טענת כבר הורשעתי - בקשה לביטול כתב האישום

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענת כבר הורשעתי: בפני בקשה לביטול כתב האישום מכוח טענה מקדמית של "כבר הורשעתי", בהתאם לקבוע בסעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982( להלן: "סדר הדין הפלילי") ומכוח סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי. לחילופין מכוח טענת ההגנה מן הצדק. כבר בשלב זה אומר, כי אני דוחה את הבקשה. והכל מהטעמים שיפורטו. עובדות המקרה שלפנינו כנגד הנאשם מר יצחק מסלאלמה (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום בגין עבירה נהיגה בפסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ובגין נהיגה ללא ביטוח, בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל- 1970. על פי הנטען בכתב האישום ביום 11.04.11 בשעה 11:05 נהג הנאשם ברכב מסוג "פולקסווגן" מ"ר 53-743-36, ונסע בכביש 457. זאת למרות שביום 12.02.07 נפסל הנאשם בהעדרו מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים על ידי בית משפט לתעבורה ברמלה (ת"ע 2270/07). הודעה על פסילת רישיון הנהיגה ניתנה לנאשם ביום 27.07.08. בנוסף צוין בכתב האישום כי ביום 07.04.07 נפסל שוב הנאשם מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על ידי משרד הרישוי בירושלים. הודעה על פסילת הרישיון ניתנה לנאשם ביום 26.07.08, למרות שהודע לנאשם על הפסילה, לא הפקיד את רישיונו כמתחייב בחוק. במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 30.01.12 וביום 23.02.12 ב"כ הנאשם העלה טענה מקדמית לפיה יש לבטל את כתב האישום מאחר שלגרסתו הנאשם כבר הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה, על ידי סגן הנשיאה כב' השו' י' רבילין במסגרת תת"ע 5934-05-11 ביום 06.06.11. במהלך הדיון ביקשה המאשימה כי יינתן לה מספר ימים להשיב על הטענה. משום שכך, בית המשפט הורה למאשימה להגיש את התייחסותה תוך 30 יום מיום הדיון. עוד נקבע כי ההחלטה בבקשה המקדמית תינתן תוך 30 יום מיום קבלת סיכומי הצדדים. טענות הצדדים בקצרה ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה לדחות את בקשת הנאשם. לגרסתה, העבירה בה הורשע הנאשם בעבר ("נהיגה ללא רישיון נהיגה") הינה עבירה נפרדת מהעבירות המיוחסות לו בכתב אישום ("נהיגה בפסילה וללא ביטוח"). לטענתה, הגם שקיים יסוד עובדתי משותף של "נהיגה" בין כתבי האישום, עדיין מדובר בעבירות שיסודותיהן שונות. באשר לעניין הטענה של הגנה מן הצדק, ציינה המאשימה כי ההגנה הנ"ל אינה עומדת לנאשם בנסיבות המקרה. מנגד, ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, ביקש לבטל את כתב האישום. לטענתו, מדובר באותו מעשה שבגינו כבר הורשע הנאשם בעבר במסגרת תת"ע 5934-05-11 מיום 06.06.11. לחילופין, טען הסנגור כי המאשימה פעלה בניגוד להלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, עת בחרה להגיש שני כתבי אישום נפרדים בגין אותו מעשה בזמן שניתן היה להגישם יחד או לאחדם, ובכך למנוע עינו דין. בנוסף, טען הסנגור כי המאשימה פיצלה את האישומים בשל רשלנותו של השוטר רושם הדו"ח שרשם לנאשם דו"ח בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה וחוסר ביטוח, מבלי לבדוק אם הנאשם פסול גם מכח סעיף 67 לפקודת התעבורה. לחילופין, ביקש הסניגור לזכות את הנאשם מהטענה של ההגנה מן הצדק לאור נסיבות התיק. ב"כ הנאשם הדגיש כי התנהגותה של המאשימה בעניינו של הנאשם גובל לכדי התעמרות ועינוי דין ובמקצה שיפורים שהמאשימה מבצעת לאחר שנזכרה בשלב זה להאשים את הנאשם גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. האם יש זהות בין מעשה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לבין מעשה עבירה של נהיגה בפסילה? (התשובה היא שאין זהות בין המעשים וכי מדובר בעבירות שונות) ההלכה הידועה היא שאין דנים אדם פעמיים בגין אותו מעשה אלא אם כן המעשה שבגינו הורשע הנאשם גרם למותו של אדם. וכך קובע סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי: "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו; אולם אם גרם המעשה למותו של אדם, דנים אותו על כך אף אם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה; "הרשעה", לענין סעיף זה - לרבות העמדה למבחן ללא הרשעה תחילה". סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי קובע את רשימת הטענות המקדמיות שאותן ראשי הנאשם לטעון בתחילת המשפט כעילות לביטול כתב אישום. בין שאר הטענות המקדמיות ראשי הנאשם לטעון כי : "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום". (ההדגשה אינה במקור- א. טננבוים) השופט קדמי בספרו "על סדר הדין הפלילי" קובע כי תחולתו של הכלל "מעשה" מותנית בקיום "זהות" בין "המעשה" שבגינו נשפט הנאשם בעבר לבין ה"מעשה" המיוחס לו בכתב האישום הנוסף. למעשה מדובר ב"אקטוס ריאוס" כולו ולא רק ברכיב התנהגות של המעשה בלבד. (ראו י. קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, הליכים שלאחר הגשת כתב אישום, מהדורה מעודכנת, תשס"ט- 2009, עמ' 1306-1305). וכן קבע כב' הנשיא דאז לנדוי בע"פ 132/57: "...בלשון אלגבראית: כשעבירה אחת מכילה יסודות א׳, יכולה העבירה השניה להכיל יסודות א׳ + בי, וגם לזה ייקרא זהות המעשים. אולם כאשר בעבירה הראשונה קיימים יסודות א׳ + בי, ובשניה יסודות א׳ + ג׳, זאת איננה זהות המעשים...". (ע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה, י"א 1544 עמ' 1551). במקרה שלפנינו כאמור בכתב האישום הראשון הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ובגין עבירה של נהיגה ללא ביטוח. ואילו בכתב האישום הנוסף, זה שלפנינו, הועמד הנאשם לדין בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח בתוקף. בהתאם לאמור בפסק דין נכט לעיל, על מנת לבטל כתב אישום צריכה להיות זהות בין המעשים המיוחסים לנאשם בין שני כתבי האישום. במקרה שלפנינו, הגם שקיימת זהות בין רכיב "הנהיגה" בשני כתבי האישום עדיין מצטרף בכל אחד מהתיקים רכיב נוסף; בכתב האישום הראשון נהיגה ללא רישיון נהיגה; ואילו בכתב האישום השני נהיגה בזמן פסילה. מכאן שאין "זהות" בין העבירות הנטענות. יתרה מזאת, נציין כי בע"פ (תל-אביב) 1844/81 שעובדות המקרה היו זהות לחלוטין למקרה שלפנינו, בית משפט המחוזי דחה את בקשתו של הנאשם לביטול כתב האישום מהטעם שאין זהות בין העבירות; שכן בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, הנסיבה - "העדר רישיון נהיגה" ואילו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה הנסיבה - איסור לנהוג בזמן פסילה. וכך נאמר שם: "... (2) לעומת זאת, כאשר ה"אקטוס ריאוס" של כל אחת משני העבירות כולל, לצד הרכב הזהה, רכיב נוסף שאינו זהה, כי אז אין זהות בין העבירות, על אף קיומו של רכיב אחד זהה. (3) הלכה זו ניתנת לביטוי באמצעות הנוסחאות שטבע הנשיא לנדוי בע"פ 132/57 הנ"ל נכט נ' היועמ"ש [1] לאמור: א. מנו שתי העבירות רכיב זהה "א" ואילו אחת העבירות מנתה גם רכיב "ב", עדיין יש זהות בין העבירות, דהיינו: = א + ב; ב. מנתה כל עבירה רכיב "זר" לצד הרכיב הזהה לשתיהן, אין זהות בין העבירות, דהיינו: + ב = א + ג; ג. במקרה דנן מנו שתי העבירות - נהיגה ללא רשיון ונהיגה בשעת פסילה רכיב אחד "זהה" והוא רכיב "הנהיגה"; ברם, לצידו של רכיב זה מונה כל עבירה רכיב "זר": הראשונה - "ללא רשיון" והשניה - "בזמן פסילה". לכן - אין זהות בין העבירות, שהרי א (הנהיה) + ב (ללא רשיון לא שווה ל-א (הנהיגה) + ג (בזמן פסילה). ...". (ע"פ (ת"א) 1844/81 קהלני נ' מדינת ישראל, פ"מ, תשמ"ב (2) 441 , עמ' 443. (עוד ראו ת"פ (תל-אביב) 4880/07 מדינת ישראל נ' יוסף (לא פורסם, מיום 30.04.08) ; פ"ל (נצרת)153-07 מדינת ישראל נ' דלאשה (לא פורסם, מיום 10.06.10); תת"ע (פתח- תקוה) 5157-05-10 מדינת ישראל נ' ויאצסלב (לא פורסם, מיום 06.07.11)). לאור האמור, טענת הנאשם "כבר הורשעתי" נידחת. אולם, היות ובכתב אישום זה מיוחסת לנאשם עבירה של נהיגה ללא ביטוח, בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, עבירה עליה הורשע הנאשם במסגרת תיק תת"ע 5934-05-11, אני מורה על מחיקת סעיף זה מכתב האישום. בנסיבות האמורות לעיל, טענת ההגנה מן הצדק נידחת. סוף דבר משנדחו טענותיו המקדמיות של ב"כ הנאשם, קובע התיק לדיון לפניי ליום 16.5.2012 בשעה 11:25 המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הנאשם עו"ד דראושה ולתביעה. משפט פליליטענת כבר הורשעתי / זוכיתיהרשעהביטול כתב אישום