מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא כריכת רכוש בענייני גירושין: .1שתי תביעות תלויות ועומדות בפני בית-משפט זה ושתיהן ביחסים שבינו לבינה. התביעה האחת, מ"א 36/85, ועניינה תביעה המשיבים כנגד המבקש למזונות, אחזקת קטינים ומדור שקט. התביעה האחרת, ת"א 593/85, הינה תביעת המשיבה מס. 3, להלן "המשיבה", כנגד המבקש ועניינה במסגרת יחסי ממון בין בני זו. למותר לציין, כי המשיבה נשואה למבקש, ומנישואין אלה נולדו להם המשיבים 1, וכן 2, להלן "הקטינים". עתירת המבקש היא ובלשונו, לדחות ולחלופין למחוק את שתי התביעות שפורטו. .2אין חולק על-כך, כי בבית-הדין הרבני האיזורי בירושלים תלויה ועומדת תביעת המבקש לחייב את המשיבה לקבל ממנו גט פיטורין כדמו"י. תביעה זו (מ"ה/2253) הוגשה לבית-הדין הרבני ביום ו' טבת תשמ"ה (30.12.84). לעומתה, התביעה למזונות ואחזקת הקטינים (מ"א 36/85), הוגשה לבית-משפט זה ביום 17.1.85; ואחרת (ת"א 593/85) ביום .23.5.85 המבקש טוען, כי בתביעה לגירושין, שהגיש לבית-הדין הרבני האיזורי כאמור, הוא כרך את נושא מזונות האשה - המשיבה, אחזקת הקטינים וכן כל ענייני הרכוש. המשיבה אינה חולקת על עובדות היסוד שפורטו. טענתה היא, ובלשונה בסיכומיה, כי "הסמכות של בית-המשפט המחוזי לדון בתביעות אלה שואבת את כוחה מכח חוק בתי-המשפט, וכל מי שטוען לשלילת הזכות הזו עליו הראיה להוכיח שאין הדבר כך." לפיכך הוגש הערעור בתיק הזה. במצורף לערעור הוגשה הבקשה לעכב ביצוע ההחלטה המזונות והרכוש גם היא היתה כדין וכנה. והואיל והעובדות אינן מדברות לזכות הבעל - המבקש בנושא זה ומכל מקום המבקש לא עמד בנטל שהוא חייב בו, דין הבקשה להידחות. עוד מוסיפה המשיבה ומתייחסת למשא ומתן ארוך לשלום-בית אפשרי, ושבמהלכו נרשמו כעשר טיוטות הסכם. אחת מבין אלה, נחתמה ביום 4.4.85והיתה להסכם מחייב. (נספח ו לתצהירה של המבקשת). הסכם זה קבע, כך המשכה של הטענה, מתי ובאלו תנאים תוקנה סמכות בלעדית לבית-המשפט או לבית-הדין בענין מזונות האשה, אחזקת הקטינים, רכוש בני הזוג ושאר תביעות אהדדי. הסכם זה מחייב את בני הזוג, ומכאן לסמכותו של בית-משפט זה להיזקק לשתי התביעות שאוזכרו. .3כאמור, אין חולק על כך, כי בתביעת הגירושין אותה הגיש המבקש לבית הדין- הרבני האיזורי, הוא כרך את ענין מזונות המשיבה, אחזקת הקטינים ורכוש בני הזוג. כבר נקבעה הלכה, כי ענין הכרוך בתביעת הגירושין יכול שיהא ענין אשר לפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעת הגירושין או כל ענין אחר, ואפילו לאו דוקא של המעמד האישי, אשר בפועל ממש נכרך על-ידי בן הזוג בתביעת הגירושין הקונקרטית, שהוגשה על ידו לבית-הדין הרבני, ואשר הכרעתו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה. ראה בג"צ 552/83, ר"ע 563/83 שליו ואח' נ' בית-הדין הרבני האיזורי בירושלים ואח' [1], בעמ' .72מזונות האשה ורכוש בני הזוג אינם מצויים במסגרת החלופה הראשונה, לאמור: אין לראות אותם כרוכים בתביעת הגירושין לפי עצם טיבם וטבעם. אשר על כן זה המבקש לכרוך שני אלה בתביעה לגירושין צריך לעשות כן במפורש. כריכת ענין המזונות ורכוש בני הזוג מחייבת קיומם של שלושה תנאים מצטברים. ואלה הם, בלשון בית-המשפט בבג"צ 552/83 שצוטט (שם, 73) [1]: - " .1שתביעת הגירושין, אותה הקדים והגיש הבעל לבית-הדין הרבני היא כנה; .2שענין המזונות נכרך בה כדין; .3כי כריכת המזונות בתביעת הגירושין אף היא כנה." ראה לעומת זאת התייחסות לשני תנאים בלבד, לאמור: הראשון והשלישי שאוזכרו ב-ע"א 592/83 פורר נ' פורר [2] בעמ' .570 אשר לנטל הוכחתם של תנאים אלה שאוזכרו. ההלכה המתגבשת היא, כי זה המבקש למנוע דיון בבית-המשפט המחוזי עליו הנטל להוכיח כי הוגשה תביעה לבית-הדין הרבני וכי נכרך בה ענין המזונות ושאר נושאים הצריכים כריכה מפורשת, וכי כריכה זו עומדת בקריטריונים כפי שפורטו. דעה זו המטילה על הבעל את נטל ההוכחה כאמור, מבוססת על חזקת הסמכות הכללית השיורית של בית-המשפט המחוזי. ראה הלכת שליו [1] שאוזכרה (שם, בעמ' 73): ע"א 423/79 צברי נ' צברי [3] (בעמ' 249): ע"א 384/85 בן יאיר נ' בן יאיר [4] (בעמ' 779) וראה כמו-כן את מאמרו של פרופ' מנשה שאווה, "על כרוך ועל כנות - הייפסק מרוץ הסמכויות בענייני מזונות בין בית- המשפט המחוזי לבית-הדין הרבני" [9] בעמ' 727, הערה 40וכן בסיפא לאותה הערה שיתכן גם אחרת. וראה כמו כן ר"ע 173/82 כהן נ' כהן [5] (בעמ' 183) שם נקבע, כי שאלה נכבדה זו ובלשונם "שנויה במחלוקת פוסקים בבית-משפט זה." .4כרכתי בכריכה אחת את מזונות האשה ורכוש בני הזוג, שכן דין אחד לשניהם בכל המתיחס לתנאים אלה שפורטו לעיל, לאמור: תביעת גירושין כנה וכריכה כדין וכנה, וכן בכל המתיחס לנטל ההוכחה. שני אלה הם פועל יוצא שווה מהוראות סעיף 3לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953[8]. ראה בהקשר זה ע"א 423/79 [3] שאוזכר (הלכת צברי), מאמרו של פרופ' שאווה [9] שאוזכר וכן בספרו, הדין האישי בישראל בעמ' 198והערה 41שם [10]. .5אעבור איפא לבחון את טיעוני הצדדים לאורם של אותם תנאים שפורטו. .6מחומר הראיות שהונח בפני עולה כי תביעת הגירושין אותה הקדים הבעל-המבקש והגיש לבית-הדין הרבני האיזורי היתה כנה. תוצאה זו עולה לא רק מעדותו של המבקש אלא גם מעדותה של המשיבה. בתצהירה מיום 5.6.86המשיבה אומרת (סעיף 7) כי היא ובעלה נהלו חיי נישואין תקינים ושיגרתיים. אמנם היו ביניהם ויכוחים לעיתים, אך אלה לא חרגו מויכוחים רגילים של זוג נשוי. מאידך גיסא, בחקירתה הנגדית היא אומרת ובלשונה (13): - "אני לא מאמינה בבעלי. זה ספור של 17שנה. בבית הדין אמרתי שבעלי הוא שלילי. הוא מפיונר וזה קשור לחוסר האמון שלי בו. מה שהחזיק אותי איתו כל הזמן זה הרמה הגבוהה שחיינו בו. כללית הוא התנהג אלי כאדם שלילי כל השנים. רק לאחרונה זה החריף. לאחרונה פירושו כשנתיים. אין הרבה הבדל בין השנתיים לתקופה שקדמה. זה הולך ומחמיר הוא תמיד היה שלילי...". יחסים כאלה בין בני הזוג ורצונו של המבקש להתגרש מאשתו המשיבה עולים גם מתוך עדותו של הרב משה פתיחי, שדבר על ארועים בין בני הזוג שהוא היה מעורב בהם לתקופה בה הוגשה תביעת הגירושין. הועלתה טענה, כי דבר ההגשה של תביעת הגירושין הועלם מן המשיבה למעלה מחודש ימים (סעיף 11לסכומיה). המבקש חולק על כך. אלא מאי, שגם אם נכון הדבר אין לכך כל נפקות. "את עוון חוסר הסדרים במזכירות ביתהדין הרבני אין לפקוד על המבקש בהעדר כל שמץ של ראיה כיידו היתה בדבר". (ראה הלכת כהן [5] שאוזכרה, שם בעמ' 185). טענה אחרת שהועלתה, יסודה במשא ומתן מתמשך ונסיונות הרבה לשלוםבית. פרקליטה של המשיבה מדבר על כעשר טיוטות ואחת מבין כל אלה נחתמה ביום 4.4.85בפועל לא שנוי כלל במחלוקת, כי בני הזוג המשיכו במאמציהם לשלום-בית לאורך תקופה ארוכה. המבקש טוען אמנם שנעתר להפצרות אף שבפועל כבר התיאש מכל תוצאה חיובית אפשרית. על אורך התקופה אפשר גם ללמוד מעצם העובדה כי כתב הגנה מטעם המשיבה הוגש לבית הדין הרבני רק בחודש אלול לאמור באחור של כשמונה חדשים. ובמקביל כתב הגנה לתביעת המזונות של המשיבים הוגש לבית משפט זה רק בחודש יולי 1985לאמור באחור של כחצי שנה. וראה גם בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש (הנתבע דהתם) בק. .707/85 מבלי לקבוע מסמרות בכל המתייחס לטיעוני הבעל בנושא זה שפורט, אומר שאין אני מוכן לראות במצב דברים שכזה, הוא כלשעצמו, משום חוסר כנות בכל המתיחס לתביעת הגירושין שהגיש ומכמה טעמים מצטברים. עובדה היא שיחסי בני הזוג עלו על שרטון עוד קודם שהתביעה הוגשה. אם לשפוט לפי מצב הדברים להיום גם במבט לאחור, ברור לכל כי גבה טורא בין בני הזוג ואפסה כל תקוה לשלום. אותן פעולות לשלום בית לא באו לבקשת המבקש או ביוזמתו דווקא. מחומר הראיות עולה, כי היתה כאן התערבות של צדדים שלישיים לרבות הרב משה פתיחי ובשלבים מאוחרים יותר גם ביוזמת ביתהדין הרבני ובית-משפט זה. יתירה מכל אלה, מדיניות משפטית נכונה אינה רשאית ללמוד מעצם המשא ומתן לשלום-בית משום חוסר כנות בתביעת הגירושין. חובה על כל אדם מישראל לעשות כל שביכולתו כדי להציל בני זוג מגירושין. ואפילו חרב מונחת על החיים המשותפים של בני הזוג, אל יתייאש אדם מן הסיכוי לשלום-בית, שכן בדיני נפשות קא עסקינן. פסיקא עקרונית שונה עלולה להקשיח את עמדת בני הזוג מלכתחילה, ולנפץ כל סיכוי אפשרי לשלום-בית. ראה בהקשר זה דעת הרוב בע"א 863/80 ברורמן נ' ברורמן [6]. אלא מאי, שגם אליבא רכב' השופט בייסקי, שרשם שם דעת מיעוט, היה במקרה דנן סבור אחרת. שכן אינו דומה אותו מכתב ותוכנו, שבא ביוזמת הבעל שם, למשא ומתן לפשרה שבא בעקבות התערבות של צדדים שלישיים. המשיבה טוענת לשתי תביעות שהוגשו נגדה בבית-הדין הרבני האיזורי, האחת לגירושין והאחרת לשלום-בית. בפועל הוגשה תביעה אחת או בנוסח אחד ונפתחו בגינה שתי תביעות הנושאות מספרי תיקים רצים בזה אחר זה. גם כאן בא הסבר, כאילו המדובר הוא במזכירות בית-הדין שפתחה שני תיקים, בעוד שהמבקש הגיש לבית-הדין תביעה אחת בלבד. גם כאן אין עלי להכריע במחלוקת זו, שכן גם כך וגם כך התוצאה היא אחת. ואלה דברי כב' השופט זילברג ב-ע"א 120/62 מאירוביץ נ' מאירוביץ [7], בעמ' 2517: - "העובדה כי הגירושין נתבעו על-ידי הבעל באורח "חלופי", היינו למקרה בו האישה לא תסכים לשלום-בית, עדיין אינה שוללת מתביעת הגירושין את ה"כנות" שבה. כך דרכו של עולם, וכן נוהגים בתיהדין, הרבניים כמעט בכל מקרה ומקרה: תחילה הם מנסים לפשר בין בעלי-הדין, ורק כאשר נוכחים לדעת כי "גבה טורא ביניהם", הם פוסקים גירושין אם בדרך של חיוב ואם בדרך של כפיה. תביעת הגירושין, היא איפוא תמיד חלופית, ולכן היא הועילה גם במקרה שלפנינו לשלול מראש את סמכות בית-המשפט המחוזי". טענה נוספת במישור זה מכוונת לעובדה, שבית-המשפט כבר פסק למשיבה מזונות זמניים וגם זו לא תסייע לה. החלטת בית-המשפט בענין המזונות הזמניים אין בכוחה לגרוע מסמכותו של בית-הדין הרבני. אין מתעוררת כאן השאלה פסיקתו של מי קדמה, של בית-משפט המחוזי או של בית-הדין הרבני, אף לא שאלת המשכיות הדיון וכיבוד הדדי של פסקי-הדין של שתי מערכות משפט האזרחית והדתית. ההחלטה בדבר המזונות הזמניים אינה מהווה מעשה בית דין ואין לה כל השלכה לשאלה שאני דן בה. ראה הלכת פורר [2] שאוזכרה (שם, בעמ' 570). .7התנאי האחר הצריך בחינה ענינו כריכה כדין. ופשיטא שאם הכריכה אינה מותרת כלל, מה לי אם היא כנה אם לאו. בפרק זה יש לבחון את נושא רכוש בני הזוג שכן יש רכוש שניתן לכרוך אותו בתביעת גירושין ויש אחר שהוא נושא לתביעה אזרחית רגילה, ואינו צריך להכרעה במסגרת חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה. המבקש העמיד להכרעת בית-הדין במסגרת תביעת הגירושין שהגיש את דירת מגורי בני הזוג, מרפאת שיניים אותה הוא מנהל בדירת אביו וכן כספים ורכוש שמקורם בהכנסותיו. דירת מגורי בני הזוג נתנת לכריכה בתביעת גירושין ויש אומרים שמעצם טיבה וטבעה היא צריכה להיות כרוכה בתביעה לגירושין. השאלה היא, מה ביחס למרפאת השיניים וכן כספים ורכוש שבאו לו למבקש מהכנסותיו כלשונו. בחינה של כל אלה מעלה שהמדובר הוא ברכוש וכספים שבאו לבני הזוג מעמל כפיים לכל אורך תקופת חייהם המשותפים. בכלל, רכוש אשר כזה ניתן לכריכה בתביעה לגירושין שכן הוא צריך להכרעה במסגרת חיסול יעיל של יחסי בני הזוג, המבקשים להתגרש זה מזה. אמרתי, ככלל, שכן יתכנו גם יוצאים מן הכלל (כגון בהלכת צברי שאוזכרה). אלא מאי, שבענייננו המדובר הוא בציוד ואביזרים במרפאת השיניים וכספים בבנקים, שבאו לבני הזוג מעמל כפיים במהלך חייהם המשותפים, איני סבור כי רכוש אשר כזה בשלב זה של ההתדיינות בין בני הזוג, צריך להימנות על היוצא מן הכלל. .8נותר לבחינה התנאי אם אותה כריכה כנה היא, או שמא לא באה לעולם אלא על מנת לחסום בפני המשיבה את שערי בית-המשפט הזה. בכגון דא כבר רשם בית-המשפט העליון את ההנחיה הבאה: - "בית-המשפט יכריע בשאלת "כנות הכריכה" על-פי מכלול החומר העומד לרשותו, לרבות נוסח תביעת הגירושין, חקירתו של הבעל בפניו הפרוטוקולים של בית-הדין הרבני ויתר הנסיבות, האופפות את התביעה שעליה סב הדיון". ע"א 384/85 בן יאיר נ' בן יאיר [4] בעמ' .780בחינה של מסכת העובדות כפי שהיא עולה מתביעת הגירושין, פרוטוקול הדיונים בבית-הדין הרבני ועדות שנתן המבקש בבית-משפט זה, מעלה כי הבעל-המבקש כרך כל אלה בתביעת הגירושין שהגיש בכנות, וכי הוא בקש וממשיך לבקש בכנות לחסל במסגרת אחת את מלוא היחסים המשותפים שבינו לבין המשיבה, ולהתגרש ממנה כדמו"י. המבקש טוען אמנם בפני בית-הדין הרבני כי הוא פטור מלשלם מזונות למשיבה מטעמים שבדין, אותם פרט בתביעתו. לחלופין, הוא מוסיף, אם בית-הדין יקבע כי הוא חייב במזונות אשתו, כי אז הוא מבקש מביתהדין לקבוע את שיעור המזונות. ראה הלכה כהן [5] (שם, בעמ' 184). ובפועל אכן גבה טורא בין בני הזוג ואפסה כל תקווה לשלום. ואין מוצא ביניהם אלא בגירושין. .9פרקליטה המלומד של המשיבה כיוון הרבה להסכם לשלום-בית שלטענתו נחתם בין בני הזוג ביום 4.4.85(נספח ו' לתצהירה של המשיבה). מחלוקת נפלה בין הצדדים בהתייחס למסמך זה אם הסכם הוא אם לאו, ומשני טעמים. המבקש טוען כי אמנם חתם על העמוד האחרון באותו הסכם כדי להוכיח, ובלשונו (8) "על רצינות כוונתו לחתום על הסכם שלום-בית לאחר תקונים." פרקליטו מוסיף וטוען שאפילו אם היה במסמך זה משקל משפטי כלשונו, הרי שהמשיבה ויתרה עליו בבית-הדין הרבני (9). אין אני צריך להכריע במחלוקת זו שכן בכל מקרה אין בהסכם זה כדי לשנות או לגרוע מסמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני להיזקק לתביעת הגירושין על כל שנכרך בה. כדי להבהיר עצמי אצטט מאותו סעיף בהסכם זה לו מכוון פרקליטה המלומד של המשיבה: - " .11א. הבעל מסכים כי הסמכות הבלעדית לדון בעניני הרכוש תהיה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בתנאי ששלום-הבית יכשל באשמתו. כעבור שלושה חדשים מהיום מתחייב הבעל לבטל את הסעיפים הנוגעים לרכוש בתביעותיו בבית הדין הרבני. ב. האשה מסכימה כי אם יכשל שלום הבית שלא באשמת הבעל יוכל הבעל לכלול בתביעת הגירושין בבית-הדין הרבני את שאלת הרכוש". עינינו הרואות. אין כאן הסכמה מפורשת בעניני סמכות שיפוטית אלא על תנאי בלבד. אם יכשל שלום-הבית באשמתו של הבעל תהיה סמכות השיפוט לבית-המשפט המחוזי. מאידך גיסא, אם יכשל שלום-הבית באשמתה של האשה תשאר הסמכות לבית-הדין הרבני. על-פי גישה זו, שפרקליטה המלומד של המשיבה טוען לה, יש לפסוק תחילה בשאלה מי מבין שני בני הזוג אשם בכשלון של שלום-הבית, ובהתאם לכך לקבוע מי מבין השניים, בית-המפשט או בית-הדין, מוסמך להיזקק למחלוקת בענין רכושם של בני הזוג. תוצאה כזו אינה מקובלת עלי. נכון אמנם שהצדדים או מי מהם, במעשיהם, יכולים להקנות סמכות יחודית לבית-הדין הרבני, כגון שהסכימו מראש להתדיין רק בפניו, או שהחלו להתדיין בפניו או שהקדים מי מבני הזוג ופתח בהליכי גירושין בבית-הדין הרבני וכרך בתביעתו זו נושאים הניתנים לכריכה. אולם, משקנה בית-הדין הרבני סמכות יחודית להיזקק לתביעת בני הזוג או מי מהם, נשארת סמכות ייחודית זו שרירה וקיימת מכוחה היא, בין היתר עד אשר הדיון המשפטי יסתיים בפסק-דין סופי או יבוטל בהסכמה. מכאן אילך סמכות יחודית זו אינה תלויה עוד בהבל פה של בני הזוג או מי מהם, או בהסכמים על תנאי הצריכים לבירור מוקדם של השאלה, מי מבין בני הזוג היה זה שהפר את אותו תנאי. הוא הדין בסעיפים מקבילים באותו הסכם שכולם על תנאי. .10ומכאן למזונות הקטינים ואחזקתם. ב"כ המבקש אינו חולק על סמכותו של בית-משפט זה לדון במזונות הקטינים. הפרקליט המלומד שומר לעצמו את הזכות לטעון כי אין לדון במזונות הקטינים במסגרת תיק זה, אך זאת לא מטעמי חוסר סמכות. אשר להחזקת הקטינים, כבר נקבע כי דבר החזקת הקטינים הוא ענין אשר לפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעה של גירושין. לפיכך, ענין זה כרוך מהותית, להבדיל מדיונית, בתביעת הגירושין. תביעת גירושין, אף אם אין בה עתירה מפורשת לדון בהחזקת ילדים (להבדיל משאלה שבחינוך שיש לכרכה במפורש) מקפלת בתוכה גם נושא זה. (הלכת שליו [1], שם בעמ' 75). .11והמקובץ מכל המפורט הוא זה. אני קובע, כי לבית-הדין הרבני האיזורי בירושלים הסמכות היחודית להיזקק לתביעות כפי שפורטו בתיק ת"א 593/85 וכן מ"א 36/85, לבד משאלת מזונותיהם של הקטינים. בהתאם לכך אני מורה בזה למחוק את התביעה בתיק ת"א 593/85, וכן את התביעה בתיק מ"א 36/85, לבד משאלת מזונות הקטינים. והפועל היוצא הוא שהדיון המשפטי בתיק מ"א 36/85 ימשך רק באותו חלק שבו, המתיחס למזונותיהם של הקטינים. אין צו להוצאות.גירושיןכריכה (גירושין)