סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין קובע: "חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה". סעיף 22(ב) לחוק ההתיישנות קובע לאמור: "בסעיפים 20 ו-78 לחוק-הקרקעות העותומני תבוא במקום התקופה בהם תקופת חמש-עשרה שנה, ולגבי מקרקעין שנרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות הקנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - תקופת עשרים-וחמש שנים; ואולם לגבי אדם שהחל בהחזקת מקרקעין לאחר יום כ"ד באדר א' תש"ג (1 במרס 1943), לא יבואו במנין חישוב התקופה חמש שנים המתחילות מיום תחילת חוק זה; ובמקום הטעמים החוקיים לעיכוב תקופת ההתיישנות האמורים בסעיף 20 לחוק האמור, יחולו הוראות חוק זה לחישוב תקופת ההתיישנות". סעיף 20 לחוק הקרקעות העות'מני (כפי שצוטט בע"א (מחוזי ת"א) 3394/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' אלדח (14.8.2005) להלן: "עניין אלדח"), קבע לאמור: "אין שומעים תביעות בקשר לקרקעות המוחזקות על פי שטר-טאבו, שהחזיקו בהן עשר שנים [25 שנים] ללא עורר, אם לא הוכח כדת אחד הטעמים החוקיים כגון: קטנות, שטות, אלמות, ושהייה במדינות הרחוקות תחום נסיעה. החל מתאריך שעברו ובטלו הטעמים הללו ועד לעשר שנים, שומעים תביעות בקשר עם קרקעות, אך אם עברה התקופה הנזכרת אין שומעים. אם הכיר והודה הנתבע, שהחזיק בקרקעות שבידדו וזרען כמתערב, אין ערך לעבירת הזמן ולא להחזקתו ואת הקרקעות יקחו ממנו ויחזירון למחזיק האמיתי". צירוף ההוראות האמורות מלמד, כי חוק המקרקעין לא ביטל את סעיף 20 לחוק הקרקעות העות'מני, אך האריך את תקופת ההתיישנות שהיתה קבועה בו ל-25 שנה באשר למקרקעין מוסדרים שנתפסה בהם חזקה לפני 1/3/1943. לגבי מקרקעין שנתפסה בהם חזקה לאחר מועד זה, יש להוסיף חמש שנים כקבוע בסעיף 22(ב) לחוק ההתיישנות. (עניין אמארה לעיל). בנוסף, על הטוען להתיישנות, מכוח חזקה שקדמה ליום 1/3/1943 להחזיק במקרקעין חזקה נוגדת משך 25 שנים קודם ליום 1/1/1970 (רע"א 2203/91 יוסף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מה(5) 553, וכן עניין אלדח). מקרקעיןמקרקעין מוסדריםהסדר קרקעותהתיישנות