מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מינוי אימאם: תמצית ההליכים בתובענה 1. התובענה נפתחה ביחד עם בקשה למתן סעד זמני. הן בכתב התביעה והן בבקשה למתן סעד זמני, עתר התובע להביא לביטול מינויו של נתבע מס' 2 (שייקרא להלן: "הנתבע"), לכהן כאימאם במסגד עלי בן אבי טאלב בכפר כנא, ולהביא למינויו של התובע לאימאם באותו מסגד. התביעה והבקשה באו בעקבות החלטה מיום 18/12/11 של הועדה למינוי אנשי דת מוסלמים, הפועלת במשרד הפנים, אשר בה התקבלה מועמדותו של הנתבע לאותה משרה, ונדחתה מועמדותו של התובע. 2. הבקשה למתן סעד זמני נקבעה לדיון במעמד כל הצדדים. בעת הדיון התברר כי התובע מעוניין לעיין במסמכים נוספים שמצויים אצל נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "הנתבעת" או "המדינה" או "משרד הפנים"), ומעוניין לקבל פרטים נוספים מהנתבע. הנתבע (שבאותה עת טרם היה מיוצג על ידי עו"ד) מסר חלק מהפרטים אך ביקש שהות לשקול את עמדתו בענין הסכמתו לחשיפת מסמכים הנוגעים אליו ומצויים אצל הנתבעת. הנתבעת הסכימה עקרונית לחשוף את המסמכים שהתובע ביקש לעיין בהם, אך לגבי חלקם - היא התנתה את הסכמתה בקבלת הסכמה מהנתבע, ולגבי אחרים - היא סייגה את הסכמתה לכך שהמסמכים ייחשפו למעט מספר מחיקות בענין שמותיהם של הדוברים שדבריהם נרשמו. 3. אני מנצל הזדמנות זו כדי לציין לשבח הן את הסכמתו של הנתבע (שהובעה בסופו של דבר) והן את הסכמת המדינה לחשיפת הפרטים והמסמכים באופן שבו הדבר הוסכם. היה בכך כדי לחסוך צורך בדיון מיוחד בשאלת חסיון המסמכים, דיון אשר קרוב לוודאי היה מניב תוצאה זהה. מאחר שהנסיון השיפוטי בבית הדין מעלה שהמדינה אינה עקבית בעמדתה כשמתעוררות סוגיות דומות בתובענות אחרות, מומלץ למדינה לגבש לעצמה עמדה אחידה, אשר (כמו בתובענה זו) תוכל לאזן כראוי בין הצורך בשקיפות רבה ככל האפשר של הליכי מינויים שהמדינה מקיימת למשרות שונות, לבין החובה לשמור ככל האפשר על פרטיות המועמדים לאותן משרות. 4. מכל מקום, בשל הצורך בבירור העמדות לאחר שהמסמכים שבהם דובר הובאו לידיעת התובע, נקבע מועד מאוחר יותר לדיון בבקשה למתן סעד זמני. במועד הנדחה התקיים דיון (שאליו - משום מה - לא התייצבו נציגי הציבור שהוזמנו). בדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שאותו דיון ייחשב כבר כישיבת הכוחות בתיק העיקרי. הנתבעים ויתרו על חקירת התובע על תצהירו, אך המצהיר מטעם הנתבעת, מר יעקב סלאמה, שהוא מנהל האגף לעדות דתיות במשרד הפנים - נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובע (מעט גם על ידי ב"כ הנתבע). 5. בהמשך, הוגשו סיכומים בכתב (אם כי לא במועדים המקוריים שעליהם הוסכם והוחלט), ולכאורה היה התיק בשל למתן פסק דין. 6. בעת שעסקתי בכתיבת פסק הדין, הגעתי למסקנה שלפיה ראוי לאפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם באחת הסוגיות שהתעוררו בתובענה, ואשר המחלוקת לגביה לא התעוררה במלוא חומרתה, אלא הוצנעה בין שאר המחלוקות. כוונתי לסוגיה שעלתה מטענת המדינה (שהוכחשה על ידי התובע), בדבר קיומה של החלטת ממשלה בהתאם לסעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (שייקרא להלן: "חוק המינויים"), החלטה שלפיה משרת אימאם במסגד פטורה מחובת מכרז (חובה שככלל קיימת על פי סעיף 19 לחוק המינויים). כפי שעוד יתואר להלן, המדינה התבססה על ההנחה שקיימת החלטת ממשלה בענין פטור ממכרז. לפיכך, איוש המשרה הנדונה בתובענה זו, נעשה שלא בדרך של פרסום מכרז על פי סעיף 19 לחוק המינויים, אלא בדרך אחרת. בשל כך, בעת שהתחלתי לנסח את פסק הדין, ניסיתי לחפש את ההודעה ברשומות בדבר החלטת הממשלה שהמדינה נסמכה עליה, אך לא מצאתי הודעה כזו. על כן, ביום 27/4/12 ניתנה על ידי החלטה שבה ביקשתי מהמדינה להבהיר אם אכן היתה החלטת ממשלה כפי שנטען על ידיה, וציינתי כי אם יתברר שלא היתה החלטה כזו - יהיו הצדדים רשאים להשלים את טיעוניהם. 7. לאחר בירורים נוספים שערכה המדינה, התברר כי אכן לא היתה החלטת ממשלה כפי שנטען על ידי המדינה. בהתאם לכך - היו הצדדים זכאים להשלים את טיעוניהם, והם אכן עשו זאת (ושוב - לא במועדים המקוריים שעליהם הוחלט). 8. כעת, עם השלמת הטיעונים, ניתן פסק דין זה. הערה מקדימה בענין פסק דין זה 9. הצדדים חלוקים ביניהם בעניינים שונים הקשורים למידת התאמתו של הנתבע לתפקיד שאליו נבחר ולעמידתו בתנאי הסף שפורסמו. לדעתי, איני צריך להכריע במחלוקות האמורות, וזאת בשל כך שכעולה מהאמור לעיל וכפי שעוד יפורט להלן - התברר שכל ההליך שבמסגרתו מונה הנתבע למשרה - לא היה על פי הדין, שכן הוא התנהל על בסיס ההנחה שמדובר במשרה שפטורה מחובת מכרז, בעוד שלא היה להנחה זו על מה שתסמוך. על כן, פסק הדין לא יכריע במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בענין כישוריו של הנתבע ובענין תנאי הסף של ה"מכרז". משההליך כולו היה פגום, נכון יהיה להצהיר על בטלותו, ולחייב את המדינה לדאוג לקיום הליך תקין. חובת פרסום מכרז לשם מינוי עובדי מדינה, לרבות אימאמים 9. סעיף 19 לחוק המינויים, קובע כך: "לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשויה להתפנות.". כלומר - הכלל הוא שעובד מדינה יתמנה על פי מכרז שפורסם באופן פומבי. 10. סעיף 21 לחוק המינויים מסמיך את הממשלה לקבוע בצו משרות שעליהן לא תחול חובת מכרז לפי סעיף 19 לחוק המינויים. החלטת ממשלה כזו, על פי סעיף 21 לחוק המינויים, אמורה להתפרסם ברשומות. כך כתוב בענין זה בסעיף 21 לחוק המינויים: "הממשלה רשאית על פי הצעת ועדת השירות ובהודעה שתפורסם ברשומות, לקבוע משרות וסוגים של משרות שעליהם לא תחול, בתנאים שתקבע, חובת המכרז האמורה בסעיף 19 ...". 11. כאמור כבר לעיל, המדינה טענה כי בענין מינוי למשרת אימאם - התקבלה החלטת ממשלה בהתאם לסעיף 21 לחוק המינויים. טענה זו עלתה בתגובת המדינה על הבקשה למתן צו זמני ונכללה בתצהירו של מר יעקב סלאמה שהוגש על ידי המדינה. טענה זו, כפי שצויין כבר לעיל, התבררה כבלתי נכונה. אכן, כבר בעדותו של מר יעקב סלאמה, התברר כי הוא אינו עומד על האמור בענין זה בסעיף 4 לתצהירו. בעוד שבסעיף 4 לתצהירו הצהיר מר סלאמה כי משרת אימאם פטורה מחובת מכרז על פי החלטת הממשלה, הרי שבחקירתו הנגדית אמר מר סלאמה, כך: "הצהרתי שהמשרה פטורה מחובת מכרז, היא על סמך סיכום עם הנציבות. ... ה'מיני ועדה' מסוכמת עם הנציבות. ... הסיכום עם הנציבות מעוגן במסמך בכתב שנמצא במשרד. ... אתה מפנה אותי לסעיף 4 לתצהירי, אני רוצה לתקן שם - זו החלטה של נציבות שירות המדינה ולא של הממשלה. ... זה 'מיני מכרז' כי זה לא לפי כל התנאים של מכרז רגיל. הפרסום מוגבל לאותו ישוב. זה מכרז שלא על פי כל כללי המכרז, המשרה בעקרון פטורה ממכרז, אבל קבענו עם נש"מ שהמכרז לא מחייב אותנו.". למרות עדותו זו של מר סלאמה, חזרה המדינה בסיכומיה הראשונים על הטענה שלפיה מדובר במשרה פטורה ממכרז על פי החלטת ממשלה. 12. כאמור בסעיף 21 לחוק המינויים, החלטת ממשלה בדבר פטור ממכרז אמורה להתקבל לאחר הצעה של ועדת השירות, שהוקמה על פי סעיף 7 לחוק המינויים. אכן, בענין משרות אימאמים במסגדים, היתה הצעה של ועדת השירות לפטור ממכרז. המסמכים בענין זה צורפו לסיכומי המדינה. בסעיפים 13-15 להלן, אתייחס לעולה ממסמכים אלה. 13. ביום 28/8/06 המליצה ועדת השירות כי לא תהיה חובת מכרז על משרות של אנשי דת מוסלמים באגף לעדות דתיות במשרת הפנים, וכי קליטתם של עובדים למשרות אלה, תהיה בהתאם ל"כללי מכרז מיוחדים", לאחר שהמועמדים יעמדו בפני ועדת בחינות פנימית ובפני "ועדת מכרזים בהרכבים מיוחדים". 14. על יסוד המלצתה האמורה של ועדת השירות, הוכנה בנציבות שירות המדינה הצעה להחלטת ממשלה בדבר פטור ממכרז. בדברי ההסבר להצעה, פורט הרקע ההיסטורי עוד מתקופת המנדט הבריטי, הוסבר המצב כיום (נכון לשנת 2007), והוסבר מדוע משרד הפנים מעדיף לאייש אצלו משרות אימאמים דווקא, ולא משרות שנראו בעיני משרד הפנים כמשפיעות פחות. ההצעה עצמה כללה נוסח מוצע של החלטת ממשלה, על כך שלא תחול חובת מכרז על קליטה למשרות של אנשי דת מוסלמים באגף לעדות דתיות במשרד הפנים, ובדבר קילטת העובדים על פי "הליך מיוחד" שלפיו המועמדים יעמדו בפני "ועדת בחינות פנימית דתית" ובפני "ועדת מכרזים בהרכב מיוחד". בהמשך ההצעה נאמר כי לאחר אישור תקן בנציבות שירות המדינה ובמשרד הפנים, יהיה הליך פנימי של פרסום, וועדת בחינת תבחן - בכתב ובעל פה - את המועמדים שיענו על הקריטריונים. המועמדים שיקבל ציון מעל 60 יופיעו בפני ועדה מיוחדת, שתבחר את המועמד המתאים ביותר, אך אם לא יהיה מועמד מתאים "תפורסם המשרה בהליך חיצוני". הפרסום בהליך החיצוני על פי האמור בהמשך הצעת ההחלטה, אמור להיות כך: "הודעה על משרה פנויה תפורסם בישוב בו דרושה המשרה. ההודעה תפורסם במסגדים של היישוב ובמשרדי המועצה המקומית של היישוב. במועצות האזוריות הפרסום ייעשה במסגדי היישובים השייכים לאותה מועצה אזורית ובמשרדי המועצה האזורית. לאחר קליטת טפסי מועמדים ובדיקת עמידתם בקריטריונים, תבוצע בחינה בכתב ובעל פה בנושאי דת למועמדים העונים על הקריטריונים ע"י ועדת בחינות. מועמדים אשר עברו את הבחינה בהצלחה (ציון מעל 60) יופיו בפני ועדת [כך במקור] מיוחדת לשם בחירת המועמד המתאים ביותר.". המשך הצעת ההחלטה התייחס להרכב הועדות. ועדת המבחנים אמורה להיות מורכבת משלושה אנשי דת מוסלמים עובדי משרד הפנים, הכוללת מפקחים ואימאמים שימונו על ידי משרד הפנים. ועדת המכרזים אמורה להיות מורכבת מחמישה חברים; היו"ר הוא מנהל אגף עדות דתיות במשרד הפנים, והחברים האחרים הם מנהל המחלקה המוסלמית, מנהל תחום מפקח אזורי, נציג נציבות שירות המדינה ונציג משאבי אנוש. 15. הצעת ההחלטה הועברה אל שר הפנים דאז, רוני בר-און. ביום 24/6/07, פנה שר הפנים במכתב אל מזכיר הממשלה, צירף למכתבו את הצעת ההחלטה שהוכנה בנציבות שירות המדינה, וביקש כי מזכיר הממשלה יעלה את הצעת ההחלטה על סדר יומה של הממשלה "בישיבתה הקרובה". 16. לא ברור אם ההצעה עלתה על סדר היום של הממשלה או אם לאו, אך כאמור לעיל, הוברר שבניגוד לסברה המקורית של ב"כ המדינה, ובניגוד לטענתה המקורית של המדינה, לא התקבלה החלטת ממשלה בענין פטור ממכרז למשרות של אנשי דת מוסלמיים, לרבות אימאמים. 17. בטיעוני הנתבעת הוזכרה פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 4695-05-11 אבו עג'ווה - מדינת ישראל (פסק דין מיום 21/12/11, שייקרא להלן: "ענין אבו עג'ווה"). בפסק הדין בענין אבו עג'ווה התבסס בית הדין הארצי לעבודה על ההנחה שמשרת האימאם היא משרה שלגביה התקבלה החלטה בדבר פטור ממכרז. כך, בין השאר, נאמר בפסק הדין בענין אבו עג'ווה: "המכרז - משמדובר במשרה ציבורית בעלת חשיבות שכזאת היה צידוק נוכח אופיה וטיבה של משרה, שהמדינה תייחד לה דרך מינוי מתאימה; ואכן על פי החלטת ממשלת ישראל משרת האימאם פטורה מחובת המכרז הפומבי; ומשרד הפנים, האחראי על משרות אלה, בהתאם לאישור נציבות המדינה, מקיים הליכי מינוי לאותה משרה, השונים מהליכי המכרז הקבועים בחוק ובכללים לתקשי"ר (סעיף 3 לתצהיר מר סלאמה).". כלומר, לכאורה על פי פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בענין אבו עג'ווה, היתה - כביכול - החלטת ממשלה בדבר פטור ממכרז למשרת אימאם, אלא שמהאמור בסוף הפסקה המצוטטת לעיל, שבה יש הפניה לתצהירו של מר סלאמה, נראה שהקביעה מבוססת רק על האמור בתצהירו של מר סלאמה. הצהרה דומה נכללה - כאמור לעיל - גם בתצהירו של מר סלאמה שהוגש בתובענה שבפני, אלא שכמצוטט לעיל מעדותו של מר סלאמה, הוא אישר שאכן לא היתה החלטת ממשלה מעין זו וגם המדינה הודתה בכך בסופו של דבר. לפיכך, איני סבור שהעובדה שפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין אבו עג'ווה כולל הערה בדבר קיומה, כביכול, של החלטת ממשלה בדבר פטור ממכרז, יכולה ליצור הלכה פסוקה בדבר פטור ממכרז. קביעה זו נכללה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בשל הסתמכות על האמור בתצהיר שהוגש לתיקו של בית הדין האזורי לעבודה באותו ענין, והעובדה שהמדינה גרמה שם להטעיה של בית הדין הארצי לעבודה (ואני סמוך ובטוח שאין מדובר בהטעיה מכוונת, אלא בטעות של המדינה), אינה יכולה ליצור החלטת ממשלה, יש מאין. החלטת ממשלה בדבר פטור ממכרז למשרת אימאם - לא התקבלה. 18. התוצאה היא שלא יכול להיות חולק שהדרך החוקית הנכונה למינוי עובד מדינה בתפקיד אימאם, על פי חוק המינויים, היא בדרך של פרסום מכרז, על פי סעיף 19 לחוק המינויים, וזאת - לפחות כל עוד לא תתקבל החלטת ממשלה הפוטרת מינוי כזה מחובת מכרז, על פי סעיף 21 לחוק המינויים, החלטה אשר טרם התקבלה. ההליך הנדון בתובענה זו 19. משרת האימאם במסגד עלי בן אבי טאלב בכפר כנא, היתה בחודש ספטמבר 2011 משרה פנויה אצל משרד הפנים. לפיכך, ביום 17/9/11, פרסם מר זיאד זאמל אבו מוח', מנהל המחלקה לענייני מוסלמים באגף לעדות דתיות במשרד הפנים, הודעה על כך שמשרה זו פנויה. הצדדים לא התייחסו לשאלה מה היתה דרך הפרסום של ההודעה בדבר משרה פנויה מיום 17/9/11, אך מאחר שהמדינה ראתה את הצעת ההחלטה שעליה דובר בסעיף 14 לעיל, כאילו היא הצעה שהתקבלה על ידי הממשלה וכאילו ניתנה החלטה כאמור, הדעת נותנת שההודעה פורסמה בהתאם להצעת ההחלטה, כלומר - במשרדי המועצה המקומית כפר כנא ובמסגדים בכפר כנא. 20. הן התובע והן הנתבע הגישו את מועמדויותיהם ונמצאו על ידי משרד הפנים כמי שעונים על תנאי הסף. הם הוזמנו לבחינות ועברו אותן (ציונו המשוקלל של התובע היה 84, וזה של הנתבע - 79). התובע והנתבע רואיינו ביום 18/12/11 על ידי ועדה (שהיתה בת 4 חברים, שכן אחד מחבריה, מר עבד אלרחמן כבהא נעדר), אשר החליטה לבחור בנתבע כמועמד המתאים למשרה. גורל התובענה 21. משהוברר כי לשם איוש משרת אימאם היה צורך במכרז כהלכתו בהתאם לסעיף 19 לחוק המינויים, ומשברור כי מינויו של הנתבע למשרה זו לא היתה בדרך של מכרז כדין, אני סבור שאין אפשרות להותיר על כנה את החלטת משרד הפנים למנות את הנתבע למשרת האימאם. 22. המדינה, בהשלמת טיעוניה, טענה כי למרות שהיא סברה בטעות שהמשרה פטורה ממכרז על פי החלטת ממשלה, הרי שההליך של מינויו של הנתבע למשרתו - "נוהל כהליך מכרז לכל דבר וענין", וכי מבחינת מהותו - מקיים ההליך את האלמנטים שנדרשים במכרז. כן נטען באותם טיעונים כי המטרות המרכזיות שבקיום מכרז - לרבות מתן הזדמנות שווה למתמודדים על המשרה - מומשו בהליך מינויו של הנתבע. טיעונים אלה של המדינה - אינם יכולים להתקבל על ידי, כמוסבר להלן. 23. ראשית, אעיר כי תמוה בעיני שהמדינה, לאחר שפעלה כדי להביא לכך שתהיה החלטת ממשלה בדבר פטור ממכרז למשרות אימאמים, תוך מתן דברי הסבר ארוכים בהצעת ההחלטה שהוכנה בנציבות שירות המדינה, טוענת לפתע כי למעשה, אין הבדל ממשי בין איוש משרת אימאם בדרך של מכרז כדין ובין איוש משרת אימאם בדרך אחרת. אם אכן אין הבדל ממשי בין שתי דרכי המינוי, מה טעם היה לפעול כדי להביא להחלטת ממשלה בדבר הפטור מחובת המכרז ? הרציונל שעמד ביסוד ההצעה לפטור משרות אלה מחובת מכרז, אומץ על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כמצוטט לעיל מפסק הדין בענין אבו עג'ווה. כלומר, גם על דעתו של בית הדין הארצי לעבודה, יש טעם בהמלצת ועדת השירות מיום 28/8/06 ובהצעת ההחלטה שהוכנה בנציבות שירות המדינה, בשל אותה חשיבות של משרת האימאם, אשר מצדיקה החלטה בדבר פטור ממכרז. למרות זאת, משהתברר למדינה שלא התקבלה החלטת ממשלה על כך, הרי שכביכול נעלם אותו רציונל, ונזנחה החשיבות שהצדיקה את הרצון לפטור מחובת מכרז, ולפתע - אין הבדל ממשי בין הליך אמיתי של מכרז לבין ההליך הנדון כאן שנעשה על בסיס ההנחה שאין חובת מכרז ? המדינה לא ניסתה ליישב תמיהות אלה, בטיעונים המשלימים שהגישה. 24. סעיף 20 לחוק המינויים קובע כי כללי המכרז ייקבעו על ידי ועדת השירות (אותה ועדה שהוקמה על פי סעיף 7 לחוק המינויים). בהתאם לכך, קבעה ועדת השירות את כללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים בחינות ומבחנים), התשכ"א-1961 (שייקראו להלן: "כללי המכרזים"). 25. כלל 2 בכללי המכרזים קובע את דרכי פרסום המכרז. כך נאמר בו: "(א) מכרז יפורסם בדרכים אלה: (1) באתר האינטרנט של נציבות שירות המדינה ושל המשרד או של היחידה הממשלתית שמשובצת בהם המשרה המוכרזת; (2) בשני עיתונים יומיים לפחות בשפה העברית, שאחד מהם הוא עיתון נפוץ כמשמעותו בסעיף 1א(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ובעיתון המתפרסם בשפה הערבית. (ב) נציב שירות המדינה רשאי, בשים לב, בין השאר, לאופייה של המשרה או להיקף השימוש באינטרנט בידי מועמדים פוטנציאליים לסוג המשרה האמור, לקבוע סוגי מכרזים שבהם תפורסם ההודעה, נוסף על הפרסום באתר האינטרנט, בנוסח מלא גם בשני עיתונים נפוצים ובעיתון בשפה הערבית.". כבר בשל כך ברור שלא ניתן לראות את הפרסום שנעשה בקשר למשרה הנדונה, כעונה על הפרסום הנדרש לשם מכרז כדין. פרסום המכרז למשרה הנדונה היה אמור להיות לפחות בכל אלה: באתר האינטרנט של נציבות שירות המדינה, באתר האינטרנט של משרד הפנים, בשני עיתונים יומיים בעברית ובעיתון אחד בערבית. תחת כל אלה, הפרסום על המשרה הפנויה במסגד עלי בן אבי טאלב בכפר כנא, היה במסגדים בכפר כנא ובמועצה המקומית כפר כנא. על שוני מעין זה באופן פרסום המשרה, לא ניתן להגיד, כפי שנטען על ידי המדינה בהשלמת טיעוניה, כי נשמרו העקרונות של המכרז וכי ניתנה הזדמנות שווה למתמודדים. זאת, אף מבלי להיכנס להוראות כללי המכרזים בענין בחינות ומבחנים ובענין ועדת הבוחנים והרכבה. 26. ראוי להדגיש; אין מדובר כאן על מקרה שבו כללי המכרזים לא נשמרו בדקדקנות, וניתן לומר שמדובר בפגם שאינו יורד לשורשי של ענין. מדובר על מקרה שבו המדינה כלל לא התיימרה לפעול על פי כללי המכרזים. 27. ההלכה הפסוקה, קובעת כי יש חשיבות לקיום חובת איוש משרות בדרך של מכרז, שכן דרך זו נועדה להבטיח את בחירת המועמד המתאים ביותר מבין המועמדים האפשריים, באופן המאפשר שוויון בין המועמדים, שקיפות, העדר שרירות והעדר שיקולים זרים. כך - לדוגמא - פסק בית המשפט העליון בבג"צ 703/87 ד"ר קראון נ' נציב שירות המדינה ואח' (פ"ד מה(2) 512): "מטרתו של המכרז להבטיח כי הטובים והמוכשרים שבין המועמדים האפשריים יתקבלו לעבודה, וכי קבלת עובדים לשירות המדינה לא תעשה מתוך משוא פנים או שיקולים זרים ... השירות הציבורי מרובה אנפין; הוא משתרע על סוגי משרות ותפקידים שונים ומגוונים, בזמנים שונים ולמטרות משתנות. החוק מבטיח אחידות והעדר משוא פנים או שרירות.". ומספר שנים מאוחר יותר, בבג"צ 1086+1249/94 צוקר נ' עיריית תל אביב ואח' (פ"ד מט(1) 139), אמר בית המשפט העליון בענין מטרותיו של הליך המכרז, כך: "ראשית, הוא נועד להבטיח כי הטוב שבין המועמדים יתקבל למשרה, וכך תעלה רמת השירות לציבור. שנית, הוא נועד לתת הזדמנות שווה לכל המעונין לזכות במשרה. בכך הוא משרת את עקרון השויון.". ושוב מספר שנים מאוחר יותר, קבע בית המשפט העליון, בבג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (פ"ד נב(5) 111), כי הוראת סעיף 19 לחוק המינויים היא "גולת הכותרת" של החוק. כך נאמר שם: "הוראת סעיף 19 לחוק המינויים, המחייבת קבלת עובדים לשירות המדינה באמצעות מכרז, היא גולת הכותרת של החוק, המגלמת את תכליתו המרכזית. היא נאמנה לרעיון הא-פוליטיזציה של השירות הציבורי. היא מתווה את דרך המלך למינויים לשירות הציבורי, שהיא, בחירת הטובים ביותר לכל משרה, תוך שמירה על שוויון ההזדמנויות, על העדר שרירות ומשוא פנים ותוך ניתוק הליך הבחירה משיקולים בלתי ענייניים ומהקשרים פוליטיים.". כלומר - תכליתו המרכזית של חוק המינויים היא באיוש משרות על פי מכרז. תכלית זו אמורה להישמר בקפדנות על ידי המדינה, ואל למדינה לסטות ממנה, אלא באופן שהחוק איפשר. 28. המדינה היתה מודעת לכך, ומשרצתה להביא לכך שמשרת האימאם תהיה פטורה ממכרז, ניסתה להביא לכך שתהיה החלטת ממשלה בהתאם לסעיף 21 לחוק המינויים בדבר פטור ממכרז, אלא שכאמור לעיל - החלטה כזו לא התקבלה. 29. דברי ההסבר להצעת ההחלטה (שהוזכרה בסעיף 14 לעיל) וכן דבריו של בית הדין הארצי לעבודה שצוטטו לעיל מפסק הדין בענין אבו עג'ווה, ממחישים את ההבדל בין ההליך שהמדינה רצתה להביא לאישורו בדרך של החלטת ממשלה בדבר פטור ממכרז, לבין הליך של מכרז. מדובר בהליכים שונים. השוני המרכזי הוא - כאמור - באופן הפרסום בדבר המשרה הפנויה. פרסום שנעשה רק במסגדים בכפר כנא ובמועצה המקומית כפר כנא, אינו יכול להיחשב כפרסום שווה ערך לפרסום פומבי באתרי האינטרנט של נציבות שירות המדינה ושל משרד הפנים וב-3 עיתונים, כנדרש בכלל 2 לכללי המכרזים. כשפרסום ההודעה בדבר משרה פנויה לא ענה על הנדרש לפרסום המכרז, לא ניתן לטעון כי נשמרה התכלית בדבר השוויון בין המועמדים הפוטנציאליים, ולא ניתן לטעון כי נשמרה התכלית בדבר איוש המשרה על ידי המועמד הטוב ביותר מבין כלל המועמדים הפוטנציאליים, מאחר שייתכן שמספר המועמדים הפוטנציאליים שהיו מגישים את מועמדותם למשרה - היה יכול להיות גדול בהרבה מאשר שני המועמדים שאכן הגישו את מועמדותם. 30. על כן, אין לאפשר מצב שבו תישאר על כנה ההחלטה בדבר איושה של משרת האימאם במסגד עלי בן אבי טאלב בכפר כנא, בלא מכרז כדין. לסיכום 31. המשרה הנדונה היתה אמורה להיות מאויישת באמצעות פרסום מכרז לפי סעיף 19 לחוק המינויים. המדינה מינתה את הנתבע למשרה זו, בלא מכרז. משכך, המינוי נעשה שלא כדין ויש לבטל את המינוי, ולהורות על איוש המשרה באמצעות מכרז. זאת, מבלי להידרש למחלוקות בענין כשירותו של הנתבע לתפקיד ובענין התאמתו לתפקיד. 32. התוצאה מהאמור לעיל היא שאני מקבל את התביעה באופן שאני מצהיר על ביטולו של ההליך שהביא למינויו של הנתבע למשרת אימאם, הליך שהיה מנוגד לחובה לאייש את המשרה בדרך של מכרז על פי סעיף 19 לחוק המינויים. 33. מדובר, כמובן, בתוצאה קשה בעבור הנתבע, אלא שאני סבור שאין אפשרות להותיר על כנה את ההחלטה למנות אותו למשרה, כשהתברר שהחלטה זו התקבלה בניגוד לדין (אף שברור שלא הנתבע אחראי לכך שהמדינה לא קיימה את הדין בעניינו). בענין זה, אני מפנה לפסיקתו של בית המשפט העליון, בבג"צ 2016/92 אסקרוב נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פסק דין מיום 11/11/92), שגם בו בוטל מינויו של עובד, בשל פגם שלא היה תלוי בו. כך, נאמר שם על ידי בית המשפט העליון: "עריכת כתב מינוי בניגוד לעקרונות המותווים בחוק והתקשי"ר היא בגדר תופעה בלתי רצויה שאין לתת לה גושפנקה ולו בדיעבד, וניתן למנוע השנותה בעיקר על ידי כך שכל הנוגעים בדבר יהיו בכל מקרה מודעים לכך שכתב המינוי צפוי לביטול על אתר בעת שהפגם יתגלה. יש כמובן להצטער על כך שהעותר הועמד במצב הקשה אליו נקלע כתוצאה מן הטיפול הבלתי נאות בבקשתו להפוך לעובד קבוע בשירות המדינה. אך מובן שדרכו לתפקיד קבוע בשירות המדינה איננה נחסמת בשל ההחלטה במקרה זה, שכן אין הוא נושא באחריות לטעות שנפלה מלפני נציבות שירות המדינה. אולם, המצב אליו נקלע העותר אין בו כמובן כדי להצדיק הכשרתו של מינוי שנעשה שלא כדין.". באופן דומה נקבע על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 1086+1249/94 צוקר נ' עיריית תל אביב ואח' (פ"ד מט(1) 139), שנזכר כבר לעיל, בענין ביטול מינויים למשרות שונות, של 10 משיבים לעתירה, כך: "זוהי תוצאה קשה מבחינתם של המשיבים, ויש מקום להצטער על הפגיעה בהם, אך תוצאה זאת מתחייבת מן הדין, ותוצאה אחרת לא היתה מתיישבת עם דרישות המינהל התקין.". גם בעניינו של הנתבע שבפני, מדובר בתוצאה קשה, אך היא מתחייבת מן הדין, ותוצאה אחרת - לא היתה מתיישבת לא עם הדין ולא עם דרישות המנהל התקין. 34. עם זאת, תוך שימוש בדוקטרינת הבטלות היחסית, וכדי לתת למשרד הפנים ולנתבע שהות להיערך לפרסום המכרז, לקיום המכרז ולאיוש המשרה בדרך של מכרז, תוכל המדינה להעסיק את הנתבע במשרת האימאם במשך תקופה נוספת, עד יום 31/10/12. תקופה זו אמורה - להערכתי - להספיק לשם פרסום מכרז לאיוש המשרה, לשם קיומו של המכרז ולשם החלטה על איוש המשרה בדרך של מכרז. איני רואה מניעה לכך שעם פרסום המכרז, יגישו הן התובע והן הנתבע את מועמדותם למשרה, בהנחה שהם יענו על תנאי הסף שייקבעו במכרז. 35. מאחר שהפגם של אי-פרסום מכרז אף שמדובר במשרה שאינה פטורה מחובת מכרז, מצוי כולו באחריותה של המדינה, אני סבור שנכון לחייב את המדינה לשאת בהוצאות המשפט לא רק של התובע, אלא גם של הנתבע. בהתאם לכך, אני מחייב את המדינה לשלם הן לתובע והן לנתבע (לכל אחד מהם) שכ"ט עו"ד בסך 4,640 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/12, אם לא ישולם לפני כן. 36. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.בית הדין השרעי (מוסלמי)