חובת הזהירות של עורך דין כלפי לקוח

עורך דין חב כלפי לקוחו בחובת זהירות, שמכוחה עליו להגן על ענייניו ולפעול בעבורו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות - כאשר הפרת חובה זו מקימה אחריות מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [ראו: ע"א 2625/02 עו"ד נחום נ' דורנבאום, דברי כבוד הנשיא א' ברק בסעיף 10 לפסק דינו (1/3/2004); להלן: "עניין נחום"]. עוולת הרשלנות, כידוע, מורכבת משלושה יסודות הדרושים הוכחה: קיומה של חובת זהירות, הפרת החובה על ידי מי שחב בה, וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לניזוק (סעיף 35 לפקודה). זה מכבר נקבע על ידי בית המשפט העליון כי תיתכן חבות ברשלנות של עורך דין גם כלפי מי שאינו לקוחו: "ניתן לומר, כי כאשר עורך-דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות ממנו מיומנות וזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו. יצוין, כי חובתו של עורך הדין כלפי הצד הבלתי מיוצג עומדת על רגליה היא, ואין היא נגזרת או קשורה לחובתו של הלקוח, אותו מייצג עורך הדין, כלפי הצד הבלתי מיוצג. אכן, הן עורך הדין והן לקוחו חייבים לנקוט זהירות סבירה כלפי הצד הבלתי מיוצג. אלא שתוכן הפעולות הנדרשות מהם בהקשר זה מושפע ממעמדם השונה של הלקוח ושל עורך הדין. על-כן עשוי עורך הדין לחוב בחובות של גילוי, אזהרה וחובות אחרות, הנובעות ממעמדו המיוחד כעורך-דין, שלקוחו אינו חב בהם. הנה כי כן, עורך-דין בשל מעמדו המיוחד חב חבות מסוימת לא רק כלפי לקוחו, אלא גם כלפי צדדים שלישיים, בגבולות מסוימים, בהתחשב בנסיבות העובדתיות של מקרה זה או אחר. החשוב הוא, שציבור עורכי הדין יהיה מודע, כי חבות כזו אפשרית וגם קיימת." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 471 (1990)]. בדומה לכך נפסק כי חובת זהירות יכול שתקום מצידו של עורך דין כלפי אדם הפונה אליו בבקשת עצה או קבלת מידע [ראו: ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל, פ"ד מח(3) 207, 214 (1994); ע"א 751/89 מוסהפור נ' שוחט, פ"ד מו(4) 529 (1992)]. אחד הנתונים שבית המשפט ייחס להם חשיבות בבואו לקבוע אם עורך דין חב חובת זהירות כלפי מי שאינו לקוחו, הוא אם אותו אדם היה מיוצג על ידי עורך דין אחר אם לאו [ראו: ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, סעיף 22 לפסק הדין (20/10/2009)]. ועוד נקבע, כי חובת זהירות עשויה לקום גם שעה שברור לעורך-הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו [ראו: ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 381 (2002)].חובת הזהירותלקוחותעורך דין