טענת אין להשיב לאשמה

בשלב בחינת הטענה שאין להשיב לאשמה, על ביהמ"ש לבחון אך קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, מבלי להתייחס למשקל הראוי שיוענק לאותן ראיות. בע"פ 732/76 - מדינת ישראל נ' רפאל כחלון ו-2 אח' . (פ"ד לב(1), 170 ,עמ' 178-179), מאזכר כבוד השופט שמגר מתוך ע"פ 28/49 היועץ המשפטי לממשלה נ' הרב יצחק מאיר לוין, לעניין מידת ההוכחה הנדרשת לצורך קיום ראיה לכאורה : "בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב-ע"פ 28/49 ,הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. לענין משקלן של הראיות ובחינת אמינותן מן הראוי להוסיף, למען שלמות התמונה, כי ייתכנו נסיבות קיצוניות שבהן תעלה שאלה זו כבר בשלב הדיוני האמור : כך נקבע בשעתו, באנגליה, בגדר כלל של פרקטיקה (Practice note ) , כי את הטענה אשר לפיה אין להשיב לאשמה ניתן להעלות, בעיקר, בהתקיים אחד משניים אלה : א. כאשר לא הובאה עדות כלשהי כדי להוכיח יסוד חיוני ומרכזי של האשמה, או ב. כאשר הסתבר בעליל, על פניו, כי כל הראיות שהובאו על-ידי התביעה הן כה בלתי- אמינות עד כי אף ערכאה שיפוטית בת-דעת לא היתה מסתמכת עליהן (1 All (E.R. 448 (1962) . אך מובן הוא כי נסיבות מן הסוג השני, שבהן ייזקק בית-המשפט בשלב של תום פרשת-התביעה לענין האמינות, הן חריגות ומכאן גם שההזדמנויות אשר בהן ייעשה יישום מעשי של כלל הפרקטיקה הזה, יהיו נדירות. " וכן : "צריכות להיות ראיות להוכחתה של האשמה שהובאה. ראיות כאלה יכול שתהיינה קלושות או שהאישום כולל יסודות אשר להוכחתם דרושות ראיות ניכרות ואם אין ראיות כאמור, אין על מה להשיב, למשל : במקרה של גניבת חפצים צריכות להיות ראיות שהחפצים נגנבו והוא הדין בתביעה על אחזקת רכוש גנוב ובמקרה של טענות שוא צריכה להיות טענה על טענת השוא וכו'. ושוב, יכולה להיות עדות אם כי עדות קלושה על זיהוי. אולם, לא בשלב זה על בית-המשפט לבחון את משקלן של הראיות ואת מהימנותם של העדים שהביאו ראיות אלה. מה שעליו לבחון הוא אם ישנה ראיה כלשהי או לאו, ובמילים ,ראיה כלשהיא' אינני מתכוון לקורטוב (scintilla) של ראיה. אם בית המשפט סבור כי יש ראיות על נקודות חשובות אלה או אחרות, הרי תיקרא ההגנה להשיב." שם. כלומר בטענה שאין להשיב לאשמה הטענה בדבר היעדר הוכחה משמעה כי אין בראיות שהוגשו כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן בהן מלוא האימון , ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי ולכן אין בפני מה להתגונן וראוי לזכות הנאשם . נקבע כי די בקיומן של ראיות ואפילו דלות להוכחת יסודות העבירה, משקלן בשלב זה אינו רלבנטי שכן אין ביהמ"ש שוקל בשלב זה שיקולי מהימנות ואינו נותן משקל ראייתי. אין להשיב לאשמה