להלן החלטה בנושא ביטול אישור תביעה ייצוגית: החלטה מבוא: בפני בקשת המשיב לדחייה על הסף של בקשת האישור שהגיש המבקש, נוכח העובדה שהמבקש הצהיר כי אין בכוונתו לתקן את נוסח הבקשה. לחילופין, מתבקש בית המשפט להתיר למשיב ליתן תגובתו לבקשה ולקבוע דיון בעניין וזאת בית היתר נוכח השינויים העובדתיים והמשפטיים שחלו בפרק הזמן שחלף מעת שניתנה החלטת בית משפט זה לדחות את הבקשה לאישור. רקע: בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, ביטל, בהסכמת הצדדים, את החלטתי שלא לאשר את התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית והחזיר את התובענה- נגד המשיב בלבד- לדיון מחודש בפני. בפסק דינו הוסיף בית המשפט וקבע, כי: "המערער (הוא המבקש- צ.ב) רשאי להגיש תוך 120 ימים בקשה לבית המשפט המחוזי לתיקון כתב התביעה ולתיקון הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. הבקשה תידון בבית המשפט המחוזי תוך שלמשיב 14 (הוא המשיב-צ.ב) נשמרות מלוא טענותיו, אותן יוכל להעלות כנגד הבקשה שתוגש, אם תוגש, לרבות נגד בקשת התיקון." (ע"א 10927/02 מיום 18.6.07). התיק הוחזר לבית משפט זה וביום 2.9.07 התקבלה הודעת המבקש, לפיה אין בכוונתו לתקן את בקשת האישור וכי הוא מבקש מבית המשפט להכריע בבקשה על יסוד טענות הצדדים שבפניו. לחילופין, מתבקש בית המשפט לקבוע דיון בבקשה ולאפשר לצדדים לסכם את טענותיהם לאור חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). על רקע הודעת המבקש כאמור, באה בפני בקשת המשיב לדחייה על הסף של בקשת האישור. לדידו של המשיב, בית המשפט העליון, אשר דן בערעורו של המבקש, לא סבר כי בקשת הייצוג- כמות שהיא- ראויה לאישור כתביעה ייצוגית ועל כן נמנע מקבלתה, תוך שהוא מתיר למבקש פתח לתקנה ולנסות את דרכו שוב בבית המשפט המחוזי, על יסוד בקשה מתוקנת. משהצהיר המבקש כי אין בכוונתו לתקן את הבקשה, הרי הוא סתם- במו ידיו- את הגולל על הפתח שפתח בפניו בית המשפט העליון, כאשר התיר לו לתקן את הבקשה לאחר שלא מצא לנכון לקבל את הבקשה כמות שהיא. דיון והכרעה: במועד הגשת בקשת האישור שבפני טרם נכנס לתוקף חוק תובענות ייצוגיות ומשכך בקשת האישור הוגשה מכוח הוראות חוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") וכן מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"). אולם, בינתיים, חלו שני אירועים מרכזיים שנודעת להם השלכה על ההלכה הנוהגת בעניין תובענות ייצוגיות; ראשית, בית המשפט העליון פסק בדנ"א 5161/03 א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.05, להלן: "הלכת אשת"), כי אין בכוחה של תקנה 29 לתקנות לשמש מקור נורמטיבי להגשת תובענות ייצוגיות. שנית, ביום 12/3/06 נכנס לתוקף חוק תובענות ייצוגיות שביטל את ההסדרים בחוקים השונים להגשת תובענות ייצוגיות, תוך קביעה מפורשת שהוראותיו יחולו גם על תובענות שהיו תלויות ועומדות בפני בית המשפט ופירוט רשימה סגורה של עילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית. על רקע האמור מתעוררת השאלה, האם עילות התובענה שבפני נכנסות לגדר אותן עילות המוכרות בחוק תובענות ייצוגיות כמקנות אפשרות להגשת תובענה ייצוגית על פי סעיף 3 והתוספת השנייה לחוק. היה והתשובה על כך הינה בחיוב, אזי לא יהא כל הכרח בתיקון כתבי הטענות לאחר חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות. יפים לעניין זה דברים שנאמרו זה מכבר על ידי בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) בהתייחסו לתחולתו של חוק תובענות ייצוגיות על בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהיו תלויות ועומדות בפני בית משפט קודם כניסתו לתוקף: "האם חל חוק תובענות ייצוגיות על עילות שנוצרו קודם לכניסתו לתוקף? התשובה היא בחיוב. חוק תובענות ייצוגיות אינו יוצר זכות מהותית. הוא באופיו דיוני, ותחולתו היא אקטיבית. הוראת המעבר הקבועה בסעיף 45(ב) לחוק קובעת מפורשות כי החוק חל על בקשות לאישור תובענה ייצוגית ועל תובענות ייצוגיות שהיו תלויות ועומדות בפני בית משפט ביום פרסומו של החוק. התחולה האקטיבית של חוק תובענות ייצוגיות מתבקשת גם לשם הגשמת תכליותיו. תכליות ההסדר בדבר תובענות ייצוגיות נלמדות מסעיף המטרה של החוק (סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות). הן דומות בעיקרו של דבר לתכלית של ההסדרים הקודמים בדבר הגשת תובענות ייצוגיות, עליה עמד בית משפט זה לא פעם. ... אמת, החלת החוק על הליכים תלויים ועומדים נושאת בחובה שיפור האכיפה נגד הפרות חוק בעבר. יחד עם זאת, החוק החדש אינו מגדיר (באופן רטרוספקטיבי) מהן אותן הפרות חוק. הוא אינו מקים עילת תביעה חדשה (בדין המהותי) שלא הייתה קיימת עובר לחיקוקו (השוו: דברי השופט מ' חשין בפרשת ברזני, עמ' 403). חוק תובענות ייצוגיות אינו פוגע באינטרס ההסתמכות של נתבעים פוטנציאליים. הוא אינו משנה את כללי האחריות של הדין המהותי." (רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (טרם פורסם, 14.12.2006)). על רקע האמור, ברי כי אין מקום לדחייתה על הסף של בקשת האישור שבפני אך ורק מפאת אי תיקונה על ידי המבקש ואולם מובן כי מן הראוי שהצדדים יתנו את הדעת לשאלה איזה מבין עילות התביעה הנזכרות בבקשת האישור יכולה לעמוד למבקש, לנוכח חקיקת חוק תובענות ייצוגיות ולנוכח ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"א 3051/98 דרין נ' דיסקונט השקעות ואח', פ"ד נט(1) 673 (2004) ובע"א 9014/03 אברהם גרינפלד נ' שמעון לסר (טרם פורסם, 14.3.05). במצב דברים זה מצאתי כי מן הראוי לקיים דיון בבקשת האישור שבמהלכו ישמיעו הצדדים את טיעוניהם בסוגיות הנזכרות לעיל ולאחר מכן יגישו את סיכום טיעוניהם בכתב. סיכומם של דברים: הבקשה לדחייה על הסף של בקשת האישור נדחית. אני קובעת את בקשת האישור, כפי שהוגשה, לדיון ביום 5.12.07 שעה 10:00. במהלך הדיון האמור יתייחסו ב"כ הצדדים לשאלה, איזה מבין עילות התביעה הנזכרות בבקשת האישור יכולה לעמוד למבקש, לנוכח חקיקת חוק תובענות ייצוגיות. באי כוח הצדדים, במידה ויסכימו לכך, יואילו לזמן הקלטה לתאריך הנ"ל וישאו בהוצאותיה בחלקים שווים, כך שניתן יהיה לסיים את הדיון במועד שנקבע.תביעה ייצוגית