מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענות מקדמיות לאחר הקראת כתב אישום: בפני בקשה מקדמית לביטול כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, מהטעם כי כתב האישום הראשון נגד המבקשת בוטל על ידי כב' השופטת שרון לארי-בבלי, לאחר שנשמעה כפירת המבקשת ועל כן לא ניתן להגיש כנגד הנאשמת כתב אישום חדש, אלא היה על המאשימה לערער על החלטת בית המשפט, אולם היא לא עשתה כן במשך למעלה משנתיים. רקע כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום שעניינו נהיגה בשכרות בריכוז של 290 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף. מדובר בעבירה שנעברה ב - 17/10/08, כתב האישום הוגש בסמוך לאחר מכן וביום 8/12/08 התקיימה ישיבת הקראה. במועד זה כפר ב"כ הנאשמת בקביעת מכשיר הינשוף וטען כי הנאשמת לא היתה שיכורה. התיק נקבע להוכחות ליום 21/4/09. במקביל התקיים דיון מעמיק בכל הנוגע לאמינות מכשיר הינשוף בהרכב של שלושה בפרשת עוזרי (11893/07), במסגרתו הוגשה חוו"ד מטעם המאשימה (של ד"ר אלמוג) לפיה רף האכיפה צריך לעמוד על 290 מ"ג ומעלה. הדיון היה תלוי ועומד, עת התקיימה ישיבת ההוכחות בעניינה של הנאשמת שבפני. האם החלטת כב' השופטת לארי-בבלי המבטלת כתב אישום משמעה "זיכוי" או קבלת טענה מקדמית וביטול כתב אישום? ב"כ המבקשת טען כי ההחלטה לבטל את כתב האישום היתה שגויה, באשר נשמעה כפירת הנאשמת, ועל כן על השופטת היה להשתמש במילה "זיכוי" וכי יש להתייחס להחלטתה המבטלת כתב האישום כאל "זיכוי מוחלט" (ס' 10 לבקשה). לטענת ב"כ המשיבה, כל ביטול כתב אישום משמעו קבלת טענה מקדמית ואין חשיבות לשאלה מתי ניתנה החלטה כזו, לפני הכפירה או אחריה וביטול אין משמעו "זיכוי". ב"כ המשיבה נסמך על עפ"ת (ים) 7939-09-11 מדינת ישראל נ' ויצמן והאסמכתאות המופיעות שם ובעיקר על ע"פ (נצ') 1197/06 מדינת ישראל נ' צפורה אלימלך, שם נאמר במפורש כי ביטולו של אישום מחמת כל אחת מהטענות המקדמיות הנזכרות בסעיף 149 לחסד"פ, לרבות העילה לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, אינו חוסם מפני הגשת האישום מחדש, מכיוון שאינו מהווה זיכוי של הנאשם מאותה עבירה. דיון כדי להבין משמעות ההחלטה של כב' השופטת ש.בבלי, יש לבדוק את פרוטוקול ישיבת ה-21/4/09 שיועדה לישיבת הוכחות, וכך נטען על ידי ב"כ המבקשת: "נוכח חוו"ד מומחה המאשימה בתיק עוזרי אבקש מביהמ"ש לבטל כתב אישום". (הדגשה שלי מ.ק.) התובע: "מתנגדים, טרם ניתנה החלטה בהרכב, מבקשים דחייה" החלטת כב' הש' לארי-בבלי נוסחה כדלקמן: "נוכח חוות המומחה (מטעם המאשימה) בתיק עוזרי, לפיה 290 מיקרוגרם אינה שכרות מורה על ביטול כתב אישום". הנה כי כן, ברור לכל כי כתב האישום בוטל מהעילה כי לא נעברה עבירה - שהיא אחת מהטענות המקדמיות שרשאי נאשם להעלות (סעיף 149(4) לחסד"פ). לא זו אף זו הבקשה לבטל כתב אישום ולא לזכות את הנאשמת באה מפיו של בא כוחה ועתה הוא קובל על כך שמדובר בהחלטה שגויה והיה צורך לזכות. יודגש כי עפי סעיף 151 לחסד"פ טענות מקדמיות ניתנות להעלאה בכל עת ולא רק לפני ההקראה, כך שהעובדה שהטענה הועלתה במועד ההוכחות אינה מעלה ואינה מורידה והחלטה בענין הטענה המקדמית אינה מהווה זיכוי. בענין זה ראה ע"פ (נצ') 1197/06 ציפורה אלימלך שם נאמרו הדברים הבאים: "כאמור, התלבטתי מי משני ערכים אלה צריך לגבור, אולם בסופו של דבר, הגעתי למסקה כי באיזון הראוי בין שני איטרסים אלה, ידו של האינטרס הציבורי שבבירור אשמתו של הנאשם עד תום על העליונה, ועל כן, המסקנה המתבקשת הינה כי ביטול כתב אישום מחמת קבלתה של טענה מקדמית...ואין זה משנה באיזה שלב של הדיון נתקבלה החלטת הביטול, אינה מהווה זיכוי ואינה חוסמת את האפשרות בפני התביעה מלהגיש את כתב האישום שבוטל מחדש, למעט במקרים בהם הביטול הינו מסיבה של זיכוי או הרשעה קודמים, משפט אחר תלוי ועומד, חסינות, התיישנות או חנינה, ביטול מאחת הסיבות האלה שם קץ להתדיינות באותו ענין. יצויין כי זוהי גם עמדתו של קדמי כפי שבוטאה בספרו סדר הדין בפלילים (מהדורה מעודכנת תשס"ג-2003 וכך נכתב בעמ' 898 חלק שני: "ביטול כתב אישום בעקבות טענה מקדמית ואין זה משנה באיזה שלב של הדיון נעשה הדבר, אין משמעותו "זיכוי" ואין הוא יכול לבסס טענה של זיכוי קודם ולחסום מכוחה את הדרך בפני הגשת כתב אישום אחר". גם לגופה של ההחלטה המבטלת כתב אישום, לפיה 290 מ"ג אינה שכרות היתה שגויה והצדיקה הגשת כתב אישום בשנית, באשר חוו"ד ד"ר אלמוג מטעם המאשימה, עליה הסתמכה כב' השופטת בבלי, הציבה את רף האכיפה על 290 מ"ג ומעלה, משמע כולל 290 מ"ג. ראה עפ"ת (ת"א) 51163-05-10 מדינת ישראל נ' מוגילבסקי אשר איחד 5 ערעורים באותו ענין, כך ששכרות בריכוז 290 מ"ג מהווה עבירה. האם יש לבטל את כתב האישום מכוח עקרונות של צדק והגינות משפטית? ב"כ הנאשמת טוען כי חלפו 3 שנים מאז ביצוע העבירה ועקרונות הצדק וההגינות המשפטית מחייבים ביטול כתב האישום שהוגש מחדש. (סעיף 11 לבקשה). טענה זו, שנטענה בשפה רפה ולא מדויקת, דינה להידחות משני טעמים: ראשית, כתב האישום הוגש מחדש שנתיים וחמישה חודשים לאחר ביצוע העבירה וחמישה חודשים לאחר הכרעת הערעור בפרשת עוזרי, כך שלא קיימת התיישנות. האם הנאשמת נהנתה מכך שהדיון בעניינה נדחה לתקופה כה ארוכה, או האם שילמה מחיר ראייתי עקב שיהוי זה, אלו טענות שמקומת בעת הבאת הראיות ובטיעונים לעונש, אם תורשע. יצויין כי בית המשפט המחוזי המליץ למאשימה וזו קיבלה ההמלצה, להגיע להסדרי טיעון מקלים עם נאשמים כדוגמת הנאשמת שבפני. (זו הסיבה שהפניתי את ב"כ הנאשמת למאשימה כבר ב- 1/3/12 למצות הליכי המו"מ). שנית, אם התכוון ב"כ הנאשמת לטעון לביטול כתב האישום החדש מכוח סעיף 149(10) לחסד"פ - "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כי אז בענין זה, אין לי אלא להפנות לעפ"ת (ים) 7939-09-11 ויצמן והפסיקה המצוטטת שם, לפיה ביטול כתב אישום מן הטעם של הגנה מהצדק, הינו צעד קיצוני הנעשה רק במקרים בהם ישנה פגיעה חמורה בתחושת הצדק וההגינות, פגיעה כזו לא הוכחה במקרה זה, ואם תוכח, היא תוכל לבוא לידי ביטוי בגזר הדין, אם תורשע, ומנגד מוצב האינטרס הציבורי המחייב העמדה לדין נהגים שנהגו לכאורה בשכרות. לסיכום מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.משפט פליליכתב אישוםטענה מקדמית