מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מימוש משכון בהוצאה לפועל: המערערת בנק צפון אמריקה בע"מ הגישה בקשה למשרד הוצל"פ למימוש משכון והמשיבה מס' 1"נייר גרף" (תעשיות) בע"מ שהינה כיום בפרוק הגישה התנגדות לפי ס' 19 לחוק ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ דן בהתנגדות וקבע כי המשכון לא הופקד כנדרש לפי ס' 4(2) לחוק המשכון ועל כן אין המערערת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ למימוש המשכון כמפורט בס' 17(2) לחוק המשכון. על כך הוגש הערעור בפני. לב"כ המשיבה 1הלוא היא בעלת הטובין מונה בנתיים מפרק והמפרק הזה טוען כיום טענה מקדמית לפיה נקטה המערערת בהליך שגוי, ובמקום לפנות לביהמ"ש המוסמך, דהיינו ביהמ"ש הדן בפירוק משיבה 1, נעשתה הפניה למשרד ההוצל"פ. התשובה לטענה מקדמית מוטעית זו הינה כפולה: א. מן הבחינה ההיסטורית ניראה כי ביום הגשת הבקשה למימוש המשכון בהוצל"פ - טרם מונה למשיבה מפרק ומאחר ורוח הנבואה לא שרתה על ב"כ המערערת הרי הוא לא היה יכול לדעת מראש כי אכן ימונה מפרק למשיבה .1 התשובה השניה הינה משפטית טהורה: הלכה פסוקה היא כי "בעל חוב מובטח אינו חייב בכלל להזדקק לא לבימ"ש הדן בפשיטת רגל ולא לשרותו של הנאמן, כי אם רשאי הוא לממש את זכותו בעצמו..." דברי כב' השופט זוסמן כתוארו דאז בבג"ץ 42/64 בנק הפועלים נ' יושב ראש ההוצל"פ [1] (עמ' 125מול האות "ה"), וכב' השופט לנדאו וברנזון הסכימו עימו. קביעה דומה נקבעה גם בע"א 291/75 בנק ישראלי לתעשיה בע"מ נ' עו"ד שמעון יעקב [2]. הפעם מפיו של הש' זוסמן - מ"מ הנשיא כתוארו דאז והש' שמגר כתוארו דאז בהסכמתו של כב' הש' חיים כהן. כב' השופטים קבעו כי כל השאלות הקשורות לנכסים ממושכנים "כל אלה אינם ענינים לביהמ"ש המנהל את הפרוק לענות להם. כל שעל ביהמ"ש (של פרוק) לעשות בענין זה הוא - לא למנוע נושה מובטח מלממש את הבטוחה, ואילו מקום הברור של התנגדות להוצל"פ הוא לשכת ההוצל"פ..." (בנק ישראל לתעשיה בע"מ נ' עו"ד שמעון יעקב [2] בעמ' 319מול האות "ב"). מן המקובץ עולה כי טיעונו המקדמי של ב"כ המשיב איננו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. לאחר שמיעת ב"כ הצדדים ועיון בהודעת הערעור וביתר המסמכים אשר בתיק ביהמ"ש הרי נראה לכאורה כי ראש ההוצל"פ הלך בדרך הנכונה, והגיע למסקנה הנכונה, דהיינו כי המדובר בהסכם משכון אשר נעשה בע"פ ותעודת הפיקדון של הטובין נימסרה כדין למערערת ע"י המשיבה 1, כך ש"עצם המצא הביטחון אצל הבנק תהוה הוכחה חותכת כי נמסרו לבנק כביטחון לסילוק הסכומים המובטחים ולא יהיה צורך בשום כתב או מסמך נוסף ליצירת השיעבוד". (כמפורט בסיפא של ס' 3להחלטה - קביעות המקובלות על בימ"ש זה). בשלב הזה של ההחלטה נשוא הערעור מסעיף 4ואילך נעשתה ע"י ראש ההוצל"פ תפנית שאיננה מקובלת על בימ"ש זה. במידה שנקבע כי הסכם משכון נעשה ע"י הצדדים ותעודת הפקדון (נספח ב' לערעור) הופקדה ע"י המשיבה 1(בעלת הטובין) בידי המערערת, הרי בזאת נתמלאו כל דרישות חוק המשכון [4], לפי ס' 4(2) לחוק. עיון בתעודת הפיקדון מעלה כי בס' 2לתנאים הכלליים הרשומים מצידה השני של תעודת הפיקדון, נקבע כי רישומי המשיבה 2בתעודת הפקדון נעשו ע"ס הצהרת המפקיד - קרי המשיבה 1, ולאור קביעה זו יש לקרוא את תעודת הפיקדון, לפיכך תעודת הפיקדון הופנתה אל בנק צפון אמריקה - המערערת, והטובין הופקדו ע"י "נייר גרף (תעשיות)" - המשיבה 1, ו"תעודה זו מבטלת תעודת פיקדון והחסנה מתאריך" - קודם. בפנינו המקרה הקלסי אשר הובא בספרו של פרופ' ויסמן - חוק המשכון [5] בעמ' 107: "יהיה הנכס הממושכן מופקד בידי אדם שלישי לפני שנערך הסכם המישכון, והאדם השלישי אמור היה להמשיך ולהחזיק בנכס גם לאחר הסכם המישכון. זהו מצב שכיח למדי, למשל, כאשר הנכס הממושכן הוא סחורה מאוחסנת במחסני ערובה. התידרש פעולה נוספת להסכם המשכון, כדי להפוך את המשכון ל"משכון מופקד"? ס' 4(2) [4] מאפשר יצירת משכון מופקד ע"י הפקדת המשכון "בידי שומר מטעם הנושה שאיננו החייב". מסתבר לפי זה שנדרשת פעולה אשר תביא לתוצאה שהאדם השלישי המחזיק בנכס יהפוך ל"שומר מטעם הנושה". הודעה לאדם השלישי כי הוא מחזיק מכאן ואילך עבור הנושה, והבעת הסכמה לכך ע"י המחזיק ימלאו דרישה זו. לעניננו נראה כי הסכמת המשיבה 2הינה הנספח "ב" לערעור הלוא היא "תעודת פיקדון והחסנה". בתעודה זו הביעה המשיבה 2את הסכמתה המלאה להחזיק בטובין עבור המערערת וכפי שנקבע לעיל נעשתה הסכמה זו ע"פ הצהרת משיבה 1(ס' 2לתנאים הכלליים של התעודה). לאור כל האמור לעיל נראה כי המערערת בהיותה מוסד בנקאי היתה רשאית לממש את המשכון בדרך מסחרית סבירה בהתאם לס' 19לחוק המשכון [4]. משבחרה המערערת להעזר בשרותיו הטובים של משרד ההוצל"פ הרי נקטה בדרך לפנים משורה הדין. השהית ההליך ע"י ראש ההוצל"פ נעשה שלא כדין ויש להצטער על כך. לאור כל האמור לעיל הוחלט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת ראש ההוצל"פ מס' 4ואילך, כך שהליכי מימוש הפקדון ימשכו. המשיבה 1תשא בהוצאות הערעור 500ש"ח + מע"מ, לכל צד שהתיצב, דהיינו לב"כ המערערת ולב"כ משיבה .2משכוןפירוק חברההוצאה לפועל