא זוכר ממה...". (מסמך 7 לתיק המשטרה). בהודעתה מסרה העדה כדלקמן: "...חנינו במפרץ חניה ורצינו ללכת לקנות בקבוק מים מהקיוסק, משה ירד מהרכב ואני ירדתי אחריו ופתאום ראינו אדם שוכב ב.... חשבנו יותר נכון משה חשב שהוא פגע בו אבל לאחר שהוא שאל אנשים בתחנה הם אמרו שהוא מאוד ..... ונפל. למקום הגיע אמבולנס ומשטרה. ש.ת.- לא נסענו אחורה החנינו ויצאנו רגל מהרכב. ש.ת.- לא הרגשתי פגיעה ברכב. ש.ת.- רק שיצאתי ראיתי את האיש .... שוכב על הכביש. ש.ת.- האיש שכב מאחורי הרכב מעל .... ש.ת.- לא רשמנו את .... אך יש בחור בקיוסק שראה את התאונה. ש.ת.- משה הרים את האמברקס והרכב לא התדרדר..." (מסמך 4 לתיק המשטרה). עדויות בבית המשפט בעדותו בבית המשפט העיד הנתבע כדלקמן: "...ש. כאשר קרה המקרה אתה לא ראית בעיניך את המקרה? ת. אני לא ראיתי את הנפילה. ... ש. איך המילים הראשונות שלך בשטח לאיש המשטרה שמגיע לשטח...? ת. אני לא מסביר דברים שאחרים אומרים, אני לא בטוח שאני אמרתי. נהפוך הוא- אני מכחיש שאמרתי. ש. אתה אומר שוב כמו שאמרת לי לגבי ראש מדור רישוי, שגם השוטר שקרן? ת. יכול להיות שהוא הניח, אני לא נכנס לתוך מחשבותיו. ש. מי התקשר למשטרה? ת. אני. וגם למד"א . ש. תוך כמה זמן הגיע השוטר למקום? ת. 2.5 דקות . זה היה 10 מטר מתחנת המשטרה. ש. אני רואה בדו"ח השוטר אותו אחד שהגיע מספר דקות לאחר התאונה, שאתה אומר לו שלא היו עדים שראו את המתרחש. אתה חוזר בך שלא היו עדים? ת. אני לא זוכר שאמרתי לו דברים כאלה. ש. ברישום הזה הוא אומר דברים שקריים לטענתך? ת. אני לא טוען ולא אומר. ש. איפה בדיוק ראית את האיש המנוח שוכב? ת. בתוך, מתחת לתחנת האוטובוס. התחנה היא מפלס שגבוה ב 30- ס"מ מהכביש, עשו שם מדרכות גבוהות מאוד כדי שמכוניות לא יחנו על ציר התנועה הראשי ולדעתי זו הסיבה שהוא מעד. ... ש. באיזה מרחק הוא היה מהאוטו שלך? ת. מטרים ספורים, לא זוכר בדיוק, בין 5-10 מטר לפחות. ... ת. אני מציע שתסתכלי על שרטוט הבוחן, ובשרטוט ניתן לראות שהמכונית לא עמדה במרחק של מטר מהתחנה אלא הרבה יותר. היא עמדה בקצה מפרץ החניה. אני רואה אדם שותת על הכביש, אז אני לא אהיה בלחץ? ולרגע חלפה בי המחשבה שאני הגורם, שחלילה אני גרמתי לזה. (עמ' 41-45 לפרוטוקול ישיבת יום 29.4.12) בעדותה בבית המשפט העידה העדה כדלקמן: "...והיה מפרץ גדול של אוטובוסים וחנויות עמדנו לקראות סוף המפרץ או מטר שתיים לפניו, בקצה המרוחק, ... הוא הזמין אמבולנס, אלמוג, אני חושבת שהוא התקשר ואני זוכרת שאוטובוסים מגיעים ועולים ואנחנו נשארנו עם הבן אדם. ... ש. את יודעת מי פגע באיש הזה? ת. אין לי מושג. שום דבר. ש. יכול להיות שאתם פגענו? ת. אין סיכוי. ש. למה? ת. כי עצרנו ממש בקצה, אני זוכרת את משה יורד מהדלת, אני זוכרת התקהלות של אנשים שיורדים לכביש, והוא רץ אליו ועזר לו. ... חקירה לב"כ התובע: ... ש. ומשה אמר לך שהוא פגע בו כשיצאת מהרכב? ת. לא היה דבר כזה. לא אמר לי כזה דבר. ... ש. חברתי שאלה כביכול שמשה אמר לך שהוא פגע ופה אני רואה שכתוב שהוא חשב שהוא פגע. אני מניח שאלה שני דברים שונים או אותו דבר? ת. אני לא זוכרת, לא את זה ולא את זה. ... ש. שאלת ב.ה. היו ביניכם קשרי עבודה בנוסף לאותה נסיעה? ת. רק אם היו ישיבות כלליות של הרכב בייצור היינו מתראים ביחד ... (עמ' 58-61 לפרוטוקול ישיבת יום 5.9.12). אביא להלן את עדותו של הסייר בבית המשפט: "...ש. עם מי שוחחת ברגע שהגעת למקום? ת. דברתי עם הנהג, ועם הנפגע, ועם איש מד"א. חובש מד"א לגבי הפינוי. ... ש. מה אתה למד מכאן במקרה זה- שאלת ב.ה.? ת. הודעתי בקשר את הפרטים שיש לי והבוחן החליט להגיע. ... ש. האם נכון שאתה לא הזהרת אף אחד מהאנשים שדברת איתו בזירה את האזהרות האלה? ת. אני לא מחשיד אף אחד , לכן אני לא חוקר, אני רק שואל מה קרה. אני שואל שאלות ראשוניות, מה קרה, מאיפה נסעת ומי נפגע. ... ש. מסכים איתי שאתה לא מזהיר אף אחד אזהרות ? ת. לא ש. ואתה לא מחתים אף אחד מה שאתה רושם? ת. לא ש. ואתה לא מקריא לאף אחד מה רשמת? ת. אם מישהו שואל אין בעיה, אני מקריא לו. ש. יכול להיות שהוא לא יודע כלל שאתה רושם? ת. יכול להיות. ... ש. נמשיך בעמוד הראשון שורה שלישית מהסוף, כתוב "במקום פגשנו באדם הזקן ששמו סחייק שאול... לדבריו לא זוכר מה קרה במקום". כלומר, אתם דברתם עם הנפגע והוא לא ידע להגיד לכם מה היה. ת. נכון. ש. הוא לא זכר? ת. הוא טען שהוא לא זכר בהתחלה. ... ש. האם זה מאורע חריג שנהג או מישהו שמצוי בשטח מבקש לדייק את מה שרשמת בתחילה? ת. כן. ש. האם בדו"ח כזה אם אתה מתרשם שאדם מוסר לך שתי גרסאות סותרות, אתה לא נוהג לציין את ההתרשמות שלך או לציין שמדובר במשהו תמוה? ... ש. כאשר אתה אומר שלא היו עדים לאירוע, על סמך מה אמרת את זה? ת. בד"כ אנשים שרואים ניגשים לשוטר ואומרים " אני ראיתי". או שאני שואל. במקרה זה לא נגשו אליי. אם היו ניגשים היה לי יותר קל". (פרוטוקול ישיבת יום 29.4.12) עדות הבוחן ... "...ת. כן. בד"כ שיש מגע בין רכב להולך רגל באם אין נזקים אז לפחות יש ניגוב אבק או 21 סימן כל שהוא שאני יכול לקשור את המגע שנוצר, במקרה זה למרות שכל החלק 22 האחורי של הרכב היה מכוסה אבק לא מצאתי שום סימן או ניגוב אבק שיכולתי 23 לקשור את הולך הרגל לרכב. ש. שאלת ב.ה.- ואם אתה מחליט לסגור תיק אתה מתיחס להודעות שנגבו ? ת. אז אני רושם שעל סמך הממצאים והעדויות אני לא יכול לקבוע מי מהצדדים אשם. זה לא תיק קטלני שאנו מתחילים לרשום מסודר טענות נהג עד ראיה... ת. אני לא נתקלתי נגיד... לא נתקלתי במקרה שהיה מגע בין הולך הרגל במקרה הזה היה על האוטו הזה אבק מאחורה ... ... ש. שאלתי אותך האם אותם מילים ראשונות שהוא אמר, בראשונה, מדוע הם לא מהווים חלק מהדו"ח שלך? ת. גם אדוני שהיום אדם עובר באדום והוא אומר לשוטר בדו"ח הפעולה עברתי באדום ואז הוא מגיע לחברות הביטוח שאומרות לא להודיע, זה עדיין לא אומר שאני יכול להאשים אותו. זה מפי שמועה. הענין הוא שאני כן חקרתי אותו תחת אזהרה. חקרתי אותו לענין הפגיעה בהולך רגל אבל אני לא יכול להוכיח על סמך הממצאים... גם בתאונות רמזור אם אין עד ראיה או מצלמה... ש. שאלת ב.ה- האם עמתת אותו עם אותו עד "נטרלי"? הרי אנו לא יודעים מה יהיה קביל או לא, למה אדוני אם אני רואה נכון, לא עמת אותו עם הגרסה לכאורה שהוא מסר לשוטר קודם לכן? ת. שאלתי אותו. אני יותר חשוב לי העד הנטרלי שהוא מסר שהוא נסע כחצי מטר לאחור. והוא טוען שהוא לא נסע לאחור. אני לא יכול מהתשובה הזו להסיק שהיתה פגיעה בהולך רגל. ש. נצייר מצב שאתה היית השוטר הראשון שהגיע לקום והיית שומע מפיו את הגרסה הראשונה. יכול להיות שדו"ח הבוחן שלך היה נראה אחרת? ת. לא, בפירוש לא. הדו"ח בוחן מסתמך על מסקנות. בדוח יהיה רשום מה שרשום גם עכשיו. יכול להיות על סמך עדי ראיה, הנהג היה עומד לדין אבל זה לא היה נרשם בדוח בוחן. לפי עדי ראיה שראו את התאונה זה לא ירשם, גם בתאונת רמזור". (פרוטוקול ישיבת יום 5.9.12). ממצאים ומסקנות אקדים ואומר כי מצאתי כי המנוח אכן נפגע ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד. מסקנת הבוחן לפיה המנוח לא נפגע מהרכב מושתתת על הנתונים כדלקמן: הודעת הנתבע אשר הכחיש כי נסע לאחור; הודעת העדה אשר תמכה בגרסת הנתבע; אי יכולתו של המנוח למסור גרסה באשר לנסיבות פציעתו; העדר סימני מגע על המכונית חרף האבק שהיה עליה; העדר עדי ראיה. לכאורה, מסקנת הבוחן הינה המסקנה המתבקשת. ברם, מסקנתי שונה. יש לזכור כי הבוחן הגיע למסקנתו זו בהיבט המשפט הפלילי- דהיינו כי על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק, כי המנוח נפגע בתאונת דרכים. במקרה שבפנינו, לעומת זאת, יש לבחון העובדות בהתאם לנטל המוטל על התובעים על פי המשפט האזרחי. אפרט להלן את נימוקי מסקנתי לפיה המנוח נפגע מהרכב: בהודעתו מסר המנוח כי ירד מהאוטובוס בתחנה, וכי ביקש לחצות את הכביש והחל לעשות כן. המנוח לא יכול היה ליתן תשובה לשאלה מה גרם לנפילתו ולפגיעתו, אולם לא ניתן להסיק ממנה כי מעד מהמדרכה; לשיטת הנתבע והעדה, הוא זה שזימן את מד"א ויתכן שהוא זה שהתקשר למשטרה; מדו"ח הפעולה עולה כי ההודעה למוקד המשטרה נמסרה בשעה 11:00 וכי הסייר הגיע למקום בשעה 11:20- 20 דקות לאחר קרות התאונה; בדו"ח מד"א (מסמך 19 לתיק המשטרה) נכתב כי המנוח נבדק ע"י הצוות הרפואי בשעה 11:15; מדו"ח הפעולה עולה כי הסייר פגש במקום את אנשי מד"א וכן את המנוח בטרם פונה לביה"ח; בדו"ח מד"א נרשם כי האמבולנס נקרא למקום עקב "ת.ד" ; כך גם נרשם בכותרת המסמך בסעיף "מס' קבלה/התחייבות"; יש להניח כי בפרק הזמן של 20 דקות תמימות שחלפו מהשעה 11:00, בה נמסרה למוקד המשטרה הודעה בדבר קרות התאונה ע"י הנתבע, (ובשלב זה איני נדרש לשאלה האם נמסר למשטרה כי עסקינן בתאונת דרכים ואם לא- מה נמסר?), כבר הובררו לנתבע הנסיבות שהביאו לפציעתו של המנוח. למרבה הפלא, מסתבר כי עד להגעת הבוחן, 20 דקות לאחר מכן, כמו גם זמן מה נוסף לאחר מכן, המשיך הנתבע לסבור כי המנוח נפגע ע"י הרכב ורק בחלוף פרק זמן נוסף, ולאחר שמסר לסייר גרסה לפיה נסע לאחור ופגע במנוח- התברר לו לראשונה, לשיטתו, מהנוסעים שהמתינו בתחנת האוטובוס, כי המנוח מעד מהמדרכה ונפל על הכביש וכי אין קשר בין נפילתו לבין הרכב. האמנם? ; אלמלא חלף פרק זמן של 20 דקות ממועד מסירת ההודעה למוקד המשטרה ועד להגעת הסייר למקום ניתן היה לסבור כי יכול ויש אמת בגרסת הנתבע אשר ביוצאו מהרכב מבחין לפתע במנוח כשהוא שרוע על הכביש והוא מניח, בשגגה, כי יכול ונפגע ע"י הרכב. ברם, הדעת נותנת כי לא היו חולפות דקות ספורות, עד אשר הנוסעים בתחנה היו מרגיעים את הנתבע במוסרם לו כי היו עדים במעידתו של המנוח מהמדרכה אל הכביש. משכך, מצופה היה כי הנתבע היה מוסר לבוחן, עוד בגרסתו הראשונה, את שנמסר לו כביכול ע"י אותם עדי ראיה. גם אם נקל על הנתבע - יכול והיה מוסר לבוחן כי סבר תחילה שהמנוח נפגע ע"י הרכב ובאותה נשימה היה מוסר כי לא נסע לאחור וכי הנוסעים שהיו בתחנה מסרו לו כי המנוח מעד מהמדרכה לכביש בלא כל קשר לרכב. אולם, לא זו הגרסה שמסר; נראה כי הנתבע היה מודע לכך שאין סבירות שאותם נוסעים מסרו לו את שראו לראשונה בחלוף למעלה מ-20 דקות ממועד התאונה ועל כן טען בעדותו כי הסייר הגיע למקום 2.5 (!) דקות בלבד לאחר קרות התאונה, נתון שנשלל מדו"ח הסייר ומדו"ח מד"א; בעת שהסייר הגיע למקום 20 דקות לאחר קרות התאונה- לא היו עדים לאירוע, למעט אותו מר ג'בארין, אשר עבד במזנון סמוך. הדעת נותנת כי אותו מר ג'בארין, או ליתר דיוק אותו אדם שהתחזה להיות מר ג'בארין, עבד במסעדה הנמצאת בצמוד, כפי שעולה מטופס ההודעה ועל כן נשאר במקום ויכול היה למסור את הודעתו. אותם עוברי אורח שהמתינו בתחנת האוטובוס לא היו במקום בעת שהסייר הגיע ועל כן ברי כי אותה גרסה שנמסרה כביכול לנתבע ע"י אותם נוסעים, לא יכלה להימסר לנתבע לאחר שהסייר הגיע למקום, אלא אך ורק לפני הגיעו למקום. משכך, כל גרסה שנמסרה לאחר הגרסה הראשונית- אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון מה גם שהינה בגדר עדות כבושה שאיני נותן בה אמון; בעוד אשר בגרסתו הראשונה מסר הנתבע לסייר באופן מפורש כי נסע לאחור, הרי שלאחר מכן שב ופנה לסייר פעמיים נוספות, תוך שהוא מוסר גרסה מתוקנת לפיה כלל לא פגע במנוח וכי "כנראה" המנוח נפל במקום. גרסה זו נמסרה לסייר במהלך פינויו של המנוח באמבולנס ויכול והנתבע מסר גרסה זו לאחר שנוכח לדעת כי המנוח אינו יודע מה גרם לנפילתו; לאחר מכן, שב המנוח והוסיף "עובדה" נוספת ולפיה כלל לא נסע לאחור וכן כי לא היו עדים שראו את המתרחש- טענה העומדת בסתירה לעדותו כי עוברי אורח מסרו לו שהמנוח נפל מהמדרכה בלא כל קשר לרכב; מדוע הנתבע מסר 3 גרסאות ומדוע החסיר פרט כה חשוב ולפיו לשיטתו, היו עדים לאירוע אשר הבחינו כי המנוח מעד מהמדרכה?; בעדותו בבית המשפט העיד הסייר כי מסירת שלוש, או אף שתי גרסאות, ע"י נהג הפונה מיוזמתו לסייר הינה חריגה; חרף גרסאותיו החדשות של הנתבע סבר הסייר כי המנוח נפגע בתאונת דרכים וכך אכן נפתח התיק כ"תיק תאונת דרכים" (מסמך 1 לתיק המשטרה); הסיבה שהביאה לסגירת התיק לא היתה "חוסר אשמה" שמשמעה כי המנוח נפגע כתוצאה ממעידה מהמדרכה אל הכביש, אלא בשל חוסר ראיות כפי שעולה מס' 5 למסמך מספר 1 לתיק המשטרה; הנתבע לא יכול היה לתת כל הסבר מניח את הדעת, מדוע הסייר רשם את שרשם ועדותו בענין זה הינה מתחמקת ובלתי אמינה; בהודעות הנתבע והעדה לבוחן מסרו כי המנוח שכב על הכביש במרחק של כמטר לערך מהרכב, בעוד אשר בעדותו ניסה הנתבע להרחיק את הרכב ממקום הימצאו של המנוח עד לכדי 5-10 מטר לפחות והעדה "הסתפקה" במרחק של 2-3 מטר בעת שהעידה בבית המשפט; גם בהודעתו לבוחן לא יכול היה הנתבע ליתן הסבר לשאלתו כיצד הוא מסביר שעד ראיה נטרלי ראה את הרכב נוסע לאחור; התרשמותי הינה כי העדה ניסתה לסייע לנתבע בעדותה ובהודעתה הסותרות זו את זו. בעוד אשר בית המשפט העיד הנתבע כי העדה היתה מזכירתו במועד התאונה, (הנתבע בעמ' 41 לפרוטוקול), העידה הנתבעת כי הם עבדו במחלקות שונות, אם כי באותה קומה (עדות הנתבעת בעמוד 58,59,61 לפרוטוקול). כן הוברר כי הנתבע והעדה שזומנה מטעם קרנית באו בדברים עובר לישיבת יום 23.4.12; באשר לעדות הבוחן ומסקנותיו - מעדותו עולה באופן ברור כי מקום בו אין ראיה ניטראלית ומכרעת לאשמת הנהג- הינו ממליץ לסגור התיק, גם אם החשוד הודה באשמה; איני סבור כי העדר סימני אבק די בו כדי לקעקע את הראיות והסתירות המביאות למסקנה כי המנוח נפגע מהרכב. לסיכום: מסקנתי הינה כי הנתבע נהג ברכב לאחור, בעת שעצר בתחנת האוטובוס, אותה שעה החל המנוח לחצות את הכביש ונפגע ע"י הרכב. איני מוצא מקום להידרש לעדויותיהם של האלמנה והבת באשר לטענתן כי המנוח התקשר מיד לאחר התאונה ומסר כי נפגע בתאונת דרכים. סוף דבר לאור כל האמור לעיל ומשהגעתי למסקנה כי המנוח נפגע מהרכב וכי עסקינן בתאונת דרכים ומשאין חולק כי הנתבע לא החזיק, במועד התאונה, ברישיון נהיגה בר תוקף- הנני מחייב את הנתבע ואת קרנית, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 82,486 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.11.10 ועד לתשלום המלא בפועל ובצירוף מחצית אגרת בימ"ש. תדיראן לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. הוכח כי הינה בעלת הרכב ומתירת השימוש. משלנתבע לא היה רישיון נהיגה חבה תדיראן בשיפוי קרנית. משאין חולק כי הנתבע נהג בלא רישיון ובהתבסס על הראיות וכן בהעדר סיכומים מטעמו- הנני מחייב את תדיראן והנתבע, ביחד ולחוד, להשיב לקרנית כל סכום שישולם לתובעים בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. התביעה כנגד כלל נדחית. בנסיבות הענין הנני מחייב את התובעים וכן את קרנית לשלם לכלל שכ"ט והוצאות בסך כולל של 7,500 ₪ כל אחד, (החיובים הינם נפרדים). הסך הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אלא אם ישולם תוך 45 יום מהיום. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיוןנהיגה ללא רישיון בתוקףקרניתרישיון נהיגה