חובת גילוי מורחבת של הבנק

על הבנק מוטלת חובת אמון כלפי לקוח. אחד הביטויים לחובת האמון היא חובת הגילוי המוטלת על הבנק, חובה המורחבת מחובת הגילוי המוטלת על צדדים המתקשרים בחוזה רגיל (ר' ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח ואח', פ"ד מח(2) 573, 596, 597). יודגש כי חובת הגילוי המורחבת המוטלת על הבנק חלה לא רק כלפי הלקוח אלא גם כלפי ערב וממשכן נכס לחיוב של אחר (ר' ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד, וכן ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934). חובה זו מעוגנת בסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, החל על ערב בהתאם לסעיף 17 א' לחוק, היא נובעת מהחובות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), התשל''ג-1973 - חובת תום הלב ואיסור ההטעיה - ובדיני הנזיקין - עוולת הרשלנות. בספרה של רות פלאטו שנער, דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאית, נאמר לעניין הצידוק בהטלת חובת גילוי מורחבת על הבנק, כדלקמן: "מדוע ראוי להטיל על הבנק חובת גילוי במובן הרחב, ולא להסתפק בהטלתה של חובת גילוי במובן הצר? ההצדקה לכך טמונה באותה תפישת אמון מיוחדת המאפיינת את יחסי הבנק עם הלקוח ובחשיבות המיוחדת שמקנה לה שיטת המשפט שלנו. ככלל, חובת גילוי בסיסית קמה כעניין שבשגרה בין צדדים העומדים להתקשר בחוזים, אף ללא התקיימותם של יחסי אמון מיוחדים. זאת, מכוח האמון שנוצר בין הצדדים למשא ומתן. עם זאת, חובת הגילוי מושפעת מאופי היחסים בין הצדדים, וכשקיימים בין הצדדים יחסי אמון - תקום חובת גילוי מוגברת. במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח, מקבל האמון משמעות משפטית מיוחדת ומחייב סטנדרט גבוה במיוחד של התנהגות מצד הבנק. אווירת האמון יוצרת ציפייה סבירה מצד הלקוח להתנהגות הגונה של הבנק, תוך יכולת להסתמך על מצגי הבנק. מכאן חובתו של הבנק לא להסתפק במסירת נתונים אינפורמטיביים (חובת הגילוי במובן הצר), כי אם לקיים את כל אותן חובות נוספות, המיועדות להבטיח את הבנת הלקוח בכל הנוגע לעסקה. על הבנק למלא את חובת הגילוי במובן הרחב על כל רכיביה, אף אם הוא פועל בכך נגד האינטרס האישי שלו, עניין המדגיש את הקשר בין חובת הגילוי לחובת האמון. נימוק נוסף להרחבתה של חובת הגילוי המוטלת על הבנק הוא חוסר השיוויון האינפורמטיבי המובנה בין הצדדים. די אם אזכיר את המידע העצום המצוי במאגרי המידע של הבנק ואשר אינו נחלתו של הלקוח הפשוט; המערך המקצועי של הבנק - כלכלי, משפטי ופיננסי - המסוגל להעריך אל נכון את משמעות העסקה, יכולת שאינה קיימת אצל לקוחות רבים; הניצול המיטבי של המשאבים שבידי הבנק; נסיונו של הבנק בביצוע עסקאות מהסוג הנדון; מורכבות תוכנם של המסמכים הבנקאיים וניסוחם בשפה גבוהה שאינה מובנת לכל, ועוד. כל אלה יוצרים פער גדול של כוחות בין הצדדים וגורמים לתלותו של הלקוח בבנק. על מנת להקטין את מימדיו של הפער האמור וכדי להבטיח שהבנק לא ינצל לרעה את כוחו הרב, ראוי לא להסתפק בהטלה של חובת גילוי צרה על הבנק, המסתכמת במסירת נתונים ועובדות" (שם, עמ' 199-200). 16. הכלל הוא כי על הבנק לגלות לערב ולממשכן כל פרט מהותי ובעל חשיבות לשירות הניתן ולסיכונים הכרוכים בו (ר' סעיף 5(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), פס''ד יולזרי לעיל, סעיף 5 פסקה 3 וכן ע"א 1570/92 בנק מזרחי בע"מ נ' פרופ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369). יחד עם זאת, חובת הגילוי המוטלת על הבנק אינה אחידה והיא מושפעת מאישיותו של הלקוח, הערב והממשכן, מידת הסתמכותם על הבנק וממכלול נסיבות המקרה (ר' פס''ד צבאח, מיסטר מאני ו-יולזרי לעיל). כן נפסק כי מקום בו לקוח, ערב או ממשכן מסתייעים בייעוץ משפטי משלהם ולא נסמכים רק על הייעוץ של הבנק, רשאי האחרון לסמוך על כך לעניין חובת הגילוי (פס"ד מיסטר מאני לעיל, אם כי קיימת עמדה נוגדת בפסיקה). זאת ועוד, בית המשפט צמצם את חובת הגילוי כאשר הערב או הממשכן סומך על אחר ולא מתעניין במצב הלווה. לעניין זה נקבע בפסק דין יולזרי לעיל כדלקמן: "הלכה פסוקה היא כי ביטויין והיקפן של החובות המוטלות על הבנק כלפי הלקוח או הערב, נקבעים על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה ... בנסיבות המתוארות לעיל, ונוכח התנהגותם של המערערים, אשר בחרו לסמוך על דבריו של מדר (מנהל החברה החייבת - ר.ח.) כי מדובר בשעבוד לזמן קצר, מבלי שטרחו, מצדם, לערוך בירור אלמנטרי כלשהו של הנתונים הרלוונטיים, נראה כי אין זה המקרה בו יש לייחס לבנק הפרה של החובות המוטלות עליו ..." (שם, פסקה אחרונה בסעיף 5 לפסק הדין). למותר לציין, כי ערב לא יישמע בטענה להפרת חובת הגילוי באם הוא ידע על הפרטים שלא גולו לו על ידי הבנק (ר' ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי, פ"ד מא(1) 253, 258-259, הפ (ת"א) 611/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד, וכן ע"א (ת"א) 1215/08 לוריאן נ' הבנק הבינלאומי, ).בנקחובת הגילוי