מינוי רואה חשבון לעירייה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מינוי רואה חשבון לעירייה: 1. בפניי עתירה מנהלית שבה מתבקש בית המשפט להורות למר X (להלן: "המשיב 2" או ראש העיר), לאפשר את סיום הליך וועדת הרכש אותו ביצעה עיריית נצרת עילית (להלן: "המשיבה 1" או "העירייה") ביום 6.3.12 לעניין מינוי רואה חשבון לעירייה ולבחור מבין ההצעות את ההצעה הטובה ביותר לעירייה. לחילופין מתבקש בית המשפט להורות לממונה על המחוז במשרד הפנים (להלן: "המשיב 3" או "הממונה") לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 141(א) לפקודת העיריות (להלן: הפקודה) באופן שיורה למשיב 2 לקדם את הליך הרכש. 2. רקע עובדתי בתמצית: א. ביום 31.12.11 היה אמור להסתיים חוזה ההעסקה של המשיבה 1 עם רואה החשבון זיצר (להלן: "רו"ח זיצר"), אשר משרדו העניק שירותים חשבונאיים למשיבה 1 במשך שנים רבות. ב. ביום 25.1.12 נשלח לרו"ח זיצר מכתב מאת מר עופר לוי- גזבר המשיבה 1 (להלן: "הגזבר"), בו הודיע האחרון כי נוכח סיום החוזה בין הצדדים, לא ניתן להמשיך את ההתקשרות בין המשיבה 1 לרו"ח זיצר עד להסדרת העניין (ראה נספח א' לתשובת המשיבה מס' 1). נוכח האמור העביר רו"ח זיצר עוד באותו יום חוות דעת משפטית מטעמו לפיה, בהתאם לתקנה 3(8) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח- 1987, ההתקשרות במקרה דנן פטורה ממכרז (ראו נספח ב' לתשובת המשיבה 1). ג. ביום 14.2.12, העבירה עו"ד אולגה גורדון - היועמ"ש של משיבה 1 (להלן: עוה"ד גורדון או היועמ"ש), חוות דעת בנושא בה הבהירה כי על אף שהעסקת רואה חשבון במשיבה 1 פטורה ממכרז, היא אינה פטורה מקבלת מספר הצעות מחיר, מקום שיש מספר רב של גורמים אשר יכולים לבצע את העבודה (ראו נספח ג' לתשובת המשיבה 1). ד. בהמשך לחוות הדעת, הכינה עוה"ד גורדון "הזמנה להגשת הצעות ותנאי ההגשה למתן שירותי ראיית חשבון לעיריית נצרת עילית" (להלן: "ההזמנה"). ההזמנה הועברה למר רודי בלום- מנהל הרכש במשיבה 1 (להלן: "מר בלום" או "מנהל הרכש"), ונשלחה למספר משרדי רואי חשבון וביניהם רו"ח זיצר. (ראו נספח ד לתשובת המשיב 2). ה. ביום 27.2.12, יום לפני סיום מועד ההזמנה, שלח המשיב 2 מכתב למר בלום בו הורה לו לפנות לכל רואי החשבון אליהם נשלחה ההזמנה ולהודיע להם על דחיית ההליך לשישה חודשים לפחות. המשיב 2 הוסיף במכתב כי למד על ההזמנה רק יום קודם לכן ובאקראי. (ראו נספח ה לתשובת המשיב 2). בתגובה הוציאה באותו יום עו"ד גורדון מכתב למשיב 2 בו הפנתה לחוות דעתה מיום 14.2.12, טענה כי פנייתו של המשיב 2 אל מנהל הרכש מהווה התערבות פסולה בהליכי רכש והמליצה כי יאפשר את השלמת הליך ההצעות ללא התערבות מצידו. (ראו נספח ו' לתשובת המשיבה 1) לאור זאת פנה המשיב 2 באותו יום, במכתב מטעמו לרואי החשבון אשר הוזמנו להשתתף בהזמנה וטען כי זו בטלה ומבוטלת וכי אין בכוונת העירייה לפנות לשם הגשת הצעות מחיר עבור שירותי ראיית חשבון, לפחות עד תחילת שנת 2013 (ראו נספח ז' לתשובת המשיבה 1). ביום 28.2.12, פנה המשיב 2 במכתב למנהל הרכש ולגזבר והורה להם לא להעלות את נושא הצעת המחיר לראיית חשבון עבור המשיבה 1 בוועדת הרכש (ראו נספח י' לתשובת המשיבה 1). ו. בסופו של יום, ועל אף הודעת המשיב 2, הוגשו ביום 28.2.12 שלוש הצעות מחיר שונות עבור ההזמנה. יש לציין כי רו"ח זיצר שלח למר לוי מכתב בו הבהיר כי משרדו הכין הצעה, אולם נוכח מכתבו של המשיב 2 הם עצרו את טיפולם בנושא. (ראו נספח יא' לתשובת המשיבה 1). ז. ביום 6.3.12 התקיימה ישיבת ועדת רכש, בנוכחות המשיב 2, בה נפתחו מעטפות המציעים להזמנה. טרם ישיבה זו ולאחריה, הוחלפו מכתבים שונים בין המשיב 2 לבין מר בלום, מר לוי ועוה"ד גורדון. כן התנהלו הליכים משפטיים, כאשר בהם מחד ניסה המשיב 2 לעצור את המשך פעולתה של ועדת הרכש ומנגד ניסו האחרים להשלים את הליך בחירת רואה החשבון למשיבה 1. (ראו בין היתר נספחים ט, י"ב- י"ט לתשובת המשיבה 1). ח. ביום 2.4.12, במסגרת ישבת המועצה, העלה המשיב 2 הצעה כתוספת לסדר היום בה ביקש להאריך את ההתקשרות עם רו"ח זיצר עד ליום 31.8.12. ההצעה נדונה במסגרת הישיבה ובסופה הובאה להצבעה ההצעה להאריך את כהונת רו"ח זיצר בארבעה חודשים, כאשר בתקופה זאת תצא המשיבה 1 במכרז מסודר והצעות מחיר מסודרות. ההצעה התקבלה ברוב של 12 מתוך 14 חברים במועצת העירייה, כאשר חבר מועצה אחד נמנע וחבר מועצה אחד (העותר) התנגד להצעה. (ראו נספח כ לתשובת המשיב 2). ט. ביום 4.4.12 פנה העותר אל המשיב 3 וביקש ממנו כי יפעיל את סמכותו על פי סעיף 141(א) לפקודה, באופן שיורה למשיב 2 לסיים את הליך הרכש ולהפסיק את העסקת רו"ח זיצר. (ראו נספח ו' לעתירה). ביום 10.4.12 הגישה עוה"ד גורדון התייחסות מטעמה לעניין זה, בו טענה כי ראוי שהמשיב 3 יפעיל את סמכותו האמורה. י. ביום 30.4.12 הגיש העותר את העתירה שלפניי, יחד עם בקשה דחופה לצו עשה. בהמשך ולאור המלצת בית המשפט, הגיש העותר בקשה למחוק את צו העשה ולדון ישירות בעתירה לגופה. 3. טענות הצדדים בתמצית: א. טענות העותר: לטענת העותר, פועל המשיב 2 בניגוד לטובת העירייה, עת הוא מונע מועדת הרכש להתכנס ולקבל החלטה עניינית בדבר הזוכה בהזמנה. העותר הוסיף כי עפ"י חוות דעת שהוגשה ע"י עוה"ד גורדון, לא ניתן להאריך את התקשורת עם רו"ח זיצר וכי החלטת המועצה בעניין אינה חוקית. עוד הוסיף וטען העותר כי משרדו של רו"ח זיצר מצוי בניגוד עניינים קשה שכן משרדו מעניק שירותים חשבונאיים, בנוסף למשיבה 1, גם לגופים נוספים אשר עשויים להיות בניגוד עניינים עם המשיבה 1. ב. טענות המשיבה 1: המשיבה 1 הצטרפה לעמדת העותר וטענה כי יש לקבל את העתירה באופן שיאפשר למשיבה 1 לסיים את הליך ועדת הרכש ולבחור זוכה מבין ההצעות שהוגשו לצורך קבלת שירותי ראיית חשבון. לחלופין טענה המשיבה 1 כי המקרה מצדיק את הפעלת הסמכות המוקנית למשיב 3 בהתאם לסעיף 141(א) לפקודה. המשיבה 1 העלתה טענות קשות כנגד פעולותיו של המשיב 2, אשר לדידה נבעו משיקולים זרים ופסולים, תוך הפרה של הוראות החוק בעניין, ותוך ניסיון למנוע מהיועמ"ש של המשיבה 1 לבצע את תפקידה הסטטוטורי. לטענת המשיבה 1, פעולותיו של המשיב 2 בוצעו בחוסר נקיון כפיים ואינן עולות לגדר התנהלות תקינה המצופה מאדם הממלא תפקיד ציבורי בכיר. אשר להליך הרכש שהתבצע לשם קבלת שירותי ראיית חשבון, טענה המשיבה 1 כי לא נפל בו כל פגם והוא נעשה בהתאם להוראות החוק ועל בסיס שיקולים מקצועיים וענייניים. לטענת המשיבה 1, ועדת הרכש היא הפורום בו אמורה להתקבל ההחלטה בדבר ההתקשרות עם המציעים השונים, מקום שמדובר בוועדה בעלת הרכב מקצועי. מנגד, ניסיון התערבותו של המשיב 2 בהליך והמשך העסקתו של רו"ח זיצר ללא הסכם הינו הליך בלתי חוקי, מקום שיש בו משום הטיית הליך הרכש. המשיבה 1 התייחסה לטענות המשיב 2 באשר לפגמים שנפלו בהזמנה וטענה כי לא כך הם פני הדברים. אשר לטענות כי נפלו פגמים בנוסח ההזמנה טענה המשיבה 1 כי למעשה נוסחה הכללי של ההזמנה, כולל כמות רבה יותר של נושאים אשר יהיו בתחום אחריותו של רואה החשבון הנבחר. אשר לטענתו לפגם בהעברת המעטפה למר לוי והדרך בה התגלתה, טענה כי אלו מלמדים על הדרך הבריונית בה נוקט המשיב 2. אשר לטענה כי ועדת הרכש אינה בעלת הסמכות להליך, טענה המשיבה 1 כי טענה זו מנותקת מהמציאות, שעה שבמשך שנים עסקה ועדת הרכש בהזמנת שירותים, לרבות יועצים, מרצים מתכננים, מודדים ועוד. המשיבה 1 הוסיפה, כי בכל מקרה אין למשיב 2 סמכות שיורית בעניין, שעה שהוא דמות פוליטית בעלת אינטרסים ואף אילו סבר, כי ועדת הרכש אינה הפורום הנכון, היה עליו למנות פורום מקצועי אחר לכך. אשר להתערבות המשיב 3 בהליך, סברה המשיבה 1, כי בניגוד לדעתו, הרי שמדובר במקרה קיצוני וחריג המצריך את התערבותו. ג. טענות המשיב 2: במסגרת תשובתו לעתירה, העלה המשיב 2 טענות קשות כנגד עוה"ד גורדון. לטענתו פעולותיה של עו"ד גורדון נגועות במגמתיות וחוסר ניקיון כפיים שמטרתם להשחיר את דמותו של המשיב 2. עוד טען המשיב 2, כי כל הפעולות אשר נגעו להצעה נעשו בתחילה מבלי להיוועץ בו ומאחורי גבו, וזאת בניגוד לחובתה של עוה"ד גורדון ובעלי התפקיד האחרים. המשיב 2 התייחס להליך בוועדת הרכש וטען כי זה היה נגוע בפגמים מהותיים קשים אשר חייבו את פסילתו באופן מיידי, אולם משניסה לעצור את ההליך, קמו עליו העותר ועו"ד גורדון והגישו את העתירה דנן. לטענת המשיב 2, וועדת הרכש כלל אינה הגוף שבסמכותו לבחון הצעות להתקשות למתן שירותים מקצועיים למשיבה 1, אלא הדבר מצוי במסגרת סמכותו השיוריות של המשיב 2. עוד הוסיף וטען כי נפל בהליך פגם מהותי שעה שאחת מההצעות הועברה למר לוי, עוד טרם נערכה ישיבה רשמית לפתיחת ההצעות. המשיב 2 אף טען כי ההזמנה עצמה נוסחה בצורה כללית ביותר, כאשר הושמטו ממנה שירותים חשובים אותם אמור למלא רואה החשבון הנבחר. המשיב 2 הוסיף וטען כי כל רצונו בעת כינוס הישיבה והארכת העסקתו של רו"ח זיצר בארבעה חודשים, היא ארכה בה יוכל לצאת בהליך חדש ותקין למינוי רואה חשבון למשיבה 1. ד. טענות המשיב 3: לטענת המשיב 3 דין העתירה נגדו להידחות וזאת מקום שהמקרה המתואר בה אינו מצדיק שימוש בסמכות לפי סעיף 141(א) לפקודה, אשר עפ"י הפסיקה נקבע כי יעשה רק במקרים נדירים וחריגים. לטענת המשיב 3, ההלטה בעניין אופן מינוי רואה החשבון במשיבה 1 הינה החלטה שצריכה להתקבל ע"י גורמי העירייה, בהתאם למדיניות וסדר העדיפויות שלה. אשר להארכת החוזה של רו"ח זיצר, הבהיר המשיב 3 כי חל איסור להמשיך ולקבל ממנו שירותים ללא חוזה שנחתם כדין. דיון והכרעה: 4. לאחר שבחנתי את נימוקי העתירה ואת טענות באי כוח הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי דינה של העתירה להידחות. א. בטרם אדון בעתירה לגופה, מצאתי לומר מספר מילים בנוגע למערכת היחסים בין הצדדים לעתירה. הן מכתב העתירה והן מן התשובות שהתקבלו, עולה כי בין המשיב 2 לבין העותר וכן גורמים אחרים במשיבה 1, לרבות היועצת המשפטית עוה"ד גורדון, שוררת מערכת יחסים עכורה המתאפיינת בחוסר אמון מוחלט. הררי מילים בכתבי הטענות ניצלו הצדדים השונים כולם, לשם התנגחות אישית והעלאת טענות קשות ובוטות כנגד הצדדים האחרים לעתירה. אינני מתיימר במסגרת עתירה זו להיכנס בפירוט לנבכי האיבה ההדדית בין הצדדים, לגורמים לה או לאשמים בה, אולם כן מצאתי לציין כי ראוי שכל הצדדים יעשו כל מאמץ לגשר עד כמה שניתן על הפערים בעמדות ועל חוסר האמון שקיים ביניהם ולמצוא דרך לעבוד יחדיו, ולו למען יוכלו למלא את תפקידם הציבורי כייאות. ב. עוד מצאתי לציין כי החלטתי לדחות את העתירה מבוססת כולה אך ורק על בחינה של המעשה המנהלי הספציפי- ובעניינינו, ההחלטה לדחות את הליך ועדת הרכש למינוי רואה חשבון בשל הטענה לפגם בהליך והחלטת מועצת העיר לדחות את ההליך ולהאריך את העסקת רו"ח זיצר בארבעה חודשים לשם קיום הליך בחירה מסודר. דברים אלו חשובים שכן לא ניתן להתעלם מהתנהלותו של המשיב 2 בעת ההליך כולו, אשר לטעמי חרגה לא פעם מהתנהלות תקינה המצופה מאדם המחזיק בתפקיד כה בכיר ברשות ציבורית. כך ולשם הדגמא נהג המשיב 2 בצורה שאינה תקינה עת נמנע מלקבל את עמדת היועמ"ש של המשיבה 1 ופעל בניגוד לעמדתה בשלבים שונים בהליך, כל זאת כאשר לא עמדה בפניו חוות דעת משפטית אחרת. מעמד חוות דעת של יועמ"ש רשות מקומית נדון לא פעם בפסיקת בתי המשפט, אשר קבעו כי ככלל, חוות הדעת של היועמ"ש בשאלות המשפטיות הינה בעלת תוקף מחייב והרשות המקומית מחוייבת לפעול על פיה, אף אם היא עומדת בניגוד לדעתו של ראש עירייה. בעניין זה נקבע בעת"מ 219/06 הבית הפתוח נ' עיריית ירושלים,: "אולם עיקר הוא, שככלל, היועץ המשפטי לעיריה הוא הגוף הקובע את המצב המשפטי בשאלות משפטיות הנוגעות לעיריה והוא המייצג אותה בבתי המשפט, מלבד במקרים הנוגעים לעניינים אישיים. מכל מקום, בפני בית המשפט חייבת להיות עמדה אחת של היועץ המשפטי לעיריה ואין זה ראוי להפנות את בית המשפט לתשובה אחרת שניתנה מטעם העיריה אשר אינה מקובלת, מבחינה משפטית, על היועץ המשפטי לעיריה." הדברים נלמדים אף מלשון החוק עצמו. סעיף 5(א) לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי), התשל"ו- 1975 (להלן: החוק), קובע: "יועץ משפטי יעניק ייעוץ משפטי למועצת הרשות המקומית ולוועדותיה, לראש הרשות ולסגן ראש הרשות שלו הואצלו סמכויות לפי סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה - 1975, ולעובדי הרשות, בכל ענין הדרוש למילוי תפקידי הרשות לפי כל דין; כן יחווה היועץ המשפטי את דעתו לפי פניית חבר מועצת הרשות, אם נוכח שהדבר דרוש למילוי תפקידי הרשות ואין במתן חוות הדעת כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד עניינים." לסעיף זה חריג המצוי בסעיף 6 לחוק הקובע כדלקמן: "6. הזמנת חובה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ט) (א) ... (ב) ... (ג) לצורך ביצוע תפקידו יוזמן היועץ המשפטי ויהיה רשאי להיות נוכח בכל ישיבה של מועצת הרשות המקומית או כל ועדה מועדותיה, בין בעצמו ובין באמצעות עובד אחר של הלשכה המשפטית, ותינתן לו הזדמנות לתת את חוות דעתו, בעל פה או בכתב, לפני קבלת כל החלטה. (ד) מליאת המועצה רשאית לאמץ חוות דעת משפטית אחרת שהוצגה בפניה באותה ישיבה." (הדגשה שלי- ז.ה.) באשר לשימוש בסעיף זה נקבע בת"א 5726-08-07 זילברבוים נ' מועצה מקומית גני תקווה: "עם זאת, אין לומר כי חוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי של הרשות המקומית מחייבת אותה, ובסעיף 6 (ב) בחוק הייעוץ נקבע כי: ”...מליאת המועצה רשאית לאמץ חוות דעת משפטית אחרת שהוצגה בפניה באותה ישיבה..."" בעניינינו, אין חולק כי במועד קיום ישיבת המועצה מיום 2.4.12 לא עמדה בפני המשיב 2 או בפני חברי מועצת המשיבה 1 כל חוות דעת משפטית הסותרת את זו של עוה"ד גורדון, דבר אשר לא מנע קבלת החלטה העומדת בניגוד לחוות דעתה. אכן, בעת הגשת העתירה כבר הניח המשיב 2 חוות דעת משפטית של משרד חיצוני, אולם באמור, אין בכדי לבטל כליל את הפגם ואת התנהלותו הבלתי ראויה של המשיב 2. בנוסף, עולות מן החומר שהונח בפניי במסגרת העתירה שאלות באשר לכנות כוונותיו של המשיב 2, עת בחר לעצור את הליך העסקת רואה החשבון חדש במשיבה 1. המשיב 2 טען כי עצר את ההליך אך ורק בשל הפגמים החמורים שנפלו בו וכל רצונו הינו להאריך את העסקתו של רו"ח זיצר בארבעה חודשים לשם עריכת הליך מסודר ותקין. נוסח זהה אף נקבע בהחלטת המועצה מיום 2.4.12, אשר הינה ההחלטה המנהלית בגינה הוגשה העתירה שבפניי. אולם, דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם מכתבים שנחתמו ע"י המשיב 2 עצמו. כך במכתבו מיום 27.2.12, אשר שלח לרואי החשבון אשר הוזמנו להשתתף בהזמנה וטען כי זו בטלה ומבוטלת, הבהיר המשיב 2 מפורשות כי "לפחות עד תחילת שנת 2013 אין בכוונת העירייה לפנות להגשת הצעות מחיר עבור שירותי ראיית חשבון לעיריית נצרת עילית". דברים אלו מעלים שאלות ותהיות באשר לכוונותיו הכנות של המשיב 2 עת החל במניעת ההליך להעסקת רואה חשבון חדש, ומשמחברים עובדה זאת עם יתר הפגמים המנהליים שנפלו בהתנהלותו של המשיב 2, מתגלה למרבה הצער תמונה, אותה קשה לקבל מצידו של אדם המועסק בתפקיד ציבורי רם מעלה. מנגד וכפי שאבהיר בהמשך, מקובלת עלי בסופו של יום הטענה כי בהליך הרכש להעסקת רואה חשבון חדש במשיבה 1, נפלו פגמים ממשיים, אשר היו צריכים במצב עניינים רגיל להבהב מול עיניה של היועצת המשפטית של העירייה. לא ניתן אלא לתהות האם למערכת היחסים העכורה בין עוה"ד גורדון לבין המשיב 2 ועמדותיו של האחרון בעניין, סימאה במקצת את עיניה של עוה"ד גורדון לפגמים שנפלו בהליך. שוב, אין אלא לחזור ולעמוד על החשיבות העליונה של מערכת יחסים תקינה בין יועמ"ש וראש עיר. במצב עניינים ראוי ותקין אמורים ראש עיר ויועמ"ש העירייה לעבוד יחדיו ובצמידות, תוך אמון הדדי, על מנת לקדם את ענייני העירייה ולדאוג לרווחת התושבים, אולם בעניינינו דומה כי לא פעם עוסקים הצדדים דווקא בניגוחים הדדיים ובניסיונות לפגום זה בעבודתו של זה, דבר שבהכרח גוזל מיכולתם וזמנם למלא את תפקידיהם כייאות. המדובר במצב שאינו תקין ויש להצר עליו עד מאוד. ג. כאמור, במסגרת עתירה זאת כל שנדרש ממני לבחון הוא המעשה המנהלי הספציפי בגינו הוגשה העתירה- ובעניינינו, החלטת מועצת העיר לדחות את הליך ועדת הרכש למינוי רואה חשבון בשל הטענה לפגם בהליך ולהאריך את העסקת רו"ח זיצר בארבעה חודשים לשם קיום הליך מסודר. לעניין זה יש לזכור כי עקרון ידוע במשפט המנהלי הוא עקרון אי התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי, כל זמן שזה נופל לגדר מתחם הסבירות. עמדה על כך השופטת בייניש (כתוארה אז) בבר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' שולמית עין דור, פ"ד נח(4), 754 , עמ' 766-767: "בית המשפט המינהלי בהליך המתקיים בפניו יבחן את החלטת הרשות על פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו... כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר - כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה יכולה הייתה לקבל, לא יתערב בית המשפט בהחלטה... כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המינהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים... מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית המשפט מומחה, ובודאי שלא ימנה מומחה תחתיו, במטרה להכריע לגופה של מחלוקת מקצועית. אכן, לעולם לכל בעיה יהיו פותרים ופתרונים אחדים. ייתכן אף שבית המשפט יטה אחר החלטה המבכרת פיתרון זה ולא פתרון אחר. אך בכך אין כדי להביא את בית המשפט להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו... כך בבית המשפט הגבוה לצדק, וכך, כמובן, גם בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לענינים מינהליים, ובכל ערכאה שיפוטית הנדרשת לכללי המשפט המינהלי." עוד נפסק, כי "בהפעלת סמכות הביקורת של בית המשפט על החלטותיהן של רשויות שלטוניות אחרות, מביא בית המשפט בחשבון החלטתו את מעמדו ואת תפקידו של הגוף המבוקר, וכן את מהות ההחלטה העומדת לביקורת ואת מאפייניה. אלה, בתורם, ישפיעו על אופן הפעלת שיקול-הדעת במסגרת הביקורת השיפוטית ועל אמות-המידה המדריכות אותה". (ראו דבריו של כב' השופט א' ריבלין, בבג"ץ 1993/03, התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817). לפיכך ועל מנת לזכות בסעד המבוקש של ביטול ההחלטה המנהלית, על העותר להוכיח כי שיקול-הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול-דעת מינהלי (ראו, לדוגמה, בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678). בעניינינו, ולאחר שבחנתי נסיבות ההליך להעסקת רואה חשבון חדש במשיבה 1, נחה דעתי כי אכן נפלו בהליך פגמים מהותיים בגינם ראוי היה לבטלו, ולפיכך החלטת המועצה מיום 2.4.12 להאריך בארבעה חודשים בלבד את העסקתו של רו"ח זיצר ולקיים הליך חדש וסדור להעסקת רואה חשבון חדש במשיבה 1, הינה סבירה ומידתית בנסיבות העניין.מובן מאליו, כי אין בקביעה זו כדי לבטל את הדרישה לקיום כל התנאים שנקבעו בסעיף 203 לפקודה. ראשית לעניין הטענה כי הנוסח ההזמנה, כפי שנכתב ע"י עוה"ד גורדון, הינו פגום מקום שהינו כללי וחסר פרטים, הרי שמעיון בנוסח ההזמנה, לא מצאתי כל פגם מהותי, אשר יש בו להביא לבדו לפסילת ההזמנה. אמת, ההזמנה אכן מנוסחת באופן כללי למדי, אולם אין באמור בכדי לקבוע כי בשל כך יש בה חוסר של נושאים בהם יהיה על רואה החשבון במשיבה 1 לעסוק ואולי אף להיפך- כלליותו של הנוסח מאפשרת גמישות רבה יותר בנוגע לתפקידים אשר יחולו על רואה החשבון. מכל מקום אף אם ההזמנה כתובה מעט בחסר, אין המדובר לטעמי בפגם מהותי אשר יש בו בכדי להביא לביטולה. אולם לא כך הדברים באשר לפגמים אחרים שנפלו בהליך, כאשר אחד מהם הינו אופן העברת אחת ממעטפות ההצעה למר לוי, עוד בטרם נערכה ישיבה לבחינת ההצעות. המשיב 2 צירף לכתב הטענות מטעמו, תמליל שיחה טלפונית אשר ערך ביום 6.3.12 עם מר בלום. התמליל ותוכנו לא נסתרו כלל ע"י העותר או המשיבה 1 ולפיכך יש לקבל את האמור בו כאמת. מן התמליל עולה כי מר בלום העביר לידיו של מר לוי ולבקשתו את אחת המעטפות הסגורות, וזאת בטרם הגיעו יתר ההצעות ובטרם נערכה ישיבת ועדת הרכש בה נפתחו המעטפות. המדובר בפגם מהותי בהליך, אשר עלול להביא, ולו למראית עין, לפגיעה ממשית בעקרונות ההגינות והשוויון בין המציעים השונים, מקום שהתאפשרה לכאורה התערבות פסולה בהצעות. ויודגש, אין באמור בכדי להשחיר את פניו של מר לוי או לטעון כי מעשים פסולים אלו אכן נעשו על ידו, אולם מקום בו עסקינן בהחלטה מנהלית בעלת משמעות ציבורית, יש לבחון את הדברים תוך הקפדה יתרה. פגם מהותי לא פחות ואולי אף יותר חמור, אשר פוגע באופן ממשי בעיקרון ההגינות והשוויון, עולה לטעמי נוכח העובדה כי יתכן שמציעים פוטנציאלים נמנעו מלהגיש את הצעתם להזמנה וזאת נוכח הודעה ששלח המשיב 2 אליהם, וניתן להניח בהעדר כל הסבר אחר, כי חלק ממציעים אלה ראו בהודעה שניתנה על ידי ראש העיר, כמייצגת את עמדת המשיבה מס' 1. כאמור, ההזמנה נשלחה לשבעה משרדי רואי חשבון שונים אשר היו אמורים להעביר את הצעותיהם עד ליום 28.2.12. אולם יום קודם לכן, העביר המשיב 2 מכתב מטעמו לכל המציעים בו הודיע להם כי ההזמנה בטלה ומבוטלת וכי אין בכוונת העירייה לפנות לשם הגשת הצעות מחיר עבור שירותי ראיית חשבון, לפחות עד תחילת שנת 2013. אינני זקוק להידרש במסגרת פסק דין זה לשאלה האם פעל המשיב 2 בסמכות ובאם לאו עת העביר את המכתב, הרי שמתוקף תפקידו הבכיר ביותר כראש עיר ניתן בהחלט להניח שמציעים שונים ראו בהודעתו כהודעה המייצגת את המשיבה 1 ולפיכך, נמנעו מלשלוח את הצעתם. האמור אינו רק בגדר סברה, שכן לראיה רק שלושה משרדים מתוך השבעה שהוזמנו שלחו בסופו של יום הצעות. יתירה מכך, ממכתבו של רו"ח זיצר מיום 28.2.12 אף עולה מפורשות ובזמן אמת, כי בשל מכתבו של המשיב 2, נמנע רו"ח זיצר מלהגיש הצעה, אף שכוונתו המקורית הייתה לעשות כן. אכן, רו"ח זיצר והמשרדים האחרים אינם צד בהליך שבפנינו, אולם לטעמי נוכח כל האמור, אין כל דרך להתעלם מן הפגיעה החמורה שנגרמה לעיקרון השוויון וההגינות בהליך, אף אם זאת נעשתה נוכח מחדלו של המשיב 2. לעניין זה נקבע בבג"ץ 504/82 כוח אחזקות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד לז(1) 651: "נראה לי, כי כללית ניתן לסווג את המקרים על-פי הקלאסיפיקאציה הבאה (אם כי מודע אני לאפשרות, שיהיו מצבים שיחרגו ממסגרת זו): א. אם הפגם בהצעה או בהליכי המכרז נובע ממעשה, שנעשה מתוך כוונה להטעות, או שדבק בו חשד רציני של חוסר תום-לב, כי אז הכלל הוא, שדינם של אותה הצעה או של אותו מכרז להתבטל, ואין נפקא מינה, אם המדובר בפגם מהותי או בפגם טכני. ב. נבע הפגם מטעות בתום-לב, והוא במהותו פגם טכני גרידא, חסר משמעות, כי אז לא יגרום, בדרך כלל, לביטול ההצעה או המכרז. ג. היה הפגם מהותי, וגורם הוא להפרת השוויון בין המתחרים במכרז או לפגיעה בעקרון ההגינות, אזי חייב הוא להביא לפסילת ההצעה או המכרז, אפילו נבע ממעשה בתום-לב. ד. אם הפגם הוא מהותי אך נבע מטעות בתום-לב (או, מכל מקום, אין לגביו ראיה על חוסר תום-לב), ואין הוא עלול לגרום להפרת השוויון או עקרון ההגינות, כי אז תלויה ההחלטה בנסיבות של כל מקרה, ובסיטואציה זו לא ימהר בית-משפט זה להתערב בשיקול-דעת ועדת המכרזים, כל עוד החלטתה אינה נראית שרירותית או בלתי צודקת בעליל." (ההדגשות שלי ז.ה.) עינינו רואות אם כן, כי מקום שהמדובר בפגם מהותי וממשי, אזי בין אם התרחש הפגם בשל מחדלו של המשיב 2 ובין אם התרחש בתום לב, הרי תוצאתו אחת- פסילת ההצעה או המכרז. אשר לשאלת הפורם הנכון בו אמורה להתקבל ההחלטה בדבר התקשרות למתן שירותי ראיית חשבון למשיבה 1, מקובלת עלי עמדת המשיב 2 כי שירותים "מקצועיים" כגון זה העומד בבסיס ההליך שלפנינו, אינם בתחום סמכותה של ועדת הרכש. אופן פעולתה של ועדת הרכש מצוי בתקנות העיריות (הסדר רכישות ניהול מחסנים, רישום וניהול טובין (להלן: "התקנות"). בין היתר, קובעים סעיפים 5-8 לתקנות כך: "5. מינויים מועצת העיריה תמנה מנהל רכש ואספקה וועדת רכש ובלאי. 6. תכנון צריכה תקופתי מנהל רכש ואספקה, בשיתוף עם מנהלי היחידות ומנהלי המחסנים ובתיאום עם הגזבר, יכין בכל רבעון, תחזית ותכנית צריכה, בהתאם לצורכי היחידות והמחסנים ובהתאם לתקציב המאושר של העיריה באותה שנה ולתזרים המזומנים שלה. 7. קביעת פריטים בתכנון ועדת רכש ובלאי תקבע את הפריטים שייכללו בתכנון הצריכה התקופתי, כאמור בתקנה 6 עבור היחידות והמחסנים. 8. אישור ועדת רכש ובלאי לא תבוצע רכישה אלא באישור מראש מאת ועדת רכש ובלאי שניתן באמצעות מנהל רכש ואספקה, ובכפוף להוראות כל דין." ובהמשך קובעים סעיפים 12-16 לתקנות כך: "12. מחסן ראש עיריה רשאי, לאחר התייעצות עם מנהל רכש ואספקה, להחליט על הקמת מחסן, על הטובין שיאוחסנו בו ועל העברתו או חיסולו. 13. אחסנה טובין הנרכשים עבור עיריה ואינם מסופקים ישירות ליחידות הצורכות, יאוחסנו במחסן בלבד, ויירשמו בידי מנהל המחסן כמלאי. 14. הוצאת טובין ממחסן לא יוצאו טובין ממחסן אלא לפי הוראות פרק זה. 15. ניהול ואחזקת מחסן (א) מנהל רכש ואספקה, בתיאום עם הגזבר, יקבע לגבי כל מחסן בעיריה את סוגי הטובין שיאוחסנו בו ואת רמת המלאי של כל סוג כאמור. (ב) מנהל רכש ואספקה, בתיאום עם הגזבר, יבדוק ויעדכן, אחת לשנה לפחות, את סוגי הטובין ורמות המלאי של הטובין בכל מחסן. (ג) מנהל רכש ואספקה יוודא שכמות הטובין שבמחסן תהיה בהתאם לרמת המלאי שנקבע. 16. זיהוי טובין מנהל המחסן או רשם המצאי, לפי הענין, יזהה את הטובין שבאחריותו ויגדירם לפי הקטלוג האחיד." אומנם התקנות לא קובעות מפורשות את סמכויותיה של ועדת הרכש, אולם מטבע הדברים ולאור אפיונן וניסוחן של התקנות ניתן לטעמי להבין בצורה ברורה מעבר לכל ספק, כי עיסוקה של ועדת הרכש נוגע לרכישה ואחסנה של טובין ואין לה כל סמכות לבחון ולקבוע מעמדות של נותן שירותים מקצועיים. לעניין זה אף נקבע בעע"פ 384/07 מנחם אליאב ראש עיריית נצרת עילית נ' סיעת שינוי: "תקנות הרכש - נחזור על שמן המלא: תקנות העיריות (הסדר רכישות, ניהול מחסנים, רישום וניהול טובין), תשנ"ח-1998 - החליפו את תקנות העיריות (הסדר קניות וניהול מחסנים), תשי"ט-1958 (להלן תקנות תשי"ט). ברי כי תכלית התקנות, בעבר וכיום, היא פיקוח על הנושא הרגיש של רכש עירוני, נוכח ריבוי הפריטים, והחשש לאבדנם בשל אי סדרים ובשל שליחת יד בהם. הן דנות גם בדרכים ל"סיום חייו" של ציוד". הנה כי כן, עולה בפנינו פגם נוסף בהליך אשר התקיים לצורך העסקת רואה חשבון חדש במשיבה 1. שאלה שנותרה פתוחה הינה בידי מי נתונה הסמכות לאשר התקשרות עם רואה חשבון חיצוני. לעניין זה ישנה הסכמה בין הצדדים כי המדובר בהליך הפטור ממכרז ועל כן אין צורך באישור ועדת המכרזים לשם ההתקשרות. המשיב 2 מבקש לקבוע כי הסמכות לאשר את ההתקשרות נתונה לו מכוח סמכותו השיורית. לשם תמיכה בכך הוא מפנה להחלטת פורום יועצים משפטיים בשלטון המקומי מיום 10.11.08 (ראו נספח 11 לתשובת המשיב 2), שם נקבע: "התעוררה שאלה ביחס לחוקיות הקמת ועדת משנה המורכבת מנבחרי ציבור לטיפול באישור התקשרויות פטורות ממכרז. הובהר כי מאחר וההחלטה על התקשרות בפטור ממכרז הינה בסמכותו של ראש הרשות, הוא אינו יכול לאצול אותה לחברי מועצה אחרים. ראש הרשות רשאי להקים ועדה מנהלית- מקצועית לבחינת אישור התקשרויות פטורות ממכרז שתדון בהתקשרויות שכאלו רק לאחר קבלת אישור היועץ המשפטי כי אכן מדובר בהתקשרות פטורה ממכרז. הוועדה תעביר המלצותיה לראש הרשות שיקבל החלטה בהתאם לסמכותו. עמדה זו מקובלת עלי, אולם לטעמי לא רק שרשאי המשיב 2 למנות ועדה מנהלית- מקצועית לבחינת אישור ההתקשרות עם רואה חשבון חיצוני, אלא מחוייב הוא בכך, כמו גם במתן משקל מהותי ומרכזי ביותר להמלצותיה של היועצת המשפטית, וזאת נוכח החשיבות בשמירה על מנגנוני בקרה וריסונים בהפעלת סמכותו השיורית של המשיב 2. לסיכום, מצאתי כי אכן נפלו פגמים מהותיים בהליכים שקויימו במשיבה 1 לשם התקשרות עם רואה חשבון חדש. לטעמי, נוכח פגמים אלו, אכן ראוי לקיים הליך חדש, תקין ומקצועי, לשם בחינת ההתקשרות עם רואה חשבון חיצוני במשיבה 1. לאור מסקנה זאת, הרי שהחלטת מועצת העירייה מיום 2.4.12, להאריך את העסקתו של רו"ח זיצר בארבעה חודשים נוספים וזאת לשם קיום הליך חדש ותקין, הינה סבירה בהחלט בנסיבות העניין, כל זאת בכפוף לקיום הדרישות הקבועות בסעיף 203 לפקודה. עלינו לזכור כי לרואה חשבון אשר נותן את שירותיו לעירייה, תפקיד חשוב ומהותי בניהול ובשמירה על ניהול תקציבה התקין של העירייה וברור, כי המשיבה 1 אינה יכולה להישאר במשך חודשים ללא ליווי של שירותי רואה חשבון בעת שהיא מקיימת הליך התקשרות חדש. לאור כתבי הטענות עולה כי רו"ח זיצר מועסק בתפקיד זה במשיבה 1 מזה שנים רבות, לטעמי טבעי הדבר כי כאשר יש צורך ברואה חשבון אשר ייתן למשיבה 1 שירותים זמניים עת היא מקיימת הליך סדור לבחירת רואה חשבון חדש, יבחר לתפקיד רו"ח זיצר, אשר מכיר היטב את מצבה של המשיבה 1, את המערכות השונות ואת העובדים בה. ד. בהינתן כל האמור ונוכח המסקנות אליהן הגעתי עד עתה, אין בכוונתי להיכנס לעומק בשאלת התערבותו של המשיב 3 בהליך בהתאם לסמכותו עפ"י סעיף 141(א) לפקודה. די אם אציין כי מקובלת עלי עמדתו של המשיב 3 לפיה המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבות המשיב 3, מקום שאין המדובר במקרה המצדיק שימוש בסמכות החריגה מכוח סעיף 141(א) לפקודה והתערבות בעצמאות השלטון המקומי הנבחר. לעניין זה נקבע בבג"צ 3791/93 פאוזי עטאף משלב נ' שר הפנים, פ"ד מז(4), 126: "העתירה שלפנינו תגלה לנו עד מה מורכבים וסבוכים הם הקשרים בין שלטון מרכזי לבין שלטון מקומי, ועד מה עדין הוא איזון האינטרסים במירקם היחסים בין אלה השניים. כך הוא באשר לכל רשות מקומית, בוודאי כך במקום שנבחרים ברשות מקומית צעירים הם בניסיון, וזקוקים הם מטבע הדברים ליד מכוונת ומדריכה בצעדיהם הראשונים כבעלי סמכות וכמחזיקי בשררה. מטעם זה נתן המחוקק בידי שר הפנים ובידיהם של תופשי משרה אחרים - סמכויות אלו ואחרות באשר לרשויות מקומיות, ביניהן, סמכויות להנחות נבחרים ברשות מקומית מה דרך ילכו בה. סמכויות נועדו לשימוש בהן, ואולם בה בעת חייבים בעלי שררה מן השלטון המרכזי לשוות נגד עיניהם צורך לנהוג כבוד בנבחרי ציבור של רשות מקומית - בהם ובבוחריהם ולהוסיף ולזכור כי פאטרנליזם כופה של ימים שמכבר אינו עוד עמנו. בפירוש חוק שעניינו יחסי שלטון מרכזי ושלטון מקומי ראוי שינחה אותנו - אותנו כפרשני חוק ואת רשויות השלטון המרכזי כמחזיקות בסמכויות על-פי חוק - עקרון האוטונומיה של הרשות המקומית, ובייחוד כך שחלקים ניכרים בחוקת השלטון המקומי מלווים אותנו עוד מתקופת המנדט, מימים של נציב עליון. "עקרון האוטונומיה" קרי: זיקתה הישירה של רשות מקומית לחוק, בלא תיווכן של רשויות שלטון אחרות." נוכח מסקנתי כי ההחלטה שהתקבלה בישיבת המועצה מיום 2.4.12, הייתה סבירה בנסיבות העניין, הרי שברור לטעמי כי אין המדובר במקרה בו ראוי להתערב באוטונומיה של השלטון המקומי, אשר הינה פגיעה בעיקרון הדמוקרטי המגולם בקבלת החלטות ברשות מקומית על פי רצון תושבי המקום ועל ידי נבחריהם הציבוריים. 5. סוף דבר, מצאתי כי אכן נפלו פגמים מהותיים בהליך העסקת רואה חשבון חדש במשיבה 1, אשר היה בהם בכדי להביא לבטלות ההליך ולקיום הליך מחודש ותקין. עוד מצאתי כי החלטת המועצה מיום 2.4.12 לפיה הוארכה ההתקשרות עם רו"ח זיצר בארבעה חודשים, עד לסיום עריכת הליך תקין, הייתה סבירה בנסיבות העניין. הכל בכפוף לקיום הדרישות לפי סעיף 203 לפקודה. בהינתן כל האמור לעיל, אין בידיי להיעתר לסעדים שנתבקשו בעתירה, והנני מורה על דחיית העתירה על כל חלקיה. נוכח השאלות העקרוניות שעלו בעתירה זאת, אשר ראוי היה שיעלו לדיון וכן נוכח הדברים שציינתי באשר להתנהלות הצדדים, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות למי מהצדדים בעתירה והנני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו שלו. מיסיםעירייהרואה חשבון